1.התובע התקבל לעבוד אצל הנתבעת כסמנכ"ל פיתוח עסקי.
כשבוע לפני המועד שנקבע לתחילת העבודה, הודיעה הנתבעת לתובע כי הוחלט לבטל את המשרה, משיקולים כספיים.
התובע עותר לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת אשר גרמה לו, לטענתו, נזקים כבדים.
2.התובע העיד בפנינו. כן העיד מר דגן רונן מטעם הנתבעת.
לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.
3.אלה העובדות העולות מחומר הראיות.
א.התובע הועסק על ידי חברת ישפאר במשך 8 וחצי שנים.
ב.במהלך חודש מאי 2013 החליטו התובע והנתבעת לנהל מגעים לשם
שכירת שירותיו של התובע כסמנכ"ל פיתוח עסקי בנתבעת.
ג.בין הצדדים התנהל משא ומתן וביום 13/8/13 נחתם הסכם עבודה לפיו התובע יתחיל לעבוד בנתבעת כסמנכ"ל פיתוח עסקי. מועד תחילת העבודה 1/10/13.
ד.התובע מסר לישפאר הודעת התפטרות.
ה.ביום 24/9/13, שבוע לפני המועד שנקבע לתחילת העבודה, קיבל התובע שיחת טלפון מאת הנתבעת, בה הודע לו כי הנתבעת החליטה לבטל את משרת סמנכ"ל פיתוח עסקי, משיקולים כלכליים.
ו.הנתבעת הציעה לתובע שתי חלופות במקום העסקתו כשכיר על פי הסכם העבודה. התובע לא הסכים להצעות.
4.נדון להלן בשאלה האם זכאי התובע לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת ואם כן, מה גובה הפיצוי.
5.מי פנה למי
הנתבעת טוענת שהיה זה התובע שפנה אליה, פעמים רבות, במטרה לעבוד בשירותיה.
לטעמנו אין צורך להכריע במחלוקת זו, מן הטעם שבסופו של דבר, אין חולק שהנתבעת הציעה לתובע משרה, ניהלה עימו משא ומתן ממושך והחתימה אותו על הסכם עבודה. לאחר שהחתימה על הסכם עבודה ולאחר שהתובע נערך לכך, הודיעה לו הנתבעת על החלטתה שלא לשכור את שרותיו.
בנסיבות אלה, השאלה האם הנתבעת פנתה לתובע לראשונה או שהוא זה שפנה אליה, אינה רלבנטית.
6.האם התובע פוטר או התפטר ממעסיקתו ישפאר
התובע הציג מכתב התפטרות מישפאר מיום 1/10/13.
בעדותו אישר שהתפטר עוד קודם לכן. לטענתו, התפטר לאחר חתימת החוזה מול הנתבעת.
החוזה עם הנתבעת נחתם ביום 13/8/13. יום העבודה האחרון של התובע בישפאר היה 31/8/13.
בהמשך עדותו של התובע, עלתה אי בהירות בשאלה מתי הודיע לישפאר על ההתפטרות, האם היה זה לפני שקיבל טיוטת הסכם מהנתבעת או לאחר מכן.
התובע השיב בעניין זה תשובות סותרות ולא בהירות, אך מאידך הבהיר שחלף זמן רב ואינו זוכר. עוד השיב שלטענתו, אין רלבנטיות לתאריכים המדוברים, שכן במועד שהודיע על התפטרות מישפאר, היו לו הסכמות עם הנתבעת לגבי שכר, סוג הרכב שיקבל וכי התנאים הבסיסים הי ידועים באותה עת ומקובלים עליו.
7.התובע הזמין לעדות עד מטעם ישפאר.
העד לא התייצב לדיון מפאת מחלה והתובע ויתר על עדותו.
8.הנתבעת טענה שלמעשה, התובע פוטר מישפאר, וכי מעמדו שם לא היה בטוח כלל וכלל, מחמת מיזוג שהיה באותה עת של ישפאר עם חברות נוספות, שגרם לכך שתפקידו של התובע התייתר.
במסגרת עדות מר רונן מטעם הנתבעת, הוברר שהמיזוג היה בשנת 2006 ואינו רלוונטי לענייננו.
9.התובע אישר בעדותו שלאחר שעזב את ישפאר, משרתו פוצלה בין שלושה עובדים אחרים ולא נשכר אדם אחר לתפקיד שאותו מילא.
כן אישר שכתוצאה מכך, ישפאר "חסכה" למעשה את המשכורת של התובע.
יחד עם זאת, התובע הכחיש מכל וכל שפוטר על ידי ישפאר.
