תא"מ 19913-05-13 גולן נ' עוז

בפניי תביעה כספית על סך 14,700 ₪ (קרן), בעילה שיטרית, בגין דמי שכירות ונזקים למושכר. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה הסכם שכירות שנחתם ביניהן (לרבות עם בן זוגה של הנתבעת) ביום 10.6.11, לתקופה מיום 1.8.11 ועד 31.7.12 (העתק מהסכם השכירות צורף כנספח 1 להתנגדות לביצוע שטר (להלן: "ההסכם").

ההליך המשפטי החל לאחר שהתובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ עכו (תיק הוצל"פ מס' 08-12553-12-3) שני שיקים שנמשכו ע"י הנתבעת ונמסרו לידיה במסגרת ההסכם (שיק מס' 432 על סך 2,400 ₪ ז.פ 1.5.12 ושיק מס' 435 על סך 7,500 ₪ ז.פ 29.4.12. התובעת הינה הנפרעת על פי השיקים). לאחר קבלת רשות להגן, והעברת התביעה לפסים של תביעה בסדר דין מהיר, הגישה התובעת בקשה לאיחוד הדיון בתיק הוצל"פ נוסף (תיק הוצל"פ מס' 08-0682-01-3), במסגרתו הגישה ללשכת הוצל"פ עכו בקשה לביצוע שני שיקים נוספים שנמשכו ע"י הנתבעת ונמסרו לידיה במסגרת ההסכם (שיק מס' 433 על סך 2,400 ₪ ז.פ 1.6.12 ושיק מס' 434 על סך 2,400 ₪ ז.פ 1.7.12). בהסכמה, אוחד הדיון.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העידה היא בעצמה בלבד. מטעם ההגנה העידו בעלה של הנתבעת מוריס (להלן: "מוריס") וכן הנתבעת בעצמה. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך הכרעה.

מתצהיר עדות ראשית התובעת ונספחיו עולה כי התובעת הינה בעלים של בית פרטי בישוב הררית, בשטח כולל של כ- 304 מ"ר, המחולק לשלוש יחידות דיור (האחת, יחידת מגורים ראשית המשמשת את התובעת, ושתי יחידות נופש בקומת קרקע בשטח כולל של כ-100 מ"ר, אשר שימשו כדירות אירוח, במשך יותר מ- 10 שנים, עד ליום 1.8.11 (המועד שבו הושכרו לנתבעת ובעלה כדירה למגורים); ביום 10.6.11 נחתם ההסכם בין התובעת לבין הנתבעת ובן זוגה להשכרת שתי יחידות הנופש לצורך מגורים, לתקופה בת שנה החל מיום 1.8.11 -31.7.12 (הנתבעת ובעלה יכונו להלן: "השוכרים"); דמי השכירות נקבעו על סך של 2,200 ₪, בתוספת סך של 200 ₪ (בגין חיובי הארנונה), סה"כ 2,400 ₪ לחודש; במעמד החתימה שילמו השוכרים לתובעת שיק על סך של 4,800 ₪ בגין שני חודשי השכירות הראשונים, וכן מסרו עשרה שיקים בסך 2,400 ₪ (כ"א) מעותדים לראשון לכל חודש עוקב. בנוסף, הפקידו השוכרים בידי התובעת שיק בסך 7,500 ₪ כבטוחה לביצוע ההסכם ופינוי המושכר, שיק להבטחת תשלום צריכת החשמל ושיק להבטחת תשלום צריכת המים; בתאריך 15.6.11, העתיקה התובעת את מגוריה לחו"ל, ובתחילת חודש 10/11, שבה לישראל, ולבקשתה ביקרה במושכר, ואז גילתה כי השוכרים הביאו אל המושכר מכונת כביסה אותה חיברו לברז בית השימוש, וכן התקינו מדפים רבים בקיר המטבח, לאחסון כלי מטבח שונים (בדיעבד נטען, כי אותו חיבור בלתי תקני, גרם להצפה במושכר ולנזק למטלטליו).

