בע"ם 4921-15 פלוני נ' פלונית

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.6.2015 (רמ"ש 57585-05-15, סגן הנשיא א' שילה). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 10.5.2015 (תמ"ש 10903-10-14, השופטת ח' שירה).

עיקרי העובדות ופירוט ההליכים עד כה

2. מקורה של הבקשה בסכסוך בין המבקש לבין המשיבה, אשר היו נשואים זה לזו ונפרדו לאחר שנות נישואין בודדות. במהלך הנישואין נולדו למבקש ולמשיבה שתי בנות, שעודן קטינות. בין הצדדים התנהלו עד כה כמה וכמה הליכים, במסגרתם הוגשו בקשות רבות ואף ניתן מספר לא מבוטל של החלטות. אלה יפורטו להלן ככל הדרוש לצורך ההחלטה בבקשה  דנן.

3. ברקע הדברים עומדים הליכים קודמים שהתנהלו בין בני הזוג בעניין חלוקת הרכוש המשפחתי ובעניין המשמורת על הבנות. בהליכים אלה נקבע כי למשיבה תהיה משמורת בלעדית על הילדות בכפוף לקביעת הסדרי ראייה למבקש (תמ"ש 34441-01-10, השופטת ח' שירה). ערעור על פסק דין זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.10.2014 (עמ"ש 26815-10-13, סגן הנשיא א' שילה, והשופטות מ' נד"ב ו-ה' עובדיה). בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 25.11.2014 (בע"ם 7548/14, השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין). הבקשה אינה נסבה במישרין על ההכרעה בפסקי דין אלה, אלא על הליכים מאוחרים יותר הנוגעים להסדרי הראייה.

4. לאחר מתן פסק הדין האמור בעניין המשמורת והרכוש בבית המשפט לענייני משפחה, ועוד בטרם ניתן פסק הדין בערעור עליו בבית המשפט המחוזי, עברה המשיבה יחד עם בנותיה למעון לנשים מוכות (להלן: המעון), ובו הן שהו כשלושה חודשים. במהלך אותה תקופה, הגישה לשכת הרווחה תסקיר נוסף לבית המשפט לענייני משפחה שבו הציעה כי הסדרי הראיה של האב יהיו באמצעות קשר טלפוני מפוקח ופגישות במרכז הקשר של לשכת הרווחה (להלן:מרכז הקשר), בליווי טיפולי. המבקש התנגד לקיום הסדרי הראיה במתכונת זו, ובפועל לא נפגש עם בנותיו מאז. ביום 25.8.2014 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי כל עוד שוהות האם ובנותיה במעון יתקיימו הסדרי הראיה על-פי המוצע בתסקיר.

5. ביום 6.10.2014 הגישה המשיבה תביעה נוספת נגד המבקש לבית המשפט לענייני משפחה, וביקשה כי יינתן נגדו צו מניעה קבוע שיורה על הרחקתו ממנה ומן הבנות, בכפוף לכך שיוכל להיפגש עם בנותיו במרכז הקשר. המשיבה טענה כי קיימת מתיחות בינה לבין המבקש וכי היא חשה מאוימת על ידו (תוך הפנייה לאמירותיו של המבקש במסגרת ההליכים המשפטיים ביניהם). בד בבד התבקשה גם הוצאתו של צו מניעה זמני כאמור. בו ביום ניתן צו מניעה זמני על-ידי השופטת א' שטיין לפיו על המבקש להימנע מלהגיע לדירת המשיבה או למוסדות החינוכיים שבהם לומדות הבנות, וכן נאסר עליו להימצא ברדיוס של30 מטר מהמשיבה ומהבנות, ולהימנע מלהטרידן בכל דרך. כן הוזמן תסקיר משלים ונקבע מועד לדיון בתביעה במעמד הצדדים ליום 23.12.2014, בפני השופטת שירה, אשר בפניה התנהלו כלל ההליכים בין הצדדים. לאחר מתן החלטה זו, הגיש המבקש, שאינו מיוצג, מסמך שאותו כינה "תגובה" להחלטותיה של השופטת שטיין. ביום 21.10.2014 נתנה השופטת שירה החלטה המורה כי מסמך זה ייבחן במסגרת הדיון שנקבע.

