1.כתב התביעה אשר הוגש בשנת 2008 מגולל מסכת עובדתית אשר רובה אינו שנוי במחלוקת.
תביעה להשבת כספים שנמשכו מחשבון חברה ע"י מי שלא היה מורשה לעשות כן.
ענייננו, בחברה אשר ניהלה חשבון בנק בסניף נווה חן (777) של בנק הפועלים. (להלן גם: "הסניף").
החשבון נפתח ביום 27/3/01 כאשר במועד פתיחת החשבון הוסכם, כי הפעולות בחשבון ייעשו באישור שני בעלי המניות יחדיו בתוספת חתימת החברה.
ממועד פתיחת החשבון ועד למחצית חודש יוני 2001 הופקדו בחשבון סכומים בסך של 6,651,609 ₪. כספים אלו נמשכו מהחשבון שלא בהוראת שני בעלי המניות בתוספת חתימת החברה.
החברה – הלקוחה מבקשת מהבנק להשיב לה את הכספים שנלקחו מהחשבון שלה.
התנהלות סניף הבנק אשר נחשפה בתיק זה הינה למצער בגדר רשלנות פושעת.
סניף הבנק בו התנהל החשבון פעל בחוסר שיקול דעת תוך התעלמות מ"נורות אדומות מהבהבות" ומכל אמת מידה סבירה המצופה מבנקאי.
מנהל הסניף והעובדים הרלוונטיים בסניף סיימו עבודתם בבנק בשל אותה התנהלות.
למרות זאת התעקש הבנק שלא להשיב לבעלת החשבון - החברה את הכספים שהוצאו מהחשבון ואף הגדיל לעשות כאשר ביקש בכתב הגנתו לסלק התביעה על הסף.
כבר בפתח פסק דיני אדגיש, כי דין תביעת ההשבה להתקבל.
הבנק שלח הודעת צד ג' על סך 4,000,000 ₪ (לצרכי אגרה) בשנת 2010 נגד עשרה צדדי ג' ובכלל זה נגד בעלי זכות החתימה בחשבון – ישראל רוכביץ (להלן: "רוכביץ") ונגד יעקב ישראל.
צדדי ג' 3-9 לא התגוננו וניתן פסק דין מותנה בעניינם. צד ג' 10 (להלן: "אמיגרנט") התגונן, רוכביץ ויעקב ישראל הם בעלי המניות בחברה וטענותיהם ביחס להודעת צד ג' זהות לטענות החברה – התובעת בכתב התביעה.
התיק הועבר לטיפולי בחודש אוגוסט 2014. ישיבות ההוכחות התקיימו בחודש נובמבר 2014. משהוגשו הסיכומים הגיעה העת להכריע בתובענה זו שהוגשה לפני שנים רבות.
2.רקע עובדתי:
התביעה הוגשה על סך 10,499,702 ₪ בחודש ינואר 2008, ומתייחסת לאירועים שאירעו בשנת 2001. כלומר, סמוך לפני חלוף תקופת ההתיישנות.
התובעת היא חברה בע"מ אשר הוקמה בשם חברת אולגרין ישראל 2001 בע"מ (להלן גם: "התובעת" או "אולגרין") ובאוגוסט 2001 שינתה את שמה לא.ג. ירקות כבושים בע"מ.
על פי מסמכים אשר הוגשו לרשם החברות בחודש מרץ 2001 בעלי המניות של חברת אולגרין הם: רוכביץ וישראל יעקב. (נספחים א/1, א/2, א/3 לכתב התביעה).
אולגרין פתחה ביום 27/3/01 חשבון בנק מספר 193213 בסניף נווה חן (777) של בנק הפועלים (להלן: "החשבון").
עסקינן בסניף אשר נמצא בשכונת כפר שלם בתל אביב.
אין חולק על כך, שבתקופה הרלוונטית היה מדובר בסניף קטן שרוב לקוחותיו הם משקי בית קטנים (ראה גם סעיף 4 לתצהירו של מנהל הסניף בתקופה הרלוונטית – מר ז'אק גלאור).
בעת פתיחת החשבון חתמה אולגרין על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון (צורף כנספח י"א לתצהירי הבנק).
על גבי הטופס העוסק בדוגמאות חתימה והרשאות נכתב, כי הרכב החתימה הוא: שתי חתימות + חותמת. עוד נכתב כי מורשי החתימה הם רוכביץ וישראל יעקב אשר חתומים גם בדוגמת חתימה.
אין למעשה מחלוקת על כך, שהכספים נמשכו מהחשבון על ידי אחד בשם דורי נוריאל (להלן: "דורי") אשר היה איש אמונו של יעקב ישראל.
דורי טיפל בעסקי חברה אחרת של יעקב ישראל - חברת ניו אקס או שיווק בע"מ (להלן גם: "ניו אקס או") וטיפל גם בחשבונו הפרטי של יעקב ישראל בסניף. לדורי היה ייפוי כח בלתי חוזר בחשבונו הפרטי של יעקב ישראל ואין מחלוקת על כך שלא היה לו ייפוי כח כלשהו בחשבון של אולגרין והוא לא היה מורשה חתימה בחשבון.
התברר בדיעבד, כי הכספים אשר נמשכו מהחשבון, נמשכו על פי הוראותיו של דורי.
הפעילות בחשבון נעצרה ע"י הבנק ביום 15/6/01 עת החזיר צ'ק ע"ס 100,000 ₪ בגין העדר כיסוי מספיק (א.כ.מ.); חשבון החברה נותר ביתרת חובה על סך של כ- 160,000 ₪ סמוך לאחר מכן (ראה גם סעיף 19 לתצהירו של גלאור ונספחים כ"ו, כ"ז למוצגי הבנק).
הוגשו שתי תלונות למשטרה באשר ל"היעלמות" הכספים מהחשבון: האחת הוגשה ביום 9.9.01 ע"י רוכביץ בעניין "מרמה-גניבה" והשנייה, הוגשה ביום 1.11.01 ע"י יעקב ישראל על "קבלת דבר במרמה" (נספח 15 לתצהיר עדות ראשית מטעם רוכביץ).
איש לא הועמד לדין פלילי בעקבות התלונות.
(ראה נספח 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם רוכביץ - הודעה מיום 25/7/05 המופנית לרוכביץ מטעם משטרת ישראל) נוסף לפניה למשטרה, פנתה התובעת באמצעות רוכביץ לכל גורם אפשרי על מנת לבדוק את התנהלות הבנק ולהשיב אליה את הכספים: פנתה למנכ"ל הבנק לתוכנית "כלבוטק", למפקח על הבנקים ונציב תלונות הציבור (ראה נספחים 11 – 18 לתצהירו של רוכביץ).
הבנק לא הגיש תביעה נגד החברה או ישראל יעקבי, שבחשבונו הפרטי נותרה יתרת חוב של מיליוני ₪!!! (הבנק טוען, כי עשה זאת בשל חוסר סיכוי לגבות החוב).
הבנק מלין על כך, שתביעה זו הוגשה סמוך לחלוף תקופת ההתיישנות מתוך רצון התובעת להפתיע את הבנק. אינני סבורה, כי הגשת התביעה במועד בו הוגשה היתה אמורה לגרום לבנק נזק ראייתי. אין להתעלם מהעובדה שדרישת החברה מהבנק היתה ידועה לה מהפניות השונות שביצע רוכביץ לגורמים השונים, לרבות המשטרה.
רוכביץ בתצהירו הבהיר, כי התביעה לא הוגשה קודם לכן עקב מצב כלכלי קשה וניסיון להסדיר העניין מחוץ לכותלי בית המשפט ורק כשהיה ברור שהבנק לא מתכוון להשיב את הכספים, הוגשה התביעה על מנת שלא תתיישן.
אין מדובר במקרה שבו בשנת 2008 שמע הבנק לראשונה על טענות החברה ביחס לאירועים שהיו בשנת 2001.
עוד "בזמן אמת" רוכביץ וישראל יעקב ביקשו לקבל הסברים מהבנק, הגישו תלונות במשטרה ותלונות לגורמים נוספים.
התיק המשטרתי היה פתוח במשך מספר שנים. עובדי סניף הבנק שילמו במשרתם על התנהלותם בפרשיה זו, והיה מצופה מהבנק לבדוק את כל הטעון בדיקה סמוך לאחר שקיבל את פניות החברה בעניין ולא להמתין להגשת תביעה ובוודאי שהיה עליו לשמור את כל המסמכים הרלוונטיים.
מבחינת זיכרונם של עדי הבנק לא נגרם לבנק כל נזק ראייתי כתוצאה מהגשת התביעה במועד בו הוגשה, שכן העדים זכרו את האירועים העיקריים בגינם זומנו לעדות.
אין חולק על כך, שמנהל הסניף וכן הפקיד אשר טיפל בחשבון אינם עובדים יותר בבנק ועל פי תצהירים שהם עצמם הגישו, עבודתם בבנק הסתיימה בעקבות הפרשייה דנן (מבלי שיוחסו להם מעשים פליליים).
התביעה היא בגין השבת הכספים שנמשכו מהחשבון כאשר הם משוערכים למועד הגשת התביעה בסך של 9,799,702 ₪. כמו כן כוללת התביעה דרישה לקבלת פיצוי בגין הפרת ההסכם בין הבנק לבין התובעת אשר נאמד לצרכי אגרה לסך 200,000 ₪ וכן פיצוי בגין הרס החברה ופעילותה הכלכלית שנאמד על סך 500,000 ₪. בנוסף, התבקש צו עשה שיורה לבנק לבטל את ריביות החובה והעמלות בהם חויב החשבון שלא כדין.
3.תמצית טענות הצדדים:
גרסת התובעת:
החברה טענה טענותיה באמצעות רוכביץ בלבד, שכן ישראל יעקב חולה דמנציה, מאושפז ואינו בעל יכולת ליטול חלק פעיל בהליך. ב"כ הבנק בדיון שהתקיים ביום 20/12/10 אישר לפרוטוקול, כי ידוע לו שישראל יעקב חולה אלצהיימר "ולא ניתן להציל דבר ממנו" (ראה עמ' 2 שורות 8 – 9 לפרוטוקול) ברור שמצבו של חולה אלצהיימר בשנת 2014 אינו טוב יותר ממצבו בשנת 2010.
טענת ב"כ הבנק בסיכומיו, כי התובעת היתה צריכה להביא לעדות את ישראל יעקב וכי הסבר התובעים להימנעות מהעדותו של ישראל יעקב אינו סביר (סעיף 16 לסיכומיו) תמוהה בלשון המעטה. במה תועיל העדתו של חולה אלצהיימר בשנת 2014 על אירועים שהיו בשנת 2001?
זאת ועוד, ב"כ הבנק טען, כי היה צריך לגבות מישראל יעקב עדות מוקדמת.
אינני מקבלת גם טענה זו.
רוכביץ העיד על בדיקת פוליגרף שנערכה לישראל יעקב לבקשת ב"כ התובעת.
תוצאות הבדיקה אינן קבילות, אך עובדות אלו שרוכביץ העיד עליהן מידיעה אישית מקעקעות לחלוטין את טענת הסרק של הבנק ולפיה הימנעות התובעת מהעדת ישראל יעקב מקימה חזקה עובדתית כי עדותו היתה סותרת את גרסת התובעת.
ישראל יעקב נחקר בזמנו במשטרה ועדותו צורפה לתצהירי הבנק.
כמו כן העיד רוכביץ, כי כאשר "התפוצצה" הפרשיה תושאל ישראל יעקב ע"י עו"ד זילברפלד ואף נבדק לבקשת עו"ד זילבפלד בבדיקת פוליגרף.
רוכביץ טען, כי היה ידוע למנהל הסניף מר גילאור מה מטרת פתיחת החשבון ואילו כספים צריכים להיכנס לחשבון וכי היה ידוע לו, שישראל יעקב צפוי להכניס כספים לחשבון על מנת שחברה משותפת, שייעודה הקמת מפעל לירקות כבושים בהודו, תוכל לפעול וזאת לצורך השקעה באותה חברה.
כמו כן טען, כי סוכם עם גלאור כי הכספים שייכנסו לחשבון יושקעו מיידית בפק"מ עד אשר יימשכו על ידי החברה לצורך השקעותיה.
לטענתו, ביום 18/6/01 הוא קיבל את דף החשבון הראשון מהבנק ובו ניתן לראות פעולות שנעשו בחשבון מיום 5/4/01 ועד יום 31/5/01 (צורף נספח 6 לתצהירו).
הוא אכן ראה שהיו הפקדות כספים אך גם העברות רבות בחובה והיה לו ברור לטענתו, כי מדובר בהעברות לפק"מ כמוסכם, אך כשהתקשר למנהל הסניף לברר מה היתרה המעודכנת בפק"מ, מנהל הסניף החל לגמגם ולא להשיב לשאלותיו.
עוד באותו יום, הוא שלח פקס בשם החברה למנהל הסניף ודרש לקבל את כל הפרטים אודות משיכת הכספים. למחרת גם הגיע לסניף, ביקש תדפיס חשבון מעודכן, התעקש להמתין לכך שמר גילאור יקבל אותו והתברר כי הכספים הוצאו מהחשבון שלא כדין.
נטען כי, כל הפניות לקבלת הסברים נענו בקיר אטום ולא ניתן כל הסבר מהבנק להיעלמות הכספים מחשבון החברה; הוגשו תלונות למשטרה ; עבודתם של פקידי הבנק אשר טיפלו בחשבון הופסקה ומשיצאו הכספים מהחשבון בניגוד לתנאי פתיחת החשבון, על הבנק להשיב את הכספים לחברה.
4.גרסת הנתבע – הבנק:
הבנק טען, כי אינו צריך לשלם דבר לתובעת שכן עסקינן במעשה נוכלות ששותפים לו התובעת ובעלי מניותיה וכי עסקינן בפרשה של גלגול כספים בהיקף אדיר באמצעות שורה ארוכה של חשבונות בבנקים שונים למטרות בלתי כשרות.
הבנק רואה בפעילות בחשבון החברה חלק מפעילות שהתנהלה בחשבונו הפרטי של ישראל יעקב, שם היה לדורי יפוי כח לפעול בחשבון.
בחשבונו הפרטי של ישראל יעקב, ניתנה מסגרת של 50,000 ₪ בלבד. הפעילות בחשבונו מיום 5/10/00 עד 15/6/01 אז עצר הבנק את הפעילות היתה בנפח של כ- 85,000,000 ₪.
הבנק טוען, כי מתוך נפח פעילות זה, אזי סך כ- 6.6 מיליון ₪ יצא ונכנס באמצעו חשבון התובעת.
הבנק טען, כי יעקב ישראל שהוא בעל מניות באולגרין הפקיד בחשבון אולגרין סך של 1.5 מיליון דולר. סכום זה הועבר לחשבונו הפרטי של יעקב ישראל ומשם על ידי דורי שהיה עובדו של יעקב ישראל ולכן "שולחו של אדם כמותו".
יעקב ישראל באמצעות דורי הוא זה שבחר שלא להפקיד את הכספים בחשבון אולגרין.
על כן, טען הבנק, כי לא נגרם כל נזק לאולגרין ולא יתכן שיעקב ישראל שהוציא את הכספים מרשותו יגיש למעשה את התביעה כנגד הבנק.
הבנק טען, כי כל הפעולות שנעשו בחשבון, נעשו בהסכמתם ומרצונם של אולגרין ובעלי מניותיה וכי הם או מי מהם, פעלו בפתיחתו של החשבון ובניהולו מתוך כוונה להונות את הבנק ולחלופין, נהגו ברשלנות רבתית בנסיבות שאין בהן כדי להטיל אחריות כלשהי על הבנק.
הבנק טען, כי הכספים שהופקדו בחשבון אינם כספים של אולגרין ועל כן, היא לא זכאית להשבתם.
אם וככל שנגרם לאולגרין נזק, המוכחש שלעצמו, הרי הוא נגרם על ידי ישראל יעקב.
הבנק פירט בכתב ההגנה את סך הכספים שהופקדו והוצאו מחשבון אולגרין ממועד פתיחת החשבון ועד אשר הבנק עצר את הפעילות בחשבון במחצית חודש יוני 2001 בסכום של כ- 6.4 מיליון ₪ על מנת להוכיח, כי בוצע גלגול כספים בחשבון על ידי שורה של חברות ואנשים פרטיים.
נטען, כי פעילות זו של גלגול שיקים מוכיחה, כי הכספים שהתובעת מבקשת את השבתם לא היו כלל כספים של התובעת. כל הכספים הועברו לחשבון הפרטי של ישראל יעקב.
כתב ההגנה המקורי הוגש בחודש ינואר 2009 אך כתב הגנה מתוקן הוגש בחודש נובמבר 2011 ולמעשה, בסופו מסכם ב"כ הבנק את טענות ההגנה כדלקמן:
"41. כללו של דבר:
התובעת ובעלי מניותיה הם חלק מחבורה של נוכלים עליהם נמנים גם דוריאל דורי שישב בכלא, אהרון קליין שישב בכלא ואליהו ברכה שהוגש נגדו כתב אישום פלילי חמור. כל אלה בגין תרגילי עוקץ ומעשי תרמית והונאה מתוחכמים.
במסגרת זו, התובעת ובעלי מניותיה קשרו קשר לביצוע סדרה של מעשי מרמה והונאה לשם גלגול כספים באמצעות שורה של חשבונות, בבנקים שונים, כדי ליצור מראית עין של נפח עסקים גדול שעל בסיסו נטלו, שלא כדין, אשראי מהבנק שהסתכם ליום 5.1.2009 בחשבון הפרטי בסך של 9,853,951.05 ₪ ובחשבון התובעת בסך 481,211.13 ₪ כאמור בסעיף 18 לעיל.
