1.בפתח הדברים וכמצוות המחוקק, הריני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.
2.ביום 29/8/10 הגישה המאשימה כנגד הנאשם כתב אישום בו ייחסה לו עבירות של העסקת עובדים בניגוד לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 (להלן: "החוק").
3.לפי עובדות כתב האישום, נערכה ביום 24/10/06 ביקורת בשטחי הקיבוץ אליפז שבערבה (להלן: "אתר העבודה"), במהלכה נמצאו 27 עובדים שאינם אזרחי ישראל או תושביה, אשר הועסקו על ידי הנאשם.
4.בכתב האישום נטען כי לעובדים היה היתר העסקה, אולם, 9 מהם לא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם ולאחד מהעובדים לא נמסר תלוש שכר כמתחייב בחוק.
5.בנוסף לממצאים אלה, נתגלה במהלך הביקורת כי הנאשם לא מסר בידי העובדים חוזה עבודה כפי שהחוק מחייב.
6. לאור ממצאי הביקורת, ייחסה המאשימה לנאשם עבירות של העסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק, עבירה של אי המצאת העתק מחוזה עבודה, עבירה לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק ועבירה של אי מסירת תלוש שכר לעובד, עבירה לפי סעיף 2(ב)(7) לחוק.
7.ביום 5/5/13, התקיים מענה לכתב האישום, במהלכו כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, תוך שציין כי העסיק את העובדים באמצעות שותפות רשומה עם קיבוץ נווה חריף אשר על שמו היו רשומים חלק מהעובדים. בנוסף טען הנאשם כי לעובדים הומצאו חוזי עבודה וכן נמסרו תלושי שכר לכלל העובדים.
8.במסגרת פרשת התביעה נשמעו עדויותיהם של מר שמעון זיגזג ומר אבי גבאי, שני מפקחים מטעם המאשימה שנטלו חלק בביקורת וכן נשמעה עדותו של מר משה טל, מנהל העבודה של הנאשם.
9.בנוסף לעדויות הגישה המאשימה מסמכים שונים ובכללם: רשימת העובדים שנמצאו בביקורת והסכמי העסקתם, תעודות עובד ציבור, דוחות חקירה ודוחות פעולה.
10.בפרשת ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם במהלכה הציג הנאשם מסמכים המעידים על קיום שותפות בינו ובין קיבוץ נוה חריף.
11.הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב ולאחר שעיינתי בסיכומים ובמכלול הראיות שהונחו בפני, החלטתי כאמור לזכות את הנאשם. להלן הביא את נימוקיי ביחס לכל אחת מהעבירות אשר יוחסו לנאשם.
העסקה ללא היתר של 9 עובדים
12.לגרסת המאשימה בחוק מצויות שתי דרישות להעסקת עובד זר. הדרישה האחת מחייבת כי למעסיק יהיה היתר העסקה בו יהיה מצוין מספר העובדים אותם הוא רשאי להעסיק בהתאם לסוגה ומיקומה. הדרישה השנייה מצריכה כי לעובד תהיה אשרה על שמו של המעסיק הספציפי.
13.אין חולק כי לכלל העובדים שנמצאו באתר העבודה היה היתר העסקה כדין. המחלוקת בעניין זה נסובה אחר הדרישה השנייה, קרי, הטענה כי ל-9 עובדים לא הייתה אשרה על שמו של הנאשם.
14.המאשימה הפנתה בסיכומיה לתעודות עובד ציבור (מא/42) לפיהן לא היו ל-9 עובדים היתרים בתוקף על שם הנאשם במועד הרלוונטי לאישום וכן הפנתה לחקירות הנאשם (מא/2 ומא/3) בהן הנאשם הודה כי העסיק את כלל העובדים שנמצאו באתר העבודה ובכלל זה את העובדים אשר לא היו רשומים על שמו.
15.עיון בתעודות עובד ציבור מעלה כי 7 מהעובדים שלא היו רשומים על שם הנאשם נוידו על שמו לאחר הביקורת ו- 2 מהעובדים היו רשומים על שם קיבוץ נווה חריף.
