מבוא
1.המבקשת, הגב' נור קופרלי הגישה תובענה במסגרתה עתרה לסעדים הבאים:
א. מתן פסק דין הצהרתי בו יקבע כי המבקשת הינה בעלת הזכויות המלאה והבלעדית בנכס ברח' משה פריד 13/ששת הימים 76 רחובות גוש 3656 חלקה 324/1 (להלן: "הנכס" או "הדירה") בספרי שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ (להלן: "שיכון ובינוי") וברשות מקרקעי ישראל והינה זכאית להירשם כבעלת זכויות חכירה בנכס בלשכת רישום המקרקעין.
ב. מינוי עו"ד עליזה לוין ככונסת נכסים לצורך ביצוע פסק הדין ההצהרתי עפ"י ס"ק א' האמור ובכלל זאת לחתום על כל המסמכים הנדרשים לשם כך.
2.המשיבים 5-1 הגישו כתב תשובה במסגרתו התנגדו למתן הסעדים המבוקשים.
3.ביום 20.2.15 הוגשה תגובה של עו"ד יניב אינסל אשר מונה כנאמן לנכסי המשיבה 5 במסגרת הליכי פשט"ר. בהודעה ציין עו"ד אינסל כי לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הוא הגיע למסקנה כי לא יהיה זה נכון להתנגד לבקשה. יחד עם זאת, הבהיר כי הוא אינו נוקט עמדה בעניין ואם שאר המשיבים יבחרו להגיב ולנהל הליך אזי, ככל שתידחה הבקשה, יעמדו זכויותיה של המשיבה 5 במקרקעין (מכוח צו הירושה) לטובת קופת הפש"ר המתנהלת בעניינה.
4.המשיבה 6, שיכון ובינוי, הגישה כתב תשובה בו ציינה כי היא החברה המשכנת במקרה זה, אין לה ענין או אינטרס, והיא תכבד כל החלטה של בית המשפט.
במסגרת התגובה צוין כי ב"כ המבקשים, עו"ד לוין שלחה ביום 27.4.80 מכתב לחברה במסגרתו ביקשה להשלים את תהליך העברת זכויות מה"ה יחיה לקפורלי. ביום 27.5.80 נשלח אליה מכתב תשובה ובו פורטו המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות. מאז לא נעשתה פנייה חוזרת אליהם במשך 32 שנים.
ביום 2.12.12 פנתה ב"כ המבקשים עו"ד לוין בבקשה לחדש את הטיפול וביום 10.12.12 נשלח אליה מכתב דומה ובו רשימת מסמכים נדרשים.
ביום 8.9.13 פנה עו"ד גיא תם וביקש לטפל בהעברת הנכס על פי צו ירושה של ה"ה יחיה ז"ל.
לאור הסתירות והמחלוקות נשלחו, על ידי המשיבה 6, מכתבים לב"כ הצדדים בהם פורט כי אין זה מתפקידה של שיכון ובינוי להכריע במחלוקות בין הצדדים.
5.רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") הגישה תגובה בה טענה כי יש להורות על מחיקת התובענה כנגדה.
הרשות ציינה בתגובתה כי מעיון בתיק על שם המנוחים יחיה, עולה כי זכויות החכירה בנכס רשומות בשלמות על שם המנוחים יחיה ז"ל וכי ביום 17.8.59 נחתם חוזה חכירה לשלש שנים בין המינהל למנוחים יחיה.
ביום 27.4.80 נתקבלה ברשות פניה של עו"ד לוין אשר ביקשה לברר מה נדרש על מנת להעביר את הנכס על שם קופרלי, וזאת בהתאם לעיסקת מכר מיום 30.10.60. ביום 11.5.80 נשלח מענה ובו פירוט המסמכים הנדרשים.
בתיק המינהל אין מסמכים לגבי עיסקת מכר מיום 30.10.60 ואף לא שולמו דמי הסכמה.
לחוכר יחיה אברהם ז"ל חובות מזה שנים בגין תשלום דמי חכירה שנתיים. החוב הועבר לטיפול משפטי. ביום 22.10.01 ניתן פסק דין בת"א 4524/01 בו נקבע כי על יחיה לשלם הסכומים הנדרשים, אך הסכומים לא שולמו.
במהלך השנים התקבלו פניות מטעם הצדדים בקשר לנכס.