42. מדובר אם כן בתביעה זדונית ומופרכת. ברור, שדוריאל דורי, שלפי הנטען הוא שהוציא את הכספים מחשבון התובעת והעבירם לחשבון הפרטי של בעל המניות יעקב ישראל, פעל כפי שפעל בסמכות וברשות לפי רצונם של התובעת ובעלי מניותיה ולמטרותיהם הנפסדות. כך גם ברור, כי לתובעת לא נגרם כל נזק באשר ההפקדות וההעברות שבוצעו בחשבונה וחוזר חלילה, לא ביטאו פעילות עסקית אמיתית אלא גלגול סרק של כספים מדומים למטרות נפסדות שבמקרה הטוב מהוות עוולות והפרות אזרחיות ובמקרה הרע הן מהוות מעשים פליליים של ממש.
43. לא זו בלבד שלתובעת לא נגרם כל נזק או הפסד, אלא שהיא ובעלי מניותיה גרמו, כאמור, לנזקים אדירים לבנק. עתה, בבחינת "הרצחת וגם ירשת", מנסים הללו, באמצעות בתביעה זו, להוציא מן הבנק סכומים אדירים נוספים. מן הדין איפוא כי תביעה זו תדחה. הבנק שומר לעצמו כל זכויותיו לתבוע מהתובעת, מבעלי מניותיה ומשאר הגורמים המעורבים, את כל הנזקים וההפסדים שנגרמו לו בפרשה זו ".
בנוסף ולחלופין הודיע הבנק, כי יש לקזז מכל סכום שייפסק את ההפסדים שיצטברו בחשבון החברה ובחשבון הפרטי של ישראל יעקב: "נכון למועד הגשת כתב ההגנה היה הסכום בחשבון החברה סך 481,211.13 ₪ ובחשבונו הפרטי של ישראל יעקב 9,853,951.05 ₪".
5.הטענות בהודעת צד ג' ששלח הבנק ביחס לאמיגרנט:
לאמיגרנט היה חשבון בנק מספר בסניף ישורון של בנק הפועלים. (להלן: " סניף ישורון").
מתדפיסי החשבונות של אולגרין, ישראל יעקב ואמיגרנט עלו העובדות כדלקמן:
ביום 29/5/01 הפקידה אמיגרנט שיק על סך 78,150 ₪ בחשבון הפרטי של ישראל יעקב וביום 30/5/01 זוכה חשבונה של אמיגרנט במזומן בסך של 85,000 ₪ שהועברו מסניף נווה חן של בנק הפועלים (777) – הסניף שבו התנהל כזכור החשבון נשוא התביעה.
ביום 30/5/01 הפקידה אמיגרנט שיק על סך 65,000 ₪ בחשבון הפרטי של ישראל יעקב בסניף 777.
ביום 31/5/01 חזר השיק מסיבות טכניות.
ביום 1/6/01 הופקד שנית השיק בחשבון.
ביום 31/5/01 זוכה חשבון אמיגרנט במזומנים בסך של 65,000 ₪ שהועברו מסניף 777.
ביום 10/6/01 הפקידה אמיגרנט שיק על סך 75,000 ₪ בחשבון אולגרין.
ביום 11/6/01 זוכה חשבון אמיגרנט במזומן בסך של 75,600 ₪ שהועברו מסניף 777.
בהודעת צד ג' תוארו על ידי הבנק גלגולי שיקים בין חשבונות שונים וגורמים שונים.
נטען, כי לאור חלקם של הצדדים השלישיים, יחד ולחוד, במעשיהם ומחדליהם, אשר נהגו כלפי הבנק בתרמית, הונאה, הטעייה, מצגי שווא, הפרת הסכמים, עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזים, הפרת חובות חקוקות, רשלנות ומעשי גזל, על צדדי ג' לשפות את הבנק בשל כל סעד שייפסק כנגדו במסגרת התובענה ומתוך הערכת מצבם הפיננסי של צדדי ג' הועמדה הודעת צד ג' על סך 4,000,000 ₪.
6.תמצית טענות צדדי ג' 1 ו-2 – רוכביץ וישראל יעקב:
רוכביץ וישראל יעקב טענו כי יש לדחות את הודעות צד ג' שנשלחו אליהם.
לטענתם, אין להם כל קשר או ידיעה לגלגול הכספים הנטען, והם למדו על טענת ה"גלגול" רק כאשר הבנק הגיש בקשה לתיקון כתב הגנה. הם טוענים כי לא היה להם כל קשר עסקי או כספי עם צדדי ג' האחרים והם לא נהנו בשום דרך מהגלגול הנטען.
נטען, כי נודע לישראל יעקב על "גלגול הצ'קים" לראשונה רק כאשר הוגשה בקשת הבנק לתיקון כתב ההגנה.
דורי עבד עימו בחברת ניו אקס או אשר נוהלה על ידי שניהם. דורי רכש את אמונו המוחלט והוא נתן לו ייפוי כח לפעול בחשבונו הפרטי שבו הופקדו, בין היתר, כספים של חברת ניו אקס או.
רק מהודעת צד ג' התברר לו בדיעבד, כי מועלות טענות אשר קושרות את חשבונו הפרטי לגלגול כספים, אך הוא לא נהנה מגלגול הכספים, לא משך את הכספים מחשבונו הפרטי ולא נהנה מהכספים כלל ונראה כי דורי ניצל את ייפוי הכח שהיה לו בחשבונו הפרטי.
דורי ישב בכלא על פי סעיף 31 להודעת צד ג' אך הוא עצמו, ישראל יעקב, לא הואשם כלל.
לא נפתחה נגדו חקירה פלילית והוא לא התיר בשום מצב לדורי לבצע פעילות פלילית בחשבונו. הוא לא נתן ייפוי כח לדורי לפעול בחשבון החברה וממילא, הוא לא אחראי כ"שולח" לפעולות פסולות וחריגות כנטען.
רוכביץ וישראל יעקב הדגישו, כי הם אלו אשר יזמו את החקירה המשטרתית; הם אלו שזיהו בחשבון פעולות משיכה בלתי מזוהות ודרשו הבהרות מהבנק ולא קיבלו אותן.
7.תמצית טענות צד ג' 10 – אמיגרנט:
אמיגרנט טענה כי אין לה כל קשר למי מהצדדים לתביעה זו.
מדובר בעמותה שנרשמה ביום 20/8/00 על ידי קבוצת עולים חדשים במטרה לסייע למהגרים ברחבי העולם על ידי מתן אינפורמציה והדרכה, עזרה בקליטה נפשית וחומרית.
העמותה ניהלה חשבון בבנק הפועלים סניף ישורון והיתה גוף דל אמצעים כספיים. בחשבונה נעשו פעולות בסכומים של מאות שקלים ואלפי שקלים בודדים בלבד.
כל שיכולה אמיגרנט לזכור ביחס לאירוע חריג שאירע בחשבונה הוא, כי בעת בדיקה של חשבון העמותה הופתע מר ולדימיר קרפינברג שטיפל בחשבון לגלות כי יש בחשבון יתרת זכות
של כ- 200,000 ₪ בעוד שיתרת החשבון הנכונה היתה צריכה להיות 100 ₪ ביתרת חובה. הוא פנה לבנק וביקש לברר את מקור הכסף. בעקבות פנייתו "נעלם" למחרת היום הכסף מהחשבון ונאמר לו כי היה מדובר בטעות.
כתב ההגנה הוגש בשנת 2010 ונאמר כי מסמכי העמותה נשרפו בשריפה שפרצה לפני שנים רבות בבניין המשרדים שבו שכנו משרדי העמותה ועל כן, לא מצויים מסמכים לעמותה.
נטען, כי העמותה לא קיבלה תמורה כלשהי בגין אותם כספים שנכנסו לחשבונה על פי הנטען על ידי הבנק ולא נתנה את השיקים אשר נמשכו מחשבונה וכי ככל הנראה, מדובר בשיקים שנגנבו.
8.לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל ברובה ודין הודעות צד ג' נגד צדדי ג' 1 , 2 ו-10 להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן:
9.הפן המשפטי:
למערכת היחסים בין הבנק ללקוח מאפיינים ייחודיים.
לעניין מערכת היחסים המיוחדת בין הבנק ללקוח ומעמדם המיוחד של הבנקים נקבע בע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 585:
"מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו
נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן...מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל."
(ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' צבאח, פ"ד מח (2) 573, 585).
החובות העיקריות המוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים הם: חובת תום לב, חובת זהירות לנהוג בכספי הלקוח במיומנות וזהירות, איסור הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, חובת נאמנות לדאוג שכספיו או נכסיו של הלקוח לא ייפגעו, חובת בירור וחובת גילוי (ראה ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ – סניף חדרה (3.1.12) פסקה 16).
רמת הזהירות המוטלת על הבנק משתנה ממקרה למקרה, על פי נסיבותיו והיא תלויה, בין היתר, ברמת החשד ובהיקף האמצעים שהבנק נדרש להשקיע. על הבנק להיות עירני וזהיר ולהטיל ספק כאשר נעשות פעולות המעוררות חשד וככל שהבירור קל ומהיר והחשד כבד, יש מקום לצפות הבנק יפעל לבירור העובדות (פסקה 19 בפס"ד כהן – ע"א 8098/09).
הניתוח העובדתי:
10.מבוא:
המחלוקת בענייננו עובדתית בעיקרה.
יש צורך לבחון – האם הבנק הוכיח כי הכספים שהוצאו מחשבון התובעת אינם כספי התובעת או כספים המגיעים לתובעת.
הבנק טוען, כי אין מדובר בכספים שהופקדו לחשבון החברה אלא בהפקדת שיקים המהווה לטענתם הלוואה שהיא "אשראי על תנאי". הכספים שנכנסו לחשבון פרעו את ההלוואות, למעט בגין הצ'קים שחוללו ביום עצירת הפעילות.
אין מדובר בכספים שהופקדו לחשבון אלא בסיכום הלוואות שניתנו לתובעת והבנק לא צריך להחזיר כספים אלו.
התובעת טוענת, כמובן, כי אין מדובר באשראי על תנאי אלא בכספים שנכנסו לחשבון ובחלוף 3 ימי עסקים, הפכו לכספים שאינם מותנים בכל תנאי שהוא. כספים השייכים לה.
למעשה, רוב רובן של העובדות אינו שנוי במחלוקת וגם אם התובעת תצא לצורך הדיון מנקודת מוצא ולפיה בחשבון אולגרין בוצעו "גלגולי שיקים" כנטען על ידי הבנק, אזי נותר
לבנק להוכיח, כי גלגולי השיקים נעשו על ידי אולגרין ו/או מי מבעלי מניותיה – מורשי החתימה בחשבון וכן נותר לבנק להוכיח, כי אולגרין/מי מבעלי מניותיה ביצע פעולה כלשהי מתוך כוונה להונות / רצון להונות / לרמות / לגזול כספים מהבנק כיוצ"ב. התובעת טוענת, כי הבנק לא הוכיח זאת.
גם אם מעיינים בתצהירים שהוגשו על ידי הבנק ובכרכים עבי הכרס של הנספחים שהוצגו מטעמו של הבנק, אין ולא יכולה להיות הכחשה לעובדה הבסיסית ולפיה, הכספים והפעולות נעשו בחשבון שלא על פי ההוראות שנתנו לבנק במועד פתיחת החשבון.
הכספים נמשכו על פי הוראותיו של דורי אשר ניתנו לפקידי הבנק. איש מפקידי הבנק לא טוען ולא העיד כי קיבל את ההוראות מרוכביץ או מישראל יעקב.
אין מחלוקת שלדורי לא היה ייפוי כח לפעול בחשבון ולפיכך, על הבנק לשכנע כי פעולותיו של דורי היו פעולותיו של שליח המחייבות את השולח.
ניתן לומר בבירור לאחר שמיעת ההוכחות, כי הבנק לא עמד בנטל המוטל עליו.
אמנם, כפי שנקבע בסעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות") פעולת שלוח בגדר הרשאתו "מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח", אך מי שפועל ללא הרשאה - מראש או בדיעבד (סעיף 6 לחוק השליחות) – פעולתו אינה מזכה ואינה מחייבת את "השולח". בהיעדר הרשאה אין כלל יחסי שליחות ובהיעדרם של יחסי שליחות, אין מי שהתחזה כשלוח יכול להיכנס לחשבונותיו של האחר (ראה: פסק דינו של כב' הש' א' ברק בע"א 636/89 ד"ר כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ פ"ד מה (3) 265, 287).
הבנק עשה כל שביכולתו על מנת לנסות ו"לקשור" את מר רוכביץ למעשה מרמה כלשהו או לכל מעשה פסול אחר וכן ניסה להוכיח, כי ישראל יעקב – שהוא אחד ממורשי החתימה בחשבון מטעם אולגרין, ידע על מעשים שאינם כשרים המתנהלים בחשבון החברה.
על מנת לנסות ולהוכיח זאת, ניסה הבנק להוכיח כי ההתקשרות בין רוכביץ וישראל יעקב אינה למטרה לגיטימית כפי שהם טענו אלא למטרת הונאה.
בסופה של פרשת ההוכחות ולאחר שנשמעו כלל העדים ניתן לקבוע, כי לא הוכח שבעלי המניות של אולגרין היו מעורבים במעשה פסול זה או אחר.
כל שהוכח הוא, כי כספים שנכנסו לחשבון אולגרין (ע"י הפקדת צ'קים מגורמים שונים), נמשכו מהחשבון על ידי דורי שלא היה מורשה לכך וכי הבנק אפשר את משיכות הכספים למרות שלא היה רשאי לעשות כן.
11.נטל ההוכחה:
ב"כ הבנק הצהיר לפרוטוקול בישיבת קדם המשפט ביום 20.12.10 שהתקיימה בפני כב' הש' בנימיני, כי אין מחלוקת עובדתית שהכספים לא נמשכו בחתימת שני המנהלים יחד ובחותמת החברה וכי לבנק אין התנגדות להתחיל בהבאת ראיות אף שציין כי "זה לא בדיוק מקרה של הודאה והדחה".
כב' הש' בנימיני קבע בהחלטתו מאותו יום כי הבנק יפתח בהבאת הראיות הואיל ומדובר בתביעה פשוטה להשבת כספים שנמשכו מחשבון החברה שלא עפ"י הוראות פתיחת חשבון וטענות ההגנה של הבנק הן שלא מדובר בכספי החברה, החשבון שימש לעסקאות מפוקפקות ודורי פעל כמורשה בחשבון. על הבנק להוכיח טענות אלה ועל כן, הבנק יפתח בהבאת הראיות.
ב"כ הבנק טוען, כי נטל ההוכחה אינו מוטל על הבנק שכן אין מדובר בטענת "הודאה והדחה".
כיוון שהבנק רק הודה בכך שהכספים לא נמשכו מחשבון החברה ע"י הוראה חתומה ע"י בעל המניות בצירוף חותמת החברה והכחיש כל הטענות האחרות.
אינני מקבלת טענה זו.
לקוח בנק שנכנסו כספים לחשבונו והוצאו ממנו בניגוד להרשאתו, אינו צריך להוכיח, כי הכספים שנכנסו לחשבונו שיכיים לו. הבנק הוא זה שיצטרך להוכיח כי הכספים בחשבון הלקוח אינם של הלקוח.
צודק ב"כ התובעת בטענתו ולפיה כאשר כסף נכנס לחשבון הוא מאבד את ישותו המקורית ומתמזג עם הסכום שבחשבון ולבעל החשבון מגיעה היתרה (והפנה לעניין זה ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז (2) 673, ע"א 251/62 א.מ. "ניו רוטרדם" נ' אינספלד, פ"ד יז 72, בעמ' 79-80 ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של וולטקס צמרון בע"מ פ"ד כז (2) 393 בעמ' 398,וכן ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 4, תשל"ד) 251 ואף הפנה לפסקי דין נוספים בהערות 25 – 26 עמ' 5 לסיכומיו).
לענייננו, גם יפה הערת ב"כ התובעת בסיכומיו (סעיף 6 ד') כי בזמנים הרלוונטים לתביעה עדיין לא הוחלו הוראות חוק איסור הלבנת הון וההוראות מכוחו.
אם הבנק סבור, כי כספים שנכנסו לחשבון החברה אינם שייכים לה, עליו להוכיח זאת והנטל עליו.
לפיכך, במקרה דנן הנטל על הבנק להוכיח, כי הכספים אינם מגיעים לחברה למרות שנכנסו לחשבונה.
12.ראיות הבנק:
הבנק הגיש תצהירי עדות ראשית של 4 עדים. 3 חוות דעת מומחים, וכן פקיד בנק נוסף זומן להעיד מבלי שהגיש תצהיר עדות ראשית.
במקום לנסות ולסיים את הפרשיה בדרך של פשרה ו/או הסכמה, עמד הבנק על עמדתו הנחרצת שלא להשיב לחברה מאומה מתוך הכספים שנמשכו מחשבונה בניגוד למוסכם, ובחר להצעיד לדוכן העדים את פקידי הסניף המבוישים, אשר כבר שילמו במשרתם על חלקם בפרשיה חמורה זו, ולא עובדים יותר בבנק מזה שנים רבות.
עדים אלו עשו הכל על מנת לנסות ולהרחיק מהם חשד לשיתוף פעולה פלילי עם דורי או כל מי שקשור לפרשה.
