תא"ח 40705-05-15 ו. נ' פלוני

מבוא

1. לפני תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). נושא התביעה הוא דירה הנמצאת ברח' **** בירושלים (להלן: "המושכר").

2. על פי המפורט בכתב התביעה רכשה התובעת את המושכר ביום 3.6.10, והשכירה אותו לנתבע ולרעייתו, שהיא נכדת התובעת (להלן- "הנכדה"), על פי הסכם שכירות מיום 16.9.10 (להלן: "הסכם השכירות").

3. בין הנתבע (שהוא עו"ד במקצועו), לבין הנכדה מתנהלים הליכי גירושין שבמסגרתם מתנהלים כיום מספר הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ביניהם ההליכים כדלהלן: ביום 15.2.15 הגישה הנכדה תביעות בגין מזונות ומשמורת (תמ"ש 32234-02-15, 32185-02-15); ביום 29.5.15 הגיש הנתבע תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף, ותביעה לסעד הצהרתי שנושא המושכר (תמ"ש 56481-05-15; להלן : "התביעה בגין המושכר").

4. לאור הרלוונטית של התביעה בגין המושכר לענייננו, אפרט בקצרה את ההליכים בעניינה בפני כב' השופט איתי כץ:

   • ביום 1.4.15 הוצא צו הגנה במעמד צד אחד על פי בקשת הנכדה ועל פיו הורחק הנתבע מהמושכר;

   • הנתבע ביקש שיינתן צו עשה המופנה לתובעת ולנכדה שיאפשר לו להיכנס למושכר, ובית המשפט נעתר לבקשה זו. כאשר שב הנתבע למושכר מצא שמנעולי המושכר הוחלפו ונתלה שלט על הדלת המציין שהתובעת מתגוררת בו. בימים 31.5.15 ו- 9.6.15 התקיימו בבית המשפט לענייני משפחה דיונים באשר לצו וביום 10.6.15 ניתנה החלטה המותירה את הצו על כנו. בסעיפים האחרונים של ההחלטה נקבע כי "החלטה זו תעמוד בתוקפה עד אשר המותב הדן בתביעת הפינוי יחליט לשנותה ככל אשר ימצא לנכון לפי בקשה של מי מהצדדים שתוגש לו, או לפי ראות עיניו. מאחר שצוין כי על פי המצב הקיים ערב פתיחת ההליכים המשפטיים י... לא שילם דמי שכירות לסבתא מזה "תקופה ארוכה", אינני מורה על תשלום דמי שכירות חודשיים לסבתא. עם זאת, על המבקש להפקיד ערבון בסך 15,000 ₪ בקופת בית משפט השלום, לשיפוי המשיבה 2, בתוך 7 ימים, כתנאי להמשך תוקפו של צו זה. ברי, כי המותב הדן בתביעת הפינוי רשאי לשנות גם חלק זה של ההחלטה ככל שימצא לנכון".

   • ביום 31.5.15 הגיש הנתבע בקשה לצרף את התובעת כנתבעת נוספת. ביום 16.6.15 נדחתה בקשתו. בהחלטה נקבע כי "הליך של תביעת פינוי מתקיים כבר בבית משפט השלום ובמסגרתו יש להניח תתבררנה זכויות הצדדים ואין מקום גם לקיים דיון כפול בעניין". הנתבע הגיש בקשה לבטל את ההחלטה האמורה. ביום 28.6.15 ניתנה החלטת כב' השופט כץ כדלהלן: "לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 16.6.2015. הסעד העיקרי המבוקש בתובענה זו הוא אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג, כאשר שאלת הבעלות בזכויות בדירה היא שאלה אגבית בלבד להליך זה. נכון ויעיל לברר את שאלת הבעלות בדירה בהליך נפרד כשאלה עיקרית בו (ואינני מביע עמדה באשר לבית המשפט המוסמך לדון בתובענה זו, וזה גם תלוי מי יהיו הצדדים לאותו הליך) לפיכך בשלב זה, יש מקום לנהל שתי תביעות נפרדות: תביעה העוסקת בפירוק שיתוף בין בעל ואשתו בפני בימ"ש זה; תביעה העוסקת בפינוי מן הדירה ובחזקה בדירה בין האיש והסבתא, ואין מקום לצרף את תביעת הפינוי המתבררת בבימ"ש השלום לבירור במסגרת תיק פירוק השיתוף בבימ"ש זה. לפיכך, ההחלטה מיום 16.6.2015 בעינה עומדת".

   • על ההחלטה שדחתה את צירוף התובעת כנתבעת נוספת הגיש הנתבע, ביום 10.8.15, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (רמ"ש 20282-08-15; להלן: "בקשת רשות ערעור"). הבקשה טרם נדונה.

5. התובעת הגישה גם תביעה כספית לבית משפט זה, בשל אי תשלום דמי השכירות (ת"א 4324-07-15; להלן: "התביעה הכספית").

