לפניי תובענה בעילה של הולדה בעוולה.
הקדמה
1.התובעת מס' 1 (להלן: "הקטינה"), נולדה ביום 29.7.08, כשהיא לוקה בתסמונת דאון ובמומים לבביים. התובעת מס' 2 היא אמה של הקטינה (להלן: "האם") והתובע מס' 3 הוא אביה של הקטינה (להלן: "האב") (להלן יחד: "ההורים"). התביעה הוגשה על ידי שלושת התובעים גם יחד בעילה של רשלנות רפואית. נטען כי מעקב ההיריון שבוצע לאם בתחנה לבריאות המשפחה (להלן: "התחנה") היה רשלני, עת לא הופנתה האם לביצוע בדיקות המתחייבות מההיסטוריה הרפואית המשפחתית של האב וממהלך ההיריון; כי אלמלא ההתרשלות ניתן היה לגלות את תסמונת הדאון ומומי הלב, וכי אם אלו היו מתגלים, הייתה האם מבקשת להפסיק את הריונה.
אעיר כי בהתאם להלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' מדינת ישראל (28.5.12)), בתביעות אשר הוגשו על ידי ההורים והיילוד יחד ושהיו תלויות ועומדות במועד מתן פסק הדין בעניין המר, אין מקום להכיר עוד בתביעת היילוד בעילת "חיים בעוולה". לפיכך, דין תביעתה של הקטינה להידחות על הסף. אדון להלן בתביעת ההורים בעילה של "הולדה בעוולה".
2.הנתבעת, מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), בעלת האחריות השילוחית למעשי צוות התחנה, כופרת בחבותה. לטענתה צוות התחנה פעל ללא דופי ולא הייתה כל התרשלות בטיפול הרפואי שניתן לאם.
חרף עמדתה זו, הגישה המדינה הודעת צד שלישי נגד האם עקב התנהלותה הנטענת במהלך ההיריון וכן נגד שירותי בריאות כללית (להלן: "קופת החולים") בטענה כי לאם בוצע במסגרת קופת חולים מעקב היריון מקביל, ולכן החובה להפנות את האם לבדיקות וליתן הסבר אודות בדיקות אלה חלה גם על רופא הנשים בקופת החולים שביצע את מעקב ההיריון.
3.קופת החולים כופרת בחבותה וטוענת כי דין ההודעה נגדה להידחות, והגישה אף היא הודעה לצד רביעי נגד האם.
4.אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים, ברשומות הרפואיות, בעדויות וביתר הראיות אשר הונחו לפניי, דעתי היא כי דין התביעה להידחות. סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הטיפול שקיבלה האם בתחנה היה רשלני. עוד סבורני כי אף אם הייתה האם מודעת למצבה של הקטינה עוד טרם לידתה, לא מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין ההתרשלות לבין הולדת הקטינה, שכן ההורים לא היו מבקשים להפסיק את ההיריון.
מהלך ההיריון
5.ההיריון נשוא התביעה (להלן: "ההיריון") היה הריונה השני של האם. הריונה הראשון הסתיים בלידת ילדה בריאה, במשקל 2675 גר', בשבוע 38+4 של ההיריון.
6.אסקור להלן את מהלך ההיריון כפי העולה מן הרשומות הרפואיות שלפניי [תיקה של האם בתחנה (נספח ד' לתיק המוצגים של המדינה), כרטיס מעקב ההיריון של האם בתחנה (נספח ה' לתיק המוצגים של המדינה), וכן התיעוד הרפואי ממעקב ההיריון (צורף לתצהיר עדותו הראשית של ד"ר קייס מוחמד)].
א.ביום 8.2.08, בהיותה בשבוע 13+1, ביקרה האם לראשונה אצל ד"ר קייס, רופא קופת החולים. נרשם, בין היתר, כי סיבת הביקור היא "מעקב הריון" וכי "אין תלונות". ד"ר קייס ביצע אולטרסאונד ונתן לאם מרשם ל- SLOW FE FOLIC.
ב.ביום 17.2.08, במהלך שבוע 14 להריונה, הגיעה האם לראשונה לתחנה "לקבלת תור לרישום ... הופנתה לבדיקות רוטינה הופנתה לחלבון עוברי + אינהיבין A. ... מוזמנת להשלמת רישום 26.2.08" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
ג.ביום 22.2.08, בהיותה בשבוע 15+1 להריונה, ביקרה האם אצל ד"ר קייס.
ד.ביום 26.2.08 נרשם בתיעוד התחנה כי האם "לא הגיעה לרישום" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
ה.ביום 5.3.08 נערכה בדיקת התבחין המשולש. על פי תוצאות הבדיקה הסיכון לתסמונת דאון לפי גיל האם בלבד הוא 1:1383 והציון המשוקלל לפי גיל האם והבדיקות הוא 1:785. ערכו של ה- HCG היה גבוה מהנורמה ונרשם בטופס תוצאת הבדיקה כי "... יש להמליץ על אולטרסאונד LEVEL 2ND", וכן כי האם מופנית לרופא המטפל לצורך הסבר התוצאות וייעוץ (עמ' 9 לתיק המוצגים של קופת החולים).
ו.בתיק התחנה צוין תחת התאריך 5.3.08 בנוגע ל- Inhibin A - "לא בוצע. לא מעוניינת" (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה).
ז.ביום 11.3.08 נרשם בתיעוד התחנה כי האם "לא הגיעה לרישום" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
ח.ביום 17.3.08 נרשם בתיק התחנה כי האם "הוזמנה דחוף לקבלת מכתב עם המלצה לביצוע אולטרסאונד LEVEL 2ND (מכתב מצורף)" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
ט.ביום 21.3.08, בהיותה בשבוע 19+1 להריונה, ביקרה האם אצל ד"ר קייס. ד"ר קייס ערך לאם בדיקת אולטרסאונד, בה נצפה עובר 1, הודגם דופק ונצפו תנועות עובר. כמות מי השפיר הייתה תקינה. על פי מדדי האולטרסאונד השונים, גיל ההיריון היה 18+5 והערכת משקל העובר הייתה 271 גר'. בפרק הסיכום, ב"הערות" נרשם: "תקין באופן כללי" (עמ' 16 לתיק המוצגים של קופת החולים).
עוד באותו היום הוציא ד"ר קייס תחת ידו "הפניה להתיעצות מומחה". האם הופנתה הן לסקירת מערכות והן לייעוץ גנטי, ובין היתר נוכח ערכו של ה- HCG (עמ' 15 ו- 17 לתיק המוצגים של קופת החולים).
י.ביום 25.3.08, בשבוע 19+5 להריונה, בוצעה לאם סקירת מערכות על ידי ד"ר חטיב נזאר מהמרכז הרפואי זבולון. על פי האמור במסמך זה מצג העובר היה עכוז, הודגם דופק ונצפו תנועות. כמות מי השפיר הייתה תקינה. תחת פרק "סקירת מערכות" צוינו האיברים אשר הודגמו ונמצאו תקינים (ליד שלפוחית השתן נכתב "ניצפתה קטנה") ותחת פרק "ממצאים נוספים" צוין כי נצפו תקינים איברים נוספים.
האם זומנה לביקורת אצל ד"ר חטיב ב- 7.4.08 לצורך מעקב אחר גודל השלפוחית - בדיקה אליה הגיעה ואשר נמצאה תקינה (עמ' 25-23 לתיק המוצגים של קופת החולים).
יא.ביום 30.3.08, בשבוע 20 להריונה, ביקרה האם בתחנה. נכתב בתיעוד התחנה כך: "נרשמה להריון שבוע 20, בוצע סקירת מע' מורחבת 25/3/08. הומלץ מעקב אחרי גודל השלפוחית, היום הופנתה ליעוץ גנטי עקב חלבון עוברי לא תקין. סקירת מע' כיס שתן ניצפתה קטנה ומומים במשפחה" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
יב.בדף "בדיקות רפואיות בהריון", מופיע ברשימת הבדיקות הנוספות, תחת התאריך 30.3.08 בנוגע לייעוץ הגנטי - "לא מעוננית [צ"ל - מעוניינת - י' ו'] ביעוץ". עוד תחת תאריך זה ובנוגע לבדיקת השקיפות העורפית - "לא בוצע - לא מעוניינת", ובנוגע ל- PapaA ו- HCG נכתב "לא בוצע - רישום מאוחר". ליד כל אחד מרישומים אלה חתומה האחות דבאח (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה).
רישום נוסף בדף "בדיקות רפואיות בהריון" המתייחס לייעוץ הגנטי הוא של הרופאה ד"ר סבסוביץ לריסה, ולפיו: "האשה לא מעוניינת ייעוץ גנטי קיבלה הסבר הבינה" (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה).
יג.על פי תיעוד התחנה מיום 15.4.08 האם לא הגיעה באותו המועד (נספח ד', עמ' 28 ו- 29 לתיק המוצגים של המדינה).
יד.ביום 27.4.08 נרשם במסמכי התחנה כי האם לא מעוניינת בייעוץ גנטי וכי היא "מוזמנת לרופאה 6/5/08 האישה הבינה" (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה).
