תביעה קטנה – גדולה עד קצה גבול הסמכות - 33,800 ₪.
בכתב התביעה נטען כי התובעים רכשו מהנתבע רכב מסוג טויוטה יאריס . באתר יד שניה נכתב על הרכב שהוא שנת ייצור 2005 ללא שריטה צורך 1 ליטר לכל 18 ק"מ, 34,000 ₪. הנתבע הצהיר בפני התובעים כי הרכב מצוין שמור ומטופל ללא תאונות, המנוע הגיר והשלדה ללא שום בעיה . כשנשאל מדוע פנסי הרכב הקדמיים חדשים השיב כי "מישהו דפק לי פנס אחד" ולכן החלפתי את שניהם. לאחר מו"מ הסכים הנתבע להוריד את המחיר ב- 500 ₪ והצדדים חתמו על הסכם ( נספח א' לתביעה). לאחר העברת הבעלות גילו התובעים מבדיקה ברישיון הרכב כי הבעלים של הרכב הוא סוחרת הרכב אלרון קאר ח.ר בע"מ ,( להלן: "אלרון בע"מ) . הם פנו אל הנתבע שהסביר להם כי הרכב הוא רכב פרטי שלו וכי הוא רשם את הרכב על שם סוחר על מנת להפחית את סכום אגרת הרישוי השנתית ולשלם במקום כ - 1,100 ₪ 57 ₪ בלבד. עוד טען בפני התובעים כי סוחר הרכב הוא דוד שלו וזו דרך שבה הוא מוזיל עלויות הרכב. בעקבות דברים אלה הסכימו הצדדים להוסיף להסכם סעיפים לפיהם התחייב הנתבע כי הגיר והשלדה תקינים ואם ישנה בעיה במנוע, בגיר או בשלדה הוא מתחייב לתקן או להחזיר את הכסף, אך עקב לחץ בו היו נתונים שכחו התובעים לרשום התחייבות זו בהסכם. עוד התחייב הנתבע בהסכם כי הרכב שייך לו בבעלות פרטית והוא נרשם על שם סוחר רכב כדי להפחית את מחיר אגרת הרישוי. לאחר שקיבלו את הרכב לחזקתם, התברר כי שעון המהירות פגום ולא ניתן לראות את המהירות. דבר זה העלה חשד כי נעשה ניסיון לשנות את הקילומטראג'. בדיקה נוספת שערכו התובעים העלתה כי אלרון בע"מ עוסקת במכוניות שלאחר תאונה ובמכירת חלקי חילוף של מכוניות שעברו תאונה.
התובעים ביקשו מהנתבע לבטל את העסקה אך הנתבע סירב והפסיק לענות לטלפונים. עקב כך שמו פעמיהם לחברת אלרון ושם הסביר להם בעל המגרש מר ליאור שמחוני כי הרכב שרכשו עבר תאונה קשה. לדבריו הוא מכר את הרכב למוסכניק בשם פיטר רזניק אשר כנראה מכר אותו לנתבע 1. הוא אף התקשר בנוכחותם לנתבע ונזף בו על שהונה את התובעים ודרש ממנו לבטל את העסקה ולהחזיר להם את כספם. ליאור שמחוני שלא היה מרוצה מהתנהגות הנתבע מסר לתובעים תמונות של הרכב, תמונות של קילומטראג' הרכב ודו"ח שמאי לאחר התאונה בו כתוב כי הרכב עבר תאונה קשה ואיבד 56% מערכו.
התובעים פנו למכון לבדיקת רכב "זיתוני ובנו בע"מ" ובבדיקה התגלה כי יש פגיעה בשלדת הרכב ונעשו הלחמות ומתיחות של שלדת הרכב .
התובעים פנו לשמאי רכב שקבע כי לאחר התיקונים שבוצעו בו הרכב סובל מירידת ערך בשיעור 50%. התובעים טענים כי הנתבע הציג בפניהם מצג שווא , לא גילה להם את ההיסטוריה ואת המצב האמתי של הרכב כרכב שעבר תאונה קשה והוכרז כאובדן להלכה והטעה אותם לחשוב כי הם קונים רכב מבעלות פרטית ולא מסוחר רכב.
