ת"א 9955-01-12 ק' ואח' נ' קריירה - ניהול בתי אבות בע"מ ואח'

מבוא

1. המנוחה, ילידת 1931 (להלן- "המנוחה"), שעיזבונה הוא תובע 1, סבלה ממחלת האלצהיימר והייתה דיירת סעודית בבית האבות "בית קשת" ברמת גן (להלן: "בית האבות") שהיה מנוהל בידי נתבעת 1.

2. על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 19.9.10 הושיב מטפל של בית האבות את המנוחה על כיסא לצורך רחיצת הבוקר. לפתע נפלה המנוחה מכיסא הרחצה ונחבלה בראשה. בעקבות החבלה פונתה המנוחה לבית החולים סוראסקי, שם נפטרה ביום 2.10.10 עקב דימום מוחי נרחב. התביעה שבפני היא בגין טיפול רשלני שניתן למנוחה בבית האבות, אשר הביא למותה.

3. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן:

   • האם הייתה רשלנות בטיפול שטיפל בית האבות במנוחה.

   • האם קיים קשר סיבתי בין אירוע הנפילה במקלחת לבין פטירת המנוחה.

   • מהו היקף הנזקים שנגרמו והפיצוי הראוי בגינם.

     נסיבות האירוע

4. מהראיות שהובאו בפני עולה כי המנוחה הושבה בידי מטפל (להלן- "רוסלן") על כיסא הרחצה לשם רחיצתה. לפתע נטה גופה של המנוחה שמאלה, ידית הכיסא התעקמה והמנוחה נפלה על הרצפה. תוך כדי הנפילה נחבלה המנוחה בראשה. סמוך לאחר מכן פונתה לבית החולים איכילוב.

5. מר חיים הירש, מנהל בית האבות (להלן- "הירש"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי הוא אמנם לא נכח באירוע ואת עדותו מסר על בסיס תחקיר שנערך בבית האבות עם רוסלן ועם רופאת הבית מיד לאחר האירוע. על פי עדותו " מהבירור עלה, כי המקרה ארע עת האח, שהינו המטפל הקבוע של המנוחה למן יום כניסתה לבית האבות, הגיע לחדרה על מנת לרוחצה. כחלק ממהלך הרחצה, הפשיט המטפל את המנוחה מבגדי השינה שלה והושיבה על כסא הרחצה. מיד עם סיום הושבתה, עת עמד המטפל מאחורי הכיסא, נטתה המנוחה שמאלה, ידית הכיסא התעקמה והיא החליקה לרצפה. בעקבות המקרה, נרשם, בבית האבות תדפיס אירוע חריג, כנוהל בכל אירוע כזה ועל פי הכללים בנהלי הבית ואגף הגריאטריה". (סעיפים 8-10). הירש הוסיף כי לפי הרישומים המנוחה נבדקה מיד לאחר הנפילה על ידי רופאת הבית והובהלה לבית החולים איכילוב (סעיף 13).

6. הירש הצהיר כי לא ניתן לזמן כיום את רוסלאן לעדות כיוון שהוא אינו עובד של הנתבעת, אף לא ניתן לאתרו וככל הנראה עזב את הארץ (סעיף 12). בחקירתו הנגדית הוסיף בעניין זה כי "הוא ברח ונעלם" (עמ' 14 שורה 15). לשאלה אילו ניסיונות נעשו כדי להביא את רוסלאן לבית המשפט השיב "מאחר וברישומים אצלנו כתובתו היתה באשדוד... פנינו לכתובת המצויה בתעודת זהות בטלפון ובמכתבים רשומים. מאחר וגם המשטרה ביקשה את עדותו, למיטב ידיעתי גם המשטרה נסעה עד אשדוד לחפש אותו ולא מצאה" (עמ' 14 שורות 27-29).

7. לתצהירו צירף הירש את הודעתו במשטרה בדבר האירוע. לעניין נסיבות האירוע נכתב כי "בתאריך 19/9/10 בשעה 06:00 מטפל בשם רוסלן קצייב טיפלה בה בחדרה ורחצה אותה. במהלך העברה מכסא רחצה למטתה ובתום הרחצה החולה נטתה לצד שמאל כתוצאה ידית השמאלית של הכיסא התעקמה כלפי חוץ, החליקה נפלה על הרצפה ונחבלה בגופה. אני לא הייתי במקום והזעיקו אותי. שהגעתי למקום במיידית התברר שהחולה פונתה כבר לבי"ח ע"י הרופא שטיפלה בה במקום לאחר נפילתה... אני ראיתי את כסא הרחצה ידית שלה בצד שמאל התעקמה ולאחר האירוע נלקחה ע"י המשטרה כראיה (מוצג) בתיק... בכסא הזה השתמש המטפל של החולה ברחצה שלה למשך תקופה ולא ברור למה הידית התעקמה, יתכן וכשהחולה נטתה שמאלה והיא הייתה במשקל כבד גרמה להתעקמות הידית".

8. הירש צירף לתצהירו גם דיווח פרטי אירוע חריג מיום 19.9.10 שנכתב בכתב יד וחתום על ידי ילנה ריידמן אחות ראשית - מנהלת סיעוד. בדיווח נכתב כי "מטפל רוסלן קיצ'יב הגיע למשמרת בוקר בשעה 6:00 ב-19/02/10 ומיד החל ברחצת הדיירים. בשעה 6:20 הגיע לחדרה של מ' ק' במטרה לרחוץ את הדיירת הפשיט אותה מבגדיה, קירב את עגלת הרחצה לעבר המיטה, הושיב את הדיירת על כסא הרחצה. ומיד בסיום הפעולה מ' ק' נטתה עם הגוף לצד שמאל של הכסא, כתוצאה מכך משענת של היד התעקמה כלפי חוץ ומ' ק' החליקה על הרצפה, נחבלה בראשה ובצד שמאל של הגוף. מטפל רוסלן מיד הרים את הדיירת והניח על המיטה. קראה מיד לאח- ציון. וזה החל בכל תהליך הטיפול והדיווח".

   האחריות

9. לשם הוכחתה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן- "פקודת הנזיקין"), מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (להלן- "פרשת ועקנין"); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))". הצדדים חלוקים ביניהם באשר לכול רכיבי העוולה.

