א. ההליך
1.ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (כב' המפקחת הבכירה, הגב' צפורה פיגנבוים) מתאריך 10.5.2015 בתיק מס' 227/14.
2.בפסק הדין שבערעור התקבלה תביעה שהגישו המשיבים, בה עתרו מלפני כב' המפקחת, כי תפעיל סמכותה לפי סעיף 5 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), תשס"ח - 2008, (להלן - "חוק החיזוק") ותאשר, למרות התנגדות המערערות, את ההסכם עליו חתמו המשיבים עם חברת ד.י. יעד גלובל אחזקות בע"מ (להלן- "החברה היזמית"), לבצע בבניין שברח' צדקיהו 24 א בחיפה (להלן- "הבית המשותף"), שיפוץ מקיף וחיזוק המבנה לפי תכנית המתאר הארצית 38 (להלן - "תמ"א 38") וחוק החיזוק, תוך מימוש האופציה של הוספת דירות, ומימון החיזוק על ידי מכירתן לצדדים שלישיים.
ב. רקע
3.בבית המשותף 6 דירות מגורים. המערערות הן בעלות דירה אחת, והמשיבים הם הבעלים של יתר חמש הדירות.
4.בתאריך 1.12.2011 נכרת בין הצדדים, שהם בעלי הדירות בבית המשותף, לבין מר דוד סלעית, "הסכם שיתוף פעולה". מר דוד סלעית הוא אדריכל במקצועו, ובחוזה שנכרת עמו ניתן לו הכינוי "המתכנן". על פי החוזה שנכרת, קיבל מר סלעית על עצמו "לפעול על חשבונו לתכנון, קבלת היתר בנייה והוצאה לפועל של בניית 3 - 4 יחידות דיור חדשות בבניין, לפי החלטת המתכנן, מעל גג הבניין ובקומת העמודים והגינה, תוך תשלום מלוא ההוצאות, המסים, האגרות והעלויות הכרוכות בכך ומבלי שתידרש כל השתתפות כספית מצד הדיירים" (להלן - "ההסכם עם סלעית", וראו סעיף 2 למוצג 2 בתיק המוצגים שהוגש מטעם המערערות).
בסעיף 4 להסכם עם סלעית נקבע, כי במידה ויתקבל היתר בניה עבור העבודות שתבוצענה לטובת בעלי הדירות והדירות החדשות, "התמורה שהמתכנן יהיה זכאי לה תהיה זכות הבעלות בדירות החדשות", והבעלות תהיה של המתכנן "ו/או מי שהוא יורה עליו".
5.בתאריך 10.3.2013, חתמו כל בעלי הדירות על "אישור ייצוג" לעו"ד רון ברנט (ראו - מוצג 17 לתיק המוצגים מטעם המערערות). מאוחר יותר, בתאריך 29.10.2013, נשלחה לבעלי הדירות טיוטת הסכם מתוקן.
6.כחצי שנה לאחר מכן, בתאריך 30.4.2014, נכרת חוזה נוסף, והפעם בין המשיבים לבין החברה היזמית, אשר כונתה בחוזה "היזם ו/או הקבלן". לפי חוזה זה, התחייבו המשיבים להעביר לבעלות החברה היזמית את כל זכויות הבניה בבניין אשר טרם נוצלו, שיאפשרו ליזם לממש את זכויות הבניה, ולבנות 4 דירות חדשות, מהן אחת בקומת קרקע ושלוש על גג הבנין. נקבע, כי הדירות שתיבנינה תהיינה רכוש של החברה היזמית, אותן תהיה החברה היזמית רשאית למכור לצדדים שלישיים, ולרשום את הבעלות בהן על שם רוכשיהן (מוצג 25 לתיק המוצגים מטעם המערערות).
7.המערערות נעדרו ממעמד החתימה על ההסכם האחרון מול החברה היזמית, ולא חתמו על ההסכם. בפסק דינה עמדה כב' המפקחת על כך, שממכתב ששלחה המערערת מס' 1 לעו"ד מירי זוהר ממשרד עו"ד רון ברנט, עלה, כי "מניעות אישית" היא שלא אפשרה למערערות להתייצב ולחתום על החוזה בצוותא חדא עם כל יתר המשיבים.