טו.ביום 6.5.08, בהיותה בשבוע 25+6, הגיעה האם לתחנה, שם נבדקה על ידי רופאת התחנה אשר מצאה אל נכון לציין בין היתר בדף "בדיקות רפואיות בהיריון" כי האם לא ביקרה בתחנה באופן סדיר (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה). על פי רישומי האחות דבאח מאותו היום, האם לא הביאה תוצאת GCT. הוסברה לה חשיבות ביצוע הבדיקות והבאת התוצאות בזמן אמת. האם הוזמנה שוב עם תוצאות הבדיקות ליום 3.6.08 למעקב אחות ובדיקת רופא. עוד כתבה האחות דבאח כי "הוסבר על חשיבות המעקב בתחנה" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
טז.ביום 3.6.08 לא התייצבה האם בתחנה (נספח ד', עמ' 28 ו- 29 לתיק המוצגים של המדינה).
למעשה, ביום 6.5.08, במהלך שבוע 25 להריונה, היה ביקורה האחרון של האם בתחנה.
יז.ביום 15.7.08, בהיותה בשבוע 35+5, הגיעה האם אל ד"ר קייס אשר ביצע בדיקת אולטרסאונד, בה נראה העובר במצג ראש, כמות מי השפיר הייתה תקינה, הודגם דופק ונצפו תנועות עובר ותנועות נשימה. טונוס העובר נמצא תקין, גיל ההיריון לפי בדיקת האולטרסאונד התאים לשבוע 35 והערכת המשקל הייתה 2585 גר' (עמ' 22 לתיק המוצגים של קופת החולים, וכן נספח ד', עמ' 64 לתיק המוצגים של המדינה).
יח.ביום 29.7.08, בהיותה בשבוע 37+5 להריונה, הגיעה האם עם צירים אל בית החולים גליל מערבי בנהריה, שם נולדה הקטינה.
חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים
חוות הדעת מטעם התביעה - ד"ר ב' זילברמן
7.ד"ר זילברמן מפרט בחוות דעתו מיום 1.9.11 כי במשפחת אבי הקטינה ישנם בני משפחה בעלי ליקויים בדמות ליקויי שמיעה, חך ושפה שסועה. עוד מסביר ד"ר זילברמן כי הריונה של האם הוא השני וכי ההיריון הראשון הסתיים בלידת וולד קטן לגיל ההיריון. נתונים אלה, וכן מצבים שונים במהלך ההיריון הצביעו על סיכון מוגבר לקיומו של עובר בעל מום.
8.ד"ר זילברמן מציין כי הרישום הראשון של האם בתחנה הוא בהיות האם בשבוע 13+3 להריונה, אז ניתן לה מרשם לחומצה פולית. לטענתו, התרשלות צוות התחנה במעקב ההיריון מתחילה כבר באי הפניית האם לביצוע בדיקת שקיפות עורפית + בדיקת דם ל- PAPP-A ו- FREE HCG, אף לא במסגרת פרטית, ואשר תוצאותיהן יכולות היו להוות אינדיקציה לקיומה של תסמונת דאון.
9.ד"ר זילברמן אף גורס בחוות דעתו כי משקל לידתה של הקטינה (2565 גר') בשבוע 38 להיריון מוגדר כהאטת גדילה תוך רחמית (IUGR) שכן הוא נמצא באחוזון הקטן מ- 10. ד"ר זילברמן מציין בחוות הדעת כי להוציא את סקירת המערכות אשר בוצעה בשבוע 22 להיריון, אין ברשומות כל עדות למעקב גדילה. לדעתו, החל משבוע 22 ועד למועד הלידה חלה האטה בקצב גדילת העובר. לגישתו, אבחון אותו פיגור תוך רחמי בגדילה (שאחד מגורמיו הראשיים הוא מומים בעובר), בשילוב גורמי הסיכון למומים שהיו קיימים בהריונה של האם - היו מחייבים הרחבת הבירור ובסבירות גבוהה, כך יש להניח היו מגדילים את הסיכוי לאבחון מומיה של הקטינה בעודה ברחם אימה.
10.ד"ר זילברמן מוסיף ומפרט שורה של כשלים לגבי בדיקות ומעקבים אשר בוצעו או שהיו אמורים להתבצע במהלך הריונה של האם:
אשר לבדיקת התבחין המשולש, התוצאה הראתה ערך HCG גבוה המחשיד לתסמונת דאון, ועל כן הומלץ כי האם תבצע אולטרסאונד 2ND LEVEL. בעניין זה מציין ד"ר זילברמן כי הייתה מוטלת חובה על הצוות הרפואי להפנות את האם לייעוץ גנטי. עוד סבור ד"ר זילברמן כי די בתוצאה זו על מנת שההיריון ייחשב כהיריון בסיכון ויבוצע מעקב סונוגרפי קפדני. לדעתו, אי אבחון ההיריון ככזה גרם, ולמצער תרם, לאי אבחון תסמונת הדאון.
בנוגע לבדיקת התבחין המרובע (Inhibin A), כותב ד"ר זילברמן בחוות דעתו כי האם שללה כל הפנייה לבדיקה זו.
אשר לסקירת המערכות בטרימסטר השני, חשיבותה נודעת בין היתר מכיוון שלעוברים עם מחלות כרומוזומליות יש לעיתים קרובות שינויים מבניים אשר ניתן לאתר בבדיקה זו. ד"ר זילברמן מציין בחוות דעתו כי בהתחשב במוצא של בני הזוג, בהיסטוריה של מומים במשפחה, ברמה הגבוהה של ה- HCG בבדיקת התבחין המשולש, ובהאטה תוך רחמית בגדילה - היה מקום להפנות את האם לסקירת מערכות מורחבת. סקירה זו כוללת בדיקה מקיפה ורחבה יותר מהסקירה הבסיסית, לרבות אקו לב עובר. לדעת ד"ר זילברמן, אם היה מבוצע אקו לב עובר, הסבירות לגלות את המום הלבבי בו לוקה הקטינה הייתה גבוהה, וזיהויו של מום זה היה מחייב הפניית האם לבדיקה אבחנתית בה ניתן היה לגלות כי הקטינה סובלת מתסמונת דאון.
אשר לייעוץ הגנטי, סבור ד"ר זילברמן כי מוצאם של ההורים, היסטוריית המומים במשפחת האב וכן יתר גורמי הסיכון בהיריון חייבו הפניית האם לביצוע ייעוץ גנטי. לדעתו, כבר בביקורה הראשון של האם בתחנה היה על הצוות להפנותה לייעוץ גנטי על מנת שיוצגו בפניה הסיכון למומים, אמצעי הסקירה, הזיהוי ואפשרויות הטיפול. מוסיף ד"ר זילברמן ומציין בחוות דעתו כי האם שוללת בתוקף שהוצע לה בשלב כלשהו בהיריון לפנות לייעוץ גנטי, וכי ביצעה היא את מלוא הבדיקות אליהן הופנתה ולא הייתה מסרבת לבצע כל בדיקה, וודאי לא כזו אשר אינה חודרנית ואינה מלווה בסיכון. עוד מציין ד"ר זילברמן כי אין ברשומות כל תיעוד על מה שהוסבר להורים, עד כמה הבינו את חומרת המצב, מה הייתה סיבת הסירוב לביצוע ייעוץ גנטי על ידם, ועוד - הסברים שנועדו לאפשר להורים לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההיריון, ונדמה כי ההורים לא קיבלו הסבר מספק.
11.בכל הנוגע להפסקת ההיריון עולה מחוות דעתו של ד"ר זילברמן כי ככל שהיו מתגלים המומים בה לוקה הקטינה בכל שלב של ההיריון, היו פונים ההורים לוועדה להפסקת היריון, וזו הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון.
חוות הדעת מטעם המדינה - פרופ' א' הרמן
12.פרופ' הרמן ציין בחוות דעתו מיום 2.11.12 כי "בהתחשב במועד בו פנתה האם למעקב הריון בתחנה והתנהלותה במהלך ההריון נשוא התביעה (כמו גם בהריונותיה הנוספים), הנני נחרץ בדעתי כי התביעה נגד צוות תחנת טיפת חלב משוללת יסוד וכי הטיפול באם היה מקצועי, מסור, וללא רבב" (עמ' 5). פרופ' הרמן סבור כי במהלך הריונה של האם לא הייתה כל התוויה לביצוע בדיקת מי שפיר. כך, בין היתר, לאור גילה הצעיר של האם במועד ההיריון (24 שנים); לאור הריונה הקודם של האם, אשר בסופו נולד תינוק בריא וללא ליקוי כרומוזומלי, וכן לאור הסיכון המשוקלל לתסמונת דאון שהדגימה בדיקת התבחין המשולש.
13.אשר לבדיקת סקר השלישי הראשון (שקיפות עורפית ואליה ניתן לצרף בדיקת דם בה נבדקים PAPA-A ו- Free beta HCG), מציין פרופ' הרמן כי המועד לבצעה הוא עד שבוע 13+6 של ההיריון. פרופ' הרמן מציין כי בדיקת סקר השליש הראשון אומנם לא בוצעה, אך את האחריות לכך אין להטיל על התחנה, שכן האם פנתה לתחנה לראשונה רק ביום 17.2.08, עת הייתה בשבוע 14+3 להריונה - מועד בו ביצוע הבדיקה כבר לא היה רלוונטי.
בהתייחסו לחוות דעתו של ד"ר זילברמן, מציין פרופ' הרמן כי הוא לא מצא עיגון ברשומות הרפואיות להנחת היסוד שבחוות הדעת של ד"ר זילברמן, לפיה בשבוע 13+3 ניתן לאם על ידי התחנה טיפול בחומצה פולית, ואף אין זה סביר כי טיפול זה ניתן לה על ידי התחנה. פרופ' הרמן חוזר ומסביר כי על פי התיעוד הרפואי הקיים, העולה בקנה אחד עם חישוב גיל ההיריון, הגיעה האם לראשונה לתחנה בהיותה בשבוע 14 להריונה.
