חיוב ערב בתשלום חוב זכיינית של רשת גורילה ש"חתם על עיוור"

1. לפני בית המשפט תביעה שטרית שהחלה על דרך הגשת בקשה לביצוע שטר ע"ס 200,000 ₪, שזמן פירעונו  1.03.2013.

הבקשה לביצוע השטר

2. הזוכה, גורילה בר קפה בע''מ, (להלן: "גורילה") הגישה בקשה לביצוע שטר חוב  ע''ס של 200,000 ₪, נגד החייבים, עושי השטר, חרוש אליהו (להלן: "אליהו") חרוש רחמים (להלן: "רחמים") וחרוש לידור (להלן: "לידור" ).

הגשת ההתנגדות

3. רחמים הגיש התנגדות לביצוע שטר ובה העלה טענות שונות לגבי כריתה וקיום חוזה זיכיון שנכרת בין הזוכה לבין בנו של המתנגד בתאריך 11.3.2013 לפתיחת סניף בנתניה.  יצוין שהמתנגד לא זיהה את הבן הנזכר בהתנגדות בשמו, למרות ששני עושי השטר הנוספים הם שני בניו. 

4. המתנגד טען כי סוכם עם הזוכה כי יינתן לבן ליווי צמוד ומלא בחודשים הראשונים של פתיחת הסניף, וכי אף הדגיש בפני נציגי הזוכה כי לבנו אין כל ניסיון בניהול בתי קפה.

עוד נטען כי במהלך הפגישות הציגו נציגי הזוכה בפני החייב ובנו מצגי שווא, אשר כללו רשימת הוצאות ורווחים צפויה וכך גרמו להם  להשקעה של 1,000,000 ₪ . 

5. עוד נטען כי בעת חתימת הבן על הסכם הזיכיון היו לזוכה 6 זכיינים כאשר 3 מהם היו זכיינים חדשים, והזוכה הציגה לפני החייב והבן מצג שווא ביחס לסניפים האחרים ולא גילתה כי הסניפים נסגרים בשל הפרת התחייבויותיה. החייב טען כי בפגישה שנערכה בין הזוכה לבין החייב ובנו, סוכם כי תמורת הזיכיון ישלם הבן סך של 80,000 ₪ דמי זיכיון.

            החייב טען כי  מאחר וב"כ מטעם הזוכה עבר על הסכם השכירות לסניף לא ראה צורך הבן בהבאת עו"ד מטעמו שכן סמך כי עורך הדין של הזוכה יעשה עבודתו נאמנה "שכן גם גורילה חתומה על ההסכם". אולם לימים התברר כי "לא ניתן לצאת מהסכם השכירות והבן מחויב לו למשך 10 שנים ללא אפשרות יציאה".

6. עוד נטען כי לאחר החתימה על הסכם הזיכיון והסכם השכירות החל הבן לשפץ את המקום ולרהט ולרכוש ציוד וסחורה וכל זאת בסכום של כ 900,000 ₪. החייב טען כי החל ממועד סיום השיפוץ פנו הוא והבן לנציגי הזוכה על מנת לסייע לבן בגיוס עובדים והכנת תפריטים וכן בגיוס שף למקום אולם הזוכה התעלמה מפניות אלו "תוך הבטחות שווא כי יגיע לסייע, אולם הדבר מעולם לא קרה".  לפיכך לא נותרה ברירה בידי הבן והוא החל לגייס עובדים בעצמו, פנה לסניף אחר על מנת לקבל ממנו את התפריט של הרשת, והחל לגייס שפים למקום. כעבור זמן לא רב התברר לבן כי סניף אחר של הרשת בתל אביב נסגר, כעבור מספר מועט של חודשים ולכן פנה אל השף של הסניף שנסגר על מנת שייסע לו לפתוח את המקום. כמו כן, מאחר והזוכה לא ליוותה את העסק כפי שהתחייבה, נאלץ הבן לשכור מנהל למקום על מנת שייסע לו לנהל את המקום כנדרש, דבר שהגדיל את הוצאותיו באופן ניכר.      

7. החייב טען כי "גודל האסון התגלה למבקש ולבנו לאחר כחודש". הזוכה לא עמדה בהתחייבויותיה ללוות את העסק ולסייע לו, ההוצאות לתפעול הסניף היו גבוהות בעשרות אלפי שקלים ממה שהוצג ע"י הזוכה ושלושת הסניפים של הרשת נסגרו תוך מספר חודשים. "הבן שוחח עם אחד הזכיינים שסגר את הסניף בתל אביב ואז התברר לו כי מדובר בעקיצה. כל שרצתה הזוכה היא לגבות מדמי זיכיון, ומעולם לא היה בכוונתה לסייע לו בפתיחת הסניף".

            עוד נטען כי "מבירור שערך הבן עם זכיינים נוספים בת"א ובאשדוד התברר כי לכולם הוצגו מצגי שווא זהים והובטחו דומות, אולם הזוכה מעולם לא עמדה בהתחייבויותיה".

8. עפ"י ההסכם התחייב הבן לשלם לרשת אחוזים מהמחזור אולם כעבור חודשיים כשהתברר כי אין רווחים כלל נערכה פגישה עם נציגי הזוכה , המתנגד ובנו ובה סוכם כי למרות האמור בהסכם, עד לסכום של 300,000 ₪ מחזור לא ישולמו תמלוגים לזוכה ומעל סכום זה ישולמו התמלוגים בהתאם להסכם. המתנגד הדגיש כי הסניף מעולם לא הגיע למחזור של 300,000 ₪ וזו הסיבה שגם הזוכה  עצמה מעולם לא פנתה אל בנו בעניין זה וכי רק כאשר הודיע  בנו על סגירת הסניף הגישה הזוכה  את  שטר החוב לביצוע ללא שליחת מכתב דרישה לקבלת התמלוגים קודם לכן.

9. המתנגד שב וסיכם כי הבן נכשל בניהול העסק וקרס כלכלית עקב אי מילוי התחייבויות הזוכה כלפיו, כפי שלא עמדה במצגים והתחייבויות דומות שניתנו לזכיינים אחרים ש"בימים אלו התאגדו כל הזכיינים להגיש תביעה כנגד הזוכה בגין מרמה, הטעייה, והפרת התחייבות בהסכם וכן גזילת כספים שלא כדין". המתנגד הדגיש "כי כשהתברר לבן כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ, כעבור חודשים מיום הפתיחה, ניסה למכור את הסניף אולם תנאי השכירות של המקום היו דרקוניים כך שלא נמצא ולא אדם אחר שירצה להיכנס בנעליו".  המתנגד טען  כי אינו חייב לזוכה "לו שקל אחד בגין שטר החוב"  מכיוון שנוהל מטעמה משא ומתן בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא ונתונים שיקרים, הזוכה הפרה את התחייבויותיה למתן ליווי צמוד וסירבה לסייע בגיוס עובדים והכשרתם ולא שלחה תפריטים, הבן והמתנגד "אשר חסרי הניסיון והידע בניהול בתי קפה, נכנסו לעסקה הזו לאחר שבטחו בזוכה ובנציגה והסתמכו על הבטחותיה של הזוכה", מאחר והזוכה לא עמדה בהתחייבויותיה "היה ברור כי הבן לא יוכל לנהל את העסק וכי כל השקעתו בסך של כ 900,000 ₪ תרד לטמיון". הזוכה הוליכה את המבקש ובנו שולל תוך ידיעה כי לא תעמוד בהתחייבויותיה וכל זאת על מנת לגבות את דמי הזיכיון ולהתעשר על חשבונו של המבקש ובנו בניסיון לקבל תמלוגים בעסק שאינו רווחי אלא מפסיד. אילו הזוכה הציגה הנתונים האמתיים בגין ההוצאות והרווחים הצפויים, "היה ברור למבקש ובנו כי לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם אלו ולא היה מתקשרים עם הזוכה בהסכם זכיינות". והמבקש לא היה חותם ערבות לבנו "שכן ברור כי לא ניתן לעמוד בהתחייבות כה גבוהות, כפי שקרה בפועל".   

10. להתנגדות צורף גם תצהיר אליהו שנוסחו זהה לנוסח התצהיר של רחמים אף בלי לטרוח לבצע את כל השינויים המתחייבים ורק מסעיף 3 לתצהיר עולה כי החתום עליו הוא אותו הבן הנזכר בתצהיר של רחמים.

דיון מיום 20.10.2014

11. ביום 20.10.2014 התקיים דיון בהתנגדות ורחמים נחקר על תצהירו.  

12. בית המשפט קיבל את ההתנגדות וניתנה רשות להתגונן למרות שההתנגדות אינה מפנה למסמכים מצד אחד, אך מצד שני נקבע כי היא מעלה טענות שונות במישורים שונים לרבות טענה שגם עסקים נוספים שהוקמו על פי הסכם דומה קרסו וכי מתקיימות התדיינויות נוספות באותו סוג של טענות. בית המשפט קבע כי לא מצא פריכות וסתירות מהותיות בגרסת המבקש וכי לא זו העת לבדוק האם מדובר בטעות בכדאיות, או שמא בטעות שעל הזוכה היה לדעת עליה, או אפילו הטעייה וכי סוגיות אלה תבחנה לאחר שמיעת הראיות בתיק.

13. בית המשפט קבע לוח זמנים למיצוי הליכים מקדמיים.

מיצוי הליכים מקדמיים והגשת תצהירים

14. בהעדר בקשות מתאימות בית המשפט קבע ביום 25.11.14  כי ההליכים המקדמיים מוצו והורה לנתבע להגיש תצהיר/י  עדות ראשית מטעמו. ביום 25.12.14 הוגשו תצהירי עדות מטעם הנתבע בעצמו ומטעם אליהו חרוש ולאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת וביום 25.1.15 קבע בית המשפט התיק לשמיעת ראיות ליום 21.6.15 , אך לבקשת ב"כ הנתבע ובהסכמת התובעת נעתר לבקשה לדחיית מועד שמיעת הראיות ליום  8.7.15. ביום 18.6.15 הגישה התובעת בקשה לזימונו של עורך דין גלעד נרקיס כעד מטעמה  בנימוק כי נעשה ניסיון מצידה לקבל תצהיר מטעמו אך ללא הצלחה, בין היתר בשל חשש לאמירות שיש לגביהן חיסיון עורך דין/לקוח.  הנתבע התנגד לזימון וציין כי לאור נימוקי הבקשה לא ברור מדוע לא ניתן היה להגיש תצהיר מטעמו שכן הינו עורך דין שייצג את המבקשת בכל התהליך ומעבר לכך הטענה כי מדובר בדברים שהוטל עליהם חיסיון עורך דין/לקוח אין בה כדי להצדיק את העובדה כי עורך דין נרקיס סירב ליתן תצהיר. כמו כן טען הנתבע כי היה על המבקשת להגיש הבקשה עוד בטרם הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה שכן היה עליה להגיש תצהיר חתום על ידי עורך דין נרקיס באותו מועד. בית המשפט קבע כי הבקשה תידון בדיון ככל שהתובעת תעמוד על הבקשה.  

דיון מיום 8.7.2015

15. ביום 8.7.15 הוסכם בתחילת הישיבה כי למרות שהתביעה שטרית ישמעו תחילה עדי התובעת  מבלי לוותר על נושא הנטלים. תחילה נחקרו עדי התביעה יוני ומאור עזרא ולאחר מכן נחקרו רחמים ואליהו חרוש.

16. בתום שמיעת הראיות, בית המשפט הצביע על הקושי שקיים מבחינת מי שעליו נטל הבאת הראיות והשכנוע בתביעה שטרית, במיוחד לנוכח עדויות של הנתבע כי לא קרא את ההסכם, וכן עדות בנו שהחתימה הייתה "על עיוור" כלשונו שיוצרות קושי לא מבוטל מבחינת הנתבע. בית המשפט ציין כי גם לתובעת ישנם שיקולים כי לא ייכתב פסק דין מנומק והציע לצדדים להגיע להסכמות דיוניות או מהותיות וקבע מועד להגשת הסיכומים.

סיכומי הנתבע

17. הנתבע טען בסיכומיו כי הוכיח שעל אף חתימתו על שטר החוב והערבות, אין התובעת זכאית לכספים הנתבעים, וזאת מכוח הטעיית הנתבע, הצגת מצגי שווא וחוסר תום לב בניהול מו''מ, ובפעולותיה אלה גרמה התובעת לקריסתו הכלכלית של הבן, ומנסה לגרום לקריסתו של האב, דהיינו הנתבע, והכל שלא כדין.

