ע"א 7882/14 דוד אהרון ואח' נ' שלומי (סלמן) עובדיה ואח'

1.        בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן, ת"א 7909-07-14) מיום 28.9.2014, שניתן בהעדר הגנה. בפסק הדין נקבע בין היתר, ועל בסיס כתב התביעה, כי בטלים כל השעבודים שנרשמו לטובת המבקשים-הנתבעים על זכויות החכירה של המשיב 1, שלומי עובדיה (להלן: שלומי), וכי על המבקשים להעביר לשלומי את כל המניות המוחזקות אצלם במבקשות 2-3, ט.ד. השקעות השרון בע"מ ומכון סלינג טסט בע"מ, שהוא מכון רישוי רכב באור-עקיבא (להלן: ט.ד השקעות ומכון הרישוי, בהתאמה).

עיקרי העובדות וההליכים בבית המשפט המחוזי

2.        ענייננו בסכסוך מתמשך בנוגע להסכמים שנכרתו בין הצדדים במסגרת הפעלת מכון הרישוי. הרקע לכריתת ההסכמים הוא מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לפרעון הלוואה שניתנה על-ידי דוד ו-ט.ד השקעות לשלומי, לצורך הקמת מכון הרישוי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 20.8.2013 (ת"א 8577-09-09) נקבע כי יש לראות את ההסכם שכונה "הסכם חדרה" כהסכם מחייב בין הצדדים. על-פי הסכם זה, שלומי יעביר 90% ממניותיו במכון הרישוי ל-ט.ד השקעות, 10% מהמניות יועברו לנאמנות, וכאשר שלומי יפרע את חובו לדוד ול-ט.ד השקעות הוא יהיה זכאי לקבל את המניות בחזרה. בפסק הדין (ובהחלטה נוספת לאחריו מיום 17.11.2013) נקבע שיעור החוב שעל שלומי (ויתר המשיבים) לשלם כדי לקבל את הבעלות במניות בחברת ט.ד השקעות ובמכון הרישוי. אעיר כי המבקשת 4, טובה אהרון (להלן: טובה), אשתו של דוד המחזיקה עמו בבעלות במניות ט.ד השקעות, לא היתה צד לפסק הדין מיום 20.8.2013.

3.        על פסק הדין מיום 20.8.2013 הגישו שני הצדדים ערעורים, והם תלויים ועומדים בבית משפט זה. בקשה לעיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין, לפיה לא יועברו המניות בחברת ט.ד השקעות לשלומי על אף שהאחרון שילם כבר את חובו (ובכך קיים את פסק הדין מצדו), נדחתה בהחלטת בית משפט זה (השופט צ' זילברטל) ביום 20.1.2014.

4.        בעקבות פסק הדין מיום 20.8.2013, עתרו המשיבים לסילוק השעבודים וההערות שנרשמו לטובת המבקשים על המקרקעין שעליו עומד מכון הרישוי (להלן: השעבודים), משום שסכום החוב שנקבע שולם במלואו. בהחלטתו מיום 26.1.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה מאחר שבפסק הדין לא ניתנה הוראה באשר להסרת השעבודים, ונקבע כי ככל שהדברים לא יֵעשו בהסכמה, על המשיבים לנקוט בהליכים נפרדים "כדי להביא לביטול השעבודים, שעם תשלום החוב, כבר איבדו את נפקותם". בית המשפט המחוזי הוסיף, כי "ניתן היה לצפות שהדברים יתנהלו בין הצדדים בלא צורך בהחלטות שיפוטיות, וברור, שצד הגורר את הצד שכנגד להליכים משפטיים מיותרים, יצטרך בסופו של דבר לשאת בהוצאות הכרוכות בכך".

5.        ביום 3.7.2014 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשים, לרבות נגד המשיבה 4, בה עתרו לביטול השעבודים ולהעברת המניות בט.ד השקעות ובמכון הרישוי לידיהם. כתב התביעה נמסר למבקשים ביום 6.7.2014, כך שהיה על המבקשים להגיש את כתב הגנתם לא יאוחר מיום 21.9.2014. ביום 15.7.2014 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת המשיבים לסעדים זמניים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום ליתן צווים בנושא ביטול השעבודים, אולם ניתן צו מניעה זמני האוסר על טובה לבצע פעולות כלשהן במניות החברות, ט.ד השקעות ומכון הרישוי. ביום 23.9.2014 הגישו המשיבים בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וביום 28.9.2014, משלא הגישו המבקשים כתבי הגנה עד אותו מועד, ניתן פסק דין לפי הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה (ת"א 7909-07-14). בית המשפט המחוזי הצהיר על בטלות כל השעבודים שנרשמו לטובת המבקשים, וקבע כי על המבקשים להעביר לשלומי את כל המניות המוחזקות אצלם בחברות ט.ד השקעות ובמכון הרישוי. כמו כן, מונו כונסי נכסים לשם ביצוע הפעולות הדרושות לשם מחיקת השעבודים.

           על פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 28.9.2014 הוגש ערעור מטעם המבקשים, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפני.

6.        אציין כי בקשת המבקשים לביטול פסק הדין מיום 28.9.2014 נדחתה בהחלטה מיום 12.11.2014. בנימוקיו ציין בית המשפט המחוזי כי מאחר שלא הייתה מחלוקת על כך שכתב התביעה נמסר למבקשים, הרי שביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט המחוזי קבע כי כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל שגגה שנפלה בתום לב אצל באת כוח המבקשים. עם זאת, נקבע כי אין למבקשים הגנה ראויה, שכן כל התנגדותם לביטול השעבודים, שהחיוב בגינם סולק, ולהעברת המניות נועדה, הלכה למעשה, להשיג את עיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 20.8.2013, זאת לאחר שבקשת המבקשים לעיכוב ביצועו נדחתה על-ידי בית משפט זה בהחלטה מיום 20.1.2014. בכך, נקבע, התנהגותם של המבקשים "אינה תמת לב, ויש בה מידה לא מבוטלת של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. נראה לכאורה, שסיכויי ההגנה קלושים". בית המשפט המחוזי המשיך ועמד על הנזק שעלול להיגרם למשיבים מחמת ביטול פסק הדין, מעצם העובדה שהשעבודים עלולים להפריע להם בניהול העסק ובהשגת מימון, ונוכח העובדה שכל עוד מניות מכון הרישוי מוחזקות אצל המבקשים, המשיבים אינם יכולים לפעול כבעלי השליטה במכון, ואף גורמים חיצוניים, הבודקים את תיק החברה במרשם החברות, מגלים שהמשיבים אינם בעלי השליטה בו. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.