10.בעניין זה ייאמר כי הנתבעת לא סתרה את גירסתו של התובע כי התפטר מעבודתו בישפאר. טענתה כי התובע פוטר על ידי ישפאר, לא הוכחה.
מהו הרקע להתפטרות, האם חשש של התובע שיפוטר בעתיד או נימוק אחר כלשהו, סוגיה זו אינה רלבנטית לטעמנו.
ברי שהתובע, שעוזב מקום עבודה מסודר לאחר 8.5 שנות עבודה, עושה כן מחמת "סיבה". מהי הסיבה, האם פחד מפיטורים צפויים, האם רצון להתקדם, כל אלה אינם רלבנטים לשאלה האם הייתה לנתבעת הצדקה להודיע לתובע, שבוע לפני תחילת העבודה שלא יתחיל לעבוד.
11.נימוקי הנתבעת לבטול המשרה
מר דגן רונן מטעם הנתבעת הצהיר אודות הדו"חות הכספיים לשנת 2012, שהתקבלו בחברה בספטמבר 2013 מהם עולה שלחברה היו הפסדים גדולים יותר מכפי שנמסר בתחילה. כן העיד לגבי הירידות בהכנסות במהלך 2013.
בעדותו אישר שידע על ההפסדים של הנתבעת, בעת שהתקשר בהסכם מול התובע.
העד נשאל האם התובע הובא בשל ההפסדים, על מנת לנסות ולהתגבר עליהם. לדבריו, לא זו הסיבה שהתובע הובא לעבודה אלא על מנת "להוריד מהעומס" שהיה מוטל על כתפי המנכ"ל.
10.מסקנתנו לאחר ששמענו את עדות מר רונן, הוא כי לנתבעת היו סיבות אמיתיות כלכליות, לכך שהודיעה לתובע על ביטול המשרה. הדוחו"ת שהוצגו לא נסתרו וכן לא נסתרה עדות מנכ"ל הנתבעת בסוגיה זו.
אין מדובר בחוסר תום לב או בהתנהגות שרירותית כפי שטוען התובע.
11.על אף זאת, לטעמנו, הנתבעת יכולה וצריכה הייתה לברר ולדעת את המצב הכספי לאשורו, עוד בטרם התקשרה עם התובע בהסכם, בתחילת אוגוסט. מדובר בתפקיד בכיר בנתבעת. הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך. הנתבעת ידעה שהתובע עובד במקום עבודה ומתכוון להתפטר לקראת תחילת עבודתו אצלה. הנתבעת יכולה היתה לברר את המצב הכלכלי, לפחות בהתייחס למחצית שנת 2013, עוד בטרם חתמה על הסכם עבודה עם התובע.
אנו קובעים שהנתבעת לא עשתה את כל המוטל עליה בעניין זה וכי יכולה היתה למנוע את הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לתובע, לו היתה עורכת בדיקות מקיפות לפני שחתמה עם התובע על הסכם עבודה.
12.הצעות חלופיות
לתצהיר מר רונן צורף מכתב מיום 2/10/13 בו הודיע לתובע:
"בהמשך לשיחותינו ולאור העובדה שהחלטנו לבטל את משרת סמנכ"ל פיתוח עסקי מסיבות כלכליות, ברצוני להציע לך להצטרף לחברה כיועץ אסטרטגי לי ולנועם, לתקופה מוגבלת של חודשיים, בשלב זה, בשכר כמעט כמעט זהה לזה שהוצע לך כסמנכ"ל (אנחנו נבין אם בתקופה הזו תצא לראיונות עבודה). לאחר חודשיים נבחן שוב את מצבנו הפיננסי, ובמידה שנוכל לחזור לתוכנית המקורית ולהעסיק אותך כסמנכ"ל – אנחנו יותר משנשמח לעשות זאת. במידה ולא יהא שינוי במצבנו הפיננסי – ניאלץ להיפרד לצערי בתום חודשיים.
במידה שאינך מעוניין להצטרף אלינו באופן הזה, נוכל לשלם לך סכום חד פעמי של 25,000 ₪.
אני ממש מצטער שכך התגלגלו העניינים, ובגלל הערכתי אליך אני כולי תקווה שעוד ייצא לנו לשתף פעולה בהייטק זון...
קח לך כמה ימים לחשוב על זה ותודיע לי בהקדם מהי החלטתך".
התובע העיד בעניין זה שההצעה באה בעקבות פניה של התובע ולא מתוך יוזמה של הנתבעת. עוד העיד כי נפגש עם מר רונן לשלוש ארבע פגישות בעניין זה.
