תביעה כספית שעניינה הלוואות שנטל הנתבע, עפ"י הנטען, מהתובעות ונזקים לא ממוניים שנגרמו להן עקב התנהלותו.
המחלוקת בין הצדדים
1.התובעות, ר' וס' כ', אם וביתה תושבות העיר כרמיאל. הנתבע, מ' מ' שוטר במשמר גבול, נשוי ואב ל- 3 ילדים, תושב ****א.
תחילת ההיכרות בין הצדדים הייתה בשלהי שנת 2006 לאחר שהנתבע הכיר את בנה של התובעת 1, א', שהיה חייל בשירות סדיר והשתתף איתו בקורס חובשים. במסגרת הקשרים שנוצרו בין השניים נודע לנתבע כי קיים נתק משפחתי בין א' לתובעות (אמו ואחותו) וכי אינו מצוי בקשר עמן זמן רב. לאחר תקופה של היכרות ביניהם יצר הנתבע קשר עם אמו ר', התובעת 1 (להלן "ר'") ביקר אצלה בדירה, תרם ותיווך בהצלחה לחידוש הקשר בין התובעות לא'. בעקבות תרומתו של הנתבע לחזרת א' לחיק המשפחה, נקשרו יחסים חמים וקרובים בינו לבין התובעות.
2. היחסים בין הנתבע לתובעות הלכו והתהדקו והנתבע החל לבקר תכופות בדירתן ולשהות בה שעות ארוכות; לטענת התובעות, בינו לבין התובעת 2, ס' (להלן: "ס'"), התפתחו יחסים רומנטיים ואינטימיים במהלכם סיפר הנתבע סיפורים שקריים על עצמו, על משפחתו ועל עבודתו, הציג מצגי שווא וניצל את היחסים עם ס' ואת ההוקרה שרחשה לו ר' על כך שיישר את ההדורים בינה לבין בנה, כדי להוציא מהן כספים בהזדמנויות שונות תוך שהוא מבטיח השבתם בעתיד, הבטחות שלא מומשו בסופו של יום.
3. הנתבע טען להגנתו כי מדובר בתביעה שקרית שאינה אלא ניסיון סחיטה ופרסום לשון הרע נגדו. הוא הכחיש את המעשים המיוחסים לו ואת הקשר הרומנטי הנטען עם ס', וטען כי בסה"כ קיבל מהתובעות סכום של 15,500 ₪, אותו החזיר במלואו.
4.המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת לטיב היחסים ששררו בין ס' לנתבע, לגובה הכספים שקיבל מהתובעות ולסכומים שהוחזרו.
גרסת התובעות בתצהירים
5. התובעות פירטו בתצהירים שהגישו את השתלשלות העניינים ביחסיהן עם הנתבע, את הסכומים שהלוו לו, לטענתן, ואת הנזקים שנגרמו להן בשל התנהגותו.
6.לטענתן, לאחר שהנתבע סייע בחידוש הקשר עם א', החל לבקר בדירתן באופן קבוע וסיפר שהקשרים שלו עם משפחתו אינם טובים, שהוא בודד, כי אביו נפטר ואמו חולה ונפטרה בהמשך ואחותו נהרגה בתאונת דרכים. לגבי עבודתו סיפר שהוא סוכן סמוי במשטרה ולצורך פעילותו הוא שוהה הרבה בחו"ל, אינו זמין בטלפון ונאלץ להחליף טלפונים.
לאחר שרכש את אמונן, התפתח קשר רומנטי בינו לבין ס', צעירה כבת עשרים אז, שהאמינה כי הוא רווק וקיימה עימו קשר זוגי לכל דבר והאמינה להבטחתו שיעברו להתגורר ביחד כאשר ישרת בירושלים.
7. עפ"י הנטען, לאחר חודשיים של היכרות, שכנע הנתבע את ס' ור', לסייע לו בהלוואה בסך של 4,000 ₪ לה היה זקוק לצורך עזרה לגיסו שהסתבך בחובות והיה נתון לעיקולים והבטיח להשיב את הכספים בהקדם. בהמשך הוא סיפר לס', כי נקלע לחובות שלא באשמתו, לאחר שגיסו גנב ממנו פנקסי שיקים ולאחר שחתם על ערבות לחבר מהיחידה שברח לחו"ל והנושא עבר לטיפול עורך דין. הנתבע טען לפני התובעות שהוא זקוק לכסף לתשלום סכום החוב המלא בסך של 25,000 ₪ מכיוון שבתפקידו כשוטר אסור שיהיה חייב או מוגבל בהוצאה לפועל והבטיח להחזיר את הכסף בהקדם.
ס' נטלה על עצמה מלאכת גיוס הסכום הדרוש לנתבע, פנתה ל- 5 מבני משפחתה ונטלה מכל אחד מהם סכום מסוים כהלוואה, שהושב על ידה וע"י אימה בהמשך. היא סיפרה כי ביום 18.7.2007 נפגשה עם הנתבע, שהגיע עם רכב משטרתי, בתחנת האוטובוס בחוף הכרמל בחיפה ומסרה לו תיק ובו סכום של 25,000 ₪ במזומן.
8. ר' הצהירה שמסרה כספים מזומנים בידי הנתבע והפקידה לחשבונו בבנק סכומים נוספים במועדים שונים : סכומים של 4,000 ₪ ו- 3,000 ₪ במזומן, מלבד הסכום הראשון ע"ס של 4,000 ₪ שניתן לו לצורך עזרה לגיסו וסכום קטן של 200 ₪ שנתנה לו עת ביקר אצלה בדירה וסיפר שנתקע ללא מזומנים. בנוסף היא הפקידה בחשבונו בבנק סכומים של 1500 ₪, 5,000 ₪, 10,000 ₪ ו – 4,000 ₪.
לטענתה, כדי למלא את דרישותיו של הנתבע הוציאה מחסכונותיה מקרן מקפת סך של 33,000 ₪ ונתנה לו לאחר שאמינה לסיפוריו והבטחתו כי ישיב לה את הכספים .