    

   תמצית טענות הצדדים

6. התובעת מבקשת שבית המשפט יורה על פינוי הנתבע מהמושכר לאלתר. לטענתה היא איננה מעוניינת להמשיך להשכיר את הדירה לנתבע, ובהתאם להסכם השכירות היא שלחה לנתבע הודעה בכתב על כך ביום 25.2.15 אך הנתבע לא הגיב למכתב ולא פינה את המושכר בתוך 45 יום כנדרש.

7. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביארה התובעת כי מפאת גילה היא מבקשת לעבור להתגורר במושכר, השוכן באותו בניין שבו מתגוררת בתה, כך שיתאפשר לבתה לסייע לה באופן יומיומי.

8. התובעת טענה כי מדובר בתביעה בדבר שימוש וחזקה במושכר ועל כן מסורה הסמכות לדון בה לבית משפט -השלום בירושלים.

9. מנגד טען הנתבע כי התביעה אינה יכולה להתברר לפי סדר הדין המקוצר של פינוי מושכר וכי לבית משפט- השלום לא מסורה הסמכות לדון בתביעה. לטענת הנתבע יש לו זכויות קנייניות במושכר והסכם השכירות הוא פיקטיבי. הנתבע ביקש להעביר את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה כיוון שמהות התביעה היא סכסוך משפחתי שבית- המשפט לענייני משפחה כבר החל לדון בו. עוד ביקש שבית- המשפט יעכב את הדיון בתובענה זו עד להחלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי. לחילופין ביקש הנתבע לאחד תובענה זו עם התביעה הכספית, או לחילופין להעביר את הדיון בה לסדר דין רגיל.

    

   ראיות התובעת

10. התובעת הצהירה בתצהיר תמיכה לכתב התביעה כי היא בעלת הזכויות במושכר, וביום 16.9.10 השכירה את המושכר לנתבע ולנכדה לתקופה בת שנה שהוארכה מעת לעת (סעיפים 1-2). עוד הצהירה כי "הואיל ורעיית הנתבע הינה נכדתי, הושכרה הדירה בדמי שכירות מופחתים. הנתבע נדרש לספק ערבים מטעמו..." (סעיף 3).

11. התובעת הצהירה כי "מזה תקופה ארוכה הנתבע אינו משלם דמי שכירות. מכל מקום, אינני מעוניינת להמשיך ולהשכיר את הדירה לנתבע, ואני רשאית לפנותו בהודעה של 45 יום לפי סעיף 12 להסכם השכירות ואולם הנתבע הודיע כי אין בדעתו לפנות את הדירה. לפיכך, ביום 25.2.15 או בסמוך לכך, שלחתי לנתבע מכתב באמצעות ב"כ בו הודעתי, בין השאר, על סיום ההשכרה תוך 45 יום ודרשתי כי יפנה את הדירה שאם לא כן אפנה לערכאות... עד היום בחלוף למעלה מ-45 יום הנתבע לא טרח להגיב למכתב וגם לא פינה את הדירה" (סעיפים 7-8 ).

12. התובעת צירפה לכתב התביעה את המסמכים הבאים:

    • הסכם השכירות – שנחתם ביום 16.9.10. במבוא להסכם השכירות פורט שהתובעת היא המחזיקה והזכאית להירשם כבעלים במושכר, בעוד שהשוכרים הצהירו כי אין להם כל זכויות במושכר או בכל חלק ממנו. עוד פורט כי השוכרים הם הנכדה והנתבע "וכי לפיכך מעוניינת המשכירה לסייע להם בתנאי שכירות נוחים כמפורט בהסכם זה". בהסכם נקבע כי "השכירות היא לתקופה החל מיום 12.9.2010 ועד ליום 11.9.2011...". בסעיף 6 להסכם נקבע כי "א) השוכרים יפנו את הדירה בתום תקופת השכירות כאמור בסעיף 3 או כמפורט בהסכם זה. ב) השוכרים יחזירו את הדירה למשכיר כאמור בס"ק א' כשהיא נקיה ופנויה מכל אדם וחפץ שאינו חלק מן המושכר, במצב תקין, נקי, מסודר, כפי שקיבלו אותה ואולם מובהר ומוסכם בין הצדדים כי המשכירה רשאית לפי שיקול דעתה המוחלט לדרוש ו/או להסכים כי רק אחד מן המשכירים יפנה את הדירה וכי האחר רשאי להשאר בה. במקרה כזה יחולו כל ההוראות הנוגעות לפינוי והמתיחסות ל"שוכרים" רק ביחס לאותו שוכר שאין הסכמה להשארותו בדירה. דרישה ו/או הסכמה כאמור לא יהא בהם בכדי להוות טענה בפי השוכר שפינויו נדרש ו/או ערביו להפטר ו/או לויתור על החיובים שבהם חב בקשר ו/או כתוצאה מן החובה לפנות את המושכר ו/או בכדי להוות בסיס להעלאת דרישה להטלת נטל החיובים או חלק מהם על השוכר האחר. ג)(1) לא פינה מי מהשוכרים שנדרש לכך את הדירה במועד כאמור בס"ק א', ישלם השוכר שלא פינה את הדירה סך של 300 ₪ עבור כל יום אחור בפינוי הדירה, סכום אשר הצדדים מסכימים כי מהווה פיצוי מוסכם סביר בנסיבות הענין... ד) מבלי לגרוע מהאמור לעיל, יהיה המשכיר רשאי להיכנס לדירה ולפנות בעצמו את השוכרים את חפציהם ואת הנמצאים בדירה לאחר תום מועד תקופת השכירות – אם השוכרים לא יעשו זאת בעצמם לאחר קבלת התראה מראש מאת המשכיר על כוונתם לעשות כן... ה) סעיף זה הינו סעיף עיקרי שהפרתו מהווה הפרה יסודי של הסכם זה". בסעיף 7 נקבע כי "השוכרים ישלמו למשכיר דמי שכירות חודשיים מופחתים מאד בסך של 2,000 ₪ לחודש...".