14.בנוגע לבדיקת התבחין המשולש, מציין פרופ' הרמן כי סיכון משוקלל השווה או גבוה מ- 1:380 מהווה המלצה לבצע בדיקת מי שפיר. האם ביצעה את הבדיקה והסיכון המשוקלל עמד על 1:785. סיכון זה נמוך מן הסיכון המשוקלל המצדיק בדיקת מי שפיר, ועל כן תוצאת הבדיקה הוגדרה כתקינה. עם זאת, נמצאה בבדיקה רמה גבוהה של HCG, אך ממצא זה לא היווה התוויה לביצוע בדיקת מי שפיר או ייעוץ גנטי, אלא חייב הוא על פי חוזר משרד הבריאות הפניה לסקירת מערכות (2nd level US) והמשך מעקב של הרופא המטפל. עוד מציין פרופ' הרמן כי סמוך לאחר ביצוע בדיקת התבחין המשולש ביקרה האם אצל רופא הנשים בקופת החולים והלה הפנה אותה לביצוע סקירת מערכות וייעוץ גנטי, וכן כי תוצאות הבדיקה נמסרו טלפונית לתחנה והצוות בתחנה הפנה אותה ל- 2nd level US, שהיא בדיקת אולטרסאונד של אברי העובר ומטרתה לשלול מומים מבניים (ולא בדיקה המיועדת להערכת הסיכון לליקוי כרומוזומלי).
עוד בנוגע לבדיקת התבחין המשולש, מסביר פרופ' הרמן כי ניתן לשלב בבדיקה גם אינהיבין A (בדיקת התבחין המרובע) ולהעלות את שיעור הגילוי, אך בדיקה זו אינה כלולה בסל הבריאות, ומכל מקום, לדבריו, האם לא הייתה מעוניינת לבצע הבדיקה על אף ההמלצה שקיבלה בעניין.
15.אשר לבדיקת האולטרסאונד, סבור פרופ' הרמן כי שגה ד"ר זילברמן עת ציין בחוות דעתו שהיה צריך ליידע את האם על האפשרות לבצע סקירת מערכות מורחבת באופן פרטי, שכן הבדיקה אשר בוצעה לה היא עצמה סקירת מערכות מורחבת, על פי המוגדר בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה שבתוקף ממרץ 2007. בסקירת המערכות שבוצעה לאם לא אובחנו מומים בעובר ואף לא נמצאו סימנים רכים לליקוי כרומוזומלי, ועל כן לא הייתה התוויה לביצוע בדיקת מי שפיר.
אשר לטענת ד"ר זילברמן בדבר הצורך בבדיקת אקו לב, מסביר פרופ' הרמן כי זוהי אינה בדיקת סינון לאיתור ליקוי כרומוזומלי, אלא בדיקה אבחנתית לאיתור מומי לב אשר מבוצעת על פי התוויה מוגדרת (כך למשל בעת מום לב מולד במשפחה הקרובה או ממצא חריג בלבד בסקירת המערכות) שלא התקיימה בענייננו. יתר על כן, מציין פרופ' הרמן, כי אף אם הייתה מבוצעת בדיקה של אקו לב עובר, המום הלבבי ממנו סובלת הקטינה לא היה ניתן לגילוי. זאת מן הסיבה הפשוטה כי המום נוצר רק לאחר הלידה. בעניין זה מסביר פרופ' הרמן כי לאחר הלידה אובחן אצל הקטינה PDA, המהווה מצב בו העורק המחבר את עורק הריאה הראשי עם אבי העורקים, נותר פתוח לאחר הלידה. עורק זה פתוח במהלך כל ההיריון (אחרת העובר לא יוכל לשרוד) ונסגר רק לאחר הלידה. כך גם באשר ל- PFO המעיד על מעבר פתוח בין פרוזדורי הלב, הווה אומר - מעבר זה נסגר רק לאחר הלידה.
16.בכל הנוגע לייעוץ הגנטי, עולה מחוות דעתו של פרופ' הרמן כי היסטוריית המומים במשפחת אבי הקטינה אכן מצדיקה הפנייה לייעוץ גנטי, אך על פי התיעוד הרפואי האם הופנתה לייעוץ גנטי ולא הייתה מעוניינת בכך. מכל מקום, מסביר פרופ' הרמן בחוות דעתו, אף אם הייתה פונה האם לייעוץ גנטי, לא היה בייעוץ זה כדי להפנותה לביצוע בדיקת מי שפיר ולא היו מתגלים מומיה של הקטינה בעודה ברחם אמה, אלא סביר ביותר להניח שהיועץ הגנטי היה מפנה את האם לסקירת מערכות מורחבת - סקירה אשר נערכה בפועל ממילא.
17.פרופ' הרמן מציין בחוות דעתו כי האמור בחוות דעתו של ד"ר זילברמן לגבי האטה בגדילה תוך רחמית לא תועד בסיכום הלידה ואף אינו עולה בקנה אחד עם בדיקה על פי עקומת הגדילה בה נעשה שימוש במרבית מחלקות הנשים בבתי החולים בארץ ואשר אומצה על ידי האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה. עוד מסביר פרופ' הרמן כי אף אם התפתח בהיריון זה IUGR צוות התחנה אינו אחראי לאי אבחונו נוכח העובדה שהאם ביקרה בתחנה לאחרונה בסוף שבוע 25 להריונה, ועד מועד זה לא היה כל פער שהצדיק בירור בין גיל ההיריון לבדיקות שעברה האם.
חוות הדעת מטעם קופת החולים - פרופ' מ' פייגין
18.מחוות דעתו של פרופ' פייגין מיום 23.1.13 עולה כי על פי נתוני היסוד (גיל האם והעדר ילודים בעלי תסמונת דאון) היה הריונה של האם בסיכון נמוך לתסמונת דאון, וכי במקרים כאלה מומלץ לבצע את בדיקות הסינון לאיתור הריונות בסיכון.
19.אשר לבדיקת השקיפות העורפית מציין פרופ' פייגין כי הוא משוכנע שד"ר קייס יידע את האם בדבר בדיקות אפשריות באופן פרטי בתשלום, ובכלל זה שקיפות עורפית. ואולם, בשעתו לא היה מקובל לתעד הדברים ברשומות הרפואיות. עוד סבור פרופ' פייגין כי האם לא הייתה מוכנה לבצע את בדיקת השקיפות העורפית וכי ניתן לראות דפוס התנהגות של הימנעות מביצוע בדיקות שאינן כלולות בסל בהיריון הנדון, כמו גם בהריונות אחרים של האם.
עוד מציין המומחה בעניין זה כי לאחר ביקור האם אצל ד"ר קייס, ועוד קודם הגיע לתומו שבוע 13 להריונה, ביקרה האם בתחנה, כך שהייתה לצוות התחנה ההזדמנות האחרונה להסביר לאם אודות בדיקת השקיפות העורפית (אעיר כי מסקנתו זו של המומחה מושתת על ההנחה שהביקור הראשון של האם בתחנה הוא מיום 12.2.08 ולא 17.2.08). וממילא, כך לשיטתו של פרופ' פייגין, הבדיקה אינה מתארת את כל המקרים הפתולוגיים (כפי שבדיקת סקר השליש השני החמיצה את מחלת העובר), ולכן אין כל ביטחון שאף אם האם הייתה מבצעת את הבדיקה היה מתגלה מומה של הקטינה.
20.אשר לבדיקת סקר השליש השני, מציין פרופ' פייגין כי תוצאת בדיקת החלבון העוברי העלתה סיכון נמוך לתסמונת דאון וכי ערך גבוה של HCG שעה שהערכת הסיכון המשוקלל לתסמונת דאון תקינה, אינו מגביר הסיכון לטריזומיה, אלא רק לסיבוכי היריון של לחץ דם גבוה או רעלת היריון.
21.פרופ' פייגין מתייחס בחוות דעתו לסוגיות נוספות העולות מחוות דעתו של ד"ר זילברמן, ונדמה כי בעניינים אלה מסכים פרופ' פייגין עם פרופ' הרמן. כך לדוגמא כי משקל הקטינה בעת הלידה אינו מלמד על IUGR או כי המום בלב התפתח רק לאחר הלידה ובמצב דברים זה מובן הוא שלא ניתן היה לאבחנו במהלך ההיריון.
טענות התובעים
22.באופן כללי, טוענים התובעים כי הרשומות הרפואיות אינן אותנטיות או שלמות, כי נערכו בהן שינויים והוספו מילים שלא במועד עריכת הרישום המקורי ובזמן אמת, ואף כי קיים רישום שקרי (כלשון התובעים בסיכומיהם). כך בפרט בנוגע לתאריכים ולסירוב האם לבצע בדיקות.
23.התובעים טוענים כי מעשיה ומחדליה של התחנה הם שמנעו את גילוי מומי הקטינה בעודה ברחם אמה, והלכה למעשה מנעו את פניית ההורים לוועדה להפסקת היריון ואת הפסקת ההיריון בפועל. התובעים סומכים ידיהם על חוות דעתו של ד"ר זילברמן אשר פורטה בהרחבה לעיל ומסבירים בסיכומיהם באריכות מדוע האמור בחוות דעתו של פרופ' הרמן אינו נכון בענייננו.
24.אפרט להלן את עיקר טענותיהם של התובעים בנוגע להתנהלות צוות התחנה.