מכל מקום, בסופו של דבר, המערערות לא חתמו על ההסכם כלל, ומטעם זה הגישו המשיבים את תביעתם לכב' המפקחת.
8.בתביעתם לפני כב' המפקחת עתרו המשיבים (התובעים בערכאה קמא), לאשר את החוזה לפי סעיף 5 לחוק החיזוק. לטענת המערערים, החוזה הוכן בהסכמת כל בעלי הדירות, לרבות המערערות, אלא שהאחרונות התחמקו ממעמד החתימה על ההסכם. המשיבים הוסיפו, שככל שכב' המפקחת תמצא מקום לכך, תמנה היא עורך דין שיחתום בשם המערערות על המסמכים הדרושים לצורך ביצוע עבודות החיזוק והקשור בהן.
9.בהליך שהתנהל לפני כב' המפקחת, התנגדו המערערות לחתום על החוזה עם החברה היזמית. המערערות תקפו את תניות ההסכם וכן תקפו את העובדה, שמר סלעית העביר את ביצוע העבודה לחברה היזמית. לטענת המערערות, בחוזה שנכרת עמו, קיבל מר סלעית על עצמו אחריות כלפי בעלי הדירות בבית המשותף, ועתה בחר להתנער מאחריותו, ולקשור את בעלי הדירות בניין עם החברה היזמית. בנוסף לכך תקפו המערערות את ההחלטה לבחור בחברה היזמית דווקא, באשר לטענתן, אינה בעלת הכישורים והיכולת לבצע את העבודות הדרושות.
10.בפסק דין מנומק ומפורט שנתנה כב' המפקחת, קיבלה כב' המפקחת את תביעת המשיבים ודחתה את התנגדותן של המערערות. כב' המפקחת דנה בכל נימוקי ההתנגדות שהעלו המערערות, ולא מצאה מקום לקבלם. המפקחת התייחסה לטענות המערערות נגד מר סלעית וקבעה, כי ההתחייבויות שמר סלעית לקח על עצמו כלפי בעלי הדירות, עדיין שרירות וקיימות עד מיצוי החוזה. על כן נדחו טענות המערערות בנוגע להתנערותו של מר סלעית מאחריותו.
כב' המפקחת התייחסה גם לטענות המערערות בנוגע להגדרת תפקידו של מר סלעית, וקבעה, כי תוכן החוזה מעיד על מיהותו, זהותו, תפקידו והתחייבותו של כל צד לחוזה, כאשר גם ההגדרות בכותרת ההסכם וגם התוכן הם חלק אינטגרלי ממנו. בהתאם לכך קבעה כב' המפקחת, כי מר סלעית הוא אדריכל ולא יזם כטענת המערערות. כב' המפקחת הוסיפה וקבעה, כי למעשה, ההסכם עם מר סלעית צפה את המצב, שמר סלעית יקשר בין בעלי הדירות וקבלן מבצע, ובמסגרת זו בחר בחברת יעד גלובל להיות החברה היזמית של הפרוייקט.
11.המערערות דרשו לאפשר להן לעיין בחוזה שנכרת בין מר סלעית והחברה היזמית, ולעניין זה הבהירה כב' המפקחת, שמעמדה המשפטי של זו האחרונה מבחינת דיני הקניין הרלוונטיים, הוא כשל קבלן מבצע מטעם בעלי הדירות, ולכן המסמכים הרלוונטיים הם החוזה והמסמכים שנחתמו בינה לבין בעלי הדירות ומסמכים אלה גלויים בפניהם במלואם. המפקחת הוסיפה ועמדה על כך, שבעלי הדירות אינם זכאים לעיין בחוזה שבין הקבלן המבצע לבין קבלני משנה שלו ו/או רוכשים שלו אלא אם נקבע אחרת בחוזה בינו לבין בעלי הדירות, ולא נקבע כך.