9.ס' הצהירה כי במהלך הקשר עם הנתבע, הלוותה לו סך של 3,000 ₪ שנטלה כהלוואה מרופא שיניים ממג'דל שמס, וסך נוסף של 3,000 ₪ שנתנה לו במזומן לבניית מצבת אמו שנפטרה לדבריו, זאת בנוסף לסך של 1,200 ₪ שמשך הנתבע באמצעות כרטיס האשראי שלה ושעון יד בשווי של 2,000 ₪, שרכשה לו יחד עם אימה כמתנה, שעון שהוא מכר מבלי להשיב להן את תמורתו.
10. התובעות טענו כי הנתבע הפגין, לאורך הקשר, יחס חם של בן משפחה, לא הכחיש את חובו הכספי וסיפר להן שהוא אמור לקבל כספים רבים מכספי הירושה של אמו ומחסכונות בבנק עם הפיכתם לנזילים. הן נענו, כך טוענות התובעת, לדרישותיו למתן הכספים לאחר שהאמינו לסיפוריו, הן בדבר המצוקה בה היה נמצא והצורך בכספים והן להבטחותיו כי ישיב את הכסף עם קבלת כספי הירושה והחסכונות, הכל על רקע יחסיו הרומנטיים עם ס' והלחץ הרגשי שהפעיל על ר' בכך שאמר כי היא חייבת לעזור לו כפי שעזר לה עם בנה.
11. התובעות טענו כי לאורך כל התקופה, הנתבע לא הכחיש את חובו אם כי בסוף טען כי אין בידו להשיב את הכספים וכי הוא מתקיים מסכום של 500 ₪, בשל עיקול שהוטל על משכורתו. הוא גם הבהיר כי אם הוא ייתבע על ידם, יעשה איחוד תיקים.
על רקע דברים אלה, פנתה ר' למפקדו ניר יונה וסיפרה על מעלליו וכשבועיים לאחר מכן הגיע הנתבע לדירתה ומסר לה סך של 5,000 ₪ במזומן ולאחר לחץ ממושך הפקיד בחשבונה בבנק סכום נוסף של 4,000 ₪.
12. בסוף שנת 2009 החליטה ר' לאתר את הנתבע במקום מגוריו ב****א, היא הגיעה לביתו יחד עם א' ופגשה ודיברה עם אשתו ובני משפחתו. בביקור זה גילתה לתדהמתה כי אימו בחיים וכי הוא נשוי ואב ל- 3 ילדים ובעקבות גילוי מעשה ההונאה וההתחזות, כך הצהירו התובעות, בו ביום הגישו תלונות במשטרת כרמיאל ובמח"ש.
13. התובעות טענו שהנתבע ניצל אותן כספית, נפשית וגופנית, הציג מצגי שווא ורימה אותן ובכך גרם להן עוגמת נפש רבה, אכזבה, בושה והשפלה.
בתביעתן ובנוסף לדרישה שהנתבע ישיב הלוואות שנטל בסך 71,900 ₪ (מתוך סכום כולל של 80,900 ₪ שהלוו לו), טענו התובעות לנזקים לא ממוניים שנגרמו להן עקב התנהגותו, אותם העריכו בסכומים גלובאליים בסך של 50,000 ₪ עבור התובעת 1 וסך של 225,000 ₪ עבור התובעת 2. בנוסף עתרו התובעות לחיוב הנתבע בסכום כולל של 10,000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו להן בגין נסיעות, טרחה, אובדן ימי עבודה, ייעוץ וניסוח תלונות ותביעות נגד הנתבע.
14. לתצהירי התובעות צורפו, בין היתר, דו"חות עו"ש מהבנק, אסמכתאות על פעולות בנקאיות, פדיון פוליסה של ר' במקפת החדשה, העתק תלונות שהגישו נגד הנתבע למח"ש ומכתבים מהפרקליטות באשר לטיפול בתלונות ולסגירת התיק נגד הנתבע. בשלב מאוחר יותר, במהלך ולאחר דיון ההוכחות, הוגשו בהסכמה הודעות הנתבע שנגבו בחקירתו במח"ש בעניין תלונת התובעות נגדו.
גרסת הנתבע בתצהיר
15. הנתבע הגיש תצהיר קצר, בו הכחיש את כל המעשים המיוחסים לו ואת ההלוואות הנטענות.
הוא לא חלק על הגרסה שנמסרה מפי התובעות ביחס לאופן הו הכירו, אם כי טען כי התיאורים שלהן אודות מערכת היחסים בינו לבינן לא מבוססים והם מוגזמים בצורה בלתי סבירה.
הנתבע טען כי מעולם לא נטל מהתובעות כספים שלא הוחזרו להן, כאשר לשיטתו הוא קיבל מהן סך של 15,500 ₪ בלבד, אותו הוא החזיר.
הנתבע טען כי התובעות מנסות להכפיש את שמו, לפגוע במקום עבודתו ולסחוט ממנו כספים שאינם מגיעים להן, גם על ידי הגשת תלונות לגורמים שונים וביניהם למשטרת ישראל ולמח"ש. גורמים אלה, כך הצהיר הנתבע, בדקו את הטענות ולא מצאו בהן שמץ של אמת.
דיון והכרעה
16. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי ועל רקע המסמכים השונים שהוגשו לתיק, מצאתי לקבל את התביעה, באופן חלקי.
17. כבר בפתח הדברים אומר כי אני מבכרת, ללא היסוס, את גרסתן של התובעות על פני גרסו של הנתבע בכל הנוגע למהות וטיב היחסים ששררו ביניהם ובכלל זה יחסיו עם ס' ולטענת התובעות בדבר המצג שיצר הנתבע כלפיהן לצורך קבלת הכספים. אני נותנת אימון מלא בגרסת התובעות כי הנתבע ניצל את היחסים ואת האימון שנתנו בו לצורך קבלת אותם כספים.
מנגד, אני דוחה את גרסתו של הנתבע כי הוא קיבל סך של 15,500 ₪ בלבד ונראה כי הוא בחר להודות בסכום זה, אך מפני שיש לגביו ראיות חותכות, בדמות הפקדות לחשבונו בבנק.
18. עדויותיהן של שתי התובעות, אשר ניכר היה כי הן חשות פגועות ומרומות מהתנהלותו של הנתבע, היו עדויות מפורטות וכנות שהותירו רושם מהימן. עדויותיהן תאמו אחת את השנייה, עלו בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו ובחלקן נתמכו בגרסתו של הנתבע עצמו בהודעה מסר במח"ש.