מעדותם עלה, כי הגורמים בסניף נהגו בפרשיה שלפנינו לכל הפחות בדרך של רשלנות פושעת, וזאת בלשון המעטה.
אפרט בפסק דין זה בנוגע לעדויות השונות לאור החשיבות הרבה של העדויות בבחינת הסוגיות השנויות במחלוקת.
13.ז'אק גלאור:
מנהל סניף הבנק בתקופה הרלוונטית העיד, כי מדובר בסניף קטן שרוב לקוחותיו משקי בית קטנים ולמעשה, לא היתה מחלוקת על כך שהפעילות בחשבון היתה בהיקפים חריגים ביותר ביחס לכלל הפעילות בסניף הבנק.
על פי עדותו, אחד מלקוחותיו הוותיקים סיפר לו, כי חברו הוותיק דורי מעוניין לפתוח חשבון בסניף וכי הוא ממליץ עליו כעל אדם אמין העוסק בתחום מוצרי החשמל ואלקטרוניקה בהיקפים גדולים.
כעבור זמן קצר הגיע אליו דורי עם יעקב ישראל. דורי הציג את יעקב ישראל כדודו. מסר לו כרטיס ביקור שלו וסיפר כי הוא מנהל עסקים בתחום מוצרי החשמל והאלקטרוניקה במסגרת חברת ניו אקס או שהיא בבעלות יעקב ישראל. דורי טען, שהוא רוצה לרכז את כלל הפעילות הפיננסית בסניף (777) וביקש שיינתן לחשבון ניו אקס או בשלב הראשון מסגרת אשראי של 100,000 ₪ ומסגרת ניכיונות שיקים של 400,000 ₪. מר גלאור שמח על כך ואמר, כי הדבר נתון לבחינת מנהלת האזור.
על פי תצהירו, דורי אמר כי "אצה לו הדרך" (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית) ולכן עד שתאושר הבקשה ויפתח חשבון לחברה, הוא מבקש לפתוח חשבון על שם דודו- יעקב ישראל, הבעלים של ניו אקס או ולהעמיד בחשבון מסגרת של 50,000 ₪.
מר גלאור הסכים לכך וכך נפתח ביום 5/10/00 החשבון הפרטי של יעקב ישראל.
גם על פי תצהירו של מר גלאור, מנהלת האזור לא מיהרה לאשר את הבקשה ועל פי תצהירו, "הטיפול בבקשה התארך עקב דרישות שונות שהציגה מנהלת האזור" (סעיף 8 לתצהיר).
גילאור נשאל בחקירתו הנגדית אם בדק באיזה בנק יש לחברה חשבון והשיב כי כל המסמכים שהועברו אליו הועברו להנהלה הראשית ולמנהלת האזור שאמורה לטפל בעניינים אלה (עמ' 130 שורות 13- 22).
אישר, כי בכך שאיפשר הקמת חשבון פרטי לישראל יעקב הוא עקף את מנהלת האזור שלא אישרה את פתיחת החשבון לחברה.
גילאור העיד כי לאחר כחודשיים פנה אליו דורי, הסביר כי יעקב ישראל מבוגר ולא יוכל לבוא לסניף בתדירות גבוהה ועד שייפתח חשבון על שם חברת ניו אקס או, הוא יפעל כמיופה כח בחשבון וביום 4/1/01 הוא צורף כמיופה כח בחשבון הפרטי של ישראל יעקב.
הפעילות בחשבון של ישראל יעקב התרחבה מאוד מיד לאחר מכן ולמעשה, כל הפעילות מול הבנק היתה נעשתה דרך דורי.
על פי תצהירו של ז'אק גלאור, בתחילת חודש מרץ 2001 אמר לו דורי, כי בדעתו להרחיב את העסקים והוא ודודו ישראל יעקב מתכוונים להיכנס בשותפות עם רוכביץ שיש לו מפעל לכבישת ירקות.
כעבור מספר ימים הגיע דורי בלווית רוכביץ. נערכה שיחה שבמהלכה נאמר לו כי הם מתכוונים להקים חברה בבעלות ישראל יעקב ורוכביץ אשר תפתח חשבון בסניף. הוא התבקש והסכים לאשר מסגרת לחשבון בסך 50,000 ₪ וכעבור מספר ימים נמסרו לו מסמכי פתיחת חברת אולגרין.
ביום 27/3/01 הגיעו אליו דורי ורוכביץ על מנת לפתוח את החשבון. רוכביץ הופנה לצבי מנע על מנת לפתוח את החשבון.
במחצית חודש אפריל 2001 הודיעה מנהלת האזור כי היא לא מאשרת אשראי לחברת ניו אקס או ועל כן, העסקים המשיכו להתנהל בחשבון הפרטי של ישראל יעקב.
הוא תיאר, כי בערך במחצית חודש מאי 2001 חל זינוק בהיקף הפעילות בחשבון הפרטי של ישראל יעקב ובפעילות בחשבון של אולגרין. פעילות זו אופיינה בהפקדות שיקים בסכומים גדולים לחשבון יעקב ישראל מדי יום ובמשיכות מחשבון זה, בשיקים, בהעברות בנקאיות ובמזומן, כנגד השיקים שהופקדו. גם בחשבון אולגרין הופקדו שיקים בסכומים גדולים והם הועברו בהעברות בנקאיות, בו ביום או למחרת, לחשבון ישראל יעקב. עוד מצוין כי חלק גדול מההעברות הבנקאיות מחשבונו של ישראל יעקב נעשה לחשבון אותם גורמים שהפקידו שיקים בחשבונו. כאשר הוא שאל את דורי במה מדובר, הסביר לו, כי מדובר בדפוס פעילות המאפיין את המסחר בענף החשמל והאלקטרוניקה.
מר גלאור אישר, כי הוא נתן אישור לביצוע חלק מהעברות הללו גם במזומן.
דורי היה מבצע בדלפק את משיכות המזומנים בדרך כלל אצל הפקיד שלמה מוהבן. חלק מהעברות המזומנים בוצעו בפעולה משולבת- דורי היה מושך את הסכום במזומן בדלפק, נוטל חלק ממנו ומורה לפקיד להעביר את היתרה, באמצעות חשבון הקופה של הסניף, לחשבונות אחרים.
כלומר – הסניף שיתף פעולה עם דורי בביצוע פעולות חריגות. העברת כספים דרך חשבון קופה של הסניף!
בחלק מהמקרים נרכשו שיקים בנקאיים מהחשבון הפרטי של ישראל יעקב לפקודת אליהו ברכה.
גלאור אישר בחקירתו הנגדית כי כל העברות של הכספים מחשבון אולגרין לחשבון של ישראל יעקב נעשו ע"י דורי (עמ' 110 לפרוטוקול הדיון מיום 23.11.2014 שורות 1-12).
המסמכים צורפו כנספח ט"ז לתצהירי הבנק. מר שלמה מוהבן אשר זומן להעיד בתיק אישר, כי הוא חתום על המסמכים והוא ביצע את הפעולות (עמ' 18-21 לפרוטוקול הדיון). בחקירתו הנגדית אישר מר מוהבן כי בנוגע לפעולות שנעשו דרך קופת הסניף בחשבון המרכז היה צורך באישור של המנהל (עמ' 22 שורות 1-4).
מתצהירו של ג'אק גלאור עולה ברורות, כי כל ההתנהלות בחשבון נעשתה על ידי דורי (ישראל הגיע לסניף רק לעתים רחוקות ביחד עם דורי) ולטענתו, הוא אף ביקש מדורי להמציא בטוחות לאור הגידול בהיקף הפעילות.
ביום 10/6/01 דורי אף הפקיד בחשבון שיק על סך 200,000 דולר משוך על חשבון בנק אמריקאי שלדבריו, היווה תמורה בגין עסקת נדל"ן גדולה שביצע בארה"ב. השיק לא כובד (נספח כ"ו 6).
בתצהירו גם תיאר כיצד ביום 14/6/01 מר רובינשטיין - מנהל האזור של הבנק, הודיע לו כי בעקבות פנייה של מחלקת לקוחות גדולים ב' באגף לשירותי מימון ומינהל לקוחות בהנהלת הבנק התברר, כי מתבצע בחשבונות של ישראל יעקב ואולגרין גלגול שיקים וכי יש לעצור מידית את כל הפעילות.
למחרת ביום ו' – 15/6/01 מר גילאור הורה שלא לאפשר משיכות נוספות מהחשבונות, הורה על ביטול השיקים שכבר נמשכו מהחשבון, המסגרות שניתנו לחשבון בוטלו וכך נוצרו יתרות חובה בחשבונות שלא נפרעו.
בחקירתו הנגדית הוסיף כי לא היה מוסמך למסור לרוכביץ מידע כי העניין היה בטיפולו של המחלקה המשפטית של ההנהלה הראשית (עמ' 121 שורות 20-24).
לטענתו, רק בדיעבד נודע לו שלדורי לא היה אישור לפעול בחשבון אולגרין וכי הפקיד מר צבי מנע עליו הוא סמך, לא השגיח בעובדה זו.
בחקירתו הנגדית גילאור אישר כי עפ"י טופס הוראת ניהול החשבון של התובעת היה צורך בשתי חתימות בצירוף חותמת החברה (עמ' 110 שורות 13-17) יחד עם זאת, מעדותו ניתן ללמוד על ההבחנה בין הפקדת צ'ק לבין משיכת כסף מהחשבון. העד אישר כי לצורך הפקדת צ'ק בחשבון מסוג זה בסניף שלו, מספיקה חתימה אחת ואילו הוצאת כסף מהחשבון היה מקום לאשר רק אם יש שתי חתימות (עמ' 112 שורות 1-9).
עוד אישר גילאור כי שיק נמשך ייחשב לאשראי על תנאי, כאשר מופקד תמורתו שיק, עד אשר יש כיסוי לשיק שהופקד (עמ' 114-115).
גילאור העיד כי אינו זוכר אם רוכביץ נתן לו תוכנית עסקית ו/או את הסכם המייסדים (עמ' 119 שורות 11-18).
באשר לדפי החשבון אשר רוכביץ העיד בתצהירו (סעיף 19) כי קיבל לראשונה מהבנק ביום 18.6.01 (נספח 6 לתצהיר של רוכביץ) ובהם יש תנועות מיום 5.4.01 עד ליום 31.5.01 וכי היה ברור לו שההעברות הרבות של הכספים הם לפק"מ כפי שהוסכם, ובעקבות כך התקשר לגילאור; גלאור בחקירתו הנגדית אישר כי כאשר רואים בדף החשבון "העברה/הפקדה" לא ניתן לדעת מדף החשבון לאן הועבר הכסף אך הוסיף כי ניתן לשאול וכי במקרה ספציפי שיש הפקדה לפק"מ, יהיה כתוב "העברה לפק"מ" (עמ' 120). משנשאל גילאור אם זוכר שרוכביץ התקשר אליו לשאול מה יתרת הכספים בפק"מ השיב כי "יכול להיות שהוא שאל" (עמ' 121 שורות 1-7).
עוד הוצגו לגילאור טפסי העברת הכספים מחשבון התובעת לחשבונו של ישראל יעקב (סומן ת/2 בתיק המוצגים) והוא העיד כי במשיכה תקינה יש לפחות שתי חתימות: חתימת הפקיד המבצע וחתימת המאשר (עמ' 126 שורות 5-7) והוסיף בהמשך כי אם לפקיד המבצע יש זכות לאשר אז אין בעיה עם זה (עמ' 127 שורות 4-11).
גלאור העיד כי הוא יודע שחלק מההעברות נעשו דרך חשבון הקופה של הסניף (עמ' 137 שורות 10-11) וכי הוא איפשר זאת וחתם על האישורים לכך (עמ' 139 שורות 3-5). גילאור הסביר כי זה היה נראה לו פעולה עסקית טהורה כפי שהסביר לו דורי – קיזוז של פעולות יומיומיות שנעשו עם גורמים בתחום של חשמל ואלקטרוניקה וכי הוא לא ביקש לראות מסמכים שמאשרים שמדובר בפעילות מסחרית לגיטימית (עמ' 139 שורות 6-16).
כשנשאל העד ע"י ב"כ הבנק: "...כשאתה יודע שהוא נוכל האם יכול להיות שהוא משך כל כסף שנכנס לחשבון בלי שום קשר אם זה קשור לגלגול או לא קשור לגלגול, האם אתה יכול לענות על כך בבקשה?"
השיב: "איך אני יכול לענות?" (עמ' 146 שורות 3-8).
לסיכום עדותו:
ממכלול עדותו של ז'אק עולה, כי אין לו ידיעה אישית בנוגע למעורבות של יעקב ישראל ו/או רוכביץ בכל הנטען ביחס לגלגול השיקים. הוא אישר במהלך עדותו, באופן עקבי, כי הוא התנהל ישירות מול דורי.
גילאור איפשר פעילות רחבת היקף בחשבון פרטי של ישראל יעקב כאשר ידע בפועל החשבון משמש חברה (לא החברה התובעת!) וזאת כאשר מנהלת האזור של הבנק לא אישרה זאת. איפשר לדורי לפעול בחשבון ולעשות שימוש בקופת הסניף בעוד שהיה מדובר בסניף קטן המשרת משקי בית, הוא לא שם ליבו (לכאורה) לפעילות רחבת ההיקף של חשבונו הפרטי של ישראל יעקב ולחשבונה של אולגרין וכאשר שם ליבו לכך – הסתפק בהסבריו של דורי ולא הקפיד כלל לבדוק, אם דורי אכן מורשה לפעול בשם החברה.
14.צבי מנע:
מר צבי מנע היה בתקופה הרלוונטית מנהל מחלקת השקעות ואשראי בסניף הבנק.
העד אישר, כי מדובר בסניף קטן שרוב לקוחותיו משקי בית קטנים וכי הפעילות בחשבונות של אולגרין ויעקב ישראל היתה פעילות גדולה בהיקף חריג לאותו סניף.
השתלשלות העניינים המתוארת בתצהיר עדות ראשית של מר צבי מנע דומה ביותר לזו המתוארת בתצהירו של ג'אק גלאור.
באשר לחשבון אולגרין ציין כי במסגרת פתיחת החשבון נחתם נספח, הכולל, בין היתר, מתן הוראות בפקסימיליה ו/או בטלפון והפנה ל"בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כללים לניהול חשבון" (בנספח י"א לתיק המוצגים).
גם הוא אישר, כי כל התנהלותו (למעט יום פתיחת החשבונות) היתה מול דורי בלבד.
באשר להתנהלותו של דורי הצהיר בסעיף 12 לתצהיר כי:
"...דורי היה נכנס בבוקר למשרדו של המנהל, מדווח לו על הפעילות המתוכננת לאותו יום בשני החשבונות, ולאחר שסוכמו הדברים היה פונה אלי ואל הפקידים האחרים כדי לתת הוראות וכמעט בכל יום היה מוסיף ונותן לי הוראות בטלפון, הן ביחס לחשבון ישראל והן ביחס לחשבון אולגרין".
בחקירתו הנגדית אישר מר מנע כי את הרוב המוחלט של ההעברות הכספים מחשבון אולגרין לחשבון ישראל יעקב הוא ביצע (עמ' 164 שורות 19-24). כן אישר כי הודה במשטרה שכל ההעברות בוצעו בהעברה טלפונית ע"י דורי וכי הוא לא יידע את בעלי אולגרין שדורי מבצע העברות (עמ' 165 שורות 1-8).
זאת ועוד; חרף טענת ב"כ הבנק כי בטפסים של ההעברות הטלפוניות מחשבון אולגרין, מר מנע לא רשם בכוונה את דורי אלא את ישראל יעקב על מנת שלא יידעו שדורי נתן את ההוראה, השיב העד כי: "לא, לא בכוונה זה כי, את האמת אני אגיד לך, לא שמתי לב שהוא אין לו פיקוח בחשבון ועשיתי העברה לפי, כי הוא, הכל הוא עשה, כל העניינים הוא, כל היום בסניף ארבע פעמים נכנס למנהל, המנהל מכבד אותו" עמ' 171 שורות 17-24).
צבי מנע טען, בתצהירו (סעיף 13) כי בשיחות שקיים עם המנהל גילאור עלתה שאלת אופי הפעילות בחשבונות של יעקב ישראל ואולגרין והחשש כי ניתן אשראי על תנאי ללא בטחונות. גילאו אמר לו כי דורי הסביר לו כי הפעילות בחשבון אולגרין מול חשבון ישראל יעקב, כמו גם הפעילות מול הגורמים שהפקידו שיקים בחשבון ישראל יעקב מאפיינת את המסחר בענף החשמל בו מתבצעות פעולות יומיות הדדיות של רכישה ומכירה של סחורה וגם העברות מזומנים מתחייבות מכך.
כמו כן גילאור אמר לו, כי לחץ על דורי להעמיד בטוחות להבטחת האשראי שנתו בחשבונות ודורי הבטיח לו כי יעשה כן וביום 12.6.01 הפקיד דורי בחשבון שיק ע"ס 200,000$ משוך על חשבון בנק אמריקאי.
בחקירתו הנגדית העיד מנע כי בשיחות שקוימו עם גילאור, הם לא היו ערים לעובדה שמי שמושך כספים הוא לא בעל החשבון (עמ' 158 שורות 2-7).