   חובת הזהירות והפרתה

10. מבחינת חובת האחריות המושגית, דומני שלא תתכן מחלוקת על כך שקיימת חובת זהירות של בית האבות כלפי דייר המתגורר בו והנדרש לטיפולו, במיוחד כלפי דייר סיעודי, חסר ישע, הסובל מבעיות פיזיולוגיות וקוגניטיביות כאחד. חובת זהירות זו אינה מקבילה רק לחובת זהירות של בעל מקרקעין כלפי הבאים בשעריו, אלא מדובר בחובת זהירות מוגברת, וניתן להשוותה לחובת הזהירות המוגברת המוטלת על מוסדות חינוך כלפי תלמידיהם, וזאת בשל מצבם של המאושפזים הסיעודיים, תלותם המוחלטת במטפלים, והעובדה שאשפוזם של החולים הסיעודיים בבית האבות נועד מלכתחילה לשם טיפול בחולים הסיעודיים ובצרכיהם.

11. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, עיון בנסיבות מלמד על כך שלא מדובר בענייננו בסיכון סביר הנובע מעצם סיכוני היומיום, אלא בסיכון שאותו היה על בית האבות לצפות, ולמנוע.

12. כפי שעולה מהראיות, נפילתה של המנוחה מהכיסא נגרמה בשל שילוב גורמים: כיסא בלתי תקין, וטיפול במנוחה לשם המעברים ורחצה באמצעות מטפל אחד במקום באמצעות שני מטפלים.

13. אציין במאמר מוסגר כי רוסלן, האדם היחיד שהיה עד לאירוע, נעלם על פי עדותו של הירש, ולא אותר מאז האירוע, אף המשטרה חיפשה אחריו, ובהינתן העובדה שרוסלן מעולם לא נחקר במשטרה ואף לא התייצב לדיון שבפני, אין להוציא מכלל אפשרות שנסיבות האירוע היו חמורות יותר, היינו שרשלנותו של רוסלן הייתה חמורה מזו המצטיירת מהתחקירים שבוצעו לאחר האירוע.

14. הכיסא הבלתי תקין, כמו גם העובדה שהמנוחה נרחצה בידי מטפל יחיד במקום בידי שני מטפלים, שבה ועולה מכלל הראיות, החל בדוח האירוע החריג של בית האבות, וכלה בדוח משרד הבריאות.

15. בדוח החריג של בית האבות מיום 19.9.10, בחלק של ניהול סיכונים פורט- אחראי סיכונים: ריידמן ילנה. לקחי ניהול סיכונים: הדיירת נפלה בזמן מקלחת בנוכחות מטפל רוסלן, עקב כיסא רחצה לא תקין. נחבלה בראשה ובצד שמאל של הגוף. ללא הקאות, ללא איבוד הכרה. נמדדו סימנים חיוניים – בגדר הנורמה. מיד דווח לד"ר נלי, הוחלט על פינוי למיון ביה"ח איכילוב. הערות ניהול סיכונים: - יש לבצע בדיקת ציוד תקופתית ולדווח על התקלה מיידית לאחראי תחזוקה. – ביצוע מקלחת: על ידי שני אנשי צוות. – הדרכת הצוות לצורך רענון נהלי עבודה בזמן המקלחת והעברות. – המשך מעקב (ההדגשות אינן במקור).

16. בדוח חקירת אגף גריאטריה במשרד הבריאות מיום 14.12.10 נכתב כי ביום 14.11.10 בוצעה בקרה בבית האבות על ידי צוות מלשכת הבריאות תל אביב. מטרת הבקרה הייתה לבדוק את התנהלות המוסד לאחר ההודעה מפקידת הסעד על אירוע מותה של המנוחה וכן בדיקת נושאים נוספים. בחלק של בדיקת נפילת התובעת נכתב כי "בבקרה נבדקו כסאות הרחצה והרישומים במוסד. כסאות הרחצה: בבקרה בדקה פיזיותרפיסטית צוות הבקרה גב' ניצה איינשטיין חביב את כסאות הרחצה ונמצאו 6 כסאות רחצה פגומים (בעיה בבלמים) מנהל המוסד התבקש לתקן את הכסאות באופן מיידי ולוודא את תקינות הציוד באופן שוטף. בתאריך 29.11.10 בצעה גב' ניצה איינשטיין חביב בקרה נוספת במוסד והתרשמותה הייתה שמתקיים תהליך תיקון הציוד. הנהלת המוסד הציגה קבלות על הזמנת בלמים להחלפה. עדיין נמצאו במוסד 5 כסאות רחצה עם בלמים לא תקינים. בתאריך 12.12.10 בוצעה בקרה נוספת ונמצא כי כל הבלמים תוקנו. בתאריך זה נבדקו גם החגורות והרגליות ונמצאו 8 כסאות לא תקינים. הרישומים במוסד 1. על פי דוח אירוע חריג הדיירת נפלה ב- 19.9.10 בשעה 6.00 בבוקר בזמן רחצה במקלחת כנראה בשל כסא רחצה לא תקין. הארוע דווח לרופאת המוסד בשעה 6.05 נבדקה מיידית על ידי רופאת המוסד שהפנתה את המטופלת לבי"ח איכילוב. 2. מסקנות הנהלת המוסד מהארוע: א. צורך בבדיקת ציוד תקופתית ודווח מיידי לאחראי תחזוקה. ב. לקלח מטופל על ידי 2 אנשי צוות. ג. הדרכת צוות לצורך רענון נהלי העבודה בזמן המקלחת וההעברות. 3. בדו"ח הסיעודי מצויין בטעות שהחולה הופנתה לבלינסון (הפניה הינה לבי"ח איכילוב). לא התקיימה ישיבת צוות רב מקצועית בעקבות האירוע. בזמן הבקרה נמצא כי עדיין רק מטפל אחד רוחץ את הדיירים, למרות שלחלקם עודף משקל ניכר, וזאת למרות המסקנות שנרשמו בדו"ח הארוע החריג".

17. עולה אפוא מתחקיר משרד הבריאות שנערך כחודשיים לאחר האירוע, כי עדיין קיימים כסאות רחצה בלתי תקינים, אף שהחל הליך של תיקונם, וכן כי עדיין הרחצה נעשית בידי מטפל אחד, במקום שניים, חרף העובדה שרבים מבין החולים הסיעודיים סובלים מחוסר משקל.