16.הנאשם טען כאמור כי הייתה לו שותפות עם קיבוץ נוה חריף ואף הפנה למסמכים בעניין זה (ר' נא/2-נא/4).
17.המאשימה טענה בסיכומיה כי טענותיו של התובע בנוגע לשותפות הינן בגדר 'עדות כבושה' והן רלוונטית רק לשניים מהעובדים אשר היו רשומים על שם הקיבוץ, כך שניתן לכל הפחות להרשיע את הנאשם בהעסקה שלא כדין של 7 עובדים, הואיל והנאשם הודה בהעסקתם במסגרת חקירותיו.
עיינתי בטענותיה של המאשימה ואיני סבור כי יש מקום לקבלן.
18.טענתו של הנאשם בנוגע לשותפות הועלתה כבר במסגרת חקירתו (מא/3) עת הודיע לחוקר זיגזג כי יש לו שותפות עם קיבוץ נווה חריף ועם חקלאים נוספים ואף העלה גרסה זו במסגרת המענה לכתב האישום, כך שאין מדובר בעדות כבושה.
19.המאשימה לא טרחה לבדוק ולברר באופן יסודי את טענותיו של התובע לשותפות עם קיבוץ נווה חריף, דבר אשר היה נדרש בנסיבות העניין.
הנאשם טען כי לאור הקשיים שהיו לקיבוץ נווה חריף, החליט הקיבוץ לנייד עובדים ממטעים של חקלאים שלא היתה בהם עבודה והקיבוץ ביקש ממנו שיאפשר את הלנתם של אותם עובדים באותו מתחם מגורים בו התגוררו עובדיו:
"ש.נווה חריף נייד אותם לשותפות?
ת.הוא קיבל אותם בזכות המטע, הוא הביא לנו את העובדים מתוך כלל העובדים שהיו לו וביקש ממני להחזיק אותם במחנה פה בכדי לחסוך בעלויות הנסיעה.
ש.מה שאתה אומר, שהיו אשרות על שם קיבוץ נווה חריף?
ת.קיבוץ נווה חריף ארגן את העובדים וביקש ממני שהם ישנו באותו מחנה, מתחם מגורים של העובדים הזרים. הם חיו שם וזה כדי לעזור לקיבוץ נווה חריף לא לטרטר אותם בנסיעות מיותרות. לא חשבתי שאני עושה איזה שהיא עבירה".
(פרוטוקול מיום 7/9/14, עמ' 43,ש' 1-7)
טענותיו של הנאשם לא התבררו עם קיבוץ נווה חריף ועוררו ספק בגרסתה של המאשימה.
20.זאת ועוד. המאשימה ציינה בסיכומיה כי בשל אופי העבודה בענף החקלאות התלוי בעונות השנה, הותרה האפשרות לנייד עובדים בין מעסיקים שונים בענף זה כל עוד אין חריגה מתנאי ההיתר של המעסיק בפועל.
עם זאת, המאשימה לא הפנתה לנוהל ניוד עובדים בין חקלאים וטענותיה הסתמכו על עדותו של מר זיגזג אשר העיד כי הוא זוכר את המקרה במעורפל (פרוטוקול מיום 23/10/13, עמ' 6, ש' 18-20).
בנוגע לאפשרות לנייד עובדים, העיד מר זיגזג כי "כאשר לחקלאי מסוים בעונה מסוימת אין עבודה לעובדים שלו לפרק זמן מוגדר, רשאי הוא לבקש ממשרד הפנים לנייד את עובדיו למעסיק אחר שגם הוא בעל אשרות. הדבר הזה נעשה בצורה מסודרת לעיתים הבקשה מאושרת ולעיתים היא נדחית".
(פרוטוקול מיום 23/10/13, עמ' 15-16, ש' 31-32 ו 1-3 בהתאמה).
