פיטורי עובד בקונסוליה האמריקאית מחמת חברות בארגון טרור

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה (כתוארו אז) אייל אברהמי ונציגי הציבור מר חיים עזר שוחט ומר אברהם סנפירי; סע"ש 63423-10-13), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לדחות על הסף חלק מעילות התביעה נגדה מכוח חסינות ריבון זר.

    

   הרקע העובדתי

2. מר אנדריא בחבח (להלן: המשיב) עבד בקונסוליה האמריקאית בירושלים (להלן: הקונסוליה), כעובד של ארצות הברית של אמריקה (להלן: המערערת), החל מיום 5.8.07 ועד לפיטוריו ביום 13.5.13. מחודש דצמבר 2009 ועד לפיטוריו עבד המשיב כמנהל משרד INL (International Narcotics and Law Enforcement Affairs) בקונסוליה (להלן: המחלקה). על העסקת המשיב חלות, בין היתר, הוראות ה – Consulate's Locally Employed Staff Handbook.

    

3. לפי גרסת המערערת (אשר לא הוכחשה על ידי המשיב), המחלקה בה הועסק המשיב מעורבת בפרויקטים רגישים מבחינה פוליטית וביטחונית, וביניהם סיוע לרשות הפלסטינית בבניית תשתית למערכות הביטחון והמשפט, כאשר המשיב היה העובד המקומי הבכיר ביותר במחלקה. במסגרת תפקידו, המשיב היה בין האחראים לביצוע פרויקטים מדיניים-ביטחוניים רגישים לגבי כוחות הביטחון הפלסטיניים; היה אחראי על תיאומים רבים ועל פיקוח וניטור לגבי ציוד יקר ערך; נתן ייעוץ בענייני ביטחון ופוליטיקה של הרשות הפלסטינית; עבודתו הייתה כרוכה בתיאום עם גורמים פלסטיניים בכל הדרגים וכן על תיאום עם גורמים ממשלתיים ישראליים; והייתה לו גישה רחבה מאוד למידע רגיש. המשיב לא חלק על כך שתפקידו היה תפקיד ייחודי וכרוך בסמכויות שלטוניות.

    

4. בחודש מרץ 2012 הגיע לידי מחלקת הביטחון של הקונסוליה (Regional Security Office – RSO; להלן: מחלקת הביטחון) מידע לפיו בהיות המשיב סטודנט הוא היה חבר בארגון טרור, וכי הוא לא גילה זאת למחלקת הביטחון למרות שנשאל על כך מספר פעמים. לטענת המערערת, המידע נבדק ואומת לאורך זמן באמצעות מקורות מודיעין לאומיים שלה. בהמשך לכך, נערך למשיב שימוע מול מחלקת הביטחון בחודש אפריל 2013 בו טען כי מעולם לא היה חבר בארגון טרור והכחיש מכול וכול את המיוחס לו. לאחר השימוע האמור החליטה מחלקת הביטחון לבטל את האישור הביטחוני של המשיב והמליצה להנהלת הקונסוליה לפטרו נוכח היותו, לפי הנטען, איום ביטחוני למערערת ולקונסוליה. בחודש מאי 2013 הוזמן המשיב לשימוע מול מחלקת כוח האדם של המערערת, ונמסר לו כי נשקלת האפשרות לסיים את העסקתו לאור ביטול סיווגו הביטחוני. לאחר השימוע האמור פוטר המשיב מעבודתו. עם פיטוריו שולמו לו הזכויות הסוציאליות המגיעות לו, לרבות פיצויי פיטורים.

    

5. המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי, בה עתר לפיצויי הלנה בגין איחור של חודשיים בתשלום פיצויי הפיטורים; לפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב - שכן לטענתו לא היו דברים מעולם ודיבתו הוצאה בהתבסס על שמועות גרידא - בסך של 50,000 ₪; וכן לפיצויי "הסתגלות" בסך של 45,072 ₪ (שיעור שלוש משכורות עבור התקופה בה לא עבד לאחר פיטוריו), בהתחשב בכך שפוטר בחוסר תום לב (בטיעוניו בפנינו טען כי מדובר למעשה בפיצוי בגין הפסד דמי אבטלה שכן לא הועברו בגינו תשלומי חובה למוסד לביטוח לאומי, אך על פני הדברים מדובר בשינוי חזית וככל שהמשיב מעוניין לתקן את תביעתו עליו לעשות זאת בדרך המקובלת).