18. בתשובתו של מנהל בית האבות, לגב' כזום במשרד הבריאות, מיום 13.12.10 נרשם, בין היתר, כי "ראוי לציין כי המטפל רוסלן היה המטפל הקבוע של הדיירת וכי כיסא הרחצה המדובר הוא הכסא שבו נעשה שימוש יומיומי לרחצת הדיירת...". עוד צוין כי " דיווח אירוע חריג בתום הטיפול בדיירת נערך דוח אירוע חריג כנוהג בכל אירוע שכזה על פי כל הכללים בנהלי הבית ואגף הגריאטריה. בנוסף בוצע תחקיר מקיף על ידי האחות הראשית ומנהל המוסד שכלל לקיחת תצהיר מהמטפל כבר במעמד אותו יום ושיחזור המקרה תוך תיעוד צילומי. הפקת לקחים ומסקנות- ישיבת צוות בכיר למחרת היום התקיימה ישיבת צוות בכיר בה השתתפו: מנהל המוסד, האחות הראשית, רופאת הבית, אחראי הפיזיותרפיה ומנהל האחזקה. בישיבה נדונו פרטי המקרה תוך ניתוח האירוע והפקת לקחים. במהלך השבוע נפרסו כל כסאות הרחצה של הבית במתחם פתוח האחות הראשית, מנהל האחזקה ומנהל הבית עברו כסא כסא וציינו הערות הנוגעות לבטיחות ותפקוד כסאות הרחצה. על בסיס התוצאות טופלו מספר כסאות. בנוסף ננקטו מספר צעדים נוספים כמו החזרת 5 כסאות רחצה חדשים שנרכשו לפני כ3 חודשים לספק, לצורך בדיקה מחודשת של המעצורים ובימים אלו הוחזרו על ידי הספק תוך מתן אחריות ל12 חודשים מחדש. בנוסף נערך מיפוי מחודש של דיירים בעלי סיכון אפשרי של החלקה בשעת הרחצה ונרכשו עבורם חגורות בטיחות מתאימות לצורך בטיחות נוספת. יש לציין כי בבית קיימים כ-20 כסאות רחצה כמות גדולה והרבה מעבר לתקינה הנדרשת. בבדיקה חוזרת של לשכת הבריאות בתל אביב שנערכה לאחר האירוע נמצאו 16 כיסאות תקינים ו4 כסאות רחצה שהטיפול בהם לא הסתיים. כסאות אלו הוצאו מהשימוש באופן מיידי והוחזרו לשימוש לאחר שתוקנו. ברצוני להוסיף לציין כי אחראי הפיזיותרפיה בבית עושה רבות לבסס את הידע והמיומנות של הצוות, המטפלים והאחיות, בכל האמור בטכניקות העברה שונות, בטיחות הדייר ואביזרי הושבה... המטפל של המנוחה עבר מספר השתלמויות בתחום מניעת נזקים וחבלות לדיירים, שימוש באביזרי הושבה ועקרונות הישיבה הנכונה והבטיחותית". לעניין תחזוקת המוסד פירט כי "בבית עובד במשרה מלאה מנהל אחזקה שהוא גם ממונה הבטיחות של הבית ועימו עובדים עוד 2 עובדים זוטרים. כל המערכות בבית מטופלות על בסיס שוטף של אנשי מקצוע והבית נושא רישיון בתוקף של כיבוי אש לכל המערכות. התחזוקה השוטפת מתבטאת בעבודות שיגרה של טיפולים שוטפים ומערכת בקרה ובדיקה לטיפולים שנתיים. כסאות הגלגלים וכסאות הרחצה נרכשים אך ורק אצל ספקים מורשים נותני שירות ואחריות. חלקי החילוף נרכשים אף הם אצל הספקים המורשים וחלקם אף מגיע לבדיקות שגרתיות במהלך השנה כמו ספקי בקבוקי החמצן, המשקל, כסאות גלגלים וכסאות רחצה".

19. ראוי להדגיש כי מעבר להוראות הכלליות באשר לטיפול באמצעות שני מטפלים לגבי כלל המאושפזים, עולה מהראיות כי לגבי המנוחה ניתנו הנחיות ספציפיות, לבצע רחצה בידי שני מטפלים. מר א' ק', בנה של המנוחה, הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי "במהלך שהותה של אימי בבית האבות ניתנה בנוכחותנו הוראה ע"י רופאה אחראית והצוות של בית האבות שבשל משקלה של אימי יש לטפל בה בנושא הורדתה והחזרתה למיטה, ורחיצתה, ע"י שני מטפלים. זאת כיוון שמטפל אחד לא מסוגל לבצע זאת לבדו, כפי שגם עולה ממסמכיה הרפואיים של אמי בבית האבות, התאונה קרתה כשטופלה ע"י מטפל אחד בלבד" (סעיף 4).

20. לתצהירו של מר א' ק' צורף דו"ח מעקב פיזיותרפיה מיום 19.4.2009, המדווח אייל כהן, דיווח מעקב "המשך הדרדרות במצבה הגופני של הדיירת, יושבת פאסיבית רב היום בכס"ג, כמעט ואינה נעה. בטיפול מועלת באופן כמעט פאסיבי בעדינות רבה להנעת המפרקים בטווחים הקיימים. כאובה מאוד עקב מחלת הראומטיד ארטריטיס שממנה סובלת. המטפלים הונחו והודרכו להעבירה מהמיטה לכס"ג ולהיפך בזוגות בלבד". ניתן להבין מהדוח על מצבה הגופני של המנוחה כשנה וחצי לפני האירוע, ועל כך שכבר אז ניתנה הוראה להעבירה מהמיטה לכיסא באמצעות זוג מטפלים בלבד, ולא בידי מטפל יחיד, כפי שנעשה בענייננו.

