רע"א 6812/11 ווטאירפול הנדסה בע״מ נ' L-3 Communications Security and Detection System

בפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ־

יפו (כב׳ השופט א׳ זמיר) מיום 28.7.2011, בה התקבלה בקשת המשיבה 1. 3-L .Communications Security and Detection System, Inc (להלן: 3-L) לפצל את הדיון בתביעה שהגישה המבקשת, ווטאירפול הנדסה בע״מ (להלן גם: ווטאירפול), בין סוגיית החבות לסוגיית הנזק.

אלו, בתמצית, העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין:

1. ווטאירפול הינה חברה רשומה בישראל העוסקת, בין היתר, בשיווק ובמכירת ציוד מדעי, תעשייתי ורפואי וכן במתן שירות לרשתות לניטור זיהום אוויר ולמערכות אל־הרס וביטחון. ביום 5.2010 הגישה ווטאירפול לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה כספית נגד המשיבות לתשלום סך של 5,078,053 ש״ח (להלן: התביעה). על-פי האמור בכתב התביעה, בתחילת שנות ה-90 התקשרה ווטאירפול בהסכם עם חברת eg&g Astrophysics (להלן: EG&G), חברה בינלאומית שעסקה באותה תקופה. בין היתר, בייצור ובמכירה של ציוד ביטחוני. על־פי הסכם זה פעלה ווטאירפול כנציגה רשמית וכמשווקת הבלעדית בישראל של מערכות שיקוף אותן ייצרה eg&g. בכתב התביעה ציינה ווטאירפול כי למיטב ידיעתה בעקבות מיזוג שנערך בשנת 2000, או בסמוך לכך, שונה שמה של חברת eg&g ל־ Perkin Elmer Security (להלן: Perkin), ובעבור שנתיים נרכשה Perkin על־ידי 3-L - קונצרן בינלאומי לייצור ולמתן שירותים בתחום ביטחון הפנים. כך, על-פי הנטען בתביעה, נכנסה 3-l בנעליהן של Perkin ושל eg&g בכל הנוגע להסכם שיווק והפצת מערכות השיקוף שנערך עם ווטאירפול. ווטאירפול ציינה עוד כי מערכת היחסים המתוארת נמשכה כשנתיים ובמהלכן, ביום 14.11.2003, היא אף רכשה מ־ 3-l שתי מערכות שיקוף חדשות, והוסיפה כי כל אותה תקופה פעלה כמפיצה וכמשווקת של מערכות השיקוף בישראל, בין היתר, על דרך של שדלנות ("לובינג"); מתן שירותי תמיכה טכנית ולוגיסטית; מתן ערבות; הזמנת מוצרים ואביזרים ללקוחותיה; ורכישת מלאי חלקי חילוף מחברת 3-L לצורך מתן שירות.

על־פי כתב התביעה, בסמוך לראשית שנת 2004 יזמה המשיבה 2, אלול טכנולוגיות בע״מ (להלן: אלול), פגישה עם ווטאירפול, בציינה כי היא מבקשת לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה עסקי. אולם, כך נטען, כוונתה האמיתית של אלול הייתה לדלות מידע עסקי אודות מערכות השיקוף והפצתן בישראל לצורך משא ומתן שהתנהל אותה העת בינה לבין 3-L. בסמוך לאחר מכן, הוזמנה ווטאירפול לפגישה נוספת בנוכחות נציגי 3-L, אלול וחברת אלטל טכנולוגיסטיקה בע״מ (להלן: אלטל), שהינה לפי הנטען חברה־בת של אלול. בפגישה זו הודיעה 3-l, לפי כתב התביעה, על החלטתה לסיים את יחסיה עם ווטאירפול באופן מיידי ולמנות את אלול לנציגתה הרשמית והבלעדית בישראל. כמו כן, בסעיף 15 לכתב התביעה נטען כי "במהלך הפגישה ו/או במועד סמוך לה גיבשו הצדדים ו/או התובעת והנתבעות, בין היתר, את ההסכמות כלהלן": הוסכם על תקופת ביניים במהלכה יפעלו הצדדים לסיום הקשר ביניהם ברוח טובה; הוסכם שווטאירפול תמשיך לעמוד במלוא התחייבויותיה כלפי לקוחותיה בישראל, בכפוף להסכמי השירות הקיימים; במהלך תקופת הביניים תהא אלול (באמצעות אלטל) מחויבת לרכוש חלקי חילוף, ככל שתזדקק לכאלה, וזאת אך ורק מתוך המלאי שנותר בידי ווטאירפול, ולא מחברת 3-L; בתום תקופת הביניים, תהא

3

אלול (באמצעות אלטל) רשאית להמשיך ולרכוש חלקים מהמלאי שיוותר בידי ווטאירפול; ולבסוף, על-פי הנטען בסעיף 15.5 לכתב התביעה, הוסכם כי:

"בגין יתרת המלאי, שלא תירכש על־ידי [אלול (באמצעות אלטל)], בתוך זמן סביר אשר הוגדר כתקופה של שנתיים ימים, תשלם [3-L] לנווטאירפול] את ערך ו/או שווי המלאי ו/או [ווטאירפול] תשופה ו/או תפוצה על ידי [3-L], על המלאי, ובכל מקרה, הוסכם בין הצדדים, כי באחריותה של [3-L] לרכוש בחזרה את יתרת כלל המלאי ולהבטיח שנווטאירפול] לא תיוותר עם חלקי חילוף ללא תשלום מלא ו/או ללא שיפוי ו/או פיצוי בגינם".

