בע"מ 6558/15 פלוני נ' פלוני

א.             לשון הרע בסכסוכי משפחה – קרקע מועדת לסערת רגשות ולא אחת ללשונות, מקלדות ועטים משתלחים, לעתים בשפל המדרגה. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר, השופטת ר' למלשטריך-לטר והשופט ס' ג'יוסי) בעמ"ש 21422-04-15 מיום 15.7.15, במסגרתו נדחתו שני ערעורים – מזה ומזה – על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (השופט ב' ברגר) בתמ"ש 34585-07-13 מיום 8.3.15. במוקד הבקשה, סכסוך בין אח ואחות שהגיע לכדי האשמות הדדיות בגין לשון הרע.

רקע והליכים קודמים

ב.             המבקשים הם בני-זוג, והמשיבה היא אחותו של המבקש 2. במרוצת השנים התערער הקשר בין הצדדים והגיע – למרבה הצער – לכדי איבה של ממש. מעיון בתיק נראה, כי נקודת החיכוך העיקרית בין הצדדים הייתה סוגיית הטיפול באמם המבוגרת של האחות והאח. ביום 28.4.13, במסגרת התכתבות הדדית, שלחה המשיבה דוא"ל בו האשימה את המבקשים ביחס גרוע כלפי האם, ולא אפרט; זאת תוך שימוש במגוון שמות תואר פוגעניים (דוגמת "טינופת" ו"שודד תאב בצע") וחשיפת פרטים אישיים ביותר מחיי המבקשת. הדוא"ל הופץ לעסקו של המבקש ולאדמו"ר פלוני. ביום 19.5.13 הפיצה המשיבה מכתב למשרד הבריאות וגורמים נוספים; במכתב נטען, כי המבקשים משתלטים על נכסים שלא כדין ופועלים בניגוד לצוואת הדודים. ביום 17.6.13, במסגרת התכתבות הדדית, שלחה המשיבה למבקשת דוא"ל, הכולל ביטויים דוגמת "סיטרא אחרא", "קליפא דנקובא", "חלאה" ופנינים כיוצא באלה; שמתוך כבוד הבריות לא אכביר בהם. דוא"ל זה כלל אף הוא פרטים רגישים ביותר לגבי חייה הפרטיים של המבקשת. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי הוכח שהדוא"ל הועבר לפחות לשני אנשים. נציין גם, כי המשיבה כתבה בדוא"ל ש"המייל נשלח לכל בני משפחתנו בארץ ובדרום אפריקה כולל תרגום מדויק של הפרנויות וההפרעות שלך". אציין כבר כעת, כפי שנקבע גם בערכאות הקודמות, כי המבקשים לא טמנו ידם בצלחת, אלא החליפו "מהלומות מילוליות" עם המשיבה לא אחת.

א.              בעקבות ההתבטאויות המתוארות הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה שלוש תביעות בגין לשון הרע – שתיים מטעם המבקשים, ותביעה נגדית מטעם המשיבה. ביום 8.3.15, קיבל בית המשפט את תביעת המבקשים בחלקה, ודחה את תביעת המשיבה, תוך שנקבע כי לא הוכיחה את טענותיה. באשר למבקשים נקבע, כי הוכיחו את עילת התביעה, אך לא הוכח כי נגרם להם נזק בעקבות לשון הרע שהפיצה המשיבה, מעבר לעצם הפגיעה בכבודם ובשמם הטוב. נוכח האמור, נפסק למבקשים יחדיו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 35,000 ש"ח.

ב.             שני ערעורים – מזה ומזה – הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 15.7.15 דחה בית המשפט את שני הערעורים, וקבע כי אין מקום להתערב בגובה הפיצוי שקבע בית המשפט לענייני משפחה – ומכאן בקשת רשות הערעור. יצוין, כי בית המשפט המחוזי קבע, ברוב דעות, שנכון היה לפסוק סכום קצוב לכל אחד התובעים, ולא לקבוע פיצוי גלובלי לשניהם יחד, כפי שעשה בית המשפט לענייני משפחה.

בקשת רשות הערעור

ג.              הטענה העיקרית שבפי המבקשים היא, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו "פיצוי גלובלי" בעבור שתי התביעות יחד, ולא פיצוי מוגדר לכל אחד מהמבקשים; לפיהם שגה בית המשפט המחוזי כשהסכים לטענתם זו אך נמנע מהתערבות בגובה הפיצוי. נטען, כי הסכום שנפסק לטובת המבקשים נמוך ביחס לכוונתה של המשיבה לפגוע בהם, ולתוכן הפוגעני שבהודעותיה, מספרן, היקף הפצתן ולשיטתיות שבהתנהלותה.

הכרעה

ד.             לאחר עיון, לא ראיתי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כידוע במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. בנידון דידן טענות המבקשים אינן מעלות שאלה עקרונית, ואין אני רואה מקום לחשש מעיוות דין חמור.