21. הירש שהצהיר בתצהיר עדות ראשית כי "מיום אשפוזה אצל הנתבעת מס' 1 ועקב טיפול מסור ע"י בעלה, עלתה המנוחה במשקל באופן דרסטי. כך, ביום 3/9/2008, עקב משקל כבד, נקבע בטופס אבחון פיזיקאלי למטופל :"אסימטרי... נטייה קלה להחלקה קדימה... ביצוע מעברים ע"י 2 מטפלים". כך בהמשך ביום 15/3/2009 דיווח פיזיותרפיסט הבית:"לכסא הגלגלים של הדיירת שונה הציר לטילט אחורי, מכיוון שהתגברה אצלה הנטייה להחלקה קדימה...". ביום 19/4/2009 הוספה דרישה: "להעבירה מהמיטה לכס"ג ולהיפך בזוגות בלבד" (סעיף 5). והוסיף כי בשל דיווח על עלייה במשקל, החלה בטיפול דיאטני ולאחר מכן ירדה המנוחה במשקל וביום 19.4.10 נבדקה ונקבע כי היא יושבת על כיסא הגלגלים באופן סימטרי (סעיפים 6-7).

22. הירש הוסיף כי "אסור למי מעובדי הנתבעת מס' 1 לייצב את דיירי בית האבות, אם על כיסא גלגלים או על כיסא רחצה, באמצעות חגורות בטיחות, ללא קבלת החלטה ברורה של רופא המחלקה או אחות ראשית" (סעיף 17). הירש הסביר כי הוראה זו היא בהתאם ל"נוהל להגבלה פיסית של מטופלים לצורך מתן טיפול רפואי", חוזר מס' 15/2009". עוד הצהיר בעניין כי "בבית האבות נהוג לקיים הדרכה מרוכזת לצוות המטפלים, כולל רענון נוהלי בטיחות בהעברת דיירים ובשינוי תנוחה. ההדרכות מתקיימות בהשתתפות פיזיותרפיסט הבית ונעשות מעת לעת. כמו כן, קיים נוהל קבוע של השתלמויות פרטניות או קבוצתיות לצוות, בפרקי זמן קבועים" (סעיף 18).

23. הירש הוסיף והצהיר כי "בבית האבות קיים צוות קבוע ובמנוחה טיפל באופן קבוע המטפל רוסלן. המחלקה הסיעודית בה שהתה המנוחה מנתה 18 דיירים והייתה בה נוכחות קבועה של אחות, במשך 24 שעות ביממה ומס' האחיות שהיו בו זמנית, הוא מעבר לתקינה הנדרשת" (סעיף 19).

24. בחקירתו הנגדית, לשאלה האם הוא מסכים לטענת בנה של המנוחה שההנחיה הרפואית הייתה שביצוע מעברים למנוחה יהיה בידי 2 מטפלים השיב הירש "אני מסכים עם זה לפרק זמן מסוים שבו החולה היתה בעודף משקל" (עמ' 15 שורה 17). לטענה כי באף מקום לא שונתה הנחיה זו השיב "הנחיות לטיפול בחולה הוא לא הנחיות רפואיות אלא של הפיזיותרפיסט, כשהחולה חזרה למשקלה התקין וירדה 11 ק"ג, לא היה צורך להמשיך ולטפל בזוג" (עמ' 15 שורות 19-20).

25. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי התובעים התעלמו מהעובדה שבעקבות שינויים בתזונה של המנוחה היא השילה קילוגרמים רבים ממשקלה, כך שבעת הנפילה ההוראה כי יש צורך בשני מטפלים לצורך העברתה כבר לא הייתה רלבנטית. לא מצאתי שיש מקום לקבל את הטענה האמורה. מעבר לכך שלא הובאו ראיות נאותות באשר לכך, וטענה זו עומדת בסתירה לאמור בהודעת הירש במשטרה מיד לאחר האירוע, בדבר משקלה הניכר של המנוחה, יש לציין בראש ובראשונה כי ההוראות בדבר טיפול באמצעות שני מטפלים ניתנו בשל המחלה שממנה סבלה המנוחה, ולא בשל משקלה. זאת ועוד, אנשי מקצוע הם שבדקו את המנוחה בעודה בחיים וקבעו הוראות לטיפול בה, הם אלו שהיו מוסמכים לשנות את הוראות הטיפול, במסמך מקצועי בכתב, המנמק את הטעם לשינוי. עוד אציין כי לא התרשמתי מהטבה שהייתה במצבה של המנוחה אשר הצדיקה שינוי בטיפול, אף לא ברור האם משקלה העדכני של המנוחה, לאחר הטיפול הדיאטתי, אינו עוד בגדר עודף משקל .

26. ראוי לציין כי בפרוטוקול ישיבת צוות בכיר מיום 19.9.10 שבגדרו נבחנו נסיבות האירוע והופקו לקחים נכתב, בין היתר, כי " יש לבצע הדרכה לצורך רענון נוהלי עבודה בזמן המקלחת ובזמן העברות. להקים ועדת ניהול סיכונים... לצורך זיהוי סכנות בסביבת העבודה ובניית תוכנית למניעתן. יש לבצע חידוש נוהל ביצוע מקלחת, החתמת צוות מטפלים על הנוהל. הכנסת טופס "זיהוי גורמי סיכון לנפילה" בכל המחלקות. לשקול בניית רשימה של הדיירים המחייבים ביצוע רחצה ע"י שני מטפלים (עודף משקל, מגבלות שונות, חוסר שיתוף פעולה מצד הדייר וכדומה)".

27. אחד הלקחים שהופקו הינו עריכת בדיקה מחודשת באשר לרשימת המטופלים שיש לרחצם באמצעות שני מטפלים, כאשר הקריטריונים לכך היו לא רק עודף משקל, אלא גם מגבלות רפואיות וחוסר שיתוף פעולה, קריטריונים המתאימים למצבה של המנוחה. תשובתו הסתמית של מנהל בית האבות במהלך חקירתו הנגדית, אשר לא הייתה מגובה בנתונים עובדתיים, כגון מה היה משקלה של המנוחה לאחר הפחתת המשקל, האם היה שינוי במצבה הרפואי שהסיר את המגבלות שבהן הייתה נתונה בעבר, אינה מתיישבת עם המלצות הצוות המטפל ועם המסקנות שהוסקו על ידי גורמי מקצוע בזמן אמת, לפני האירוע ולאחריו.