12. כב' המפקחת שמעה באריכות את עדותה וחקירתה של עו"ד הגב' זוהר, ועל רקע עדות זו בחנה את תניות החוזה, שנכרת בין המשיבים והחברה היזמית. בעניין זה קבעה כב' המפקחת, כי מדובר בחוזה סביר ומידתי, והבטוחות שנקבעו בו מספיקות באופן שהחוזה ממקסם את התנאים שניתן להשיג בפועל בשוק. המפקחת הוסיפה שהביקורת כלפי החברה היזמית ומנהלה, לא בוססה על ידי המערערות ברמה שתצדיק את ביטולו של ההסכם שנחתם עמה.
13.נוכח מסקנותיה לעיל אישרה כב' המפקחת את ביצוע העבודות על פי החוזה שנכרת, ומינתה את בא כוח המשיבים, עו"ד גדעון סלעית, לחתום בשם המערערות על כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע ההסכם.
ג. תמצית טענות הצדדים בערעור
14.המערערות לא משלימות עם פסק דינה של כב' המפקחת, וסבורות שכב' המפקחת שגתה בכך שחייבה אותן לחתום על ההסכם עם החברה היזמית.
המערערות מבהירות, שהן לא מתנגדות לביצוע פרויקט חיזוק הבית המשתתף מפני רעידות אדמה, ככל שהאחראי על ביצוע הפרויקט יהא מר דוד סלעית, היזם עמו נחתם ההסכם מתאריך 1.12.2011. ברם, הן כן מתנגדות להעברת האחריות לביצוע הפרויקט לחברה היזמית, באשר לטענתן מר סלעית מכר זכויותיו לחברת הקבלנית האמורה ללא ידיעתם וללא הסכמתן, וכל כוונתו הייתה "לעשות אקזיט" (כלשון בא כוחן).
לגישת המערערות, אותו הסכם שנכפה עליהן, עלול להביא לכישלון הפרויקט. לטענתן מדובר בחברה שאינה אמינה, והיא חסרת ניסיון בתחום חיזוק המבנים, וחסרת אמצעים. לטענת המערערות שגתה כב' המפקחת משהתעלמה מעובדות אלה ומהעובדה שבעלה של חברה זו, מר דוד ישראל, שרוי בחובות ומתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל וכינוס נכסים, עובדות שלא נבדקו לפני החתימה על ההסכם. לטענת המערערות, מטעמים אלה, אף מר דוד סלעית עצמו, שהוא בעל הזכויות בדירות החדשות שיתווספו במסגרת הפרויקט האמור, לא חתם ואינו מוכן לחתום על ההסכם עליו חתמו המשיבים מול החברה היזמית, אותו ביקשו לכפות על המערערות.
המערערות מוסיפות וטוענות שכב' המפקחת התעלמה גם מתוכן ההסכם ומכך שסעיפיו מכילים תנאים חד צדדים וחסרי סבירות. הן מעלות טענות נגד תנאיו של ההסכם, ולגרסתן מדובר בהסכם שתנאיו משרתים את האינטרסים הכלכליים של מר דוד סלעית בלבד. בנוסף, מלינות המערערות על חוסר שקיפות ועל אי היענות הצד השני להמצאת מסמכים אותם בקשו, ומשכך טוענות שלא מתקיימת השקיפות המלאה במסגרת הליך קבלת ההחלטות בנוגע לפרויקט עליה עמדה המפקחת בפסק דינה.
15.המערערות אף משיגות על החלטות ביניים שניתנו, האחת מתאריך 23.9.2014 לפיה נדחתה בקשתם לצרף את מר סלעית ואת החברה היזמית כנתבעים. לטענת המערערות הן ביקשו לקבל מסמכים והסכמים הנוגעים להסכם שנכרת בין מר סלעית והחברה היזמית, אך בקשתן לא נענתה, ועל כן היה מקום לאפשר צירופם של מר סלעית והחברה כנתבעים. ההחלטה השנייה הייתה החלטה בה קיבלה המפקחת התנגדות לשאלה שהופנתה למר סלעית, במהלך חקירתו, בעניין התמורה אותה יקבל כתוצאה מההסכמים עם החברה היזמית. השאלה נפסלה על ידי כב' המפקחת מטעמי הגנה על הפרטיות, ולטענת המערערות היה מקום לאפשר שאלה זו.