    • העתק כתב ערבות – שעליו חתומים מר משה ולר ומר מרדכי רוטמן. הערבים חתמו כי הם "ערבים בזאת לחיובי השוכר מר יוסף רוטרמן... לפינוי המושכר ולכל תוצאה ו/או תשלום אחר הנגזרים ו/או הקשורים לכך כפי שמפורטים בהסכם השכירות, באופן מלא וללא תנאי. והיה אם השוכר יפר את ההסכם ו/או לא ימלא אחר איזה תנאי מתנאיו בכל הנוגע לכך אזי אנו נמלא במלואו אחר אותו חיוב בהסכם בתוך שבעה ימים מיום שתדרשו זאת בכתב מאיתנו, אנו מאשרים, כי דרישתכם מאיתנו יכולה להעשות אף אם לא פניתם תחילה אל השוכרים או מי מהם ובלבד שאם המדובר בפינוי עקב הודעה כאמור בסעיף 12 להסכם כי אז פעלתם כאמור בסיפת סעיף זה. כן אנו מאשרים שתהיו רשאים לתבוע כל אחד מאיתנו למילוי חיובים כאמור גם אם אינכם תובעים באותו מעמד את השוכר ו/או את השוכרת ורדית רוטרמן או כל ערב אחר. במידה וחיוב כלשהו על פי ההסכם יחול על 2 השוכרים ביחד ולחוד, מוסכם עלינו כי ויתור על החיוב כלפי ורדית רוטרמן לא יגרע מחיובי יוסף רוטרמן ומחיובנו על פי כתב ערבות זו ובלבד שלא נישא אלא במחצית החיוב...".

    • מכתב ששלחה התובעת לנתבע באמצעות ב"כ מיום 25.2.15 – שעניינו "הודעה על סיום הסכם שכירות ודרישת פינוי דירה ברח' **** ** ירושלים". במכתב הודיעה ב"כ התובעת לתובע כי, בהתאם לסעיף 12 להסכם השכירות, עליו לפנות את המושכר בתוך 45 יום ולשלם כל חוב שטרם שולם. הנתבע התבקש לפנות את חפציו האישיים מהמושכר. עוד הודיעה לנתבע כי "אם לא תפנה את הדירה במועד, תפעל מרשתי לפנותך מהדירה בכל דרך חוקית שתמצא לנכון, לרבות פנייה לערכאות. במקרה כזה יחולו עליך כל ההוצאות הנלוות לרבות תשלום שכ"ט לעורכי דין והוצאות משפט, וכן תידרש לשלם דמי שכירות עד לפינוי הדירה בפועל ואת מלוא הפיצויים שנקבעו בהסכם השכירות".

13. בדיון שהתקיים ביום 6.9.15 הגישה התובעת את המסמכים הבאים:

    • הארכות של חוזה השכירות (מוצג ת/1) – 3 הארכות אשר כתובות בכתב יד וחתומות על ידי התובעת. במסמך הראשון מיום 30.8.11 נכתב כדלקמן: "לכבוד ורדית ויוסי רוטרמן. בתאריך 12.9.11 מסתיימת שנת השכירות. הארכת החוזה לשנה נוספת תעשה באותם התנאים. בברכה י. ו."; במסמך השני מיום 11.9.13 נכתב כדלקמן: "לכבוד ורדית ויוסי רוטרמן. אני מאריכה את החוזה השכירות שנחתם ביננו לשנה נוספת עד ל- 11.9.2014 בתנאי החוזה לא יחולו שינויים. י. ו."; במסמך השלישי מיום 10.9.14 נכתב כדלקמן: "לכבוד ורדית ויוסי רוטרמן. אני מאריכה את חוזה השכירות שנחתם ביננו לשנה נוספת עד ל- 11.9.15 באותם התנאים שנחתמו בחוזה המקורי. י. ו.".