18. לעניין הטענה לניהול מו''מ שלא בתום לב, הנתבע הפנה לתצהירו ולתצהיר בנו, בהם נטען כי סוכם בין הצדדים כי התובעת תיתן לבן ליווי צמוד ומלא בחודשים הראשונים של פתיחת הסניף, לרבות הכנת תפריטים, גיוס והכשרת עובדים, הדרכה מול ספקים וכל הדרוש על מנת להפעיל את בית הקפה. הנתבע טען כי דברים אלה לא נסתרו בעת חקירת העדים, וכי מר מאור עזרא העיד כי אין לתובעת מחוייבות לעזור בהקמת העסק, וכי הזכיין אמור להתלמד על חשבונו בסניף קיים, וכך היה בעניינו של הבן. הנתבע טען כי עדות זו סותרת את עדותו של מר יוני עזרא לפיה הבן קיבל הדרכה בסניף עצמו. מכאן הסיק שההתחייבות להדריך לא קוימה למרות שהייתה התחייבות יסודית, ואף הפנה לעניין זה לעדות מר מאור עזרא, שלטענתו מאשרת כי ניתנה התחייבות זו.

19. לעניין הטענה להצגת מצגי שווא לגבי הרווחים העתידיים של העסק, הנתבע הפנה לתצהירו ולתצהיר בנו, בהם אוזכרו פגישות שבהן הוצגו אותם מצגי שווא. הנתבע הדגיש כי התובעת ונציגיה הציגו לפניו ולפני הבן תרשימים ודוחו''ת התומכים בכל דבריהם, ועל כן לא הייתה להם סיבה שלא להאמין ולסמוך על התובעת. הנתבע טען כי מעדות עדיי התובעת ברור כי נקודת האיזון עומדת בין 300,000-320,000 ₪, ולא כפי טענת התובעת – 250,000 ₪, ו"מכאן ברור כי נציגי התובעת הציגו בפני הנתבע ובנו מצגי שווא לעניין הרווחיות, כאשר בפועל נוצר מצב שבו בית הקפה כלל לא הגיע לנקודת האיזון".

20. לעניין הטענה להצגת מצגי שווא ביחס לסניפים אחרים של הרשת, הנתבע הפנה לעדותו של בנו לפיה התובעת דאגה להסתיר אותו מהזכיינים עד שלא חתם, וכי התובעת ידעה שברגע "שאשמע את הסיפורים מ-7 זכיינים אחרים, כולל הזכיין של בת-ים שהיה בזמנו, אז הסניף הזה לא יקום." הנתבע טען כי הטענה בתצהיר מר מאור עזרא שהתובעת מקבלת פניות רבות לרכישת זיכיונות, בהיותה רשת מוכרת ואמינה, עומדת בסתירה לכך שכל זכייני הרשת התאגדו והגישו נגדה תביעה, וכי כיום אין רשת. הנתבע טען כי התובעת מנעה מבנו להכיר את הזכיינים האחרים כיוון שבאותו מועד "כבר החלו בעיות עם זכיינים אחרים וידיעה זו הייתה מונעת מהנתבע לחתום על שטר החוב".

21. לעניין נפילת הרשת טען הנתבע כי העובדה כי כל הזכיינים של הרשת נמצאים בתביעות הדדיות מול התובעת, מעידה על דפוס הקיים אצל התובעת ש"כל מטרתה של התובעת הוא לגבות את דמי הזיכיון העומדים על 80,000 ₪ ובכך השיגה את מטרתה". הנתבע דחה את טענת התובעת כי תביעות הזכיינים האחרים, מקורן במרד זכיינים אשר אינם נאותים לעמוד ולקיים את תנאי הסכם הזכיינות וכי התנהלותם אינה נוגעת לתיק זה, וטען כי "אין ספק כי עובדת התביעות כנגד התובעת מעידה על התנהלותה אל מול כל הזכיינים והעובדה כי התובעת מגדירה את התביעות כמרד (ההדגשה במקור – ע.ה.) היא כדי להסתיר את התנהלותה הכושלת והפרת כל התחייבויותיה הן כלפי הנתבע ובנו והן כלפי שאר הזכיינים".

22. לעניין נזקי התובעת, הנתבע התייחס לטענות השונות לנזקים כלהלן.

23. לעניין דמי התמלוגים, הנתבע טען כי הוא ובנו העידו כי במשך 3 חודשי הפעילות הראשונים של הסניף, שולמו דמי התמלוגים בהתאם להסכם הזיכיון. הנתבע תהה מדוע חיכתה התובעת מיולי 2013, המועד בו הופסק תשלום התמלוגים, ועד ינואר 2014, המועד בו נשלח מכתב ההתראה, וטען כי התשובה לכך נמצאת בעדות מר יוני עזרא, שלדידו תומכת בטענתו כי הושג הסכם לפיו הנתבע לא ישלם תמלוגים עד הסך של 220,000 ₪. הנתבע הוסיף וטען כי מרגע שלא קמה עילה לתבוע את התמלוגים מחודשי יולי ואילך, מכאן שהחוזה לא הופר ומכאן גם שהתובעת אינה רשאית לדרוש את הפיצוי המוסכם בסך של 100,000 ₪.

24. לעניין חבות התובעת עקב הפרת הסכם השכירות עם חב' נצבא, הנתבע טען כי אין לה לתובעת אלא להלין על עצמה בעניין זה, "שכן כחלק מאחריותה כלפי הזכיינים עליה לדאוג להסכמי שכירות הוגנים במחירים סבירים בהם יוכלו הזכיינים לעמוד". הנתבע הוסיף וטען כי "התובעת באמצעות עדיה העידה כי טרם שילמה את חובה לנצבא ועל כן הנזק כלל לא התגבש". בנוסף לכך טען הנתבע כי "לתובעת רשלנות תורמת גבוהה ואין היא יכולה לבוא בדרישה כלפי הנתבע כערב להסכם הזיכיון ולדרוש ממנו את הסכום התביעה של בעלי הנכס נצבא וזאת עוד בטרם נגרם לתובעת נזק ממשי שכן מר מאור הודה כי הסכום כלל לא שולם ולא ידוע האם בכלל הוא ישולם".

25. לעניין טענת התובעת בעניין נצבא, נטען כי התובעת מתייחסת הן לדמי השכירות והן לנזקים לכאורה שבנו של הנתבע גרם לנכס, ובעניין זה טען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה "כי נגרמו נזקים לנכס שכן אין ברשותה תמונות ברורות המעידות על נזקים שנגרמו בנכס", ו"מנגד העיד בנו של הנתבע כי פנה לנציגי הנתבעת לפני מכירת הציוד שהיה בנכס וביקש מהם להגיע למקום ולהיות נוכחים בעת הפירוק. עוד העיד בנו של הנתבע כי לקח את כל הציוד שרכש לטובת הזיכיון כגון שולחנות, כיסאות ומקרר". עוד נטען כי בנו של הנתבע העיד כי במשך כמה חודשים ביקש מהתובעת ונציגיה למכור את המקום "אולם כל שעניין את התובעת הוא קבלת דמי הזיכיון בלבד".

26. הנתבע טען כי נצבא חילטה ערבות מטעם בנו של הנתבע, ומכאן שהנתבע כבר שילם בגין חודשי השכירות את חובו לנצבא ועובדה זו לא נסתרה.

27. לעניין רווחי התובעת, הנתבע טען כי התובעת קיבלה את דמי הזיכיון במלואם ואף הרוויחה אחוזים מהספקים של הרשת, שכן מר מאור עזרא העיד כי מחייבים את הזכיינים לרכוש את הקפה מספק אחד בלבד, ובנוסף אישר כי הוא לוקח אחוזים גם מהספקים שמוכרים לזכיינים.

28. לעניין החתימה על שטר החוב, הנתבע טען כי חתם עליו מבלי שעו''ד יסביר לו על מה הוא חותם. כמו כן טען הנתבע כי עדותם של עדיי התובעת מלאה סתירות, וסיכם באומרו כי ברור שלתובעת לא נגרמו כלל נזקים ולכן אינה רשאית לתבוע מכוח שטר החוב. כמו כן טען כי התובעת היא זו שגרמה לקריסת הסניף. הנתבעת הפרה את התחייבויותיה, והוכח כי הציגה מצגי שווא. התובעת הוליכה את הנתבע ובנו שולל, תוך ידיעה כי לא תעמוד בהתחייבויותיה, ובהתנהלותה הפרה את חובתה לנהל מו''מ בתום לב, והנתבע לא היה חותם על שטר החוב לו היה מודע להוצאות הצפויות של הסניף מחד, ולרווחים הנמוכים מאידך.

סיכומי התובעת

29. התובעת טענה כי במטרה ליצור יש מאין נקודת אחיזה דמיונית לטענותיו, הנתבע ניסה לטעון כי חרף חתימתו על שטר החוב והערבות, התובעת אינה זכאית לכספים בגינם, זאת נוכח פעולות הטעיה כביכול על ידי התובעת וטענות נוספות, אולם כל האמירות הללו התגלו כסיסמאות חסרות תוכן עובדתי, אשר סותרות לחלוטין את המסמכים בכתב עליהם חתם הנתבע. עוד נטען כי התובע מנסה לשאוב לתוך פרשנות נוסח שטר החוב והערבות, עקרונות פרשנות חוזיים רגילים, כגון כוונת הצדדים בעסקת היסוד, בניגוד גמור ללשונם. עוד נטען כי גרסת עדי התובעת ברורה ורציפה, ומנגד עדי הנתבע כשלו בעדותם לחלוטין, והדגישו תשובת הנתבע כי לא קרא את ההסכם ולא היה מעורה בפרטי המשא ומתן שנוהל עובר לכריתתו, לבין טענתו שהסיבה שמלכתחילה נכנס לתמונה הייתה לסייע לבניו שהשתחררו מהצבא, אשר אינם בעלי ניסיון בניהול בית קפה. עוד נטען, כי הנתבע לא צירף לתצהירו מסמכים נחוצים להוכחת גרסתו, למשל לעניין הטענה כי הושקע הסך של מיליון ₪ ועוד. התובעת טענה כי בסיכומיה תבהיר כי לאחר שמיעת העדויות וחקירת המצהירים, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל על שכמו כי אינו חייב על פי שטר החוב וכתב הערבות.

30. התובעת סקרה במסגרת החלק בסיכומיה שכותרתו "רקע עובדתי בתמצית", את ההשתלשלות מתחילת חודש אוקטובר 2012 עת פנה בנו של הנתבע לבעל המניות ומנהל התובעת, מר מאור עזרא, על מנת שהתובעת תעניק "לו, לאביו (הנתבע) ולאחיו, מר לידור חרוש, זיכיון להפעלת סניף בית קפה של התובעת", עובר בפגישה שהתקיימה ביום 16.10.12 בין מר עזרא לבין הנתבע ובניו, בה חתם בנו של הנתבע, אליאור, על כתב התחייבות, במסגרתו הצהיר כי קיבל מספר מקומות לבחינה אפשרית לפתיחת זכיינות לרשת של התובעת, וכן במשא ומתן שהתנהל, בו הוחלפו טיוטות הסכם שכירות, עד שנמצא הנכס במתחם בית פולג בנתניה ונחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין בעל הנכס ביום 6.03.13 והסכם זכיינות ביום 11.03.13, כאשר בד בבד עם חתימת ההסכם, נחתמו על ידי הנתבע שטר חוב ע''ס של 200,000 ₪ וכתב ערבות ללא הגבלה בסכום, לכל חובותיה והתחייבויותיה של חברה שהוקמה על ידי בניו של הנתבע לצורך הקמת הסניף. התובעת טענה כי על פי הסכם התחייב הזכיין לשלם לתובעת "דמי תמלוגים בשיעור של 5% מהמחזור החודשי בצירוף מע''מ או סכום מינימלי ע''ס 7,000 ₪ בתוספת מע''מ וזאת עד לתום תקופת ההסכם, קרי עד ליום 26.04.23", וכן נקבע כי כל האחריות וההתחייבויות הנדרשות מהתובעת בהסכם השכירות אל מול בעל המקרקעין, יהיו של הזכיין ושלו בלבד וכי לתובעת תהא הזכות להעמיד לפירעון מיידי את כל הביטחונות שהעמיד הזכיין מקום בו תופר הוראה כלשהי מהוראות הסכם השכירות. התובעת טענה כי במהלך התקופה בה פעל הסניף, היא סיפקה לנתבע ולבניו "ליווי שוטף, לרבות ביקורים שנערכו בסניף על ידי מאור ויוני, תקופת הרצה שבה מאור עבד בפועל בסניף על מנת לתמוך בצוות העובדים החדש בשבועות הראשונים להקמה, מתן סיוע בתמחור המנות, הצבת שלט וסמלי התובעת, פרסום תוכן שיווקי בעיתונים וברדיו וכיו''ב...דא עקא, שהנתבע ובניו החלו לסגת מהתחייבויותיהם הנובעות מן ההסכם, תוך ביצוע הפרות גסות של תנאיו והוראותיו הברורות, ובכלל זה הימנעות מתשלום דמי התמלוגים כסדרם ובמועדם, הזמנת טובין שלא מהספקים המאושרים, אי תשלום דמי השכירות וגרימת נזקים למושכר".