לטענת המערערות אפילו ימצא בימ"ש שישנו מקום לחתום על החוזה עם החברה היזמית, בנוסף לחוזה שכבר נחתם עם מר סלעית, הרי שיש לתת להן הזכות לנהל משא ומתן ביחס לתנאי אותו הסכם, ואין לכפות עליהן חתימה על הסכם שאינו מבטיח זכויותיהן עם קבלן חסר ניסיון. עם זאת, המערערות מבהירות, שאם מר סלעית יתחייב לעמוד בכל התחייבויות החברה הקבלנית, הן לא תתנגדנה לביצוע הפרויקט על ידי חברת יעד גלובל.
16.בעיקרי הטיעון מטעמן, מוסיפות המערערות ומלינות על ההחלטה לפיה אישרה כב' המפקחת שעורכת הדין זוהר מוסמכת לייצגן, כאשר לטענתן הן חתמו על ייפוי כוח לעו"ד ברנט ולא לאחר. המערערות מציינות שעורכת הדין זוהר ייצגה בעבר את סלעית ומשכך טוענים לניגוד עניינים. עוד מלינות המערערות על החלטת כב' המפקחת, שלא לקבל הצעה מקבילה מקבלן אחר, שהוצע על ידן. עוד מוסיפות המערערות וטוענות, כי שגתה כב' המפקחת בכך שייחסה להן התנהגות חסרת תום לב.
17.המשיבים לעומת זאת טוענים, כי אין להתערב בפסק דינה של כב' המפקחת. לטענת המשיבים, דבר העברת ביצוע הפרויקט לחברה יזמית היה ידוע לצדדים מראש, ואף בא לידי ביטוי בהסכם שיתוף הפעולה שנחתם בינם לבין מר דוד סלעית בשנת 2011 (ההסכם עם סלעית). המשיבים מבהירים, שמר סלעית היה זה שארגן ותכנן את הפרויקט, וכשהגיע זמן הביצוע התחיל לארגן חברה שתוציא את הפרוייקט אל הפועל. המשיבים הוסיפו וטענו, שהם הסכימו מרצונם החופשי להצעתו של מר סלעית בעניין החברה שתבצע את הפרוייקט, היא החברה היזמית, אשר בניהולו של מר דוד ישראל.
המשיבים מבקשים לדחות את טענות המערערות הנוגעות למצבם הכלכלי של החברה היזמית ומר ישראל, וטענו שעניין מצבם ויציבותם הכלכלית של השניים האחרונים נדון בפני המפקחת אשר נתנה את דעתה בעניין ואין מקום להתערב בכך.
בנוסף, המשיבים עומדים על כך שאין שום מניעה או מגבלה לקבל כל מסמך או כל הבהרה הנדרשת ממר סלעית או מהחברה היזמית, לרבות מסמכים הנוגעים להסכם שהיה בין סלעית והחברה היזמית, על אף שמדובר בעניין "מסחרי" בין השניים שאין לו נגיעה למחלוקת בין הצדדים.
ד. דיון
18.אקדים מסקנה לדיון ואציין, כי לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, בכתב ובעל פה, הנני סבור שאין מקום להתערב בפסק דינה של כב' המפקחת. יתרה מזאת, מוצא אני להביא מדבריה של כב' המפקחת בפסקה הראשונה לפסק דינה:
"ההחלטות שקיבלו בעלי הדירות, כך לפי הראיות שהונחו לפני, לא היו מחטף של מי מהם, לא נתקבלו בקלות דעת, לא היו מעורבות בשיקולים זרים/אינטרסים אישיים חבויים של מי מהם. כל בעלי הדירות היו שותפים לכל השיקולים של כל אחד מהם, היו גם שותפים לכל הצרכים של כל אחד מהם ככל שאלה צפו על פני השטח, וביקשו לתת מענה על צרכים אלה. תהליך קבלת ההחלטות למימוש זכויות הבניה לצורך ואגב חיזוק המבנה היה – כך התרשמתי – כן, גלוי ושקוף לכל בעלי הדירות."