    • אישורי תשלום דמי שכירות (מוצג ת/2) - מיום 19.10.10 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת קבלת סך של 4,000 ₪ עבור שכר דירה לחודשים ספטמבר אוקטובר בשנת 2010. צוין שאת התשלום קיבלה מנכדתה ומבן זוגה אשר שוכרים את המושכר; מיום 16.11.10 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 2,000 ₪ עבור שכר דירה של חודש נובמבר 2010. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 17.12.10 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 2,000 ₪ עבור שכר דירה לחודש דצמבר 2010. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 20.1.11 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 2,000 ₪ עבור שכר דירה לחודש דצמבר. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 1.6.11 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 4,000 ₪ עבור שכר דירה לתקופה של 15.4-15.5 ו- 15.5.-15.6. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 21.6.11 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 3,000 ₪ עבור שכר דירה לתקופה מיום 15.6.11 עד 31.7.11. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 1.8.11 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 2,000 ₪ עבור שכר דירה לתקופה של 1.8.11 עד 31.8.11. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 8.11.11 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 4,000 ₪ עבור שכר דירה לתקופה של 1.10.11 עד 30.11.11. התובעת הוסי. כי היא מאשרת קבלת 2,000 ₪ עבור דמי שכירות עבור חודש ספטמבר אשר במועד קבלת התשלום לא חתמה על מסמך שמאשר זאת. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 8.12.11 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 2,000 ₪ עבור שכר דירה לתקופה של 1.12.11 עד 31.12.11. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר; מיום 14.7.12 חתום על ידי התובעת כי היא מאשרת שקיבלה סך של 2,000 ₪ עבור שכר הדירה לחודש יולי 2012. צוין שהתשלום התקבל מנכדתה ובן זוגה השוכרים את המושכר. על הדף הוסף בכתב יד "מסרתי לה את המעטפה עם 2,000 השקלים במוצ"ש לפני שחזרה לביתה נפגשנו ליד הרכב של נח מתחת הבית" (ליד הכתוב ישנה חתימה לא ברורה, ולא ידוע מי החותם); אישור מיום 1.8.11 החתום על ידי התובעת שבו מצוין שנכדתה והנתבע שוכרים ממנה את המושכר והיא מאשרת להם להתקין מזגן בממ"ד בתנאי שההתקנה תעשה ע"י איש מקצוע וקדיחת החור לא תהיה בקיר חיצוני למעט צינור יציאת מים.

    • הסכם רכישת המושכר (מוצג ת/3) – מיום 3.6.10 לפיו התובעת רוכשת את החזקה וזכויות המוכרים במושכר. על החוזה חתומים התובעת והמוכרים.

       

      ראיות הנתבע

14. הנתבע צירף לכתב ההגנה מסמכים מהתביעות שמתנהלות בבית המשפט לענייני משפחה כדלהלן:

    • כתב התביעה למזונות ומדור שאליו מצורף תצהיר של הנכדה, הרצאת פרטים ותלושי שכר של הנכדה – שבו צוין כי הנתבע והנכדה "מתגוררים בדירה השייכת לסבתא של האם" (סעיף 4). לכתב התביעה צורף תצהיר של הנכדה שבו היא מאשרת שכל העובדות שנכתבו בכתב התביעה הן אמת. בהרצאת הפרטים נכתב כי בני הזוג ובנותיהם מתגוררים בדירה שכורה.

    • כתב התביעה למשמורת והסדרי ראיה – שבו צוין כי הנתבע והנכדה מתגוררים בדירה השייכת לסבתה. לכתב התביעה צורף תצהיר של הנכדה שבו היא מאשרת שכל העובדות שנכתבו בכתב התביעה הן אמת.