31. התובעת טענה כי לעניין נטל ההוכחה, גרסתה העובדתית לא נסתרה, והפנתה לעדותו של הנתבע כי לא קרא את ההסכם לפני שחתם עליו. התובעת טענה כי הטענות בדבר הצגת מצגי שווא על ידי התובעת וחוסר תום לב בניהול משא ומתן, דינן להידחות, שכן אינן נתמכות בראיות, אלא להפך, נדחות מכוח הכתוב הגובר על טענות בעל-פה המנוגדות לו, וכי דין הטענות המתייחסות לעסקת היסוד, מתעלמות מהעובדה כי התביעה דנן היא תביעה שטרית. למען הסר ספק, נטען כי גם טענות הנתבע בהקשר זה הופרכו ונסתרו.
32. לעניין טענת הנתבע באשר להעדר הדרכה, נטען כי מחקירתו של מר יוני עזרא עלה כי ניתנה הדרכה, ועוד נטען כי אין מקום לטענת הנתבע בסיכומיו לפיה נפלה סתירה בין עדות זו לבין עדותו של מר מאור עזרא, שכן מדובר בניסיון פסול להוציא דברים מהקשרם, שכן מר מאור עזרא לא נשאל אם ביצע הדרכות בסניף פולג, אלא נשאל לגבי תקופת התלמדותם של בניו של הנתבע בסניף בהרצליה. למען הסר ספק, התובעת טענה כי סיפקה ליווי ועזרה בהקמת הסניף, למרות שמעולם לא התחייבה לכך, והפנתה לדבריו של מר מאור עזרא לפיהם "הרשת לא אמורה להגיע לסניף החדש עם כל הצוות ולהקים את הסניף מההתחלה ועד הסוף אחרת לא צריכה את הזכיין".

33. לעניין טענות הנתבע באשר להצגת מצגי שווא לגבי הרווחים העתידיים של העסק, התובעת הפנתה להצהרת הזכיין בהסכם כי לא קיבל מצגים כלשהם מאת התובעת, וכי בעל הזיכיון אינו אחראי לרווחיות העסק. עוד נטען כי הנתבע לא עמד בנטל השכנוע כי הוצגו מצגים כלשהם בדבר רווחים צפויים. עוד נטען כי הנתבע לא הציג את הדוחות והתרשימים התומכים בדבריו. עוד נטען כי אין לקבל את הטענה לפיה התובעת אחראית להפסד ההשקעה בסך של מיליון ₪, שכן הבחירה לבצע שיפוצים בסניף הייתה של הנתבע ובנו, והסכם השכירות נכרת לאחר שהנכס נבדק ונמצא כמתאים לצרכיהם. לסיכום סוגיה זו נטען כי הסיבה האמיתית לסגירת בית הקפה, היא שדרכם של בניו של הנתבע לא צלחה כפי שציפו, ולכן עתה הם מחפשים בדרך לא דרך מוצא מן ההסכם, ולעניין זה הפנו לטענה כי בעבר הייתה במקום מסעדה ולכן "לא נדרשה הוצאה מעין זו לצורך הפעלת העסק". בעניין זה התובעת הפנתה לדברי מר מאור עזרא, שהעיד כי בנו של הנתבע אמר לו שלאביו יש בעלי מקצוע ממקום עבודתו או מכרים שיכולים "לעשות את זה בזול".

34. לעניין טענת הנתבע ובנו בעת מתן עדותם, בדבר הצגת מצגי שווא ביחס לסניפים אחרים של הרשת, בנימוק שהתובעת מנעה מהם להכיר זכיינים אחרים עובר למועד החתימה, התובעת טענה כי טענה זו עומדת בסתירה חריפה לתצהיריהם, שם נכתב כי בנו של הנתבע הופנה על ידי התובעת לשוחח עם מספר זכיינים, ביניהם הזכיין מרח' אופנהיימר ומרח' יהודה המכבי בת''א.

35. לעניין טענת הנתבע כי הוסכם על שינוי כלשהו במנגנון דמי התמלוגים, התובעת טענה כי גם טענה זו לא הוכחה, וכי כל הדברים שנאמרו בפגישה שהתקיימה עם נציגי התובעת, הינם דברים שנאמרו במסגרת משא ומתן בלבד, וככל שהושגו "הסכמות" באותה פגישה, הרי שהן לא הבשילו לכדי הסכם מחייב, שכן הדעת נותנת שהיה לכך ביטוי בהסכם. התובעת הפנתה לתשובת מר מאור זה לשאלת בית המשפט כיצד הוא יודע שהצדדים חזרו להסדר שנקבע בהסכם המקורי "אני עונה שהוא הסכים לזה, אז הודעתי לו בע''פ שאם לא חתם ולא הסכים, אז חוזרים לנקודת ההתחלה". התובעת טענה כי מר עזרא יכול היה להכחיש כלל את הפגישה, בפרט כאשר הנתבע אינו מחזיק בכל מסמך חתום, אולם בחר לומר את האמת. עוד נטען כי לא ניתן להתעלם מהאמור בסיכומי הנתבע, שמהווים הודאה מפורשת בהפרת ההסכם.

36. לעניין הסכם השכירות מול בעל המקרקעין, נטען כי אין ולא יכול להיות חולק כי כל ההתחייבויות על פי הסכם השכירות, מוטלות על הזכיין, וכי הזכיין לא שילם את דמי השכירות בהם התחייב לשאת. עוד נטען כי הטענה שהזכיין נטש את הנכס, תוך גרימת נזקים למושכר והשחתתו באופן טוטאלי, לא נסתרה, והתובעת הפנתה של מר יוני עזרא בעת עדותו בעניין זה.

דיון והכרעה

37. מכיוון שהתביעה היא שטרית נטל הבאת הראיות והשכנוע חל על הנתבע לעניין הטענות שהעלה בהתנגדותו ועל בית המשפט לבחון האם עמד בנטל זה לגבי כל אחת ואחת מהטענות כלהלן:

37.1      האם השטר הוא שטר ביטחון?

37.2      האם ניהלה התובעת עם הנתבע ובנו משא ומתן בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא ונתונים שקריים?

37.3      האם התובעת התחייבה ליתן ליווי צמוד ולסייע בפרסום, הכשרה וגיוס עובדים ומתן תפריט, האם  הפרה התחייבויות אלה ככל שניתנו, האם ידעה מראש שלא תעמוד בהתחייבויותיה, והאם ההפרה או ההפרות הנטענות פוטרות את הבן מתשלום התמלוגים על פי ההסכם עם התובעת?

37.4      האם הצדדים סיכמו בשלב מסוים כי הזכיינים יהיו פטורים מתשלום תמלוגים כאשר המחזור נמוך מהסך של 300,000 ₪ וככל שסיכמו כך, האם אכן המחזור היה נמוך מהסך של 300,000 ₪ במי מהחודשים עד למועד ביטול ההסכם על ידי הזכיינים עקב סגירת הסניף?

            37.5      האם הנתבע היה חותם ערבות לבנו אילולא מצגי השווא הנטענים?     

            37.6      מהו סכום החוב?

האם השטר הינו שטר ביטחון?

38. בטרם בימ"ש ידון בסוגיות שלעיל, יש לבחון האם השטר ניתן כנגד תמורה ואם לא, האם הנתבע הינו ערב. כאמור לעיל הנתבע מתייחס אל עצמו בהתנגדותו כערב להתחייבויות בנו אליהו, ואף חתם על כתב ערבות להתחייבויות בנו אליהו בהסכם הזיכיון, אולם התביעה שלפניי בית משפט, היא מכוח שטר החוב עליו חתם הנתבע יחד עם שני בניו לידור ואליהו כעושי השטר בסך של 200,000 ₪. כאשר בסעיף 1 לשטר צוין כלהלן:

            "במידה ולא נעמוד בתשלום כפי שהתחייבנו לו אנו מתחייבים לשלם סכום זה וכן עבור תקופת הפיגור, הצמדה ולמדד בתוספת ריבית הפיגורים המקסימלית הנהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ".   

39. השטר, כאמור לעיל, מנוסח כעומד בפני עצמו, אולם אין חולק כי נחתם בצוותא חדא עם כתב הערבות וכן הסכם הזיכיון דהיינו ביום 11.3.11. מכאן שלמרות ניסוחו של השטר כעומד בפני עצמו הוברר במהלך הדיון כי הוא נחתם על ידי הנתבע לצורך הבטחת התחייבויות בנו וחברת א. ל. ש. קטם יזמות ונכסים בע"מ שחתמו כזכיינים על הסכם הזכיינות עם התובעת.

40. מכאן שהשטר ניתן להבטחת התחייבויות הזכיינים על פי הסכם הזיכיון על ידי הנתבע כערב ולכן הערב נכנס בנעלי הזכיינים לעניין טענות ההגנה שעומדות להם כנגד התובעת וכן עומדות לו טענות הגנה כערב, בנוסף לטענות החייבים.

האם ניהלה התובעת עם הנתבע ובנו משא ומתן בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא ונתונים שקריים?

41. בשטר, פטר הנתבע את התובעת מחובת הצגה או משלוח התראות ובכתב הערבות פטר את התובעת מחובת דרישת התשלום מעת הזכיין בטרם תדרוש ממנו תשלום מכוח ערבותו.  

42. יצוין שהן השטר והן כתב הערבות מנוסחים באופן חד צדדי לטובת התובעת והדברים באים לידי ביטוי, בין היתר, כאשר הנתבע מסכים בכתב הערבות כי ערבותו תחול גם על הסכם מתוקן, או על תקופה מוארכת של הסכם ללא צורך בחתימה נוספת שלו, וכן בשטר כאשר הנתבע מוותר על כל טענה שהשטר ניתן לביטחון כאשר על פי מהות הדברים ברור כי השטר ניתן לביטחון, לצורך הבטחת התחייבויות הזכיינים שהנתבע אינו נמנה על מי מהם.       

43. מכאן, שעל בית המשפט להביא בחשבון שהעובדה שהנתבע ובנו וויתרו על שכירת עורך דין מטעמם כדי שייצג אותם במשא ומתן עובר לכריתת החוזה וחתימתו וכן כתב הערבות והשטר ייצרה יתרון ברור ומובהק לתובעת בנוסחם של מסמכים אלה.

44. אולם מאידך, ההחלטה שלא לשכור עורך דין נעשתה על ידי הנתבע ובנו באופן מודע ללא כל הסבר סביר לכך וזאת כאשר המשא ומתן בין הצדדים נמשך תקופה ארוכה, כאשר תחילה נבדקה האפשרות להקים סניף בקרית אונו ורק לאחר מכן סוכם כי הסניף יפתח בנתניה. כאשר נשאל בנו של הנתבע מדוע לא נשכר עו"ד לייצג אותו במשא ומתן ענה בעמ' 25 שורה 28 "כל הזכיינים חתמו אצל גלעד נרקיס, שילמתי 10,000 ₪". כאשר נשאל מדוע לא כתב זאת בתצהיר ענה בשורה 31 "לא כתבתי. יוני הוציא לי חשבונית על זה. אין לי את החשבונית פה". בעמ' 26 עלתה הסוגיה שוב כאשר נשאל הבן מדוע לא חשב להתייעץ עם עו"ד ובשורה 13 ענה "לא. ואגיד למה. כי הם דיברו אלינו כל כך יפה, הם עשו את זה כמו יש רווחים מפה ועד להודעה חדשה, שיחקו אותה כמו משפחה, אמרנו שאנו מאמינים וסומכים וחתמנו".

45. בית המשפט התרשם מהראיות שהובאו לפניו כי הנתבע ובנו נהגו בקלות דעת רבה כאשר הם מאשרים שכלל לא טרחו לעיין במסמכים השונים לפניי שחתמו עליהם וזאת כאשר בכתב הערבות שניהם אישרו כי קראו את הוראות ההסכם.