מר זיגזג נתבקש במסגרת חקירתו הנגדית להבהיר את דבריו בנוגע לאפשרות לנייד עובדים במסגרת שותפות וטען כי אין אפשרות לנייד עובדים גם במסגרת שותפות:
"ת.תהיה אשר תהיה, כל עוד לשותפות לא ניתן היתר, לשותפות אסור להעסיק עובדים.
ש.זה לפי הנחיות, לפי נוהל? לפי חוק?
ת.אתה מוזמן לפנות למחלקה המשפטית שלנו.
ש.על בסיס מה אתה אומר את זה?
ת. על בסיס נהלים והנחיות של המחלקה המשפטית שלנו".
(ר' פרוטוקול מיום 23/10/13, עמ' 17, ש' 8-12).
21.לאור דבריו של מר זיגזג נתבקשה המאשימה להבהיר האם קיימות הנחיות בנוגע לניוד עובדים על ידי שותפות ובהודעה מיום 22/12/13, הודיעה המאשימה כי "לאחר בדיקה מקיפה של הממונים על התביעה, לא נמצא כי קיימות הנחיות מיוחדות בנושא, מעבר למדיניות הכללית כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו של המפקח זיגזג" (ר' הודעת המאשימה מיום 22/12/13).
הודעת המאשימה סתרה את דבריו של מר זיגזג אשר העיד כי דבריו מתבססים על נהלים והנחיות של המחלקה המשפטית.
22.העובדה כי אין הנחיות ברורות בנוגע לניוד עובדים במסגרת של שותפות, עומדת בעוכריו של אישום זה שכן אין זה ברור מהן אמות המידה המאפשרות לנייד עובדים במסגרת שותפות בין חקלאים, דבר הפוגם ביכולתו של הנאשם להתגונן ולהתמודד עם האישום נגדו ולהביא ראיות מטעמו.
23.במקרה דנן יש להעיר כי גם אם הנאשם לא היה בשותפות, הרי שמעדותו של מר זיגזג עולה כי הנוהל המסדיר ניוד עובדים בין חקלאים אינו ברור כך שקיימת אפשרות להכיר בניודם של עובדים בענף החקלאות גם אם לא נרשמו פיזית ברישומים של המאשימה.
מר זיגזג נשאל בנוגע לנוהל מפורסם של המאשימה הקובע כי בהעדר קבלת אישור להעברת העובד בין מעסיקים, יראו את המעבר כמאושר בחלוף 7 ימים ממועד הבקשה, אך לא ידע להשיב על נוהל זה:
"ש. האם, מפנה אותך לסוף של סעיף קטן ד' "לא נקלטה רשומה תוך 7 ימים עבודה במחשב משרד הפנים בקשה זו תחשב כמאושרת"?
ת.לא מוכר לי, ממש לא מוכר לי. מה שאני כן מכיר זה סעיף 6ג' שעל המעסיק בכולל חלה חובה להעסיק על פי חוק עובדים זרים".
(פרוטוקול מיום 23/10/13, עמ' 18, ש' 23-24).
24.המאשימה לא טרחה לברר ולבדוק האם הנוהל אליו הפנה הסניגור אכן קיים ובהעדר כל הצגת נוהל אחר, הרי שטענתו של הנאשם לפיה פעל לפי נוהל שריר וקיים לא הופרכה.
25. מקובלת עלי עמדת הנאשם כפי שהובאה בפסיקה, לפיה קיים קושי בקיומו של נוהל מעבר ממעסיק למעסיק, אשר כובל את חירותו של העובד לבחור את מקום העבודה המתאים לו, בו יוכל לממש את זכותו לעבוד (ר' בג"צ 4542/02 עמותת קו לעובד- ממשלת ישראל ואח', ניתן ביום 30.6.06).
26.כלל העובדים שהתגלו בביקורת נוידו על שם הנאשם מיד ובסמוך לאחר הביקורת וממצא זה תומך במסקנה כי למעסיקהם 'המקוריים' לא הייתה עבודה עבורם כך שקיים קושי לקבוע כי עצם מתן אפשרות לאותם עובדים לממש את זכותם לעבוד, מהווה עבירה פלילית, בשים לב כי היה בידם היתר עבודה.