לטענת התובעים, ההורים לא הופנו על ידי התחנה לבדיקות המתחייבות מהריונה של האם (היריון בסיכון גבוה נוכח היסטוריית המומים במשפחת אבי הקטינה ותבחין משולש פתולוגי) - ייעוץ גנטי, דיקור מי שפיר, סקירת מערכות רגילה תקינה או מורחבת, אקו לב עובר, סיסי שלייה ותבחין מרובע. התובעים גורסים כי צריך היה להפנות את האם לכל הבדיקות (גם אלה שאינן כלולות בסל) על חשבון המדינה או קופת החולים, וממילא אין בתיעוד הרפואי רישום כי האם לא ביצעה מי מהבדיקות נוכח עלותן. בתוצאות בדיקות אלה היה, כך לשיטת התביעה, לגלות את מומיה של הקטינה, ולמצער להחשיד בדבר קיומם, ובעקבות כך להביא להפסקת ההיריון. התובעים מוצאים אל נכון להדגיש בסיכומיהם כי "הבדיקות שהתובעת 2 הייתה אמורה לעבור (ייעוץ גנטי תקין ע"י מומחה לגנטיקה - שיחה - יחד עם התובע 3) היו מגלות את תסמונת הדאון, המומים הלבביים והליקויים הנוספים" (עמ' 8-7).
אשר לבדיקת השקיפות העורפית, טוענים התובעים כי אי הפניית האם לביצוע בדיקה זו על ידי התחנה מהווה התרשלות וכי אין לקבל את גרסת המדינה לפיה האם הגיעה לתחנה לראשונה במהלך שבוע 14 להריונה. על כך יש ללמוד לטענתם בין היתר מתוצאות בדיקות המעבדה מיום 13.2 ו- 14.2 (עת הייתה האם במהלך שבוע 13 להריונה), שם מצוין כי הגורם המפנה הוא התחנה.
עוד דבקים התובעים בסיכומיהם בגרסת האם לפיה היא החלה את מעקב ההיריון כבר בתחילתו ו"ביצעה כל בדיקה אליה הופנתה והתייצבה לכל ביקורת אליה הוזמנה" (עמ' 9).
כמו כן, נטען כי הרשומות נעדרות הסבר לאם בדבר משמעות תוצאות בדיקותיה אשר אינן תקינות (חלבון עוברי ושלפוחית שתן קטנה), ואף אין בנמצא כל הסבר אודות חשיבות של בדיקות נוספות דוגמת שקיפות עורפית ו- Inhibin A.
25.בנוסף, טוענים התובעים כי האם נבדקה רק פעם אחת על ידי רופאה בתחנה, ותצהיר מטעמה לא הוגש כחלק ממסכת עדי המדינה. בעצם הימנעות העדת הרופאה, כך לשיטת התובעים, יש כדי להוות חיזוק לגרסת התביעה, ובמיוחד שעה שהתביעה מכחישה את אמיתות תוכן הרשומות הרפואית. עדות אחות התחנה דבאח, כך לטענת התובעים, רצופת שקרים והמסקנה המתבקשת היא כי הרשומות אינן אותנטיות או שמעקב ההיריון היה רשלני מיסודו.
מכל מקום, טוענים התובעים וודאי שמעקב היריון וקבלת החלטות בדבר הפנייה לבדיקות צריך שיבוצע על ידי רופא נשים ולא על ידי אחות, כפי שארע בהריונה של האם במעקב בתחנה.
26.התובעים סבורים כי אין שחר לטענה כי האם לא הייתה מעוניינת בייעוץ גנטי מטעמי דת, שהרי שני ההורים חילוניים (דבר אשר מצוין מפורשות ברשומות הרפואיות) ומדובר בשיחה בלבד וללא כל סיכון להיריון.
כמו כן, האם הצהירה כי לא הייתה כל מניעה דתית לבצע הפסקת היריון, ולראייה בהיריון מאוחר להיריון זה ביצעה האם בדיקת סיסי שלייה על אף הסיכון להפלה הגלום בבדיקה זו.
טענות המדינה
27.המדינה מבקשת להסתמך על האמור בחוות דעתו של המומחה מטעמה - פרופ' הרמן. באשר לחוות הדעת מטעם התביעה, טוענת המדינה כי ד"ר זילברמן ביסס את חוות דעתו על גרסת האם; הוא לא פגש באם לצורך כתיבת חוות הדעת, אלא גרסתה נמסרה לו בכתב, בדרך של תשובות לשאלותיו, וכן כי לא עמד לפניו מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי.
28.לטענת המדינה, הריונה של האם לא היה היריון בסיכון גבוה, וודאי לא לתסמונת דאון. גם הבדיקות שביצעה האם במהלך ההיריון לא הצביעו על סיכון מוגבר לתסמונת דאון, ולא הייתה התוויה לאורך כל ההיריון להפנות את האם לבדיקה אבחנתית לתסמונת דאון - מי שפיר.
בכל הנוגע לבדיקת השקיפות העורפית, האם לא הופנתה לביצוע בדיקה זו מאחר והגיעה לתחנה לראשונה לאחר שבוע 14 להריונה, בחלוף טווח הזמנים לביצוע הבדיקה. ובכלל, מדגישה המדינה, כי התנהלותה של האם בהריונותיה קודם להיריון נשוא תובענה זו ולאחריו, מלמדת שהאם לא ביצעה כל בדיקה בתשלום מעבר לסל, וכי בדיקת שקיפות עורפית אינה כלולה בסל.
עוד מציינת המדינה כי האם ביצעה את בדיקת התבחין המשולש וכי הערך הגבוה של ה- HCG היווה התוויה לביצוע בדיקת סקירת מערכות מורחבת, אשר נערכה לאם בפועל. תוצאת הסקירה הייתה תקינה, ומשנערכה לאם סקירה מורחבת במסגרת קופת החולים לא היה מקום להפנותה לביצוע הבדיקה באופן פרטי או ליתן לה הסבר אודות אפשרות זו.
אשר לבדיקת התבחין המרובע, טוענת המדינה כי האם הופנתה לביצוע בדיקה זו אך לא הייתה מעוניינת לבצעה.
בנוגע לבדיקת אקו לב, טוענת המדינה כי לא הייתה בענייננו התוויה לביצוע בדיקה זו במהלך ההיריון, וממילא מומי הלב שנתגלו אצל הקטינה לאחר לידתה לא נחשבו כמומים במהלך ההיריון.
המדינה אף מסבירה בסיכומיה מדוע לא התקיימה בענייננו האטה בגדילה תוך רחמית, וכי ממילא תוצאה של האטה כזו מחייבת בירור גנטי - ייעוץ אליו נשלחה האם במספר הזדמנויות והיא סירבה לעבור.
29.בנוגע לייעוץ הגנטי, מסבירה המדינה בסיכומיה כי אין חולק שהיסטוריית המומים במשפחת האב הצדיקה הפנייה לייעוץ, וככל שחל שיהוי בהפניית האם לייעוץ הגנטי נובע הדבר מהתנהלותה של האם - פנייה מאוחרת לתחנה ואי התייצבותה לביקורים אליהם זומנה לתחנה.
עוד מציינת המדינה כי על פי הרישום הרפואי האם סירבה לבצע את הייעוץ הגנטי, ואף אם הייתה נאותה לבצעו לא הייתה כל התוויה לביצוע בדיקה אבחנתית לתסמונת דאון.
30.לאור טענותיה אלה סבורה המדינה כי עלה בידיה להוכיח שהאם הופנתה לכל הבדיקות הרלוונטיות להריונה, אך הביעה חוסר עניין בביצוען, וכי חוסר רצון זה תועד ברשומות הרפואיות בזמן אמת.
31.המדינה טוענת אף כי רכיב הקשר הסיבתי אינו מתקיים בענייננו, הן מכיוון שאין בבדיקות שסירבה האם לעבור כדי להוביל לגילוי מומיה של הקטינה או להוות התוויה לביצוע בדיקה אבחנתית לתסמונת דאון; הן מכיוון שסירובה של האם לביצוע בדיקות שונות בהיריון מלמד על עמדתה הצפויה באשר להפסקת היריון, והן לאור דבריה המפורשים של האם לאחר לידת הקטינה.
32.לחילופין, טוענת המדינה, כי אם תיקבע אחריותה לנזקי הקטינה, הרי שיש להטיל האחריות על קופת החולים, שם בוצע מעקב היריון מקביל על ידי ד"ר קייס והחובה להפנות את האם לכל הבדיקות וליתן לה הסבר אודות בדיקות אלה מוטלות גם עליו. המדינה אף מדגישה כי האם הגיעה לראשונה אל קופת החולים קודם שבוע 14 להריונה, בשלב בו ניתן היה לבצע את בדיקת השקיפות העורפית והסקר הביוכימי.
אחריות נוספת יש להטיל לטענת המדינה גם על האם, אשר נוכח התנהלותה במהלך ההיריון - אי הגעתה באופן סדיר למעקבים; ביקור אחרון בתחנה בשבוע 25+6 להיריון, ואי ביצוע הבדיקות אליהן הופנתה - החמיצה מועדם של בדיקות חיוניות ומנעה הפנייתה לבדיקות נדרשות.
טענות קופת החולים
33.קופת החולים טוענת כי דין התביעה להידחות, וכך גם דינה של ההודעה אשר הוגשה נגדה.