46. אומנם מצופה מכל מי שחותם על הסכם כי יעיין בהסכם לפני שהוא חותם עליו, אולם ישנם הסכמים שהצפייה כי לקוח יעיין בכל פרטיי ההסכם לפני חתימתו היא לעיתים בבחינת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, כגון עיון במסמכי פתיחת חשבון בנק, עיון בחוזה ביטוח להבדיל מהתנאים המיוחדים, עיון בתקנונים שונים הנלווים לעסקאות פשוטות כגון יציאה לחופשה לחו"ל, התקשרות עם חברת טלפון נייד וכיו''ב.

47. לצורך כך המחוקק מצא לנכון להתערב ביחסים החוזיים בעיקר בין צרכנים לבין מספקי שירותים בהיקף נרחב לצורך הגנת הצרכן ואף על ידי מתן סמכות לבית המשפט לקבוע כי תנאי בחוזה אחיד הינו תנאי מקפח.

48. דברים אלה אינם יפים, כאשר עסקינן בהתקשרות בהסכם זכיינות בסכומי עתק, עת מצופה מהצדדים כי ייעזרו בייעוץ משפטי מקצועי לצורך עמידה על זכויותיהם ועיגון התחייבויות הצדדים בחוזה הכתוב.

49. הנתבע ובנו לא עשו כן ובכך הקשו מראש על כל ניסיון בדיעבד להתחקות אחר מצגי והתחייבויות הצדדים עובר לכריתת ההסכם.

50. נטל הבאת הראיות והשכנוע הרובץ על הנתבע הוא גבוה במיוחד מכיוון שהתביעה היא תביעה שטרית וכן מכיוון שגם אם התביעה לא הייתה שטרית, כאשר מועלות טענות לפגמים שנפלו במשא ומתן עובר לכריתת החוזה, הנטל רובץ על מי שמעלה טענות אלה.

51. הטענה לצפי הוצאות ורווחים אינה נתמכת בראיות חיצוניות אלא בעדויות בעל פה בלבד של הנתבע ובנו. מהראיות שהובאו בפני בימ"ש עולה כי המשא ומתן בין הצדדים החל כבר באוקטובר 2012, דהיינו כשמונה חודשים לפני פתיחת הסניף וכחצי שנה לפני חתימת הסכם הזכיינות ביום 11/03/2013 כאשר הבן חתם על מסמך ביום 16/10/2012 שבו אישר כי קיבל מהתובעת מספר מקומות לבחינת אפשרות לפתיחת זכיינות והצהיר ואישר "כי לא קיבל מצגים כלשהם מכם בדבר הסיכויים והסיכונים העסקיים הכרוכים בהפעלת סניף הזכיין, כשם שלא קיבל תחזית או צפי כלשהם להיקף מכירות, הכנסות ורווחים מהפעלת הסניף, וכי כל הסיכונים העסקיים – ככל שאתקשר עמכם בעתיד – הכרוכים ברכישת הזיכיון ובהפעלת הסניף חלים עליי בלבד" (נספח 4 לתצהירי התובעת).

52. מנספח 8 לתצהירי התובעת עולה כי הבן של הנתבע הקים חברה לצורך קידום ההתקשרות עם התובעת במרץ 2013 כשבוע לפני חתימת ההסכם ואף נטל הלוואות מבנק הפועלים ושיעבד פיקדונות שקליים בבנק.

53. ביום 18/02/2013, דהיינו כחודש לפני חתימת ההסכם, עו"ד אהרון כהן שולח בשם בנו של הנתבע השגות לטיוטה של ההסכם בין הצדדים (נספח 9 לתצהירי התובעת). ההשגות מתייחסות להסכם בין התובעת לבין המשכירה של הנכס. לא ברור מדוע בנו של הנתבע לא ביקש מאותו עו"ד כהן להעיר הערות גם לגבי הסכם הזכיינות, ומחדל זה פועל לחובתם של הבן והנתבע. הבן נשאל בעמ' 25 מי זה עו"ד כהן, ועל כך ענה בשורה 24 "עו"ד שאישר את החתימה שלי. לא בדק את החוזה, רק אישר". לאחר מכן נשאל הבן "האם במשא ומתן היה לכם עו"ד" והשיב בשלילה. התשובות אינן מתיישבות עם תוכנו של נספח 9, ומכאן שאין לקבל גרסת הנתבע ובנו שלא נועצו בעו"ד, וככל שנועצו בו רק לגבי חלק מהמסמכים, אין להם אלא להלין על עצמם בעניין זה.

54. הנתבע הופנה לסעיף 10 לתצהירו והתבקש להסביר לאיזה מצגי שווא הוא מתייחס שם, ועל כך ענה בעמ' 2 שורה 6 " ראינו אחד ממצגי השווא מקודם, בעדויות שלהם, שהם טענו ש- 250,000 ₪ זה נקודת האיזון, ובפועל זה לא ככה. בעדויות הם הראו לכולנו שאפשר לעשות חשבון של כיתה א' – 100,000 ₪ שכירות. בין 100,000 – 80 ₪ עובדים. עוד 30%, 100,000 זה לקנות סחורה, זה מראה שנקודת האיזון היא בין 320,000 – 300 ₪. לא נדבר על פרסום שעסק בהתחלה צריך לפרסם, והרבה הוצאות מסביב שכרגע אני לא זוכר אותן".

55. הנתבע נשאל האם הוא יכול לתמוך את הפירוט שנתן במסמך, ועל כך ענה בשורה 12 "כן. כרגע הוא לא פה, יש מנהל חשבונות". כאשר נחקר הבן של הנתבע ונשאל האם הייתה לו תכנית עסקית הוא ענה בעמ' 23 שורה 24 " הייתה תכנית עסקית שהם הציגו לי בכתב. כשבימ"ש שואל אותי היכן התכנית, אני אומר כשכרגע היא לא פה. זאת תכנית שהם הציגו לכולם".

56. על מחדל אי הבאת ראייה נקבע כי החזקה הראייתית בדבר הימנעות בעל דין מהבאת ראייה נוגעת לעניין שבהישג ידו, פועלת לרעת אותו צד, ורואים אותו כמי שאם היה מביא אותה ראייה, היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד . לעניין זה ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טל קאר חברה בע"מ.

57. כאמור לעיל, הנתבע הודה כי לא טרח לקרוא את המסמכים עליהם חתם, וגם העד מטעמו, בנו, אישר זאת. בעמ' 24 שורה 13 כאשר נשאל הבן האם הנתבע ביקש לקבל את כתב הערבות או שטר החוב, ענה "הכל היה לפני שחתמנו על החוזה, הוא ישב ושמע, והסברנו מה הולך להיות, על מה, לא על מה הוא חותם על מה כרוך בפתיחה של סניף. אבל לגבי כל השוטף הוא חתם על עיוור".

58. על פי הפסיקה העקבית לעניין המשמעות של חתימה על הסכם ללא עיון בו, הטוען זאת אינו יכול לראות בכך הגנה טובה מבחינתו אף במקרים בהם היה לו קושי לעיין בהסכם לפני חתימתו. לעניין זה ראה ע"א 2119/94 לנדאו נ' גרין וע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון, שם נקבע כי אף מי שאינו יודע קרוא וכתוב מוחזק כמי שיודע את תוכנו של המסמך, וכך גם מי שמעלה תרעומת על כך שלא הייתה לו הזדמנות לקרוא ולבדוק את המסמך בטרם חתם עליו. בענייננו, מכיוון שמי מהטענות האלה לא עלו, חל האמור בעניין גלעדי הנזכר לעיל "אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על מסמך סתם".

59. מעיון בהסכם הזכיינות עולה כי תוכנו סותר את טענות הנתבע, ולעניין זה בית המשפט מפנה לפסקה השלישית בכותרת ההסכם כלהלן:

"והואיל:           והזכיין מצהיר ומאשר כי לא קיבל מצגים כלשהם מאת החברה בדבר הסיכויים והסיכונים העסקיים הכרוכים בהפעלת סניף הזכיין, כשם שלא קיבל תחזית או צפי כלשהם להיקף מכירות, הכנסות ורווחים מהפעלת הסניף, וכי כל הסיכונים העסקיים הכרוכים ברכישת הזיכיון ובהפעלת הסניף חלים עליו בלבד: והכל בלי לגרוע מהתחייבויות החברה לסייע לזכיין באמצעות  ייעוץ מקצועי, תפעולי ושיווקי והכל כמפורט בהסכם זה להלן:"

60. נוסף לכך בית המשפט מפנה לסעיפים 2.1, 2.2, 2.3, 2.7 ו-2.12 - שם מצהיר הזכיין כלהלן:

" 2.1     כי בדק ובחן את כל ההיבטים המסחריים – כלכליים של הסכם הזיכיון, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל: בחן את כדאיותו הכלכלית של ניהול בית העסק האמור, ערך סקר שוק ובדיקת היתכנות, מצא את מיקומו של בית העסק כמתאים לצרכיו, ככל שחפץ בכך התייעץ עם אנשי מקצוע לעניין ניהול בית העסק וכדאיותו. ערך את התחשיבים הראויים, לרבות האשראי הבנקאי למימון וניהול בית העסק.

2.2   כי יש בידו הון עצמי מספיק, וכי הוא בדק את אפשרויות גיוס ההון האשראי שלו ואת הוצאות המימון הצפויות שלו ומצהיר כי ביכולתו הכלכלית לעמוד בכל התחייבויותיו הנובעות מהסכם זה, לרבות הוצאות הקמת הסניף והפעלתו השוטפת.

2.3   כי קיבל מאת בעל הזיכיון את המידע אשר היה דרוש לו לשם התקשרות בהסכם זה,  לרבות מהמרווחים בין עלות רכישת מוצרים ומחיר מכירתם לצרכן וכי הוא מוותר, בכפוף לנכונותן של הצהרות בעל הזיכיון להלן על כל טענה או ברירה, לרבות הטעיה, טעות או ניהול משא ומתן שלא בתום לב.

2.7   כי ידוע לו שאין בעל הזיכיון אחראי לרווחיות בית העסק ו/או על הכנסות הצפויות מניהולו וכי לא יתנו לו מהחברה הערכות ו/או תחזיות לא בעל פה ו/או בכתב בקשר לעניינים אלו במישרין ו/או בעקיפין וכי רווחיות בית העסק תלויה אך ורק באופן ניהולו באמצעות הזכיין.

2.12  כי נאמר לו שהוא רשאי להיות מיוצג במשא ומתן מול החברה באמצעות עו"ד מטעמו, שאינו עו"ד של החברה, וכי ניתנה לו האפשרות להבהיר ולבדוק הוראות הסכם זה, וכי הבין כל הוראה, תנאי, הצהרה ו/או התחייבות שבהסכם זה".

61. כמו כן, ובנוסף לאמור בסעיף 2.12 בסעיף 19 נקבע כי "הזכיין מצהיר כי הובהר לו כי הוא זכאי להיוועץ ו/או להיות מיוצג בידי כל עו"ד שיחפוץ".

62. מכאן שלתובעת היה חשוב ביותר להביא לידיעת הזכיינים כי בידם להיות מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם, אולם הנתבע והזכיינים התעלמו מאזהרות ברורות שהופיעו בחוזה, מכיוון שהודו שלא טרחו לקרוא אותו ולנוכח נטל הבאת הראיות, בימ"ש מגיע למסקנה כי לא עלה בידם לעמוד בנטל זה ולהוכיח כי נמסרו להם מצגים שקריים במהלך המשא ומתן כנטען.

63. בנוסף לכל אלה, ולא פחות חשוב, עומדת לנתבע לרועץ העובדה שלא הביא מטעמו עד או עדים מבין הזכיינים האחרים. אומנם, כל מקרה ועובדותיו, אולם ברי שאילו זכיין אחד, שניים ואולי אף יותר, היו מעידים וחוזרים על אותן טענות להתנהגות בחוסר תום לב ומתן מצגי שווא, היה לכך משקל לא מבוטל. הנתבע בחר שלא להעיד מי מהזכיינים, והדבר נזקף לחובתו.

64. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הטענה לניהול משא ומתן בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא ונתונים שקריים.

האם התובעת התחייבה ליתן ליווי צמוד ולסייע בפרסום, הכשרה וגיוס עובדים ומתן תפריט, האם  הפרה התחייבויות אלה ככל שניתנו, האם ידעה מראש שלא תעמוד בהתחייבויותיה והאם ההפרה או ההפרות הנטענות פוטרת את הבן מתשלום התמלוגים על פי ההסכם עם התובעת?

