1.האם הפחתת ביקורי הבית שהיוו עיקר עבודתה ושכרה של התובעת נעשתה משיקולים ענייניים או מטעמים זרים הכרוכים בהתנכלות? זוהי השאלה המרכזית בתיק זה, שעניינו הפרשי שכר הנובעים מהפחתת ביקורי הבית, הפרשות סוציאליות על רכיב זה, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצויים בגין עוגמת נפש.
רקע עובדתי
2.התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעת ב- 1.6.1992 כמנהלת לשכת מחוז דרום ובהמשך כמזכירה. החל מחודש 6/1998 התובעת עבדה כפיזיותרפיסטית במחוז דרום – במכון בבאר שבע וביחידה להמשך טיפול. בחודש 2/2010 עברה התובעת לעבוד בבית החולים סורוקה וב-30.6.2011 סיימה את עבודתה לאחר שהתפטרה.
עבודת התובעת במכון במחוז, הייתה בהיקף של חצי משרה (20 שעות שבועיות) ומעבר לכך, במסגרת היחידה להמשך טיפול, ביצעה התובעת ביקורי בית וזאת בממוצע של 80 ביקורים לחודש. עקב כך, שכרה של התובעת עמד על כ-15,000 ש"ח מידי חודש.
3.ביום 23.3.2008 נחתם הסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין איגוד הפיזיותרפיסטים וארגון עובדי הנתבעת, שעניינו שיטת תגמול חדשה לעובדים הפיזיותרפיסטים בנתבעת (נספח 1 לתצהירי הנתבעת). לנוכח הערות הממונה על השכר במשרד האוצר, נחתם הסכם קיבוצי חדש בין הצדדים, החל מ-20.8.2008 (נספח 2 לתצהירי הנתבעת) (להלן: ההסכם או ההסכם הקיבוצי). בסעיף 48 להסכם נקבע כי פיזיותרפיסטים עובדי הנתבעת יבצעו ביקורי בית מעבר לשעות משרתם בנתבעת. עוד נקבע בסעיף 50 להסכם כי ביקורי בית לא יהוו חלק משיעור משרת הפיזיותרפיסטים ועל כן לא יהוו רכיב לצורך תשלום פיצויי פיטורים, מחלה וחופשה ולא יועברו בגינם תשלומים לפנסיה, קרן השתלמות וקופת חיסכון, למעט קופת גמל.
בסעיף 49 להסכם נקבע כי התמורה בגין ביקורי בית תעמוד על 120 ש"ח לביקור ועל פי סעיף 51 – מדובר בתמורה מוגדלת וגבוהה מהנהוג בעבר. עוד נקבע כי ככל שתוגש תביעה מטעם עובדים פיזיותרפיסטים לקבלת תשלומים נוספים עבור ביקורי הבית, ולאחר חתימת ההסכם, תבוא תמורה מופחתת על פי התעריף השעתי, במקום התמורה ששולמה.
4.עוד נקבע במסגרת ההסכם, כי הצדדים סיכמו על ביטול שיטות התגמול במסגרת ססיות לפיזיותרפיסטים (ססיות היה הגמול ששולם לפיזיותרפיסטים עבור עבודה נוספת שביצעו לאחר שעות העבודה הרגילות) וכן הגדלת היקף המשרה, עדכון הזכויות ותשלום תוספת שנקראה: "שכר עידוד". כאמור, אף סוכם כי התעריף בגין ביקורי בית יגדל כך שיעמוד על 120 ש"ח במקום 87.93 ש"ח.
5.בעקבות ההסכם, עלתה דרישת עובדי המכון לביצוע ביקורי בית, שכן (כפי שהדבר מצא ביטויו בישיבה מיום 23.11.2008), ההכנסה עבור ביקורי בית היא הכנסה בטוחה וודאית, על רקע אי הבהירות ששררה בקרבם, לגבי השכר החדש בעקבות השינויים בהסכם. באותה ישיבה השתתפו גב' ענת קרוצ'י – מנהלת משאבי אנוש במחוז דרום של הנתבעת, גב' חן ארבלי – מנהלת שרותי הפיזיותרפיה במחוז דרום וגב' אינגה נתן מהיחידה להמשך טיפול.
בנסיבות אלו, הוצעו קריטריונים להקצאה ותיעדוף הפניות לביקורי בית וביניהם – הנגישות לפיזיותרפיסטים כמו: מקום המגורים ומקום העבודה, מקצועיות וניסיון, העדפה לעובד המכון ואחר כך ובסדר יורד, עובד בית חולים סורוקה, עובד עצמאי וקבלן, היקף המשרה במחוז, תפקיד ניהול, עובדים שמועסקים במכונים בפריפריה שאינם במקום מגוריהם.
לבסוף, הוסכם כי הקריטריונים לתיעדוף יהיו לפי הסדר הבא – היקפי משרה במחוז – כלומר, מי שהיקף המשרה שלו גדול יותר, מי שמועסק במכוני פריפריה שאינם במקום מגוריו, המקצועיות והניסיון (סיכום הדיון צורף כנספח 4 לתצהירי הנתבעת).
6.ביום 14.1.2009, התובעת שמעה על הכוונה לצמצם את מספר ביקורי הבית לפיזיותרפיסטים העובדים בחלקיות משרה (סעיף 27 לתצהיר התובעת ונספח 25 לתצהירי הנתבעת). התובעת, שעבדה בחצי משרה, הבינה כי היא עתידה להיפגע מכך.
על רקע זה וסיבות נוספות, ביקשה התובעת ב-3.12.2009 לעבור לעבוד בהיקף של חצי משרה מהמחוז לבית החולים סורוקה. בבקשתה, התובעת ציינה כי היא מעוניינת בשינוי מקצועי עם דגש על מקום וטיפול במטופלים אקוטיים (מכתב התובעת מיום 3.12.2009 צורף כנספח 9 לתצהירי הנתבעת).
התובעת נפגשה עם גב' חן ארבלי ביום 10.12.2009 (סיכום הפגישה צורף כנספח 10 לתצהירי הנתבעת) ולאחריו ב-20.12.2012 אישרה גב' ארבלי לתובעת את מעברה לסורוקה (נספח 11 לתצהירי הנתבעת).