לטענתה היא אינה צד ישיר להתדיינות אל מול התובעים, שכן אלו לא ראו לנכון לכלול אותה בכתב תביעתם. לפיכך, כל טרוניה העולה בסיכומי התובעים כלפי התנהלות קופת החולים דינה להידחות על הסף מחמת היעדר יריבות. עוד מציינת קופת החולים כי טענות רבות שמעלים התובעים בסיכומיהם, וודאי כלפי קופת החולים, מהוות הרחבת חזית אסורה באשר הן לא נכללו בכתב התביעה ואף לא בחוות הדעת הרפואית מטעם התביעה.
לגוף הדברים מסבירה קופה החולים בסיכומיה מדוע לא ארעה התרשלות, וודאי לא על ידה. בכלל זה היא מדגישה כי האם ביקרה מספר פעמים אצל ד"ר קייס במהלך הריונה לצורך עריכת בדיקות שאינן מבוצעות בתחנה, אך הלה לא ערך לה מעקב היריון, וכי מעקב הריונה של האם בוצע בתחנה.
לחילופין, הגישה קופת החולים הודעת צד רביעי נגד האם נוכח התנהלותה הנטענת במהלך ההיריון אשר גרמה לתוצאה, ולמצער תרמה לה.
דיון והכרעה
34.אפתח ואומר כי דין התביעה להידחות אך בשל הודאת האם, המהווה הודאת בעל דין, עת סיפרה באופן ספונטאני לאחות התחנה אבו דאוד אשר ערכה ביקור בביתה של האם כשבועיים ימים לאחר הלידה, כך:
"האישה אמרה אפילו אם היו עושים יעוץ גניטי שסרבו לעשות אותו לפי שהומלץ להם בתקופת ההריון והיו יודעים את הבעיה מראש לא היו מסכימים לעשות הפסקת הריון"
(נספח ד', עמ' 34-33 לתיק המוצגים של המדינה).
לאור דבריה המפורשים של האם, המלמדים, ראשית - כי הוצע לאם ייעוץ גנטי (כך שצוות התחנה לא התרשל בעניין זה), ושנית - כי ממילא האם הייתה נמנעת מהפסקת ההיריון (כך שנשלל הקשר הסיבתי), דין התביעה להידחות וראוי היה לו לא הייתה מוגשת כלל.
עם זאת, ומאחר והתובעים עומדים על תביעתם על אף הודאה זו של האם, אבחן להלן את טענותיהם העיקריות בלבד. אעיר כי בסיכומיהם מעלים התובעים טענות שונות נגד ד"ר קייס וד"ר חטיב, אך היות ואלה הועסקו על ידי קופת החולים (הראשון כרופא עצמאי, והשני כרופא שכיר) והיות והתביעה אינה מופנית כלפי קופת החולים, אין לשעות לטענות התביעה בעניין זה. התנהלות רופאים אלה אמורה להיבחן אך במידה והתביעה הייתה מתקבלת, במארג היחסים בין המדינה (היא שולחת ההודעה) לקופת החולים, כצד שלישי.
חוות דעת המומחים - כללי
35.אקדים ואציין כי במחלוקת שבין ד"ר זילברמן לפרופ' הרמן, אני מעדיפה את עמדתו של פרופ' הרמן, אשר למרביתה שותף גם פרופ' פייגין. חוות דעתו המפורטת של פרופ' הרמן וכן עדותו, מתיישבות עם הרשומות הרפואיות אשר נכתבו בעת התרחשות האירועים, בזמן אמת, והם הותירו עלי רושם מקצועי ומהימן.
מנגד, חוות דעתו של ד"ר זילברמן מבוססת על דברי האם וכל אימת שקיימת סתירה בין דבריה לתיעוד הרפואי, העדיף ד"ר זילברמן את גרסת האם וראה בה בסיס לקביעותיו, מה שפוגם מהותית בחוות דעתו. כך באשר לטענת האם בדבר אי הפנייתה לחלק מן הבדיקות - טענה העומדת בניגוד מוחלט לתיעוד הרפואי אשר עמד לפני המומחה בעת כתיבת חוות דעתו (עמ' 8-7 לעדותו).
זאת ועוד, עיקר התרשלות התחנה באה לידי ביטוי לדעת ד"ר זילברמן באי הפניית האם לביצוע בדיקות נדרשות. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, לחלק מן הבדיקות לא הופנתה האם נוכח השלב המאוחר בו התייצבה לראשונה בתחנה; לבדיקות אחרות הופנתה האם על פי האמור בתיעוד הרפואי, ובאשר לבדיקה נוספת הסכים ד"ר זילברמן בעדותו כי לא היה בביצועה כדי להביא לגילוי מומיה של הקטינה. לא למותר לציין כי מעדותו של ד"ר זילברמן עולה מפורשות שאם הבדיקות אכן הוצעו לאם, אין לחוות דעתו על מה לעמוד (עמ' 9-8), וממילא נשמט בכך הבסיס לתביעה.
אותנטיות הרשומות הרפואיות והיותן רשומה מוסדית
36.טרם אבחן את טענות התובעים לגבי מהלך ההיריון, אתייחס בקצרה לטענותיהם השזורות כחוט השני בסיכומיהם כי הרישום הרפואי "שקרי", "אינו משקף את האמת" ואינו "אותנטי" (ראו לדוגמא עמ' 4 ו- 12 לסיכומיהם). במילים אחרות, ו"מבלי לקרוא לילד בשמו", טוענים התובעים כי הרשומות הרפואיות מזויפות.
37.דין טענת זיוף הרשומות הרפואיות להידחות בשתי ידיים. אציין בראשית הדברים כי לא מצאתי לנכון להידרש לכל אחת ואחת מטענות התובעים בנוגע לזיוף, שכן חלקן מופרכות על פניהן. כך לדוגמא, התובעים טוענים כי "מוזר שהביקור הראשון הנחזה ברשומות הוא 8.2.08 (מוצג 4) בעוד שלפי הפנייה להתייעצות מומחה של ד"ר קיס יש רישום של שליחה בפקס ביום '2008-JAN-23' (מוצג 5)" (עמ' 3 לסיכומי התובעים). ברור הוא כי התאריך שהוטבע על המסמך בעת שליחת הפקס (23.1.08) מקורו בטעות. די במבט חטוף בתוכנו של המסמך על מנת ללמוד בוודאות כי המסמך נכתב רק בחודש מרץ 2008, שהרי במסמך מפורטות תוצאות בדיקת התבחין המשולש - בדיקה אותה עברה האם רק ביום 5.3.08.
38.לעצם העניין, על מנת להוכיח טענות זיוף נדרשות ראיות ממשיות, כמו עדות ישירה בנוגע לפעולת הזיוף או חוות דעת מומחה לכתב יד. למותר לציין כי ראיות אלה לא הונחו על ידי התובעים וכל טענותיהם בעניין זה נטענו בעלמא. התובעים אומנם ביקשו להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמם סמוך למועד ההוכחות, אך לבקשה זו התנגדה המדינה. משהתובעים לא הגישו תשובתם כאמור בהחלטתי מיום 29.5.14, ולאחר שהמדינה הגישה שתי בקשות למתן החלטה נוכח מועד ההוכחות הקרב ובא, נדחתה בקשת התובעים (ראו החלטתי מיום 12.6.14 (4 ימים בלבד קודם למועד ההוכחות)). משכך, בסופו של דבר, לא הוגשה כל חוות דעת או ראיות אחרות שיש בהן כדי לתמוך בטענת הזיוף.
39.חשוב להדגיש כי התיעוד הרפואי בענייננו, הנותן את התמונה בכללותה, מורכב בעיקר מתיקה של האם בתחנה, כרטיס מעקב ההיריון שלה בתחנה והתיעוד של קופת החולים שצורף לתצהירו של ד"ר קייס. תיעוד זה נרשם על ידי שני גופים שונים - טיפת חלב וקופת החולים, ובכל אחד מגופים אלה נערך התיעוד מרישומים שבוצעו על ידי אנשים שונים. התיעוד בתחנה הוא של האחות דבאח, האחות אבו-דאוד וד"ר סבסוביץ. התיעוד בקופת החולים הוא של ד"ר קייס וד"ר חטיב. המסקנה העולה מכל הרשומות הרפואיות אחת היא - סירוב האם לבצע בדיקות אליהן הופנתה במהלך הריונה, ובעיקר ייעוץ גנטי. בוודאי שאין זה מתקבל על הדעת כי כל הגורמים הרבים האחראיים לתיעוד האמור תיאמו בניהם עמדות, בזמן אמת או לאחר מכן, על מנת שייווצר רישום אחיד.
בהתייחס לתיקונים כאלה ואחרים שנעשו על גבי רישומים שונים, מקובלת עלי לחלוטין עדותן והסברן של האחות דבאח (עמ' 190) והאחות אבו דאוד (עמ' 226-225), כי התיקונים בוצעו על ידן בזמן אמת, בעת עריכת הרישום בשל טעות שנפלה ברישום התאריך. ברי כי לא כל תיקון רישום מעיד על כוונת מכוון לצורכי משפט, אלא על תיקון טעות.
40.אף טענת התובעים לגבי חסר בתיעוד רפואי המעיד לטענתם על התרשלות בטיפול הרפואי שהוענק לאם, דינה להידחות. גם אם קיימים חסרים כאלה ואחרים בתיעוד הרפואי, לא שוכנעתי כי הם משמעותיים, כי יש בהם כדי לשנות מהתמונה הכוללת, ובוודאי שאין בהם כדי לפגום במעמדו של התיעוד הרפואי כ"רשומה מוסדית" (ראו סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971).