הוא עצמו העיד כי לא זיהה פעילות לא חוקית או גלגול שיקים אלא שביום 14/6/01 הודיע לו גלאור, כי מר יוסי רובינשטיין מנהל האזור התקשר אליו ומסר כי נעשתה בדיקה וכי מתבצע גלגול כספים בחשבונות ויש לעצור את הפעילות בחשבונות ולבטל את מסגרות האשראי.
למעשה, גם מר צבי מנע אינו מכחיש את העובדה, שמשיכות הכספים נעשו על ידי דורי שאינו מורשה לפעול בחשבון אולגרין. הוא לא עמד מול רוכביץ או יעקב ישראל ישירות.
בחקירתו הנגדית העיד כי הוא לא זה שאישר לדורי אשראי, כי אם מנהל הסניף (עמ' 151 שורות 8-14). כמו כן העיד כי בחשבון אולגרין לא ידע מה הפעילות, גילאור הורה לו לפתוח את החשבון ולהחתים את הלקוח וכך עשה (עמ' 155 שורות 13-18).
כשנשאל העד: "...אתה חושב שבנקאי כמו שצריך, כשהוא מתנהל בצורה ראויה, צריך לברר מה כל כך דחוף לפתוח חשבון על שם פרטי במקום על שם החברה, מה אתה חושב היום?"
הוא השיב: "כן, אני חושב שכן," (עמ' 161 שורות 14-20). לשאלת ב"כ הבנק אם לא התעורר חשד שברגע שיש ייפוי כוח, מיופה הכוח מתחיל פתאום להעביר כספים, למשוך כספים, מר מנע השיב כי דורי בא לסניף כאילו הוא בעל החברה ובעל החשבון והיה מסתובב כל הזמן בסניף ובטלפון (עמ' 162 שורות 1-13).
15.מר יוסף רובינשטיין:
מר יוסף רובינשטיין היה בתקופה הרלוונטית מנהל אזור המרכז בבנק הפועלים שבתחומו היה גם סניף נווה חן (777).
הוא הסביר בעדותו כי הנושא של ניהול החשבון הוא באחריות מנהל הסניף. מנהלת האזור רואה רק את היתרות (ולא את השיקים עצמם) ובמקרה דנן, היתרה היתה סבירה (עמ' 79 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון מיום 23.11.14).
הוא מתאר, כיצד פנו אליו ביום 14/6/01 ממחלקת לקוחות גדולים ב' באגף לשירותי מימון ומינהל לקוחות בהנהלת הבנק ומסרו לו, כי זיהו פעילות חריגה בהיקפים גדולים בין חשבונות שונים. בעקבות השיחה, הוא החליט לבצע בדיקה מידית והתברר, כי נעשית פעילות של גלגולי שיקים בהיקפים עצומים. לטענתו, התברר כי בחשבון הפרטי של ישראל יעקב ניתן "אשראי על תנאי" כלומר, על סמך שיקים שהופקדו בחשבון וטרם נפרעו, ניתן לבעל החשבון אשראי בגובה סכומי השיקים הללו אשר נוצל והועבר בהעברות בנקאיות לחשבון חברה בשם רדטל. התברר כי בחשבון רדטל לא היה כיסוי לשיקים שהופקדו בחשבון של ישראל יעקב וכי הכיסוי בא למחרת היום באמצעות העברות בנקאיות מחשבון ישראל יעקב. עוד נטען כי בדיקה ביחס לשיקים של גורמים אחרים שהופקדו ביום 14.6.2001 בחשבון של ישראל יעקב שנעשתה מול
בנקים אחרים בהם התנהלו חשבונות של גורמים אחרים העלתה כי לכל השיקים הללו לא היה כיסוי בעת הפקדתם וכי הוא מותנה בכיסוי מתאים שטרם בא. כך התברר לו כי מתבצע גלגול כספים בלתי תקין המתבסס על "אשראי על תנאי" שניתן בחשבון ישראל יעקב.
לפיכך, הורה למנהל הסניף בשלב זה, לעצור באופן מידי כל משיכת כספים נוספת בחשבונות של ישראל יעקב ואולגרין ולבטל באופן מידי את כל מסגרות האשראי שניתנו בחשבונות אלה.
הוא מאשר, כי מבירורים שנערכו לאחר מעשה, הסתבר, כי הנזק לבנק אירע כתוצאה ממחדל חמור של מנהל הסניף אשר נהג בחוסר שיקול דעת וחרג מסמכויותיו בכל הנוגע למתן "אשראי על תנאי" (סעיף 12 לתצהירו).
עוד אישר בתצהירו, כי מנהל הסניף טעה בהפעלת שיקול דעתו וחרג מסמכויותיו כאשר בשני החשבונות (אולגרין וחשבון ישראל יעקב) לא הועמדו בטוחות מטריאליות, היה מדובר בלקוח חדש שהניסיון עימו היה מוגבל ביותר, סכומי האשראי גדלו בצורה דרמתית בתוך זמן קצר וחרגו מתקרת סמכותו של מנהל הסניף.
הוא מאשר, כי מנהל הסניף הודה כי שגה כאשר נתן אמון בלקוחות ולאחר שנבדקה גרסתו של מר גלאור בפוליגרף, על מנת להסיר חשש בדבר קבלת טובות הנאה מכל הפרשיה, נמצא כי הוא דובר אמת. בעקבות המקרה הוחלט לסיים את תפקידו של מנהל הסניף והוא פרש מתפקידו בסניף בסוף שנת 2001 ובסוף חודש יוני 2002 פרש לגמלאות.
בחקירתו הנגדית אישר, כי אין ספק שמר גילאור חרג מסמכותו בתחום האשראי בכך שנתן לחשבון של בעל המניות – ישראל יעקב אשראי של מיליונים לאחר שמנהלת האזור לא אישרה לחשבון חברת ניו אקס או מסגרת אשראי של 100,000 ₪ ומסגרת ניכיונות שיקים של 400,000 ₪. כן העיד כי כבנקאי ממונה היה כועס עליו לו היה יודע שהוא נוהג כך (עמ' 82 שורות 1-18).
העד נשאל האם הפעילות הבנקאית שתיארה רו"ח בביץ (לפיה מישהו מהסניף איפשר לדורי להעביר כספים במזומן מחשבון ישראל יעקב לחשבון הסניף ולאחר מכן, לחשבון רדטל ודורי השתמש בחשבון הסניף כקופה פרטית שלו לצורך הסוואת מקור העברת הכספים) נשמעת לו כפעילות בנקאית נורמאלית והשיב כי זה לא נשמע לו נורמאלי ויש להפנות את השאלה לגורמים בתוך הסניף. (עמ' 86 שורות 1-9). עוד העיד כי הוא אינו מכיר מתקופתו אפשרות מתן שימוש ע"י הסניף בחשבון הסניף ללקוחות פרטיים בכדי להעביר מזומן לחשבונות אחרים (עמ' 86 שורות 10-13).
העד הבהיר כי לאחר שדווח לו על כך שהחשבון של רדטל והחשבון של ישראל יעקב חשודים בפעילות חריגה, נבדק הקשר בין כל החשבונות ולכן הוחזרו כל השיקים ונסגר החשבון של אולגרין וכי הוא לא הורה על עצירת הפעילות בחשבון רדטל הואיל וחשבון זה לא היה באזור שבאחריותו (עמ' 88).
מר רובינשטיין העיד כי סביר להניח שעצר את הפעילות בחשבון אולגרין ולא דיווח על כך לבעלי החשבון לפני סגירת הפעילות מכיוון שהבין שנעשתה פעולת מרמה של דורי של משיכת כספים מחשבון לחשבון וגילגול כספים.
לסיכום עדותו:
מר רובינשטיין מאשר, כי מנהל הסניף לא פעל על פי נהלים, חרג מסמכותו ולמעשה, ברשלנות מדרגה החמורה ביותר הוביל לנזק שנגרם לבנק (הותרת החשבון הפרטי של ישראל יעקב ביתרת חוב גדולה והותרת חשבון החברה ביתרת חובה בסכום נמוך יותר).
כמו כן אישר, כי מתן אפשרות ללקוח פרטי לעשות שימוש בקופת הסניף לצורך העברת כספים איננה פעילות בנקאית תקינה.
16.חוות דעת של רו"ח ענת בביץ:
א)רו"ח בביץ הגישה חוות דעת בעניין "גלגול השיקים".
בחוות דעתה ציינה, כי היא התבקשה לבדוק את הפעילות בחשבון הפרטי של יעקב ישראל ואת הפעילות בחשבון אולגרין שהתנהלו בסניף נווה חן של הבנק בשנת 2001 ולחוות דעתה לגבי מהות הפעילות בחשבונות אלו, מקור הכספים שהופקדו לחשבון אולגרין והמטרה לה שימשו.
ב)בסעיף 11 לפרק א' לחוות דעתה היא סקרה את ריכוז הפעילות בחשבון אולגרין מיום 6.5.2001 ועד ליום 15.6.2001.
תקופה זו מכונה בחוות הדעת "התקופה הנסקרת" - תקופה בה היו הפקדות רבות של כספים לחשבון אולגרין והכספים הועברו באותו יום או למחרת לחשבון הפרטי של יעקב ישראל.
בחוות הדעת צוין כי הפעילות בחשבון אולגרין לפני 6.5.2001 אינה רלוונטית לענייננו.
בסעיף 11 לפרק א' לחוות הדעת, מוצגת טבלה ובה ריכוז הפעילות בחשבון אולגרין בתקופה הנסקרת לפי חשבונות נגדיים. בטבלה מצוין כי סך כל ההפקדות בחשבון אולגרין בתקופה הנסקרת הוא 6,682,452.60 ₪. סך כל המשיכות הוא 6,803,511.12 ₪. סה"כ נטו 121,057.52 ₪.
בהקשר זה אציין כי סך של כ- 121,057 ₪ הוא למעשה הפער בין ההפקדות למשיכות.
רו"ח בביץ טוענת כי התגלתה תמונה של התנהלות מעגלית של הפקדת כספים בחשבון אולגרין והעברתם לחשבון יעקב ישראל.
מצוין כי מתוך הסכום של כ- 6.6 מליוני ₪ שהופקדו בתקופה הנסקרת (כאשר סכומי ההפקדות היומיות תפחו מסכום של עשרות אלפי שקלים להפקדה לסכומים של מאות אלפי ₪) כ- 5.8 מיליון הופקדו ע"י ארבע חברות: רדטל בע"מ, ויזואל סאונד בע"מ, גלובל בילדינג בע"מ ומלניום פלסט בע"מ (להלן יכונו יחד: "ארבעת החברות"). כל הסכומים שהופקדו בחשבון אולגרין, למעט 80,000 ₪, הועברו לחשבון יעקב ישראל, שהתנהל באותו סניף בנק. ההעברות לחשבונו של ישראל יעקב נעשו כמעט מדי יום במהלך התקופה הנסקרת ובוצעו ע"י דורי שהיה עובד של יעקב ישראל ומורשה חתימה בחשבונו הפרטי.
בדיקות העלו כי חשבונות הבנק של ויזואל סאונד בע"מ ורדטל בע"מ, הנשלטות ע"י אדם בשם אהרון קליין, מתנהלים אף הם בבנק פועלים ועל כן, נמסרו דפי החשבון של חברות אלו בתקופה הנסקרת לבדיקה ואילו חשבונות הבנק של החברות גלובל בילדינג ומילניום פלסט, הנשלטות ע"י אליהו ברכה, התנהלו בבנקים אחרים ולכן,
אינם חשופים לבדיקה. עוד מצוין כי אהרון קליין הורשע בת"פ 4241/02 בבימ"ש שלום ת"א כאשר בגזר דינו נקבע כי נהג לגלגל שיקים שלא היה להם כיסוי או שיקים גנובים שזויפו מחשבון לחשבון ובכך יצר רושם של פעילות פיננסית רבה וכי מיוחסים לו במסגרת ת"פ 21131-05-11 המתנהל בביהמ"ש המחוזי בת"א מעשי עוקץ, הונאה מרמה וזיוף. כן מצוין כי "לפי העיתונות, הוגש כנגד אליהו ברכה כתב אישום בבית משפט השלום בראשון לציון בגין פרשת עוקץ, מרמה וזיוף בעסקאות נדל"ן ברעננה".
בחשבון אולגרין פעלו עוד "כמה שחקנים קטנים" כמו חברת סקופ ליין בשליטת רחמים בוכריס שהיה הבעלים של חברת אולגרין ח.י. 2001 שהוקמה ביום 13.12.2001 בהסכמת חברת אולגרין ועמותה בשם "אמיגרנט קרן בינלאומית ציבורית הומניטרית" שאף חשבונה מתנהל בבנק פועלים.
בחקירה הנגדית הובהר כי מתוך עשרת החשבונות מהם הופקדו כספים לחשבון אולגרין, לרו"ח בביץ היו דפי חשבון של שתי חברות בלבד: ויז'ואל סאונד ורדטל (עמ' 56 שורה 10), כך פרט לאותם שני חשבונות, היא לא ידעה באילו נסיבות ניתנו השיקים מיתר שמונת החשבונות מהם הופקדו כספים לאולגרין (עמ' 56 שורות 15-22 ועמ' 57 שורות 1-4).
כן ציינה כי היו בידיה דפי חשבון של ישראל יעקב אשר לא הפקיד כספים בחשבון אולגרין, כי אם משך בלבד (עמ' 56 שורה 14).
ג)בפרק ב' לחוות דעתה, ביקשה רו"ח להדגים את שיטת הפעילות של "גלגול הכספים המעגלי" בין החשבונות באמצעות הפעילות בחשבון רדטל.
בעמודים 16 - 18 לחוות הדעת, היא ריכזה בטבלה את העברות הכספים, בשיקים, שנעשו בתקופה המסוקרת, מרדטל לחשבונות של אולגרין, ויז'ואל סאונד, ישראל יעקב וחשבונות בלתי מזוהים, כאשר באותו יום או למחרת מוחזר לחשבונה של רדטל מחשבונו של ישראל יעקב, בהעברה בנקאית או בהפקדת מזומן, הסכום שהוצא מחשבון רדטל לחשבונות השונים (לעיתים בדיוק ולעיתים בהפרש של מאות שקלים).
מהשורה האחרונה בטבלה (סה"כ) עולה כי סה"כ העברות מרדטל לחשבונות השונים הינו 20,803,801 ₪ ורדטל קיבלה חזרה לחשבונה מחשבונו של יעקב ישראל סכום של 20,728,000 ₪, כך שההפרש בין סה"כ העברות לבין סה"כ ההחזרים הינו 75,801 ₪. רו"ח בביץ מציינת כי מדובר בהפרש זניח ביחס להיקף הפעילות. כן מציינת כי ההחזרים מחשבון ישראל יעקב לחשבונה של רדטל נעשו כולם ע"י דורי, ברוב המקרים בגלוי בהעברות בנקאיות ובמקרים מסוימים נקט דורי בטקטיקות הסוואה.
בסיומה של הטבלה, בסעיף 10 עמ' 18 לחוות הדעת משורטט התרשים להלן:
התרשים ביקש להמחיש את מעגל הפעילות של חשבון רדטל, חברה אשר לטענתה, חשבונה היה רק צינור שדרכו הוזרמו כספים מחשבון ישראל יעקב לחשבונות אחרים וביניהם חשבון אולגרין, חזרו לחשבון ישראל יעקב ושוב הוזרמו לרדטל וחוזר חלילה.
לטענת רו"ח בביץ ברור שמדובר במעגל סגור - כל הכספים שמועברים מחשבון ישראל יעקב לרדטל ומחשבון רדטל לחשבונות השונים, חוזרים לחשבון ישראל יעקב אולם מכיוון שרק חלק מהמעגל חשוף לעניינו, אין ביכולתנו להראות את פעולות החזרת הכספים מהחשבונות הבלתי מזוהים לחשבון ישראל יעקב.
בחקירה הנגדית, רו"ח בביץ הסבירה כי טבלה מס' 2 בסעיף 9 לפרק א' לחוו"ד אינה מתייחסת להעברות הכספים בין ויז'ואל לאולגרין אלא להעברות כספים עם רדטל (עמ' 39 שורות 6-16).
לפיכך, על מנת להסביר את מקור הסכום שנרשם בתרשים בנוגע להעברת כספים מויז'ואל לאולגרין – 0.65, מפנה רו"ח בביץ לעמוד השני של נספח א/2 לחוות הדעת שם רשום כי סכום ההפקדות של שיקים מויזואל בחשבון אולגרין – 644,200 ₪ (עמ' 39-40). רו"ח בביץ אישרה כי למעשה בהעברת כספים מויזואל לאולגרין מדובר בסכום של 0.64 (640,000 ₪) לפי כללי עיגול מספרים ולא 0.65 כפי שציינה בתרשים (עמ' 40 שורות 23-24 ועמ' 41 שורה 1).
בעדותה ציינה, כי התרשים לא מדבר על כלל הכספים אלא על הפעילות שהתנהלה במעגל מסוים וכי כשהיא מציינת בסעיף 10 כי הפעילות בין ישראל יעקב ואולגרין היא בסך 2.35 מיליון ₪, אין מדובר בכל העברות הכספים שהיו בין החשבונות של אולגרין וישראל יעקב אלא בפעילות שהתנהלה במעגל מסוים (מעגל הפעילות של חשבון רדטל) (עמ' 42 – 43 וכן הרישא לסעיף 10 לחוות הדעת).