27.בנסיבות המתוארות לעיל לא התרשמתי כי המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכותו מעבירה זו.
המצאת העתק מחוזה העבודה
28.המאשימה מבססת את האישום בגין אי המצאת העתקי חוזה עבודה על דברי הנאשם בעת חקירתו כאשר ציין בפני החוקר שמעון זגזג, כי לא ידע שצריך לתת לעובדים העתק מחוזה העבודה (ר' מא/2).
29.לטענת המאשימה המדובר בהודיית חוץ של נאשם אשר די ב"דבר מה נוסף" בדמות הרישום שערך המפקח אבי גבאי במהלך הביקורת מיום 24/1/07 ובו ציין כי העובדים טענו בפניו שלא קיבלו העתק מחוזה העבודה בכדי לבסס הרשעה של הנאשם.
30.עיון במזכר שערך החוקר אבי גבאי (מא/36) מגלה כי הוא תישאל 4 עובדים בלבד מתוך כלל העובדים שנמצאו באתר העבודה ועובדים אלה הם שמסרו כי חתמו על חוזה העבודה אך לא קיבלו העתק לידם.
דברי העובדים האמורים במזכר הינם בגדר עדות שמועה ולכן אינם קבילים, אך גם אם היו קבילים, המשקל הראייתי הניתן להם הינו קל ביותר שכן לא ניתן ללמוד מדברים שנאמרו על ידי 4 עובדים על כלל העובדים שנמצאו באתר העבודה.
31.למעלה מן הצורך אציין כי לא ניתן לבסס אשמה על אמירתו של הנאשם, שכן הנאשם הבהיר בחקירתו כי לא טיפל ברישום העובדים, אלא מר משה טל ועל דברים אלה חזר במהלך עדותו בבית הדין:
"ש.אני מבקש ממך להתייחס המדינה מאשימה אותך ב- 3 אישומים, ראשית בעניין החוזים, תסביר לבית המשפט מה היה עם החוזים, מה שאתה יודע?
ת.בדרך כלל כשמגיע עובד זר לאליפז, משה טל היה מקבל אותו, מסביר לו על המגורים, זה המיטה שלך, בגדי עבודה, נעלי עבודה, מראה לו חוזה עבודה, אמור להחתים אותו להראות לעובד את החוזה, בדרך כלל עובדים חדשים ככה זה עובד גם עם מנוידים זה אותו סיפור. משה טל טיפל בכל הסיפור הזה, מכיוון שאני לא הייתי זמין, אני גר רחוק מהמקום ובאתי בעיקר לפיקוח חקלאי, לבדוק שאין מחלות או מזיקים זה התפקיד שלי. זה לעניין האישום הראשון."
(פרוטוקול, עמ' 39, ש' 3-9).
ובהמשך:
"ש.אם לא התעסקתם עם העובדים איך אתה חתום על כל חוזי העבודה?
ת.לפעמים הייתי בא למשרד יושב עם משה, הוא היה מגיע עם ההסכמים עליהם חתמו... בהתחלה ההסכמים היו המון דפים, אני חושב שישבתי במשרד וחתמתי על כל הדפים. באיזה שהוא שלב אמרתי לו שהוא יכול לחתום כי הכל אותו דבר, שיראה להם את החוזה ויחתום במקומי.
(ר' פרוטוקול עמ' 44, ש' 17-21).
דבריו של הנאשם היו משכנעים והתרשמתי כי מדובר באדם נורמטיבי כנה וישר, לפיכך מצאתי מקום לבכר את גירסתו על פני גרסת המאשימה, לפיה לא ידע על אי מסירת העתק מהסכמי העבודה לעובדים.
מר משה טל הבהיר למפקחים במהלך הביקורת כי הוא האחראי על העובדים מטעם הנאשם, אולם הוא לא נשאל במהלך חקירתו האם אכן העביר העתקים מחוזה העבודה לעובדים (ר' מא/40), כך שגם עניין זה לא נבדק עד תום על ידי המאשימה.