6. בסופו של דבר התקיים הדיון בפני השופטת שירה ביום 24.12.2014. בהחלטה שניתנה באותו יום נקבע כי בית המשפט ימתין לקבלת המלצותיה של ועדה מחוזית להערכת פוטנציאל מסוכנות במשפחה (להלן: ועדת המסוכנות) שהתכנסה ביום 15.12.2014, אך המלצותיה טרם התקבלו במועד הדיון. בית המשפט לענייני משפחה הבהיר בשתי החלטות נוספות מיום 30.12.2014 ומיום 16.1.2015, אשר ניתנו בעקבות בקשות שונות שהגישו הצדדים, כי צו המניעה הזמני ממשיך לעמוד על כנו עד למתן המלצתה של ועדת המסוכנות. בהמשך לכך המבקש הגיש בקשה למתן החלטה, ובה טען כי המשיבה פוגעת בילדות, מבחינה פיזית ונפשית, ועל כן נדרשת התערבותו של בית המשפט לטובתן. ביום 20.1.2015 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה טענות אלו כבר נבחנו ונדחו.

7. ביום 29.1.2015 הוגש תסקיר משלים מטעם לשכת הרווחה ובו הובאו לידיעתו של בית המשפט לענייני משפחה עמדתה של ועדת המסוכנות והמלצותיה. יצוין, כי התסקיר הוגש במסגרת הליך נוסף המתקיים בין הצדדים ונסב על הסדרי החינוך של אחת מהבנות (תמ"ש 46428-05-14). ההחלטות אשר ניתנו בעקבות התסקיר ניתנו גם הן במסגרת ההליך הנוסף. בתסקיר שהוגש הומלץ על חזרה הדרגתית להסדרי ראיה עם האב ללא פיקוח. חזרה זו הוכפפה לכך שהמבקש יקבל הדרכה הורית, לכך שתישמר ההפרדה המוחלטת בין הצדדים תוך מתן טיפול לשניהם וכן לקביעתו של מועד נוסף לבחינת המצב על-ידי ועדת מסוכנות בתוך חצי שנה. שני הצדדים התנגדו להסדר המוצע.

8. ביום 20.2.2015, לאחר קבלת תגובותיהם של שני הצדדים לתסקיר האמור, נתן בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו בעניין. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההסדר שהוצע בתסקיר איננו הדרגתי דיו, ולכן אימץ את האמור בתסקיר בכפוף להוספת מתווה שיבטיח הדרגתיות כאמור. בהתאם לכך, נקבע כי על בסיס התנהגותו של המבקש עד כה, תנאי ראשוני להוצאת מפגשיו עם הבנות אל מחוץ למרכז הקשר צריך להיות הסכמתו לעבור הדרכה הורית לאורך תקופה. לאחר שהמבקש יתחיל בהדרכה ויקיים שתי פגישות במסגרתה, כך נקבע, תתקיים פגישה בינו לבין הבנות במרכז הקשר ואם זו תעלה יפה הוא יוכל לקיים פגישות נוספות עמן מחוץ למרכז הקשר, בהתאם למתווה שהוצע בתסקיר. עוד נקבע כי שני הצדדים יופנו לטיפול, כי תתקיים ביניהם הפרדה מוחלטת, וכי עובדת סוציאלית תלווה אותם במהלך יישום ההסדר. לבסוף, נקבע כי תתקיים ועדת מסוכנות נוספת בעניינם של הצדדים בתוך שישה חודשים.

9. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה. ביום 13.4.2015,לאחר שהתקבלה תשובתה של המשיבה והתקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (רמ"ש 12292-03-15 השופט צ' ויצמן). על החלטה זו של בית המשפט המחוזי לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

10. ביום 10.5.2015 המבקש הגיש בקשה נוספת לביטול החלטתה של השופטת שטיין בדבר הוצאתו של צו המניעה הזמני נגדו במעמד צד אחד. בו ביום ניתנה החלטתה של השופטת שירה לפיה צו המניעה הזמני אמנם הוצא במעמד צד אחד, אך מאז התקיים דיון במעמד הצדדים וביום 20.2.2015 ניתנה החלטה מפורטת לפיה על צו המניעה שניתן להישאר על כנו, החלטה שאף אושרה על-ידי ערכאת הערעור (החלטה זו ניתנה, כאמור, במסגרת ההליך שנסב על הסדרי החינוך). בהחלטה זו צוין גם כי המבקש לא הגיש כתב הגנה בעניין התביעה לצו מניעה קבוע, וכבר בשל כך ניתן היה לקבל את התביעה כלשונה. על כן, כך נקבע, על המבקש לפעול על-פי האמור בהחלטה מיום 20.2.2015, שבה פורט ההסדר אשר בו עליו לעמוד בכל הנוגע למימוש הסדרי הראיה, וכי ככל שיעשה כן יהיה מקום לשקול את בקשותיו בעניין ביטול צו המניעה.

11. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה ביום 3.6.2015 מבלי לבקש את תגובתה של המשיבה (סגן הנשיא א' שילה). בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הבקשה כוונה רובה ככולה כנגד החלטות שניתנו זה מכבר אשר המועדים לערער עליהן חלפו, היינו החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.10.2014 ומיום 24.12.2014.

12. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לדחות את הבקשה משני טעמים – בשל הלשון הבוטה שבה נוסחה, ומשום שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה מנומקת שאין מקום להתערב בה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו, בהתייחסו להחלטת השופטויצמן מיום 13.4.2015, שנסבה, כזכור, על ההחלטה מיום 20.2.2015 באשר למתווה ההדרגתי למימוש הסדרי הראייה של המבקש עם בנותיו. בית המשפט המחוזי ציין כי העובדה שהמבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על אותה החלטה מדברת בעד עצמה. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נכונה אף לגופו של עניין ואין מקום להתערב בה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שטענותיו של המבקש נבחנו ונדחו מספר פעמים מאז ניתן הצו המקורי על-ידי השופטת שטיין, ובכלל זה על-ידי בית המשפט המחוזי. כן נקבע כי טובת הקטינות נבחנה גם על-ידי הוועדה להערכת מסוכנות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הגיש כתב הגנה לתביעה למתן צו מניעה, וכי על פי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט ליתן פסק דין בתביעה שהמבקש לא התגונן נגדה.

13. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 4.5.2015 הגיש המבקש תלונות על אופן קבלת ההחלטות בכל הנוגע לצו המניעה הזמני שניתן בעניינו. בשתי החלטות מיום 30.6.2015 קבע נציב תלונות הציבור על שופטים, המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין, כי שתי התלונות שהוגשו, נגד השופטת שטיין ונגד השופטת שירה, נמצאו מוצדקותמאחר שעניינם של הצדדים לא נקבע לדיון בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו הזמני, בהתאם לקבוע בסעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

בקשת רשות הערעור

14. בקשת רשות הערעור שבפני מתמקדת באי-ביטולו של צו המניעה הזמני שניתן נגד המבקש ועדיין עומד בעינו מכוח החלטות שונות של בית המשפט לענייני משפחה, אשר אושרו על-ידי בית המשפט המחוזי. הבקשה נסבה בעיקרה על המלצותיה של ועדת המסוכנות בעניינו של המבקש ועל הראיות בגינן אושר צו המניעה הזמני מלכתחילה. גם בקשה זו נוסחה בלשון קשה אשר הופנתה כנגד שופטי הערכאות הקודמות וכנגד ועדת המסוכנות, תוך הטלת דופי במקצועיותם של כלל הגורמים האמורים. המבקש טוען כי בשום שלב של בירור התביעה לא הוכח כי הוא מהווה סיכון למשיבה ולבנותיה, ועל כן יש לבטל את צו המניעה שהוצא נגדו, להחזיר את הסדרי הראיה למתכונת שנהגה בטרם נכנסה המשיבה למעון וכן לתת לו משמורת משותפת על בנותיו.

15. המבקש מלין גם על כך שהשופטת שטיין קבעה כי מועד הדיון במעמד הצדדיםיתקיים רק לאחר כעשרה שבועות ממועד מתן צו המניעה הזמני, וזאת בניגוד לקבוע בתקנה 367(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקש מציין כי התלונות שהגיש לנציב תלונות הציבור על שופטים בעניין זה נמצאו מוצדקות.

16. כמו כן, טוען המבקש כי לא היה מקום לזקוף לחובתו את העובדה שלא הגיש כתב הגנה לתביעה לצו מניעה, מאחר שהגיש תגובה לאחר מתן צו המניעה הזמני. לשיטתו, יש לראות בתגובה זו כתב הגנה, בהתחשב בכך שאינו מיוצג.