יחד עם זאת, ניתן לראות שאין התאמה מלאה בין המצוין בתרשים בסעיף 10 לטבלה 2 בסעיף 9 גם בנוגע להעברות מרדטל- בתרשים בסעיף 10 מצוין באשר לפעילות שבין רדטל ובלמ"ז כי מדובר ב- 1.85 מיליון ₪, ואילו בטבלה בסעיף 9 מדובר על סכום של 1.97 מיליון ₪. רו"ח בביץ בעדותה לא ידעה להסביר זאת (עמ' 45 שורות 16-24 ועמ' 46 שורה 1-8).
ד)פרק ג' לחוות הדעת עוסק בעצירת הפעילות הבלתי תקינה של גלגול הכספים ע"י הבנק ביום 15.6.2001. רו"ח בביץ טוענת כי מהשינויים ביתרות החובה ביום 15.6.2001 בתחילת היום לעומת סוף היום בחשבונות הבנק של יעקב ישראל, אולגרין, רדטל וויז'ואל עולה כי עצירת המשיכות מחשבון ישראל יעקב שהזין מדי יום את חשבונות רדטל וויז'ואל, הפילה את מגדל הקלפים וגרמה לתגובת שרשרת כך שבסופו של יום, כתוצאה מעצירת הפעילות בחשבונות יעקב ישראל ואולגרין עברו יתרות החובה מחשבונות רדטל וויז'ואל לחשבונות של יעקב ישראל ואולגרין. כמו כן, לאור העובדה שהשיקים של גלובל ומלניום פלסט חזרו ביום העצירה, ניתן להסיק כי גם חשבונות אלו היו תלויים בהזנת כספים יומיומית מחשבון ישראל יעקב וברגע שהכספים מחשבון ישראל יעקב הפסיקו לזרום לא היה בהם כיסוי לפירעון השיקים שהיו אמורים להחזיר לחשבון ישראל יעקב את הכספים.
ה)פרק ד' לחוות הדעת בוחן את מטרת הפעילות. לאפשר למעורבים למשוך מהבנק אשראי בלתי מאושר ללא בטחונות. רו"ח בביץ טוענת כי השיקים שנמשכו מחשבון רדטל מדי יום והופקדו ב"הפקדה על תנאי" בחשבונות של ישראל יעקב, אולגרין, ויז'ואל ובחשבונות בלתי מזוהים, נפרעו בחשבונות אלה כיוון שהם כוסו באמצעות הכספים שהוחזרו מחשבון ישראל יעקב על בסיס "אשראי על תנאי" שניתן לו.
ו)בפרק ה' רו"ח בביץ מנתחת את הפעילות בחשבון של אולגרין. לחשבון אולגרין הופקדו כ- 6.6 מיליון ₪ בתקופה הנסקרת. ההפקדות בוצעו ע"י: רדטל (1,701,688 ₪), ויז'ואל (644,200 ₪), אמיגרנט (75,000 ₪), גלובל בילדינג (2,024,305 ₪), מלניום פלסט (1,447,772 ₪) סקופליין בשליטת בוכריס (125,000 ₪) חשבונות שונים שלא זוהו (548,870 ₪).
הפקדות רדטל וויז'ואל לא היו לטענתה כספים אמיתיים אלא כספי אשראי שנתן הבנק ואכן, ה"מגדל" קרס כאשר החלטת הבנק לא לאפשר משיכות מחשבון אולגרין ומחשבון ישראל יעקב, קטעה את הצינור שהזרים חמצן למערכת.
בחינת דפי החשבון של אמיגרנט מגלה שאותה שיטה עבדה גם בפעילות מול חשבון זה, אם כי במספרים קטנים.
דפי חשבונות הבנק של גלובל בילדינג ומלניום פלסט אינם נגישים. יחד עם זאת, לטענת רו"ח
בביץ, ניתוח הפעילות של חברות אלו ובעליהן, אליהו ברכה, מול חשבונות ישראל יעקב ואולגרין מלמד על קיומו של מעגל פעילות זהה לזה של רדטל - ויז'ואל- אולגרין- ישראל יעקב.
זאת ועוד; חזרתם של שיקים ביום 15.6.2001 בחשבון ישראל יעקב מעיד על כך שגם חברות מילניום פלסט, פיקולו ליין שיווק וא.ד. ליין היו חלק מרשת שחברה על מנת להוציא מהבנק אשראים בלתי מאושרים.
ז)המסקנות של רו"ח בביץ (פרק ו' לחוות הדעת) הן כי מספר חשבונות שהתנהלו בבנק פועלים: חשבון אולגרין, חשבון ישראל יעקב, חשבון אמיגרנט, חשבון רדטל וחשבון ויז'ואל היו מעורבים ביחד עם גורמים נוספים שחשבונותיהם מתנהלים בבנקים אחרים וביניהם אליהו ברכה והחברות גלובל בילדינג ומלניום פלסט, בגלגול כספים בעשרות מיליוני ₪, בחודשים מאי-יוני 2001.
תיאור הפעילות של גילגול הכספים המעגלי הינה:
מיליוני שקלים מוזרמים לחשבון אולגרין מכמה מקורות ובעיקר ויז'ואל, רדטל, גלובל בילדינג ומלניום פלסט; כל הכספים המוזרמים לחשבון אולגרין מועברים באותו יום או למחרת לחשבון ישראל יעקב המתנהל באותו סניף; הכספים המוזרמים לחשבון ישראל יעקב הניזון גם ממקורות אחרים, מועברים בהעברות בנקאיות או בהעברות מזומן המוסוות דרך
החשבון המרכז של הסניף, בחזרה לחשבונות של רדטל, ויז'ואל, גלובל בילדינג, מילניום
פלסט ואחרים; הכספים המועברים לרדטל, ויז'ואל, גלובל בילדינג ומלניום פלסט חוזרים לחשבון ישראל יעקב באופן ישיר או דרך העברה לחשבון אולגרין ומשם לחשבון ישראל יעקב וחוזר חלילה.
רו"ח בביץ טוענת כי הכספים שהופקדו לחשבון אולגרין ונמשכו ממנו, לא היו חלק מפעילות מסחרית לגיטימית ולא היה להם כל קשר לעסקיה המוצהרים של אולגרין. כספים אלו, שהוצאו מהבנק במרמה בדרך של ניפוח פעילות וגלגול כספים בין חשבונות, הם כספי אשראי על תנאי שנתן הבנק לחשבון אולגרין ולחשבון של יעקב ישראל על בסיס הפקדות על תנאי וכלל לא היו שייכים לחברת אולגרין.
ח)מחקירתה הנגדית של רו"ח בביץ עלה, כי מסקנתה ולפיה הכספים שהופקדו בחשבון אולגרין לא היו שייכים לה, נסמכת על בדיקת מקורות הכספים שנכנסו לחשבון ועל בדיקת "גלגול הצ'קים".
רו"ח בביץ הבהירה חד משמעית בעדותה כי אינה יודעת אם חשבונות בלמ"ז היו מעורבים בגלגול הכספים הנטען (עמ' 48 שורות 10-12). חשבונות אלו הם חשבונות שהועברו אליהם או מהם כספים והיא "לא יודעת להגיד לגביהם כלום" (עמ' 48 שורות 8-9) ובחשבון אולגרין היו 4 כאלה (עמ' 15 שורות 1-4).
רו"ח בביץ העידה כי בגלגול השתתפו חשבונות של ישראל יעקב, ויז'ואל סאונד, רדטל, אמיגרנט גלובל בילדינג סטון ומילניום פלסט (עמ' 49).
יחד עם זאת, אישרה חד משמעית כי כמו באשר לחשבונות הבלמ"ז, כך גם לגבי גלובל בילדינג ומילניום פלסט, היא לא בדקה את החשבונות שלהם (עמ' 56 שורה 3 וכן ראה עמ' 53 שורות 1-7).
בהמשך, הסבירה רו"ח בביץ כי מבחינתה למרות שאין כאן פעולות צולבות של הפקדות ומשיכות זה לא נכון לומר שגלובל בילדינג ומילניום פלאסט אינם שייכים לגלגול הכספים הואיל והבעלים של חברות אלה הוא אליהו ברכה ו"אחד לאחד הכספים שהופקדו לחשבונות של אולגרין ושל ישראל יעקב על ידי גלובל בילדינג ומילניום פלאס נמשכו על ידי אליהו ברכה..." (עמ' 53 שורות 8-15) והיא אינה מאמינה שזה מקרי (עמ' 55 שורה 9).
משנשאלה בנוגע לכספים שאליהו ברכה קיבל, האם בדקה למי גילגל אותם הלאה, השיבה על כך בשלילה והוסיפה שיש לה כמה שיקים שלו שהוא הסב לטובת גלובל ומילניום אך את האחרים אין לה (עמ' 61 שורות 1-13).
ט)בחקירתה הנגדית הבהירה רו"ח בביץ כי אשראי על תנאי הוא אשראי שניתן בחשבון על בסיס שיקים שהופקדו וטרם כובדו (עמ' 29 שורות 11-12) וכי כאשר השיק יכובד אז אין יותר שום בעיה (עמ' 23 שורות 4-9).
גם מעדותה של רו"ח בביץ עלה, כי לא כל הפעילות שנעשתה בחשבון היתה פעילות של גלגול שיקים אך גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה, נעשתה פעילות של גלגול שיקים בקנה מידה המתואר על ידי הבנק, אזי חוות הדעת לכשלעצמה לא קושרת בין רוכביץ לאותה פעילות של גלגול שיקים ואף אין בה משום עדות למעורבות הישירה של ישראל יעקב באותו גלגול שיקים.
הרי כל הפעילות נעשתה על ידי מיופה הכוח דורי ולא נטען אחרת.
בחקירתה הנגדית רו"ח בביץ אישרה מפורשות כי הסכום שהועבר מחשבון אולגרין לחשבון של ישראל יעקב הינו סך של 6,618,768 ₪ וכי סכום זה הועבר ע"י דורי שלא היה מורשה חתימה בחשבון (עמ' 31 שורות 20-24 ועמ' 32 שורות 1-5).
הבנק אשר צירף כרכי נספחים עבי כרס לא מצא לנכון לצרף פעולות משיכה / הפקדה לחשבון הפרטי של ישראל יעקב באשר לאותם כספים המעורבים בה ב"גלגול" שנעשו בחתימתו של ישראל יעקב.
העדים מסניף הבנק אישרו, כי הכל נעשה דרך דורי.
למעשה, מחוות הדעת עולה, כי פעילות "גלגול השיקים" או פעילות משיכת השיקים מחשבון התובעת בוצעה באמצעות פעילות חריגה ביותר. דורי משך כספים במזומן מחשבון אולגרין. חלק מהכספים נלקחו במזומן וחלק הועברו לחשבונות שונים דרך חשבון הסניף.
רו"ח בביץ העידה בחקירתה הנגדית כי האמירה "גלגול שיקים" משמעה הפקדות ומשיכות הדדיות שנעשות בין שני חשבונות או במעגל חשבונות, ויתכן שמטרת גלגול שיקים תהיה על מנת להראות לבנק שיש פעילות גדולה בחשבון מבלי שתהיה כוונת מרמה ועל מנת לקבל אשראי יותר גבוה אך הוסיפה כי היא לא נתקלה באפשרות כזו, שגילגול שיקים זו פעילות מסחרית לגיטימית (עמ' 19-20).
חרף העובדה שרו"ח בביץ לא אישרה כי נתקלה בשימוש בגלגול שיקים על מנת להראות פעילות יותר גדולה, יש מקום לציין את עדותו של מר גילאור (וראה גם סעיף 13 לתצהירו) לפיה כאשר חל זינוק בחודש מאי בהיקף הפעילות בחשבונות הבנק של אולגרין וישראל יעקב שאופיינה בהפקדות שיקים בסכומים גדולים מדי יום ובמשיכות בשיקים, העברות בנקאיות ובמזומנים כנגד השיקים שהופקדו אזי לשאלותיו הסביר לו דורי, כי דפוס פעילות זה מאפיין את המסחר בענף החשמל והאלקטרוניקה בו מתבצעות פעולות יומיות הדדיות של רכישה ומכירה של סחורה.
מר גילאור, קיבל את ההסבר של דורי ואישר את המשך ההתנהלות הזו (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית) כך שעולה מהאמור, שעוד בזמן אמת, מנהל הסניף זיהה פעילות ברורה של הפקדות ומשיכות הדדיות בחשבון של ישראל יעקב, דהיינו גלגול שיקים ולמרות זאת, נתן הכשר לפעילות זו ולא סבר כי מדובר בפעילות לא תקינה וכי יש מקום להפסיקה.
לסיכום:
גם אם אקבל את טענת רו"ח בביץ, כי התנהל "גלגול צ'קים" בין חברות שונות ובין חשבונו הפרטי של ישראל יעקב וחשבון אולגרין, הרי שלא הוכח כי כל הכספים שנכנסו לחשבון החברה היו חלק מהליך ה"גלגול" הנטען.
לגבי חלק מהכספים מייחסת הגב' בביץ שותפות בהליך "גלגול" רק בשל זהות מי שעומדים מאחורי אותם חשבונות. למשל; קליין או ברכה אשר גם על פי ב"כ הבנק הם "נוכלים". כלומר – משהועמדו לדין פלילי או הורשעו בפרשיות אחרות שאינן קשורות לענייננו, אזי קיימת להם חזקת נוכלות לכל דבר ולכל עניין.
בכל הכבוד, כאשר המומחית כלל לא בדקה את דפי החשבון של ברכה ובדקה רק את דפי החשבון של 2 מתוך 10 חשבונות המעורבים ב"גלגול" הנטען, אני סבורה, כי לא ניתן להגיע למסקנות הנשענות על ראיות רק בשל זהותו של בעל החשבון.
הוכחת כוונת מרמה וזדון של נאשם בהליך פלילי חייבת להיעשות בכל תיק ותיק שבו הוא עומד לדין, ובימ"ש אינו יכול לפטור עצמו משמיעת הוכחות וראיות, רק בשל העובדה שנאשם הורשע בעבר ועל כן הוא ב"חזקת נוכל".
במקרה שלפנינו הבנק ביקש להוכיח כי בוצע גלגול צ'קים שמטרתו אחת; משיכת אשראי מאושר מהבנק ללא בטחונות (ראה סעיף 17 עמ' 28 למסקנות רו"ח בביץ).
עליו היה להוכיח זאת, ולא להסתפק בכך שאם חלק מהמעורבים בחשבונות בנק שונים הועמדו לדין פלילי ו/או הורשעו בפרשיות שונות, אזי בימ"ש צריך לצאת מנקודת מוצא ולפיה אותם גורמים ביצעו מעשי פלילים גם בעניינינו.
גם הגב' בביץ אישרה, כי עקרונית יכול להיות מצב שבו יהיו הפקדות ומשיכות בין חשבונות כתוצאה מפעילות לגיטימית, (אם כי סברה, כי פעילות שכזו איננה יום יומית) וכי כעקרון יכולה להיות פעולת גלגול צ'קים גם כשחשבון נמצא ביתרת זכות.
במקרה דנן, לא הוכח היקף הגלגול ואף לא מטרתו.
לא הוכח, כי התובעת ומורשי החתימה בה ביצעו מעשי גלגול צ'קים על מנת לקבל אשראי מהבנק ללא בטחונות.
17.הגב' דולי טל:
העדה היא מנהלת מדור באגף לאשראים מיוחדים בהנהלה הראשית של הבנק וקודם לכן שימשה כמנהלת מדור באגף לבקרה ולגביית חובות במשפט של הבנק.
כל העובדות שנטענו בתצהירה נטענו על סמך מסמכים ולא מתוך ידיעה אישית באשר להתנהלות שהיתה בין רוכביץ, יעקב ישראל ומי מעובדי סניף הבנק (ראה סעיף 3 לתצהירה המשלים).
בתצהירה המשלים, היא מרחיבה באשר לגורמים אשר היו מעורבים בגלגול השיקים (קפלן, דורי ועוד).
אצא מנקודת מוצא ולפיה, העובדות שכתובות בתצהיר נכונות., וכי אותם גורמים שהוזכרו הורשעו בדין בעניינים שונים.
אצא מנקודת מוצא ולפיה דורי מעורב במעשים פליליים. למעשה אין חולק על כך שבעבר הוא ישב בכלא.
ונשאלת השאלה – מדוע עובדות אלו צריכות לאיין את התביעה דנן? הרי הכספים נמשכו מהחשבון בניגוד למסמכי הבנק עצמו – טפסי פתיחת החשבון.
לא היה יפוי כח לדורי לפעול בתיק והבנק לא הוכיח כי מאן דהוא מוסמך מטעם התובעת אישר לדורי לפעול בחשבון.
לא הוכח גם באמצעות עדי הבנק שהיו מעורבים בניהול החשבון כי רוכביץ ו/או ישראל יעקב היו מעורבים בפעולת גלגול צ'קים או במעשה מרמה כלשהו.
על כן, כיצד יסייע הדבר לבנק אם אתרשם שדורי מעורב בפלילים? גם ללא אותן דוגמאות שנתנה העדה בתצהירה, ניתן להשתכנע כי דורי ביצע בחשבון של התובעת פעולות שלא כדין, כל זאת מבלי שהגורמים הרלוונטיים בסניף הבנק מחו בעדו, ועוד איפשרו לו להעביר כספים דרך חשבון הקופה של הסניף.
יובהר, כי במקרה דנן, לא מדובר במקרה שבו נעשתה פעולת "גלגול שיקים" ואז לפתע יום אחד לאחר שהופקדו הכספים בחשבון, הם נמשכו ולא הופקדו שיקים אחרים בחשבון מיוזמת בעלי החשבון.