הרשות ציינה כי אינה נוקטת עמדה לגופו של ענין ביחס למחלוקת ומשאירה זאת לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף להמצאת כל המסמכים הנדרשים וביצוע כל התשלומים המגיעים, ככל שמגיעים, על פי נהלי הרשות ו/או על פי חוזה החכירה בעת העברת הזכויות.
6.ביום 24.6.14 הוגש כתב תשובה נוסף מטעם המשיבים 6-1.
7.ביום 8.7.14 ניתנה החלטה בה נדחתה בקשה של המבקשת לאפשר הבאת ראיות נוספות, במסגרתה ביקשה להביא את מלוא המסמכים המצויים בידי עו"ד לוין, לנוכח המסמכים החלקיים שצורפו לכתב התשובה הנוסף שהוגש על ידי המשיבים.
ביום 2.7.14 התקיים דיון בתובענה בפני כב' השופט אברהם יעקב. במסגרת הדיון הודיעה עו"ד לוין כי תתפטר מהייצוג על מנת להעיד. בהחלטת בית המשפט שניתנה בתום הדיון נקבע כי עו"ד לוין רשאית להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה בתנאי שתתפטר מהייצוג וכי התצהיר יוגש עד 30 יום לפני מועד ההוכחות.
ביום 21.12.14 הוגש תצהיר של עו"ד לוין אליו צורפו מסמכים.
ביום 29.1.15 התקיים דיון ההוכחות במסגרתו נחקרו המצהירים.
הצדדים (המבקשת והמשיבים 5-1) הגישו את סיכומיהם בכתב.
טענות הצדדים
טענות המבקשת
8.המבקשת טוענת כי היא רכשה ביחד עם בעלה המנוח את הדירה מה"ה יחיה אברהם ומוזלי ז"ל (להלן: "יחיה") בשנת 1960.
בהתאם להסכם המכר, תמורת הדירה שילמו קופרלי סך של 3,200 ל"י וכן קיבלו על עצמם לפרוע את ייתרת המשכנתא של יחיה על הדירה על סך של 6,500 ל"י.
המבקשת ובעלה קיבלו את החזקה לידיהם בשנת 1960 והמבקשת מתגוררות מאז ועד היום בדירה.
9.מטעם המבקשת ובעלה טיפל ברישום הזכויות על שמם, עד לפטירתו, עו"ד בן ציון כהן. לאחר מכן, קיבלה על עצמה עו"ד לוין את הטיפול ברישום הזכויות על שם המבקשת ובעלה המנוח.
10.הסכם המכר אבד ואינו מצוי בידי המבקשת. יחד עם זאת, בני הזוג יחיה אישרו בהצהרות שנחתמו על ידם במועדים שונים מאז שנת 1960 ובכלל זאת בפני נוטריון ציבורי ובתצהיר שנחתם בפני עו"ד לוין כי אכן מכרו את הדירה לקופרלי וקיבלו את התמורה.
המבקשת נדהמה כאשר התברר לה בשנת 2013 מהמשיבה 6 כי המשיבים 5-1, יורשי יחיה, מבקשים להעביר את הזכויות בדירה על שמם.
טענות המשיבים 5-1
11.המשיבים 5-1 טוענים כי הדירה לא נמכרה על ידי יחיה לקופרלי. לטענתם, המבקשת ובעלה המנוח השתלטו על הנכס שלא כדין בשנת 1960 ותפסו חזקה בו שלא כדין.
יחיה גורשו מביתם באישון לילה ללא כל התראה מוקדמת.
12.המנוחים הינם בעלי זכויות החכירה והמשיבים רשאים להירשם כחוכרים מכח צו קיום צוואה של המנוח יחיה אברהם (שלפיה המשיב 2, נכדו, הינו יורשו) ומכח צו ירושה של המנוחה יחיה מוזלי אשר בנותיה, המשיבות 5-4 הינן היורשות שלה.
13.המשיבים טוענים כי גם מהמסמכים עולה כי הבית מעולם לא נמכר.
14.לטענתם, ה"ה יחיה המנוחים לא קיבלו את התמורה. המנוח הוא ששילם את יתרת המשכנתא וביום 10.9.78 קיבל המנוח אישור על סילוק המשכנתא.
15.כל המכתבים שנשלחו למנוח הגיעו לכתובת הנכס ומכאן שהגיעו למבקשת ולבעלה.
16.המשיבים מכחישים את החתימות על המסמכים שצורפו לעתירה.