7.טרם המעבר לסורוקה, נפגשה התובעת עם יו"ר וועד העובדים במחוז דרום, גב' פנינה פחימה, וזו ציינה בפניה כי המעבר עלול לגרום לפגיעה בשכרה. גב' פחימה הסבירה לתובעת כי המדיניות במחוז היא להעדיף את עובדי המחוז על פני עובדי סורוקה בכל הקשור להקצאת ביקורי בית, ועל כן, יתכן ולא יוקצו לה ביקורי בית במסגרת עבודתה בסורוקה. גב' פחימה שוחחה עם גב' ארבלי והאחרונה מסרה לה, שרק אם לא יהיו עובדי מחוז שמוכנים לבצע ביקורי בית – הם יוקצו לעובדי סורוקה, לרבות התובעת. על אף ההבהרות האלו, התובעת הייתה נחושה לעזוב את המחוז (מכתבה של גב' פחימה מיום 23.6.2014 המבהיר את העובדות הנ"ל צורף כנספח 58 לתצהירי הנתבעת, וראו גם עדותה של גב' פחימה עמ' 21 שורות 1-3, עמ' 21 שורה 17).
8.עם המעבר של התובעת לבית החולים סורוקה ב-1.2.2010, הופחתו בהדרגה ביקורי הבית אשר הוקצו לה. בחודש 2/2010 ביצעה התובעת 53 ביקורי בית, ב-3/2010 – 34, ב-4/2010 – 45, ב-5/2010 – 82, ב-6/2010 – 37, ב-8/2010 – 9. לאחר מכן לא שובצה התובעת לביקורי בית.
9.ב-16.3.2010 התקיימה ישיבה בהשתתפות מנהל מחוז דרום, מר מיכאל אורן, גב' ארבלי וגב' נתן. בפגישה זו הבהיר מר אורן כי יש לתת עדיפות בהקצאה של ביקורי בית, לעובדי המחוז, בעלי היקף משרה גדול. גב' נתן מסרה כי מדיניות זו מיושמת מסוף 2008. בנוסף, סוכם כי יש לתת עדיפות גם למי שמועסקים במכונים בפריפריה הרחוקים ממקום מגוריהם ושסידור עבודתם כולל משמרות מאוחרות (סיכום הפגישה צורף כנספח 7 לתצהירי הנתבעת).
10.בעקבות הפחתת ביקורי הבית, פנתה התובעת ליו"ר ועד העובדים בבקשה לסייע לה (נספח ת/5 לתצהירי התובעת); ובתאריך 3.1.2011 פנתה התובעת באמצעות באת כוחה, למנכ"ל הנתבעת, בדרישה לפצותה בשל ההפחתה וההפסקות בשיבוץ לביקורי בית (נספח 44 לתצהירי הנתבעת).
ב"כ הנתבעת השיבה ביום 1.3.2011 וציינה כי הוצע לתובעת לבצע ביקורי בית בקריית גת בהיקף של כ-80 ביקורים בחודש, אך היא לא הסכימה לכך. כמו כן, הוצע לתובעת לבצע עבודה נוספת בבית חולים סורוקה אך היא סירבה לכך (נספח 45 לתצהירי הנתבעת).
ב"כ התובעת דחתה ביום 12.5.2011 את בקשת הצעת הנתבעת לבצע ביקורי בית בקריית גת וכן הכחישה כי הוצע לה לעבוד בעבודה נוספת בבית החולים (נספח 46 לתצהירי הנתבעת).
11.בתאריך 4.4.2011 פנתה התובעת למנהלת משאבי אנוש בנתבעת – גב' חנית רצהבי וביקשה כי היקף משרתה ירד ל—25% משרה, זאת כדי שתוכל לעבוד בעבודה נוספת (נספח 49 לתצהירי הנתבעת). בקשת התובעת להקטנת היקף משרתה נדחתה ע"י מנהלת שירותי הפיזיותרפיה גב' פטריס שליסל, לאחר שנמצא כי ירידה בהיקף המשרה, תפגע ברצף הטיפולי במחלקות אשפוז, ותיצור תקדים בשעה שקיימת מצוקת כוח אדם (נספח 50 לתצהירי הנתבעת).
גב' חגית רצהבי אשר שימשה כמנהלת משאבי אנוש, נפגשה עם התובעת ביום 19.5.2011 והסבירה לה את דחיית בקשתה לצמצום היקף המשרה, וכן חזרה והציעה לה לבצע עבודות נוספות וביניהן: כוננויות ותורנויות בשבת (רישום עיקרי הפגישה צורף כנספח 51 לתצהירי הנתבעת).
12.ביום 29.5.2011 הודיעה התובעת לנתבעת כי ככל שלא יוחזרו לה ביקורי הבית בהיקף כפי שהיה לה, וכן כי באם לא ישולם לה פיצוי בגין הפסקת התשלום בתוך 30 ימים, היא תתפטר (נספח 52 לתצהירי הנתבעת).
בתאריך 28.6.2011 הודיעה התובעת כי התפטרותה תכנס לתוקף ב- 30.6.2011 (נספח ת/6 לתצהיר התובעת).
טענות התובעת
13.התובעת טוענת כי במשך שנים סבלה מהתנכלויות והתעמרויות מצד גב' חן ארבלי, עד אשר קצה נפשה וביקשה לעבור לעבוד בבית החולים סורוקה. אולם, אז גילתה כי מספר ביקורי הבית אליהם שובצה החל לרדת וזאת בהתאם להוראתה של גב' ארבלי לגב' נתן, שלא להעביר לתובעת יותר ביקורי בית. טענת הנתבעת כי מדובר במדיניות של העדפת עובדי המחוז, יושמה רק לאחר שעברה לביה"ח סורוקה, ורק לגבי התובעת.
גב' נתן הודתה בעדותה כי לא קיבלה הנחיה לצמצם לחלוטין את ההפניות לעובדי סורוקה; רק לגבי התובעת היא קיבלה הנחיה שלא לתת הפניות ולשאר העובדים רק לתת עדיפות משנית. גב' נתן המשיכה ושיבצה תקופה מסוימת את התובעת בביקורי בית בשל מטופלים שביקשו אותה. בנוסף, ההחלטה להתייחס לעובדי סורוקה בנפרד מעובדי המחוז, נוגדת את השינוי הארגוני שעבר המחוז ושהפך למרחב אחד הכולל את עובדי בית החולים ועובדי המחוז.
14.התובעת סירבה לקבל את ההצעה לבצע ביקורי בית בקריית גת, מאחר שהגיעה מאוחר מדי וכי מדובר במקום רחוק ממגורי התובעת וללא שקיבלה השתתפות בהוצאות הנסיעה. התובעת לא יכלה להסכים להגדלת משרתה באמצעות ביצוע תורניות בסופי שבוע, בשל היותה שומרת שבת. לעומת זאת, בקשת התובעת להגדלת משרתה בהיקף שעות ביקורי הבית שביצעה קודם לשינוי, סורבה, זאת בשונה מפיזיותרפיסטים שהופסקו להם הססיות והיקף משרתם הבסיסי גדל.