    • כתב התביעה לאיזון משאבים, סעד הצהרתי ופירוק שיתוף והמסמכים שצורפו אליו – בכתב התביעה שהגיש הנתבע צוין כי "בסמוך לאחר הנישואין, ונוכח אירוע שבו נפתח כנגד התובע הליך בהוצל"פ חיוב במזונות בנו הקודם, ביקשה הנתבעת [הנכדה] כי הנכסים המשותפים שרכשו ו/או ירכשו בני הזוג במהלך החיים המשותפים, ירשמו על שמה ו/או על שם בני משפחתה. לתובע לא הייתה כל התנגדות כי הרישום הפורמאלי יהיה על שם הנתבעת ובני משפחתה, כבקשתה" (סעיף 4). בחלק של פירוט נכסי בני הזוג מפרט הנתבע בנוגע למושכר כדלהלן: "ביום 3/6/10, במהלך החיים המשותפים, רכשו בני הזוג דירה ברחוב **** ** בירושלים... את הדירה האמורה, ראו בני הזוג ביחד באמצעות משרד התיווך של הגב' רות סילבסטר זאת לאחר שבני הזוג הם אלה שבחרו את הדירה מתוך מגוון דירות שהוצעו להם בפרויקט. בסופו של יום בני הזוג הגיעו לכלל החלטה לרכוש את הדירה האמורה לעיל. הדירה נרכשה בסך של 1,500,000 ₪ ביום 3/6/2010, זאת מכספים משותפים שנחסכו על ידי בני הזוג בחשבונות הנתבעת, וכן בצירוף כספים שהעניקה סבתה של הנתבעת לצדדים במתנה. כך, מחשבון הנתבעת שולם סך של 650,000 ₪ למוכרים: תשלום אחד לב"כ המוכרים בסך של 130,000 ₪ ביום 4/7/10 וכן תשלום על סך של 520,000 ₪ בהמחאה בנקאית לטובת המוכרים באמצעות ב"כ. כמו כן שולם מחשבון הנתבעת סך של 23,345 ₪ ביום 16/6/10, עבור דמי תיוון בגין הדירה... כמו כן, בני הזוג שילמו את הוצאות הטיפול המשפטי בגין רכישת הדירה מהכספים המשותפים. יתר הכספים בגין מימון הדירה הגיעו מכספים משותפים של בני הזוג וכן כאמור מכספים שהשלימה סבתא של הנתבעת שניתנו לבני הזוג כמתנה. הדירה נרשמה בפועל בנאמנות על שם סבתה של הנתבעת (הגב' י. ו.), זאת נוכח חששה של הנתבעת, כאמור, כי גרושתו של התובע תטיל עיקולים על רכוש בני הזוג בעטיו של חיוב התובע במזונות בנו מנישואין קודמים. כמו כן, הוסי. הנתבעת וטענה כי הואיל והכספים לצורך רכישת הדירה, נחסכו על ידי בני הזוג במהלך החיים המשותפים וכן סבתה של הנתבעת נתנה כספים כאמור במתנה לבני הזוג לצורך סיוע ברכישת הדירה, הרי שנוכח האמור דרשה הנתבעת כי בנו של התובע, לא יוכל במקרה של מוות לרשת חלק כלשהו בדירה. להשלמת התמונה אף יוטעם, כי לאחר שרכשו הצדדים את הדירה האמורה, אף דרשה הנתבעת כי ייערך הסכם שכירות למראית עין בו כביכול הצדדים שוכרים את הדירה מאת סבתא של הנתבעת. כמובן, שלמרות האמור באותו הסכם מעולם לא שילמו הצדדים דמי שכירות לסבתא של הנתבעת. הצדדים התגוררו ומתגוררים בדירה למן יום רכישתה ועד ליום זה..." (סעיפים 14-20). בהמשך מפרט הנתבע כי הוא הורחק מהמושכר בגין תלונה שהגישה הנכדה, וביום 27.5.15 ביטל בית המשפט צו זה. עוד פורט בכתב התביעה בעניין תובענה זו לפינוי המושכר. אחד מהסעדים שהתבקשו בתובענה בגין המושכר הוא שבית המשפט לענייני משפחה יקבע שהנתבע הוא בעל מחצית הזכויות במושכר. בתצהיר שצירף הנתבע לכתב התביעה הצהיר כי כל העובדות המפורטות בכתב התביעה ידועות לו מידיעה אישית. לכתב התביעה צירף הנתבע ספחי שקים כדלהלן: מיום 16.6.10 סך של 23,345 ₪ עבור רות סילבסטר; מיום 1.7.10 סך של 130,000 עבור עו"ד סקופסקי.

    • הבקשה לצירוף נתבעת ובקשה לאיחוד תביעות 

    • פרוטוקול הדיון מיום 9.6.15 בתיק איזון המשאבים – שבמהלכו החליט השופט כץ כי דיון וחקירה באשר לזכויות הקנייניות במושכר ידונו בתביעה העיקרית לאיזון משאבים. בחקירת הנתבע הציגו בפניו את אישורי תשלום השכירות והוא השיב כי הנכדה החתימה את הסבתא על אישורים אלו והיו מקרים שהיא גם ביקשה ממנו לחתום (עמ' 8 שורה 23). אשר לאישור מיום 14.7.12 השיב כי מדובר בכתב ידו והוא התבקש לכתוב זאת על ידי הנכדה והתובעת (עמ' 8 שורות 25-27).

    • תצהיר תמיכה של התובעת לתגובה לצו העשה – מיום 7.6.15. התובעת הצהירה כי "הדירה ברח' **** 3 בירושלים נרכשה על ידי בהסכם מיום 3.6.10 הדירה עלתה 1,500,000 + 110,000 ₪ עבור התכולה. הדירה שייכת לי באופן בלעדי בניגוד לנטען על ידי י... ייצגה אותי ברכישת הדירה עו"ד שרה ברוינר... הדירה היא דירתי בלבד. לא נחתם כל מסמך נאמנות ביחס לדירה והדירה לא נרכשה בנאמנות עבור ו... וי... [הנכדה והנתבע] אין לי... או לו... כל זכויות בדירתי. את הדירה קניתי בכספי. בשנת 2007 העברתי לבתי שהפקידה בחשבון משותף עם נכדתי כ- 370,000 ₪. הצורך לצרף את נכדתי היה כדי לפתוח חשבון בבנק יהב בו היה פטור מעמלות. כספים אלו הושקעו ועמדו בשנת 2010 על קצת יותר מ- 400,000 ₪. לצורך הרכישה הייתי צריכה סכום של 650,000 ₪. את ההפרש קיבלתי מו... סיכמתי איתה שכשהיא תקנה דירה נעשה התחשבנות אחזיר לה את הסכום בסך 250,000 ₪ לערך שהלוותה לי, ותכננתי לתת לה אף יותר מכך." (סעיפים 3-6). עוד הצהירה כי "היחסים בין ו... לבעלה היו נראים לי רעועים מאוד, חשבתי שאם אתן להם זכות מגורים בדירתי בשכר דירה מופחת הנמוך מדמי השכירות הריאליים הדבר יסייע להם כלכלית ויועיל לשלום הבית שלהם. הקפדתי שיחתמו על הסכם שכירות מסודר ומפורש בו טיפלה עורכת הדין... כוונתי הייתה לאפשר לנכדתי ... ובעלה לגור בדירה בשכירות מופחתת בסך 2,000 ₪ לחודש ובהתאם אף חתמנו על הסכם שכירות ביום 16.9.10... טרם כניסת בני הזוג לדירה דרשתי כי י... וו... יחתמו על חוזה שכירות י... סירב, ולפיכך הודעתי שעד שלא ייחתם הסכם שכירות לא אמסור להם את מפתח הדירה... לנוכח התנהגותו של י... שסירב לחתום על חוזה שכירות סטנדרטי ללא סיבה ראויה, יעצה לנו עו"ד שרה ברוינר שהכינה את ההסכם המקורי, שאם י... יסכים לחתום, כי אז יש לערוך בנוסח ההסכם תוספות לנוכח החשש שי... לא יפנה את הדירה בתום תקופת השכירות. עו"ד ברוינר ייעצה לדרוש מי... 2 ערבים להבטחת התחייבויותיו לפי ההסכם וכן שיצויין שאני רשאית לנקוט הליכי פינוי רק כנגדו ככל שאראה לנכון..." (סעיפים 7-12). התובעת הדגישה שהסכם השכירות אינו פיקטיבי, וכי היא לא נתנה את כספי הדירה במתנה ודאגה שהדירה תירשם על שמה בלבד (סעיפים 14, 23). עוד הצהירה כי "דמי השכירות שולמו בתחילת תקופת השכירות גם על ידי י... בעצמו מספר פעמים תוך שהוא דאג להחתים אותי על אישור לקבלת הכסף, בהמשך בני הזוג שילמו לי מדי חודשיים..." (סעיף 15).