41.לאור האמור, ובהיות הרשומות הרפואיות רשומות אותנטיות המהוות ראייה לאמיתות תוכנן, ומשכשלו התובעים לסתור את האמור ברשומות אלה, יהווה התיעוד הרפואי בסיס לבחינת ההתרשלות הנטענת של צוות התחנה. התיעוד הרפואי יש בו גם כדי ללמד על התנהלות האם במהלך ההיריון.
יוער כי אין ממש בטענת התובעים כי אין ליתן משקל לרישום שבוצע על ידי רופאת התחנה בשל אי העדתה, שכן על מנת להזים רישום זה המהווה כאמור רשומה מוסדית, היה על התובעים לבקש לזמן את הרופאה לעדות.
ניהול ההיריון
42.אסקור להלן את מהלך הריונה של האם, תוך התייחסות לטענותיהם העיקריות של התובעים. אציין כי איני רואה מקום להתייחס לטענות שנטענו בעלמא או שעל פניהן אין בהן ממש. כפי שנראה להלן, מסקירת מהלך ההיריון עולה כי אי ביצוע בדיקות המתחייבות מהריונה של האם נעוץ בהתנהלותה - מועד הגעתה לתחנה לראשונה, אי הגעתה באופן סדיר לתחנה, וכן סירובה לעבור חלק מן הבדיקות אשר הוצעו לה. עוד נלמד מן הסקירה שתובא להלן כי חלק מן הבדיקות, בניגוד לנטען על ידי התביעה והמומחה מטעמה, לא התחייבו ממהלך הריונה ולא הייתה כל התוויה לבצען, וכי בדיקות אחרות בוצעו לאם כדבעי.
סקר שליש ראשון (שקיפות עורפית + סקר ביוכימי)
43.חלון האפשרויות לביצוע בדיקות אלה הוא עד שבוע 13+6. לכך מסכים גם מומחה התביעה (ראו עדותו של ד"ר זילברמן בעמ' 27 ו- 47). על פי הרשומות הרפואיות האם הגיעה לראשונה לתחנה ביום 17.2.08 - מועד בו כבר הייתה במהלכו של שבוע 14 להריונה. לפי הרישום האם הגיעה לתחנה "לקבלת תור לרישום ... הופנתה לבדיקות רוטינה הופנתה לחלבון עוברי + אינהיבין A. קיבלה חוברת הדרכה על בדיקות גנטיות נפוצות למגזר הערבי. קיבלה חוברת על בדיקות בתקופת ההיריון. מוזמנת להשלמת רישום 26.2.08" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה). במסגרת הבדיקות אליהן הופנתה האם לא צוינו בדיקות סקר השליש הראשון ולא בכדי, שכן חלף המועד לבצען.
מכאן, שדין טענת התובעים כי הצוות הרפואי התרשל באי הפניית האם לביצוע בדיקות אלה - להידחות.
44.איני מתעלמת מטענת התובעים כי האם הגיעה לתחנה במועד מוקדם ליום 17.2.08, שכן בימים 13.2.08 ו- 14.2.08 היא ביצעה בדיקות דם בקופת החולים, ועל פי הרישום שם הגורם השולח הוא התחנה (נספח ד', עמ' 41-39 לתיק המוצגים של המדינה). ואולם, אין ברישום זה, הסותר את הרישום בתיק התחנה, כדי לעמוד בנטל ההוכחה של מאזן ההסתברויות, ולקבוע על פיו כי הרישום בתיק התחנה אינו אותנטי. יושם אל לב כי רישום זה בוצע על ידי קופת החולים ואין בנמצא הפניה לבצע את הבדיקות מאת התחנה. לא מן הנמנע שנפלה טעות בידי קופת החולים ברישום הגורם המפנה. ראו בעניין זה עדותה של האחות דבאח אשר הסבירה כי יכול והגורם המפנה הוא רופא קופת החולים (אצלו האם ביקרה לראשונה ביום 8.2.08) ובעת עריכת בדיקות הדם נתנה האם את כתובת טיפת החלב במקום מגוריה (עמ' 216, שו' 18-17). אעיר כי הסבר נוסף בפי האחות דבאח, אם כי אני מתקשה לקבלו, הוא כי יכול והאם הגיעה לתחנה קודם ליום 17.2.08 ולקחה מהמזכירה שם מדבקה באמצעותה ניתן לבצע את בדיקות הדם (עמ' 216-215).
תבחין משולש
45.האם ביצעה בדיקה זו ביום 5.3.08. על פי תוצאות הבדיקה הסיכון לתסמונת דאון לפי גיל האם בלבד הוא 1:1383 והציון המשוקלל לפי גיל האם והבדיקות הוא 1:785. ערכו של ה- HCG היה גבוה מהנורמה (3.04 כשהנורמה היא 2.99-0.16) ונרשם בטופס תוצאת הבדיקה: "לפי הנחיות משרד הבריאות בתוצאה זו יש להמליץ על אולטרסאונד LEVEL 2ND. מפנים אותך לרופא המטפל להסבר התוצאות ויעוץ, מיד עם קבלת התוצאות ולא יאוחר מהשבוע ה- 20 להריון" (נספח ד', עמ' 57 לתיק המוצגים של המדינה).
46.ד"ר זילברמן הסכים בעדותו כי התוצאה בדבר הסיכון המשוקלל לתסמונת דאון לא היוותה התוויה לביצוע בדיקת מי שפיר. זאת מכיוון שרק סיכון משוקלל השווה או גבוה מ- 1:380 מהווה המלצה לעריכת בדיקת מי שפיר, ובענייננו הסיכון המשוקלל הוא כזכור 1:785. ובמילותיו של ד"ר זילברמן - "על סמך התבחין המשולש, לא הייתה אינדיקציה לדיקור מי שפיר" (עמ' 28, שו' 22).
אשר לערכו של ה- HCG המצוי מעבר לנורמה, אישר ד"ר זילברמן בעדותו כי על פי הנחיות משרד הבריאות נוכח תוצאה זו יש להמליץ על "אולטרסאונד second level" (עמ' 28, שו' 23 - עמ' 29, שו' 1).
לפיכך, לא נפל כל דופי בהתנהלות צוות התחנה בנוגע לבדיקה זו.
תבחין מרובע
47.נקודת המוצא של ד"ר זילברמן בחוות דעתו היא כי האם לא ביצעה את בדיקת ה- Inhibin A שכן לא הופנתה לבדיקה זו.
בניגוד מוחלט לעמדת האם התיעוד הרפואי מלמד אחרת. ראו הרישום מיום 17.2.08, לפיו האם "הופנתה לבדיקות רוטינה הופנתה לחלבון עוברי + אינהיבין A" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה. ההדגשה שלי - י' ו'). עוד ראו בדף ריכוז "בדיקות רפואיות בהיריון" צוין תחת התאריך 5.3.08 בנוגע ל- Inhibin A - "לא בוצע. לא מעוניינת" (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה).
לפיכך, דין טענת התובעים לפיה צוות התחנה התרשל בכך של הציג בפני האם בדיקה זו ולא ייעץ לה לפנות ולבצעה, להידחות.
סקירת מערכות
48. בחוות דעתו ציין ד"ר זילברמן כי היה מקום להפנות את האם לסקירת מערכות מורחבת (עמ' 6 ו- 7) וכי אי הפנייתה לבדיקות שונות, לרבות סקירת מערכות מורחבת "מנעה האבחנה שהעובר הנישא ברחמה של האם, לוקה בתסמונת דאון" (עמ' 9). התובעים טוענים בסיכומיהם כי לא בוצעה לאם סקירת מערכות מורחבת וכי לו בוצעה היה בה, כמו גם ביתר הבדיקות, כדי להצביע על ליקויה של הקטינה ולמצער להחשיד בדבר קיומם.
49.במחלוקת שבין ד"ר זילברמן לפרופ' הרמן, האם בוצעה לאם סקירת המערכות המתחייבת על פי הנחיות משרד הבריאות, כאמור בתוצאת בדיקת התבחין המשולש, אני מעדיפה את עמדתו של פרופ' הרמן.
50.ביום 25.3.08, בהיות האם בשבוע 19+5 להריונה, בוצעה לה בדיקת "אולטרסאונד טרמסטר שני שלישי" על ידי ד"ר חטיב נזאר מהמרכז הרפואי זבולון. על פי האמור במסמך זה מצג העובר היה עכוז, הודגם דופק ונצפו תנועות. כמות מי השפיר הייתה תקינה. תחת פרק "סקירת מערכות" צוינו האיברים הבאים, אשר הודגמו ונמצאו תקינים: מבנה גולגולת, חדרי המוח, עמוד השדרה, 4 מדורי לב, קיבה, סרעפת, כליות, מוצא חבל הטבור, גפיים עליונות וגפיים תחתונות. ליד שלפוחית השתן נכתב "ניצפתה קטנה". עוד צוין כי מין העובר הוא בת. תחת פרק "ממצאים נוספים" צוין כי נצפו תקינים מוחון הגומה האחורית, כוריוד פלקסוס, CPS, ארובות עיניים ושפתיים, ראות ומוצא כלי דם גדולים, כפות רגליים וידיים, וכן חבל הטבור - 3 כלי דם.
תחת פרק הערות במסמך זה צוין כי דף מדדים מצורף לבדיקה, וכן כי האם זומנה לביקורת ב- 7.4.08 לצורך מעקב אחר גודל השלפוחית (עמ' 23 - 24 לתיק המוצגים של קופת החולים).