נטען כי נוסף על האמור הפרו השוכרים את ההסכם כמפורט להלן: אפשרו לכלביהם להטיל את צרכיהם בשטח המגרש ללא שטרחו לנקותו; בניגוד למוסכם, לא המציאו כתב ערבות חתום ע"י גב' לאה כהן (אמו של בן זוג הנתבעת); מס' חודשים לאחר מכן, הנתבעת לא אפשרה לתובעת להיכנס למושכר לשם בדיקת מצבו; התובעת החליטה למכור את זכויותיה במגרש, ובעקבות פרסום הגיעו רוכשים פוטנציאליים, אשר רצו לבקר במושכר, אך השוכרים בשום פנים ואופן לא התירו את כניסתם למושכר, וכתוצאה מכך, שבו אותם רוכשים פוטנציאליים על עקביהם, ומיותר לציין כי לא שבו עוד; במהלך תקופת השכירות, אמה של הנתבעת הגיע לביקור במושכר (כולל לינה) אשר התארך ליותר ממספר שבועות רצופים, ללא הסכמת התובעת; ביום 21.3.13 (כנראה הכוונה ל- 21.3.12 ג'.נ), החלו הפסקות חשמל חדשות לבקרים במושכר, אשר חייבו להשיב את מפסק החשמל למקומו כל אימת שזרם החשמל הופסק. התובעת זימנה חשמלאי, אשר איתר ותיקן את התקלה, תוך שציין כי הגורם לה אינו אלא עומס חשמלי שנוצר בעקבות חימום יתר של המושכר.

עוד נטען כי במועד ביקור החשמלאי במושכר התגלו לתובעת הנזקים הבאים: מכונת הכביסה חוברה באופן חובבני לברז השירותים כאמור, אשר גרם לימים לשיטפון ולנזק בצנרת; הסאונה הוזזה ממקומה דבר אשר גרם להיותה תקולה, מה גם שמקומה החדש חסם את ארון החשמל; כורסאות נקרעו וזקוקות לריפוד חדש; מדפים חוברו חיבור של קבע בקירות המטבח; תנור המטבח נשרף ונותר חסר שימוש; מייבש הכביסה ושני תנורי חימום ענקיים הוצבו במושכר, אשר עפ"י חוות דעת החשמלאי, יצר עומס רב על מערכת החשמל, אשר נזקקה לתיקון עקב כך.

לטענת התובעת, לאור הפרת ההסכם הבוטה של השוכרים, היא החליטה לשגר ביום 21.3.12 מכתב לשוכרים באמצעות עו"ד, הדורש מהם לתקן את הנזקים ולהשיב את המצב לקדמותו במושכר; השוכרים לא פעלו לתיקון המושכר כנדרש, ותחת זאת, שלחו תגובה למכתב הנ"ל שבה ציינו ברישא כי הם מאשרים את הודעת התובעת להביא את ההסכם לסיומו המידי, דבר המוכחש על ידי התובעת מכל וכל; שעה שלא מילאו השוכרים אחר התחייבויותיהם עפ"י ההסכם, ובהיעדר הסכמה מראש ובכתב לקיצור תקופת השכירות, הפרו השוכרים את ההסכם הפרה יסודית, המזכה את התובעת בנוסף לדמי השכירות המלאים, ומימוש השיק בסך 7,500 ₪ שניתן כבטוחה לביצוע ההסכם, גם בפיצוי כספי נוסף, מכוח דיני החוזים ו/או דיני הנזיקין ו/או עשיית עושר ולא במשפט, המסתכמים לטענתה בסך כולל של 16,528 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום בפועל (סכום זה כולל נזקים נטענים למושכר בסך של 9,328 ₪).

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה במלואה, מאחר ולטענתה כל התשלומים עפ"י ההסכם שולמו על ידה לתובעת עד מועד פינוי המושכר והשבת החזקה בו לתובעת (ואף קיימת לזכותה יתרת זכות בסך 356 ₪); לגופו של עניין, הנתבעת מודה כי היא ובעלה חתמו על ההסכם נשוא התביעה, אך טוענת כי ביום 28.3.12, 8 חודשים לאחר התחלת מגוריהם במושכר במהלכם לא היו לתובעת שום טענות כלפיהם, הופתעו לקבל מכתב מב"כ התובעת מיום 21.3.12, בו טענה התובעת לראשונה על הפרות שונות של ההסכם, אשר במידה ולא יתוקנו בתוך 7 ימים, התובעת תיראה בכך הפרה יסודית של ההסכם, ותודיע על ביטולו; ביום 14.1.12 נולד לשוכרים בן פג והתעורר צורך בלתי צפוי לחמם היטב את המושכר ולהשתמש בציוד חשמלי נוסף לאור מצבו וצרכיו המיוחדים. כתוצאה מכך, נוצר עומס על מערכת החשמל במושכר, ואע"פ שהשוכרים השתדלו להמעיט בהפעלת מכשירי חשמל, פקק החשמל ירד. מאחר וארון החשמל מצוי בדירת התובעת, נדרשו השוכרים לפנות אליה כל פעם כדי שתרים אותו; לשוכרים היה הסדר עם התובעת שכאשר היא אינה בבית, הם היו פונים לשכנים ומקבלים את מפתח דירתה כדי להרים את המפסק, ואף היה מקרה שהפקק נפל והתובעת ו/או השכנים לא היו בביתם, והשוכרים נאלצו לאתר מישהי ביישוב שהיה לה מפתח של בית השכנים, ורק אז יכלו להחזיר את זרם החשמל למושכר; ביום 29.3.12 השיבו השוכרים לתובעת כי הם דוחים את טענותיה בעניין הפרות ההסכם, אולם, לאור הודעתה בשיחה עמה (לאחר קבלת המכתב מיום 21.3.12), וכן מחשש לסיכון חיי בנם הפג כתוצאה מהעדר חשמל במושכר (ואיום התובעת שלא תרים את הפקק כאשר ירד), כי בלית ברירה הם נאלצים לפנות את המושכר כבר ביום 15.4.12; למזלם של השוכרים הם מצאו דירה חלופית, וביום 12.4.12, פנו לתובעת הודיעו לה כי יפנו את המשכר לבקשתה, וביקשו לתאם שעה מדויקת להשבת החזקה במושכר. ביום 15.4.12 הגיעה התובעת למושכר, בדקה אותו וקיבלה את המפתח מהשוכרים; באותו יום (15.4.12) שלח ב"כ התובעת לשוכרים הודעה כי פינוי המושכר לפני תום ההסכם מהווה הפרת ההסכם, וכי התובעת לא דרשה מהם לפנות את המושכר אלא שתשקול להודיע על פינויו אם ההפרות יימשכו, וכל עוד לא ימצא שוכר חלופי הם יחויבו, בין היתר, בדמי השכירות עד תום תקופת השכירות; ביום 25.4.12 השיבו השוכרים לב"כ התובעת כי הם מכחישים את טענות התובעת וכי דרישתה לסיים את ההסכם לאלתר הייתה ברורה; ביום 3.5.12 השיב ב"כ התובעת למכתב הנ"ל כי השוכרים הפרו את ההסכם בכך שקצרו באופן חד צדדי את תקופת השכירות, והשאירו את המושכר בלי לתקן נזקים, אותם לא טרח לפרט ולא נקב בסכום הפיצוי הנטען.

עוד טענו השוכרים כי לאחר ששבה התובעת מחו"ל, היא לא טענה דבר בעניין הלכלוך שגרמו שני כלביהם הקטנים, כיוון שידעה שהחצר פתוחה וכלבים גדולים מסתובבים חופשי ביישוב ועושים צרכיהם גם במגרש שלה. יתר על כן, בבית מקננים יונים, והלשלשת שלהם גרמה לזיהום גדול יותר מזה של הכלבים, וניתן לראות זאת, בתמונות שהתובעת צירפה בעצמה; לעניין אי החתמת הערבה להסכם, נטען כי התובעת בעצמה לא עמדה על עניין זה 9 חודשים, ונזכרה בו רק לקראת סוף חודש 03/12, זאת כאשר הוסכם שהערבה תחתום רק לאחר הוצאת חפצים שאינם אמורים להימצא במושכר ו/או מחיקת חפצים שאינם בשימוש השוכרים מרשימת החפצים שבהסכם; התובעת ביקשה להציג את המושכר בפני רוכשים פוטנציאליים שלוש פעמים: האחת, ביום 14.1.12 כשעה לאחר לידת הבן, התובעת יצרה קשר עם בעל הנתבעת וביקשה להגיע מיד למושכר כדי להציגו והובהר לה כי הנתבעת בביה"ח, לאחר לידה, ואין כל אפשרות הגעה למושכר. השנייה, התובעת הביאה אדם שהתעניין ברכישת הדירה, והציגה לו את המושכר, לאחר שתיאמה עם הנתבעת מראש. השלישית, התובעת השאירה הודעה במשיבון כי היא מבקשת להגיע עם רוכש פוטנציאלי בתוך חצי שעה. את ההודעה שמעו השוכרים לאחר מספר שעות רק עם שובם למושכר; אם הנתבעת מתגוררת באוקרינה והגיעה לארץ לתקופה בת כ- 3 שבועות כדי לעזור לנתבעת בהדרכה והתארגנות לאחר לידת הבן.

בפתח הדברים אציין כי התביעה במהותה הינה תביעה שטרית. עם זאת, מאחר וכל השיקים נשוא שני תיקי ההוצל"פ שפורטו לעיל, נמשכו ע"י הנתבעת לטובת התובעת, ונמסרו לידיה במסגרת הסכם השכירות, הרי שבעלות הדין הינן 'צדדים קרובים לשטר, ועל כן, הנתבעת ובעלה רשאים להעלות כל טענת הגנה חוזית הנובעת מעסקת היסוד (הסכם השכירות), מפני התביעה השטרית.

אפנה להלן להכרעה במחלוקת שבין בצדדים.

סקירת החומר וכן טענות הצדדים מלמדים כי אין מחלקת כנה בין הצדדים לגבי העובדות הבאות: ההסכם נשוא התביעה, נחתם בין התובעת לבין השוכרים ביום 10.6.11, לתקופת שכירות מקורית של שנה החל מיום 1.8.11 -31.7.11, עם אופציה להארכת תקופת השכירות המקורית בתקופה נוספת של 6 חודשים, ללא העלאת דמי השכירות המקוריים שעמדו על 2,400 ₪ לחודש (כולל ארנונה); השוכרים הפקידו בידי התובעת במועד חתימת ההסכם שיק על סך 4,800 ₪ בגין שני חודשי השכירות הראשונים, 10 שיקים ע"ס 2,400 ₪ בגין יתרת חודשי השכירות, מעותדים ל-1 לכל חודש, שני שיקים לביטחון להבטחת התשלומים בגין צריכת החשמל/מים, ובנוסף שיק ביטחון בסך 7,500 ₪ ז.פ 29.4.12 (הצדדים חלוקים האם שיק הביטחון נועד להבטיח את כל התחייבויות השוכרים כלפי התובעת עפ"י ההסכם, לרבות פינוי המושכר במועד, כטענת התובעת, או שמא רק להבטחת תיקון הנזקים שיגרמו למושכר במהלך תקופת השכירות (ככל שייגרמו), כטענת השוכרים); ביום 21.3.12 או בסמוך לכך, שיגר ב"כ התובעת מכתב לשוכרים שכותרתו "חוזה שכירות מיום 10/6/11- התראה לפני ביטול", ובו העלה טענות בדבר הפרות ההסכם ע"י השוכרים, ודרישה לתיקונן תוך 7 ימים, ולא תודיע התובעת לשוכרים על ביטול ההסכם; ביום 29.3.12 או בסמוך לכך, שלחו השוכרים לתובעת תגובה למכתב הנ"ל, שכותרתה "סיום חוזה שכירות במגרש 117 בהררית", במסגרתה דחו את טענות התובעת בדבר הפרות ההסכם על ידם, ואף טענו כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם. כמו כן, הודיעו על סיום ההסכם (כמוסכם) ופינוי המושכר על ידם ביום 15.4.12, ודרשו להשיב להם בהקדם את השיקים הדחויים בגין דמי השכירות לחודשים 05/12- 07/12, וכן סך של 1,200 ₪ בגין מחצית דמי השכירות לחודש 04/12; ביום 15.4.12, פינו השוכרים את המושכר והשיבו את החזקה בו לתובעת; בין הצדדים התנהלה תכתובת נוספת בנוגע למחלוקת בשאלת נסיבות הפינוי המוקדם של המושכר, טרם תמה תקופת השכירות המקורית.

אין חולק כי עד למועד פינוי המושכר (15.4.12) עמדו השוכרים בכל התשלומים החלים עליהם עפ"י הסכם השכירות. הצדדים חלוקים בעיקרם בסוגיות הבאות: האם הפינוי המוקדם של המושכר ע"י השוכרים, טרם סיום תקופת השכירות המקורית נעשה בהסכמת הצדדים אם לאו; אם לא- האם הפינוי המוקדם של המושכר מהווה הפרת הסכם מצד השוכרים; האם התובעת הוכיחה כי השוכרים גרמו לנזקים למושכר במהלך תקופת השכירות. אם כן- מה גובה הנזק?

האם הפינוי המוקדם של המושכר נעשה בהסכמה?

אין חולק כי תקופת השכירות המקורית עפ"י ההסכם צפויה הייתה להסתיים ביום 31.7.12. אין חולק כי השוכרים פינו את המושכר והשיבו לתובעת את החזקה בו ביום 15.4.12. כעולה מהוראות ההסכם (ס' 3 ג'), במידה והשוכר יקצר את תקופת השכירות, הוא יחויב בתשלום דמי השכירות במלואם (אלא אם יציג שוכר חלופי). דמי השכירות ישולמו בין אם השוכר משתמש במושכר ובין אם לאו. התחייבות זאת תתבטל רק במידה ותבוא על כך הסכמה בין הצדדים ובכתב. בהינתן האמור, הנטל על השוכרים להוכיח כי תקופת השכירות קוצרה בהסכמה.

השוכרים מסתמכים בעניין זה על מכתב ב"כ התובעת מיום 21.3.12, אולם מכתב זה (גם עפ"י כותרתו ולא רק עפ"י תוכנו), מהווה התראה בפני ביטול ההסכם, ודרישה לתיקון ההפרות הנטענות. מסקנה זו מתחזקת נוכח ניסוח המשפט החותם את המכתב ולפיו "....אם לא תתקנו את כל ההפרות הנ"ל בתוך 7 ימים מיום מכתבי זה, תודיע לכם מרשתי על ביטול החוזה שבנדון....". אין חולק כי השוכרים לא הציגו כל ראיה בכתב לפיה התובעת אכן הודיעה להם על ביטול ההסכם. אומנם השוכרים שיגרו תגובה למכתב הנ"ל, ובמסגרתה ציינו "הריני לאשר את הודעתך באמצעות עורך דינך מיום ה 21/3/12 על כך שהינך מעוניינת להביא את החוזה ביננו לידי סיום לאלתר... ", אולם "מסקנה" זו אינה נובעת מתוכנו של מכתב התובעת מיום 21.3.12. יש לציין כי מכתב התובעת מיום 21.3.12 נוסח ע"י עו"ד וחזקה עליו שאם התכוון להודיע לשוכרים על ביטול ההסכם (ולא להתריע על אפשרות לביטולו), במידה וההפרות הנטענות לא יתוקנו תוך 7 ימים, היה מתנסח אחרת (כגון: "....במידה וההפרות שפורטו לעיל לא יתוקנו על ידכם תוך 7 ימים, ראו במכתבי זה משום ביטול ההסכם...", דבר שלא נעשה).