65. בית המשפט מצא בסיס לטענת הנתבע כי הובטח לו ליווי מקצועי לרבות סיוע בפרסום, הכשרה וגיוס עובדים ומתן תפריט הן במסמכים והן בעדויות.

66. לעניין ראייה במסמך, בימ"ש שב על ציטוט הפסקה השלישית בכותרת של החוזה ומתמקד בסיפא של אותה פסקה כלהלן: "והכל בלי לגרוע מהתחייבויות החברה לסייע לזכיין באמצעות ייעוץ מקצועי, תפעולי ושיווקי והכל כמפורט בהסכם זה להלן:"

67. מעיון בחוזה עולה כי הייעוץ המקצועי הנזכר בא לידי ביטוי בחיובים שונים שנוטלים על עצמם הזכיינים לעניין רכישה מספקים מסוימים והוראות לעניין מראה הסניף לרבות לגבי צורת השילוט.

68. נציגי התובעת אישרו את מחויבותם לסייע לנתבע בייעוץ מקצועי ואף פירטו בתצהיריהם את מעורבותם בנושאים השונים כלהלן:

69. הכשרת הנתבע ועובדיו – התובעים הגישו תצהירים על ידי מר מאור עזרא בתוקף תפקידו כבעל מניות ומנהל התובעת (להלן: "מאור") ועל ידי מר יוני עזרא בתוקף תפקידו כאחראי שיווק ופיתוח של התובעת (להלן: "יוני") כאשר הדמיון בין התצהירים רב. בסעיף 31 לתצהיר מאור וסעיף 32 בתצהיר יוני נכתב כלהלן: "בנוסף לניסיון הרב של אליהו בתחום המסעדנות כפי שהעיד על עצמו, אליהו ולידור התלמדו במשך כחודש ימים לפני פתיחת הסניף בסניף החברה בהרצליה".

70. כאמור לעיל, מסגרת הליווי והייעוץ לא הוגדרה לפרטי פרטים. לכל צד יש הגרסה והפרשנות שלו לעניין הכמות והאיכות הנדרשים. מאור העיד בעניין זה בעמ' 9 שורה 8 כלהלן: "לשאלת בימ"ש לא רשום את זה בחוזה אני משיב שאין התחייבות, זה לא משהו מחויב. אם אני מקים סניף אני רוצה שהוא יצליח אין לי מטרה שהוא יכשל.

            בימ"ש אומר לי שאם אני רוצה שהוא יצליח הסניף אני צריך לוודא לכאורה שפועלים בהתאם להנחיות לאחר קבלת הדרכה אני משיב כי ההדרכה אמורה להתבצע בסניפים הקיימים של כל הצוות שאמור לעבוד בסניף החדש וזה עלויות יקרות לזכיין. זו ההתחשבנות היחידה שהייתה לי. הרשת לא אמורה להגיע לסניף החדש עם כל הצוות, ולהקים את הסניף מההתחלה ועד הסוף אחרת לא צריכה את הזכיין. המקרה אמור להיות הפוך, הזכיין בזמן שיפוצים אמור לארגן צוות ועלויות גבוהות וצריך לצמצם בעלויות. הזכיין והצוות לומדים בסניף קיים. בימ"ש שואל אותי איך אני מיישם את מה שאמרתי בסניף פולג אני משיב כי לידור ואלאור למדו בסניף הרצליה ולא הביאו את שאר הצוות איתם כי העלויות מאוד יקרות. בימ"ש שואל אותי למה הכוונה למדו הכוונה עבדו משמרות חלקיות או מלאות לפי הזמן שהם מחליטים לתת לעצמם ללמידה. הם לא קיבלו שכר על כך, זה על חשבונם. והם מציבים בעמדות כמו משמרת במטבח או משמרת חלקית. ללמוד את הקופה".

71. מאור המשיך והעיד בשורה 26 כי "בין היתר שהייתי מבקר בסניף הרצליה ראיתי אותם מתלמדים" וכאשר נשאל כמה ביקורים היו ענה "הייתי בסניף הרצליה לפחות 4 פעמים בשבוע בכל סניף וסניף, לפעמים בסניפים אחרים פעמיים בשבוע".

72. בניגוד לנציג התובעת שטען כי הנתבע עבר הכשרה מתאימה בסניף אחר וכי נציג התובעת עמד לרשות הנתבע לצורך ייעוץ וזאת אף למרות שלא היה מחויב בכך לשיטתו, הנתבע אישר בעדותו בעמ' 20 שורה 25, כי הבן עבר הדרכה, אולם המעיט בערכה כלהלן: "אפילו בהדרכות, הדריכו אותם בהרצליה סך הכל יום אחד בהרצליה, ואחר כך הלכו להדרכה ביהודה המכבי, שהוא עצמו היה חדש וצריך הדרכה. זו הדרכה לקויה. לא היה ליווי מצדם חוץ מיום הפתיחה שבאו, לא בעובדים, לא בתפריטים, בכל נושא שקשור. בקיצור הם לקחו את ה-80,000 ₪ ונעלמו".

73. שני הצדדים לא פירטו המועדים המדויקים בהם התקיימה ההכשרה בסניף הרצליה ומכיוון שנטל הבאת הראיות והשכנוע חל על הנתבע, הוא לא עמד בנטל ולא שכנע את בימ"ש כי לא התקיימה הדרכה כנדרש בסעיף 3.36.

74. התובעת לא סיפקה תפריט - בנוסף לחילוקי הדעות לגבי היקף ואיכות ההדרכה והליווי בתחילת הדרך עלתה טענה כי התובעת לא סיפקה תפריט כנדרש. בתצהירי מאור ויוני אין התייחסות מפורשת לטענה כי התפריט לא סופק, אולם צורף נספח 15 שהתובעת הגדירה "תכתובת מייל שתחילתה ביום 18/06/2013 לגבי עיצוב תפריט לסניף". מעיון בנספח 15 עולה כי ביום 19/06/2013 כותב נציג חברת ביג פרינט לנציגת התובעת "את אמיתית?!? אתם מחרפנים אותי שבוע שלם ובכלל לא נתת לי את כל התיקונים, אלאור מתקשר 20 פעם ביום וגם את נותנת לחץ ובתוך כל זה אתם לא סגורים על כלום ולא מתואמים. איך אפשר לעבוד ככה? לא מתאים."

75. יוני נשאל בעמ' 5 האם ממאי עד אוגוסט לא היו תפריטים בעסק ועל כך ענה בשורה 12 "ההסכם אולי נחתם במאי אבל מועד הסניף של המסירה היה אם לא טועה בחודש 7, היה עיכוב של הקניון שלא הסתדר עם ספגטי, הוא צירף מכתב לדחייה של מנהל הקניון".

76. המכתב שצורף על ידי התובעת עצמה אינו מחמיא להתנהלות המקצועית של התובעת וגם בנו של הנתבע העיד בעמ' 26 שורה 22, כי התכתובת דווקא מבססת את טענתו בעניין זה "התאריך המצוין במייל הוא 18/06. אני פתחתי את הסניף ב-10/06, איזה בית קפה פותח סניף ורק אז עושה תפריטים. כל מה שאתה רואה זה שינויים שעשיתי אחרי שפתחתי, ועבדתי עם תפריטים של סניף הרצליה. ורק אז השתמשתי בשלי.

לשאלת בימ"ש: האם העובדה שאני טוען שאין תפריטים לא עלתה לפני ה-10/06?

לא. אמרנו לנו תפתחו. הרשת זה מאור ויוני אמרו לנו שתפתחו את הסניף יהי לכם צוות שילווה אתכם כמו בכל רשת נורמלית, יהיה לכם שף, יהיה לכם אותי.

ש. אנחנו נמצאים 8.6 אתה יודע שאין תפריטים, אתה מדבר עם מישהו.

ת. הלכתי לסניף הרצליה, לקחתי תפריט אחד, הדפסתי אותו אולי 30 פעם בערך. חוזה  הזכיינות נחתם במרץ.

ש. אתה יודע חודש לפני 10.6 שב10.6 אתה פותח.

ת. כן.

ש. ב-10 במאי פנית ליוני או מאור אמרת תן לי תפריט.

ת. הם הרדימו אותנו, הבטיחו שהכל תקין, הכל בזמן, והם רשת עם גב חזק, והצוות ילווה ושיהיה תפריטים.

ש. הרדימו אמרו, בסדר, אבל הגענו ל-8.6 ואין תפריט.

ת. אז אני חוזר ואומר, לקחתי מסניף הרצליה.

ש. אתה פונה אליהם או למי מהם עכשיו 8.6 עוד יומיים פותח, אין תפריטים, אמרת להם דבר כזה.

ת. כן.

ש. ומה הם אמרו.

ת. לא אמרו. אתה יודע, בסופו של דבר אתם שם מיליון שקל, אתה עושה דברים שאתה חושב שאתה יכול לעשות, זה אומר לוקח תפריט מסניף אחר, בונה לך תפריט, ומביא לך טבחים מסניף אחר שאמור להיות שף ולא לקחתי, הבאתי מיהודה מכבי במקומו והבאתי מנהל שעלה לי עשרת אלפים שקל."

77. מן האמור לעיל עולה שנפל לכאורה מחדל אצל התובעת לעניין הספקת תפריט זמן סביר לפני פתיחת הסניף ובימ"ש לא מצא לכך הסבר מניח הדעת מהתובעת.

78. העמדת צוות מקצועי – סוגיה נוספת שעולה על פי טענות הנתבע ובנו להתחייבויות שניתנו להם היא הסוגיה האם הבטיחה התובעת לבנו של הנתבע כי התובעת תעמיד צוות מקצועי לרשות הנתבע לצורך ניהול העסק. כאמור לעיל פרט להתחייבות הכללית בכותרת הסכם הזכיינות לסייע לזכיין באמצעות ייעוץ מקצועי, תפעולי ושיווקי, אין בהסכם התחייבות כנטען. להיפך, כאמור בדיון בסוגיה האם התקיימה הדרכה והכשרה מתאימה, גם סוגיית איוש הצוות המקצועי נזכרת בסעיף 3.36 באופן ממנו עולה כי על הנתבע להעמיד צוות מקצועי שינהל את העסק "מעולה".

79. למרות שגם בסוגיה זו לא נמצא בהסכם חיוב מפורש בתצהירי יוני ומאור סעיפים 31 ו-32 הם הצהירו כי התובעת סייעה "בגיוס עובדים והכשרתם לתפקיד מלצרים, ברמנים וטבחים".

80. יוני ומאור לא נחקרו בעניין זה. בנו של הנתבע אישר בחקירתו האמור בסעיף 37 לתצהירו כי נאלץ להביא מנהל שינהל את הסניף ועל כך ענה בעמ' 28 שורה 28 "נכון. מאור לא היה." בהמשך העיד כי פנה לאותו מנהל שלושה חודשים לאחר שנפתח העסק וכאשר נשאל מדוע לא עשה זאת קודם לכן ענה בעמ' 29 שורה 2 "מי אשם? אני או שהם לא הדריכו אותי. מי אשם?

            ש. לפני שנחתם העסק, אתה יודע שאין לך ידע ניהול, חשבת להביא מנהל במקומך.

            ת. עצם מהות זיכיון בישראל, זה שהרשת נותנת לך מעטפת. אני מפנה לתשובתי הראשונית בחקירה, על זה אתה משלם זיכיון, אם לא הייתי פותח קפה קופיקו, אני לא צריך אותה."

81. בתצהירים שהוגשו מטעם התובעת הוצהר שהבן העיד על עצמו כבעל ניסיון רב בתחום המסעדנות ואילו הנתבע ובנו טוענים כי לא היה לו ניסיון כלל. בתצהירים אין פירוט של שמות של עובדים שהתובעת סייעה בגיוסם ובמהלך החקירות התברר שנציגי התובעת התרשמו כי בנו של הנתבע אינו מנהל את העסק באופן נכון מצד אחד, אך מצד שני המקום היה מלא. ראה עדות יוני עמ' 4 שורה 30 " כן הייתי בסניף הגעתי בלילה לראות שהכל בסדר והם מסתדרים. ראיתי עסק משפחתי שמתנהל. לא יודע כמה עובדים היו, שני האחים והאמא ניהלו את העסק, היו התנגחויות בין האמא לשני האחים, היו צריכים לקנות מגשים לתנורים, הילד לא הסכים לקנות. היו ויכוחים, האמא אמרה שכן צריך לקנות. שיטת ניהול לצורך העניין עבדה שם חברה של אחד האחים, האמא לא רצתה שהילדה תעבוד שם. היו חיכוכים ביניהם. אני לא יכול להתערב, זה מה שאמרתי לאמא כשהוא בעל הסניף. אני לא יכול להגיד לו את מי להעסיק. אני יכול לתת לו הדרכה. העסק היה מלא. תמיד הייתה עבודה. פעם הגעתי בשעת צהריים המקום היה מלא, לא היה להם זמן לדבר איתנו. פעם אחת הייתי בשעות הלילה המקום היה מלא, במהלכים שהייתי היה מלא אבל לא פול."