51.ביום 7.4.08, בהיותה בשבוע 21+4 להיריון, הגיעה האם למרכז הרפואי זבולון לבדיקת אולטרסאונד אצל ד"ר חטיב. בבדיקה נמצאה כמות תקינה של מי שפיר, הודגם דופק עוברי ונצפו תנועות של העובר. על פי מדדי האולטרסאונד גיל ההיריון התאים לשבוע 21+4. הערכת משקל העובר הייתה 460 גר'. בסעיף ההערות, תחת פרק הסיכום, ציין ד"ר חטיב כי "כיס שתן ניצפה תקין" (עמ' 25 לתיק המוצגים של קופת החולים).
52.פרופ' הרמן הסביר בעדותו עת נשאל האם סקירת המערכות שעברה האם הייתה רגילה והאם לא בוצעה סקירה מורחבת, כי לאחר חודש מרץ 2007 אין עוד מקום להשתמש בביטוי "סקירה מורחבת", שכן הסקירות המבוצעות החל ממועד זה תואמות את ההגדרה של "סקירה מורחבת" שהייתה קיימת קודם לכן, וכך גם הסקירה שעברה האם (עמ' 138, שו' 5-2).
עמדה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של ד"ר חטיב אשר ביצע את סקירת המערכות, ולפיה "הבדיקה שביצעתי לאם בפועל היא סקירת מערכות מורחבת כפי שהוגדרה בנייר עמדה עדכני של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה אשר נכנס לתוקף בתחילת מרץ 2007" (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית).
53.יתירה מכך, למקרא עדותו של ד"ר זילברמן עולה כי אף הוא סבור שהמונח סקירה מורחבת אינו קיים עוד - "אין כזה ביטוי [סקירת מערכות מורחבת - י' ו'], אין כזה דבר. יש סקירת מערכות אחת ושהסקירה הזאת [סקירת המערכות שבוצעה לאם - י' ו'] עומדת בה. אין סקירה מורחבת" (עמ' 31, שו' 18-17). עוד הסכים ד"ר זילברמן כי למעט כיס שתן קטן הסקירה שבוצעה נמצאה תקינה, וכי באולטרסאונד מעקב נשלל הממצא החשוד של שלפוחית השתן (עמ' 31, שו' 23-19). אם כן, נוכח עמדתו זו, קשה להלום את טענותיו החוזרות ונשנות של ד"ר זילברמן בחוות דעתו בדבר אי ביצוע סקירת מערכות מורחבת.
להשלמת התמונה אעיר כי בעדותו הסביר ד"ר זילברמן שהכוונה באולטרסאונד second level היא סקירת מערכות מכוונת (עמ' 29, שו' 11-10), אלא שבחוות דעתו מונח זה לא הוזכר כלל, וממילא העיד ד"ר זילברמן כי אף אם הייתה נערכת סקירה מכוונת לשפתיים ולחיך לא היו נצפים חיך ושפה שסועים (עמ' 35, שו' 23 - עמ' 36, שו' 1). על כן לא היה בסקירה מכוונת זו דבר כדי לאבחן תסמונת דאון.
54. ואם לא די באמור עד כה אוסיף כי בתצהיר עדותה הראשית, ולאחר שגוללה האם את תוצאות בדיקת התבחין המשולש, היא ציינה כי "בעקבות כך, ד"ר קייס הפנה אותי לסקירת מערכות מורחבת במרכז רפואי זבולון ושם נאמר לי כי הכל תקין, מלבד שנצפה כיס שתן - 'שלפוחית קטנה'" (סעיף 5. ההדגשה שלי - י' ו'). האב ציין גם הוא בתצהיר עדותו הראשית כי "בעקבות כך, ד"ר קייס הפנה את אשתי לסקירת מערכות מורחבת במרכז רפואי זבולון ושם נאמר לנו כי הכל תקין, מלבד שנצפה כיס שתן - 'שלפוחית קטנה'" (סעיף 5. ההדגשה שלי - י' ו').
מכל האמור עולה כי טענת התובעים כי הם לא הופנו לסקירת מערכות כנדרש, נעדרת כל בסיס ואף דינה להידחות.
55.למעלה מן הנדרש אוסיף כי ביום 17.3.08 נרשם בתיעוד התחנה, כך: "טלפונית מלשכת הבריאות עכו חלבון עוברי לא בגדר הנורמה. [האם - י' ו'] הוזמנה דחוף לקבלת מכתב עם המלצה לביצוע אולטרסאונד LEVEL 2ND (מכתב מצורף)" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה). במכתב אשר צורף אל רופא הנשים צוינה תוצאת בדיקת התבחין המשולש, וכן כי "מומלץ לפי תוצאות אלה להפנות U.S secend level. מופנית לטיפולך" (נספח ד', עמ' 37 לתיק המוצגים של המדינה. בתיעוד אשר צורף לתיק המוצגים של קופת החולים (עמ' 18), תחת מעקב היריון שוטף, ותחת הכותרת התראות, צוין: "מופנית לס. מערכות לפי מכתב הפניה של טיפת חלב". אם כך, ניתן לומר כי אחות התחנה יצאה ידי חובתה באמצעות הפניית האם אל רופא קופת החולים לצורך הפנייתה לסקירת מערכות. הן הרופא המפנה לסקירת המערכות והן הרופא אשר ביצע את סקירת המערכות הם מטעם קופת החולים, והרי התובעים לא הפנו תביעתם כנגד קופת חולים.
אקו לב עובר
56.כאמור, פרופ' הרמן מסביר בחוות דעתו כי בדיקה זו מבוצעת כל אימת שקיימת התוויה רפואית לכך וכי בענייננו לא הייתה כזו. יתר על כן, גם לו בוצעה הבדיקה לא היה בה כדי לאבחן או להחשיד למומי הלב ממנה סובלת הקטינה או לתסמונת דאון, באשר מומים של PDA ו- PFO נוצרים רק לאחר הלידה [העורק (במום של PDA) והמעבר (במום של PFO) נותרים פתוחים במהלך כל ההיריון ונסגרים רק לאחר הלידה].
57.איני רואה טעם לדון בשאלה האם בענייננו הייתה התוויה לביצוע אקו לב עובר אם לאו, נוכח תשובתו המפורשת של ד"ר זילברמן בעדותו כי גם לו היה מבוצע אקו לב עובר "במקרה הזה, האקו-לב הוא היה תקין" (עמ' 35, שו' 20-19). אם כך, אני מתקשה להבין מדוע הועלתה טענה זו מלכתחילה, ומדוע דבקו התובעים בסיכומיהם בטענה להתרשלות באי הפניה לאקו לב עובר, ובמיוחד בטענה כי "אקו לב עובר היה מגלה גם את המום בלב ..." (עמ' 23) וכי "אקו לב היה מגלה את מומי הלב ואף מחשיד מיד לתסמונת דאון..." (עמ' 24).
הנה כי כן, גם טענה זו של התובעים דינה להידחות.
IUGR?
58.לדעת ד"ר זילברמן (ובניגוד לעמדתו של פרופ' הרמן) משקלה של הקטינה במועד לידתה מוגדר כהאטה תוך רחמית. ספק אם אכן כך הוא, שהרי ד"ר זילברמן עצמו הסכים בעדותו כי בדרך כלל אבחנה של IUGR מצוינת מפורשות בתיעוד הרפואי בסמוך לאחר הלידה או ברשומות אחרות (עמ' 38). אין מחלוקת כי בהריונה זה של האם לא מצוין במכתב השחרור ממחלקת יולדות או ממחלקת ילודים או בכל רשומה רפואית אחרת אבחנה של IUGR. בנסיבות אלה איני מוצאת מקום להכריע במחלוקת בין ד"ר זילברמן לפרופ' הרמן באשר לעקומת הגדילה שהייתה נהוגה בשימוש במועד לידת הקטינה, אם כי אעיר שהעדר רישום ל- IUGR תומך בגישתו של פרופ' הרמן.
59.יתירה מכך, אף אם ארעה האטה תוך רחמית בגדילת העובר, אין לתלות את האשם באי גילויה בהתנהלות צוות התחנה.
ד"ר זילברמן מסביר כאמור בחוות דעתו כי החל משבוע 22 להיריון אין ברשומות אשר עמדו לפניו כל עדות למעקב גדילה, ויוצא הוא מנקודת הנחה כי החל משבוע זה חלה האטה בקצב גדילת העובר.ואולם, אין לתובעים להלין בעניין זה, אלא על התנהלותם שלהם. האם התייצבה בתחנה לאחרונה ביום 6.5.08, בהיותה בשבוע 25+6 להריונה, ועל אף שבאותו המעמד הוסברה לה חשיבות המעקב, לא התייצבה היא בתחנה במועד אליו זומנה למעקב אחות ורופא - 3.6.08 (ראו הרשום תחת תאריך 3.6.08 הן בפרק "בדיקה גניקולוגית ומילדותית" שבדף "בדיקות רפואיות בהיריון", ובהן בדף "מעקב הריון שוטף" - נספח ד', עמ' 28 ו- 29 בהתאמה למוצגי המדינה).
ייעוץ גנטי
60.היות והאמור ברשומות הרפואיות מהווה ראייה לאמיתות תוכנן, ראייה אשר לא נסתרה על ידי התובעים, דין טענות התביעה כי האם לא הופנתה לייעוץ גנטי - להידחות.