במהלך חקירתו הנגדית אישר מר טל כי העובדים באתר העבודה קיבלו ממנו העתק מהסכם העבודה ולא מצאתי כל ראיה הסותרת את דבריו אלה (ר' פרוטוקול מיום 23/1/14, ש' 11-12),.
32.המאשימה לא זימנה לעדות אף לו אחד מהעובדים אשר לטענתה לא קיבלו תלושי שכר ולמעשה כל טענתה נשענת על אמירה בעלמא מבלי שהטענה תהא מבוססת.
החוקר מר אבי גבאי נשאל במסגרת החקירה הנגדית מדוע לא זומנו העובדים למתן עדות והשיב כי אינו יודע את הסיבה ואף לא ידע לומר האם העובדים עזבו את הארץ:
"ש.ידוע לך מדוע לא הובאו העדים להעיד בפני בית המשפט בעדות מוקדמת?
ת.אין לי מושג. עדות מוקדמת נלקחת מעובדים אשר מיד מגורשים מהארץ ושהעדות נגבית בגלל שהם לא יהיו להעיד בבית הדין, ולכן גובים את העדות שלהם בפני בית המשפט".
(ר' פרוטוקול מיום 23/1/14, עמ' 25, ש' 30-32).
33.בשים לב כי הוצגו בפני הסכמי העסקה ולאור עדותו של מר טל שהעתקים ממהסכמים אלה אכן הומצאו לעובדים, לא מצאתי כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר.
מכלל האמור הנאשם מזוכה מעבירה זו.
אי מסירת תלוש שכר לעובד
34.המאשימה טוענת כי הבדיקה שנערכה באתר העבודה העלתה כי לעובד אחד מבין 27 העובדים, לא ניתן תלוש שכר.
35.גם באישום זה מבקשת המאשימה לבסס את טענותיה על אמירות הנאשם במהלך חקירתו לפיהן לא מסר לעובדים תלושי שכר (מא/2).
36.כאמור לעיל, הגורם הדומיננטי אשר היה אחראי בשטח על העובדים היה מר טל שהעיד כי מסר תלושי שכר לכלל העובדים ובפרט לאותו עובד ספיציפי אשר טען כי לא קיבל תלוש שכר (ר' פרוטוקול עמ' 32, ש' 11-24).
37.הטענה כי רק לעובד אחד מתוך כלל העובדים שנמצאו באתר העבודה, לא ניתן תלוש שכר, אינה סבירה בעיני והתשתית הראייתית המונחת בפני מטילה ספק באמינות טענה זו.
המדובר בטענות הנשענות על עדות שמועה שנמסרה על ידי עובד באתר העבודה, אשר אינה קבילה וגם אם הייתה קבילה הרי שיש להעניק לה משקל קל אשר אין בו די בכדי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.
נוכח האמור, הנאשם מזוכה אף מעבירה זו.
38.בשולי הכרעת הדין מצאתי מקום לציין כי נוכח הזמן שחלף מיום ביצוע העבירה, הרני סבור כי לנאשם נגרם נזק ראייתי ואף מטעם זה מצאתי לזכותו מהמיוחס לו בכתב האישום.
39.בנוסף לכך, התרשמתי כי המדובר באדם נורמטיבי, שומר חוק, אשר ביצע את כל פעולותיו בתום לב מתוך שסבר כי פעולותיו כשרות וכי אין בהם פגם פלילי.
40.עיון בדו"ח פעילות (ר' מא/36) מגלה כי לאחר שהנאשם גילה תקלות בביקורות קודמות הוא מיהר לתקנן דבר המעיד כי המדובר באדם נורמטיבי שומר חוק ואיני סבור כי יש להכתימו בכתם של הרשעה פלילית.
סוף דבר
41.הנאשם מזוכה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
42.זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום.
ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, (08 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
קלדנית: רות רחמים.