15.המדיניות שנותנת עדיפות לעובדי המחוז, מנוגדת להוראות ההסכם שלא מבחינות בין עובדים לפי מקום העבודה. המדיניות לא הובאה לידיעת העובדים, הם לא ידעו כי הולכים להרע את תנאי העסקתם וכי נציגי הנתבעת היו אדישים לפגיעה בעובדים.
16.התובעת עותרת לכך כי בצד הפיצוי בשל אי תשלום שכר ביקורי בית, יש לשלם גם בגין הפרשי זכויות סוציאליות על התמורה שקיבלה עבור ביקורי הבית. מדובר באותה עבודה שהתובעת ביצעה במכון, כחלק ממשרתה הרגילה. עצם הכללת סעיף בהסכם הקיבוצי, לפיו התשלום בגין ביקורי בית לא יהווה רכיב לצורך פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות – הינה מנוגדת לדין ובטלה. לחילופין, ככל שלא תיפסל הוראה זו, התובעת מצמצמת את הסעד של הפרשות עד לכניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי ובמגבלות תקופת ההתיישנות.
17.עוד עותרת התובעת להשלמת פיצויי הפיטורים שקיבלה בשיעור של 2.33% וכן, להשלמת הפיצויים גם בקשר לרכיב ביקורי הבית שלא נכלל בחישוב, ולחילופין להכללת הרכיב לפחות עד לכניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי.
התובעת טענה עוד כי היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש לאחר שהוכיחה כי משכורתה הופחתה בשרירות לב. ניסיונותיה לקבל סיוע כדי להפסיק את ההרעה נתקלו באטימות ועקב כך, נפגעה השתכרותה אנושות.
טענות הנתבעת
18.הנתבעת טוענת כי ההחלטה להפחית את כמות ביקורי הבית, נעשתה מטעמים ענייניים, הקשורים למדיניות המחוז בהקצאת ביקורי בית. לכל היותר, הפחתת ביקורי הבית, שינתה את היקף העבודה הנוספת, אך, לא שינתה את היקף המשרה הבסיסי. התובעת הייתה מודעת למדיניות זו טרם המעבר לבית החולים ודחתה את כל ההצעות להגדלת השתכרותה ובהן – 80 ביקורי בית בקריית גת, עבודה נוספת בבית החולים, והגדלת היקף המשרה בבית החולים.
19.התובעת אינה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים מאחר ולא הוכיחה כי התפטרותה נבעה מהרעה מוחשית בתנאי עבודתה. כאמור שינויים בהיקף העבודה הנוספת אינם מצדיקים תשלום פיצויים פיטורים במיוחד כשהתובעת דחתה את כל הצעות הנתבעת.
התובעת אינה זכאית לתשלום זכויות סוציאליות בגין הרכיב של ביקורי בית, מאחר וההסכם הקיבוצי קובע כי ביקורי הבית מהווים עבודה נוספת ואינם רכיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים או זכויות סוציאליות. התובעת ידעה זאת במשך שנים והשלימה עם כך, בהתנהגותה.
לחילופין, טוענת הנתבעת כי בהסכם הקיבוצי נקבע, כי ככל שתוגש תביעה לקבלת תשלומים נוספים בגין ביקורי בית – תחושב התמורה כאילו התקבלה בהתאם לתעריף השעתי ולפיכך, זכאית הנתבעת לקזז את היתרה.
20.לחילופי חילופין, טוענת הנתבעת כי התביעה לתשלום ימי חופשה והבראה מתעלמת מכך שהתובעת כבר קיבלה תשלום עבור ימי חופשה והבראה, עבור חצי משרה בה עבדה. בגין ביקורי הבית אף שולמו הפרשות לקופת גמל בהתאם להסכם הקיבוצי.
לבד מכך, התנהלות הנתבעת הייתה תקינה ובתום לב ואינה מצדיקה פסיקת פיצוי לתובעת בגין עוגמת נפש.
הכרעה
21.כפי ששנינו בתחילת דברינו, השאלה המרכזית בתיק זה נוגעת לסוגיית ההפחתה במספר ביקורי הבית שהתובעת קיבלה: האם כשיטת התובעת – בשל התנכלות ושיקולים זרים או לפי שיטת הנתבעת – בשל שינוי בסדרי עדיפויות? על מנת להגיע למסקנה מושכלת, נתחקה אחר דרכי העבודה במכון בו עבדה התובעת, כפי שהיו לפני חתימת ההסכם הקיבוצי ולאחריו, השינויים שחלו והשפעתם על חלוקת טיפולי הבית.
מתכונת עבודת הפיזיותרפיסטים לפני ההסכם ואחריו
22.עבודתם של הפיזיותרפיסטים אצל הנתבעת מתבצעת במכון אליו מגיעים המטופלים ובבתי המטופלים במה שנקרא "טיפולי בית", אשר מחולקים ומפוקחים ע"י היחידה להמשך טיפול.
התובעת עבדה בהיקף של חצי משרה במכון ומעבר לכך, שלא במסגרת משרתה הקבועה, בעבודה נוספת, ביצעה ביקורי בית בבתי מטופלים וזאת בהתאם לצורכי הנתבעת ועל כן, בהיקפים משתנים. השכר עבור טיפולי הבית היה גבוה יותר מהשכר השעתי ששולם עבור עבודה במכון.
צורת עבודתה של התובעת לא שיקפה את עבודתם של מרבית הפיזיותרפיסטים. כפי שציינה זאת בסעיף 9 לתצהירה, האחרים עבדו בהיקף של חצי משרה, אבל קיבלו בנוסף ססיות – תשלום משתנה בהתאם למאמץ בעבודה נוספת.
23.ביום 26.8.2008 נחתם הסכם קיבוצי בין הנהלת הנתבעת לבין איגוד הפיזיותרפיסטים וארגון עובדי קופת חולים כללית שעניינו שיטת תגמול חדשה לעובדים הפיזיותרפיסטים.
במסגרת הסכם זה בוטלה שיטת תגמול באמצעות ססיות – תשלום שהיה עבור פעילות רפואית לאחר שעות העבודה הרגילות (סעיף 4 להסכם). בתמורה לכך הוגדל היקף משרתם של הפיזיותרפיסטים, בהתאם לממוצע היקף עבודתם בססיות בשנים עשר החודשים שקדמו למועד חתימת ההסכם ועד למשרה מלאה (סעיף 10.2 להסכם).
בעקבות הגדלת המשרה, הפיזיותרפיסטים זכו לעדכון כל הזכויות הנובעות מכך (סעיף 11.1).
בנוסף, הפיזיותרפיסטים קיבלו שכר עידוד לפי נוסחאות שפורטו בהסכם. בין השאר צוין כי שכר העידוד למי שלא ביצע עבודה בססיות, לא יעלה על 2,500 ש"ח (סעיף 27). כמו כן, שכר העובד יבוא בחשבון לצורך הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים (סעיף 16).
