-
בפני תובענה לפיצויים מכוח עילת הרשלנות והעדר הסכמה מדעת.
-
בהתאם לנטען בכתב התביעה, הנתבעת מפעילת קליניקות לטיפולי הסרת שיער בלייזר ובהם קליניקה הנמצאת בדיזנגוף סנטר בתל-אביב (להלן: "הקליניקה").
התובעת טופלה אצל הנתבעת בקליניקה בסדרת טיפולים להסרת שיער בלייזר באזורים שונים בגוף. בין הצדדים נחתם הסכם להסרת שיער. בניגוד לאמור בהסכם ובטופס ההסכמה לא ניתן לתובעת כל הסבר אודות הסיכונים הכרוכים בטיפול ובוודאי לא הוסבר לה הסיכון, אשר התממש במקרה זה.
-
על פי הנטען, ביום 5.6.12 בוצע לתובעת טיפול רשלני בלייזר באזור הרגליים. טיפול זה היסב לתובעת כוויות בדרגה 1. כתוצאה מרשלנות המטפלת, סבלה התובעת כאבי תופת ואף נותרה עם צלקות נרחבות ברגליה, דבר המהווה מפגע אסתטי קשה עבורה. כתוצאה מצלקות אלה נפגע כושר השתכרותה לעתיד ונחסמה ממנה האפשרות לעסוק בכל מקצוע הכרוך בחשיפת רגליה לשמש. על כן נטען כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין כל נזקיה המיוחדים והכלליים, לרבות החזר עלות הטיפולים.
-
בכתב ההגנה נטען כי דין התובענה להידחות. לא צורפה חוות דעת רפואית ועל כן התובעת מנועה מלטעון טענות שעניינן ברפואה. עוד נטען כי בנסיבות המקרה ננקטו אמצעי הזהירות המקובלים והסבירים באבחון ובטיפול בתובעת, תוך שימוש במיומנות סבירה ובסטנדרט רפואי סביר ללא סטייה מהפרקטיקה הנכונה.
-
עוד נטען, כי לאחר קבלת יעוץ והסבר מלא ומקיף אודות הטיפולים, חתמה התובעת מדעת ביום 31.8.10 על הסכם טיפולים להסרת שיער, טופס הסכמה וכן טופס הנחיות. התובעת ביצעה בדיקת התאמה לטיפולים המבוקשים. במעמד הבדיקות הנדרשות, חתמה התובעת על טפסי ההסכמה בהתאמה לתוכנית הטיפול והצעת מחיר וכן שאלון בריאות.
דיון-
-
התובעת הצהירה כי בראשית חודש אוגוסט 2010, פנתה לקליניקה והתעניינה בהסרת שיער בלייזר. בפגישתה עם נציגת השיווק והמכירות ועם ד"ר שור, הוסבר לה באופן כללי, בדבר מהותו של הטיפול ויתרונותיו לכאורה. לשאלתה מהם הנזקים והסיכונים הצפויים מהטיפול, נענתה כי לעיתים לא כל השיער ירד וכן בעקבות הטיפול ישנה אדמומיות קלה החולפת מעצמה כעבור כמה שעות. מעולם לא נאמר לה כי קיימת סכנה בדבר כוויות לעור וכי לו הייתה יודעת על סיכון זה לא הייתה מסכימה לעבור את הטיפול.
-
התובעת הצהירה כי ביום 5.6.12, בוצע לה טיפול באזור הרגליים. טיפול זה לא היה הראשון שעברה אצל הנתבעת אך היא איננה זוכרת את מספרו המדויק.