התובעים מבקשי לפסוק להם את הסכומים שלהלן:
סך של 17,750 ₪ בגין ההפרש בין השווי האמתי של הרכב על פי מחירון לו יצחק לבין הסכום ששילמו לנתבע.
סך של10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
סך שך 1,500 ₪ בגין הוצאות משפטיות.
סך של 1,000 ₪ שכ"ט שמאי.
סך של 350 ₪ בדיקה במכון .
הנתבע 1 , ( להלן: "הנתבע" ) טען להגנתו כי אינו סוחר רכב ואינו מיופה כוח של חברת אלרון. התובעים הצהיר בהסכם כי בדקו את הרכב ומצאו אותו לשביעות רצונם ושאין ולא יהיו להם טענות כלפי המוכר.
עוד טען הנתבע בכתב ההגנה כי "הוסבר לתובע ולאביו – אשר נסע יחד עם הנתבע וחברו לבדיקת הרכב שבוצעה בכרמיאל ע"י מכונאי מטעמו שהרכב עבר תאונה ועל כן הוחלפו הפנסים והמגן הקדמי והחלק שמחזיק את הרדיאטורים". הנתבע רכש את הרכב מפיטר רזניק אשר מוכר לו אישית ואף שילם את התמורה במזומן. לאחר שהתברר לנתבע כי הרכב אינו מתאים לצרכיו ובמיוחד שתא המטען של הרכב קטן, החליט למכור אותו ועל כן לא העביר את הבעלות על שמו כדי לשמור על פחות בעלים מצד אחד ועל מנת שלא לשלם אגרה חדשה בסך 1,100 ₪ מצד שני. בהקשר זה מוסיף הנתבע בכתב ההגנה כי "בהערת ביניים יצוין כי סכום אגרת הרישוי של הרכב היה בסך של 57 ₪ בלבד מאחר שהרכב רשום ע"ש חברת סוחר רכב שהינה החברה של מר רזניק ו/או מי מטעמו ואשר ממנה רכש הנתבע את הרכב הנ"ל". ההסכם לא נכתב בשלבים וההערות בכתב יד נכתבו על ידי אביו של התובע.
אשר לחתימה על התוספת להסכם טען הנתבע כי לא חתם על החלק השני ( מנוע גיר שלדה) כפי שחתם ליד החלק הראשון והחלק השלישי.
לכתב ההגנה צורף אישור משטרת ישראל לפיו התיק שנפתח נגד הנתבע בגין התלונה שהגישו נגדו התובעים נסגר עקב "חוסר אשמה".
הנתבע לא גילה בכתב ההגנה מה המחיר ששילם לפיטר עבור הרכב.
מהלך המשפט , עדויות וראיות:
הנתבע מסר בעדותו כי מחיר הרכב היה בעת העסקה 37,500 ₪ " אני קניתי אותו מפירט הוא הציג לי חשבונית ומה היה ברכב מה שהם מדברים אני לא יודע על זה , יכול להיות שזה הבעלים הראשונים".
"אני קניתי את הרכב ב 30,000 ₪ מזומן . מציג את עלות החלקים שהחליפו ברכב, כשאני שאלתי את פיטר במעמד הקניה מה יש לרכב הוא אמר שזה מה שהוא תיקו ברכב הוגש וסומן נ/2"." מכרתי את הרכב אחרי שבוע כי הבגאז' לא התאים לי. אני לא התחייבתי על מנוע שלדה וגיר אני טוען כי המילים האלו הוספו על ההסכם לאחר שאני חתמתי עליו"
ניתנה החלטה לצרף את פיטר רזניק כנתבע נוסף והמשפט נדחה להמשך.
הנתבעת 2 , ( להלן: "פיטר") הגיש כתב הגנה בו טען כי :
א. פיטר עוסק בקימום מכוניות אותן רוכש מחברות ביטוח . הרכב נשוא התביעה נרכש מחברת אלרון. ורף מסמך הרכישה. לאחר שהרכב תוקן ניתנה חוות דעת שמיא שצורפה לכתב ההגנה.