מערכת היחסים בין הצדדים
19.מעדויות הצדדים עולה כי במשך כשנתיים ובמרוצת השנים 2007 ו- 2009 שררה בין הצדדים להליך מערכת יחסים קרובה מאוד ששניהם, התובעות מחד והנתבע מנגד, תיארו כמשפחתית המבוססת על אהבה והערכה הדדית.
הנתבע ביקר בבית התובעות בתדירות גבוהה יחסית – ועל כך אין חולק – והתובעות התייחסו אליו כבן משפחה. הנתבע עצמו, בניגוד לנטען בתצהירו, לא חלק במהלך חקירתו על כך שהיחסים בינו לבין ס' היו מאוד מיוחדים וקרובים וכי הם בילו שעות בחדרה של ס', הגם שטען כי הם רק דיברו.
כפי שכבר הקדמתי, בעניין טיב היחסים ביניהם אני מקבלת ללא עוררין את גרסתה של ס', אשר התייחסה אליו כבן זוגה לכל דבר ועניין והופתעה לגלות בסופו של יום כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים.
20. ר' העידה כי אהבה מאוד את הנתבע ברמה אישית, ראתה אותו כבן בשבילה, העריכה את מעורבותו בפיוס עם בנה א' שלא זכתה לראות במשך שנה וחצי, אירחה אותו בביתה באופן קבוע ואפשרה לו ללון בביתה כשלמעשה היתה מודעת לקשר בינו לבין ביתה ס'.
ס' העידה כי לאחר 2-3 מפגשים עם הנתבע, החלה ביניהם מערכת יחסים זוגית ולפי עדותה בביהמ"ש "יצאנו, טלפונים, הודעות נשיקות ודברים. במהלך הזמן, היה בינינו קשר פיסי"; היא הבהירה "לא הגענו למקום שנתחנן אבל היה בינינו קשר זוגי, אהבתי אותו מאוד. חשוב לי לציין שזה היה הדדי, הרגשתי שזה הדדי לכל דבר. היה כותב לי הודעות שהוא אוהב אותי ומתקשר" (שורות 14-18 ו- 29-30 עמ' 27 לפר') והוסיפה בחקירתה הנגדית כי מבחינתה היה מדובר בקשר הדוק ומערכת יחסים ארוכת טווח. היא תיארה את הנתבע כאדם מאוד חכם עם לשון חלקלקה והעידה כי האמינה לכל הדברים שסיפר לה (שורות 4-9 עמ' 28 לפר').
ר' חזרה על גרסתה של ס' כי הנתבע היה כותב לס' שהוא אוהב איתה וכי היה ביניהם קשר אינטימי.
21.ס' גם העידה שהנתבע ביקש ממנה כבר מתחילת הקשר שאחיה, א', לא ידע על הקשר ביניהם וביקש לא לשתף אף אחד בקשר שלהם ומכאן רוב המפגשים שלהם היו בבית, מלבד פעם אחת שיצאו לצימר. ס' הסבירה, וההסבר שנתנה היה משכנע, כי היא פעלה כרצונו בעניין זה, לאחר שמסר לה שלא יוכל לצאת עמה בשל תפקידו במשטרה כסוכן סמוי. גם האם העידה כי הנתבע ביקש במפורש שאחרים לא ידעו על הקשר בינו לבין ס' ובמיוחד שלא ידעו שהיא בחורה יהודייה יוצאת עם בחור דרוזי.
22. הנתבע אישר בעדותו שביקר את התובעות בביתן באופן תדיר וכי לפעמים היה מגיע לבקרן בשעות מאוחרות בלילה ונשאר עד שעות הבוקר, אך הכחיש את הטענה שנשאר לישון בבית (שורות 20-21 עמ' 38 לפר', שורה 10 ו- 18-19, עמ' 39 לפר', שורה 7 עמ' 40). הוא העיד כי התייחס לתובעות כ"משפחה יקרה" וכידידים טובים מאוד וכי בינו לבין ס' היתה מערכת יחסים "קרובה מאוד" וכלשונו "חישבתי את ס' כידידה ממש טובה ואפילו כמו משפחה, לא כמו אחות, כמו משפחה" (שורה 23-26 עמ' 39) אם כי הכחיש קשר אינטימי ביניהם. לטענתו גם כשהיה נשאר בבית התובעות עד שעה 5 לפנות בוקר, הם היו מדברים, משוחחים "לפעמים שלושתנו ולפעמים רק אני והילדה" (הכוונה לס') (שורות 18-19 עמ' 39 לפר').
דברים אלה נמסרו מפיו של הנתבע בחקירתו הנגדית, לאחר שבתצהיר שהגיש לא מסר גרסה לעניין מערכת היחסים בינו לבין התובעות והסתפק בהכחשה כללית לטענותיהן בעניין.
מכל מקום, ואל מול הכחשתו בהליך זה לכל קשר זוגי עם ס', בהודעה שנגבתה ממנו במח"ש ביום 20.1.2010, בעקבות תלונתה של ר' נגדו (הוגשה וסומנה כת/1) מסר שהוא מעד ותיאר את מערכת היחסים בינו לבין ס' כ"רומן" ובהמשך גם כ"קשר רומנטי" (שורה 15, 29 ו- 104 להודעה). דברים אלה מאששים, ללא ספק, את גרסתן של התובעות בדבר מהות הקשרים שנרקמו בינו לבין ס' והכחשתו החוזרת והגורפת במהלך עדותו בעניין זה, פוגעת במהימנות גרסתו בעניין זה בפרט ובגרסתו בכלל.
ויודגש כי גרסתו של הנתבע במח"ש בהקשר זה הינה אך נדבך אחד לקבלת גרסתן של התובעות בעניין הקשר הרומנטי עם ס', כאשר גרסתן המפורטת והאמינה של אלה, תדירות הביקורים והשעות שלהם ויתר נסיבות העניין, כולל מתן הלוואות לנתבע, מהווים נדבך חשוב ואיתן במארג הראיות הכולל היכול לבסס את הקביעה כי בין השניים נקשרו יחסיים זוגיים אשר עזרו בסופו של יום בידי הנתבע לקבל את הכספים מהתובעות.