כבר בתחילת הטיפול, העירה למטפלת כי הטיפול כואב לה מאוד וביקשה כי תחליש את עוצמת המכשיר. המטפלת טענה כי החלישה את העוצמה והמשיכה בטיפול בעוד התובעת סובלת ומתייסרת מכאב. המטפלת הייתה מודעת לכך אך למרות זאת המשיכה בטיפול. כבר בתום הטיפול, הבחינו שתיהן כי רגליה אדומות מאוד. התובעת הצהירה כי המטפלת אמרה לה "אני ממש מצטערת. אני שרפתי אותך. זה כוויות. תוך שבועיים יעבור". המטפלת נתנה לה באותה עת שפורפרת שלמה של משחה להרגעת העור. כבר באותו ערב החלו שני רגליה להתנפח ולכאוב כאבים עזים.
-
למחרת בבוקר הגיעה לקליניקה והרופאה שהייתה נוכחת במקום טענה כי תוך 3 ימים הכול יעבור. באותו מעמד, צולמו בקליניקה כוויותיה. לאחר מספר ימים, המשיכה לסבול וכאשר הכוויות לא חלפו, פנתה לקופת החולים ובבדיקה נמצא כי היא סובלת מכוויות מדרגה 1. התובעת קיבלה משחות להרגעת העור ואיחוי מוצלח של צלקות וכן הוראה חד משמעית להימנע מחשיפה לשמש.
-
התובעת הצהירה כי לאחר חלוף כשנה נותרו לה כתמי פיגמנטציה.
התובעת הצהירה כי היא משתדלת להימנע מפעילות הכרוכה בחשיפת רגליה ובכך נמנעות ממנה הנאות חיים מרובות.
-
התובעת נחקרה על תצהירה וזה לא נסתר. התובעת העידה כי כאב לה מאוד וכי החלמת העור הייתה ממושכת. עד שנה אחרי עוד הייתה פיגמנטציה מהשמש וכי עד היום היא משתדלת להמעיט את החשיפה. בד בבד העידה כי השתזפה לאחר שנה ובתום השיזוף הבחינה באותם פסים מהכוויות בגין האירוע (עמוד 7 ש' 27 עד ע' 8 ש' 5).
-
הנתבעת הגישה תצהיר של גב' מוניקה להב המשמשת על פי תצהירה כמנהלת תפעול משנת 2008 וכיום סגנית מנהלת הקליניקה. אין בתצהירה כל התייחסות פרטנית לאירוע מושא התובענה, לחילופי הדברים בין התובעת למטפלת, לאמצעי הזהירות אשר נקטה המטפלת ככל שנקטה וכיוב'. עולה מעדותה כי אינה מכירה את התובעת, לא עבדה בזמן אמת בקליניקה וכי היא משמשת בתפקידה כסגנית מנהלת הקליניקה רק משנת 2012.
יודגש כי הנתבעת לא הגישה תצהיר של המטפלת אשר ביצעה את הטיפול מושא התובענה. חקירת גב' להב אינה מעלה מה הייתה הסיבה בגינה נמנעה הנתבעת מלצרף תצהיר זה (עמוד 9 ש' 29). יתר הגורמים בקליניקה בתקופה הרלבנטית, כמנהלת התפעול הקודמת, הרופאה וחברי הצוות אשר פגשו את התובעת למחרת האירוע, לא הגישו אף הם תצהיר.
תיק הטיפולים, לרבות הרשומה ממועד האירוע ולמחרת האירוע, לא הוגש כראיה לתיק על אף דרישת ב"כ התובעת. אין בפני התובעת ובפני בית המשפט אף את פרטי זיהויים של הצוות המטפל לרבות המטפלת בעת האירוע (ר' סעיף 16 לתצהיר התובעת).
על פי ההלכה הפסוקה מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראייה היתה פועלת כנגדו (ר' ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658, ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פ"ד מד(4) 695, 602, ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 762-763, י' קדמי, 'על הראיות', חלק 4, בעמ' 1889 תש"ע-2009).
הימנעות הנתבעת מהבאת הצוות המטפל לעדות כמו גם יתר הראיות, פועלת לחובתה.