ב. הרכב נמכר לנתבע 1 תוך "גיליו מוחלט ומושלם של העובדות הנוגעות למכונית, לשיקומה לבדיקתה ולשחרורה לנוע בכבישים".
פיטר לא גילה בכת ההגנה כמה שילם לחברת אלרון עבור הרכב.
בעדותו מסר פיטר כי קנה את הרכב מחברת אלרון תמורת סך של 16,500 ₪ ומכר אותו לנתבע 1 תמורת סך של 30,000 ₪. התיקון עלה כ- 4,000 ₪, והיו עוד הוצאות כגון 500 ₪ שמאי ובדיקת טכניון לפי תקנה 309 , כמו כן הצהיר כי הודיע לנתבע 1 שהרכב עבר אובדן להלכה.
נוכח הצהרתו הנ"ל של פיטר נשאל הנתבע מדוע לא הודיע לתובעים כי הרכב הוכרז אובדן להלכה והשיב כי
"ידעתי שהרכב עבר תאונה הראו לי חשבונית על כל מה שתוקן והוחלף ברכב אני אמרתי את זה לתובעים" . לאור התשובה המתחמקת נשאלה השאלה בשנית והשיב כי :
"אני משיב כי לא יידעתי אותם אני קנית את הרכב במצב מושלם כל התיקון יצא על 3,500 ₪ אני שילמתי עליו 30,000 ₪ ואני חשבתי שהרכב שווה את המחיר הזה".
לשאלה אם יש לנתבע 1 טענות נגד נתבע 2 השיב כי :
"אין לי טענות נגד נתבע 2".
לשאלת בית המשפט השיב פיטר כי מכר לנתבע עוד רכב אחרי הרכב נושא התביעה.
לאחר שהניסיון להביא את הצדדים להסכם פשרה לא צלחו, שמעתי את עדותם של אבי התובע מר פנחס ניזרי. מר פנחס ניזרי מסר בעדותו כי כששאל את הנתבע מדוע הפנסים חדשים והאם הרכב עבר תאונה השיב הנתבע כי הרכב לא עבר תאונה אלא קיבל מכה קטנה בכנף שמאלית ואם כבר נפגע פנס אחד הוא ראה לנכון להחליף את שני הפנסים.
"לשאלת בית המשפט למה אין לי טענה כנגד נתבע 2 אני משיב כי הרכב היה שווה את הכסף. הנתבע 2 אמר לי שזה מחברת ביטוח הבנתי שהרכב עשה תאונה שהוא סידר את הרכב והביא את הרכב למצב תקין. אני לא ידעתי את המילה אובדן להלכה. המחירון של הרכב 37,000 וקניתי אותו ב- 30,000 ₪.
התובעת טענה כי לאחר הישיבה הראשונה ליאור (הבעלים של חברת אלרון) הציע לשלם להם 1,000 ₪ תמורת ביטול המשפט. התובעת הגישה את התגובה ששלחה כנגד ההצעה הנ"ל ת/2 ו ת/3.
היעד לפני גם אביה של התובעת מר אשר בן ישי. מר בן ישי העלה השערה כי
"יכול להיות שליאור יש לאו מגרש רכב טוטאלוס והוא מתעסק עם מר פיטר בנצרת שמשפץ את המוכניות האלה... נעשה כאן מהלך מתוחכם ... הוא פרסם ביד שניה הנתבע 1 אני מניח שהנתבע 2 לא פרסם את זה בעצמו מאחר שהוא מוסכניק פחח וזה מרתיע קונים פוטנציאליים, אני סבור שיש תיאום בין נתבע 1 ונתבע 2 וגם סביר עם מר ליאור שמוכר להם מכוניות".
"ישבנו עם ליאור מס' שעות הוא השבית את עבודתו והרים לפיטר טלפונים, ניסה דרך פיטר להשפיע על נתבע 1 . לשאלת בית המשפט למה ליאור ראה שפיטר אחראי אני משיב כי יכול להיות שהם יודעים את הפאזל ויכול להיות שזו הסיבה שליאור לא מופיע כעת".