במקרה דנן, הבנק החליט להפסיק מיוזמתו את הפעילות בחשבון ביום מסוים ועל כן יתרות החובה שנוצרו בחשבונות נוצרו בשל הפסקת הפעילות.
בהחלט אפשרי הדבר, כי לו היתה נמשכת הפעילות בחשבונות ולא היתה נעצרת אזי כלל לא היתה נוצרת יתרת חובה בחשבון.
18.חוות דעתו של מר אמנון בצלאלי - מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים:
מר אמנון בצלאלי קיבל לבדיקה מטעם הבנק מסמך מיום 29/10/01 אשר התקבל בפקס בבנק ובו בקשה לקבל מסמכים אשר הופנתה לעו"ד פלס (ב"כ הבנק). בבקשה נכתב, כי היא חתומה על ידי יעקב ישראל (ללא חתימה) וכן מתחת לשמו של יעקב ישראל מופיעה חתימתו של רוכביץ.
מר אמנון בצלאלי הגיע למסקנה ולפיה, המסמך כולו, כולל שם השולח יעקב ישראל שבתחתית המסמך, מתאים לכותב דוגמאות כתב היד שקיבל בדיקה של רוכביץ.
אציין בעניין זה כי לא צריך להיות מומחה גדול בכתבי יד כדי להגיע למסקנה ולפיה המילים "יעקב ישראל" נכתבו על ידי רוכביץ, ודומני, שנושא זה בכלל לא שנוי במחלוקת על ידי התובעת או מי מטעמה.
גם אם רוכביץ, לאחר שגילה כי הכספים "נעלמו" מהחשבון, פעל בשיתוף פעולה עם יעקב ישראל, ניסח מסמכים בכתב יד לבקשתו של יעקב ישראל, ולא כתב ליד השם של יעקב ישראל "ב/יעקב ישראל" אין בפעולה זו דבר וחצי דבר על מנת להוביל לדחיית תביעתו, ולא ברורה לי כלל נחיצות בדיקת המסמך ע"י הבנק.
19.חוות דעת הגב' איה שוחט – מומחית לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד:
הגב' שוחט קיבלה מב"כ הבנק מסמכים אלו:
א)תצלום מכתב לרשם החברות מיום 27/8/01.
ב)תצלום מכתב לרשם החברות מיום 19/3/01.
ג)תצלום מכתב לרשם החברות מיום 3/12/01.
ד)תצלום מכתב לרשם החברות מיום 13/12/01.
כמו כן קיבלה דוגמאות כתב יד וחתימות להשוואה של רוכביץ וכן דוגמאות חתימה להשוואה של דורי ושל ישראל יעקב.
באשר למסמכים א' ו-ד' מצאה, כי שני המסמכים נכתבו בידי רוכביץ בדרגת הוודאות הגבוהה ביותר.
באשר למסמכים ב' ו-ג' קבעה, כי קיימת סבירות גבוהה שהחתימות נחתמו בידי רוכביץ ולא יכלה לחוות דעה ממשית באשר לשאלה אם החתימות במסמכים א' ו-ד' נכתבו בידי רוכביץ, אם לאו. כן קבעה כי "סביר מאוד" כי החתימות במסמכים א ו- ד' לא נכתבו ע"י דורי וישראל יעקב.
גם חוות דעת זו היתה מיותרת לחלוטין. מסמכים אלו לא מצוים במחלוקת כלל ועיקר.
20.אשראי על תנאי:
נותר לבחון, האם לאור עדויות הבנק הוכח כי הכספים בחשבון החברה היו "אשראי על תנאי" כנטען ע"י הבנק.
א)הבנק טוען, כי לא הופקדו כספים לחשבון החברה אלא רק צ'קים. צ'קים הופכים לכסף רק בתום 3 ימים אשר במהלכם הצ'ק מוצג לבנק הנמשך ובתנאי שהוא מכבד אותו. לכן זיכוי החשבון ביום הפקדתו הוא "זיכוי ארעי".
סעיף 3 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים) התשנ"ב – 1992 קובע:
"![מלבן 2]()
![]()
3.(א)בנק גובה יזכה את לקוחו ביום הסליקה בשל שיק שהופקד באותו יום; זיכוי כאמור ייחשב כזיכוי ארעי ויהפוך סופי בתום שלושה ימי עסקים בנקאיים נוספים מיום הסליקה, זולת אם במהלכם שב הבנק וחייב את הלקוח על ידי ביטול למפרע של הזיכוי הארעי, בשל כך שהבנק הנמשך סירב לכבד את השיק; ואולם הזיכוי ייחשב כסופי במועד מוקדם מהאמור אם הבנק הגובה הודיע ללקוחו כי חשבונו יזוכה בזיכוי סופי במועד מוקדם מהאמור, בין על פי אישור שנתן לו הבנק הנמשך ובין מסיבה אחרת.
(ב)הפך זיכוי ארעי לזיכוי סופי, יהא מועד הזיכוי לענין חישוב ריבית, יום הסליקה.
(ג)הוראות סעיף זה יחולו אף אם הבנק הנמשך הוא גם הבנק הגובה.
(ד)לענין שיק מאוחר ייחשב יום ההפקדה המועד שבו עמד השיק המאוחר לגבייה".
ב"כ הבנק טוען, כי בסוף יום שבו הוצג הצ'ק לפרעון בחשבון החברה, הועבר גובה סכום הצ'קים בהעברה בנקאית לחשבונו הפרטי של יעקב ישראל.
לכן אין מדובר בחיוב סופי בחשבון חובה.
משמעות הדבר שהבנק העמיד לחברה הלוואה כנגד ובגובה הצ'קים שהופקדו באותו יום.
הלוואה אשר מכונה לטענתו "אשראי על תנאי".
ב"כ הבנק מפנה לנהלי הבנק (מוצג כ"ח למוצגי הבנק) ביחס לאשראי על תנאי:
"... 10.1 "אשראי על תנאי" נוצר בחשבון הלקוח, כתוצאה ממשיכת כספים כנגד שיקים המופקדים על תנאי. במקרה הנ"ל קיים סיכון שהלקוח יכנס ליתרת חובה לא מאושרת (חריגה ממסגרת או יתרת חובה בחשבון עו"ש ללא מסגרת) וללא כיסוי בבטחונות, כתוצאה מהחזרת השיקים למושך.
10.3 לפיכך יש להיות מודעים לסיכון הטמון בהיווצרות אשראי על תנאי ולהפעיל לגביו שיקולים מקובלים באשראי, כגון האם זו התנהלות אופיינית לפעילותו של הלקוח, ובהתאם להכרות והנסיון שנצבר בפעילות עם הלקוח".
הבנק טען, כי הצ'קים שהופקדו בחשבון החברה פרעו את ההלוואות שניתנו לה, וכי אין מדובר בכספי החברה ולכן הבנק לא צריך להחזיר לחברה כספים שאינם שלה.
ב)אני סבורה כי אין ממש בטענה זו.
ב"כ הבנק בסיכומיו היה מודע היטב לכך שעדיו אישרו את העובדה שצ'ק שהופקד לחשבון ולא חולל בפרק זמן של 3 ימי עסקים אינו צ'ק "על תנאי" והדגיש, כי טענותיו התייחסו למשיכת כספים מהחשבון להבדיל ממשיכת צ'קים.
משיכת כספים בהעברות בנקאיות או במזומן מהחשבון כנגד צ'קים שהופקדו בחשבון וטרם נפרעו. (ראה סעיפים 94 – 95 לסיכומיו).
לא היתה מחלוקת על כך ש"אשראי על תנאי" אינו מונח משפטי אלא נתון בנקאי פנימי.
האשראי על תנאי נוצר בחשבון כאשר הלקוח מושך כספים כנגד שיקים המופקדים "על תנאי".
לאחר שחולפים 3 ימי עסקים וזיכוי הצ'ק הוא סופי, אין כל סיבה להותיר את הכספים שנמשכו מהחשבון על בסיס הצ'קים כ"אשראי על תנאי" או כ"הלוואה".
יובהר, כי רו"ח בביץ בעדותה אישרה, כי לאחר שהצ'ק מכובד ע"י הבנק וחלפו 3 ימי העסקים, לא אמור לעניין את הבנק מה מקור התשלום, וכלשונה:
"ש: יפה זאת אומרת, את אומרת ביום שיוצג בחשבוני,
ת:כן.
ש:זה מה שקובע.
ת:בדיוק.
ש:יפה. זאת אומרת כל צ'ק שיכובד מחשבוני יזכה את חשבונך באופן מוחלט,
ת:בוודאי לאחר שכובד וודאי.
ש:יפה. ואם הוא כובד לא מעניין אותך ולא את הבנקאי שלך מה היו נסיבות משיכתו אצלי, האם הוא כובד בגלל שאת ביתרת זכות, האם הוא כובד מכיוון שהוא יצא מתוך מסגרת אשראי או האם הוא כובד כי שהבנקאי שלי נחמד אלי, לא מעניין בכלל הוא כובד וזהו נכון?
ת:נכון.
ש:זה כסף שלך, את יכולה לעשות אתו מה שאת רוצה. להשתמש בו, להוציא אותו, להשקיע אותו, נכון?
ת:נכון.
ש:עכשיו בהנחה שאני מתאם עם הבנקאי שלי שיאשר לי למשוך צ'קים כאשראי על תנאי הצ'ק מזוכה בחשבונך ואת בהסתמך על הצ'ק שלי מושכת צ'ק, תאשרי, תאשרי אם אני צודק שבהנחה שהצ'ק שלי כובד את יכולה לעשות את זה, אין לך שום בעיה, נכון?
ת:נכון.
ש:עכשיו אם חלילה את משכת צ'ק בהסתמך על הצ'ק שלי והצ'ק שלי חולל מסתבר שהמשיכה שלך הייתה אשראי על תנאי נכון?
ת:המשיכה שלי, אם הצ'ק הזה לא כובד בעת שמשכתי כנגדו כסף אז זה היה אשראי על תנאי בכל מקרה, השאלה, בלי קשר לשאלה אם הוא כובד בסופו של דבר או לא כובד בסופו של דבר. ברגע שהוא יכובד זה כבר לא אשראי". (עמ' 25 שורות 19 עד 24 עמ' 26 שורות 1 – 18 לפרוטוקול מיום 23/11/14).
רו"ח בביץ אישרה, כי אחר שהצ'ק כובד וחלפו מספר הימים שבהם ניתן שלא לכבדו, הלקוח יכול לעשות בכסף שבחשבון כל שירצה כי זהו כספו של הלקוח. (אמנם הסתייגה ואמרה, כי אם מדובר בעניין פלילי אולי הבנקאי יוכל להתערב בעניין למרות שהכסף של הלקוח אך כלל לא היתה בטוחה בכך, ומכל מקום, בעניינינו לא הועלתה ע"י המשטרה כל טענה למעשה פלילי מצד יעקב ישראל או רוכביץ).
יצוין, כי גם מנהל הסניף מר גילאור נשאל, אם ידוע לו מה הוא "אשראי על תנאי" והשיב, כי בפעילות בנקאית תקינה, כאשר אין לי כסף בחשבון, משכתי צ'ק והפקדתי צ'ק על אותו סכום הצ'ק ייחשב כ"אשראי על תנאי" עד אשר יכובד הצ'ק ולא מעבר לכך. (עמ' 115 לדיון מיום 23/11/14).
הוא כמנהל סניף לא הבין את התפלפלות הבנק בנוגע לכספי "הלוואה" שהלקוח קיבל כביכול מהבנק וכיוצ"ב.
מבחינתו, כמנהל סניף, כאשר חלפו 3 ימי עסקים והצ'ק כובד, אזי מדובר בכספים של בעל החשבון שלא תלויים ב"תנאי" כלשהו.
ג)במקרה דנן, במסגרת הפעילות בחשבון, הופקדו צ'קים ונמשכו כספים מהחשבון.
הצ'קים כובדו במלואם, עד אשר הופסקה הפעילות באופן ייזום בחשבון.
בחלוף יום, יומים, שלושה, שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים וכיוצ"ב מהמועד שבו הופקדו הצ'קים בחשבון וכובדו, לא ניתן לטעון כי הכספים היו כספי "הלוואה" של הבנק אשר נפרעו באמצעות הצ'קים וכי הכספים שהופקדו באמצעות הצ'קים שכובדו אינם של הלקוח.
ד)ב"כ הבנק בסיכומי התשובה ניסה לייחס לב"כ התובעת הסכמה לכך שהכספים הם בגדר "הלוואות" מטעם הבנק ומפנה לסעיף 13 ד' לסיכומי התובעת.
על בסיס זה הוא טוען, כי קיימת הודאת בעל דין שעל בסיסה יש לדחות את התביעה (סעיף 2 לסיכומי התשובה).
אינני מקבלת טענה זו.
אצטט את סעיף 13 ד' לסיכומי ב"כ התובעת שעל סמך הכתוב בו, מייחס הבנק לתובעת הודאת בעל דין בטענות הבנק.
"בהבחנה המלאכותית שעושה הנתבע בין "כספים שהופקדו לחשבונה" לבין "שיקים שהופקדו לחשבונה" – אין ממש, והיא אינה משפיעה כלל על התוצאה: כל השיקים זוכו בזיכוי סופי, וממילא המשיכות הנגדיות יצאו מגדר ההגדרה (הזמנית) של ,אשראי על תנאי" שחל עלהן – עד למועד הזיכוי הסופי.
כך אף ההבחנה שעושה הנתבע בס' 95 – 94 לסיכומיו בין "משיכת שיק" ל"משיכת כספים" ביחס לתחולת הגדרת 'אשראי על תנאי' – מלאכותית, חסרת בסיס עובדתי ו/או משפטי, ומופרכת על פניה בהיותה חסרת היגיון: מטרת הגדרת "אשראי על תנאי" לאפיין כל סיכון בחשבון כתוצאה ממשיכה ללא כיסוי.
אם כך – מה לי אם המשיכה בוצעה בשיק או במזומן או בהעברה בנקאית?
פשיטא שהמילה "כספים" בנוהל הבנק כולל כל סוגי המשיכה מהחשבון, לרבות שיקים.
ודוק: מטרתה היחידה של הבחנה מופרכת זו הינה לנסות ולחלץ את רו"ח בביץ מהסתירה הברורה והחמורה שבין עדותה למסקנת חוות דעתה.
באשר לטרמינולוגיה של הבנק כאילו המשיכות מחשבון התובעת היוו "הלוואות" מצד הבנק – אזי, בהתאמה, הזיכוי הסופי של כל שיק בגין המשיכה המקבילה פרע אותן הלוואות, וכל דקדקנות מילולית לא תשנה התוצאה המשפטית".
אינני רואה במילים אלו הודאת בעל דין. לכל היותר – משאלת לב של הבנק.
החברה באמצעות רוכביץ הראתה מדוע היו צריכים להיכנס כספים לחשבונה ומדוע פתחה החברה את החשבון. כספים נכנסו בפועל לחשבון, ואלו – הוצאו מחשבונה ע"י מי שלא היה מורשה לכך. איש מצוות הסניף בזמן אמת לא התייחס לכספים אלו בזמן אמת כ"הלוואה" שנתן הבנק או כאשראי "על תנאי", אשר התנאי בו ממשיך להתקיים ימים, שבועות, חודשים ואף יותר מכך.
כספים נכנסו ע"י הפקדת צ'קים מגורמים שונים. הכספים "נעלמו" מהחשבון ע"י העברות לחשבונות אחרים שלא בוצעו ע"י מורשי החתימה. כלומר; רוכביץ וישראל יעקב.
העברות כספים אלו התאפשרו הודות להתנהלות שערורייתית, רשלנית וכלשון רו"ח בביץ, המומחית מטעם הבנק, התנהגות "לא תקינה ברמות על" (עמ' 63 לפרוטוקול שורה 18) של עובדי הסניף.
בנסיבות אלו, זכאית החברה להשבת הכספים שהופקדו בחשבונה ו"נעלמו" ממנו. משנכנסו הכספים לחשבון והצ'קים כובדו אין מקום לתהות אחר קנקנם של הצ'קים, וגם אם "תוהים על קנקנם", ניתן לקבוע כי לא הוכח ע"י הבנק כי הצ'קים שהופקדו לחשבון התובעת היו חלק מגלגול צ'קים שמטרתו להונות את הבנק.
21.ראיות התובעת:
ב"כ הבנק טען, כי עדותו של רוכביץ אמינה והסיפור שנבנה על ידו בנוגע למטרת החשבון ולמטרת החברה הוא חסר כל שחר.
גם בעניין זה, אין דעתי כדעת הבנק ואני סבורה, כי עדותו של רוכביץ עמדה במבחן. נמצאה בעיני אמינה. הוא העיד בשנת 2014 על אירועים שאירעו בשנת 2001, עובדה שיכולה להסביר אי דיוקים בעניינים מסוימים (כפי שאפרט בהמשך).
שוכנעתי, כי אין לו קשר לפעולת "גלגול הצ'קים". הוא לא פעל במרמה ואף לא ברשלנות ביחס לבנק. הבנק הוא זה שפעל ברשלנות ביחס אליו. גם אם הבנק בסיכומיו חוזר פעם אחר פעם על המילה "נוכל" (בהטיותיה השונות) ביחס לרוכביץ, הוא לא הופך ל"נוכל" בשל כך.
ארחיב אם כך, גם ביחס לעדויות התובעת.