17.המשיבים מציינים בסיכומים כי צירוף המסמכים על ידי עו"ד לוין לתצהיר שהוגש על ידה הינו בניגוד להחלטת בית המשפט.
דיון והכרעה
18.אין מחלוקת כי יחיה עזבו את הדירה עוד בשנת 1960. המבקשת הצהירה כי היא מתגוררת בדירה מאז, וכי בעלה התגורר עימה עד לפטירתו.
19.המבקשת הצהירה כי היא ובעלה רכשו את הדירה מיחיה בשנת 1960.
20.המשיבה 4, אביבה סאקא, הצהירה כי המנוחים וילדיהם, ובכלל זאת היא ואחותה המשיבה 5, גורשו באישון לילה מביתם, ללא כל התראה מוקדמת וכששאלו מדוע, השיב אביה המנוח ש"אין מה לעשות". לפי המפורט בתצהירה, באותו לילה אדם פלוני, שזהותו לא ידועה להם, רב עם המנוח ודרש מכולם בצעקות ואיומים לפנות את הבית. בעקבות זאת, עברו להתגורר במושב גבעתי (בסיוע בן משפחה) וגם לשם היה מגיע אותו אדם וצועק על יחיה המנוח ומאיים עליו שיחתום על מסמכים כלשהם.
המשיבה 4 העידה כי היתה בת 7 כאשר עזבו את ביתם.
כאשר נחקרה המשיבה 4 על האמור בתצהירה בענין זה השיבה כך (ר' עמ' 25 לפרוט' הדיון):
ש. בית המשפט שאל אותך מתי נולדת ואני מבינה שבזמנים ההם היית
בת 7.
ת. אני זוכרת טוב.
ש. מה את זוכרת מאותו סיפור שטענתם לגביו לגבי מעבר הדירה מרחוב
שפיר.
--
ת. אני זוכרת הרבה. אני זוכרת שבאחד הימים בשנת 60 בא אלינו גבר שאני לא מכירה אותו, הלילה, בצעקות, ריב, קללות, אמר לו עכשיו אתה יוצא מפה, עכשיו אני לא יודע כלום, עכשיו אתה יוצא מפה, אבא לקח אותו החוצה הוא לא רצה לערב אותנו, אמא שלי התחילה לבכות, עכשיו חייבים לעזוב את הבית, אין ברירה.
ש. לאן הלכתם?
ת. למושב גבעתי, האחיין של אבא עזר לו.
ש. בלתת לו לגור שם.
ת. כן. אח"כ קנינו בגבעתי. אחרי שנה שנתיים אני לא זוכרת.
ש. שנה שנתיים גרתם אצל אותו אחיין?
ת. בדירה לידו.
ש. דירה שלו?
ת. כן שייכת לו.
ש. שילמתם לו שכירות?
ת. לא.
ש. ואז קניתם בית במושב גבעתי?
ת. כן.
ש. ממי קניתם?
ת. משמעון בנימין ז"ל.
ש. וכמה זמן גרתם שם?
ת. 23 שנים. עד 83'.
ש. מה קורה אז?
ת. אבא פשט רגל שם, נפל. הוא היה חקלאי ולא הלך אותו זמן אז מכר הכל..."
הנה כי כן, עולה מעדותה של המשיבה 4 כי בשנת 1960 עברה המשפחה למושב גבעתי. כעבור שנתיים קנו שם בית וגרו במקום 23 שנה. אביה המנוח עבד שם כחקלאי עד שפשט את הרגל.
יש ממש בטענה של המבקשת כי ככל שלשיטתם של המשיבים יחיה פונה בכוח על ידי המבקשת ובעלה, או מי מטעמם, מביתו בשנת 1960, לא ברור מדוע לא פנה במהלך עשרות השנים שחלפו מאז, בתלונה למשטרה, לרשויות לרשות מקרקעי ישראל שהינה הבעלים של המקרקעין או לכל גורם אחר וטען כי פונה בכח מביתו.