שני הצדדים הגישו במסגרת ראיותיהם הסכם טיפול, הוראות כלליות לפני ואחרי טיפול, טופס הסכמה להפחתת שיער וכן תכנית טיפול והצעת מחיר.
-
גב' להב העידה כי אחת הסייעות או המזכירות צילמה אותה למחרת האירוע. גב' להב העידה כי אינה יודעת מדוע לא צורפו תמונות אלה וכן מדוע לא תועד האירוע בתיק הרפואי (עמוד 10 ש' 1 ואילך). גב' להב העידה כי כאשר לקוח מתקשר ומדווח על תופעת לוואי אז הוא מוזמן מידית או באותו יום או למחרת אך בתיק אין תיעוד כזה. גב' להב המשיכה והעידה כי אם הטיפול הסתיים בשמונה בערב, הגיעה הביתה, כנראה ראתה תופעת לוואי התקשרה ולמחרת מטפלת בדקה אותה (עמוד 11 ש' 19).
הסכמה מדעת-
-
סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק ד' לחוק. המונח "טיפול רפואי" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק הינו רחב וכולל גם פעולות שאינן כרוכות בהתערבות פיזית בגוף המטופל.
כאמור, התובעת אינה יודעת את זהות המטפלת ואף הנתבעת נמנעה מלחשוף את זהותה. לכאורה עולה מעדות גב' להב בעמוד 9 ש' 27 כי המטפלת הינה רופאה.
עדות זו בצירוף לחסר ראייתי, הטמון בהתנהלותה של הנתבעת, לגבי סיווג מקצוע המטפלת ותחולת החוק, פועלת לחובת הנתבעת ועל כן יש להחיל את חוק זכויות החולה.
העמדה בפסיקה היא כי יש לגלות לחולה את אותם הסיכונים המהותיים, שאדם רגיל היה נוטה לייחס להם, באותן הנסיבות, חשיבות בהחלטתו להסכים לקבלת הטיפול (ר' א. כרמי בעמוד 1019 ואילך).
עיון בהסכם הטיפולים וכן בטופס ההסכמה, עליהם חתומה התובעת, כוללת הצהרה לפיה הוסבר לה כי לאחר או בעקבות כל טיפול, ייתכנו תופעות לוואי הכוללות אדמומיות וצריבה קלה, שינויים בגוון העור, כאב, אי נוחות, גרד, עקצוץ, כוויות המלוות בשלפוחיות, אדמומיות, תחושת יובש, זיהום, היפר-פיגמנטציה והיפו-פיגמנטציה.
התובעת הודתה כי קיבלה מהנתבעת הסכמי טיפול, טפסי הסכמה והוראות לפני ואחרי, קראה וחתמה עליהם (עמוד 8 ש' 9,11,18). אשר לתופעות הלוואי, העידה כי המסמכים מציינים תופעות של אדמומיות קלה ומבחינתה זה לא סיכון ואינו משול לכוויות. עוד העידה כי בפגישת השיווק הייתה רופאה שנכחה וכאשר שאלה אותה על אותם סעיפים, השיבה כי זה משהו סטנדרטי, אינו פוגע בעור ותיתכן אדמומיות קלה בתום הטיפול אשר חולפת (עמוד 8 ש' 12-16).
גב' להב העידה כי התובעת חתומה גם על ההסכם וגם על טופס ההסכמה וכן על הוראות לפני ואחרי (עמוד 12 ש' 19). עוד העידה כי סעיף 5 להסכם הטיפולים כולל כוויות מדרגה 1, שכן מצוינות בו כוויות בדרגות יותר חמורות ( עמוד 10 ש' 24).
הגדרת תופעת הלוואי באופן חידתי כ"כוויות המלוות בשלפוחיות", מעלה סימני שאלה רבים, אשר לסיווג תופעת הלוואי, מדרג הכוויות על פי חומרתן, וכן תופעת הלוואי כשלב זמני או כשלב הבא לידי ביטוי בכל כוויה שהיא. לא שוכנעתי כי ניתן הסבר מקיף לתובעת לגבי תופעת הלוואי מסוג זה.