24.ההסכם התייחס גם לביקורי בית וקבע כי עובדי הנתבעת, יבצעו אותם מעבר למשרתם והם יהוו עבודה נוספת (סעיף 50). התשלום בגין ביקורי בית הועלה והועמד על 120 ש"ח במקום 87.83 ש"ח(סעיף 49). עוד צוין כי במידה ותוגש תביעה מטעם פיזיותרפיסטים לקבלת תשלומים נוספים עבור ביקורי בית, לאחר חתימת ההסכם, תבוא במקום התמורה ששולמה עבור ביקורי הבית, תמורה מופחתת על פי התעריף השעתי (סעיף 51).
25.בעקבות ההסכם משרתם של כל הפיזיותרפיסטים שעשו ססיות, גדלה ואילו התובעת שלא עשתה ססיות, נותרה בהיקף של חצי משרה. התובעת הודתה כי מצב זה היה ידוע לה והיא הייתה שמחה אם היו מכניסים את ביקורי הבית לתוך המשרה (עמ' 10 שורות 26-27). אך, תקוותה של התובעת עמדה בניגוד מוחלט להוראות ההסכם שקבעו כי התמורה עבור ביקורי בית נעשית במסגרת עבודה נוספת.
26.תמונת המצב כפי שהייתה במכון נכון לביצוע ההסכם מ-2008, הייתה כזו שבה מרבית הפיזיותרפיסטים הגדילו את משרתם מחצי משרה עד משרה מלאה, בעוד שהתובעת נותרה עם חצי משרה.
בנוסף, בעקבות העלאת התעריף לביקורי הבית, עלה הביקוש לביצועם, ועל כן הוחלט על קביעת קריטריונים להקצאת ביקורי הבית במחוז.
קביעת קריטריונים לחלוקת ביקורי בית
27.ב-23.11.2008 התקיימה ישיבה בה השתתפו גב' ענת קרוצ'י – מנהלת משאבי אנוש במחוז דרום בנתבעת, גב' חן ארבלי – מנהלת שירותי פיזיותרפיה במחוז וגב' אינגה נתן – מנהלת היחידה להמשך טיפול. בפרוטוקול הישיבה מצוין כי צרכי המציאות משתנים בשל ההסכם החדש בו התעריף לביקורי בית הועלה ל-120 ש"ח לביקור. הכנסה זו הינה בטוחה לפיזיותרפיסטים, ששכר הבסיס עצמו לא ברור עדיין, ולכן יש ביקוש גדול לביקורי בית. עוד התברר שעובדים שלא הופיעו לעבודה במכון, הגיעו לביקורי בית גם כשהיו בחופשה או במחלה (נספח 4 לתצהירי הנתבעת).
28.גב' קרוצ'י הסבירה בתצהירה בסעיף 20, את הרקע לקריטריונים בתיעדוף בכל הקשור להקצאת ביקורי בית:
28.1העדפה לעובדי המחוז
הוחלט כי תינתן עדיפות בהקצאת ביקורי בית לעובדי המחוז על פני עובדי מוסדות אחרים של הנתבעת ובכלל זה עובדי בית חולים סורוקה וכן על פני נותני שירותים.
לעובדי סורוקה קיימות אפשרויות השתכרות, שלא קיימות לעובדי המחוז כמו ביצוע תורנויות וכוננויות וכן, תוספות שכר ייחודיות. חלק מהרצון לשמר את עובדי המחוז מצא ביטוי בהגדלת השתכרותם, בשעה שלעובדי סורוקה יש מחויבות פחותה למחוז, על ידי מתן עדיפות לעובדי המחוז על פני עובדי מוסדות אחרים ויצירת מקום תעסוקה אטרקטיבי למחפשי עבודה בדרום.
28.2העדפה לעובדי מחוז במשרה מלאה
עוד הוחלט כי תינתן עדיפות להקצאת ביקורי בית לעובדים במשרה מלאה, על פני עובדים במשרה חלקית. הכוונה הייתה לתמרץ את מי שעובד במשרה מלאה, כיוון שעובדים במשרה חלקית משלימים הכנסה בעבודות פרטיות ובביקורי בית.
28.3העדפה לעובדים במכונים בפריפריה
מאחר שרוב הפיזיותרפיסטים מתגוררים בבאר שבע ומחפשים עבודה קרוב לביתם (ולכן שיבוץ רחוק לא התאים להם), היה צורך בתמריץ לשיבוץ בפריפריה.
28.4העדפה לבעלי ניסיון ומקצועיות
29.שיקולים אלה מקובלים עלינו ובתמונת המצב שנוצרה לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי ב-2008, שינוי סדרי העדיפות בכל הקשור להקצאת ביקורי בית היו מחויבי המציאות. כפי ששנינו קודם, המשמעות של שינוי התגמול לו היו זכאים הפיזיותרפיסטים, נגעה לכולם, למעט התובעת ועובדת נוספת בשם דנה ברזין. אך, ברור לנו שלא ניתן לקבל את טענת התובעת כי מדיניות הקצאת ביקורי הבית נעשתה מתוך כוונה להתנכל לה, שכן, ראייה צרה זו מתעלמת מצורכי כלל המערכת, כפי שמצאו ביטויים בשיקולים שעמדו ברקע הקריטריונים וכפי שנראה בהמשך. מדיניות זו נוהגת עד היום כאשר לעובדי בית חולים סורוקה, שם עבדה התובעת לפני התפטרותה, לא מוקצים ביקורי בית.
30.חיזוק לכך שלא מדובר בגחמה של מנהלת כזו או אחרת, עולה מסיכום פגישת עבודה שהתקיימה ביום 16.3.2010 בהשתתפות מנהל המחוז מר מיכאל אורן, גב' ארבלי וגב' נתן (נספח 7 לתצהירי הנתבעת). בפגישה זו מציין מר אורן שחשוב לו ש"יעשה צדק בחלוקת הביקורים", שתינתן עדיפות לעובדי המחוז על פי היקף משרתם על מנת שיהיו מרוצים ושבעי רצון. בסיכום הפגישה, מר אורן ציין כי עדיפות המחוז בהקצאת ביקורי בית, תהיה לעובדי המחוז בעלי היקף משרה גדול, המועסקים במכונים בפריפריה המרוחקים ממקום מגוריהם, ושסידור עבודתם כולל משמרות מאוחרות, כל זאת על מנת לתמרץ את העובדים.