בתגובה להשערה של מר בן ישי העיר הנתבע כי :
"הפילוסופיה של הבחור המבוגר מוזרה ופוגעת בי קשות".
הכרעה:
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וחזרתי ובחנתי את כתבי הטענות ואת המוצגים שהונחו על שולחני, אני קובע כי הנתבע ידע אל נכון את פרטי ההיסטוריה של הרכב , הוא ידע שהרכב עבר תאונה קשה , שהוא נקנה מחברת ביטוח , ושערכו ירד באופן משמעותי. למרות זאת, הנתבע הסתיר מידע זה במכוון מהנתבעים תוך ניצול תום ליבם חוסר הידע, וחוסר הניסיון שלהם בעסקאות של רכב משומש.
אשר להשערה של מר בן ישי , שבה אני מוצא הגיון רב , אין מקום לקבוע ממצאים לחובת ליאור או לחובת פיטר וזאת מאחר שמר ליאור הבעלים של אלרון אינו בעל דין ולא נכח במשפט ומאחר שלא ניתנה לפיטר הזדמנות להתגונן מפני טענה של קנוניה עם נתבע מס' 1. ( צירופו של פיטר נעשה ביוזמת בית המשפט מבלי שכתב התביעה תוקן).
השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באפון תמציתי כמצוות תקנה 15 ב לתקנות שיפוט בתביעות קטנות תשל"ז 1976:
א. ראש וראשון, שמעתי מטעם התובעים את עדויותיהן ואת העדויות של הוריהם , אנשים מבוגרים . כולם עשוי עלי רושם של אנשים תמימים. אני נותן אימון מלא בעדותם. מהצד השני עדותו של הנתבע 1 לא הותירה רושם מהימן. כפי שיפורט להלן, יש בחומר הראיות סיוע למכביר לעדויות של התובעים.
ב. התובעים טענו כי הוסיפו תוספת בהסכם לאחר שגילו בעצמם כי הבעלים איננו הנתבע אלא חברה שסוחרת בכלי רכב. הנתבע 1 הכיש טענה זו וטען בכתב ההגנה כי ההסכם לא נערך בשלבים. העובדה כי סעיפים ד' ה' ו – ו' הם בכתב יד ואילו סעיפים א' ב' וג' מודפסים מחזקים את טענת התובעים כי הסעיפים שבכתב יד הוספו בשלב מאוחר יותר.
ג. התוכן של סעיף ו' מאשר ת את טענת התובעים כי הנתבע הצליח לשכנע אותם כי רישום הרכב כל שם חברת אלרון נועד לתשלום אגרת רישוי מופחתת. יש לציין שגם אם נניח לרגע כי זו היא סיבת הרישום של הרכב על שם חברת אלרון, עדיין דובר בעבירה על החוק של מצג שווא כלפי רשויות החוק והתחמקות מתשלום אגרה דבר שפוגע במהימנות של נתבע על פי הודאתו. ( יוער כי הנתבע טוען כי סיבת השארת הרכב על שם חברת אלרון היא לצורך הפחתת מספר הידות ולצורך חסכון בתשלום אגרה).
בהקשר זה אעיר כי אני מקבל את טענת הנתבע לפיה לא חתם ליד שלוש המילים "מנוע גיר שלדה" שנרשמו בכתב יד בהסכם , ועל כן אין לבסס חבות משפטית על סמך פיסקה זו.
ב. הנתבע החזיק את הרכב על פי דבריו למשך שבוע אחד בלבד. לא השתכנעתי כי החליט למכור אחרי שבוע מאחר שהבגאז' קטן. גודל הבגאז' הוא נתון גלוי שניתן לראות במעמד הקניה. זאת גם זאת, אם לא התכוון מלכתחילה לסחור ברכב, הרי שגם הנימוק של מספר ידות מופחת ושל אגרה מופחתת אינו מצדיק השארת הרכב על שם חברת אלרון. אין זאת אל שהנתבע קנה את הרכב לצורכי מסחר.