בנוסף, לא נסתרה גרסת התובעת כי בפגישת השיווק אשר קדמה לחתימת מסמכים אלה, המעיטו נציגי הנתבעת בחומרת תופעות הלוואי ומשך חלותן.
אשר על כן, לא שוכנעתי כי התובעת נתנה הסכמתה מדעת לתופעת הלוואי כפי שארעה בפועל.
רשלנות-
-
לכתב התביעה צורפה רשומה רפואית מיום 20.6.12 (ת/8), ממנה עולה כי במועד זה פנתה התובעת לד"ר אנדה קנר- קיקנזון, מומחית לרפואת עור ומין.
הרשומה מתעדת כי בבדיקה שנעשתה לתובעת נמצאו כוויות דרגה 1, בצורה קווית לרוחב ירך ימין, לאחר טיפולי לייזר להורדת שיערות לפני כשבועיים. ההתוויה על פי הרשומה הייתה למרוח קרם הגנה ולשמן את העור. ד"ר אנדה קנר- קיקנזון לא העידה בפני.
עוד צורפו לראיות התובעת תמונות של הכוויות מושא התובענה (ת/7). עם זאת התובעת אינה נותנת התייחסותה בתצהירה לתמונות ולמועד צילומן.
לא נסתרה גרסתה העובדתית של התובעת כעולה מתצהירה, לפיה המטפלת הודתה בפניה כי נגרמו לה כוויות כתוצאה מהטיפול וכי היא מצרה על כך.
לאור עדותה של התובעת בדבר הכוויות אשר נגרמו לה בשל הטיפול וכלל הראיות שהוגשו, הנני קובעת כממצא עובדתי כי בשל הטיפול במכשיר הלייזר נגרמו לתובעת כוויות.
-
נותר לבחון האם הכוויות מצביעות על טיפול רשלני אשר נערך לתובעת.
הנני סבורה כי יש להחיל במקרה דנא את כלל הדבר מדבר בעדו, בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
היווצרות כוויות עקב השימוש במכשיר הלייזר בקליניקה על ידי מטפלת של הנתבעת, מתיישבת יותר עם המסקנה כי הטיפול שנעשה לתובעת נעשה תוך הפרת חובת הזהירות מאשר עם המסקנה כי ננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים, שכן מדובר בנסיבות ובאמצעים אשר היו בשליטה מלאה של הנתבעת ואשר לתובעת לא הייתה ידיעה מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לנזק (ר' א. כרמי ' בריאות ומשפט', מה' 2 כרך א' עמוד 235 ואילך, עמוד 409 ואילך). משמעות העברת נטל השכנוע הינה כי על הנתבעת להוכיח את הסיבה המדויקת שגרמה לתאונה וכי סיבה זו שוללת רשלנות מצידה או לפחות להוכיח שהיא נהגה בזהירות סבירה כדי למנוע את הסכנה.
אשר על כן לעניין החבות, על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שתחוב בגינה. הנתבעת לא הרימה את הנטל בהעדר חוות דעת מומחה מטעמה ובהעדר יתר הראיות עליהן עמדתי לעיל. לכך מצטרפת עדות התובעת לפיה כבר במהלך הטיפול התריעה בפני המטפלת על תחושות כאב חריגות.
הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת בהיותה פציינטית המטופלת בקליניקה וכאשר נחתם הסכם טיפולים בין הצדדים.
בית המשפט סבור כי ישנה חשיבות רבה להבטחת בריאותם ושלומם הגופני של מטופלים, עליהם נמנית התובעת, בעת קבלת טיפול במכשיר לייזר שהינו מכשיר רב עוצמה.