יישום מדיניות התיעדוף בהקצאת ביקורי בית על התובעת
31.לכאורה, התובעת הייתה אמורה לקבל פחות ביקורי בית מתחילת שנת 2009, כאשר היקף משרות שאר הפיזיותרפיסטים במכון עלה. אין גם חולק כי התובעת ידעה על כוונה זו בסמוך לאחר הישיבה מסוף 2008, כפי שהצהירה על כך בסעיף 27 לתצהירה, ולפיו שמעה ב-14.1.2009 על היוזמה להגביל את ביקורי הבית לפיזיותרפיסטים שעובדים בחלקיות משרה. בפועל, כמות ביקורי הבית שהוקצו לתובעת לא צומצמה במהלך 2009.
32.גב' אינגה נתן מנהלת היחידה להמשך טיפול סיפרה בעדותה כי ההנחיה בדבר מתן עדיפות לעובדי המחוז שעובדים בהיקף משרה מלאה, בכל הקשור להקצאת ביקורי בית, לא יושמה עד שנת 2010 (עמ' 10 שורות 1-4. מדיניות זו הייתה ידועה לה (עמ' 17 שורות 30-32) ולמרות זאת המשיכה להעביר לתובעת ביקורי בית מכיוון שהיו מטופלים אשר ביקשו רק אותה (עמ' 8 שורות 10-16) ונראה היה לה לא מקובל, שלא להעביר לתובעת הפניות (עמ' 8 שורות 20-23). גב' נתן ציינה שמות של ארבעה עובדים נוספים שעליהם השפיעה מדיניות התיעדוף החדשה (עמ' 10 שורות 9-14). גב' נתן הודתה שמנהל המחוז ביקש שביקורי הבית יוקצו לעובדי המחוז שעובדים בהיקף משרה גדול יותר והתרעם על כך, שלא יישמו זאת (עמ' 14 שורות 24-32). בעניין זה יצוין כי גב' נתן בפגישתה עם מנהלת המחוז מסרה למנהל המחוז שהקריטריונים החדשים מוסכמים עליה והמדיניות הזו מיושמת בפועל כבר מסוף 2008 (נספח 7 לתצהירי הנתבעת). כאמור, המדיניות יושמה רק ממרץ 2010, לאחר שהתובעת עברה לעבוד לפי בקשתה, בבית החולים סורוקה (עמ' 15 שורות 19-23).
בעקבות המעבר לסורוקה, גב' נתן החלה להפחית את מספר ביקורי הבית שהוקצו לתובעת עד סוף 2010, שאז לא קיבל כל עובד פיזיותרפיסט בסורוקה ביקורי בית, ומצב זה נכון גם עד היום (עמ' 16 שורות 27-32; ועמ' 17 שורות 1-2). על כן, לא ניתן לומר כי הפחתת ביקורי בית עם מעבר התובעת לסורוקה נעשה רק בגלל התובעת.
33.לעניין זה, מקובלת עלינו הגישה שעובדי המחוז קיבלו עדיפות על פני עובדי סורוקה בכל הקשור להקצאת ביקורי בית, בשים לב לזכויות האחרות שיש לעובדי סורוקה ואין לעובדי המחוז, כגון: עבודה במשמרות, כוננויות וכיו"ב. על כן, מהרגע שהתובעת בחרה לעבור לסורוקה, לא היה יכול להיות ברור יותר מכך שביקורי הבית שקיבלה כעובדת המחוז - יופחתו אם לא יופסקו.
יו"ר וועד העובדים במחוז גב' פנינה פחימה, העידה בפנינו כי אמרה לתובעת ששכרה ייפגע כאשר תעבור לסורוקה בשל הפחתת ביקורי הבית, אבל התובעת אמרה שיש עובדים בסורוקה שעושים ביקורי בית (עמ' 21 שורות 1-3, עמ' 21 שורה 17). על כן ברור כי לנוכח דברים אלו, לא יכולה הייתה להיות לתובעת ציפייה אמיתית להמשיך ולקבל ביקורי בית עם המעבר שלה לסורוקה.
טענות התובעת ביחס להתנכלות של גב' ארבלי כלפיה
34.התובעת מייחסת לגב' חן ארבלי שורה של פעולות אשר היא מכנה "מסע התנכלויות" שהביא בסופו של דבר להחלטה לעזוב את העבודה במכון ולעבור לבית החולים סורוקה. בסעיפים 23-24 לתצהירה מספרת התובעת כי ב-28.11.2008 התקשר אליה מנהל המכון, מר מרק גיינגולס, והזהיר אותה שלא תחתום על מכתב שמסתובב במכון כי אחרת "ראשים יעופו". ב-30.11.2008 קיבלה התובעת הודעה מגורם שלישי העובד בנתבעת, כי גב' ארבלי מסרה לו שלא כדאי לתובעת להתחבר לקומץ העובדים שעושים בעיות, כי אחרת היא תיפגע.
ממכתב שכתבה התובעת ב-23.1.2009 לגב' ויויאן גנאל נציגת וועד הפיזיותרפיסטים במחוז דרום (נספח 24 לתצהירי הנתבעת), עולה כי אותו גורם שלישי הוא בעלה של התובעת. התובעת מציינת במכתב, כי גב' ארבלי פוגעת בה: הן בעובדה שהפסיקה להחליף את גב' נתן בתפקידה ובמקומה הובאה פיזיותרפיסטית חדשה, והן בכוונה להפחית את מספר ביקורי הבית.
35.דומה שאם נתייחס לדברים האמורים במכתב התובעת הכוללים מספר תלונות, הרי שבכל הקשור לתחושתה כי מאזינים לשיחותיה, אין לנו כל דרך לבחון זאת כאשר מדובר בתחושה בלבד. באשר לכוונה להפחית את מספר ביקורי הבית, כפי שקבענו קודם, מדובר במדיניות עם תכלית ראויה, שלא נעשתה מתוך כוונה לפגוע בתובעת דווקא, ואם נדייק, בשעה שהוחלט על המדיניות והתובעת עבדה במכון – היא לא נפגעה ממנה.
טענה אחרת המופיעה במכתב התובעת ובתצהירה מתייחסת להפסקת החלפתה את גב' נתן בתפקיד מנהלת היחידה (סעיף 26 לתצהיר). לטענת התובעת הוכנסה פיזיותרפיסטית אחרת חדשה במקומה, ולעיתים גם גב' ארבלי החליפה את גב' נתן. הדברים נעשו לטענת התובעת, ללא ידיעתה ומאחורי גבה.
על מנת להבין את טענת התובעת בנקודה זו, נבהיר כי התובעת החליפה מעת לעת את גב' נתן, כאשר זו יצאה לחופשה. לא מדובר במינוי של קבע שניתן לתובעת ואין היא טוענת זאת, ועל כן, לא קמה לה גם זכות קנויה להחליף דרך קבע את גב' נתן. ברור לנו שהחלפת גב' נתן בתפקיד ששלט בניתוב ביקורי הבית לפיזיותרפיסטים, הקנה יתרון לא קטן למי שמילא אותו וגם היה זה שקבע את הקצאת ביקורי הבית.