    • תצהיר תמיכה של הנכדה לתגובה לצו העשה - הנכדה הצהירה כי בשנת 2007 היא פתחה חשבון נוסף בבנק יהב על שמה ועל שם אמה. החשבון נפתח לצורך הפקדת כספים של התובעת בשל ההטבות של הבנק. הנכדה פירטה את כל הסכומים שנכנסו והוצאו מהחשבונות, לרבות השקים ששולמו לעו"ד סקופסקי ולמתווכת. הנכדה הצהירה כי "סבתי [התובעת] רכשה את הדירה מכספה, מלבד סכום של 239,867 ₪ שאני הלוויתי לה מהכספים שלי. הוסכם עם סבתי שכאשר אני ארצה לרכוש דירה משלי, היא תחזיר לי את מלוא סכום ההלוואה ואף יותר אם אצטרך" (סעיף 17). עוד הצהירה כי "לאחר שעברנו 4 דירות במשך כחמש וחצי שנים, סבתי הציעה לי ולי... לשכור את דירתה וחתמנו על הסכם שכירות. במשך השנים שילמנו את שכר הדירה על פי ההסכם ואף נשמרו אישורים. מעולם לא דובר על כך שהדירה תהיה מתנה. מעולם לא דובר על כך שהדירה נרכשה בנאמנות עבורי או עבור י... סבתי מעולם לא הציעה דברים אלו, והדבר לא עלה, לא עם סבתי ולא עם יוסי." (סעיפים 26-27).

    • החלטת השופט כץ מיום 10.6.15 

    • בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי

       

      דיון והכרעה

15. התביעה שבפני תביעה לפינוי מושכר היא, ואין היא נסובה על הסוגיות העומדות להכרעת בית- המשפט לענייני משפחה. ממילא ההכרעות בתביעה שבפני הינן לעניין תביעה זו בלבד. שני הצדדים העלו בפני טענות קנייניות באשר למושכר, ואולם לצורך הדיון בתביעה שבפני אינני מוצאת להכריע בשאלה הקניינית, וההכרעה הינה באשר לשימוש במושכר והחזקה בו.

16. אציין בקצרה בעניין הזכויות הקנייניות כי התובעת הציגה שורה של מסמכים לתמיכת טענותיה, הן חוזה הרכישה של המושכר, הן הסכם שכירות בינה לבין הנתבע והנכדה. כן הציגה שלושה מסמכים הנחזים להיות מסמכים שבגדרם האריכה את תקופת השכירות לשנה נוספת כל פעם (כל אחד מהמסמכים חתום על ידי התובעת בלבד, ללא חתימה של הנתבע או של הנכדה). כמו כן הציגה התובעת אישורים הנחזים להיות אישורים על תשלום דמי שכירות לחלק מתקופת השכירות.

17. הנתבע מנגד טען כי הסכם הרכישה, הסכם השכירות, והמסמכים שבגדרם הוארכה תקופת השכירות מדי פעם לשנה נוספת, הם הסכמים למראית עין בלבד, וכי הזכויות הקנייניות במושכר הן בידיו ובידי הנכדה. לטענתו נרשמו הזכויות על שם התובעת כדי לחמוק ממתן זכויות שונות לבנו מנישואיו הראשונים. יחד עם זאת, הנתבע, שהינו עו"ד במקצועו, לא הציג בפני כל הסכם נאמנות או מסמכים משפטיים אחרים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו. הנתבע טען שאינו רוצה לגלות במסגרת הדיון שבפני את כלל טענותיו העתידות להתברר בפני בית משפט לענייני משפחה. עוד ראוי לציין כי הנתבע לא הגיש כל תביעה לקביעת זכויות הבעלות שיש לו כביכול במושכר.