התובע העיד מדוע לא קיבל את ההצעות:
"ראשית, נוסח ההצעה לא היה שבתום התקופה החברה תחליט, אלא במידה ויהיה שינוי מהותי במצב העסקי של החברה נשקול המשך העסקתך. הדבר השני, ההצעה מבחינתי היא לא הצעה הוגנת, זו הצעה שנאמרה מהפה ולחוץ כי אני לחצתי לקבל הצעה. כל הדינמיקה בין הצדדים נעשתה מאוד שלילית ואני לא אעזוב מקום עבודה של 8.5 שנים כדי להיות יועץ למשרה זמנית".
13.עיון במכתב מיום 2/10/13, מעלה כי מדובר בשתי הצעות משמעותיות, שלו התובע היה בוחר לאמץ אחת מהן, היה יכול להקטין את נזקו ואולי אף להשאר ולעבוד בנתבעת.
מעדות התובע עולה שהסיבה העיקרית שלא קיבל את ההצעות הייתה "דינמיקה שלילית" שהתפתחה בין הצדדים.
14.מסקנת ביניים
לאחר ששמענו את עדות התובע ומר רונן ועיינו בחומר הראיות, מסקנתנו היא שהנתבעת פעלה שלא כדין ובחוסר תום לב, עת ניהלה עם התובע משא ומתן ממושך לחתימת הסכם עבודה, חתמה עימו על הסכם עבודה ולאחר מכן הודיעה לו, שבוע לפני תחילת העבודה, שהמשרה בוטלה וכי לא יתחיל לעבוד בשורותיה.
מצאנו שבעקבות ההידברות והמשא ומתן עם הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו בחברת ישפאר, בה הועסק במשך 8.5 שנים. לא מצאנו שהתובע פוטר מישפאר או שעמד בפני פיטורים.
נדגיש כי אף אם עמד בפני פיטורים, כטענת הנתבעת, הרי העובדה שבסופו של דבר התפטר, גרמה לו נזק ולו בהיבט של זכאות לדמי אבטלה.
15.אנו קובעים שעל הנתבעת לפצות את התובע בגין התנהלות כלפיו.
נדון להלן בקביעת גובה הפיצוי.
16.הקטנת נזק – הצעה חלופית
התובע נשאל מדוע לא חזר לעבודה בישפאר לאחר ההודעה שקיבל מהנתבעת.
התובע העיד בעניין זה שיידע את מנהלו בישפאר על האירועים וכי :
"לאחר שקיימתי שיחה עם המנכ"ל והוא ידע על פרטי המקרה, אין טעם לחזר אחריו".
אנו מקבלים בעניין זה את עדות התובע.
לאחר שהתפטר, ולאחר שפעלה הנתבעת כפיו כפי שפעלה, לא היתה חובה על התובע לפנות למעסיקתו הקודמת ולבקש לחזור לעבודה.
במיוחד אמורים הדברים לאור עדותו של התובע וכעולה מהמסמכים, שהליך עזיבת העבודה בישפאר היה ארוך ונמשך מספר חודשים עד לסיום העבודה בפועל בסוף אוגוסט.
לפיכך, העדר פניה למעסיק הקודם, אינה מהווה שיקול בקביעת גובה הפיצוי.
17.מאידך, סרובו של התובע להצעות החלופיות שהוצעו לו על ידי הנתבעת, כמובא לעיל, מהווה שיקול שיש להתחשב בו בקביעת גובה הפיצוי.
18.גובה הפיצוי
התובע העיד שלא מצא עבודה למשך 19 חודשים. עוד העיד שעקב העובדה שהתפטר מישפאר, לא קיבל דמי אבטלה למשך שלושה חודשים.
עוד העיד שאשתו הייתה בהריון ומצבם הכלכלי כתוצאה מהאירועים היה בכי רע.
עדותו בעניין זה לא נסתרה.
19.הצדדים הפנו למספר פסקי דין שדנו בסוגיות דומות ובהם נקבעו סכומים שונים כפיצוי לעובד, אשר נע בין שכר בגובה חצי חודש עבודה, לבין שכר 3 חודשים בתוספת פיצוי עבור עוגמת נפש.
התובע הפנה לפסק הדין בעניין 11777-07 יוסי לוי נ' ידיעות אחרונות. בתיק שם נספק פיצוי בסכום משמעותי, בשונה ממרבית פסקי הדין האחרים שעוסקים בנושא.