28. הירש התייחס בעדותו גם לתקינות הכיסא. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי בבית האבות עובד מנהל תחזוקה הממונה על בטיחות ומטפל בתקלות. וכי "כיסא הרחצה המדובר היה כיסא בו נעשה שימוש יומיומי לרחצת המנוחה, כאשר בבית האבות 20 כיסאות דומים, כמות העוברת על התקינה הנדרשת... הכיסא הוא בהתאם לתקנים, נבדק בפול הכיסאות, בדיקות תחזוקה קבועות, אחת לחודש, ע"י איש התחזוקה ולא היה בו כל פגם ערב התאונה" (סעיף 15). עוד לעניין הכיסא הצהיר כי "כסאות לרחצה ובהם הכסא עליו ישבה המנוחה נרכשו אצל ספקים מורשים וחלקם מגיעים לבדיקה שגרתית במהלך השנה." (סעיף 20). עוד פירט בתצהירו כי יום למחרת התאונה התקיימה ישיבת צוות בכיר ונדונו פרטי המקרה והופקו לקחים (סעיף 16).

29. ראוי לציין כי הכיסא היה בידי בית האבות, והנתבעות רשאיות היו להביא כל חוות דעת באשר לתקינות הכיסא. לתצהיר עדותו הראשית צירף הירש תצהיר מיום 18.5.14 של מר רחמים שרעבי, מנהל האחזקה בבית האבות - שבו הצהיר מר שרעבי כי "במסגרת אחזקת הציוד במוסדנו, הריני מצהיר בזה כי פעם בחודש נערכת בדיקה לכל כסאות הרחצה, כסא שנמצא שאינו תקין יוצא מכלל פעולה עד לתיקונו. בנוסף על כל תקלה, בעיה בשוטף נמסרת על ידי הצוות הסיעודי לטיפולי. באחריותי לדאוג לתקינות הציוד לשימוש הצוות הסיעודי, מכשיר שנמצא לא ראוי לשימוש יוצא מהמערכת עד לשיפוצו". תצהיר זה אינו מתייחס כלל לכיסא שבו אירעה התאונה, ואינו מבאר האם היה הכיסא תקין בעת הרחצה, ומהו המועד האחרון שבו נבדק לפני האירוע. מבחינת מבחן התוצאה, סביר להניח כי כיון שהידית התעקמה, כיסא הרחצה שבו הושבה המנוחה לא היה תקין, והנחה סבירה זו לא נסתרה בידי הנתבעות. קשה שלא להתעלם מהספקות באשר לתדירות הבדיקה, האם די בבדיקה שנערכת אחת לחודש, מה "גילם" של הכיסאות והאם יש לתקופת השימוש בהם השפעה על תדירות הבדיקה הנדרשת, וכיוצ"ב.

    סיכום ביניים

30. עולה מהמקובץ כי בית האבות הפר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו, בראש ובראשונה בכך שהמנוחה לא טופלה בידי שני מטפלים לשם שמירה על בטחונה, כפי שנדרש על ידי אנשי מקצוע, הן באופן כללי, הן באופן ספציפי לגבי המנוחה. עצם קיומן של הדרכות שוטפות באשר לטיפול במטופל סיעודי אין בהן כדי להות תחליף לחובה המוטלת על בית האבות לבצע את הטיפול בידי שני מטפלים, לשם בטיחות החולה הסיעודי. בית האבות הפר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו לא רק בשל כך, אלא גם בשל שימוש בכיסא רחצה לא תקין. בשעה שמדובר בחולים סיעודיים, אין להשלים עם קיומו של ציוד בלתי תקין העלול לגרום לתאונות, כפי שאירע בענייננו, ועצם מציאת ציוד בלתי תקין בהיקפים שצוינו בכלל הדוחות שהובאו בפני, מלמד על כך שכלל נהלי בדיקת הציוד בבית האבות אינם מספיקים.

    הקשר הסיבתי

31. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי התובעים לא הוכיחו תביעתם כיוון שלא צירפו חוות דעת רפואית ביחס לקשר הסיבתי בין הנפילה לבין מותה של המנוחה, ובהיעדר הוכחה שכזאת יש לדחות את התביעה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאור מחלות הרקע שהיו למנוחה, אין קשר סיבתי בין הנפילה לבין פטירתה. לטענתה, מדובר רק בסמיכות זמנים בין האירועים (13 יום), סמיכות זמנים אשר אין בה די בכדי להוות את התשתית הנדרשת כדי לקבוע קשר סיבתי בין הפטירה לבין הנפילה.

32. בסיכומי תשובה טענו התובעים כי הנתבעות מנועות מלטעון לעניין הקשר הסיבתי כיוון שביום 27.10.13 הן ביקשו שהנתבעות תודענה בתוך 7 ימים האם הן עומדות על טענתן בדבר היעדר קשר סיבתי בין הנפילה לבין פטירת המנוחה כעבור שבועיים. כן ביקשו התובעים שככל שהנתבעות עומדות על הטענה להיעדר קשר סיבתי מבוקש שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו אשר יחווה דעתו בעניין. הנתבעות לא הגיבו לבקשה במשך חודשים וביום 4.2.14 הורה בית המשפט כי "בהיעדר תגובה אני מורה כמבוקש". משמעות החלטה זו היא שנאסר על הנתבעות להגיש חוות דעת רפואית ולהעלות טענה כנגד הקשר הסיבתי שעניינה ברפואה בהמשך ההליכים.

33. מעבר לכך שמבחינה דיונית, בהעדר תגובה ולאור החלטת בית המשפט, יש לראות את הנתבעות כמי שזנחו את טענתן ובשל כך לא הוגשו חוות דעת, גם מבחינה מהותית אינני רואה מקום למחלוקת באשר לקשר הסיבתי.

34. התובעים צירפו לכתב התביעה את דוח סיכום פטירה של המנוחה מבית החולים סוראסקי, שבו אושפזה לאחר הנפילה. בדוח צוינו פרטי המנוחה, נתוני אשפוז, אבחנות נוכחיות, אבחנות כרוניות, תוצאות בדיקה גופנית בקבלה, בדיקות דימות, בדיקות ללא תשובה ונספח תוצאות מעבדה.