טענת ב"כ הנתבעת לפיה הטיפולים אינם חוסים תחת מדע הרפואה, אלא מדובר בתחום קוסמטי ולא פולשני, אינה גורעת לטעמי מחובותיה של הנתבעת כלפי התובעת. מכל מקום הטענה בדבר העדר פיקוח משרד הבריאות על תחום זה, אינה שוללת את תחולת פקודת הנזיקין ועוולותיה.
לפיכך הנני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות והתרשלה בטיפול בתובעת.
הנני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת כי יש לייחס אשם תורם לתובעת, בפרט כאשר התובעת התמסרה לטיפול במכשיר הלייזר הנתון לשליטתה המוחלטת של הנתבעת ואף הסבה תשומת לב למטפלת בדבר כאב חריג בעת הטיפול.
עוד הנני קובעת, על סמך הראיות שהוגשו עד כה, כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.
נזק-
-
התובעת צמצמה את תביעתה לפיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעות והחזר טיפולים.
בהקשר זה אציין כי בהעדר חוות דעת רפואית, המצביעה על נכות רפואית ממילא נשללת נכות תפקודית.
-
כאב וסבל-
הנני נותנת אמון בעדות התובעת לפיה סבלה רבות במהלך הטיפול ולאחריו עד להחלמתה בחלוף כשנה (ר' עמוד 7 ש' 1-3, ש' 26-31). לא נסתרה הצהרת התובעת כי שינתה אורח חייה וכי נמנעה מלחשוף רגליה בתקופת ההחלמה. התובעת זכאית לפיצוי בגין הכאב והסבל שנגרמו לה במהלך הטיפול ובתקופת ההחלמה. עם זאת, לא שוכנעתי כי התובעת נמנעת עד היום מפעילות הכרוכה בחשיפת רגליה או כי נמנעות ממנה הנאות חיים מרובות.
בכלל רכיב זה נכלל פיצוי בגין העדר הסכמה מדעת.
אשר על כן, לאחר ששקללתי את טענות ב"כ הצדדים, הנני פוסקת לתובעת פיצויים בגין נזקיה הלא ממוניים בסך של 30,000 ₪.
-
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד-
לא הוגשה חוות דעת רפואית לעניין פרק הזמן בו נדרשה התובעת לצמצם את חשיפתה לשמש וכן לא הוגשה חוות דעת לעניין הפיגמנטציה אשר נותרה לטענת התובעת על עורה. אשר לעבר, לכאורה נדרשה התובעת במשך פרק זמן של כשנה למרוח משחות וקרמים שונים. בהעדר חוות דעת, לא נדרש טיפול לעתיד לבוא.
לפיכך, אפסוק על דרך האומדן בגין ראש נזק זה סך של 1000 ₪.
-
הוצאות נסיעות והחזר טיפולים-
אשר להחזר הטיפולים הנני מקבלת את תביעתה במלואה. עיון בתוכנית הטיפול והצעת המחיר מעלה כי הסכום שולם לנתבעת עבור מספר אזורים. בהעדר הצגת תיק הטיפולים על ידי הנתבעת לא ניתן לקצוב כמה טיפולים נערכו עד מועד האירוע ובאיזה אזורים. כמו גם לכאורה אין מקום לעמוד על אכיפת ההסכם כלפי התובעת מקום בו נגרמו לה כוויות כתוצאה מהטיפול.
על כן, בגין ראש נזק זה הנני פוסקת לתובעת סך משוערך של 6,900 ₪.
אשר לרכיב הנסיעות לכאורה אין עסקינן במספר רב של נסיעות לטיפולים, על כן על דרך האומדנה הנני פוסקת 500 ₪ בגין רכיב זה.
-
לסיכום, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת סך של 38,400 ₪.
-
כמו כן הנתבעת תישא בתשלום אגרה ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 9,062 ₪.
-
התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת תקבל לידיה את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
-
המזכירות תשלח פסק דיני זה לצדדים.
ניתן היום, ד' תשרי תשע"ו, 17 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.