תגובת המשיבה

17. ביום 30.8.2015 הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה לבקשה, וזו הוגשה ביום 8.9.2015. המשיבה סומכת ידיה על קביעותיהן של הערכאות הקודמות ועל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו בעניינם של הצדדים במסגרת ההליכים השונים שמתנהלים ביניהם. המשיבה טוענת כי כל מטרתה של הבקשה היא להערים עליה קשיים, וכי טענותיו של המבקש במסגרת בקשה זו כבר נדונו ונדחו.

דיון והכרעה

18. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נענות במשורה, רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף הקושי האנושי הטבוע בהחלטות שעניינן הסדרי ראייה, לא מצאתי כי הבקשה נכנסת לגדרן של אמות מידה אלה, בהתחשב בבדיקה הפרטנית של טענות המבקש על-ידי הערכאות הקודמות והעובדה שקיים מתווה להמשך בירור המחלוקות בין הצדדים ולמימוש הסדרי הראיה בין המבקש לבנותיו. לא כל שכן כאשר מתווה זה מבוסס על המלצות מקצועיות ועל חוות דעת עדכניות.

19. טענותיו של המבקש באשר להמלצותיה של ועדת המסוכנות ולראיות שהובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה במסגרת הדיון בצו המניעה הן טענות עובדתיות קונקרטיות, הנטועות בנסיבותיו של המקרה הספציפי, טענות שאינן מצדיקות דיון בבית משפט זה ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 8321/07 ‏פלוני נ' פלוני, פסקה ה' (6.2.2008); רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן, פסקה 10 (10.12.2013)).

20. אף אינני סבורה כי נגרם למבקש עיוות דין לגופם של דברים. אכן, מבחינה דיונית אירעו כשלים באופן הטיפול בעניין בשלבים הראשוניים. אולם, כשלים אלה נגעו לחלוף הזמן, ולא לתוכן ההחלטות שהתקבלו. בינתיים, עניינם של הצדדים נבחן במעמד הצדדים ואף התקבלו המלצותיהם של הגורמים המומחים. בשלב זה, נקבע כי צו המניעה ימשיך לעמוד על כנו, בכפוף להסדר שנקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ולשיתוף פעולה של המבקש עם הסדר זה, תוך קביעה כי ככל שהמבקש יעמוד בו ניתן יהיה לאפשר לו לקיים מפגשים סדירים עם בנותיו. החלטה זו נבחנה גם על-ידי בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. בית המשפט לענייני משפחה אף הבהיר כי ככל שהאב יעמוד בתנאים שהתוו, ניתן יהיה לבחון מחדש את תנאיו של צו המניעה כפי שביקש לעשות כעת. בנסיבות העניין, אינני נדרשת אף לשאלות הנוגעות ליחס בין שני ההליכים שמתקיימים בין הצדדים, שאלות שממילא לא עמדו במרכז טענותיו של המבקש.

21. בשולי הדברים יש להעיר, כי מטבע הדברים מדובר בהליך סבוך ומורכב הנוגע לעניינים בעלי חשיבות רבה לצדדים ולבנותיהם הקטינות, ולכן טוב היה לו היה המבקש מיוצג. היותו של המבקש בלתי-מיוצג השפיעה לכאורה גם על אופן הצגת טענותיו ועל המועד שבו בחר להעלות טענות כנגד החלטות מסוימות. ככל שהמבקש אינו מיוצג מטעמים של קושי כלכלי, הרי שעליו לנסות ולפנות בעניין ללשכת הסיוע המשפטי, וזאת מבלי שאני נוקטת כל עמדה, כמובן, באשר לשאלת זכאותו לקבל סיוע כאמור על-פי דין.

22. אבקש לחתום את החלטתי בהבעת תקווה כי המבקש יפעל בהתאם להסדר שנקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה על מנת שניתן יהיה לבחון מחדש את צו המניעה שניתן ולהורות על הסדרי ראיה כפי שהומלץ על-ידי הגורמים המקצועיים. ככל שיעלה בידי הצדדים לשתף פעולה לטובת בנותיהם – כן ייטב. זאת, כמובן, מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הדברים.

23. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"ד בתשרי התשע"ו (‏7.10.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15049210_A03.docמא+עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il