35. בפרק של אבחנות כרוניות פורט כדלהלן: התלונה העיקרית : "חבלת ראש". מחלה נוכחית: "בת 79, אלצהיימר מתקדם. לא מתקשרת. סיעודית מתגוררת במוסד סיעודי. אנמנזה נלקחה ממכתב הפנייה מבית האבות בו נכתב כי החולה נפלה מכסא בעת ששהתה במקלחת". בחלק של בדיקה גופנית בקבלה פורט כדלהלן: מצב כללי: "שקועה, יציבה המודינמית. לא משתפת פעולה... ראש: המטומה משמאל... נוירולוגית: בהכרה מעורפלת. לא מגיבה לקריאה בשמה אך מגיבה לכאב". בחלק של דימות פורטו תוצאות בדיקת CT ראש/מוח לפיהם "מדובר בנבדקת בת 79, עם טראומה מוחית. הבדיקה בוצעה בשאלה של דימום. הודגם דימום גדול, פרונטלי אחורי או פריאטלי מימין. הדימום חדר למערכת החדרים. מודגם דם בחדר הלטרלי הימני. בנוסף מודגמים איזורי דמם טוברכנואידלי פרונטלי דו צדדית ובהיקף ההמיספירות. חדרי המוח רחבים, כולל הרחבה של הקרניים הטמפורליות. אין עדות לשבר בגולגולת. מוקדים היפרדנסים בצרבלום דו צדדי, מכיוון שמאד סימטריים, הרושם שלא מדובר בממצאים דימומיים, יתכן הסתיידויות. אין בידנו בדיקות קודמות. לסיכום: דימום פרנכימתי גדול אשר פרץ למערכת החדרים. תשובה נמסרה למיון".

36. אשר למהלך האשפוז פורט כדלהלן: "בת 79, סיעודית ודמנטית ע"ר מחלת אלצהיימר, דיירת בית אבות. אנמנזה נלקחה ממכתב הפנייה לפיו "הדיירת נפלה מכסא רחצה נחבלה בראש ובגוף מצד שמאל, לא איבדה הכרה וללא הקאות". במיון בוצע CT שהדגים דימום נרחב מימין עם פריצה של החדרים. נבדקה ע"י נוירוכירורג ונמצא כי אינה מתאימה להתערבות. בקבלתה למחלקתנו – שקועה, לא משתפת פעולה או מתקשרת, אינה נראית סובלת. במהלך האשפוז החולה היתה שקועה, ללא שיפור במצבה ההכרתי. נזדקקה לזונדה לצורך הזנה. בסיכום עם המשפחה – לא היתה מועמדת להתערבות כלשהי או להחייאה. ב 2.10.10 בשעה 0700 נמצאה במיטתה כשהיא ללא דופק וללא נשימה".

37. עולה מהמסמכים הרפואיים כי התלונה העיקרית שבשלה אושפזה המנוחה, הייתה חבלת ראש. פורט שהממצאים, בין היתר ממצאי דימות, מעידים על "דימום גדול, פרונטלי אחורי או פריאטלי מימין. הדימום חדר למערכת החדרים. מודגם דם בחדר הלטרלי הימני. בנוסף מודגמים איזורי דמם טוברכנואידלי פרונטלי דו צדדית ובהיקף ההמיספירות". עוד ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים על כי אלמלא מצבה הרפואי הבסיסי של המנוחה היה נשקל טיפול בגין החבלה שנגרמה (הנירוכירורג קבע כי "אינה מתאימה להתערבות"). עוד ניתן ללמוד מהמסמכים על ההחמרה במצבה של המנוחה בעטיה של החבלה בראשה, היא נזקקה להזנה באמצעות זונדה, בעוד שלפני שנחבלה היא לא נזקקה לכך. עוד הוזכר במסמך כי בסיכום עם המשפחה "לא היתה מועמדת להתערבות כלשהי או להחייאה." מאז אשפוזה נותרה המנוחה מאושפזת בבית החולים, ולא שוחררה לביתה או לבית האבות, ניתן ללמוד על כך שלא חל שיפור במצבה שנגרם בעטיו של האירוע. כל אלו מלמדים על מצב סופני הקשור בקשר סיבתי לחבלה בראשה של המנוחה.

38. עוד ראוי לציין בהקשר זה, כי המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר שמחה ווסרלאוף, אשר התייחס בחוות דעתו לתוחלת חייה של המנוחה לאור מצבה הבריאותי לפני מותה, פירט בהגינותו בחוות דעתו כי המנוחה אושפזה בבית החולים לאחר הנפילה וכי עקב מצבה הכללי הירוד הוחלט שלא לנתחה. עוד ציין כי המנוחה קיבלה טיפול תומך בלבד, ונפטרה ביום 2.2.10.

39. על יסוד האישורים הרפואיים סביר להניח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, כי קיים קשר סיבתי בין החבלה שנחבלה המנוחה בראשה לבין פטירתה.

    הנזקים:

    כאב וסבל ואובדן הנאות החיים וקיצור תוחלת החיים

40. התובעים טענו בסיכומיהם כי עיזבון המנוחה זכאי לפיצוי בגין הסבל והייסורים שהיו מנת חלקה של המנוחה בעת הנפילה ובשבועיים שחלפו לאחר מכן עד לפטירתה. התובעים ציינו כי בהתאם להלכה הפסוקה, על פיצוי עבור כאב וסבל יש להוסיף ריבית כחוק ממועד האירוע ועל כן יש לפסוק פיצוי בסכום של 400,000 ₪.

41. הנתבעת טענה בסיכומיה שנסיבות מקרה זה – היה סבלה של המנוחה קצר – ועל כן יש לפצות את התובעים בסך של 25,000 ₪ .

42. אשר לקיצור תוחלת החיים, טענו התובעים כי המנוחה הייתה צפויה לחיות עוד כ-8 שנים. התובעים עתרו לפצותם בראש נזק זה בסך של כ- 350,000 ₪. הנתבעות טענו מנגד כי על פי חוות דעתו של ד"ר וסרלאוף ולפי המאמרים שהוגשו על ידי התובעים, תוחלת החיים של המנוחה קוצרה עקב מחלת האלצהיימר ועמדה לכל היותר על 3 שנים.

43. בסיכומיהם טענו התובעים כי המומחה מטעם הנתבעת הוא מומחה מוטה ואינו מומחה אובייקטיבי, כיוון שהוא משמש כיועץ פנימי של חברת הביטוח. עוד טענו כי מדובר במומחה בתחום האורתופדיה שתוחלת החיים של חולת אלצהיימר אינה בתחום מומחיותו. בסיכומי תשובה טענו התובעים כי הם מתנגדים להגשת חוות הדעת של ד"ר וסרלאוף כיוון שהוגשה באיחור רב ובניגוד לקבוע בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שבית המשפט כבר אסר כל הנתבעות בהחלטות מיום 4.2.14 להגיש חוות דעת רפואית, וכי בכך ניתן לנתבעות יתרון דיוני בלתי הוגן.