לא ראינו ממש בטענות אלו של התובעת, אשר ללא קשר לעובדה אם מדובר בפיזיותרפיסטית חדשה או לא, ומצאנו כי ההסבר שניתן ע"י גב' ארבלי הניח את דעתנו. כך בסעיפים 103-112 לתצהירה ציינה כי בתקופת מבצע עופרת יצוקה, גב' נתן ליוותה קבוצה של ילדים בקייטנה באזור הצפון ואת מקומה החליפה פיזיותרפיסטית אשר עובדת במכון בנתיבות, שנסגר בעקבות המצב הביטחוני.
36.עוד טענה של התובעת מתייחסת לביטול השתתפותה בקורס "התאמת כיסאות ממונעים". ביטול שנעשה על ידי גב' ארבלי (סעיף 28 לתצהיר התובעת). גב' ארבלי ציינה בתצהירה כי המשתתפים בקורס היו צריכים להתחייב כי יבצעו את ביקורי הבית למטרת התאמת כיסאות גלגלים בכל אזור הדרום ולא רק בבאר שבע. גב' נתן פנתה לתובעת מספר פעמים כי הייתה בעדיפות ראשונה, ולבסוף גם גב' ארבלי שוחחה עם התובעת ב-27.1.2009 ובשיחה זו, התובעת הבהירה כי כל עוד לא תתוגמל על הנסיעות מחוץ לבאר שבע, לא תסכים לצאת לקורס.
גב' ארבלי ביררה את הנושא והציעה לתובעת עוד באותו יום, כי תקבל תוספת בשווי של חלקי ביקור בהתאם למרחק עבור הנסיעות. גב' ארבלי הציעה לתובעת לא לדקדק בעניין הכספי ולקחת בחשבון את השדרוג המקצועי. התובעת ביקשה ארכה לשקול את הדברים וגב' ארבלי במקביל ביקשה את הסכמתה לפנות לעובדים אחרים (סיכום השיחות הטלפוניות שנערך ע"י גב' ארבלי צורף כנספח 29 לתצהירי הנתבעת). התובעת, בחקירתה הנגדית, הודתה כי הסכימה לצאת לקורס "התאמת כיסאות ממונעים", בכפוף לתשלום עבור נסיעות (עמ' 21 שורות 12-18).
דומה שהדברים מדברים בעד עצמם, והתובעת בחרה שלא לצאת לקורס, בשל התנאי שהציבה, שגם אם הוא סביר בעיניה, וודאי שלא ניתן לומר כי גב' ארבלי גרמה לכך שלא יצאה לקורס. גב' ארבלי עשתה כל שביכולתה כדי לשכנע את התובעת לצאת לקורס, אך התובעת לא הסכימה לצאת לקורס.
37.התובעת מציינת בתצהירה שורה של אנשים שהיו מודעים לאיומים שקיבלה מגב' ארבלי. ביניהם העידה גב' נתן, שלא תמכה בגרסה זו של התובעת, למעט העובדה שקיבלה הנחיה מגב' ארבלי להפחית בהקצאת ביקורי הבית לתובעת, אשר כפי שקבענו קודם היה בהתאם למדיניות תיעדוף מקובלת וסבירה.
38.התובעת הביאה כתמיכה לגרסתה את העובדת חנה ברזין אשר שימשה כפיזיותרפיסטית במכון מ-1996 עד 2009. בתצהירה, סיפרה גב' ברזין כי עם כניסתה של גב' ארבלי לתפקידה, חשה כי התנכלו לעובדים, וכי הייתה הקפדת יתר על הכללים לצד איומים על מה שיקרה למי שלא יעמוד בהם (סעיף 3 לתצהיר גב' ברזין). אין בכוונתנו להתייחס לכל האמור בתצהיר גב' ברזין, ודעתנו נחה באופן שקיים הסבר בקשר לכל אחת ואחד מההנחיות והנהלים שגב' ברזין טענה להם. ברוב המקרים, מדובר בהנחיות של מחלקת משאבי אנוש בנתבעת (נספחים 32, 33 לתצהירי הנתבעת). כמו כן, גב' ברזין הודתה בחקירתה הנגדית, כי מקורן של ההנחיות, שלא היו לרוחה והתפרשו כהתנכלות, היה במנהל המכון (עמ' 6 שורות 27 – 28, עמ' 7 שורות 2-4). כך גם נסיבות סיום עבודתה של גב' ברזין שנבעו מיציאה לחופשה (שקיימת מחלוקת אם אושרה), וכן ליקויים ברישומים רפואיים שערכה, אינם מעניינו של תיק זה.
באותו אופן, העובדה כי גב' ברזין זכתה לקבל פיצוי עבור שלילת ביקורי הבית במשך 4 חודשים, אינה מחזקת את זכאותה של התובעת לקבל פיצוי כזה, שעה שהנסיבות של גב' ברזין שונות מאלו של התובעת. שלילת ביקורי הבית ע"י גב' ארבלי ומנהלת משאבי אנוש דאז, גב' אורן, נעשתה על רקע הליכי משמעת שנפתחו כנגד גב' ברזין וכשהתברר שיתכן ונפל פגם בהחלטה זו, קיבלה גב' ברזין פיצוי על כך (סעיפים 56 עד 60 לתצהיר גב' קרוצ'י).
39.לא זו אף זו. עיינו בנתונים שנמסרו ע"י הנתבעת בקשר לפיזיותרפיסטים עובדי סורוקה, שביצעו ביקורי בית בתקופה שלפני תחילת עבודתה של התובעת בסורוקה ולאחריה. בחינה זו נעשתה לאור טענת התובעת כי הביקורים הופחתו רק לה.
מעיון בנספח 12 לתצהירי הנתבעת עולה כי הפיזיותרפיסטית שסומנה כ- BL – עובדת סורוקה הפסיקה לבצע ביקורי בית ב-8/2010 – חודש לאחר שהתובעת הפסיקה לבצע ביקורי בית – ובחודש האחרון ביצעה 10 ביקורים בלבד.
לפיזיותרפיסט BM הופסקו השיבוצים בחודש 4/2010.
לפיזיותרפיסטית חנה שפירא, הופסקו ביקורי הבית בחודש 12/2010 עם פרישתה לגמלאות, תוך שיצוין כי היא ביצעה ביקורי בית בקריית גת.
הפיזיותרפיסט BO ביצע 3 ביקורי בית בחודש 9/2010.
באותה תקופה, הוקצו לפיזיותרפיסטים עובדי המחוז, ביקורי בית, גם אם נקלטו לעבודה באותה תקופה וזאת במטרה לשמר אותם וכן, לא כל מי שהוא חדש במחוז הוא גם חדש במקצוע (סעיפים 56-57 לתצהיר גב' ארבלי).