19.לעניין מעורבותו של מר סלעית:
(א)טענתן העיקרית של המערערות כלפי מר סלעית היא, שמר סלעית מכר את זכויותיו לפי החוזה שנכרת עמו, לחברה היזמית. סביב טענה זו, קיימת מחלוקת עמוקה בין באי כוח הצדדים, כיצד יש להגדיר את תפקידו של מר סלעית. בה בשעה שבא כוח המערערות הקפיד לקרוא למר סלעית "היזם", טען בא כוח המשיבים, כי מר סלעית הוא "מתכנן ומארגן".
(ב)כמו כב' המפקחת, אף אני סבור שהחוזים מדברים בעד עצמם. מהחוזה שנכרת עם מר סלעית עולה, כי לצד היותו "המתכנן", כפי שהוגדר בחוזה שנכרת עמו, מר סלעית למעשה רכש מאת בעלי הדירות את הדירות החדשות שתיבנינה, ללמדך, שמעורבותו בפרוייקט גדולה משל "מתכנן", שאינו זכאי אלא לשכר עבור התכנון. בהקשר זה יצוין, כי בשום מקרה מר סלעית לא קיבל על עצמו לבצע את עבודות הבניה בעצמו, ובסעיף 21 לחוזה עם סלעית נקבע, כי "הדיירים מסכימים שאת עבודות הבניה יבצע כל גורם שהמתכנן יורה עליו ובתנאי שהינו מורשה לעבודות המוטלות עליו" (וזאת כפוף לזכות בעלי הדירות, לפי סעיף 22 לחוזה עם סלעית, למנות נציגים מקצועיים מטעמם, לצורך ביצוע "פיקוח צמוד" ו"פיקוח עליון").
אם המערערות דבקות בהוראות החוזה עם סלעית, כי אז מוטל עליהן לקבל את החברה היזמית, בבחינת החברה שהמתכנן הורה עליה.
(ג)המערערות הציגו עמדה, לפיה אין הן מתנגדות לכך שהחברה היזמית תבצע את העבודות, ובלבד שמר סלעית יחתום אף הוא על החוזה עמה, ויקבל על עצמו להיות ערב לה. ואולם, בחוזה שנחתם בין המשיבים והחברה היזמית, לא מצאתי תנייה המשחררת את מר סלעית מהתחייבויותיו כלפי בעלי הדירות. על כן, התחייבויותיו של מר סלעית כלפי בעלי הדירות בבית המשותף שרירות וקיימות, ובכל מקרה, אם יתברר שבחירתו בחברה היזמית הייתה בחירה רשלנית, כי אז עשוי הוא לחוב בנזיקין כלפי בעלי הדירות.
20.תניות החוזה שנכרת עם החברה היזמית:
(א)בסעיף 5 לחוק החיזוק נקבע, כי ביצוע עבודות ברכוש המשותף, שמטרתן בניית דירות חדשות, טעון "החלטה מראש של כל בעלי הדירות". המחוקק הוסיף וקבע, כי אם ההחלטה לבצע את העבודות לא התקבלה על ידי כל בעלי הדירות, כי אז רשאי המפקח לאשר את ביצוע העבודות, ובלבד שנתן לכל בעל דירה הזדמנות לטעון את טענותיו.
(ב)הסמכות לאשר את ביצוע העבודות, בניגוד לדעת מיעוט בעלי הדירות בבית המשותף, אינה סמכות לנסח את החוזה במקום הצדדים או לרדת לעומקם של כל סייגיו ותנאיו. בהליך לפי סעיף 5 לחוק החיזוק, מוטל על המפקח על רישום המקרקעין לבחון את סבירות החוזה, וככל שהוא סביר, לאשר את ביצוע העבודות על פיו.
(ג)במקרה שלפנינו, כב' המפקחת שמעה את עדותה של עוה"ד גב' זוהר, והתרשמה כי עדותה הייתה "מיושבת ומבוססת על ניסיון מוכח בתחום הרלבנטי", וכי תנאי החוזה שנכרת הם תנאים סבירים והבטוחות מספקות "באופן שההסכם ממקסם את התנאים שניתן להשיג בפועל בשוק".