פסק הדין הנ"ל נבדל מהמקרה שבפנינו, בעיקר בעובדה כי על אף בקשותיו ואפילו תחינותיו של התובע לכך שתימצא לו עבודה ולו בתפקיד חלופי, הנתבעת לא עשתה כן. לעומת זאת בענייננו המצב שונה, שכן לתובע הוצעו תפקידים חלופיים אך הוא סרב להם.
גם פסק הדין בעניין 345/06 פרץ טסטה נ' אטיס אלקטרוניקה אינו דומה למקרה שבפנינו, באשר הוא עוסק בחוזה שנקבע לתקופה קצובה.
21.פיצוי עבור הפרת חוזה-
בחוזה העבודה אין התייחסות לפיצוי מיוחד במקרה של הודעה על הפסקת ההסכם, מעבר להודעה מוקדמת כקבוע בחוק.
בקביעת גובה הפיצוי בגין הפרת חוזה, נתנו דעתנו לכך שהנתבעת הפרה את הסכם העבודה ולא נתנה לתובע כל הזדמנות להתחיל בעבודה ולהוכיח את כישוריו. מאידך כי לתובע הוצעו הצעות חלופיות והתובע סירב. כן נתנו דעתנו לכך שהתובע לא מצא עבודה אחרת אלא רק לאחר 19 חודשים.
בשים לב לכל אלה, אנו מחייבים את הנתבעת בפיצוי בגין הפרת הסכם, בגובה משכורת חודש אחד.
22.לעניין גובה השכר, בשים לב להלכה לפיה פיצוי בגין הפרת הסכם יחושב לפי השכר בתוספת הרכיבים הנילווים, בשים לב למחלוקת בין הצדדים בשאלה מה גובה התנאים הנלווים, אנו קובעים שהפיצוי יקבע על פי שכר הבסיס בתוספת שעות נוספות גלובליות, כמפורט בהסכם העבודה. זאת מן הטעם שזהו השכר שהתובע ציפה לקבל, לו היה מתחיל לעבוד כפי שסוכם.
מאידך, לא מצאנו לנכון לכלול את רכיב הבונוס בתוך השכר הקובע, שכן מדובר בתשלום המותנה בתנאי, כמפורט בהסכם העבודה.
22.פיצוי עוגמת הנפש
בעניין דב"ע נב/ 3-82 עיריית באר שבע נ' גריסק נאמר:
" סעיף 12(ב) לחוק החוזים קובע:
"צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה".
"תחום הפיצוי" שנקבע בסעיף 12(ב)לחוק החוזים (חלק כללי) אינו מהווה רשימה סגור.. וניתן לפסוק פיצוי אף בגין אכזבה הנובעת מציפיה. דברים אלא באו לידי ביטוי בדבריו של הנשיא שמגר (שהובאו בפסק-דינו של בית-הדין האזורי):
"אינני רואה, מדוע לא יזכה אדם, שסבל מאירוע כאמור, לפיצוי על האכזבה, החששות, הרוגז והתסכול שנגרמו לו, במסגרת התשתית המשפטית שנוצרה שבסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970" (ע"א 49/83 בע' 552)".
עוד נקבע כי פיצוי זה לא נקבע בהכרח לפי שכרו של העובד:
כפי שנפסק בעניין פלוני – אלמונית, אין לקבוע את שיעור הפיצוי לפי שכרו של העובד. עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך
(ע"ע 27600-10-11 אהרונוב נ' אריאל 22.12.15)
ככלל, פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בגין התנהלות לקויה והצער שנגרם בעטיה, בבחינת "לפום צערא אגרא" (אבות, ה', כו), ושיעורו אינו תואם בהכרח את שיעור הנזק הנטען ואינו נגזר בהכרח מהשכר שאותו קיבל העובד
(בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד נ' מנוסביץ רעות (7.11.2013))
וראו עוד – מאמר מאת רעות שמיר–בגס, צדק פרוצדורלי וכבוד העובד בהליך הפיטורים – עיונים בהלכת השימוע, עבודה חברה ומשפט יג', 2012.
24.נוכח קביעתנו כי היתה לנתבעת סיבה מוצדקת, כלכלית, לביטול ההסכם, אך מאידך הנתבעת יכולה היתה לערוך את הבדיקות או חלקן עוד קודם לחתימה על הסכם עם התובע, אנו סבורים שיש לחייב את הנתבעת בנוסף, בפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.
בנסיבות המקרה שבפנינו מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.
25.סוף דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפרת הסכם בסך 18,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
26.בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.
ניתן היום, 7/1/16 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת עובדים גב' שורק
|
|
הדס יהלום, סגנית נשיאה
|
|
נציג מעסיקים מר ענב
|