ג. פיטר גילה כי הנתבע קנה ממנו עוד רכב. הדבר מחזק את המסקנה כי הנתבע קנה לצורך מסחר. קא משמע לן, אחר שמכר לתובעים ועשה רווח נאה, מצא כי טוב ומיהר לקנות מפיטר רכב נוסף.
ד. פיטר טען בכתב ההגנה ובעדותו לפני בנוכחות הנתבע כי גילה לנתבע את כל האינפורמציה לגבי הרכב ואת התאונה הקשה שהרכב עבר ושהוא מחברת ביטוח. למרות זאת, הנתבע לא התקומם נגד פיטר ולא ביקש שהוא ישפה אותו. נוכח הסלחנות של הנתבע כלפי פיטר בית השפט שאל את הנתבע במפורש מדוע אין לו טענות נגד פיטר והנתבע נתן את התשובות המתחמקות והלא משכנעות שצוטטו לעיל.
ה. חברת אלרון עוסקת בסחר במכוניות שטעונות קימום ופיטר הוא לקוח שלה. חברת אלרון לא הייתה מסתכנת במכירת הרכב תוך השארת הבעלות ברכב על שמה דבר שכרוך בתשלום דוחות וקנסות של הקונה.
ו. ההצעה של ליאור לשלם לתובעים 1,000 ₪ , והנכונות שלו להשקיע זמן רב ומאמץ בטיפול בפרשה מעלים סימני שאלה רבים לגבי מערכת היחסים בין אלרון, פיטר והנתבע , אך שוב ייאמר כי יש להיזהר מקביעת ממצאים בכיוון של קנוניה מבלי שניתנה לאלרון ולפיטר הזדמנות להתגונן.
ז. פיטר צירף לכתב הגנתו דף אחד בלבד מחוות דעתו של השמאי אנגל מרדכי שבדק את הרכב אחרי התאונה. הוא שכח לצרף את יתר הדפים. מבדיקת חוות הדעת במלואה (צורפה לכתב התביעה) עולים ממצאים שסותרים את הגרסה של פיטר. וכך נכתב בדף מס' 9:
סה"כ חלקים 8,487 ₪.
סה"כ עבודות 9,190 ₪.
סה"כ הנזק 17,677 ₪
תוספת מע"מ 3,181 ₪
סה"כ כולל מע"מ : 20,859 ₪.
כיצד מיישב נזק עצום זה עם עלות תיקון של 4,000 ₪ עליה הצהיר פיטר והנתבע?
כיצד מתיישב נזק עצום זה עם תשלום סך של 16,500 ₪ לאלרון כשערך הרכב לפי מחירון הוא 37,000 ש"ח?
ח. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובעים הצהירו בהסכם כי בדקו את הרכב לשביעות רצונם והצהירו כי ואין ולא יהיו להם טענות כלפי המוכר.
האם תניה זו פוטרת את הנתבע? התשובה לשאלה זו שלילית, ביתר פירוט:
תניה זו יכולה להושיע את הנתבע לגבי פגמים שלא היו בידיעתו , אך נוכח חובת הגילוי שנגזרת מחובת תום הלב, אין בכוחה של תניה זו לפטור את הנתבע. מכוח עקרון תום הלב, אין אפשרות לפרש את התניה כנותנת היתר למעשה תרמית או הונאה. התובע אינו זכאי להסתמך על תניה זו על מנת להצדיק הסתרת במתכוון של מידע חשוב שיש לו הלשכה על התמורה החוזית או על עצם ההחלטה של התובעים אם לקנות את הרכב או להימנע מקנייתו.
סעד:
לאור השימוש שעשו התובעים ברכב, סעד ההשבה אינו מעשי.
לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים שלהלן:
ההפרש בין מחיר הרכב על פי חוות דעת השמאי לבין הסכום
ששילמו לו התובעים- סך של 17,750 ₪.
שכר טרחת השמאי - 1,000 ₪.
בדיקה במכון- 350 ש"ח .
פיצו בגין נזק לא ממוני- 3,000 ₪.
סה"כ 22,100 ₪.
כמו כן, ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
התביעה נגד נתבע 2 נדחית.
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ' טבת תשע"ו, 01 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.