(ד)קראתי את עדותה של עוה"ד זוהר, ועל רקע עדותה, אף אני התרשמתי, שהחוזה סביר, ומאזן בין זכויות בעלי הדירות מן הצד האחד וזכויות החברה הקבלנית מן הצד האחר. יש לזכור, שהמשיבים אינם נדרשים להשקיע סכום כסף כלשהו, וכל הבטוחה הניתנת לחברה היזמית היא הערת אזהרה, כאשר במקביל, לעוה"ד זוהר ניתן יפוי כוח המאפשר לה לבטל את ההערה אם יתעורר הצורך בכך. ביחס למכירת הדירות החדשות שתיבנינה, נקבע, כי הגם שהחברה תהיה רשאית למכור את הדירות בכל מועד שהוא, היא לא תהיה רשאית לרשום הערות אזהרה לטובת הרוכשים, אלא במדרג מסויים (שנקבע בסעיף 19.2 לחוזה), וההערה הראשונה תירשם רק לאחר סיום עבודות שלד הבניין.
(ה)על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים בנוגע לחוזה עם החברה היזמית, הרי כמו כב' המפקחת, הנני סבור, שהחוזה סביר, ונערך על ידי עורכת דין שדאגה להבטיח כראוי את זכויות בעלי הדירות בבית המשותף.
21.לעניין יציבותה של החברה היזמית:
(א)כאמור, המערערות טוענות כי החברה היזמית, אשר נבחרה על ידי מר סלעית, היא חברה שאין לה ניסיון בתחום עבודות החיזוק, בסיסה הכספי רעוע, ובעל השליטה בה נתון להליכי הוצאה לפועל בשל חובות שצבר.
(ב)אודה, כי טענות המערערות בהקשר זה גרמו לי להיסוסים. ואולם, טענות המערערות נבחנו על ידי כב' המפקחת, שמצאה, כי המערערות "לא ביססו את הביקורת כלפי היזם ברמה שתצדיק את ביטול החוזה עמו", ובסופם של דברים החלטתי שלא להתערב בקביעותיה של כב' המפקחת.
(ג)מקובל עלי שיש סיכון מסוים שהפרוייקט "ייתקע", אך סיכון שכזה קיים בכל פרוייקט. המערערות טוענות לפגמים שונים בחברה היזמית, אך לעומתן, כל יתר בעלי הדירות בבית המשותף, המהווים את רוב בעלי הדירות, השלימו עם בחירתו של מר סלעית בבחירת החברה היזמית, ועם החוזה שערכה עבורם עו"ד זוהר, והרי ברור הדבר, שגם המשיבים רוצים בהצלחת הפרוייקט. במשטר החיים בבית המשותף, מאבדים הצדדים מהאוטונומיה שלהם, ובמסגרת משטר זה על המיעוט לקבל את דעת הרוב בכל עניין שנועד לקדם נושא, הנוגע לכל בעלי הדירות כולם.
(ד)חזקה על מר סלעית, שאם בחר בחברה היזמית, עשה זאת לאחר שבדק את יכולתה להוציא את הפרוייקט אל הפועל. מכל מקום, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום להתערב בקביעותיה של כב' המפקחת. יש לזכור, כי לבעלי הדירות ניתנה "זכות וטו" בבחירת קבלן הביצוע על ידי היזם, וברור לכל, שהקבלן שייבחר יהיה "קבלן רשום". כמו כן, נקבעו בחוזה עם החברה היזמית תניות שונות שנועדו להבטיח את זכויותיהם של בעלי הדירות.
(ה)על כן, הנני דוחה טענותיהן של המערערות בנוגע לבחירת החברה היזמית, ולפגמים שמצאו במנהלה.
22.הצעתן המקבילה של המערערות:
(א)המערערות מלינות על כך, שלא התקבלה הצעה מקבילה שהוצעה על ידן, ולפיה העבודות הדרושות תבוצענה באמצעות קבלן בשם אדיב זאהר, שהעיד כי החברה שבשליטתו מוכנה להמציא ערבות בנקאית על סך מיליון ₪, לעומת הערבות הבנקאית שעל החברה היזמית להמציא (בסך 400,000 ₪ בלבד).