21.המבקשת הצהירה כי היא ובעלה רכשו את הבית בשנת 1960 מיחיה ומאז היא מתגוררת במקום. המבקשת חזרה על כך אף בחקירתה הנגדית ופירטה לענין נסיבות רכישת הדירה (ר' עמ' 21 לפרוט' הדיון):
ש.הסבירי לגבי המשכנתא,
ת.כשקנינו את הדירה מאברהם אני רציתי לגור ליד ההורים שלי, בדיוק הבן אדם הזה רצה למכור אז הלכנו, ראינו את המקום ואחרי תקופה של כמה ימים וזה זכור לי מאה אחוז ודיברנו שאנו קונים את הדירה. בעלי ז"ל אמר שניקח משכנתא ונסדר את העניינים ואברהם אמר לו אני יש לי משכנתא ויעביר לי את המשכנתא ובעלי התייעץ עם אנשים והכל הוא עשה. בסוף העביר מאברהם לקופורלי ויקטור. אח"כ עברו ימים והוא אמר בערך שבועיים עד שייצא ויעביר לנו את הדירה. שאלתי אותו מתי הוא עובר כי אני רציתי כבר לעבור ואז הם עברו לגבעתי. הלכנו לקנות את הבית ושילמנו כל הזמן את המשכנתא שאברהם העביר לנו וזהו. אגיד לך את האמת שהבית נשאר בשם של אברהם כי לא היתה לי אפשרות, בעלי חלה אחר כך ואת המשכנתא שילמנו אך לא יכולנו לשלם את הטאבו. זה מה שאני זוכרת במאה אחוז. עברו כבר 54 שנים .
ש.את זוכרת איפה חתמתם על חוזה?
ת.אצל עו"ד ובאיזה מקום אני לא יודעת.
22.בכל הנוגע למסמכים, הסכם המכר אינו מצוי עוד בידי המבקשת ולדבריה אבד לה ולבעלה.
המבקשת נסמכת על מספר מסמכים שלפי הנטען נחתמו על ידי המנוחים ומאשרים את דבר קיומו של הסכם המכר.
בהתאם למפורט בתצהירה של עו"ד לוין, היא קיבלה מאלמנתו של עו"ד בן-ציון כהן ז"ל תיק שנמצא במשרדו ואשר עסק בעניינם של ה"ה יחיה-קופרלי והנכס. עו"ד לוין המשיכה לטפל בעניין והוסיפה, לתוך התיק שקיבלה, את המסמכים שהצטברו תוך כדי הטיפול שלה בעניין. עו"ד לוין צירפה את התיק במלואו לתצהירה.
23.ב"כ המשיבים מציין בסיכומיו כי בכל הנוגע למסמכים שצורפו לתצהירה של עו"ד לוין (ולא צורפו קודם לכן להמרצת הפתיחה או לתשובות המשיבים) הרי שצירופם הינו שלא כדין, ומפנה להחלטת בית המשפט, כב' השופט אברהם יעקב בענין הבקשה של המבקשת לצירוף מסמכים.
בסיכומי המבקשת מצוין כי התצהיר הוגש בהתאם להחלטת בית המשפט שניתנה בעניין במהלך הדיון.
24.ביום 8.7.14 ניתנה החלטת בית המשפט, כב' השופט אברהם יעקב, בה נדחתה הבקשה של המבקשים להבאת ראיות נוספות. ביום 13.7.14 התקיים דיון קדם משפט. בהחלטת בית המשפט, כב' השופט יעקב שניתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 13.7.14 ניתנה לעו"ד לוין רשות להתפטר ולהגיש תצהיר. אני מקבלת את טענת המבקשת כי ניתן לראות בהחלטה מיום 13.7.14 משום החלטה מאוחרת המאפשרת הגשת המסמכים במצורף לתצהיר שיוגש על ידי עו"ד לוין. החלטת בית המשפט מיום 8.7.14, הינה בגדר החלטת ביניים של בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי לשנותה (ר': רע"א 676/04 עיריית נצרת עילית נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 5.3.04)).
לגופו של ענין, אינני רואה הצדקה למנוע, באופן גורף, את צירוף והגשת המסמכים, שעה שהמשיבים עצמם צירפו לתגובה הנוספת שהוגשה על ידם חלק מהמסמכים שנמצאו באותו תיק נושן ואשר נמסרו להם על ידי עו"ד לוין. כמו כן, מדובר באירועים מלפני שנים רבות אשר המסמכים עשויים לשפוך אור ולסייע בבירור הדברים לאשורם. לפחות לגבי חלק מהמסכמים, מדובר במסמכי מקור. לפיכך, ככל שיש צורך במתן החלטה לענין זה, אני מוצאת כי יש לאפשר את עצם הגשת המסמכים שצורפו לתצהיר, בכפוף לטענות לענין קבילות ומשקל.