61.הרשומות הרפואיות השונות, הן של התחנה והן של קופת החולים, ואשר נכתבו על ידי בעלי תפקידים שונים, מלמדות כי האם הופנתה יותר מפעם אחת לביצוע ייעוץ גנטי. עוד עולה מהתיעוד הרפואי כי משמעות הייעוץ הוסברה לאם, וחרף זאת היא סירבה לפנות לייעוץ הגנטי. להלן תיאור התיעוד בעניין הייעוץ הגנטי:
[-]ביום 21.3.08 הוציא ד"ר קייס תחת ידו "הפניה להתיעצות מומחה" כשמהות הבדיקה היא "יעוץ גנטי" (עמ' 17 לתיק המוצגים של קופת החולים).
[-]בדף "בדיקות רפואיות בהריון", מופיע ברשימת הבדיקות הנוספות, תחת התאריך 30.3.08 בנוגע לייעוץ הגנטי - "לא מעוננית [צ"ל: מעוניינת - י' ו'] ביעוץ" (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה). תיעוד נוסף בתיקה של האם בתחנה מאותו היום הוא בדמות מזכר המופנה אל "יעוץ גנטי באמצעות רופא מטפל" המגולל את תוצאות התבחין המשולש, תוצאות סקירת המערכות, וכן את היסטוריית המומים במשפחת האב (נספח ד', עמ' 38 לתיק המוצגים של המדינה).
[-]ביום 27.4.08 נרשם במסמכי התחנה "בוצע סקירת מע' תקינה. לא מעוננית [צ"ל: מעוניינת - י' ו'] ביעוץ גנטי. לדבריה בביקורת גדילת כיס השתן תקין, מוזמנת לרופאה 6/5/08 האישה הבינה" (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
[-]בדף "בדיקות רפואיות בהריון" קיימת התייחסות נוספת לייעוץ הגנטי. הפעם מדובר ברישום אשר בוצע על ידי הרופאה, ד"ר סבסוביץ לריסה, ולפיו: "האשה לא מעוניינת ייעוץ גנטי קיבלה הסבר הבינה" (נספח ד', עמ' 28 לתיק המוצגים של המדינה).
[-]גם בכרטיס מעקב ההיריון של האם בתחנה תועד תחת התאריך 30.3.08 כי "לא בוצע ייעוץ גנטי - מסרבת" (נספח ה', עמ' 70 לתיק המוצגים של המדינה).
[-]וחשוב מכל - מביקור הבית של אחות התחנה בביתה של האם ביום 10.8.08 כשבועיים לאחר הלידה, עולה כי האם מסרה לאחות שהוצע להורים לבצע ייעוץ גנטי אך הם סרבו לכך (נספח ד', עמ' 33 לתיק המוצגים של המדינה).
62.מכל האמור עולה בוודאות כי אי ביצוע ייעוץ גנטי על ידי ההורים נובע אך ורק מסירובם הם ולא מהתרשלות צוות התחנה, שהרי אחות התחנה וכמוה גם הרופאה העמידו את האם על הצורך בביצוע הייעוץ הגנטי. מסקנותיו של ד"ר זילברמן בעניין זה מושתתות אך על דברי האם ואין לקבלן.
63.עוד אעיר כי גם לטענת התביעה לפיה אף אם סירבה האם לבצע ייעוץ גנטי, היה על צוות התחנה ליידע את האב, על מנת שזה ישכנע אותה לבצע הבדיקה - אין שחר. על פי עדותם המפורשות של ההורים האב ליווה את האם לכל הבדיקות במהלך ההיריון, לרבות לבדיקות בתחנה ונכנס עמה לחדר הבדיקות (עדות האם בעמ' 66 ועדות האב בעמ' 72-71). בהתאם לכך, כל מידע שקיבלה האם (ובכלל זה הסבר אודות ייעוץ גנטי), קיבל גם האב.
64.למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי גם לו בוצע ייעוץ גנטי הוא לא היה מוביל לניהול ההיריון באורח שונה מכפי שנוהל בפועל. בעניין זה אני מעדיפה את עמדתו של פרופ' הרמן כי יועץ גנטי לא היה מפנה את האם לבדיקת מי שפיר, אלא תוצאת הייעוץ הגנטי בנתוני ההיריון הנוכחי הייתה המלצה לביצוע סקירת מערכות מורחבת ובדיקה מכוונת לאזור השפתיים והחיך. כאמור לעיל, סקירת מערכות במתכונת המתבקשת אכן בוצעה. באשר לבדיקה המכוונת לאזור השפתיים והחיך, ד"ר זילברמן עצמו העיד כי לא היו נצפים חיך ושפה שסועים (עמ' 36-35). עוד העיד ד"ר זילברמן כי ההיריון לא היה בסיכון לתסמונת דאון (עמ' 21). לפיכך, לא היה בענייננו בייעוץ הגנטי כדי לקדם אבחנה של תסמונת דאון.
סיכום ביניים
65.עינינו הרואות כי יש לדחות את כל טענות התובעים לגבי התרשלות צוות התחנה בניהול ההיריון. כל הבדיקות הרלוונטיות להריונה הוצעו לאם. לחלקם סירבה האם, ואלו שהיא נאותה לעבור בוצעו כהלכה.
די בכך כדי לדחות את התביעה.
יסוד הקשר הסיבתי - האם ההורים היו מפסיקים את ההיריון?
66. יסוד הקשר הסיבתי במקרה זה נשלל, הן בפן הרפואי והן בפן העובדתי. כפי שראינו לעיל, גם לו הייתה האם מבצעת ייעוץ גנטי, הוא לה היה מניב כל התוויה לבצע בדיקות אשר היה בהן כדי לגלות את התסמונת ממנה סובלת הקטינה, או את המום הלבבי. בכך נשלל הקשר הסיבתי הרפואי בין ההתרשלות הנטענת לבין הולדת הקטינה.
67.אשר לקשר הסיבתי העובדתי - כאמור לעיל, מספר ימים בסמוך לאחר הלידה, בזמן אמת, נרשם מפי האם כי גם אם היו ההורים מבצעים את הייעוץ הגנטי ואף אם בתוצאותיו היה כדי ללמד על מצבה של הקטינה, הם לא היו הם מבקשים להפסיק את ההיריון.
לאור חשיבות הדברים אביאם כפי שנכתבו בדו"ח "רישום שוטף" של התחנה תחת התאריך 10.8.08 - המועד בו בוצע ביקור בית על ידי אחות התחנה, אבו דאוד:
"... אמא נראית טוב, לבושה יפה, מסודרת ומאופרת. בשיחה איתה, היא במצב רוח טוב. קיבלה את המחלה, ומצב התינוקת בהתחלה קשה והיתה בשוק ביום הראשון אח"כ קיבלה תמיכה מבעלה ומההורים שלה ואחרי שיחה עם העובדת הסוציאלית לפני השחרור בבי"ח הדבר הקל עליה. והאישה אמרה אפילו אם היו עושים יעוץ גניטי שסרבו לעשות אותו לפי שהומלץ להם בתקופת ההריון והיו יודעים את הבעיה מראש לא היו מסכימים לעשות הפסקת הריון. מבחינה דתית לדבריה אסור לעשות והם מאמינים בדת. וככן מאמינה האמא שזה המזל שלהם" (נספח ד', עמ' 34-33 לתיק המוצגים של המדינה. ההדגשה שלי - י' ו').
בתצהיר עדותה הראשית הסבירה האחות אבו דאוד כי על פי הרישום, ביקור הבית נערך על ידה לאחר שהאב יצר קשר עם התחנה ביום 10.8.08 (הוא גם יום עריכת הביקור) ועדכן כי האם ילדה וכי הקטינה סובלת מתסמונת דאון. לגבי עריכת הרישום הסבירה האחות אבו דאוד כי בהתאם לפרקטיקה המקובלת, עיקר ממצאי הביקור מתועדים בצורה מסודרת כבר במהלך הביקור, ובסמוך לאחריו, ולכל המאוחר למחרת היום (סעיף 5-4). בעדותה בבית המשפט הסבירה האחות כי האם העלתה את נושא הייעוץ הגנטי ביוזמתה במהלך שיחה פתוחה בה שטחה האם לפני האחות את שעל ליבה (עמ' 227).
עדותה של האחות הותירה עלי רושם מהימן ועל כן אני קובעת כי רישום הדברים על ידי האחות משקף את דברי האם.
68.על כן, דבריה אלה של האם הם בבחינת הודאת בעל דין, אותנטית וספונטנית, המעידה על העדרו של קשר סיבתי, קרי - גם אם הייתה האם מודעת למצבה של הקטינה, לא הייתה היא מפסיקה את הריונה.
69.מכל האמור עולה כי לא מתקיים במקרה זה קשר סיבתי, רפואי ועובדתי, בין ההתרשלות הנטענת לבין הולדת הקטינה. די בכך על מנת לדחות את התביעה, אף לו נמצאה התרשלות של הצוות הרפואי בניהול מעקב ההיריון.
סוף דבר
70.דין התביעה להידחות מחמת היעדר התרשלות של מי מהצוות הרפואי בתחנת טיפת חלב. אף אם נמצאה התרשלות, דין התביעה היה להידחות בשל העדר קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הולדת הקטינה.
71.התביעה נדחית. בהתאם, נדחות גם ההודעות לצדדים השלישיים ולצד הרביעי.
בהתחשב במצבה של הקטינה ואף שלא נמצא כל בסיס לתביעה, אני מחייבת את התובעים לשאת בהוצאות המדינה בסך של 20,000 ₪ בלבד.
המדינה תשלם לקופת החולים הוצאותיה בסך של 10,000 ₪.
פסק הדין מותר בפרסום למעט כל פרט מזהה של הקטינה והוריה
ניתן היום, ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