(ב)גם בעניין זה אין כל מקום להתערב בקביעותיה של כב' המפקחת. מר זאהר העיד לפני כב' המפקחת, והתברר כי הצעתו "הנדיבה" (כלשון כב' המפקחת) נעשתה על יסוד בדיקה כללית שנעשתה על ידו. מר זאהר הבהיר בחקירתו, כי הצעתו, שהוצגה לכב' המפקחת, הייתה למעשה הצעה ראשונית, שמטרתה להתחיל לנהל משא ומתן עם בעלי הדירות לקראת ההתקשרות עמם.
(ג)על כן, הנני דוחה את טענות המערערות על כך, שכב' המפקחת לא קיבלה את ההצעה המקבילה שהוצעה על ידן.
23.הערעור על החלטות הביניים שניתנו על ידי כב' המפקחת:
(א)המערערות מלינות על כך, שכב' המפקחת דחתה בקשתן לקבל את כל המסמכים שנחתמו בין מר סלעית והחברה היזמית, ועל כך שמר סלעית והחברה היזמית לא צורפו כנתבעים לתיק.
(ב)בעניין המסמכים, מוטב היה אילו מר סלעית והחברה היזמית היו מגלים למערערות המסמכים שנחתמו בניהם, ולו כדי להסיר מעצמם כל חשד שהם פועלים מאחורי גבם של בעלי היחידות בבית המשותף. חרף העובדה שמר סלעית והחברה היזמית בחרו שלא לגלות מרצונן את נתוני ההתקשרות בניהם, לא שוכנעתי, שנתוני ההתקשרות בניהם רלבנטיים לעניינן של המערערות, וצדקה כב' המפקחת שראתה בדבר פגיעה בפרטיותם של מר סלעית והחברה היזמית. זכויותיהם של בעלי היחידות בבית המשותף נקבעו בחוזי ההתקשרות שהם כרתו עם מר סלעית ועם החברה היזמית, ולא מצאתי מדוע סכומי הכסף שהוסכם כי החברה היזמית תשלם למר סלעית (200,000 דולר לפי טענות בא כוח המערערות), משפיעים על זכויות בעלי היחידות בכלל וזכויות המערערות בפרט.
(ג)ככל שהדברים נוגעים להחלטת כב' המפקחת שלא לצרף את מר סלעית ואת החברה היזמית כנתבעים, הרי שבדין דחתה כב' המפקחת בקשת המערערות בעניין זה, שכן מפקח על רישום מקרקעין מוסמך לדון אך ורק בסכסוך בין בעלי הדירות בבית המשותף, ולא בסכסוך בין בעלי הדירות ומי שאינו בעל דירה בבית המשותף.
24.טענות המערערות על ייצוג על ידי עוה"ד הגב' זוהר:
(א)המערערות מלינות על כך, שחוזה ההתקשרות עם החברה היזמית נערך על ידי עו"ד זוהר ממשרד עו"ד ברנט, ולא על ידי עו"ד ברנט בעצמו.
(ב)ראשית, משום מה שכחו המערערות (או שכח בא כוחן), כי לאורך כל הדרך המערערות שיתפו פעולה עם עו"ד זוהר, נפגשו עמה וקיבלו ממנה את טיוטת החוזה לבדיקתן, וביקשו לקבוע להן מועד חדש לצורך החתימה על החוזה, כיוון שלא עלה בידן להגיע למועד החתימה שנקבע. שנית, מקובלת עלי קביעת כב' המפקחת, כי יפוי הכוח שניתן לעו"ד ברנט, כלל גם את כל עורכי הדין העובדים במשרדו.
ה. סוף דבר
25.אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א)הנני דוחה את הערעור. ככל שהמערערות לא תחתומנה על החוזה עם החברה היזמית בתוך 21 ימים מהיום, יהיה עו"ד גדעון סלעית מוסמך לחתום על החוזה בשמן ובמקומן, כפי שנקבע בפסק דינה של כב' המפקחת.
(ב)הנני מחייב את המערערות לשלם למשיבים הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 10,000 ש"ל.
(ג)ככל שהמערערות הפקידו עירבון להבטחת הוצאות הערעור, תעביר המזכירות את העירבון לידי המשיבים, באמצעות בא כוחם, עו"ד גדעון סלעית.
ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.