דברים אלו מחזקים את טענת הנתבעת, לפיה, מדיניות התיעדוף יושמה החל משנת 2010, הן ביחס לעובדי המחוז שקיבלו יותר ביקורי בית והן ביחס לעובדי סורוקה שהפסיקו לקבל ביקורי בית. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי טענות התובעת לפיהן מדובר בהתנכלות אישית של גב' ארבלי כלפיה - לא הוכחו.
אפשרויות ממשיות לתיקון הפגיעה בשכר התובעת
40.בשלב זה של הדיון אנו מבקשים לשפוך אור על סירוב התובעת בשתי נקודות זמן קריטיות להצעות, שהיה בהן, כדי לשפר את מצבה החדש לאחר ההסכם הקיבוצי.
ב-2009, היה זה כאשר התובעת ניהלה משא ומתן ארוך, בקשר ליציאתה לקורס "כיסאות ממונעים", תפקיד אשר היה מספק לה עבודה משמעותית והתובעת התנתה את יציאתה לקורס בתשלום הוצאות נסיעה כאשר תבצע את העבודה. כפי שציינו קודם, גב' ארבלי, עשתה כל שביכולתה ומצאה כי תוכל לקבל עבור שעות הנסיעה שעות עבודה חלקיות עבור כל פעולה אבל התובעת סירבה לקבל זאת.
כך זה היה ב-2009 לפני שהתובעת עברה לסורוקה וגם לאחר שעברה, כאשר הובהר לה לפני המעבר, כי כמות ביקורי הבית תופחת כפי שגב' פחימה – יו"ר ועד עובדי המחוז עשתה כן, וכפי שקרה בפועל וביקורי הבית הופחתו. הוצע לתובעת ב-2011 לבצע את מכסת ביקורי הבית הממוצעת שהייתה רגילה לה – בקרית גת. גם כאן, התובעת סירבה לכך בטענה שהיא רגילה לבצע ביקורי בית בבאר שבע (עדות התובעת עד 28-29). כמו כן, גם כאן התובעת דרשה לקבל תשלום עבור נסיעות ונענתה בשלילה (עדות גב' נתן עמי עמ' 20 שורות 1-4).
41.דומה שהתובעת לא הכירה ולא השלימה עם השינוי שההסכם הקיבוצי הביא עימו, והיא סברה וללא כל בסיס שניתן להכניס ביקורי בית לתוך משרתה. גב' רצהבי – מנהלת משאבי אנוש הבהירה לה שההסכם הקיבוצי אינו מאפשר זאת (עמ' 29 שורות 5-11).
אין חולק גם כי גב' רצהבי הציעה לתובעת להגדיל את היקף משרתה בבית החולים סורוקה, אך, בשלב בו התובעת עבדה בחצי משרה בסורוקה, היא החלה לעבוד בחצי משרה בבית הלוחם בבאר שבע, ומבחינת התובעת הגדלת המשרה בסורוקה כבר לא הייתה רלוונטית (עמ' 29 שורות 29-31).
42.שוכנענו גם מעדויות נציגי הנתבעת כי מדיניות התיעדוף של עובדי המחוז בכל הקשור להקצאת ביקורי בית, מיושמת היום באופן מלא, כך שעובדים מחוז במשרה מלאה מקבלים עדיפות ראשונה בהקצאת טיפולי בית. כך עובדי מחוז בהיקף משרה כמו זה שהתובעת הועסקה בו ולא משובצים בביקורי בית בפריפריה כפי שהוצע לתובעת – מקבלים כ-18.8 ביקורי בית בחודש [סעיף 6 לתצהיר גב' ארבלי, נספח 21 – הכולל את פירוט ביקורי הבית לחודש מרץ 2014 כפי שחולקו לעובדי המחוז, וכן ראו עדותה של גב' נתן – לפיה החל מסוף 2010 אף עובד סורוקה לא מקבל ביקורי בית ועובדי המחוז זוכים לקבלם באופן בלעדי (עמ' 16 שורות 27-32, עמ' 17 שורות 1-2)].
43.לסיכום פרק זה, אנו קובעים כי הפחתת הקצאת ביקורי הבית נעשתה מטעמים ענייניים של תגמול עובדים ושימורם, מתוך מטרה לקבוע קריטריונים אחידים להקצאה, תוך העדפת עובדי המחוז על פני עובדים אחרים. לא מדובר במדיניות ש"נתפרה" עבור התובעת בשל התנכלות, אלא, מדובר בכורח המציאות שבא לעולם לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי. התובעת לא השכילה להבין את משמעות ההסכם הקיבוצי לגביה, שחייב שינוי בהיקף עבודתה, כאשר במשך שנים רבות קיבלה ביקורי בית ולא ביצעה ססיות. ההסכם הקיבוצי הכניס את הססיות לשכר הפיזיותרפיסטים, ולתובעת לא היה מה שיגדיל את שכרה, שכן ביקורי הבית לא נכנסו לשכר, אך, הפכו להיות מבוקשים. במצב זה, התובעת סירבה להתאים עצמה למציאות שנוצרה בעקבות ההסכם ודחתה כל הצעה שיכולה הייתה לשפר את מצבה, גם כאשר הייתה עובדת במחוז, וגם לאחר שעברה לסורוקה.
משמעות קביעה זו היא כי תביעותיה של התובעת לקבלת פיצוי בגין הפסקת ביקורי בית, פיצוי על אי הפרשה לגמל כמו גם תשלום פיצוי עבור עוגמת נפש – נדחות.
תשלום הפרשי זכויות סוציאליות בגין רכיב ביקורי הבית
44.התובעת עתרה לתשלום הפרשי דמי חופשה והבראה בגין רכיב ביקורי הבית עליו קיבלה שכר לכל דבר ועניין.
התקופה אליה מתייחסת התביעה ברכיב זה חוסה תחת הוראות ההסכם הקיבוצי בו נקבע מפורשות בסעיף 50 כי ביקורי הבית הם עבודה נוספת ולא יילקחו בחשבון לעניין חישוב הזכויות הנוספות לרבות חופשה. התובעת עותרת לבטלות הוראה זו בהיותה מנוגדת לדין ונוגדת את תקנות הציבור.
45.אין בידינו לקבל טענה זו של התובעת המתעלמת מתכליתו של ההסכם – הגדלת שכרם של הפיזיותרפיסטים על ידי הכללת רכיבים ססיות, שכר עידוד ועוד שזו הייתה נחלתם של מרבית הפיזיותרפיסטים כפי שהתובעת הודתה בכך. בנסיבות שכאלו קביעה כי ביקורי הבית הם עבודה נוספת תוך מתן תמורה גבוהה, והפרשות לקופות גמל בגין כך הינה סבירה והגיונית ולא מצאנו עילה להתערב בהסכם שנחתם על ידי האורגן המוסמך מטעם העובדים ואשר קיבל את אישור הממונה על השכר.