23. ועוד לעניין זה - לאחר כשנתיים של היכרות וחברות עם הנתבע ולאחר שהנתבע לא החזיר את הכספים שקיבל, נסעה ר' עם בנה א' למקום מגוריו של הנתבע, שם ביקרה בביתו ופגשה את משפחתו, כשהוא לא בבית. אז למעשה, גילתה לראשונה כי מדובר באדם נשוי עם ילדים ופגשה את אימו עליה סיפר שנפטרה וגילתה שסיפורו כי אחותו נהרגה בתאונת דרכים היה שקרי.
ר' העידה שבמהלך ביקורה, שוחחה עם הנתבע בטלפון וכי זה התחיל להתקשר הביתה ולאיים עליה, ובלשונה " ..אמר לי שהוא יזיין אותי אם אספר להם בבית על הקשר שלו עם ס'" (שורות 23-24 עמ' 17 לפר').
הנתבע אישר בעדותו את הביקור של ר' בביתו, את המפגש בינה לביו אשתו והעיד כי ר' סיפרה לאשתו שהוא נמצא בקשר אינטימי עם בתה (שורות 7-12 עמ' 40 לפר'). עדותו זו, חרף הכחשת תוכן הדברים שמסרה ר' לאשתו, מחזקת לדעתי את גרסת ר', שכן איזה צורך היה לר' להתחקות אחריו בביתו ואיזה צורך היה לה לספר לאשתו את מה שסיפרה, אם לא היה גרעין של אמת בדברים, זאת בייחוד לאור העובדה שהביקור נערך לאחר שנותק הקשר בין השניים (על כך העידו שני הצדדים).
24. אני גם נותנת אימון מלא בעדותה של ס' בכך שלאורך כל הקשר ביניהם לא ידעה כי הנתבע נשוי עם ילדים (שורות 19-22 עמ' 44 לפר') ונראה כי לא בכדי דאג הנתבע לדיסקרטיות של היחסים ביניהם, תוך שהוא מתרץ זאת מול ס' בתפקידו כסוכן סמוי במשטרה.
שתי התובעות העידו כי ידעו על נישואיו של הנתבע רק לאחר הביקור של ר' בביתו ב****א וס' העידה שידיעה זו נחתה עליה בהפתעה (עמ' 27 לפר'). גרסה זו מקבלת חיזוק במכתבה של ר' למפקדת משמר הגבול (נספח א' לתצהירי התובעות) שהוכן לפי לשונו באותו יום בו נערך הביקור בבית הנתבע.
עדותה של ס' בעניין זה היתה מאוד כנה, היא העידה שאמנם לא זכור לה אם שאלה את הנתבע מפורשות אם הוא רווק, אם כי היה לה ברור שכך המצב עוד מתחילת הקשר עמו, ובלשונה "ידעתי שהוא רווק בכל מובן המילה, מכל ההתנהגות שלו, ניהלתי איתו קשר לכל דבר" (שורות1-8 עמ' 35 לפר') והוסיפה "אני בוכה כי זה מאוד כואב לי. אני נותנת אמון באדם שאני מנהלת אתו קשר ובסוף אני מגלה שיש לו ילדים ואם הייתי יודעת, לא הייתי נכנסת בחיים איתו לקשר הזה" (שורות 15-19 עמ' 30 לפר'). ס' גם תיארה את שיחת הטלפון בינה לבין אשתו והעידה ששתיהן לא האמינו לכל מה שקורה והגיבו בבכי "היא בכתה בדיוק כמוני. אמרה שהיא לא מאמינה שזה קורה לה. לא האמנתי שזה בכלל הגיוני. שיש לו ילדים.." (שורות 28-29 עמ' 30).
25. על רקע יחסי חברות אינטימיים אלה בין ס' לנתבע ועל רקע היחסים הקרובים והחמים שנוצרו בין שתי התובעות לנתבע, ניתנו לזה האחרון כספים, אשר עומדים בבסיס המחלוקת בתיק. יחסים אלה גם מסבירים את העובדה שהתובעות המשיכו ליתן לו כספים גם כשלא השיב סכומים קודמים שקיבל (עדותה של ס' (עמ' 28 ו- 29), וכך עת נשאלה ר' מדוע נתנה כספים לנתבע הסבירה שפעלה רגשית וכי הנתבע הזכיר לה כל פעם מחדש שהוא עזר לה עם בנה (שורות 8-9 עמ' 16 לפר' ושורות 3-5 עמ' 19).
לסיכום עניין זה אומר כי עדותן המפורטת והאמינה של התובעות עדיפה בעיני על פני עדותו של הנתבע, אשר בחר שלא ליתן גרסה עקבית (וכך התקדם מהכחשה כללית בתצהירו להודאה בחקירתו הנגדית בידידות קרובה ובמערכת יחסים חמה עם התובעות) וסתר גרסה קודמת שלו במח"ש, שם הודה מפורשות בקיומו של קשר רומנטי עם ס' ואף הסביר זאת ב"מעידה".
הכרעה במחלוקת הכספית בין הצדדים
26. אין מחלוקת כי הנתבע קיבל כספים מהתובעות, והשאלה המחייבת הכרעה הינה גובה הכספים שקיבל. אל מול גרסתן של התובעות כי ניתן לו סכום של 80,900 ₪ מתוכם השיב סך של 9,000 ₪ בלבד, טען הנתבע כי קיבל סכום כולל של 15,500 ₪ שהושב במלואו במזומן.
זה המקום לציין כי הסכום המצטבר לסך הסכומים שהתובעות טוענות כי נתנו לנתבע אינו מגיע לכדי סך של 80,900 ₪ וחישוב שערכתי לסכומים המפורטים בתצהירים שהגישו מגיע לסך של 69,900 ₪ בלבד.
27. התובעות פרשו בתצהיריהן גרסה מפורטת למדי לגבי כל הכספים שניתנו לנתבע ומסרו פרטים בדבר נסיבות מתן כל סכום וסכום. גרסתן קיבלה חיזוק חלקי בעדותו של הנתבע ובחלקה נתמכה במסמכים שהוגשו לתיק.