25.המבקשים מפנים לייפוי כוח בלתי חוזר חתום על ידי המנוחים. המדובר בייפוי כוח שנחתם ביום 5.5.1975 בפני הנוטריון הציבורי ברחובות הגב' זיוה זיו.
במהלך הדיון הוצג מסמך ייפוי הכח המקורי בפני בית המשפט.
מצורף אישור של הנוטריון הציבורי בו נכתב:
אני זיוה זיו הנוטריון הציבורי, מאשר בזה שהופיעו במשרדי:
מר יחיה אברהם ת.ז. ***מושב גבעתי
גב יחיה (מזל) מוזלי ת.ז. ****
הטביעה בוהן יד ימין
אשר זיהו את עצמם להנחת דעתי, וחתמו בפני מרצון טוב ובהודאה בתוכן הכתב המצורף והנני לאמת את חתימתם בחותמתי ובחתימתי."
היום 5/5/1965"
המדובר בייפוי כח בלתי חוזר החתום על ידי המנוחים יחיה, שבו הם מייפים את כוחו של עו"ד בן-ציון כהן מרחובות להיות בא כוחם לצורך העברת זכויות החכירה בדירה לקופרלי.
בהמשך ייפוי הכח האמור הסמיכו המנוחים את עו"ד בן ציון כהן כדלקמן:
"6. להעביר ייפוי כח זה בשלמותו או באופן חלקי לאחר או לאחרים.
היות וייפוי כוח זה ניתן לטובת צד ג' הנ"ל שממנו קיבלתי/נו את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים ביפוי כח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו רשות לבטלו או לשנותו וכחו יהיה יפה גם אחר פטירתי/נו והוא יחייב גם את יורשי/נו, אפוטרופסי/נו ומנהלי עזבוני/נו.
7. ייפוי כח זה יישאר בתוקף גם לאחר מותי ויחייב את יורשי ואת יורשי יורשי והואיל ותלויים בו זכויות צד ג'." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).
בסיכומי המבקשת צוין כי בהתאם לחוק, משעה שניתן אישור של נוטריון ציבורי יש נטל כבד למי שמנסה לסתור את אמיתות החתימות.
בסיכומי המשיבים 5-1 לא היתה התייחסות של ממש לטענות המבקשת בקשר לייפוי הכוח הנוטוריוני.
אני סבורה כי משהוצג מסמך המקור, יש לקבל את טענת המבקשת כי המנוחים יחיה אכן חתמו על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, על כל המשתמע והנובע מכך.
26.מעבר לכך, עו"ד לוין הצהירה כי לאחר שהטיפול עבר לידיה, חתמו בפניה ה"ה יחיה על תצהיר. בתצהיר ה"ה יחיה (נספח 5 לתצהיר עו"ד לוין) נכתב כך:
אנו הח"מ יחיה אברהם ומוזלי (מזל) לאחר שהוזהרתי....מצהיר בזה בכתב כדלקמן:
1. ב-30.10.60 נערך חוזה למכירת הזכות בדירה ברחובות בת 2 חדרים רחוב....בינינו לבין הקונים קפורל פקטור וקפורלי נור שלפיו קנו נדירה בסך 3,200 לי שיתרת המשכנתא (בסך 6500 לי) קבלו על עצמם הקונים לשלם.
2. אנו עברנו בינתיים לגור במושב גבעתי והחוזה אבד לנו.
3. אנו מצהירים כי זהו שמנו להלן חתימתנו ותוכן תצהירנו אמת."
על גבי התצהיר מופיע אישור של עו"ד לוין כי התצהיר נחתם על ידם בפניה ועו"ד לוין אף העידה לענין זה בחקירתה הנגדית (ר' עמ' 9 לפרוט' הדיון).
27.המבקשת מפנה לקבלה (נספח 4 לתצהיר עו"ד לוין) הנחזית להיות קבלה של אברהם יחיה המנוח על קבלת יתרת התמורה ומסירת מפתחות לקונה.
אכן, הוגשה קבלה מיום 4.12.60 אשר לפי המפורט בה אברהם יחיה מאשר כי קיבל מקפורלי את יתרת המגיע לו בהתאם לחוזה מיום 30.10.60 , סך של 2,400 ל"י וכי ימסור את המפתחות לקופרלי ביום 5.12.60. על גבי הקבלה מוטבע בול הכנסה.