44. עוד טענו התובעים כי אין לתת כל משקל לחוות הדעת כיוון שמדובר במומחה מטעם חברת הביטוח אשר אינו בעל מומחיות רלבנטית, שלא עיין בתיק הרפואי הכללי של המנוחה ולא התייחס לעובדה שמלבד האלצהיימר הייתה המנוחה בריאה ולעובדה שאם המנוחה נפטרה בגיל 101 וכי יש לה אחות תאומה זהה בריאה ומתפקדת עד היום.

45. התובעים טענו כי בנסיבות העניין – תוחלת חייה של אישה יהודייה בגילה של המנוחה הוא כ-9 שנים; שלפי המאמרים (מוצגים ת/3 /ת/5) תוחלת החיים החציונית המקסימלית הצפויה לחולת אלצהיימר היא 10 שנים; שבעקבות הטיפול שקיבלה בבית האבות – תוחלת החיים של המנוחה הייתה לכל הפחות עוד כ- 6 שנים.

    חוות הדעת של ד"ר שמחה וסרלאוף – מטעם הנתבעות

46. המומחה התייחס בחוות הדעת לתוחלת חייה של המנוחה לאור מצבה הבריאותי לפני מותה. המומחה פירט כאמור כי המנוחה אושפזה בבית החולים לאחר הנפילה וכי עקב מצבה הכללי הירוד הוחלט לא לנתחה, ועל כן קיבלה טיפול תומך בלבד ונפטרה ביום 2.2.10.

47. המומחה ציין שתחילת מחלת האלצהיימר תועדה לגבי המנוחה ב- 1.12.05 עם תופעה של דמנסיה. עוד ציין המומחה את המחלות הנוספות שמהן סבלה המנוחה כדלהלן: מחלת פרקים ראומטית שתועדה מאז 1.1.03; שינויים ניווניים בברכיים וניתוח להחלפת פרק ברך שמאל ב- 12.3.04; אוסטאופורוזיס מיום 1.10.05; קטרקט בעיניים מיום 1.8.07 וחוסר בחומצה פולית מיום 5.9.08.

48. המומחה פירט את המסמכים שעמדו לרשותו ואת הספרות הרפואית שנעזר בה. כמו כן צירף 3 מאמרים שדנים בעניין. בחלק של סיכום ודיון פירט כי לפי הספרות הרפואית ממוצע תוחלת החיים עם מחלת האלצהיימר הוא 3 עד 8 שנים, וקצב התקדמות המחלה מהיר יותר בגיל המבוגר. המומחה קבע כי המנוחה, אשר הייתה בת 79 במותה, הייתה חולה במחלת אלצהיימר כ-5 שנים, עם תלות מוחלטת בזולת. מתוך הנחה שהייתה שורדת ומגיעה לגיל תוחלת החיים המקסימאלית למחלתה ייתכן שהייתה שורדת 3 שנים נוספות – עד גיל 82.

49. בחקירה נגדית אישר המומחה כי הוא מייעץ לנתבעת 2 ולחברות ביטוח נוספות (עמ' 26 שורה 2). לשאלה האם בחולה אלצהיימר מטפל נוירולוג או גריאטר השיב "חולה אלצהיימר, זה חולה מורכב ביותר, אני בחוו"ד לא התבקשתי להתייחס למחלה של החולה והטיפול שלו, התבקשתי להתייחס לתוחלת חיים, וזה מה שעשיתי, כל סטודנט לומד את כל המחלות ויש בהן פרק לגבי תוחלת החיים, זה לא רלבנטי אני לא מטפל בחולי האלצהיימר, אני מטפל בתוצאות של הנפילות שלהם. זה נכון שרק נוירולוגים או גריאטרים מטפלים בהם, גם הם מטפלים... אין רופא מסויים שהוא מוגדר אלא הוא מטופל על ידי כל הרופאים במערכת הבריאות. רוב האנשים האלה אחת הבעיות שהם נפטרים זה מחלות זיהומיות. גם הם מטפלים בהם, גם פיזיאוטרפיסטים ו/או פסיכיאטרים, וגם אורטופדים" (עמ' 26 שורות 23-27; עמ' 27 שורות 2-4).

50. לשאלה האם לא ראה טעם לפגם במתן חוות דעת בתחום שאינו בתחום מומחיותו הישיר השיב "לא נכון. אני לא נתתי חוו"ד בתחום אלצהיימר, נתתי את חוו"ד לגבי תוחלת החיים של המחלה על סמך ספרות רפואית וסטטיסטיקה של מדינת ישראל ושל העולם" (עמ' 27 שורות 17-18). עוד השיב כי "תוחלת חיים היא לא נחלתו של רופא X או Y. אתה מכיר רופא מומחה לתוחלת חיים. מפנים בדרך כלל לרופא פנימי, לרופא גריאטר. אין אף אחד חתום על תוחלת חיים" (עמ' 28 שורות 4-5).

51. המומחה אישר כי בכל המאמרים נכתב כי 2 הפקטורים החשובים בניסיון לחזות את תוחלת החיים אצל חולי אלצהיימר זה מין החולה וגילו (עמ' 32 שורות 22-24). לטענה כי נקודת המוצא לתוחלת החיים זה קודם כל הגיל השיב "והמצב הכללי הבריאותי של החולה, פה מדובר בחולה שיש לה עוד בעיות אחרות" (עמ' 33 שורה 9). המומחה השיב כי "קשה לחזות תוחלת חיים של כל אדם. יש סטטיסטיקות וממוצע ועליהם מסתמכים... יש אי הסכמה בין הרופאים, גם במאמרים" (עמ' 33 שורות 17-22).