28.לאחר שבחנתי היטב את הראיות שהוגשו ואת עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שהתובעות עמדו בנטל ההוכחה ביחס לסך של 57,500 ₪, אותו הן נתנו לנתבע בתור הלוואה ומתוכו השיב להן סך של 9,000 ₪ בלבד.
29. אתחיל את הדברים ביחס לסך של 25,000 ₪ אשר עפ"י הנטען ניתן לנתבע במזומן ביום 18.7.07.
בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית מטעמן, טענו התובעות כי הנתבע סיפר להן שהוא נקלע לחובות כספיים בגלל גניבת פנקס השיקים שלו וחתימת ערבות לחבר. ס' פנתה ל- 5 בני משפחה ומכרים וגייסה עבורו את הכסף, לאחר שנטלה מכל אחד מהם סכום מסוים ומשכה חלק מהכספים מסניף הבנק. בתצהירים פורטו שמותיהם של 5 אנשים מהם נלקחו הכספים (יצחק שפק (אחיה של ר'), ירון (ידיד של ס'), אבי שפר ויטלי, חיים (דודה של ר') ויגאל (ידיד של ס'). ס' סיפרה שנפגשה עם הנתבע בתחנת האוטובוס, לשם הוא הגיע עם חבר ברכב משטרתי והיא נתנה לו תיק עם הכסף ולאחר מכן הסיע אותה לתחנה באזור הצ'ק פוסט בחיפה. ר' הצהירה כי פרטי מפגש זה ידועים לה היטב מאחר והיא הייתה בקשר טלפוני עם ס' במהלך אותו יום, מאז משכה את הכספים מהבנק, נסיעתה לנתניה לדוד איציק לקבל חלק מהכסף וחזרתה הביתה בערב מאוחר.
30. לעניין מועד מתן הכספים, הפנו התובעות לנספח ד'1 לתצהירים – העתק דפי חשבון עו"ש של ס', ממנו עולה כי ביום 18.7.2007 זוכה חשבונה בסך של 6,000 ₪ (סך של 1,000 ₪ בשיק וסך של 5,000 ₪ כזיכוי) וחויב באותו סכום. ר' העידה כי על המסמך של דף החשבון כתבה בכתב יד ממי התקבלו סכומים אלו והכיתוב נעשה כדי לציין את תאריך מסירת הכסף לנתבע (עדותה של ר' עמ' 23 לפיה הדוד שלה הפקיד לס' כסף בחשבון, אותו היא העבירה לנתבע).
ב"כ הנתבע טען לסתירות בגרסת התובעות לעניין המועד שבו הכירו את הנתבע מתוך ניסיון להצביע על אי דיוקים לעניין המועד בו ניתנו הכספים. התובעות לא ידעו אמנם לנקוב בעדותן בתאריך המדויק לתחילת הקשר שלהן עם הנתבע ואולם אין בכך רבותא, שכן גרסתן לעניין זה מתיישבת היטב עם עדות הנתבע עצמו.
התובעות הצהירו כי תחילת ההיכרות הייתה בשנת 2007 ובמכתבה של ר' למפקדת משמר הגבול מחודש דצמבר 2009 (9.12.2009) (נספח א') כתבה שהכירה את הנתבע לפני 3 שנים, קרי בסוף שנת 2006, כך גם לפי עדות הנתבע לפיה הכיר את התובעות בשנת 2006 (שורות 20-23 לפרוטוקול) ומכאן שלא יכולה להיות מחלוקת כי במועד שבו טענו התובעות כי מסרו את הסך של 25,000 ₪, לידיו של הנתבע, הצדדים כבר היו בקשר.
31.התובעות חזרו בעדותן בביהמ"ש על האמור בתצהיריהן לגבי הרקע למתן הכספים ואופן מסירתם לנתבע. ס' אף העידה כי ביחס לסכום זה היא לחצה על אימה שתסכים למסור אותו וכי הנתבע התקשר אליה ואמר שהוא במצב קשה, וכך בלשונה "אמרתי לאימא שלי שהוא במצב קשה וננסה לעזור לו. זה היה סכום של 25,000 ₪" (עדותה בעמ' 28) ובהמשך העידה בפרוטרוט לגבי הפגישה עם הנתבע ומסירת הכספים, אופן הגעתו לפגישה ברכב משטרתי ומיקום הפגישה (עמ' 33 בפר'). עדותה של ר' תמכה בפרטים שנמסרו מפיה של ס' (עדותה של ר', שורה 8 עמ' 16, עמ' 20 ועמ' 23 לפר').
32. לתצהירים צורף מכתבה של ר' למפקדת משמר הגבול (נספח א') בו ביקשה סיוע בהחזרת הכספים שנתנה לנתבע ויש במכתב זה, אשר נשלח בזמן אמת, כדי להוות חיזוק לעדות התובעות לעניין הרקע והסיבה למתן הכספים לנתבע.
במכתב התייחסה ר' לקשר עם הנתבע וכתבה כי היא נתנה בסה"כ סכום של 80,900 ₪, שחלק הוא קיבל בהפקדה לחשבונו וחלק במזומן וכי חרף דרישותיה במשך שנתיים וחצי והבטחותיו הוא השיב לה סך של 9,000 ₪ בלבד. במכתבה פירטה את הרקע למתן הכספים, שם נכתב "במהלך ההכרות עם מ' מ', טען מ'גדי שיש לו בעיות כספיות. הראשונה היא שחתם ערבות לחבר שהוא שוטר מג"ב ומכך טעם שהוא יסתבך עם עו"ד ושעורך דין איים שיבצע עיקולים בחשבונו עקב חתימת הערבות לחבר. ושהגיס שלו לקח מביתו של מ'גדי את פנקס השיקים שלו, ללא רשות, ומשך כספים מחשבון הבנק של מ'גדי ללא ידיעת.... מ' מ' פנה אלינו בכדי לקבל עזרה מאיתנו".
גרסת התובעות לעניין הרקע למתן הכספים בסך 25,000 ₪, נתמכה בחלקה ע"י הנתבע. בעדותו, אישר הנתבע שסיפר לתובעות שהסתבך כספית בגלל ערבות לחבר ואישר שהן עזרו לו (שורות 13-14 עמ' 42) ובמקום אחר העיד "אמרתי שהייתי ערב לבחור שהסתבכתי. אני נכנסתי בתיק וביקשתי כמו כל אדם שיש לו לויאליות, ביקשתי כסף ועזרו לי..." (שורות 1 -3 עמ' 41 לפר'), אם כי הכחיש את גובה הסכום שניתן לו ואת מיקום ואופן מסירת הכסף.