82. שני הצדדים מסכימים כי היו בעיות בניהול כאשר הנתבע ובנו טוענים כי הן נבעו מחוסר ניסיונו של בנו של הנתבע בתחום המסעדנות ומחדלה של התובעת לסייע בניהול מקצועי, מחדל שגרם להוצאה משמעותית עקב הצורך לשכור שירותיו של מנהל מקצועי ואילו התובעת העלתה לראשונה בעת הבאת העדויות גרסה לפיה היו כשלים בניהול עקב חילוקי דעות בין בנו של הנתבע לבין אמו, אולם המקום היה מלא ומכאן שכשלים אלה לא גרמו להפסדים. גרסת התובעת היא גרסה כבושה שעלתה לראשונה בעת חקירתו של יוני.

83. בימ"ש התרשם שאם נציגי התובעת אכן הגיעו וראו שיש כשלים בניהול טענה זו הייתה אמורה להופיע בתצהירים המפורטים שהוגשו על ידי התובעת ובימ"ש ציפה שבתצהירים תטען התובעת כי נציגיה העירו לבנו של הנתבע בדבר הצורך לשפר הניהול, אך העניין כלל לא עלה בתצהירים. להיפך, נטען שלכאורה הכל התנהל כשורה.

84. אם הכל התנהל כשורה מדוע אישרו נציגי התובעת כי התברר להם בינואר כי העסק נקלע לקשיים ומדוע הסכימו לגבש הסדר להפחתת סכום התמלוגים אם הכל התנהל כנטען בתצהירים כשורה. לעניין זה ראה עדותו של מאור בעמ' 13 שורה 27 כלהלן (העד נשאל מתי פעם ראשונה הובא לידיעתו שיש קושי ועל כך ענה) "אני מעריך בחודש ינואר 2014. הייתה דרישה של אלאור להוריד את הסכום של התמלוגים".

85. אשר על כן בימ"ש מתרשם שגם בעניין הסיוע בניהול היעדר גרסה עקבית של נציגי התובעת מלמד שהתובעת לא מילאה אחר התחייבותה לסייע לזכיין בייעוץ מקצועי, תפעולי ושיווקי.

86. פרסום – גם בסוגיית הטענה להיעדר סיוע בפרסום מצב הדברים החוזי דומה, דהיינו יש התחייבות של התובעת לסייע לזכיין בייעוץ שיווקי ועניין הפרסום מוגדר בהסכם הזכיינות בסעיף 9 על דרך מתן רשות לזכיין לפרסם את עסקו בפרסום מקומי בכפוף לקבלת אישור בכתב ומראש מבעל הזיכיון ולעניין פרסום ארצי (סעיף 9.6) צוין כלהלן: "כחלק מדיניות פיתוח המותג "גורילה בר קפה" והטמעתו בקרב ציבור הלקוחות רשאי בעל הזיכיון, אך לא חייב, מעת לעת לפרסם את המותג "גורילה בר קפה" במסגרת אפיקי פרסום ארציים, לרבות עיתונות כתובה, תחנות רדיו ארציות, טלוויזיה ואינטרנט". בסעיף 9.10 נקבע כי ככל שהזכיין מעוניין לבצע פרסום ארצי, הרי שהדבר יהיה בכתב ומראש של החברה, וללא כל עלות מצידה.

87. מכאן שעל פי תוכנו של החוזה קשה לראות כיצד ניתן היה לבסס צפייה של הנתבע או בנו לסיוע של התובעת במימון פרסום העסק.

88. לתצהירי נציגי התובעת צורף נספח 16 שהוגדר "תכתובת מייל מיום 16/09/2013 בעניין הצבת פוסטר פרסומי בסניף". לנספח צורך מכתב של גברת ושמה שלומית מ"שמואלי ושות' תקשורת שיווקית" אל בנו של הנתבע בו אותה שלומית כותבת כי היא מצרפת פוסטר אלכוהול לאישור ומבקשת תוספת לרכישת תמונה בעלות של 100 ₪.

89. מאור נשאל בעמ' 5 האם התובעת סייעה בפרסום העסק רק לאחר שלושה חודשים ממועד המסירה שהיה מתוכנן לסוף אפריל ועל כך ענה בעמ' 6 שורה 3 "אני חוזר על מה שאמרתי קודם, פתיחת הסניף בהוראת מנהל הקניון והזכיינים הסכימו לזה, הם שילמו 70,000 ₪ עבור האביזרים, עם זה חדרי מטבח והכל אין למספר שאמרתי כעת קשר לדמי קדימה לזכיינות. הם שילמו זאת לרשת ספגטי עבור פינוי החנות והשארת המטלטלין לטובתם. זו הייתה מציאה מאוד גדולה לעומת שהיו אמורים לשלם על סניף קריית אונו. שם היו אמורים לשלם 550,000 ₪ שהם הסכימו לזה."  מכאן שמאור לא ענה האם ניתן סיוע בפרסום.

90. כאשר בנו של הנתבע הופנה לנספחים שצורפו לתצהיר של מאור לרבות נספח 14 שהוגדר "תכתובת מייל מיום 08/10/2013 בדבר פרסום תשדיר ברדיו" הוא ענה בעמ' 28 שורה 1 "זה פרסום שאני בגלל שראיתי שאני מתחיל ולא נותנים לי כלום זה פרסום מבצעים שאני חשבתי עליהם, פרסום שאני שילמתי, הם לא שילמו שקל, אני שילמתי את זה. יש לי את החשבוניות.

            ש. נספח 14 מדבר על תכתובת מאוקטובר, אז הנושא של פרסום ברדיו עלה באוקטובר.

            ת. כן. פניתי אליהם בגלל שהם רשת, הם צריכים לאשר את זה, עשיתי את זה כדי להעלות את המכירות שמשהו יזוז."

91. כאמור לעיל, על פי תוכנו של החוזה קשה לראות כיצד לנתבע יכולות להיות טענות להפרת התחייבות מפורשת אולם התמונה העולה היא כי הרשת, דהיינו התובעת לא הצביעה על כל פרסום ארצי או סיוע מקצועי בפרסום לזכיין למרות שניסתה בתצהיר להתהדר בנוצות לא לה בעניין זה.

92. סיכום- מן המקובץ עולה כי למרות לשונו החד צדדית של החוזה כמקנה לרשת זכויות תוך אזכור חובות הרשת באופן עמום, התמונה שעלתה היא שאף לגבי התחייבויות בסיסיות לעניין מתן תפריט, ייעוץ באיוש וניהול ובפרסום אין ראיות כי התובעת עשתה ולו את המעט בכל אלה, למעט הגעה של נציג התובעת לעסק מדי פעם. אף לעניין ההכשרה, גם אם הנתבע לא עמד בנטל לעניין היקף ההכשרה הנדרש,  עולה סימן שאלה האם בן הנתבע הוכשר ע"י עבודה  במשך משמרת אחת, או אף לגישת התובעת, 4 משמרות בסניף אחר, על חשבונו.  

93. מחדלה של התובעת לעמוד ולו בהתחייבויות הספורות שנטלה על עצמה בחוזה - מהווה הפרה של התחייבויותיה ויש לשקול את התוצאות של הפרות אלה ביחס לסכום הכספי שבו מבקשת התובעת לחייב את הנתבע עקב הפרת הסכם הזכיינות על ידי הבן.

94. סוגיה נוספת שעולה מאופן הצגת הגנת הנתבע היא הטענה החמורה שהטיח הנתבע בתובעת בהתנגדותו לפיה התובעת לא רק שהציגה בפני הבן ובפניו מצגי שווא, אלא שהיא ידעה כי לא תעמוד בהתחייבויותיה ועשתה זאת על מנת לגבות את דמי הזיכיון ולהתעשר על חשבון הנתבע ובנו בניסיון ולקבל תמלוגים בעסק שאינו רווחי אלא מפסיד. הנתבע תיאר את התנהלות התובעת כ"עוקץ" ואף יחס לה מעשי מרמה והטעיה. ככל שמעשים שמייחס הנתבע לתובעת חמורים יותר כך גם נדרש ממנו לעמוד ברף גבוה יותר של נטל הבאת ראיות ושכנוע ולעניין זה ראה  ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי שם נקבע  כי כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בימ"ש לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות.

95. על פי בחינה זהירה וקפדנית זו עולה כי הנתבע לא עמד בנטל הבאת הראיות והשכנוע לפיהם התובעת הציגה בפניו מצגי שווא, כפי שכבר נקבע קודם לכן בפסק דין זה, וכן לא עמד ברף הגבוה הנדרש לצורך הוכחת הטענה כי מראש לא התכוונה לעמוד בהתחייבויותיה.

96. לעניין זה בימ"ש מביא בחשבון את הטענה כי התנהלות הפלילית המיוחסת לתובעת הינה סדרתית וכי כך גם נהגה כלפיי זכיינים אחרים. כפי שבית המשפט קבע בפסק דין זה קודם לכן, היה על הנתבע להגיש תצהירים מטעם זכיינים אלה, אולם הוא לא מצא לעשות כן.

97. לפני מותב זה תלוי ועומד תיק אחר בו הועלו טענות דומות על ידי זכיין שם ועובדה זו הוזכרה במהלך הדיון, אולם לא ניתן פסק דין באותו תיק והנתבע לא היה רשאי להסתפק בכך שמותב זה נחשף לטענות דומות שעלו בתיק אחר שתלוי ועומד לפניו, וכאמור לעיל היה עליו להגיש תצהירים מטעמו על ידי זכיינים אחרים כדי לבסס את אותה התנהלות סדרתית כביכול, גם כנגד אחרים.

98. יצוין שלנציגי התובעת יש גרסה הפוכה בעניין הטענה של הנתבע כי הרשת התפרקה עקב ההתנהלות הפלילית המיוחסת לתובעת על ידי הנתבע. בסעיף 59 לתצהיר מאור וסעיף 60 לתצהיר יוני ישנה התייחסות לתביעות שהוגשו נגד התובעת על ידי זכייניה וצוין "כי תביעות אלה מקורן במרד זכיינים אשר אינם נאותים לעמוד ולקיים את תנאי הסכם הזכיינות. זכייני החברה הפרו את תנאי הזכיינות בזה אחר זה לרבות נמנעו מתשלום תמלוגים (בהתאם לסעיף 4.1 להסכם). ממילא התנהלותם של זכיינים אחרים למול הרשת אינה רלוונטית ואין בה ללמד דבר וחצי דבר על התקשרות הנתבעים מול החברה אשר כל כולה מעוגנת בהסכם".

99. הוברר שהנתבע או בנו לא הצטרפו לתביעה של הזכיינים האחרים נגד התובעת ובמהלך חקירת נציגי התובעת כאשר נשאל מאור על ידי בימ"ש מדוע הרשת קרסה הוא תיאר בעמ' 9 שורה 31 בהרחבה את אותו מרד שצוין באופן תמציתי בתצהיר כלהלן: "יש זכיין אחד ששמו אסי מסניף הרצליה. אותו זכיין הגיע עם המון ניסיון ברשתות אחרות. היו לו מסעדות בבעלותו. הוא ראה את הסניף שלי בבת ים הוא פנה אליי בבקשה לפתוח סניף בהוד השרון ואחר כך בהרצליה. דחיתי אותו במשך שנה עד שאהיה ערוך לצאת ברשת. זו הייתה המטרה לא הייתי ערוך לזה. עברה שנה והרשת בהרצליה התחילה להתפתח הסניף עבד מצוין גם בבת ים, פרסמתי גם לזכיינים נוספים ומקומות נוספים, הגיע שלב שהרשת קיבלה תאוצה והמון היענות בשוק המסעדנות. אסי החליט שהוא ינסה להשתלט על הרשת. זה הגיע מהמקום הזה שהוא גייס את הזכיינים והוציא להם לא לשלם כסף ולהחליף שלט. הוא עשה את זה מאחורי גבי. אין לי נייר שהוא כתב את זה. לשאלת בימ"ש אם אסי גרם לכך שפה הנתבעים יסגרו את העסק שלהם אני משיב פה זה מקרה יותר קיצוני, בסניף הזה זה היה בדיוק בתאריך שאסי בחש בנושא הזה להשתלט על הרשת, אותם זכיינים שהיו בסניף נתניה חשבו שהכל הולך אחורה ולקרוס, הם בדיעבד צחקו. עשו פה תרגיל עוקץ מתוכנן." מאור נשאל האם יש להבין מדבריו כי הסניף הרוויח ועל כך ענה בעמ' 10 שורה 19 "לא אמרתי שעשו לי עוקץ אלא מרד זכיינים שניסו להשתלט על הסניף. הסניף הזה ספציפית עשה תרגיל עוקץ לכלל הזכיינים וגם לי." מאור העריך לשאלת בימ"ש כי המרד התחיל בסביבות נובמבר 2013 וכי באותה עת הסניף הנוגע לתיק זה עבד.