2. בכתב התביעה טענה ווטאירפול עוד, כי ביום 4.2004 שלחה לה 3-L הודעה בדבר בטלות הסכם השיווק ביניהן, וכי למחרת היום שלחה היא מצידה מכתב ל־3-,1 בו דרשה את התייחסותה, בין היתר, לנושא הרכישה החוזרת של חלקי החילוף המצויים ברשותה ולפיצוי כספי בגין מלוא הסכמי השירות שנחתמו לאורך השנים ובגין שיווק מערכות השיקוף בישראל. לטענת ווטאירפול היא המתינה ש-3-,1 ואלול תממשנה את חלקן בהסכמות שהושגו, תוך שהיא פונה פעם אחר פעם ל־3-,1 בתזכורות לעניין זה. לבסוף, משלא עמדו המשיבות בהתחייבויותיהן הנטענות, הגישה ווטאירפול את התביעה דנן בה עתרה כאמור לפיצוי כספי בסך של 5,078,053 ש״ח, סכום אשר חושב על בסים שוויו, עלות אחזקתו ואיחסונו של מלאי חלקי החילוף שנותר ברשותה של ווטאירפול (כמפורט בטבלה שצורפה כנספח 27 לכתב התביעה). ווטאירפול ציינה עוד כי עומדות לה בהקשר זה עילות מתחום דיני החוזים (הפרת התחייבויות וחוסר תום־לב) וכץ עילות מתחום דיני הנזיקין והרשלנות ומתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט.
3. ביום 6.2011 הגישה 3-L בקשה למחיקת כתב התביעה בשל טענות עובדתיות חלופיות שלטענתה נכללו בו, ולחלופין עתרה לצו המורה על תיקון כתב התביעה באופן שלא יכלול טענות עובדתיות חלופיות כלשהן. כך, בין היתר, נטען בבקשה כי סעיף 15 לכתב התביעה שהוזכר לעיל כולל טענות עובדתיות חלופיות ביחס לשאלה מתי גובשו ההסכמות הנטענות, על ידי מי גובשו אותן ההסכמות והאם מדובר ב״הסכמות״ או ב״מצגים", כפי שנכתב לסירוגין בסעיפים 20־22 לכתב התביעה. לאחר מספר ימים, ביום 5.6.2011 הוסיפה והגישה 3-L בקשה לפיצול הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק באופן הבא:

"...בשלב הראשון, תוכרע השאלה האם אכן התחייבה [3-L] (סעיף 15.5 לכתב התביעה) ׳לרכוש בחזרה את

יתרת כלל המלאי ולהבטיח שנווטאירפול] לא תיוותר עם חלקי חילוף ללא תשלום מלא ו/או ללא שיפוי ו/או פיצוי בגינם"* וזאת בתוך שנתיים ימים ממועד הפגישה הנטענת על-ידי [ווטאירפול] בסעיף 15 לכתב התביעה (להלן: "שאלת החבות"); ובשלב השני* ככל שייקבע כי אכן קיימת התחייבות, יתקיים דיון בסוגיית כימות הנזק והיקפו..." [ההדגשות במקור].

ווטאירפול התנגדה לבקשה, וטענה כי עילות התביעה שלה אינן נובעות רק מהפרת ההתחייבות המתוארת בסעיף 15.5 לכתב התביעה, אלא כוללות עילות מתחום דיני החוזים, הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענתה, בכתב התביעה פורטה מסכת עובדתית המיוחסת הן ל- 3-L והן לאלול ובגינה נתבעו הסעדים המבוקשים משתיהן ולכן, התמונה שהציגה 3-L לבית המשפט אינה משקפת נכונה את המתואר ואת הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה. בנוסף טענה ווטאירפול כי סוגיית החבות וסוגיית הנזק שלובות זו בזו, ואותם עדים עשויים להעיר בכל אחד משלבי המשפט באופן שיצור קושי לפצל את החקירה הנגדית בין שתי הסוגיות. עוד טענה ווטאירפול כי היקפה של סוגיית הנזק אינו רב, בין היתר מאחר שמלאי החלקים מצוי בידיה וניתן לכמת את שוויו בקלות יחסית.

4. החלטת בית המשפט בבקשות אלו ניתנה במאוחד ביום 7.2011. בדונו בבקשה למחיקת כתב התביעה התייחס בית משפט קמא לסעיפי כתב התביעה אליהם הפנתה 3-L, וקבע כי חלקם אכן אינם בהירים דיים וכוללים טענות עובדתיות חלופיות שאין להותירן על כנן. בין היתר קבע בית המשפט בהקשר זה, ביחס לסעיף 15.5 לכתב התביעה, כי ווטאירפול אמורה להיות מודעת להסכמות להן הייתה צד ועל־כן עליה לנסח את הטענות העובדתיות בסעיף זה באופן ברור יותר. עם זאת, קבע בית המשפט כי מחיקת כתב התביעה יהיה צעד "דרסטי בנסיבות העניין" ועל כן הורה לווטאירפול להגיש תצהיר לפי תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד־1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בנוגע לטענות החלופיות הטעונות הבהרה ופירוט אשד כלולות בסעיפים 1, 5, 9, 10, 15, 20 ו־24 לכתב התביעה.

באותה החלטה אף קיבל בית משפט קמא את הבקשה לפיצול הדיון, בעומדו על הוראת תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מכוחה מוסמך בית המשפט למצוא מסגרת דיונית הוגנת ויעילה לניהול התביעה, תוך מיצוי מירבי של הזמן והמשאבים המושקעים בהליך מחד גיסא ושמירה על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין מאידך גיסא. במקרה דנן קבע בית משפט קמא: