פסק דין זה עניינו עתירת המבקשת לאשר את פסק הבוררות מיום ג' חשון תשע"ג (להלן: "פסק הבוררות") שניתן על ידי בית דין צדק ובית הוראה לדיני ממונות שעל יד רבני הקריות אשדוד (להלן: "בית הדין לדיני ממונות" או "ביד"ר אשדוד").
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.המבקשת, רשת גני הילדים של אגודת ישראל (להלן גם: "הרשת"), היא עמותה המעניקה שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום במגזר החרדי. בין היתר, מחזיקה הרשת גני ילדים בעיר אשקלון.
2.המשיבה עבדה כגננת בגן ילדים של הרשת באשקלון משנת 1991 ועד לחודש ספטמבר 2012.
ביום 27.8.12 נפתחה שנת הלימודים תשע"ג בגן. ביום 28.8.12 לאחר סיום הלימודים זומנו הגננות לאסיפת חירום במסגרתה נאמר לגננות כי בשל רישום חסר בגני הילדים באשקלון החליטה המבקשת לצמצם את מספר הגנים ולסגור גן אחד. כתוצאה מההחלטה פיטרה המבקשת את המשיבה.
3.על אף פיטוריה המשיכה המשיבה להגיע לגן ולהפעילו יחד עם הסייעת וזאת עד ליום 3.9.12. במועד זה הופסקה עבודת הסייעת והוצע למשיבה להמשיך להיות מועסקת כסייעת או לעבוד כגננת ללא סיוע של סייעת. המשיבה סירבה להצעה והמשיכה לעבוד כך עד ליום 5.9.12. ביום 6.9.12 התייצבה בגן סייעת אחרת ונמסר למשיבה כי הגן יופעל באמצעות אותה הסייעת (נספח ב/1 לתצהיר המשיבה).
4.כשבוע לאחר מכן (כו' אלול תשע"ב), בעקבות פניית המבקשת לבית דין צדק בני ברק (להלן: "ביד"ר בני ברק"), נתן ביד"ר בני ברק צו מניעה המורה למשיבה להימנע מלהתייצב בגן הילדים וכן לחדול מכל מעשה שיש בו כדי להפריע לפעולתו השוטפת והתקינה של רשת הגנים באשקלון (נספח ג' לתצהיר המשיבה; להלן: "צו המניעה"). הצו נמסר לידי המשיבה ביום ד' תשרי תשע"ג.
בעקבות צו המניעה פנתה המשיבה לביד"ר בני ברק בבקשה להעברת המחלוקת לביד"ר אשדוד ולביטול צו המניעה עד לדיון בביד"ר אשדוד (נספח ה' לתצהיר המשיבה). ביד"ר בני ברק נעתר לבקשה להעברת הדיון ואולם הותיר את צו המניעה על כנו (ת/5).
בפנייתה לביד"ר אשדוד (מיום ז' תשרי תשע"ג) חזרה ועתרה המשיבה לביטול צו המניעה שנתן ביד"ר בני ברק (נספח א' לבקשה; נספח ה' לתגובה) במהלך הדיון בבקשה מסרה המשיבה מכתב במסגרתו היא עותרת להורות על ביטול מכתב הפיטורים, על תשלום שכרה כדין מיום 27.8.12, ליתן צו המורה שלא לפגוע במעמדה ובתנאי העסקתה ולקבוע כי אם תבקש המבקשת לסגור את הגן, יש לערוך שימוע כדין ולשלם את שכר הגננת עד לסוף שנת הלימודים (נספח ב' לתצהיר המבקשת).
5.בעקבות פניית המשיבה לביד"ר אשדוד, זומנו הצדדים לדיון, וחתמו על שטר בוררות (נספח ח' לתצהיר המשיבה).
6.ביום ג' חשון תשע"ג (19.10.12) נתן ביד"ר אשדוד את פסק הבוררות שבכותרתו רשם "פסק דין (ביניים)" ובמסגרתו קבע כי יש לדחות את תביעת המשיבה וכי הפיטורים תקפים. במסגרת פסק הבוררות נקבע עוד שעל המשיבה להגיש למבקשת דוח מפורט לגבי הימים שעבדה בפועל וכן הוצאות שהוציאה בעבור הגן (ת/3).
7.כחודשיים לאחר מתן פסק הבוררות פנתה המשיבה למבקשת ודרשה את זכויותיה לרבות פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה (ת/2). משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הגישה המשיבה ביום 29.8.13, בבית דין זה תביעה לתשלום זכויותיה בגין עבודתה בשירות המבקשת וסיומה (סעש 44364-08-13; נ/2).
8.בעקבות תביעת המשיבה לבית דין זה, פנתה המבקשת ביום י"ז חשון תשע"ד, לביד"ר אשדוד בבקשה לקיים דיון להשלמת טענות ומתן פסק דין משלים (נספח ו' לתגובה).
9.ביום 22.12.13 הגישה המבקשת בקשה לאישור פסק הבוררות שניתן על ידי ביד"ר אשדוד. בבקשתה טוענת המבקשת כי הצדדים חתמו על שטר בוררות המסמיך את ביד"ר אשדוד להכריע במחלוקות בין הצדדים; התקיים דיון במעמד הצדדים ובית הדין דחה את טענות המשיבה והותיר על כנה את החלטת הפיטורים.
10.בתגובתה מיום 5.2.14 התנגדה המשיבה לבקשה לאישור פסק הבוררות ועתרה לביטולו וזאת ממספר טעמים:
ראשית, הבקשה לא נתמכה בתצהיר. שנית, הליך הבוררות נכפה על המשיבה והיא לא בחרה בו באופן חופשי. שלישית, פסק הבוררות נוגע רק לצו המניעה ואינו כולל הכרעה בשאלת זכויות המשיבה בגין עבודתה וסיומה. רביעית, בהליך הבוררות נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין ובהם:
א.העדר הסכם בוררות בר תוקף (סעיף24(1) לחוק הבוררות).
ב.היות פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק הבוררות).
ג.בשל פגיעה בכללי הצדק הטבעי (סעיף 24(10) לחוק הבוררות).
ד.לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה טרם מתן פסק הבוררות (סעיף 24(4) לחוק הבוררות).
11.המבקשת הכחישה את טענות המשיבה. לדבריה, יש לדחות את הטענה בדבר העדר סמכות ביד"ר אשדוד הן בשל העובדה שהמשיבה יזמה את ההליך, הן בשל העובדה שבמערכת יחסי עבודה מקובל לפתור סכסוכים באמצעות בוררות כאשר העובדת היא שהחליטה על הגוף הבורר. עוד טוענת המבקשת, כי התביעה היא תביעה ממונית כלכלית ואין מדובר בזכויות קוגנטיות אשר לא ניתן להתנות עליהן. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי היא ויתרה על התייצבותה לדיון בפני ביד"ר אשדוד והמשיבה התייצבה לבדה לדיון ומשכך אין לקבל את טענתה שהדיון התנהל במחשכים וכי לא אפשרו לה לטעון טענות ולהביא עדים מטעמה.
הכרעה
12.סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), מונה את העילות לביטול פסק בוררות, כאשר הרלוונטיות לענייננו הן:
"(1)לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
...
(3)הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4)לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
...
(9)תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;".
עם זאת, הוראות סעיף 26(א) לחוק קובעות:
"בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".
ההלכה הפסוקה נוקטת בדרך מצמצמת בביטול פסקי הבוררות, וכך קבע בית המשפט העליון:
"ביטולו של פסק של בורר הוא סנקציה חמורה שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות ולא די בכך, שהתקלה היא תוצאה של טעות של המשיבה, ובבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל." (ע"א 785/82 גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, פ"ד לז(3) 292 (1983)).
בית המשפט העליון חזר על ההלכה לפיה:
"אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבותו בהם מתאפיינת בבדיקת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו..." (רע"א 8691/09 יורם בר נ' ליאת פרייז, ניתן ביום 4.5.10) (הדגשה שלי - י.א.ש.).
(וראו גם ע"ע 381/99 טרנסגלובו (ישראל) בע"מ - מנחם הרשטיק, ניתן ביום 23.1.03; דב"ע מה/4-11 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' - חנ"ה חיפושי נפט (השקעות) בע"מ ואח', פד"ע טז 339, 345, 348).
עם זאת, כשמדובר בזכות שמקורה בהוראת מגן בעלת אופי קוגנטי, נקבע כי אין היא יכולה לשמש נושא לבוררות (בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ד(3) 820; להלן: "בג"ץ דיין").
13.טענותיה של המשיבה נוגעות לשלושה מישורים. האחד, אכיפת הליך הבוררות על המשיבה, השני, היקפו של הסכם הבוררות, והשלישי, הפגמים שנפלו בניהול הליך הבוררות.
נדון בהן כסידרן.
14.טרם נדון בטענות הצדדים, יש להתייחס לטענת המשיבה שלפיה דין הבקשה להידחות על הסף משלא נתמכה בתצהיר. משביום 17.6.14 הוגש תצהיר המבקשת התומך בבקשה, בא פגם זה על תיקונו.
הליך הבוררות - האם נכפה על המשיבה?
15.עיקר טענתה של המשיבה הוא כי הליך הבוררות נכפה עליה. לא מצאתי לקבל טענה זו. המשיבה העידה כי הוצא כנגדה צו מניעה האוסר עליה להמשיך ולעבוד בגן של הרשת. כעולה מהראיות שהובאו בפני, ניתן הצו על ידי ביד"ר בני ברק. המשיבה פנתה לביד"ר בני ברק וביקשה את ביטולו של הצו ואת העברת הדיון לביד"ר אשדוד.
ביד"ר בני ברק, נעתר לבקשת המשיבה והעביר את הדיון וזאת בכפוף לכך שהמשיבה תחתום על שטר בוררות המקנה סמכות לביד"ר אשדוד. אין מחלוקת שהמשיבה חתמה על שטר בוררות זה.
16.אכן, הצדק עם המשיבה כי צו המניעה שניתן כנגדה על ידי ביד"ר בני ברק בטרם חתמה על שטר בוררות, אינו נושא עמו סמכות על פי דין. משמע הדבר, שעל פי הדין החל במדינת ישראל, לא הייתה המשיבה כפופה להוראת צו זה. אלא שהמשיבה בחרה לפנות בבקשה לביטול הצו לבית הדין שנתן את הצו ולא פנתה לכל ערכאה שיפוטית אחרת בבקשה לחייב את המבקשת בהשבתה לעבודה.
יצוין בהקשר זה שהמשיבה הייתה מודעת לאפשרויות העומדות בפניה שכן כבר ביום 7.9.12 הודיעה כי היא שומרת על זכותה לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה לאכיפת זכויותיה (נספח ב/2 לתצהיר המשיבה).
17.ערה אני לטענת המשיבה, כי אישה הנמנית על המגזר החרדי חשה כי אין לה ברירה אחרת אלא להתדיין בפני הערכאות המקובלות על המגזר ובהן בתי דין רבניים. המשיבה טענה עוד כי חששה כי יוטל עליה חרם היה ולא תסכים להתדיין בפני בית הדין הרבני. אלא שלא מצאתי שהדברים עלו כדי כפייה הפוגעת בחופש הבחירה של המשיבה וכי נמנע ממנה לפעול למיצוי זכויותיה בבית דין זה. יודגש, כי על אף טענת המשיבה כי חשה שהליך הבירור בפני ביד"ר בני ברק נכפה עליה, עמדה היא על זכותה שלא להתדיין בפני ביד"ר בני ברק וביקשה את העברת הדיון לבית הדין המצוי בסמיכות למקום מגוריה, הוא ביד"ר אשדוד (נספח ה' לתגובה). זאת ועוד, בעדותה אמרה המשיבה:
"ש. בבד"צ קרליץ אמרו לך שאת אנוסה לדון בפנינו.
ת. לא דיברתי איתם. הם נתנו לי צו מניעה.
ש. משהו אמר לך ברשת את אנוסה לדון בבד"צ ?
ת. לבית הדין לעבודה לא נתנו לי להגיע.
ש. מי לא נתן לך להגיע לבית הדין?
ת. לי שלחו מכתב מקרליץ שיש לי צו מניעה.
ש. מה אמרת להם.
ת. אמרתי איך נותנים לי צו מניעה מבלי לדבר איתי בכלל. אמרתי שאני מעבירה את התיק לקהילות.
ש. אמרת שאת לא מכירה בקרליץ.
ת. לא אמרתי זאת. אמרתי שאני רוצה להעביר את הדיון לאשדוד ולא חתמתי על שטר בוררות. קרליץ לא ביקש ממני בכלל כתב בוררות.
ש. תאשרי שאת ובעלך פניתם לבית הדין הקריות וביקשתם לפתוח שם תיק, מי פנה את או בעלך.
ת. בעלי.
ש. מה הוא עשה שם.
ת. ביקש להעביר את הדיון מקרליץ לאשדוד".
(עמ' 12 שורות 11-26 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
בהמשך ציינה המשיבה כי חתמה על שטר הבוררות בפני ביד"ר אשדוד (עמ' 12 שורות 29-30 לפרוטוקול).
18.זאת ועוד, המשיבה שיתפה פעולה עם ההליך, היא הגיעה לדיונים בפני ביד"ר אשדוד כשהיא מלווה בבעלה, הציגה את טענותיה וחקרה את המפקחת שהעידה (עמ' 12, שורה 21 - עמ' 13, שורה 29, עמ' 15 לפרוטוקול).
19.בפרשת אכשטיין (עע 163/06 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור בע"מ, ניתן ביום 1.7.08 (להלן: "פרשת אכשטיין") קבע בית הדין הארצי כי יש לייחס חשיבות למועד שבו הועלתה לראשונה הטענה בדבר חוסר סמכות הבורר, וכי טענה להיעדר סמכות שהועלתה רק לאחר מתן פסק הבורר תהיה בדרך כלל בעוכריו של הטוען לה. היינו, בעל דין אשר לא העלה את טענת העדר הסמכות בפני הבורר ואף לא מחה על המשך הדיון בפני הבורר, יהא מנוע מלהעלות טענת העדר סמכות בשלב הבקשה לביטול פסק הבוררות או לאישורו (ראו פס' 14 לפסק הדין).
20.המשיבה גרסה כי כבר בבקשתה לביטול צו המניעה, במועד המוקדם ביותר האפשרי, טענה כי משניתן הצו במעמד צד אחד ומבלי שחתמה על שטר בוררות, ניתן הוא בחוסר סמכות. אין לקבל טענה זו.
צו המניעה ניתן במעמד צד אחד ומטבעו של הליך שכזה, אין הצדדים מסכימים לו מבעוד מועד. אכן, צו המניעה ניתן על ידי ביד"ר בני ברק בטרם חתמה המשיבה על שטר בוררות ועל פניו בשלב זה נעדר הוא סמכות לדון בעניינה של המשיבה, אלא שהמשיבה לא חלקה בזמן אמת על סמכותו של ביד"ר בני ברק לדון בעניינה או ליתן צו מניעה במעמד צד אחד.
21.בתשובת ביד"ר בני ברק לפניית המשיבה להעביר את מקום הדיון (ת/5) נרשם כהאי לישנא:
"זכות הנתבע לקבוע את מקום הדיון, אולם הנך מתבקשת לחתום על שטר בוררין בביה"ד רבני הקריות באשדוד.
על התובעים "רשת הגנים שע"י אג"י" לפנות בהקדם לביה"ד רבני הקריות, לקביעת דיון דחוף בענין.
עד לדיון בביה"ד רבני הקריות אשדוד, צו המניעה בתוקף".
22.מקובלת עלינו טענת המשיבה כי ההליך בפני ביד"ר אשדוד הוא המשכו של ההליך שנפתח במתן צו המניעה באופן חד צדדי על ידי ביד"ר בני ברק. לטענת המשיבה, הסיבה לכך שפנתה בבקשה להעביר את הדיון לביד"ר אשדוד היה חשש להטיה או למשוא פנים של ביד"ר בני ברק.
אלא שהמשיבה גם לא העלתה בפני ביד"ר אשדוד טענה לחוסר סמכות של בד"ר בני ברק ולבטלות הצו בשל כך. בקשתה לביד"ר אשדוד הייתה להעברת ההתדיינות למסגרתו וביטול צו המניעה. כאמור, אכן, ניתן צו המניעה על ידי ביד"ר בני ברק בטרם חתמה המשיבה על שטר בוררות, אך משבחרה המשיבה לפנות לביד"ר אשדוד בבקשה לביטול הצו ולא פנתה לכל ערכאה שיפוטית אחרת בבקשה לחייב את המבקשת בהשבתה לעבודה, ומשביד"ר אשדוד המשיך לדון בנושא תוך שהוא מחתים את הצדדים על שטר בוררות, שומע את טענות המשיבה ומקיים דיונים, אין לראות בכך פגם בהליך ולקבוע כי צו המניעה ניתן בהעדר הסכם בוררות בר תוקף.
23.בחתימת המשיבה על שטר הבוררות בפני ביד"ר אשדוד היא ביטאה למעשה את הסכמתה להמשך ניהול ההליך בפני ביד"ר אשדוד. לפיכך, אין לקבל את טענתה שלפיה נערך ההליך כולו בחוסר סמכות. זאת ועוד, בשלב שבו חתמה המשיבה על שטר הבוררות כבר קיבלה המשיבה ייעוץ משפטי אך עדיין לא העלתה כל טענה בדבר חוסר סמכות ולא פנתה לכל ערכאה אחרת.
עוד יודגש בהקשר זה, כי המבקשת לא התייצבה לדיון ההוכחות השני בפני ביד"ר אשדוד וביקשה שהדיון יתקיים בהעדרה על סמך טענותיה בכתב כאשר למשיבה ניתנה הזדמנות להתייצב בפני ביד"ר אשדוד לחקירת העדה מטעם המבקשת.
24.מכאן, משמצאתי כי המשיבה חתמה על שטר הבוררות מבלי שהדבר נכפה עליה, אין מקום לקבל את טענתה לביטול פסק הבוררות מסיבה זו.
היקף הבוררות
25.לטענת המשיבה, פסק הבוררות סיים את ההליך בכך שנתן תוקף לצו המניעה וכי הוא דן רק בשאלת תוקף פיטוריה ואין לו נפקות בשאלה ממונית כלשהי. בנוסף טענה המשיבה כי בהליך הבוררות נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין ובהם העדר הסכם בוררות בר תוקף (סעיף24(1) לחוק).
מצאתי לקבל טענות אלה בחלקן. ואפרט.
26.באשר לבקשות לביטול פסקי בוררות המגיעים לפתחו של בית הדין נקבע כי ככלל, המגמה היא לקיים את פסק הבוררות ככל שניתן ולצמצם את התערבות בית המשפט בו. עם זאת כאמור, זכויות קוגנטיות אינן ברי בוררות (ראו פרשת אכשטיין; עע 312/07 שירותי בריאות כללית - חנה לדאני, ניתן ביום 1.6.09; עע 234/08 מועצה דתית - רבנות אזורית - מרום הגליל -הרב דוד אלבז, ניתן ביום 16.8.09; להלן: "פרשת הרב אלבז").
27.מן העובדות עולה כי בסמוך לאחר שניתן צו המניעה על ידי ביד"ר בני ברק במעמד צד אחד, פנתה המשיבה וביקשה כי העניין יתברר בפני ביד"ר אשדוד. האחרון קיבל על עצמו את הסמכות לדון בנושא, החתים את הצדדים על שטר בוררות, זימן אותם לדיון בפניו, וביום ג' חשוון תשע"ג (19.10.12) נתן את פסק הבוררות.
28.המשיבה טענה כי שטר הבוררות שנחתם פגום. אין בו כל פרט, לרבות תאריך והנושא הנדון ולמעט שמות הצדדים.
עיון בשטר הבוררות מעלה כי בתחתית שטר הבוררות כתובים שמות הצדדים, התובעת ונציג הרשת, ולצידם מספרי תעודות הזהות שלהם וחתימותיהם. בחלקו העליון של השטר מולאו בכתב יד שמות הרבנים הפוסקים. אכן, שטר הבוררות אינו נושא תאריך כלל ולא מולאו פרטי העניין הנדון. אך משלא היתה מחלוקת כי העניין נסוב סביב העסקת המשיבה וצו המניעה שהוצא, יש לראותה כמי ש"סבר וקיבל" (בבא מציעא יד ב)), ואין בסיס לטענתה בדיעבד לפסילת פסק הבוררות בשל פגם בשטר בבוררות.
עם זאת, משלא צויין בשטר הבוררות כי הוא כולל את הדיון בעניינים הממוניים הכרוכים בסיום העסקת המשיבה ומשברור שהמשיבה (ולמעשה גם המבקשת) לא העלו את כל טענותיהן בעניין הסעדים הכספיים שלהם זכאית המשיבה בגין תקופת עבודתה וסיומה (ראו בקשת המבקשת לצו המניעה (נ/1) ופניית המשיבה (ת/2 ו- ת/4)), אין לראות את הסכם הבוררות ככולל הסכמה להתדיין בעניינים אלה. חיזוק לעמדה זו הנני מוצאת בעובדה שהמשיבה ציינה במפורש כי היא שומרת על כל טענותיה ועל זכותה לפנות לערכאה שיפוטית למימוש זכויותיה, ועובדה כי בפועל עשתה כן. עוד יצויין כי גם מזכירות ביד"ר אשדוד מציינת כי המשיבה "פנתה לביה"ד בבקשה לדיון דחוף בענין פיטוריה וצו המניעה שהוצא בבית דינו של הגר"נ קרליץ..." (ת/1; הדגשה שלי - י.א.ש.).
29.הלכה פסוקה היא כי ככלל, מחלוקת שעניינה הוראה קוגנטית לא תובא לבוררות, מן הטעם שמקורה בחקיקת מגן בעלת אופי קוגנטי אשר אינה יכולה להוות נושא להסכם בין צדדים (פרשת אכשטיין, בפס' 12; פרשת הרב אלבז, בפס' 6 לפסק דינו של הנשיא (דאז) אדלר).
יודגש בעניין זה כי המבקשת ביקשה את אישור פסק הבורר כלשונו כאשר עיקרו החלטת הפיטורים ואין בו התייחסות לכל זכויות המשיבה. משנפתח ההליך בבקשת המבקשת לצו מניעה והדיון בהליך הועבר לביד"ר אשדוד, נסוב הדיון סביב זכותה של המשיבה לחזור לעבודתה וסוגיה זו בלבד. אין בפני ביד"ר אשדוד כתב תביעה המפרט את כל הזכויות שלהן זכאית המשיבה בגין עבודתה וסיומה וממילא, אין לראותם כנכללים במסגרת הבוררות.
30.הגם שבמסגרת טענותיה בפני ביד"ר אשדוד טענה התובעת לאי אילו זכויות בגין תקופת עבודתה והגם שאין להתעלם מכך שפסק הבוררות נגע בזכויות התובעת לתשלום ימי העבודה, דן פסק הבוררות רק בשאלת תוקף פיטורי המשיבה תוך התייחסות אגבית בלבד לתשלום שכר המשיבה בגין ימי העבודה בתקופת תחולת צו המניעה והוצאותיה בימים אלה. טענות המשיבה הועלו במסגרת הגנתה ולא בהליך שעניינו זכויות המשיבה בגין עבודתה וסיומה ואין לראות בכך משום מיצוי תביעות המשיבה.
על כן, משהסכמת הצדדים לא כללה התייחסות מפורשת לעניינים ממוניים ומשהלכה היא כי אין מקום לבוררות בעניינים הנוגעים למימוש זכויות קוגנטיות ובוודאי כאשר אין הסכמה ברורה ומפורשת, אין לפסק הבורר כל נפקות בשאלה ממונית כלשהי בכל הנוגע לכל תקופת עבודתה של המשיבה וסיומה ואין באישור פסק הבורר כדי למנוע מהמשיבה להביא בפני בית הדין לעבודה את ענייניה הממוניים הנובעים מעבודתה וסיומה.
עוד יצויין כי המבקשת התעלמה מפניות המשיבה לתשלום זכויותיה על פי דין (ת/2 - פנייה מיום ד' טבת תשע"ג; ת/4 - פנייה מיום 11.3.13; נ/4 - פניה מיום 29.4.13) ורק לאחר הגשת תביעת המשיבה למימוש זכויותיה בבית דין זה, פנתה המבקשת לביד"ר אשדוד בבקשה לדון בזכויותיה הממוניות של המשיבה (נ/3).
31.לאור האמור לעיל, מתקבלת טענת המשיבה שלפיה פסק הבוררות סיים את ההליך בכך שנתן תוקף לצו המניעה וכי עניינו תוקף מעשה הפיטורים בלבד.
פגמים בהליך הבוררות
32.באשר לטענות המשיבה שלפיהן מנוגד פסק הבוררות לתקנת הציבור משהוא מתיר את פיטוריה לאחר תחילת שנת הלימודים; כי בהיותה לא מיוצגת לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה טרם מתן פסק הבוררות; וכי ההליך כולו נעשה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי - אין יסוד לטענות אלה.
א.משקבעתי כי פסק הבוררות עניינו מעשה הפיטורים בלבד, האם יש להורות על ביטולו, אם לאו - לא ניתן לומר שאישור פיטורים גם אם נעשו בניגוד לתקנון שירות עובדי הוראה (ואין בהחלטה זו כדי להוות קביעה בעניין זה) עולים כדי פסק המנוגד לתקנת הציבור ושיש בו כדי לפגוע בעקרונות ובערכים שהחברה מבקשת לשמר. מכל מקום, ככל שיקבע כי נפל פגם שכזה, ניתן הוא לפיצוי כספי ואין בו כדי להורות על ביטול הפיטורים (לעניין זה ראו רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ - מדינת ישראל-משרד האוצר, פס' 55-59, ניתן ביום 4.3.10).
ב.היות המשיבה מיוצגת הוא ענין שנתון לבחירתה, לא הוכח שנמנע ממנה להסתייע בייצוג משפטי ואין לראות בהעדר ייצוג משום פגיעה בזכויותיה (פרשת הרב אלבז). יתר על כן, מהראיות שהובאו בפני עולה כי למשיבה ניתנה הזדמנות נאותה להעלות טענותיה בכל הנוגע להחלטת הפיטורים, על כן יש לדחות טענתה זו.
ג.טענת המשיבה כי מנהל המבקשת נצפה מסתודד עם אחד הדיינים, הוכחשה על ידו ולא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח טענתה זו.
אשר על כן, דין טענות אלה - להידחות.
סיכומו של דבר
33.הבקשה לאישור פסק הבורר מתקבלת בכל הנוגע לסיום עבודתה של המשיבה. בכל הנוגע לזכויותיה הממוניות, פתוחה בפני המשיבה הדרך לנקוט בכל הליך כרצונה.
לאור התוצאה שאליה הגעתי - יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ו, (06 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.