בנוסף נטען כי פינוי המושכר נעשה בהסכמה בשיחות בע"פ שהתנהלו בין השוכרים לתובעת, אולם גם בנטל זה השוכרים לא עמדו. התובעת אומנם הודתה בקיומה של שיחה עם השוכרים במסגרתה הועלה נושא סיום ההסכם, אולם לגרסתה, הודיעה לשוכרים שאין בכוונתה להאריך את ההסכם מעבר לתקופת השכירות המקורית (סוף חודש 07/12), זאת מאחר והשוכרים לא הראו נכונות לתקן את ההפרות, וגרסתה זו לא נסתרה ע"י השוכרים בראיות מספיקות.

למעלה מן הדרוש אציין כי תוכן השיחה בין השוכרים לתובעת מיום 9.3.12 שצוטט בתגובתם למכתב התובעת מיום 21.3.12, תומך דווקא בגרסת התובעת, שכוונתה הייתה להודיע לשוכרים שהיא מתריעה על כוונה שלא להשכיר להם את הנכס, לאחר שהסכם השכירות הנוכחי יפוג:

"אני רוצה להביא לידיעתך, שתיקח בחשבון שאני לא בטוחה שאני ישכיר לכם את זה הלאה, יכול להיות שאתם, בחודש הזה, בזמן שזה פג, תצטרכו לעזוב" ההדגשות אינן במקור ג'.נ.

האם הפינוי המוקדם של המושכר מהווה הפרת הסכם מצד השוכרים?

כעולה מס' 6 לתצהיר עדות ראשית מוריס, ביום 14.1.12 נולד בנם כפג, ולאור זאת, התעורר צורך בלתי צפוי לחמם היטב את המושכר ולהשתמש בציוד חשמלי נוסף לאור צרכיו המיוחדים. כתוצאה מכך, נוצר עומס במערכת החשמל במושכר, שהביאה לנפילת הפקק בארון החשמל הממוקם בדירת התובעת, מה שהצריך בכל פעם לפנות אליה בבקשה להרימו. ובמקרה שלא הייתה בבית לאתר שכן שיש ברשותו את מפתח דירתה של התובעת. עוד עולה מתגובת השוכרים מיום 29.3.12, כי הסכמתם לאיתור מקום מגורים חלופי, חרף אי סיומה של תקופת השכירות עפ"י ההסכם, נבע, בין היתר, עקב בעיית עומס במערכת החשמל במושכר, שגרמה מדי פעם כאמור לנפילת הפקק בארון החשמל, המצוי מחוץ למושכר (בתחומי יחידת המגורים של התובעת), כאשר נטען על ידם, כי לאחר פרוץ הסכסוך איימה התובעת שבמקרה של נפילת הפקק, היא לא תסכים להרימו ולהשיב את זרם החשמל למושכר.

מנגד גרסת התובעת בעניין זה הינה בלתי עקבית. מחד גיסא, הצהירה בסעיף קטן 13.8 לתצהיר עדותה הראשית, כי ביום 21.3.13 (צ.ל 21.3.12 ג'.נ) החלו הפסקות חשמל חדשות לבקרים במושכר, אשר לא הותירו בידיה ברירה אלא להשיב את מפסק החשמל למקומו כל אימת שזרם החשמל הופסק. התובעת הזמינה חשמלאי אשר תיקן את התקלה (שלא פורטה על ידה ולא הוגשה כל חשבונית מס/קבלה המעידה על מהות התיקון שבוצע כנטען), אשר ציין כי הגורם לה אינו אלא עומס חשמלי שנוצר בעקבות חימום יתר של המושכר. מאידך, גיסא, הצהירה התובעת בסיפא של ס"ק 13.8 כי "יודגש מקרה זה היה חד פעמי אך ורק באותו היום ולאחר ביקורו של מר מראוון ולא שנה לעולם!"