100. בימ"ש לא נדרש לקבוע מסמרות בסוגיה האם אכן פרץ מרד ברשת ומדוע, סוגיה שתלובן באותה תביעה שאינה קבועה להכרעה לפני מותב זה. הדברים הובאו אך ורק כדי לציין שכנגד הטענה של הנתבע כי הרשת קרסה עקב מעשה עוקץ שיטתי של התובעת שהיה על הנתבע לבססה היטב במסמכים ובעדים, והוא לא עשה זאת, ישנה גרסה נגדית שמציגה את הדברים באופן שונה לחלוטין.

101. נשאלת השאלה האם הפרת ההתחייבויות בעניין הייעוץ, התפריט והפרסום על ידי התובעת הביאה לקריסת העסק? הקשר הסיבתי בין הפרת ההתחייבויות על ידי התובעת לבין קריסת העסק לא הוכח ונראה שגם הנתבע ובנו מייחסים משקל רב יותר למצגי השווא הנטענים לגבי היקף המחזור, ההוצאות והרווח הצפויים שלא התממשו, כסיבה עיקרית לכך שהעסק קרס. כאמור לעיל הטענה למצגי שווא לא הוכחה.

102. ההתחייבות של הנתבע ובנו לשלם לתובעת תמלוגים הינה התחייבות עצמאית ואינה מותנית בקיום התחייבויות התובעת, מה גם שבימ"ש קבע כי לא הוכח שהפרת ההתחייבויות גרמה לקריסת העסק. לכל היותר, הפרת ההתחייבויות יכולה לעמוד לבנו של הנתבע כטענה להפחתת סכום התמלוגים בהם חויב הנתבע, טענה שעומדת גם לערב מכוח חוק הערבות שכן הערב נכנס בנעלי החייב לעניין זכויות וחובות החייב.

האם הצדדים סיכמו בשלב מסוים כי הזכיינים יהיו פטורים מתשלום תמלוגים כאשר המחזור נמוך מהסך של 300,000 ₪ וככל שסיכמו כך, האם אכן המחזור היה נמוך מהסך של 300,000 ₪ במי מהחודשים עד למועד ביטול ההסכם על ידי הזכיינים עקב סגירת הסניף?

103. טענה נוספת שהעלה הנתבע בהתנגדותו בסעיף לג היא כי בשלב מסוים הגיע עם התובעת להסכמה לפיה סוכם כעבור חודשיים ממועד פתיחת העסק כי "למרות האמור בהסכם, עד לסכום של 300,000 ₪ מחזור לא יושלמו תמלוגים לזוכה ומעל לסכום זה ישולמו תמלוגים בהתאם להסכם". בסעיף לד נטען "יודגש כי הסניף מעולם לא הגיע למחזור של 300,000 ₪ וזו הסיבה שגם הזוכה עצמה מעולם לא פנתה לבן בעניין זה". בסעיף לה נטען כי רק כאשר הודיע הבן על סגירת הסניף הגישה הזוכה את שטר החוב לביצוע ועד מועד זה מעולם לא נשלחה דרישה לקבלת התמלוגים "ולא בכדי, שכן סוכם על תשלומים שונים מהאמור בהסכם".

104. בסעיף 63 לתצהיר מאור ובסעיף 64 לתצהיר יוני נאמר כי "לא כך הדברים – מעולם לא הוסכם על שינוי כלשהו בתשלום התמלוגים כפי שנקבע בהסכם הזכיינות ואין בטענה זו דבר וחצי דבר ונשארת השאלה הכיצד הסכמה לכאורית זו לא עוגנה במסמך בכתב." אין הסבר בתצהיר מדוע לא נשלחה לנתבע התראה מיד לאחר שהפסיק לשלם את התמלוגים מספר חודשים לאחר שנפתח העסק דהיינו באוגוסט או ספטמבר 2013 בגין תמלוגים לחודש יולי אותה שנה כנטען בהתראה ועד סמוך למועד הגשת השטר לביצוע ביום 15/01/2014. בחקירתו של מאור הוא נשאל מדוע לא נשלח מכתב התראה לפני ינואר 2014 ועל כך ענה בעמ' 14 שורה 28 "ביקשתי את התשלום, והם אמרו לי בחודש הבא, הם מרחו אותי ומרחו אותי והגיע זמן שאי אפשר לספוג את זה."

105. כשנחקר יוני הוא הזכיר את הסוגיה כאשר נשאל האם ידע שיש בעיה בסניף מבחינת מחזורים הכנסות ועל כך ענה בעמ' 8 שורה 8 "ידעתי שיש בעיה... לשאלת בימ"ש כמה זמן לאחר שהוא התחיל להפעיל את הסניף הוא פנה אלייך לראשונה אני משיב כי הוא פנה לבן שלי אחרי שמונה חודשים קשה לו תזרימית, הוא נתן לו פתרון עד סכום שבין 200,000 ₪ שהוא לא ישלם תמלוגים. סוכם עד 220,000 ₪ לא ישלמו תמלוגים".

106. כשנחקר מאור על תצהירו הוא העלה מיוזמתו את הנושא כאשר נשאל מתי נודע לו לראשונה שלנתבעים יש קושי (עמ' 13 שורה 27) "אני מעריך בחודש ינואר 2014. הייתה דרישה של אלאור להוריד את הסכום של התמלוגים, כלומר לפתוח את חוזה הזיכיון ואז נודע ההצעה שזה יהיה מדורג, התמלוגים יהיו באחוזים מדורגים. עד נקודת האיזון סוכם 250,000 ₪ בערך שהוא לא ישלם, ומאז כל 50,000 ₪ זה יעלה באחוז, שההתחלה היא מ-3% במקום 5% קבוע. לשאלה האם זה נכתב, אני משיב שכתבנו את זה על דף, ידנית בעט, וגם אם אני לא טועה, בדף מודפס, ובשורה התחתונה זה לא נחתם, אלאור – זה אליהו, הוא לא הסכים. אמרתי לו להתייעץ עם אביו, אבל הוא לא הסכים בכל מקרה. הכל היה ברוח טובה, חזרנו לנקודת ההתחלה, לחוזה הזיכיון. כשבימ"ש שואל אותי איך אני יודע שחזרנו להסכם, אני עונה שהוא הסכים לזה, אז הודעתי לו בעל פה שאם לא חתם ולא הסכים אז חוזרים לנקודת ההתחלה. הוא הפסיק לשלם תמלוגים עוד לפני ועל החלק הזה שהוא הפסיק לשלם בחודש יולי".

107. מאור נשאל מה רצה הנתבע ועל כך ענה בעמ' 14 שורה 21 "הם רצו לשלם הרבה פחות ממה שהוסכם בהסכם. אז נתתי את האופציה כי הם אמרו שלא מספיק להם הכסף, הם רצו הנחה במה שאמור להגיע אליי. לא הגענו למספר, הם אמרו לי לחשוב אם אני יכול להציע משהו ואז הגעתי עם המתווה. הם לא הסכימו, ואז אמרתי – קודם כל מה שאתם חייבים לי עד עכשיו, יש לנו רשימה, תעשו לי 4 – 5 שיקים על כל הסכום הזה מעכשיו והלאה. ואת הסיפור של התמלוגים תמשיכו לשלם כמו שכתוב בהסכם, ויש לכם אופציה להגיד לי שאתם מסכימים למתווה המדורג, והיינו חותמים על הסכם מסודר". מאור שב ונדרש בסוגיה בחקירה החוזרת כאשר נשאל מול מי התנהל המשא ומתן לשינוי תנאי ההסכם, ועל כך ענה בעמ' 17 שורה 1 "בשלב הראשון, בערך באמצע דצמבר 2013 כשהתחיל המשא ומתן, זה היה איזשהו "בואו תנסו לעשות לנו הנחה". אמרתי שאני אחשוב, התייעצתי עם אבי, ובפגישה הנוספת אבי היה איתי ואלאור ולידור היו נוכחים".

108. בנו של הנתבע נשאל בעמ' 29 בעניין זה כלהלן:

            "ש. סעיף 48 אתה טוען שכיוון שלא הגעתם למחזור של 300,000 ₪ גם לא שילמתם לתגמולים.

            ת. לא. אמרתי שסוכם לפגישה שאם המחזור לא יגיע ל-300,000 ₪ לא נשלם תמלוגים.

            ת. מתי התקיימה פגישה כזו.

            ת. שישה חודשים אחרי. בגלל זה שילמתי חודש יוני, יולי אוגוסט".

109. בסעיף 21.5 לחוזה נקבע כלהלן "כל שינוי ו/או תוספת להסכם זה יהיה בטל ונטול כל תוקף אלא אם נעשה בכתב ונחתם על ידי שני הצדדים" ובסעיף 21.6 נקבע כי "במתן אורכה ו/או בוויתור של צד אחד כלפיי משנהו, בנוגע לחיוב מסוים לפי הסכם זה, לא יהיה כדי להוות ויתור על כל טענה ו/או זכות לסעד כלשהם אם ובמידה שעומדים לצד אחד כלפיי משנהו".

110. מן המקובץ עולה כי הצדדים מסכימים שהתקיים משא ומתן וכי דובר על שינוי חוזה הזכיינות אולם הם נחלקים בתשובה לשאלה האם החוזה לשינוי החוזה המקורי נכרת ועל פי הוראות החוזה המקורי במקרה של שינויו היה על הצדדים לעגן שינוי החוזה בכתב.

111. בנסיבות אלה, בית המשפט קובע כי הנתבע ובנו לא עמדו בנטל הבאת הראיות והשכנוע כי נכרת חוזה מחייב ששינה את תנאי חוזה המקורי, וכי אין בפרק הזמן של מספר חודשים שחלף ממועד ההפרה ועד מועד שליחת מכתב ההתראה כדי לבסס כריתת חוזה חדש, או ויתור של התובעת על זכויותיה.

112. גם אם בימ"ש היה מעניק משקל רב לדבריו של יוני לפיהם סוכם בין מאור לבין הבן של הנתבע, דברים שהם בבחינת עדות שמיעה, כי " עד 220,000 ₪ לא ישלמו תמלוגים", מועד הסיכום לדברי יוני היה שמונה חודשים לאחר שנפתח הסניף, דהיינו כאשר העסק כבר קרס, וזאת גם אם בימ"ש ימנה את תקופת חייו של העסק מאפריל או מאמצע יוני. היעדרו של חוזה בכתב המעגן את שינוי החוזה המקורי, מותיר את השאלה האם אותו סיכום מאוחר יתייחס גם לחיוב בתמלוגים עד מועד הסיכום החדש או ממועד הסיכום החדש. ככל שהסיכום נשא פנים כלפי עתיד, ממילא אין בכך תועלת לנתבע. ככל שהטענה היא שהסיכום היה בדיעבד, טענה זו לא הוכחה בהתאם לנטל שרובץ לעניין זה לפתחו של הנתבע.

113. קושי נוסף שעומד לרועץ לנתבע, הוא העדר מסמכים כספיים שיתמכו בטענה לעניין גובה המחזור ומכאן שגם אם היה מוכח כי החוזה שונה, היה קושי רב לקבוע שהיה מקום לשנות ההתחשבנות לנוכח מחדל הנתבע לבסס זאת במסמכים כספיים מטעמו.

האם הנתבע היה חותם ערבות לבנו אילולי מצגי השווא הנטענים?

114. לנתבע הגנות הן כמי שנכנס בנעלי הבן והן כערב. טענת הנתבע כי לא היה חותם על הערבות אילו ידע כי המצגים במשא ומתן הם מצגי שווא, היא טענה בה הנתבע נכנס בנעלי החייב , וכאמור לעיל, הנתבע לא עמד בנטל הבאת הראיות והשכנוע כי הוצגו מצגי שווא לפני הבן במהלך המשא ומתן.