33. לעומת גרסתן המפורטת של התובעות באשר לגובה הכספים שניתנו, אופן ומועד מסירתם לנתבע, הציג הנתבע גרסה כללית ובעייתית בה נתגלו בקיעים רבים, כפי שנראה להלן :
לטענת הנתבע, במהלך הקשר עם התובעות הוא קיבל סכום כולל של 15,500 ₪ בלבד ובתצהירו (סעיף 13) טען שהמסמכים שצירפו התובעות לתצהיריהן מעידים שהוא קיבל סכום זה בלבד.
גרסה זו מתבססת למעשה על נספחים ד.2, ד.3, ד. 8, ד.11, ד. 16 ו – ד. 20 לתצהירי התובעות –העתק אישורים בדבר 6 הפקדות שביצעו התובעות בחשבון הבנק של הנתבע, במהלך התקופה שבין ינואר 2008 עד ינואר 2009. מדובר בהפקדות בסכום כולל של 15,500 ₪, שבוצעו באופן הבא: 1,000 ₪, 500 ₪ ו- 5,000 ₪, 2,000 ₪ - הופקדו בחודש 1.2008; 3,000 ₪ הופקדו בחודש 5.2008 ו- 4,000 ₪ הופקדו בחודש 1.2009).
34.הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד הוא זוכר את הסכום המדויק שקיבל והעיד בביטחון: "אומרים הנותן לא זוכר, החייב כן זוכר. אני חייב שזכרתי שאני לוויתי 15,500 ₪ מגב' רחל" (שורה 24 עמ' 46), אולם עת נשאל כיצד ובאיזה אופן קיבל סכום זה, השיב פעם אחר פעם "לא יודע" ו"לא זוכר".
בתחילת חקירתו הנגדית, העיד שקיבל את הסכום חלק במזומן וחלק בהעברה בנקאית (שורה 31 עמ' 40), בהמשך העיד שהוא זוכר שקיבל פעם אחת או פעמיים כסף במזומן וסכום אחד הועבר לבנק (שורות 21-22 עמ' 46) ובמקום אחר השיב שהוא קיבל סכומים "כמה וכמה פעמים" אבל לא זכר את הצורה וזכר שהייתה הפקדה אחת לחשבון הבנק (שורה 28 עמ' 46).
עדות זו מחד ומנגד הראייה החותכת על הפקדות בסך של 15,500 ₪ בחשבונו בבנק מפריכה באופן ברור את גרסתו כי קיבל רק סך של 15,500 ₪, ומלמדת בהכרח על כך שהוא קיבל סכומים נוספים ואחרים במזומן, בכמה הזדמנויות כפי שטענו והעידו התובעות.
35. זאת ועוד, בחקירת הנתבע במח"ש לגבי סכומים שקיבל מהתובעות טען (ביום 20.1.2010 - העתק גיליון הוגש כת/1) שהסכום שקיבל מרחל לא עלה על 30,000 ₪ (שורה 62) ובמקום אחר טען שלמיטב זכרונו היו שתי הפקדות בלבד לחשבונו אחת ע"ס 3500 ₪ והשנייה ע"ס 4,000 ₪, מה שבהחלט מראה חוסר עקביות בגרסאות שמסר לעניין גובה הכספים.
מכאן, לאור גרסתן המפורטות והאמינה של התובעות ביחס למסירת הסך של 25,000 ₪ ולנוכח הסתירות המהותיות וחוסר העקביות בגרסתו של הנתבע, אני קובעת כי הן נתנו לו סך של 25,000 ₪ במזומן ביום 18.7.2007. סכום זה משוערך להיום עומד ע"ס של 34,227 ₪.
36. אשר לסכומים אחרים – אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי חלק מהכספים שניתנו לתובע ניתנו באמצעות הפקדה לחשבונו בבנק. אישורי ההפקדות שצורפו (נספח ד' לתצהיר התובעות) מוכיחים הפקדות בסך של 15,500 ₪. הסכום משוערך להיום עומד ע"ס של 20,027 ₪. (החישוב בוצע לפי מועד הפקדת כל סכום וסכום).
37. בנוסף לסכום זה, טענה ר' שהפקידה לחשבון הנתבע סך של 10,000 ₪ מחשבון בנק בתל אביב, אם כי לא הוגשה אסמכתא בדבר הפקדת סכום זה, בדומה ליתר הסכומים.
לתמיכה בגרסתה הפנתה לנספח ד.9 לתצהירה ולתרשומת שערכה בכתב ידה בה רשומים הסכומים שנתנה לנתבע. בעניין זה העידה כי "זה כספים שנתתי לו ועשיתי חשבון" "נתתי את מה שנתתי" ו- "לא כתבתי תאריכים בגלל שלא ידעתי שאגיע למצב הזה" (עדות ר' עמ' 24 לפר').
בנספח ד.9 מופיעה טבלה הכוללת 8 סכומים שנרשמו על גבי מסמך בנקאי מבנק הפועלים (אישור הפקדה בסך 5,000 ₪ לחשבון הנתבע). הסכומים הרשומים זהים לסכומי ההפקדות בחשבון הנתבע כשמעבר לכך רשומים 3 סכומים, לגביהם לא הוגשו אישורים כלשהם ( 10,000 ₪, 4,000 ₪ ו – 5,000 ₪). הסכום הנטען בסך 10,000 ₪ מופיע בראשית הטבלה ושני הסכומים האחרים, 4,000 ₪ ו – 5,000 ₪ נמחקו בקו וראוי, בהקשר זה, לציין כי סכומים אלה תואמים את הסכומים שר' הודתה כי הנתבע השיב (ונראה לכאורה כי זו הסיבה למחיקתם, הגם שעל עניין זה לא התעכבו הצדדים).
במקביל, הפנתה התובעת לנספח ד.10 (אישור פירוט פעולות בחשבון עו"ש על שמה בבנק הבינלאומי בתאריכים שבין 24.1.08 עד 14.2.2008) המלמד על משיכת סכום של 10,000 ₪ מחשבונה בבנק ביום 24.1.2008.