22.רו"ח דני בן ארי:
רו"ח בן ארי אישר בחקירתו הראשית ביום 26.11.14, כי הוא הכין את התוכנית העסקית אשר צורפה כנספח 3 לתצהיר עדות ראשית מטעם רוכביץ שכותרתה: "תוכנית עסקית מפעל להכנת חמוצים" בשנת 2000-2001 וזאת לבקשתו של מר דרייזין - שהיה בעלים של סלטי שמיר בע"מ, שם עבד רו"ח בן ארי כמנהל כספים (שורות 3-12).
כן העיד כי דרייזין ביקש ממנו להכין את התוכנית העסקית הואיל ורצה להיכנס כשותף עם רוכביץ בחברת אולגרין (עמ' 17 שורות 13-16) וכי השותפות נפלה כי לא היה מימון לעסק (עמ' 18 שורות 20-22, עמ' 19 שורות 4-5).
ב"כ הבנק ניסה בחקירתו הנגדית להראות כי לא מדובר בתוכנית שנועדה לשכנע את דרייזן להשקיע כסף באולגרין כי אם מטרתה היתה לגייס מזומנים מהבנק.
רו"ח בן ארי הבהיר כי התוכנית נועדה כנראה לשרת שתי מטרות: האחת, כדאיות העסקה עם סלטי שמיר והשנייה, אם יהיה צורך לגייס כסף מהבנק, ניתן יהיה להשתמש בתוכנית העסקית (עמ' 20 שורות 16-23).
עדותו היתה אמינה, וכאחד שלא "חי את הנושא" בעשור האחרון (בניגוד לרוכביץ ולעובדי הסניף) ניתן להבין חוסר זיכרון מצידו בעניין משני זה או אחר.
23.מר ישראל רוכביץ:
א)רוכביץ העיד בדבר הסיבות שהובילו להקמת החברה ולפתיחת חשבון בסניף.
רוכביץ טען, כי הוא מצוי בענף שיווק/כבישת חמוצים עוד משנת 1955. בתחילת שנת 2000 החברה שהוא פעל באמצעותה התרחבה, היה צריך להשקיע השקעת בעלים ושני השותפים שלו סירבו להשקיע ובהסכמה הם יצאו מהתמונה והוא חיפש משקיע במקומם.
לאחר זמן מה, נוצר קשר בינו ובין מר דרייזין שמעון (אחד מהבעלים של חברת סלטי שמיר בע"מ אשר רכשה סחורה של החברה שלו ושיווקה אותם ברשת השיווק שלה). הוא הציעה לדרייזין להיכנס עימו לשותפות בחברה. דרייזין ביקש ממשרד רואי החשבון שלו לבחון את העסק של רוכביץ ולהכין תוכנית עסקית ולאחר הכנתה הביע הסכמה להיכנס בתור שותף.
התובעת צירפה לתצהירה (נספח 3) את התוכנית העסקית שכותרתה: "תוכנית עסקית מפעל להכנת חמוצים". התוכנית הוכנה, כאמור, ע"י רו"ח דני בן ארי אשר זומן לעדות מטעם התובעת ואישר בעדותו מיום 26.11.14, כי הוא הכין את התוכנית לבקשת מר דרייזין (ולא לבקשת רוכביץ כפי שטוען ב"כ הבנק) (ראה עמ' 17 שורות 7-12). כן העיד כי דרייזין ביקש ממנו להכין את התוכנית העסקית כי רצה להיכנס כשותף עם רוכביץ בחברת אולגרין (עמ' 17 שורות 13-16).
רוכביץ הצהיר, כי על פי הנחיות עורך הדין של דרייזין הוקמה חברת ש.מ.י.ם אחזקות בע"מ והוקמה חברה אולגרין שבה שלטה חברת ש.מ.י.ם אחזקות בע"מ.
אולגרין החליפה את החברה הקודמת שבמסגרתה פעל רוכביץ (חברת מעדני טוב טעם ר.ס.ל בע"מ).
לטענתו, באותה תקופה הוא הכיר בחור הודי שעבד כחקלאי אשר סיפר לו, כי בהודו מחיר של קילו מלפפונים איכותיים כ- 8 סנט, שעה שבישראל המחיר היה כ- 4 ₪ לק"ג ובעקבות בדיקה, הוא הגיע למסקנה שכדאי להקים חווה חקלאית בהודו לגידול מלפפונים ו/או להקים קו ייצור בהודו לכבישת המלפפונים והעברת המלפפונים הכבושים בקופסאות פח המתאימות לשוק הישראלי. הוא ניסה לרתום את דרייזין להגדלת ההשקעה, שכן היה צורך להשקיע מינימום כמיליון דולר במיזם אך דרייזין הודיע לו, כי הוא כשל כלכלית ולא יוכל להמשיך לממן את אולגרין והציע לו לחפש שותף אחר.
בשל העובדה שהפסקת המימון של דרייזין ופרישתו גרמה נזק חמור לאולגרין אשר לא יכלה לרכוש סחורה ותהליך כבישת המלפפונים ושיווקם נקטע, סוכם עם דרייזין כי הוא מוותר על כל זכויותיו בחברת אולגרין לטובת רוכביץ ורוכביץ החל לחפש משקיע.
ב"כ הבנק טען כי, מחקירתו הנגדית של רוכביץ ביום 4.12.2005 בהליך אזרחי שהתנהל בבית משפט השלום ברחובות (ת"א (שלום- רח') 1230/03 משה נ' אולגרין 2000 בע"מ, (3.9.06)) (נספח ל"ז למוצגי הבנק) בנוגע לתביעת סילוק יד שהוגשה על ידי הבעלים של השטח בו הושכר המפעל ליצור חמוצים כנגד אולגרין, רוכביץ ויעקב ישראל, עולה כי הרעיון להקים מפעל בהודו היה של דרייזין והוא רצה לבצע זאת באמצעות חברת שמיים, ללא קשר לחברת אולגרין (עמ' 54 שורות 1-5).
רוכביץ בתשובותיו לב"כ הבנק בעניין זה, עמד על כך שהרעיון להקים את המפעל בהודו היה שלו (ולא של דרייזין), כפי שטען גם בתצהיר עדות ראשית (ראה עמ' 54 שורות 1-6; עמ' 61 שורות 9-14).
כמו כן, ב"כ הבנק טען, בהסתמך על פרוטוקול הדיון מיום 4.12.2005 בת"א 1230/03 (נספח ל"ז) כי, למעשה, הסיבה שדרייזין יצא מהמפעל היתה כי לא היה רישיון עסק למפעל ולא כי כשל כלכלית והיה נעדר יכולת מימון (כפי שנטען בתצהיר עדות ראשית מטעם רוכביץ). רוכביץ העיד בנוגע לכך בחקירתו הנגדית ביום 26.11.14 כי דרייזין נפל כלכלית ולכן לא יכול היה להמשיך ולא בשל כך שלמפעל לא היה רישיון עסק (עמ' 66 שורות 10-21) בהמשך הוסיף כי למפעל לא היה רישיון אך היה בהליכים של רישיון עסק וכי כשדרייזין יצא, המפעל היה מושבת תקופה קצרה של מספר חודשים עד שמצא לו מחליף (עמ' 67 שורות 4-17).
גם בחקירה החוזרת רוכביץ העיד כי: "שמעון דרייזין לא היה לו כסף, לא היה לו כסף והוא הודיע לי בחצי השנה השני שלא היה לו כסף והוא רצה לצאת מהדבר. פשוט מאוד. בפירוש הודיע שאין לו להמשיך להחזיק את העסק הזה," (עמ' 132 שורות13-15)
בהמשך עדותו, רוכביץ הצהיר כי בעקבות פרסום מודעה, פנו אליו מספר אנשים וביניהם ישראל יעקב. בסופו של דבר ולאחר שישראל יעקב הראה לו דפי חשבון של החברה שלו ורוכביץ ראה שמדובר בפעילות בחשבון של מליוני שקלים בחודש , הוסכם שתוקם חברה בשם "אולגרין ישראל 2001 בע"מ" על מנת שהיא תהנה מהמוניטין של מוצרי החברה של רוכביץ שנקראת אולגרין בע"מ.
בחקירתו הנגדית העיד רוכביץ כי ראה בדפי החשבון בחברה של ישראל יעקב, כי יש שם פעילות של במיליוני שקלים והדבר מצביע שיש פעילות של חברה ושלישראל יעקב יש יכולת, אך לא ניתן לדעת אם החברה מרוויחה או מפסידה (עמ' 70 שורות 20-24 ועמ' 71 שורות 1-4, 18).
רוכביץ העיד כי סוכם שהוא ימשיך להפעיל את המפעל עבור החברה החדשה ויתרום את הידע, הניסיון והקשרים וירכז את כל הפרויקט בהודו והפעלתו. סוכם כי יעקב ישראל ישקיע 500,000 $ לצורך ייבוא, סך של 350,000 $ (השקעה או העמדת אשראי) לצורך תפעול שוטף וכן השקעה נוספת של מאות אלפי דולרים שיידרשו לצורך הקמת החווה בהודו ביחד עם חברה מקומית (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית).
בחקירה הנגדית הפנה ב"כ הבנק את רוכביץ לסעיף 3.2 לכתב התביעה לפיו: "במסגרת ההסכם שבין בעלי המניות, התחייב יעקב להפקיד לחשבון בנק שייפתח לחברה, סך של מליון וחצי דולר בתקופה של שלושה חודשים מיום פתיחת החשבון בבנק" וכן, לסעיפים 4 ו -5 להסכם המייסדים אשר נחתם בין רוכביץ לישראל יעקב (נספח 4 לתצהיר עדות ראשית), במסגרתם נקבע כי:
"4. השקעות:
א. ישראל יעקב מתחייב להעמיד לחברה סך של 350,000$ לצורך תפעול שוטף של החברה.
...
ג. כמו כן יופקדו בחשבון החברה ו/או בבטוחות הכפופים לחשבון החברה סך השווה ל- 500,000 $ לצורך יבוא ירקות כבושים, ע"פ הוראותיו בלבד ינהג בבנק...
...
5. השקעות עתידיות:
א. ישראל יעקב יודע כי החברה מנהלת מו"מ מתקדם עם חברה בהודו על הקמת חווה חקלאית אשר בתוכה יוקם מפעל לייצור ירקות כבושים ובתוכו ישולבו מכונות לייצור קופסאות פח מתאימות לשוק הישראלי.
ב. הקמת האמור יצריך השקעות כספיות בגודל שנע בין 500,000-1,000,000$ ארה"ב.
ג. יעקב ישראל מתחייב לגייס את ההון הדרוש לצורך האמור עפ"י התנאים המפורטים בסעיף 6".
רוכביץ עמד על כך שלפי הסכם המייסדים ישראל יעקב צריך להשקיע 850,000$ ועמד על כך שהסכום השלישי הנקוב בסעיף 5 ב' להסכם המייסדים - הקמת המפעל - משלים את ההשקעה למיליון וחצי (עמ' 78 שורות 13-22).
רוכביץ הבהיר כי: "יעקב היה אמור לשלם 1,500,000 דולר בתמורה לעסקת חבילה שהיא כוללת את המפעל, את המלאי, את הציוד, את כל מה שיש בו, כולל הקמה בפוטנציה של מפעל בהודו,". (עמ' 80 שורות 21-23).
עוד נחקר רוכביץ בנוגע לשם החברה בהודו אשר לגביה נרשם בסעיף 5 להסכם המייסדים כי נוהל מו"מ מתקדם ובאשר למסמכים אשר הוחלפו בין רוכביץ לחברה זו.
רוכביץ טען כי אין כיום מסמכים. בזמנו, "היה דיבור" ו"היו פקסים" עם הספק בהודו (עמ' 85 החל משורה 5, עמ' 86, עמ' 87 שורות 1-18).
רוכביץ טען בסעיף 9 לתצהירו, כי הוא עמד על כך שחלק נכבד מההשקעה יופקד עוד לפני תחילת הפעילות בהודו וזאת כלקח מהתקופה שבה עבד עם דרייזין כאשר בדיעבד, התברר לו כי דרייזין לא יכול להשקיע את הכספים שהבטיח.
רוכביץ בחקירתו חזר על כך והבהיר כי כל הסכום של מיליון וחצי דולר שישראל יעקב היה צריך להשקיע, היה צריך להיות סגור בפק"מ עד שיוקם המפעל בהודו.
רוכביץ הסביר לגבי המפעל כי הם עבדו מעט עם המלאי הקיים וכי לצורך חידוש הפעלתו ישראל יעקב הזרים 25,000 ₪ (עמ' 81 שורות 20-24 עמ' 82, עמ' 83 שורות 1-11).
רוכביץ בתצהירו (סעיף 13) ובעדותו (עמ' 106 לפרוטוקול) עמד על כך, שהוא סיפר לגילאור על המפעל הקיים ועל התוכניות להשקעה במפעל בהודו. לטענתו, גילאור סיפר לו, שהוא כבר שמע מיעקב ישראל על הדברים ועל ההשקעה הגדולה וכי סוכם בינו ובין יעקב ישראל שעד להפקדת מלוא ההשקעה – הכספים יושקעו בפק"מ וכאשר ירוכזו כספי ההשקעה, החברה תתחיל בביצוע תוכניות ההשקעה בהודו.
גילאור הבטיח לו שירות טוב ושיתוף פעולה מלא והפנה אותו לצבי מנע. צבי מנע הפנה אותו לפקידה אשר הניירת היתה כבר מוכנה אצלה, כולל אישור רו"ח החברה בדבר זכויות החתימה המשותפות כפי שסוכם עם יעקב ישראל ובהתאם, הדברים נרשמו במסמכי הבנק ועל כך חתם. יעקב ישראל היה אמור להיות איתו בבנק אך הודיע כי יש לו תקלה והוא ייכנס מאוחר יותר לסניף הבנק.
רוכביץ אישר בחקירתו הנגדית, כי כאשר הוא הגיע למנהל הסניף, הוא ראה שם את דורי אך דורי הלך והוא ישב אצל גילאור מבלי שדורי נכח בפגישה (עמ' 102 שורות 22-24 ועמ' 103 שורות 1-2).
בהקשר זה אציין כי, בין כך ובין כך, אין מחלוקת על כך, שבמסגרת הטפסים שנחתמו במועד פתיחת החשבון, חיוב החשבון מצריך חתימה של שני בעלי המניות בצירוף חותמת החברה.
ב)ב"כ הבנק חקר את רוכביץ בנוגע להיכרותו עם דורי.
רוכביץ העיד כי הכיר את דורי בשנת 1993-1994 כאשר רכש מוצר בעסק שלו (עמ' 104 שורות 1-8).
לקראת סופה של החקירה הנגדית, חזר ב"כ הבנק וחקר את רוכביץ על כך. ב"כ הבנק הפנה בהקשר זה לפסה"ד שניתן בבימ"ש השלום בראשל"צ ע"י כב' הש' מיכל נד"ב ביום 23.1.2007 בת"א 2764/02.
רוכביץ אישר כי היה לו הסכם שותפות עם מעברי ז"ל בשותפות שנקראה "ליאור את סיוון" וכי בין "ליאור את סיוון", חברה של רוכביץ בשם "סיוון יבוא ושיווק מוצרי נוחות" וחברת "כל בו דורי בע"מ" נחתם הסכם שיווק והפצה.
רוכביץ העיד כי דורי היה אחד משני הבעלים של "כל בו דורי בע"מ" (עמ' 125-126 לפרוטוקול).
ב"כ הבנק טען כי לפי תנאי פתיחת החשבון אם רוצים לתת הוראה על פק"מ, הדבר צריך להיעשות בכתב חתום ע"י שני מורשים וחותמת החברה (עמ' 107 שורות 4-5). רוכביץ חזר ועמד על כך שאמר לגילאור כי כספי ההשקעה יהיו בפק"מ (עמ' 106 שורה 22 ועמ' 108 שורות 14-21).
בחקירה החוזרת העיד כי לא ידוע לו על צורך חתימה של שני שותפים לצורך הפקדה בפק"מ (עמ' 133 שורות 1-3).
ג)עפ"י האמור בתצהירו של רוכביץ, החברה החלה לעבוד ויעקב ישראל הופיע במפעל לפחות פעם בשבוע לראות את העבודה, לחתום על שיקים לספקים ולקבל דיווח ואז גם היה נוהג לעדכן שמתקדם בגיוס הכספים וכי הם מועברים להשקעה בפק"מ, כפי שסוכם עם מנהל הסניף.
רוכביץ חזר בחקירתו הנגדית על כך שהוא היה "איש עבודה בתוך המפעל" ומדי פעם ישראל יעקב היה מגיע למפעל ומדווח שהפקיד את הכספים כפי שסוכם והכספים מועברים לפק"מ (עמ' 30-31).
על פי עדותו, לאחר שעיין רק ביום 18/6/01 במסמכי חשבון הבנק וראה העברות רבות "בחובה", סבר כי מדובר בהעברות לפק"מ כפי שהוסכם ורצה לדעת מהי היתרה המעודכנת בפק"מ. רוכביץ הצהיר כי לא נענה ע"י מנהל הסניף בשיחה טלפונית, הוא נסע לסניף הבנק אך מנהל הסניף לא רצה להיפגש איתו בטענה שהוא עסוק, רוכביץ שלח באותו יום (18.6.2001) פקס למנהל הסניף בשם החברה, במסגרתו דרש הסבר על התנועות בחשבון מיום 19.4.2001 ועד ליום 15.6.2001 (נספח 7 לתצהיר עדות ראשית). למחרת היום, רוכביץ הגיע לסניף, ביקש תדפיס חשבון מעודכן ודרש לשוחח עם מנהל הסניף והתברר לו, כי לא ידוע כיצד אין כסף בחשבון.