115. אולם מהראיות שהובאו לפני בימ"ש עולה כי בשונה מערבים אחרים שמעורבותם במהלך המשא ומתן מצומצמת, אם בכלל קיימת, במקרה זה מעורבות הנתבע הייתה רבה יחסית לערב מן השורה, הוא השתתף במשא ומתן לרבות בפגישות ובחר במודע לחתום על המסמכים, כדברי בנו "על עיוור".

116. בעמ' 19 שורה 8 התבקש הנתבע להראות בהסכם היכן הובטח לבנו לווי צמוד ועל כך ענה בשורה 10 "כמו שציינתי, לא קראתי את ההסכם, אבל בעל פה סיכמנו, ישבנו בבית קפה וסיכמנו, דיברתי עם אבא של מאור וסיכמנו כמו שני בני אדם שהוא מלווה אותו, עוזר לו בכוח אדם, עוזר לו בהקמה, אפילו אם זה אמור לקחת כמה חודשים".

117. הנתבע נשאל מדוע, אם הליווי היה תנאי, לא ביקש שזה ירשם בהסכם ועל כך ענה בשורה 21 " עוד פעם אני חוזר. לא הייתי מעורב בפרטי פרטים בהסכם, אני לא חלק בגדול מהזיכיון. באתי לעזור לילדים שלי, בפגישות שהייתי נוכח העליתי את מה שאני חושב. הסברתי שזה בחורים שהשתחררו מהצבא ואין להם כל ניסיון בניהול בית קפה. זה היה לפני שבכלל התחלנו, זה לא היה במעמד החוזה. לכן לא כתבתי את זה בחוזה, כי לא הייתי מעורב בחוזה הזה".

118. בית המשפט מצא בשלב זה להקשות ולשאול מדוע אם הנתבע מדגיש שמדובר בשני בחורים שהשתחררו מהצבא, הנתבע לא מצא לנכון לבדוק מה כתוב בהסכם לפני שחתם עליו ועל כך הנתבע ענה בשורה 28 "כנראה שהייתי צריך להיות יותר מעורב בזה".

119. מצופה היה מהנתבע שיש לו ניסיון חיים רב יותר משני בניו כי מעורבותו במשא ומתן תגרום לכך שיעיין במסמכים וישווה בין מצגי השווא הנטענים לבין תוכן המסמכים עליהם חתם "על עיוור" בהם נכתב שוב ושוב ובהבלטה כי לא הובאו על ידי התובעת מצגים לגבי ההוצאות והרווחים הצפויים וככל שטענתו לגבי מצגי השווא נכונה יסרב לחתום על מסמכים אלה.

120. סיכום – ההכרעה בסוגיות השונות מלמדת כי הנתבע ובנו לא עמדו בנטל הבאת הראיות והשכנוע כי הובאו בפניהם מצגי שווא שגרמו לקריסת העסק. נמצא בסיס ראייתי לטענה כי התובעת הפרה התחייבויות כלפיי הנתבע ובנו, אולם לא הוכח כי התובעת ידעה מלכתחילה כי לא תעמוד בהתחייבויותיה וכי להתנהלותה היה גוון פלילי של מעשה "עוקץ"  מתוך כוונה לרמות את הנתבע ובנו וכן לא הוכח כי הפרת חלק מהתחייבויות התובעת גרמה לקריסה, או פוטרת הנתבע ובנו מתשלום תמלוגים לתובעת, אם כי בימ"ש ציין כבר קודם לכן שיש ליתן ביטוי לאותה הפרה לעניין גובה החיוב הנתבע.

מהו סכום החוב?

121. כאמור לעיל, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי החתימה על השטר יוצרת חיוב עצמאי נטול קשר להתחייבויות הצדדים להסכם הזיכיון, ולכן יש לקבוע מהו הסכום שחבה הזכיינית לתובעת כדי לחייב בו את הערבים ועושי השטר, וביניהם הנתבע.

122. הדרישה הכספית הראשונית של התובעת פורטה במכתב ההתראה (נספח 21) לתצהירי התובעת, ובו דרשה התובעת מהזכיינים לשלם לה הסך של 71,068 ₪ בגין תמלוגים לחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2013, ולאחר שהובא בחשבון הסך של 16,854 ₪ שהזכיינים שילמו על חשבון חובם.

123. בתצהיר נציגי התובעת נטען כי בנוסף לסכום שצוין לעיל יש לחייב את הזכיינים לשלם לתובעת דמי תמלוגים בשיעור של 5% מהמחזור החודשי בצירוף מע"מ או לחילופין סכום מינימלי של תמלוגים על סך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אורך תקופת ההסכם ועד ליום 26/04/2023 ומכאן שעל הזכיינים לשלם לתובעת הסך של 840,000 ₪ שכולל את הסך של 71,068 ₪.

124. בנוסף, התובעת טענה כי על הזכיין לשלם הפיצוי המוסכם על פי סעיף 18.6 בסך של 100,000 ₪ עקב הפרת תנאי יסודי להסכם בהתאם לסעיף 18.5 דהיינו אי תשלום התמלוגים.

125. בנוסף, התובעת טענה כי על הזכיין לשלם לתובעת את סכום התביעה שהגישה נגדה המשכירה על סך של 448,451.11 ₪, או את סכום התביעה שייפסק הואיל ותביעה זו מתבררת וטרם ניתנה בה הכרעה.

126. בין התובעת לבין הנתבע קמה מחלוקת האם שולמו תמלוגים עבור חלק מהחודשים שנמנו במכתב ההתראה, אולם הנתבע לא המציא אישורים או אסמכתאות כי שילם חלק מהסכום כנטען. מכיוון שנטל הבאת הראיות והשכנוע רובץ עליו, בימ"ש קובע שהזכיינים נותרו חייבים את הסכום הנזכר במכתב ההתראה.

127. לעניין טענת התובעת כי הזכיינים חייבים לה תשלום בגין 10 שנות זכיינות טענה זו נדחית על הסף שכן אין חולק שההסכם בין הצדדים בוטל והנכס שבו התנהל העסק הושכר במהלך שנת 2014 לעסק אחר.

128. על פי סעיף 3.42 להסכם, הזיכיון הוענק למשך 10 שנים "והכל בהתאם להסכם השכירות שבין החברה לנצבא" (המשכירה - ע.ה.). מכאן, שמרגע שהסכם השכירות בין המשכירה לבין התובעת פג אין מקום לטענת התובעת כי היא זכאית לחייב את הנתבעים בהמשך תשלום דמי הזיכיון.

129. ככל שהתובעת הייתה עומדת על המשך השכרת הנכס מהמשכירה והעמדתו לטובת זכיין אחר הרי מכוח סעיף 14 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה התשל"א – 1970 נזקה של התובעת היה קטן והיא לא הייתה זכאית לגבות דמי זכיינות גם מהזכיין החדש וגם מהזכיין היוצא. מרגע שהתובעת ביכרה להשכיר למטרות אחרות, אין לקבל את פרשנותה לפיה היא רשאית לדרוש את מלוא סכום הזכיינות בגין 10 שנים.

130. הפרתו של הסכם הזכיינות עקב הפסקת תשלומי התמלוגים הייתה הפרה יסודית של הסכם הזכיינות לפי סעיף 4.9, ולכן בדין התובעת מבקשת לחייב את הזכיינים והנתבע הערב בתשלום הסך של 100,000 ₪ לפי סעיף 18.6 להסכם. הנתבע לא מצא לטעון כי על בימ"ש לעשות שימוש בסמכותו ולהפחית סכום הפיצוי המוסכם וגם אם היה טוען זאת, ספק אם הוכח שיש מקום לכך בשים לב לתוכנו של ההסכם והראיות שהובאו לפני בימ"ש.

131. הסכום הכספי הנוסף אותו מבקשת התובעת להשית על הנתבע ועל הערבים, הוא סכום התביעה שהגישה המשכירה נגד התובעת ונגד הזכיינים בגין הפרת הסכם השכירות.

132. במהלך הדיון נשאל מאור האם התובעת שילמה "כספים כלשהם עד היום בגין הנזקים שנגרמו לכם מההפרה של ההסכם" ועל כך השיב בעמ' 16 שורה 12 "אני מצביע על עורכי דיני. שילמתי להם המון כסף, וזה שאני עומד פה הרבה זמן, זה משהו שאני מחויב".

133. בחקירתו של יוני הוא נשאל לגבי התביעה שהגישה המשכירה ועל כך ענה בעמ' 7 שורה 6 "הקניון תבע אותנו על סכום של 400,000 ₪, הגענו איתם לפשרה של 200,000 ₪ וזה עומד על נושא של אופן התשלומים. בימ"ש הציע לנו להגיע לפשרה של 200 והסכמנו."

134. מרגע שהתובעת אישרה כי החוב למשכירה הינו הסכום שהמשכירה תבעה, עבר לכתפיה נטל השכנוע כי שילמה דבר מה, אך לא הובאה ראייה לפיה התובעת שילמה דבר מה למשכירה מהחוב הנטען לאחר החתימה על התצהירים על ידי נציגי התובעת, או כי ניתן פסק דין נגד התובעת שחייב אותה לשלם למשכירה בגין הסכם השכירות בו הושכר הנכס לטובת מימוש הסכם הזכיינות ומכאן שהנזק הנטען טרם התממש ואין מקום בשלב זה לקבוע שחוב הנתבע כולל גם את סכום התביעה שהגישה המשכירה.

135. הנתבע טען בסיכומיו כי המשכירה חילטה ערבות מטעם בנו, אך לא הובאה כל ראיה בעניין זה, כמו גם כל מסמך כספי שיאשר מי מההוצאות והנזקים הכספיים הנטענים בכתבי הטענות מטעם הנתבע. אולם יש לציין שבסעיף 5.2.7 הזכיין התחייב להפקיד ערבון במזומן לטובת המשכירה ולא נטען ע"י התובעת שהתחייבות זו לא מולאה ומכאן שגם אם הייתה התובעת משלמת סכום כלשהוא למשכירה, היה מקום להפחית העירבון שחולט, אולם בימ"ש לא נדרש לסוגיה זו.

136. מכאן שסכום החוב של הזכיינית, ומכאן גם חוב הערב, דהיינו הנתבע, במועד הגשת התביעה לתובעת עקב הפרת הסכם הזכיינות, הוא הסך של 171,068 ₪ נכון ליום 15/01/2014 צמוד כדין.

137. כפי שצוין קודם לכן, כשבימ"ש דן במילוי התחייבויות התובעת, גם אם לא נמצא שהתובעת הפרה באופן יסודי את התחייבויותיה ובכך גרמה כנטען לקריסה, התנהלותה כפי שהוכח בעת שמיעת הראיות, לא תאמה את התחייבותה "לסייע לזכיין באמצעות יעוץ מקצועי, תפעולי ושיווקי ברמה סבירה" ולכן בימ"ש מוצא להפחית מסכום התביעה סך בשיעור 25% מסכום החוב, כך שסכום החוב צמוד כדין נכון ליום 15/01/2014 עומד על הסך 128,301 ₪.

138. לעניין חיוב בהוצאות, בית המשפט מביא בחשבון את מצבו המיוחד של הנתבע שביקש לסייע לבניו, ולכן נקלע שלא בטובתו כערב להסתבכותם הכספית של בניו, ולטענתו כי הפרוטה אינה מצויה בכיסו, וחיובו על פי פסק דין זה עלול לגרום לקריסתו. אין חולק כי בניו של הנתבע נקלעו לחדלות פירעון ומכאן שהנתבע נדרש לתמוך בהם כלכלית. כל זאת בשים לב שבית המשפט לא קובע ממצאים חד משמעיים לגבי טענת הנתבע לחסרון כיס שייתכן ותתברר בעתיד על ידי הגורם המוסמך לבדיקת טענות ליכולת כספית. הנתבע לא הקשה על התובעת בניהול ההליך, שלמרות קיומו בסדר דין רגיל, הסתיים תוך שנה וחצי ממועד פתיחתו.

            כמו כן, בית המשפט מביא בחשבון את העובדה שחלק מטענות הנתבע נמצאו מוצדקות, וכבר נזקף לטובת התובעת שכ''ט בתיק ההוצאה לפועל, ולכן מחייב את הנתבע בתשלום שכ''ט ב''כ התובעת בסך של 12,000 ₪.

ניתן היום,  י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.