הנתבע נשאל בחקירתו אם יכול להיות שאחד הסכומים שקיבל מהתובעת היה ע"ס של 10,000 ₪ (וסכום זה לא מופיע באסמכתאות לעניין ההפקדות שבוצעו) והשיב "יכול להיות". (שורות 1-2 עמ' 47).
סבורתני כי יש בעדותה של ר', בצד המסמכים שהוגשו מחד ובתשובתו של הנתבע מנגד, כדי לבסס את גרסתה, לפיה בנוסף להפקדות בסך 15,500 ₪ שלא הוכחשו, הפקידה לחשבונו של הנתבע סכום של10,000 ₪.
הסך של 10,000 ₪, כשהוא משוערך מיום 24.1.08, עומד ע"ס של 13,110 ₪.
38. מלבד הסכומים הנ"ל, ר' הצהירה והעידה כי כחודשיים לאחר שהכירו את הנתבע הוא שכנע אותה לתת לו במזומן סך של 4,000 ₪ לעזרה לתשלום חובות וביטול עיקולים ובעדותה היא חזרה על גרסה זו ואישרה את מועד מתן הסכום ושיעורו (עמ' 21 לפר'). למעשה, מדובר בסכום הראשון שנתנה לנתבע ומכאן נחרט בזיכרונה.
על אף שלמסמך זה אין גיבוי בכתב, מלבד הרישום שלו בידי ר' עצמה בנספח ד. 9, אני מקבלת את גרסתה של ר' בעניינו. מדובר בסכום הראשון שנתנה ר' לנתבע ועדותה בעניינו היתה קוהרנטית, משכנעת ואמינה כשהדרך לקבלתה נסללה בעדותו של הנתבע, לפיה קיבל מספר פעמים סכומים במזומן, שלא דרך הפקדה בחשבונו בבנק.
סכום זה כשהוא משוערך מיום 1.5.2007 (בחרתי בתאריך זה לאור הטענה בדבר עיתוי מתן הסכום) עומד ע"ס של 5,586 ₪.
39. סכום נוסף שנטען כי ניתן לנתבע במזומן הוא סך של 3,000 ₪, אשר העידה ס' בעניינו כי הוא ניתן לצורך בניית מצבה לזכר אימו שנפטרה. העדות ביחס לסכום זה משתלבת עם עדותן של התובעות בדבר הסיפורים שסיפר הנתבע ביחס למצבו המשפחתי, כולל מחלת האם ופטירתה והיא קיבלה חיזוק במידת מה בתלונה שהגישה ר' נגד הנתבע, עוד בחודש 12.09, כאשר התברר כי הסיפור של מחלת האם ומותה היה שקרי.
מכאן, אני קובעת כי ס' נתנה לנתבע, בנוסף לסכומים דלעיל, סך מזומן של 3,000 ₪. סכום זה משוערך מיום 1.6.09 (בחרתי בתאריך זה בהעדר אינדיקציה לכך שהסכום ניתן במועד מוקדם יותר) עומד ע"ס של 3,603 ₪.
40. יתר טענות התובעות, ובכלל זה הטענות בקשר לסך נוסף של 3,000 ₪ נוסף שניתן לנתבע לאחר שס' קיבלה אותו מרופא שיניים, כמו גם הסך של 1,200 ₪, שמשך הנתבע מכרטיס האשראי שלה לא הוכחו ולא היה להן כל חיזוק, ולו דל, בחומר הראיות ומכאן נדחית הטענה בעניינם.
אשר לשעון שהתובעות טענו כי רכשו לנתבע בסך של 2,000 ₪, אני סבורה כי מדובר במתנה שניתנה לו, מבלי שהיתה אצל התובעות כל ציפייה לכך שהיא תושב לידיהן.
41. לסיכום ולאור המקובץ, אני קובעת כי הנתבע קיבל מתובעות סך של 76,553 ₪ (סכומי הקרן הם : סך של 25,000 ₪ שניתן במזומן, סך של 25,500 ₪ הפקדות לחשבון הנתבע בבנק, סך של 4,000 ₪ לאחר כחודשיים מההיכרות וסך של 3,000 ₪, שנתנה ס' לנתבע לצורך בניית מצבה).
האם בהלוואה מדובר או שמא במתנה ?
42. לשיטת הנתבע, התלונות שהוגשו נגדו ודרישת התובעות להשבת הכספים החלו אך ורק לאחר שהחליט לסיים את הקשר עם ס' ומתוך תחושת כעס ונקמה ובא כוחו טען כי אופי הקשר בינו לבין התובעות מעיד כי מדובר בסכומים שניתנו כמתנה.
43. דין טענה זו להידחות.
ראשית, הטענה כי מדובר בכספים שניתנו במתנה עלתה לראשונה בסיכומי הנתבע ולא נטענה בכתב ההגנה, בתצהיר או בעדותו ומדובר בשינוי חזית.
שנית, הטענה שמדובר במתנה עומדת בסתירה לעדות הנתבע עצמו בה אישר כי כל הסכומים שקיבל מהתובעות ניתנו כהלוואה. הוא העיד "אני חייב שזכרתי כי לוויתי" ובמקום אחר "אני לוויתי 15,500 ₪" (שורות 24-30 עמ' 46, שורה 19 עמ' 47 ושורה 23 עמ' 48 לפר').
שלישית, ר' העידה כי במהלך הקשר של הנתבע עם ס', היא (ר') העירה לו "שזה לא בסדר מה שקורה מבחינת הכספים" ובכל פעם שהייתה פונה אליו בעניין הוא "היה אומר שיש לו ערכים מאבא ז"ל ושאני צריכה להאמין בו" "כל הזמן התווכחתי איתו, כל פעם הוא היה אומר לי שאסמוך עליו, ושיש לו כבוד והוא יחזיר לי את הכסף. משהו בפנים נתן לי להאמין בו. המשכתי לתת לו כספים כי האמנתי שהוא יחזיר אותם" (עמ' 17 לפר').
ס' אף תמכה בגרסה זו והעידה שהיא האמינה שהדברים שהנתבע סיפר לה היו נכונים "ולכן הוא קיבל את הכספים והתחייב להחזיר אותם, כל פעם מחדש. הוא היה מתחייב גם מולי וגם מול אימא שלי". (עמ' 28 לפר').