18. הסכם השכירות שהוצג בפני נחזה להיות הסכם תקף, והנתבע לא הכחיש בפני את חתימתו על הסכם השכירות. כפי שציינתי, הנתבע הוא עו"ד במקצועו. במסמכים שהציג ובטיעוניו בפני לא הובאה כל ראייה לכך שמדובר בהסכם למראית עין, או אסמכתא לזכויות קנייניות של הנתבע במושכר. כפי שציינתי, הנתבע לא הציג בפני הסכם נאמנות או הסכם אחר המעגן את טענותיו באשר לזכויות במושכר. זאת ועוד, לשון הסכם השכירות ברורה, והתניות שנקבעו בו תומכות לכאורה בגרסת התובעת: הן בכך שנקבעה בסעיף 12 אפשרות ברורה המאפשרת לתובעת לדרוש את פינוי המושכר לפני תום תקופת השכירות, הן בעצם קביעת תקופת שכירות, הן בקביעת דמי שכירות, הן בכך שהוטל על הנתבע דווקא להמציא שני ערבים. ככל שהיה מדובר בשכירות למראית עין בלבד היה בידי הנתבע לקבוע תניות שונות להבטחת זכויותיו, כגון למניעת אפשרות לקיצור תקופת השכירות, או אף למתן אפשרות להארכתה של תקופת השכירות מעת לעת על פי דרישתו, אף היה מצופה שכעו"ד כך יעשה.

19. טענותיו של הנתבע באשר לשימוש בסכומי כסף שהועברו מחשבון בנק של הנכדה, מתייחסות לכול היותר לכ-650,000 ₪, כשליש מתמורת המושכר, והתובעת נתנה הסבר הן לכך שחלק מהכספים שולמו מחשבון הנכדה בבנק יהב (כדי לחסוך בעמלות), הן בכך שהנכדה העניקה לתובעת הלוואה בסך של כ- 250,000 ₪). טענותיו שלפיהן שאר התמורה מקורה במתנה מהסבתא הן טענות בעלמא, שלא נתמכו במסמך כלשהו.

20. כידוע, העיקרון המקובל לעניין שכירות קובע כי אדם אינו יכול להחזיק בנכס מכוח זכותו של פלוני ויחד עם זאת לכפור בזכותו (כפי שנפסק בע"א 350/75 נסים נ' פאשה, פ"ד ל (1) 99; ת"א (מחוזי י-ם) 913/93 מנהל הוואקף המוסלמי בירושלים נ' סגל (מיום 25.8.98), ועל כן אין בהעלאת טענות בעלמא נגד זכויותיה הקנייניות של התובעת במושכר או באשר להיות ההסכמים הסכמים למראית עין בלבד כדי להקים מחסום מפני פינוי הדירה.

21. אשר לעילת תביעה, עיון בהסכם השכירות מגלה כי קיימות מכוחו עילות לפינוי המושכר. בראש ובראשונה, כפי שנקבע בסעיף 12, רשאית התובעת על פי הסכם השכירות להביא את תקופת השכירות לסיומה, כפי שעשתה בענייננו, במכתב דרישה לפינוי המושכר שנשלח לנתבע עוד ביום 25.2.15. סעיף 12 להסכם השכירות קובע אמנם כי כל צד יהיה רשאי להביא את ההסכם לסיומו, מכול סיבה שהיא, ובמקרה שכזה חובה על השוכרים לפנות את המושכר, מכל אדם וחפץ ולהחזירו לידי התובעת. עוד נקבע כי במקרה שכזה לא תהיה למי מהצדדים כל טענה בדבר סיום תקופת ההסכם בטרם עת, או בגין כל נזק או הוצאה. הסכמה זו ברורה, ויש בה כדי לאפשר לתובעת לדרוש את פינוי המושכר מכול סיבה, בהתראה של 45 ימים, כפי שעשתה.

22. לא זו אף זו. על פי מכתב הארכת תוקף תקופת השכירות האחרון שנשלח על ידי התובעת, תקופת השכירות מסתיימת בימים אלו ממש. גם אם הייתי מקבלת את טענתו של הנתבע שלפיה לא הוארכה תקופת השכירות, בהתאם לסעיף 19(א) בחוק השכירות והשאילה, התשל"א- 1971, "רשאי כל צד לסיים את השכירות על-ידי מתן הודעה לצד השני". לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שגם בנסיבות אלו הייתה התובעת רשאית להודיע לנתבע על סיומה של תקופת השכירות.

23. עילה נוספת לפינוי קיימת בשל אי תשלום דמי השכירות. עולה מהמסמכים ומטענות הצדדים כי דמי השכירות על פי הסכם השכירות לא שולמו לתובעת החל בחודש יוני 2015, וגם עובדה זו מקימה עילה לפינוי המושכר.