ה.             מדובר בפרשה עגומה של סכסוך משפחתי שנראה כי יצא משליטה. כפי שצוין בבית המשפט לענייני משפחה, אף לא אחד מן הצדדים "נקי כפיים", במובן לשון הרע; אלא שחיובה של המשיבה בפיצויים נובע מכך שהפיצה את מסריה הפוגעניים בתפוצה רחבה. סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגדיר את התפוצה הנדרשת לשם קיומה של לשון הרע – "המפרסם לשון הרע [...] לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע [...]" (ההדגשה הוספה – א"ר). הפסיקה רואה את מספר האנשים שנחשפו ללשון הרע כאחת מאמות המידה לעניין גובה הפיצוי (ראו ע"א 552/73 רוזנבלום נ' כץ פ"מ ל(1) 589, 594; ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 57 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (2008)). כך גם במשפט העברי, הלומד את איסור לשון הרע מהפסוק "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא, י"ט ט"ז), ולא למותר לציין כי המשכו של הפסוק הוא "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"; וראו דברי הרמב"ן שם "כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן, כמו שמזכירין חכמים (משנה, מעשרות פ"ב מ"ג) רוכלין המחזירין בעיירות. וזה טעם 'בעמך', כי הוא הולך ברבים". וכך כותב גם בעל ספר "חפץ חיים" (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, בלארוס, המאות הי"ט-הכ') "ואדרבה, ככל שיתרבו השומעים יתרבה עליו הלאו זה כי הוא נותן מכשול לפני כמה אנשים" (לאוין ד'); ראו גם נ' סולברג "זכות האדם לשם טוב, חופש הביטוי לשון הרע לתועלת" פרשת השבוע (א' הכהן ומ' ויגודה, עורכים) במדבר 59; א' רובינשטיין "'דיבתם רעה' – על המאבק הנמשך לכבודו של הזולת ולשמו הטוב" פרשת השבוע בראשית255.

ו.              טענת הפיצוי הגלובלי אינה מובהקת. בית המשפט המחוזי קבע ברוב דעות, כי ראוי היה לפסוק לכל אחד מהמבקשים פיצוי נפרד; אך נקבע גם, כי סכום הפיצוי אינו חריג ואינו מצדיק את התערבותה  של ערכאת ערעור. אם כן נראה, כי טענת הפיצוי הגלובלי אינה נוגעת לשורש הדברים, אלא  עיקרהבקשה הוא בשאלת גובה הפיצוי הראוי בנידון דידן. שאלת אופי הפיצוי – גלובלי או אישי – היא תלוית נסיבות כגון מידת הזהות הרלבנטית בין התובעים, אופי לשון הרע והערכת תוצאתה הקונקרטית. כאמור, בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת שני המבקשים פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 35,000 ש"ח לפי סעיף 7א לחוק. הסכום המקסימלי לפיצוי לפי סעיף זה, כשעסקינן בשתי תביעות נפרדות, הוא 100,000 ש"ח. גם אם נסבור, כי בית המשפט לענייני משפחה פסק פיצויים על הצד הנמוך – ונזכור, כי המסרים שהפיצה המשיבה כללו, בין היתר, באופן חמור פרטים אישיים ביותר מחייה של המבקשת – לא נתעלם מכך שחלק מן המסרים שהפיצה המשיבה נכתבו כתגובה להתבטאויות קשות מצד המבקשים, וגם לכך משקל בקביעת הפיצוי. על כן אין עסקינן בעוול ובעיוות דין המצדיק התערבות בגלגול נוסף, ולא נכביר מלים שכן לא נתבקשה תשובה, גם כדי לא להכביר הוצאות. בנוסף, היקף תפוצתן של הודעות המשיבה היה מצומצם יחסית, ואין עסקינן במקרה בו המסרים הפוגעניים הגיעו לאוזנו של הציבור הרחב (אך לדאבון לב, בעידן האינטרנט מדובר בכגון דא בחזון נפרץ; ראו משה פיביך "לשון הרע באינטרנט" דין ואומר 16 (2010). גם אילו סברתי אחרת – ואיני נוטע מסמרות – כי היה מקום לפיצוי גבוה יותר בערכאה הדיונית, לא זו היא אמת המידה לבחינתה של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו רע"א הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ, פסקה 9 להכרעתו של השופט זילברטל (2013)). בית המשפט לענייני משפחה שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים, וכך גם בית המשפט המחוזי – ופסיקותיהם אינן כל עיקר חריגות באופן המצדיק התערבות.

ז.              סוף דבר, אין אני רואה מקום להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, ‏ט"ו בחשון התשע"ו (‏28.10.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15065580_T01.doc   אק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il