בכל הנוגע לתשלומי המשכנתא שלקחו על עצמם לשלם, המבקשת העידה כי היא ובעלה שילמו את תשלומי המשכנתא במשך השנים (ר' עמ' 21 לפרוט' הדיון).
פנקס תשלומי המשכנתא היה בתיק של עו"ד בן ציון כהן.
המשיבים טוענים כי התמורה לא שולמה על ידי המבקשת ובעלה. לענין זה מפנים המשיבים לכך שפנקס התשלומים של המשכנתא היה על שם יחיה; וכן לכך שהוצאה כנגד מר יחיה המנוח פקודת מאסר על אי תשלום המשכנתא ולאחר מכן הוצא אישור על שמו בדבר ביצוע התשלומים.
מעיון בהתכתבויות בין עו"ד בן-ציון כהן לבנק משכנאות לשיכון בע"מ מלמד כי עו"ד כהן טיפל בכל הקשור לתשלומי המשכנתא וכן לביטול פקודת המאסר שהוצאה כנגד יחיה.
ביום 13.9.72 עידכן עו"ד כהן במכתב את קופרלי לגבי גובה החוב שנותר. ניתן ללמוד מכך שהמכתב מוען לקופרלי ומנוסח המכתב כי קופרלי היו הכתובת לתשלום המשכנתא.
במכתב נכתב כך:
"הנני להודיעך בזה כי לפי פירוט שקיבלתי מבנק המשכנתאות היית חייב עד 20.8.72 סך 11,344 לי... " (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.)
כמו כן, ממכתב של עו"ד בן ציון כהן מיום 21.8.72 אל לשכת ההוצל"פ עולה כי עו"ד כהן הוא שטיפל בביטול צו המעצר לחייב, שהוצא כנגד יחיה.
בכל הנוגע לתשלום הסכום ששולם לצורך סילוק החוב, ניתן ללמוד ממכתבו של עו"ד כהן לבנק משכנתאות מיום 20.8.72 בו נכתב כך:
"בהתאם לשיחתנו הטלפונית, לפני מספר ימים הנני מצ"ב שיק מס' 173807 המשוך ע"י "מבטחים" לפקודתכם על חשבון יתרת חוב המשכנתא בחשבון הנ"ל.
מרשי מר קופרלי ויקטור קיבל מאת "מבטחים" הלוואה לשם תשלום יתרת חוב המשכנתא בחשבון הנ"ל ולכן השיק ניתן ע"י מבטחים ישירות לפקודתכם.
אבקשכם להעביר לי מיד את פירוט יתרת חוב המשכנתא..."
בתיק אף מצוי אישור של בנק משכנתאות לשיכון בע"מ מיום 10.9.78 בדבר סילוק יתרת החוב בגין ההלוואה.
עולה מן האמור כי המשכנתא נותרה על שם יחיה עד לסילוקה. לכן, כשהיה חוב, נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד יחיה ואף הוצאה נגדו פקודת מאסר. יחד עם זאת, מעצם העובדה שהטיפול בתשלומים של המשכנתא נעשה באמצעות עו"ד כהן ומההתכתבויות עולה בבירור כי קופרלי הם ששילמו את תשלומי המשכנתא באותן שנים.
28.המשיבים אף טוענים שניתן ללמוד שהדירה נותרה של יחיא מכך שמינהל מקרקעי ישראל הגיש בשנת 2001 (בתיק 4524/01 שלום רחובות) תביעה על סך 2,732 ₪ כנגד יחיה בגין חוב דמי חכירה. במכתבים שנכתבו בשם המנוח התבקשה התחשבות המינהל במצבו הבריאותי. המשיבים טוענים כי אם אכן נמכרה הדירה, המנוח היה משיב כי יש להפנות את התביעה לקונים, כבעלי הנכס?
עיון במכתבים מעלה כי מדובר במכתבים שנכתבו בשמו של מר יחיה, בו מתבקש המינהל להתחשב במצבו הקשה של מר יחיה. המשיבה 4, ביתו, העידה כי הם שטיפלו בעניין, בשל מצבו של אביה באותה עת (ר' עמ' 35 לפרוט' הדיון).
במאמר מוסגר, יצויין כי מתגובת המינהל עולה כי הסכום שנפסק, אף לא שולם.
בנסיבות אלו, אינני סבורה כי ניתן להתבסס באופן ממשי על כך שהתביעה הוגשה כנגד יחיה ועל אופן ההתגוננות שלו מפניה, כראיה לכך שיחיה לא מכרו את זכויותיהם בנכס לקופרלי.