46.התובעת טענה עוד כי לחילופין כי היא זכאית להפרשות עבור חופשה בגין התקופה שעד לכניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי ולכן היא זכאית לסך של 666 ש"ח.
הנתבעת פירטה בתצהירה של גב' קרוצ'י כי התביעה החלופית מתייחסת לחודש 7/08 שהביקורים שבוצעו בו, מופיעים בחודש 8/08 ובו קיימה 59 ביקורי בית ששקולים לטענתה ל-29.5 שעות עבודה שהם 17% משרה ועבורם קיבלה 5,181 ש"ח. בהתאם, התובעת זכאית לפי מכסה שנתית של 23 ימים למשרה מלאה – עבור 19% ובאופן יחסי לחודש אחד 29 ל-30.87 ש"ח.
גם אם לא נקבל את טענת גב' קרוצ'י כי מדובר ב-19% משרה, שהרי התובעת בממוצע עשתה 80 ביקורים בחודש, הרי שעדיין, גם אם נכפיל את המשרה לכ-40% עדיין מדובר בסכום של כ-60 ש"ח הבטל בשישים ולכן, התביעה בראש זה - נדחית.
השלמת פיצויי פיטורים
47.התובעת טוענת כי לא השלימו לה את פיצויי פיטורים ל-100% בטענה כי מדובר בהתפטרות גרידא, אלא שלטענתה, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העסקתה כאשר שכרה פחת בשל הפחתת ביקורי הבית.
לבד מכך, את מרכיב ביקורי הבית יש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עבור כל תקופת עבודתה וככל שלא תתקבל הטענה כי יש לבטל את סעיף 50 להסכם הקיבוצי, צמצמה התובעת את תביעתה להפרשי פיצויי פיטורים עד לכניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי.
48.הנתבעת טוענת כי ההחלטה להפחית את ביקורי הבית של התובעת לא פגעה במשרתה הבסיסית – חצי משרה. כמו כן היא דחתה כל הצעה להגדיל את המשרה. על כן לא מדובר בהתפטרות בדין פיטורים.
מאחר והזכאות לפיצויי פיטורים התגבשה לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, אין מדובר ברכיב שיש לקחת בחשבון לצורך פיצויי פיטורים. לחילופין, יש לבצע את החישוב של הפיצויים לפי תעריף ביקורי הבית נכון לתקופה שלפני חתימת ההסכם 87.83 ולפי ממוצע של 82.5 ביקורים בתקופה הרלוונטית.
49.דעתנו כי בתנאי עבודתה של התובעת, חלה הרעה מוחשית כמשמעותה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 וזאת בשים לב לבחינה אובייקטיבית של נסיבות המקרה. מעמדה של התובעת השתנה בעקבות ההסכם הקיבוצי שקבע שיטת תגמול חדשה לפיזיותרפיסטים. התובעת שעבדה במשך שנים באופן שונה ממרבית חבריה, ללא ססיות אך עם ביקורי בית, מצאה עצמה מקבלת פחות ביקורי בית, גם בשל כך שעברה לבית חולים סורוקה, וגם אם הייתה נשארת כעובדת מחוז, היו מופחתים לה הביקורים בשל משרתה הבסיסית – שלא גדלה בשל ההסכם, בשונה מחבריה. מרכיב ביקורי הבית היווה כשני שליש מהשתכרות התובעת הכוללת שעמדה על כ-15,000 ש"ח.
גם אם הדברים נעשו בתום לב, ועם מניעים מוצדקים וזאת בראיה הכוללת של ההסכם הקיבוצי, עדיין התובעת הייתה זו שתנאי עבודתה שונו באופן מהותי ללא קשר למה שהוצע לה. שינוי שכזה בתנאי החוזה שהתגבשו במהלך השנים – לפיהם עבדה כחצי משרה וביצעה בנוסף כ-80 ביקורי בית – מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה והתפטרות שיש לראותה כפיטורים, לצורך קבלת פיצויי פיטורים. לחילופין, דעתנו היא ששינוי כזה הוא גם פיטורים לכל דבר ועניין, ללא צורך בטענת ההתפטרות מאחר ומדובר בשינוי מהותי בתנאי חוזה העבודה. אך משלא נטענו הדברים כך, מקובלת עלינו טענת התובעת שמדובר בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים.
50.על כן התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים מעבר לאלו ששולמה לה בסך 2.33% ובסה"כ 23,074 ש"ח. מאחר וסכום זה לא נסתר על ידי הנתבעת נפסוק אותו ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.11 ועד התשלום בפועל. לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן אלו התיישנו, בשים לב לכך, שהתביעה הוגשה ב-09/12 ובשים לב לכך שהייתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים בקשר למשמעות נסיבות סיום העבודה.
51.באשר להשלמת פיצויי פיטורים בגין רכיב ביקורי הבית, הרי שבגין התקופה בה חל ההסכם הקיבוצי, אין התובעת זכאית לכך כאמור בסעיף 50 להסכם. מנגד, הוראות ההסכם אינן חלות על התקופה שלפני ההסכם ומדובר בעבודה שהתובעת ביצעה מעבר לחצי המשרה בגינה היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים עבור התקופה שלפני 31.7.08, בה ביצעה ביקורי בית.
התובעת פירטה את החישוב (ת/11) ולקחה בחשבון וותק של 9.08 שנים. הנתבעת טוענת כי בשנת 2002, התובעת לא עבדה כיוון ששהתה בחל"ת ועל כן, יש לקחת בחשבון 8.08 שנים.
כמו כן, הנתבעת טענה כי יש לקחת ממוצע של 82.5 ביקורי בית ולפי תעריף שקדם להסכם הקיבוצי דהיינו 87.83.
אנו סבורים כי יש לקחת בחשבון את התעריף המופיע בהסכם, שאחרת התעריף הנמוך יותר יחייב פסיקת ריבית והצמדה מאז 31.7.08 ועד התשלום בפועל שהם יותר ממה שהתובעת תבעה.
על כן, חישוב של 82.5 ביקורים לפי 120 ש"ח לביקור הם 9,900 ש"ח.
79,992 = 8.09*9,900.
סוף דבר
52.הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
השלמת פיצויי פיטורים – 79,992 ש"ח + 23,074 ש"ח = 103,066 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.7.11 ועד התשלום בפועל.
שאר התביעות נדחות.
עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ו, (05 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור (עובדים)
מר שאול דיוויס
|
|
אילן סופר, שופט
סגן נשיאה
|
|
נציג ציבור (מעסיקים)
מר שמעון בארי
|