24. למעשה מבקש הנתבע בענייננו צו מניעה מפני פינוי המושכר בתום תקופת השכירות ובהתקיים העילות המצדיקות פינוי מיידי מהמושכר, מבלי שהגיש בקשה לכך. התייחסות לטענותיו מזווית זו ובינתן בהתאם למבחן מקבילית הכוחות, מעלה שלא רק שעילת תביעתה של התובעת מוצקה לכאורה, לאור המסמכים שהוצגו בפני והעדר מסמכים נוגדים ומתבקשים מצד הנתבע (כגון הסכם נאמנות), לאור התניות הברורות בהסכם השכירות, בעוד שעילת התביעה של הנתבע לוקה לכאורה בחולשה בהעדר מסמכים תומכים, גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעת. התובעת אישה באה בימים המבקשת להתגורר במושכר סמוך לבתה המתגוררת באותו בניין, כדי להיעזר בה. הנתבע לא טען בפני לקושי במימון מגורים בדירה אחרת, אף לא הציג טענות באשר לנזקים שאינם ברי פיצוי, מלבד טענות שמקורן בהליכי הגירושין בינו לבין הנכדה. לפיכך, לא מדובר בנזק בלתי הפיך, או בנזק שלא ניתן לפצות בגינו בפיצוי כספי, ועל כן ככל שבהליכים עתידיים יעלה בידי הנתבע להוכיח את זכויותיו הנטענות במושכר, ניתן יהיה לפצותו בגין פינויו מהמושכר, ובגין דמי שימוש ראויים כאחד.

25. ניתן לעניין זה להשוות את תביעת התובעת לתביעת כל משכיר אחר התובע פינוי וסילוק יד מכוח הסכם שכירות. טענה שלפיה קיימים הליכי גירושין, תביעות ההדיות לאיזון משאבים או מדור, אינן מעניינו של המשכיר, ואין לחייבו להמשיך את תקופת השכירות לאחר שהסתיימה בגלל זכויות שונות הנטענות על ידי הצדדים במערכת היחסים ביניהם, במיוחד בשעה שדמי השכירות אינם משולמים לו והוא זקוק למושכר לצרכיו.

26. ראוי לחזור ולהדגיש כי פסק הדין עוסק בשימוש ובחזקה במושכר, ואין בו כדי להשליך לעניין הליכי הגירושין בין הנתבע לבין הנכדה, או באשר לזכויות קנייניות כאלו ואחרות של הנתבע במושכר.

     

    הבקשה לעיכוב הליכים

27. שאלה נוספת הטעונה הכרעה הינה האם יש מקום להעביר את הדיון בתובענה לדיון בסדר דין רגיל, או לעכב את החלטתי עד למתן החלטת בית המשפט המחוזי.

28. מטרתו של פרק טז בתקנות סדר הדין האזרחי הייתה לקבוע הליך מזורז לדיון בתביעות לפינוי מושכר. כפי שצוין בדברי ההסבר לפרק טז, ההליך הדיוני המהיר שנקבע בגדרו נועד לתת מענה לתופעה של הימנעות מפינוי מושכר, תוך ניצול הדין האוסר על עשיית דין עצמית, תופעה שתוצאתה היא המשך החזקה בנכס, חרף חלוף המועד המוסכם לפינוי, ותוך פגיעה בזכויותיו של בעל הנכס. בענייננו מדובר בהסכם שכירות פשוט לכאורה, והטענות שהועלו באשר לתוקפו היו טענות בעלמא, שלא גובו במסמכים של ממש, אשר העדרם בנסיבות של אדם בעל השכלה משפטית מעורר סימני שאלה רבים. בנסיבות העניין מצאתי שעל מנת להגשים את תכליתו של מחוקק המשנה בהתקינו את פרק טז4, אין מקום להעביר את הדיון בתובענה לדיון בסדר דין רגיל.

29. כפי שציינתי, אין מדובר בנזק בלתי הפיך וקיימת אפשרות למתן סעד כספי בדרך של פיצוי ככל שלאחר בירור כל הסוגיות יימצא שלנתבע זכויות כלשהן במושכר, או זכויות מכוח נישואיו לנכדה.

30. אשר לבקשה לעיכוב הליכים עד מתן הכרעת בית המשפט המחוזי, לא מצאתי שיש להיעתר לה. ראוי להדגיש כי בית המשפט המחוזי לא הורה על עיכוב הליכים כלשהם (הוא אף לא התבקש לעשות כן). כפי שציינתי, מבחינת מקבילית הכוחות נוטה הכף לטובת התובעת, וכל נזק העלול להיגרם לנתבע הינו בר פיצוי כספי.

     

    סיכום

31. לאור האמור לעיל, מצאתי שיש לקבל את התביעה.

32. אני מורה לנתבע לפנות את המושכר מכול אדם וחפץ ולהחזירו לידי התובעת. כדי לאפשר לנתבע להיערך לפינוי המושכר ולמצוא מדור אחר, אני מורה שהפינוי יעשה לא יאוחר מיום 15.11.15.

33. הנתבע ישלם לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 10,000 ₪. הסכום ישולם תוך 45 ימים, וככל שלא ישולם במועד הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.