עדות זו של התובעות לגבי הבטחותיו החוזרות ונשנות של הנתבע להשיב את הכספים ועדותו של הנתבע עצמו כי לווה כספים ואף טענתו כי הוא השיב את כל הסכום, מלמדים באופן ברור למדי כי מדובר בכספים שניתנו כהלוואה וכי הנתבע מחויב בהשבתם.
44. עוד אציין כי ר' פנתה למפקד התובע טלפונית בעניין הכספים שקיבל ממנה (הנתבע אישר זאת בחקירתו הנגדית שורות 23-24 עמ' 45 לפר') ולפי גרסתה פנייה זו הייתה טרם עלו יחסי הצדדים על שרטון. בעקבות אותה שיחה, וכשבוע או שבועיים לאחר מכן החזיר לה הנתבע סך של 5,000 ₪ במזומן ולאחר מספר חודשים ולחצים ממושכים מצידה הפקיד סכום נוסף של 4,000 ₪. אם הנתבע סבר כי מדובר במתנה, לא היה פועל להשבת חלק מהכספים.
פנייה זו למפקד מחזקת גם את גרסת התובעות כי הן דרשו ופעלו להשבת הכספים שנתנו לנתבע.
ואם בכך לא די, הרי שר' העידה כי הביקור שלה ב****א והגילוי כי מדובר באדם נשוי היה לאחר שס' הודיעה לה שהיא מנתקת את היחסים שלה עימו (שורות 25-26 עמ' 17 לפר'). הנתבע אימת עובדה זו ובעדותו טען כי הביקור ב****א היה כחודשיים לאחר שניתק את הקשר עם ס' (שורה 31 עמ' 41).
יש באמור, לדידי, כדי ללמד כי מטרת הביקור היתה ניסיון נוסף לגבות את הכספים.
לפי עדותה של ר' לאחר הביקור ב****א בו גילתה כי סיפוריו של הנתבע לא היו נכונים, היא הבינה שהיא לא תקבל את הכסף בחזרה (שורות 21-24 עמ' 17 לפר'), ולאחר אותו ביקור היא הגישה את תלונתה במשטרה.
במכתב התלונה מאותו יום (נספח א') פירטה ר' את סיפוריו של הנתבע בדבר הזדקקותו לכספים והבטחותיו להשיב את הסכומים שניתנו ושם חזרה על כך שהיא פנתה בעבר "לגורמים" כדי לסייע לה בעניין זה. המכתב עוסק בעיקרו בכספים שניתנו לנתבע על רקע סיפוריו על מצבו המשפחתי, תפקידו והסתבכותו הכלכלית, שהתגלו כלא נכונים ובו נרשם מספר פעמים שחרף דרישותיה החוזרות והבטחותיו של הנתבע, הכספים שניתנו לא הושבו, מלבד 9,000 ₪.
45. לאור כל האמור, אני קובעת כי הכספים שניתנו לנתבע ניתנו לו כהלוואה אותה הוא התחייב להשיב.
46. התובעות הודו שהנתבע החזיר להן 9,000 ₪. ר' טענה כי הנתבע החזיר לה שני תשלומים הראשון במזומן בסך 5,000 ₪ והשני בהפקדה ע"ס 4,000 ₪, והעידה כי הדבר היה לאחר פניה טלפונית לממונה על הנתבע.
אינני מקבלת את טענת הנתבע כי הוא השיב סכום כולל של 15,500 ₪. בכתב ההגנה ובתצהירו אין פירוט כלל לאופן בו הוחזרו הכספים ומלבד חזרה שוב ושוב בעדותו על הטענה כי השיב 15,500 ₪ גרסתו לא נתמכה באף ראיה חיצונית, מלבד עדות התובעת עצמן לגבי השבת חלק מסכום זה. הטענה כי בנוסף לשני הסכומים לגביהם העידו התובעות הוא השיב סכום נוסף בסך 6,500 ₪ במזומן, נטענה לראשונה בסיכומיו ודי בכך כדי לדחותה.
הסכום שהושב לידי התובעות כשהוא משוערך מיום 1.6.2009 (התאריך נקבע בשים לב להשתלשלות האירועים כפי שהעידו עליה התובעות) עומד ע"ס של 10,809 ₪.
47. מכאן ובהעדר הוכחה לטענת הפירעון של הנתבע, מלבד הסך של 9,000 ₪, אני קובעת כי הנתבע חייב להשיב לתובעות סך של 65,774 ₪ (סך של 76,553 ₪ בניכוי סך של 10,809 ₪).
48.אשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני – מעדותן של התובעות ומהתשתית העובדתית שהוכחה עולה כי הנתבע ניצל את מערכת היחסים שנרקמה עם התובעות לצורך קבלת כספים, כאשר מערכת היחסים עמן נבנתה על מצגי שווא ועל פרטים שקריים שמסר בדבר עבודתו ומצבו המשפחתי והכלכלי, הכל כדי להדק את הקשרים עמן מחד וכדי למשוך מהן כספים מנגד.
במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע התרשמתי כי מדובר באדם מתוחכם עם יכולת וורבאלית ולשון חלקלקה, אשר ככל הנראה תרמו להצלחתו במזימה שרקם כנגד התובעות. הנתבע הטעה את התובעות ורימה אותן ופעל בצורה עקבית כדי להוציא מהן כספים, אשר ככל הנראה לא היתה לו כוונה להחזירם מלכתחילה.
לאור זאת ועל רקע קבלת התביעה הכספית (והרי לא נטען לעילה אחרת מאשר העילה החוזית שעניינה בהלוואות שניתנו) אני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובעות פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להן עקב התנהגות הנתבע.
אני פוסקת לתובעת מס' 1 פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪ ולתובעת מס' 2 פיצוי בסך של 12,000 ₪.
סוף דבר
49. אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סכום של 65,744 ₪ (סכום זה משוערך להיום).
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 1 פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪ ולתובעת 2 פיצוי בסך של 12,000 ₪.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ (סכום זה נפסק בשים לכך שלתובעות ניתן פטור מתשלום אגרה).
סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.
ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
חתימה