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת היא הודתה כי הפסקות החשמל במושכר לא היו אירוע חד פעמי, אלא "....זה היה כמה ימים וכל חמש דקות ... (פ' עמ' 9 ש' 15-31):

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 13.8 בתצהירך. את כותבת ומדגישה בקו שהאירוע של הפסקת חשמל היה חד פעמי. נכון?

ת. כך כתוב.

ש. שתי שורות מעל זה, את כותבת: "הזמנתי את החשמלאי וילאם מרואן לשם קבלת חוות דעתו המקצועית בנוגע להפסקת זרם החשמל למקומו כל אימת שזרם החשמל הופסק".

ת. נכון.

ש. אז זה לא אירוע חד פעמי?

ת. נכון. זה היה כמה ימים וכל חמש דקות ולכן הזמנתי חשמלאי. זה היה כמה ימים קודם לפני ה- 21/3.

ש. הקצר היה רק במושכר או בכל הבית?

ת. בכל הבית.

ש. את כותבת שהזמנת את החשמלאי ושילמת לו עבור הביקור. אם התקלה נגרמה בגלל משפחת הנתבעת מדוע לא חייבת אותם? מדוע לא הצגת חשבונית?

ת. הייתי צריכה לחייב אותם ולא חייבתי אותם. הייתי יותר מדי מזועזעת ממה שראיתי"

התובעת כאמור לא זימנה את החשמלאי מרואן לעדות בביהמ"ש, וכן לא צירפה אסמכתא המעידה על מהות התיקון, אשר עפ"י הנטען, בוצע במערכת החשמל של המושכר ע"י מרואן ביום 21.3.12. מכל מקום, עולה כי השוכרים, כהורים לתינוק בן כחודשיים בלבד שנולד פג, ובעל צרכים מיוחדים, נאלצו להתמודד בעונת חורף עם תופעה של הפסקות חשמל חוזרות ונשנות במושכר, עקב עומס על מערכת החשמל, שנבע בעיקר מהצורך לחמם את המושכר היטב, דבר שהביא לנפילת הפקק בארון החשמל, ולהפסקת כל זרם החשמל במושכר, עד לחידושו, באמצעות הרמת המפסק בארון החשמל הממוקם בדירת התובעת.

לטעמי, בנסיבות אלה, השוכרים היו רשאים להודיע לתובעת על רצונם להביא לקיצור תקופת השכירות המקורית, ואין לראות בכך, משום הפרת ההסכם על ידם, ובעיקר שהתובעת שיגרה להם מכתב התראה באמצעות עו"ד, המתריע על אפשרות ביטול ההסכם על ידה, אם לא יתוקנו ההפרות הנטענות תוך 7 ימים (שנדחו על ידם). יש לזכור, כי טרם השכרת המושכר לנתבעת ובעלה, שימש המושכר במשך שנים רבות כשתי דירות נופש נפרדות שהושכרו לתקופות קצרות (ולא בהכרח בתפוסה מלאה), ולא כדירה בייעוד למגורי קבע של בני זוג, על כל המשתמע מכך. התובעת הייתה מודעת לכך, ומותר להניח, שהיה עליה לצפות אפשרות שהשוכרים יחליטו לנסות להביא ילד לעולם במהלך תקופת השכירות, דבר שעשוי להגדיל את העומס על מערכת החשמל, ובעיקר שארון החשמל (המשותף לכל 3 היחידות), אינו מצוי בתחומי המושכר, אלא בתחומי יחידת התובעת, והשוכרים תלויים בעניין זה לחלוטין, בשיתוף פעולה מצד התובעת.

האם השוכרים גרמו לנזקים למושכר במהלך תקופת השכירות?