רוכביץ פנה ליעקב ישראל וזה אמר לו שהפקיד בחשבון מיליונים, כפי שסיכם איתו ועדכן אותו ושהוא יפנה מיד לסניף הבנק לברר להיכן נעלם הכסף ויעקב ישראל אמר לו שמנהל הסניף מסרב לעדכן גם אותו.
ד)בהמשך, רוכביץ בתצהירו תיאר את הפנייה למשטרה, את ההתכתבות הישירה שלו מול הבנק ואת התכתבות בא כוחו - עו"ד זילברפלד מול הבנק.
הוא הדגיש כי לאחר הגשת התלונה למשטרה ובהעדר הסברים מהבנק, הם ביקשו מעו"ד זילברפלד להכין תביעה נגד הבנק.
כתנאי לטיפול בעניין דרש עו"ד זילברפלד להעמיד את יעקב ישראל לבדיקת פוליגרף וזה יצא דובר אמת בכל השאלות שנוסחו על ידי עו"ד זילברפלד.
בעניין זה אציין, כי דווקא ב"כ הבנק ביקש להגיש את חוות דעת מומחה הפוליגרף כראיה בתיק (נ/1) הגם שטען, כי מדובר בראיה לעצם קיומה ולא לאמיתות תוכנה.
השאלות בבדיקת הפוליגרף היו:
-
האם אי פעם משכת כספים מחשבון אולגרין בה"פ סניף נוה חן?
-
האם נתת הוראה למישהו אחר למשוך כספים מחשבון אולגרין?
-
האם הרשית למישהו אחר למשוך כספים מחשבון אולגרין?
-
האם פנית בתלונה למנהל הסניף בקשר למשיכת כספים מחשבון אולגרין?
מר ישראל יעקב יצא דובר אמת בכל השאלות.
התובעת ביקשה לזמן את מבצע בדיקת הפוליגרף לעדות אך בקשתה לא אושרה כיוון שממילא חוות דעת שכזו אינה קבילה במשפט האזרחי.
חוות הדעת אמנם אינה ראיה לתוכנה, אך עצם ביצוע בדיקת הפוליגרף בא לחזק את טענת רוכביץ ולפיה עוד כאשר יעקב ישראל היה עדיין צלול וניתן היה לדלות ממנו פרטים בנוגע לאירועים נשוא התביעה, הוא "נחקר" בעניין זה על ידי ב"כ התובעת ובוצעה בדיקה באשר לגרסתו ולא נמצא דופי ביושרו.
בעניין זה יצוין, כי יעקב ישראל גם נחקר במשטרה בנוגע להיעלמות הכספים מחשבון התובעת ומסר את גרסתו ולא הועמד לדין בגין האירועים נשוא התביעה.
ה)בסעיף 37 לתצהיר עדות ראשית מטעם רוכביץ נטען ביחס להפקדות הכספים כי יעקב ישראל טען כי השקעותיו היו מהון עצמי, משיקים של לקוחות בחברה שלו (ניו אקס או) אותם משך ע"ח כסף שמגיע לו מהחברה שלו וכן שלווה כספים מחברים בעלי ממון וגייס כספים מבנקים.
רוכביץ מוסיף כי במסגרת תחקור שעשה בא כוחם לישראל יעקב ולו עצמו לאחר קבלת כתב ההגנה מטעם הבנק, שאז צצה לראשונה הטענה בנוגע להפקדות הכספים, לדבריו של ישראל יעקב, דורי היה מעורה בעסקי החברה שלו (ניו אקס או), קנה את אמונו ולכן, ישראל יעקב נתן לו לטפל גם בענייני החנות וגם בחשבונו הפרטי בבנק עפ"י ייפוי כוח בלתי חוזר שעשה לטובתו. דורי היה הולך לעתים קרובות לבנק בענייני חשבון החברה שלו ובאותן הזדמנויות הוא היה נותן לו להפקיד כספים גם בחשבון החברה, כפי שהתחייב.
רוכביץ הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי עפ"י הסכם המייסדים לא היתה לו כל מחויבות ביחס לגיוס הכספים לחשבון החברה וממילא לא היתה לו ידיעה ו/או נגיעה לכספים שהופקדו בחשבון החברה אלא רק בדיעבד לאחר קבלת תדפיס הבנק ביום 18.6.01 ופיצוץ הפרשה.
גם בחקירתו הנגדית עמד על כך כי בזמן אמת, ידע רק שנכנסו כספים אך לא ידע מי הפקיד ואם זה נעשה בשיק, מזומן או העברה בנקאית (עמ' 46 ועמ' 116).
ו)ב"כ הבנק ניסה בחקירתו הנגדית של רוכביץ לקעקע את גרסתו העובדתית של רוכביץ.
ב"כ הבנק ניסה למעשה להוכיח, כי ההתקשרות בין הצדדים לא היתה לצורך הקמת מפעל לחמוצים בהודו.
לטענת ב"כ הבנק, הסכם המייסדים הוא פיקטיבי.
ב"כ הבנק טען כי הסכום של 350,000$ שיועד להוצאות שוטפות של החברה לא יכול להיות בפק"מ, כפי שטען רוכביץ.
רוכביץ הבהיר, כאמור, בחקירתו הנגדית כי כל הסכום של ההשקעה היה צריך להיות סגור בפק"מ עד שיוקם המפעל בהודו וכי לצורך חידוש הפעלת של המפעל יעקב ישראל הזרים כספים.
עוד טען ב"כ הבנק כי ביום 24.1.2002 בעת עדותו של רוכביץ במשטרה (נספח לה (7) לכרך מוצגים ג' מטעם הבנק), לא היה קיים "הסכם המייסדים" ולכן אמר בעדותו באשר להקמת
השותפות עם ישראל יעקב כי "סוכם בעל פה" (עמ' 88 שורות 11-18) וכי רוכביץ לא הגיש את ההסכם למשטרה למרות שהגיש מסמכים אחרים (עמ' 89 שורות 1-6).
רוכביץ הסביר כי היה הסכם חתום, אף אחד לא דרש אותו ממנו במשטרה וכי הוא לא הביא אותו (עמ' 89 שורות 14-15).
זאת ועוד; מעיון בשורות 47-49 (גיליון 2) לנספח ל"ה (1) למוצגי הבנק עולה, כי כאשר נחקר רוכביץ במשטרה ונשאל: "איזו התחייבות יש בידך לגבי הפק"מ?" השיב כי "יש חוזה שנחתם ביני לבין יעקב שבו הוא מתחייב להפקיד בכמליון וחצי דולר בפק"מ לצורך הקמת המפעל,". (הדגשה שלי- א.כ.).
אמנם, החקירה נטולת תאריך, אך ב"כ הבנק בחר שלא לשאול את העד ממתי עדות זו (עמ' 94 שורות 8-10) ולא ניתן בהקשר זה לקבל טענות של ב"כ הבנק שנטענו בעלמא בדיון לפני, לפיהן ההנחה היא כי החקירה נטולת התאריך הינה ממאי 2002 כיוון שכל החקירות המודפסות הן מתאריך זה ובין שני התאריכים של החקירות דלעיל רוכביץ "פיברק" את הסכם המייסדים (עמ' 97- 96).
עוד אציין בהקשר זה כי כפי שהשיב רוכביץ לשאלות ב"כ הבנק אכן בהסכם המייסדים לא כתוב "פק"מ" ולא כתוב "מיליון וחצי דולר" (עמ' 101 שורות 4, 7-8). גם בכך אין בכדי להצביע או לרמוז כי רוכביץ "פיברק" את הסכם המייסדים.
בסעיף 11 א. להסכם המייסדים כתוב כי החברה תבצע את כל פעילותה הכספית דרך חשבון בנק אותו תפתח בבנק הפועלים סניף 777 בתל אביב.
ב"כ הבנק הראה לרוכביץ בחקירתו הנגדית כי חרף הנטען בסעיף 11 לתצהירו לפיו חשבון החברה נפתח לאחר חתימת הסכם המייסדים, הרי שמבחינה כרונולוגית, החברה הוקמה ביום 19.3.01; חשבון הבנק של החברה נפתח ביום 27.3.01 והסכם המייסדים נחתם ביום 20.4.01 כך שיוצא שחשבון החברה נפתח טרם חתימה על הסכם המייסדים (ראה עמ' 91 שורות 21-23 ועמ' 92 שורות 1-2).
רוכביץ השיב כי ישנה טעות ברישום התאריך בהסכם המייסדים (עמ' 91 שורות 8-14). בהמשך החקירה הבהיר כי פעם ראשונה שהוא רואה שיש טעות בתאריך הכתוב בהסכם המייסדים והוא נחתם לפני הקמת החברה ופתיחת חשבון הבנק (עמ' 98 שורות 11-22).
רוכביץ העיד בחקירתו הנגדית כי חברת אולגרין ישראל 2001 בע"מ שינתה את שמה לחברת א.ג. ירקות כבושים בע"מ ביום 11.8.2001 הואיל וחשבונה של אולגרין ישראל בע"מ הוגבל והיה רצון לחדש את הפעילות תחת ח.פ. אחר (עמ' 119).
הבעלים הרשום של חברת א.ג. ירקות הינו אשר זיו (נספח ז' לכתב ההגנה המתוקן).
רוכביץ הסביר כי אשר זיו היה מטעמו של ישראל יעקב, שרצה שאשר זיו יהיה הבעלים הרשום על מנת שתהיה לו שליטה על הכסף (עמ' 120).
ב"כ הבנק טען בפני העד כי אשר זיו הוא אשר זאדה והוא היה שותפו של דורי בחברות שונות.
רוכביץ העיד כי אינו יודע פרטים אלה ולא הכיר אותו. (עמ' 122 שורות 1-5).
עוד טען ב"כ הבנק שבניגוד לטענת רוכביץ בתצהירו כי הבנק גרם בהתנהגותו להגבלת חשבון החברה והוביל בכך לקריסתה, הרי שהפעילות של החברה והפעלת המפעל נמשכה עד לשנת 2002. רוכביץ העיד שזה אינו נכון (עמ' 124 שורות 8-13).
ז)עם כל הכבוד, לא מצאתי מקום לפקפק בעדותו של רוכביץ ולא מצאתי כי אמינותו נפגעה גם אם התאריך הנקוב בהסכם המייסדים הוא מאוחר למועד פתיחת חשבון הבנק בימים ספורים, אין מקום להגיע למסקנה ולפיה הסכם המייסדים הוא פיקטיבי.
רואה החשבון של מר דרייזין חיזק את גרסתו של רוכביץ ביחס לסיבות שהובילו להקמת החברה ומטרותיה.
יש לזכור, כי החקירות הנגדיות בתיק היו בשלהי שנת 2014 שעה שהאירועים נשוא התביעה אירעו בשנת 2001. כלומר – כ- 14 שנה קודם לכן. במצב שכזה גם אם קיימים אי דיוקים מסוימים בעדות בעל פה מול מסמך זה או אחר, אין בכך כדי לקעקע את גרסתו העובדתית הכוללת של רוכביץ.
מחקירתו הנגדית של רוכביץ עלה מפורשות, כי הוא אינו מעורב בעסקת "גלגול צ'קים", לא היה מעורב במעשה מרמה כלשהו כלפי הבנק. לא היה לו מידע כלשהו בדבר מקור הכספים הופקדו בחשבון למעט העובדה שצריכים להיות מופקדים כספים בחשבון החברה.
ב"כ הבנק רצה ללמד על כך שגם רוכביץ "נוכל" בין היתר מפס"ד שניתן בשנת 1998 במסגרתו נקבע, כי רוכביץ הבריח רכוש מפני נושיו.
בכל הכבוד, אין לאותו פס"ד קשר למקרה שלפנינו, וממילא כל מקרה נבחן לגופו.
ב"כ הבנק טען, שהתביעה הוגשה על סף ההתיישנות כדי "להרדים" את הבנק ולהפתיע אותו, אלא שבזמן אמת עשה רוכביץ כל שיכל כדי לדרוש את הכסף. היתה תלויה ועומדת חקירה משטרתית וחסרון הכיס שלו מנע ממנו הגשת התביעה.
בנסיבות אלו, ומשהוכח כי הכספים נמשכו מהחשבון בניגוד למוסכם ולנוהלי הבנק, הרי שהוכחה תביעת ההשבה כדבעי.
24.באשר לרכיבי התביעה הנוספים:
לא מצאתי, כי התובעת הוכיחה זכאות לפיצוי בגין הפרת הסכם ו/או פיצוי בגין הרס פעילותה הכלכלית.
בסיכומי ב"כ התובעת נזנחה הדרישה לפיצוי בגין הרס החברה ונדרש פיצוי על סך 200,000 ₪ בגין הפרת הבנק את ההסכם שנחתם עם התובעת.
אינני סבורה, כי יש צורך לחייב הבנק ברכיב של פיצוי בגין הפרת הסכם.
הבנק מחויב להשיב לתובעת את הכספים שנכנסו לחשבון התובעת ונמשכו ממנו שלא כדין ואין מקום לחיוב הבנק בכפל פיצוי. את מורת הרוח שיש להביע מהתנהלות הבנק ניתן לבטא בדרך של פסיקת הוצאות הולמות.
25.באשר להודעת צד ג' – אמיגרנט:
עסקינן בעמותה של עולים מחבר העמים שהוקמה בשנת 2000. הפעילות שלה היתה פעילות צנועה מתוך חדר במשרד. בשנת 2001 פרצה בבניין שריפה והמסמכים שהיו לה שם נשרפו. הפעילות בחשבון בבנק הפועלים סניף ישורון היתה פעילות צנועה.
מפירוט הפעולות שפירט הבנק בהודעת צד ג', עולה, כי הפעילות מול אמיגרנט היה פעילות חריגה ביותר שלא מתאימה כלל לחשבון בנק צנוע שכזה. (ראה גם עדותו של מר מוהבן שאישר, כי לו היה פקיד הבנק באותו סניף, היתה נדלקת אצלו נורה אדומה).
מר ולדמיר קרפיבנר העיד, כי נודע לו יום אחד שיש יתרת זכות של עשרות אלפי שקלים או מאות אלפי שקלים בחשבון. הוא הסב את תשומת לב פקיד הבנק בעניין ואמר, כי העמותה כלל לא מחכה לכסף כזה. נאמר לו כי מדובר בטעות והכספים אכן נעלמו מהחשבון למחרת היום.
הוא העיד, כי הוא לא חתם על שיקים בסכומים כאלה ולא יודע במה מדובר.
הוא לא הכיר אף לא אחד מהמעורבים בתיק. עדותו ועדות העד השני מטעם אמיגרנט היתה מהימנה ביותר. יצוין, כי איש מעדי הבנק לא הכיר את אמיגרנט ואת העדים מטעמה.
לאמיגרנט נגרם נזק ראייתי כאשר נאלצה להתגונן בשנת 2010 על אירוע שהיה בשנת 2001, וזאת לאחר ששריפה כילתה את מסמכיה. לא ניתן היה לאתר את הצ'קים ולבדוק את החתימות עליהם. לא היו לה דפי חשבון.
החשבון שהיא ניהלה היה בסניף ישורון של בנק הפועלים והבנק לא מצא לנכון לזמן לעדות עדים מאותו סניף שיעידו על ההתנהלות ביחס לצ'קים נשוא ההודעה צד ג'. (ב"כ הבנק בסיכומיו טען, כי המסמכים בוערו בשל חלוף השנים).
לא הוכחה כל מעורבות של העמותה למקרה שלפנינו או שיתוף פעולה עם גורם כלשהו שהיה מעורב בפעולת "גלגול צ'קים".
בהעדר כוונת מרמה או חוסר תום לב ומשלא הוכח שיתוף פעולה בין אמיגרנט ובין מי מהגורמים המעורבים והזיכוי בחשבונה בוטל "בזמן אמת", לא היה מקום כלל לשלוח הודעת צד ג' נגדה ואף לעמוד על הותרת הודעת צד ג' על כנה לאחר שמיעת החקירות הנגדיות.
למותר לציין, כי גם הודעות צד ג' נגד רוכביץ וישראל יעקב דינן להידחות מהנימוקים שהובילו לקבלת התביעה הראשית נגד הבנק.
26.לסיכום:
א)לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, באופן שבו ישיב הבנק לחשבון התובעת את הסכומים שנמשכו ממנו, וזאת בסך קרן של 6,566,835 ₪ בניכוי סך 100,000 ₪ נכון ליום 14/6/01. (סכום הצ'ק אשר חולל בחשבון כך שלגביו לא זוכה החשבון בזיכוי סופי).
סכום זה אשר עומד על סך 6,466,835 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/6/01 ועד התשלום בפועל.
אינני פוסקת ריבית חריגה בנקאית בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה כמעט 7 שנים לאחר האירועים ואין להשית את מלוא הריבית שהצטברה בשל חלוף השנים רק על כתפי הבנק.
חיוב הבנק בהפרשי הצמדה וריבית כחוק רק מהיום שבה נעצרה הפעילות בחשבון ועד לתשלום בפועל ולא בריבית חריגה בנקאית מאזנת, לטעמי, בין זכויות שני הצדדים.
ב)הבנק ישא בהוצאות התובעת וצדדי ג' 1 – 2 ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 200,000 ₪ וכן ישא בהוצאות צד ג' 10 – אמיגרנט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.
סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.
ככל שהפקידה התובעת ערובה / ערבון, אזי תוחזר לה הערובה באמצעות בא כוחה.
ג)המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ב' אלול תשע"ה, 17 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.