29.מעדותה של המבקשת ומעיון במסמכים, עולה כי העברת הזכויות לקופרלי התעכבה, בשל קושי שלהם לשלם לרשויות את התשלומים שנדרשו לשם כך.
המבקשת העידה לענין זה כך (ר' עמ' 21 לפרוט' הדיון):
"אגיד לך את האמת שהבית נשאר בשם של אברהם כי לא היתה לי אפשרות, בעלי חלה אחר כך ואת המשכנתא שילמנו אך לא יכולנו לשלם את הטאבו. זה מה שאני זוכרת במאה אחוז. עברו כבר 54 שנים."
במכתב של עו"ד בן ציון כהן מיום 31.5.76 לקופרלי נכתב כך:
"במכתבי הנ"ל הודעתי לך כי אני עומד להגיש את טפסי מש"ח למשרדי מס רכוש ו-מס שבח על מנת לקבוע את מס העברה שעליך לשלם וכדי שתשלם אותו כי בעוד כ-חודשיים יכנס לתוקף חוק שלפיו תצטרך לשלם יותר.
לכן אבקשך מאוד להכנס למשרדי מיד על מנת לקבל את הסכמתך להגשת את הטופס הנ"ל כי אם יקבעו לך המס לשלם ולא תשלם אותו אז יחול עליו קנס וריבית."
אף לאחר שהענין הועבר לטיפולה של עו"ד לוין, נעשו פניות לגופים הרלבנטיים בשנות השמונים והטיפול לא הושלם בסופו של דבר.
30.יצויין כי אין טענה מצד המשיבים כי ה"ה יחיה המנוחים פנו למבקשת ובעלה או לגורם כלשהו מאז שנת 1960 ועד בכלל, בקשר לדירה. אין זה מתקבל על הדעת כי ככל שיחיה פונו, כנטען על ידי המשיבים, בכח ובניגוד לרצונם מביתם בשנת 1960, לא עשו דבר בעניין משך עשרות שנים. מעדותו של המשיבה 4 עולה כי יחיה המנוח ערך צוואה. אך, הדירה לא הוזכרה בה (ר' עמ' 30 לפרוט' הדיון).
31.בסיכומו של דבר, שוכנעתי מעדותה של המבקשת שהינה אמינה עלי, מכך שקופרלי מחזיקים בדירה מאז שנת 1960, מהעובדה שה"ה יחיה המנוחים חתמו, בפני נוטריון וכן בפני עו"ד לוין, שהעידה בענין זה ועדותה אמינה עלי, על תצהירים וייפוי כח במסגרתם יחיה מאשרים את קיומו של הסכם המכר ואף את קבלת התמורה; מקיומה של קבלה משנת 1960 לגבי הסכום במזומן ומההתכתבויות והמסמכים בעניין המשכנתא, כי אכן נערך בשנת 1960 הסכם מכר בין קופרלי ליחיה למכירת הדירה, וקופרלי אף קיבלו את החזקה ושילמו את התמורה.
32.לנוכח האמור, דין התובענה להתקבל.
לפיכך אני מורה כדלקמן:
א. ניתן בזאת סעד הצהרתי כנגד המשיבים לפיו המבקשת הינה בעלת הזכויות המלאה והבלעדית בנכס ברח' משה פריד 13/ששת הימים 76 רחובות גוש 3656 חלקה 324/1 (להלן: "הנכס" או "הדירה") בספרי שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ וברשות מקרקעי ישראל והינה זכאית להירשם כבעלת זכויות חכירה בנכס בלשכת רישום המקרקעין וזאת בכפוף להמצאת המסמכים הנדרשים ולביצוע כל התשלומים הנדרשים, ככל שנדרשים, לפי נהלי הרשות ו/או לפי חוזה החכירה בעת העברת הזכויות.
ב. אני מורה על מינוי עו"ד עליזה לוין ככונסת נכסים לצורך ביצוע פסק הדין ההצהרתי עפ"י ס"ק א' לעיל ובכלל זאת לחתום על כל המסמכים הנדרשים לשם כך.
ג. אני מחייבת את המשיבים 4-1, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת תוך 30 יום הוצאות משפט (אגרת משפט) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
אין צו להוצאות לגבי שאר המשיבים ובכלל זאת כנגד המשיבה 5, בשים לב לאמור בסעיף 3 לפסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