52. לשאלה האם הוא מסכים כי לפי אחד המאמרים שהוצגו (מוצג ת/5) תוחלת החיים החציונית הצפויה בחולת אלצהיימר היא כ-10 שנים השיב "זה לא מדויק, זה ציטוט מכוון ולא נכון, כתוב מה שאמרתי מההתחלה שתוחלת החיים מהאבחנה היא בין 8 ל- 10 שנים. במקרים מסוימים זה יכול להיות קצר של כ3 שנים וארוך כ20 שנים" (עמ' 35 שורות 8-9). לשאלה האם טיפול במוסד עוזר להאריך את תוחלת החיים השיב "זה לא עוזר שום דבר לגבי מחלת האלצהיימר" (עמ' 36 שורה 5). המומחה אישר כי מות אמה של המנוחה בגיל 101 מהווה פקטור חשוב לקביעת תוחלת חיים וכך גם אם אין מחלות לב וסרטן במשפחה. אשר לכך שיש למנוחה אחות תאומה בריאה השיב המומחה כי אין זה מהווה פקטור רלבנטי לקביעת תוחלת החיים (עמ' 36 שורות 16-22).

53. בשים לב לכלל הנתונים שהובאו בפני, הן באשר לכך שהאירוע הביא לפטירתה של המנוחה, הן באשר לכך שהמנוחה לא הייתה מודעת לעצם הנפילה, (על פי האישור הרפואי היו סימנים לכך שלא סבלה), הן באשר לקיצור תוחלת חייה של המנוחה, לרבות סימני השאלה שעלו במהלך החקירה הנגדית של מומחה הנתבעות (באשר להשפעת מחלתה של המנוחה על תוחלת החיים, מחלה שאינה בתחום מומחיותו של המומחה, ובשים לב לנתונים הסטטיסטיים), מצאתי שיש לקבוע פיצוי אחיד לנזק בלתי ממוני, בסכום כולל של 150,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפטירה עד יום מתן פסק הדין.

    אובדן שירותי בת זוג

54. התובעים עתרו לפצותם בסך של 100,000 ₪. לטענתם המנוחה הייתה דמות מרכזית בחייהם של בעלה וילדיה. בעלה שהה לצד המנוחה בכל יום וטיפל בה ברוב שעות היום, ומאז פטירתה מתקשים בני המשפחה להתגבר על חסרונה. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת עיזבון ולא בתביעת תלויים כך שאין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

55. בשים לב לכלל הנסיבות ולטענות הצדדים, למצבה הבריאותי של המנוחה עוד לפני האירוע, לא מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה.

    הוצאות קבורה ומצבה והוצאות נלוות

56. התובעים עתרו לפיצוי בסך של 30,000 ₪ בראש נזק זה. הנתבעת טענה כי הוצאות אלו לא הוכחו, ויתרה מכך הסתבר כי הוצאות אלו נובעות מבחירת התובע לרכוש חלקת קבר זוגית. גם הסתבר שהתובע קיבל החזרים מהמוסד לביטוח לאומי.

57. בחקירה הנגדית ענה בעלה של המנוחה כי הוא רכש חלקת קבר כפולה בסך של 20,000 ₪ והמצבה עלתה 10,000 ₪. מר מ' ק' לא זכר את הסכום המדויק שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי והוא חושב שמדובר בסכום של כ- 8,000 ₪ (עמ' 3 שורות 6-13). לעניין תשלום עבור חלקת הקבר השיב בנה של המנוחה כי "ביטוח לאומי לא משלם על חלקת קבר על האדמה, באזור שלנו הוא משלם רק על קבורה בקיר, למיטב ידיעתי שילמנו 24,000 ₪ " (עמ' 6 שורות 21-22); ואישר שיש להם קבלות (עמ' 6 שורה 24).

58. לאחר עין בטענות הצדדים ובשים לב להוצאות הקבורה הכוללות ולמקובל לעניין פיצוי בראש נזק זה, מצאתי שיש לפסוק פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין.

    הוצאות

59. בגין נסיעות, חניה ואובדן זמן בתקופה שבה הייתה המנוחה מאושפזת בבית החולים עתרו התובעים לפיצוי בסך של 5,000 ₪. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי אין מקום לפיצוי בראש נזק זה כיוון שאין אינדיקציות להוצאות חריגות.

60. ניתן להניח כי בעטיו של האירוע היו לתובעים הוצאות מיוחדות. בעלה של המנוחה העיד באריכות מדוע אושפזה דווקא בבית האבות הסמוך לביתו, הוא ציין את גילו ואת נכותו, את העובדה שביקר את המנוחה מדי יום, ועל כן ניתן להניח כי נסיעותיו לבית החולים שבו הייתה המנוחה מאושפזת היו כרוכות בהוצאות.

61. לפיכך אני קובעת פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנא, בסכום של 2,500 ₪. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום מתן פסק הדין.

    החזר תשלום ששולם ביתר

62. התובעים עתרו לפצותם בשל תשלום יתר בגין אשפוזה של המנוחה בבית האבות בסך של 14,744 ₪ . לטענתם, הם שילמו לבית האבות עד לסוף אוקטובר 2010 על אף שהמנוחה לא שהתה בבית האבות מה- 19.9.09 עד לפטירתה. הנתבעות טענו מנגד כי מדובר בפריט חוזי ולא נזיקי ויש לדחותו. מהראיות עולה כי התובעים לא הוכיחו ראש נזק זה והם מבקשים החזר תשלום על בסיס תשלום לחודש ספטמבר 2009 – שנה לפני הנפילה.

63. בנה של המנוחה השיב בחקירה הנגדית שבתצהירו התאריך לא מדויק והא התכוון לחודש אוקטובר 2010 (עמ' 6 שורה 9). עוד השיב כי "למיטב ידיעתי אבי שילם מראש בתחילת כי חודש והוא שילם עבור חודש אוק' 2010" (עמ' 6 שורה 18).

64. לאחר עיון בראיות מצאתי כי ראש נזק זה לא הוכח כנדרש, ועל כן אינני מוצאת מקום לפסיקת פיצוי בגינו.

    סיכום

65. בהתאם לאמור זכאים התובעים לפיצוי בסכום כמפורט להלן-

    נזק בלתי ממוני - 150,000 ₪;

    הוצאות קבורה - 10,000 ₪;

    הוצאות אחרות- 2,500 ₪.

66. לסכום הנזק הבלתי ממוני ולסכום ההוצאות האחרות יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפטירה עד יום מתן פסק הדין. בנוסף לסכום האמור ישלמו הנתבעות לתובעים את הוצאותיהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%.

67. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים, שאם לא כן יישאו הסכומים ריבית והפרשי הצמדה כדין.

    ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ו, 29 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.