לגרסת התובעת (ס"ק 13.9 לתצהיר עדותה הראשית), במועד שבו ביקר החשמלאי מטעמה במושכר לצורך תיקון התקלה (21.3.12), היא נדהמה לגלות נזקים שנגרמו למושכר ואביזריו ע"י השוכרים. לתמיכה בגרסתה, צירפה לתצהיר עדותה הראשית, אישור מיום 19.6.13 על תיקון צנרת במסגרת פוליסת ביטוח מיום 21.1.13; הצעת מחיר לתיקון הסאונה מיום 18.6.13; הצעת מחיר מיום 16.6.13 לרכישת וילונות ובדי ריפוד; חשבונית מס ע"ס 591 ש"ח (כולל מע"מ) בגין תיקונים בדירה מיום 19.6.13; מס' חשבוניות מס לרכישת ציוד (שחלקו לא פורט בחשבונית) מחנות כלבו לבניין מחודשים 05/13 -06/13; וכן מס' תצלומים של המושכר ואביזריו.

לאחר שבחנתי את טענות התובעת בסוגיה זו, נחה דעתי לדחות את טענת התובעת בדבר גרימת נזקים ע"י השוכרים במהלך תקופת השכירות. ראשית, השוכרים פינו את המושכר ביום 15.4.12 ואילו הצעות המחיר וחשבוניות המס/קבלה שהוצגו ע"י התובעת הינם כשנה מאוחר יותר. שנית, התובעת לא הוכיחה כי נשאה בפועל בעלויות תיקון של הנזקים הנטענים, וכל שהוצג הינו הצעות מחיר לתיקון/רכישת ציוד חדש. שלישית, לא ניתן הסבר מניח את הדעת מצד התובעת, מדוע נושא הנזקים הנטענים למושכר, לא אוזכר ע"י עו"ד במכתב ההתראה על ביטול ההסכם מיום 21.3.12 (שבו טרחה התובעת לפרט את כל ההפרות הנטענות של השוכרים), וגם לא במכתבו הנוסף של ב"כ התובעת דאז מיום 15.4.12 (בתשובה לתגובת השוכרים למכתבו מיום 21.3.12). ההתייחסות הראשונה של ב"כ התובעת לנושא הנזקים הנטענים הינו במכתבו לשוכרים מיום 3.5.12 שם ציין לראשונה באופן לאקוני "..ואף השארתם את המושכר מבלי שתיקנתם את הנזקים שגרמתם לו ובמצב גרוע ומלוכלך", ללא שמצא לפרט את מיהות הנזקים הנטענים. רביעית, השוכרים הגישו תצלומים של המושכר, נושאים את תאריך מועד פינוי המושכר על ידם (15.4.12), מהם עולה כי החזקה במושכר הושבה לתובעת כשהוא פנוי, נקי ומסודר, ללא שנראים נזקים כלשהם. מנגד התובעת צירפה תצלומים שונים, שאינם נושאים תאריך כלשהו, כך שלא ברור אימתי צולמו ובאילו נסיבות.

התייחסות להפרות הנטענות של ההסכם ע"י השוכרים

התובעת העלתה טענה בדבר שורה של הפרות יסודיות של ההסכם מצד השוכרים, כמפורט במכתב ב"כ מיום 21.3.12. סקירת ההפרות הנטענות מלמדת כי מדובר בעניינים שוליים ובחלקם אף זניחים, אשר אינם מהווים הפרה של ההסכם. אינני רואה צורך להתייחס להן באופן פרטני, אם כי אציין כי לעניין אי המצאת ערבות של גב' כהן ע"י השוכרים, הרי יש יסוד להסבר שמסרו השוכרים ולפיו התובעת נמנעה מקיום התחייבותה לפינוי חפצים השייכים לה המצויים במושכר במועד מסירתו לשוכרים (כגון: המקרר של הבת שלה), וכן נמנעה מלמחוק ציוד שאינו בשימוש/אחריות השוכרים, הכלול ברשימת הציוד שפורטה בהסכם. תימוכין לכך, היא העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה התובעת מצאה לנכון להעלות טענה זו, רק כ- 8 חודשים לאחר תחילת תקופת השכירות (במכתב ב"כ מיום 21.3.12).

סיכום:

מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה (בשני התיקים). תיקי ההוצל"פ ייסגרו בהתאם.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.