ביטול כריכת מזונות קטינים בבית הדין הרבני

ההליך

1. בפני בקשה לפסיקתם של מזונות זמניים של 2 קטינים המבקשים פסיקת מזונותיהם הזמניים מאת אביהם המשיב בבקשה.

2. בדיון שהתקיים בפני ב-31.12.15 טען המשיב כי אין לבית המשפט סמכות להידרש למזונות כיוון שמזונות הקטינים נכרכו בתביעת הגירושין שהגיש המשיב בבית הדין ובית הדין גם פסק מזונות הקטינים.

3. לצורך בירור שאלת הסמכות נחקרו הצדדים קצרות והגישו סיכומיהם בכתב.

4. משכך ניתנת החלטתי.

הרקע

5. אקדים ואומר כי בשעת הדיון ביקשתי מן המשיב כי יציג לי את כתב התביעה לגירושין, תביעה זו כלל לא צורפה לכתב טענותיו של התביעה.

6. המשיב טען בכתב הגנתו (ראה סעיף 1 לכתב ההגנה) כי הגיש את תביעת הגירושין הכרוכה לבית הדין הרבני ב-12.10.2015 (יצוין שהתביעה שבפני הוגשה ב-15.10.2015) ולטענתו הגירושין שלו נכרכו כדין מזונות הקטינים.

7. מנגד אם הקטינים כפרה בטענת העדר הסמכות וטענה כי מלוא הסמכות לבית המשפט וכי הנתבע לא צלח בטענתו.

דיון

8. כידוע קובע סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג 1953 כדלקמן:

" הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."

9. חרף הסיפא של סעיף 3 המצוטט לעיל בעניין מזונות ילדים, הלכה מושרשת וותיקה היא, שילדי הצדדים אינם "קשורים" בגירושים הוריהם, ויש להם עילה עצמאית משלהם לתבוע מזונותיהם בבית המשפט.

            ראה: ע"א 118/80 לאה גבעולי נ' ירמיהו גבעולי פ"ד ל"ד (4) 155, ולהלן אצטט מפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) שמגר בעמוד 158 לפסק הדין, דברים היפים לענייננו:

                        "..לא כן הוא המצב המשפטי באשר לתביעת המזונות של הילדים. כפי שראינו לעיל, מאפשר סעיף 3 הנ"ל, גם כריכת עניין המזונות של ילדי בני הזוג המתדיינים בתביעת גירושין. הווה אומר, המזונות אותם רשאי בית הדין לפסוק עד למתן הגט, כוללים גם את השבת היציאות שהאשה מוציאה למזונותיהם של ילדיה. אולם כפי שפסק בית משפט זה, (דברי השופט זוסמן (כתוארו אז) בבר"ע 120/69 עניין שרגאי) סמכות השיפוט הייחודית של בית הדין הרבני בענייני מזונות שנכרכו בתביעת גירושין, אין בכוחה למנוע מן הילדים לתבוע את אביהם בבית המשפט המחוזי בשמם הם, יהיה זה באמצעות אמם כאפוטרופא טבעית או באמצעות אפוטרופוס אחר, הסמכות הייחודית, משתרעת רק על התביעה אותה מגישה האשה לשם השבת והוצאות אותן היא מוציאה למזונותיהם של הילדים, בו בזמן שהתביעה כגון זו שלפנינו, היא תביעת מזונות של הילדים נגד אביהם. למותר להוסיף שגם הצדדים המתדיינים הם שונים בשני המצבים.."

                        (הקו המדגיש אינו במקור – ש.ג.).

10. על הלכת גבעולי כפי שהבאתי אותה לעיל, חזרה הפסיקה חזור ושנה, ולמשל ראו:

            ע"א 806/06 מילנר נ' מילנר פ"ד מ"ב (3) 414 ; ע"א 425/68 משכיל לאיתן נ' משכיל לאיתן פ"ד כ"ד (1) 309 ; בע"מ 2434/04 לוי נ' לוי (17.05.05) (פורסם במאגר "נבו") ועוד.

11. הנתבע טוען בסיכומיו כי חרף ההלכה, כפי שהבאתי אותה לעיל חל לאחרונה שינוי בהלכה, ואם נכרכו מזונות הקטינים לתביעת הגירושין כי אז ידו של הנתבע גוברת, ואין לבית המשפט סמכות להידרש למזונות הקטינים.

            בכל הכבוד אין בידי לקבל טיעון זה ולהלן אפרט טעמי :

11.1      את הבסיס המשפטי לטענתו "תולה" האב- הנתבע בהחלטת כבוד השופט הנדל  בבג"צ 5933/14 פלונית נ' פלוני (11.09.14) (פורסם במאגר "נבו") ואולם, כידוע נקבע בדנג"צ 6454/14 פלונית נ' אלמוני (23.12.14) מפי כבוד הנשיא גרוניס (שקבע שאין באמור בפסק הדין דנג"צ 6454/14 משום שינוי הלכה). כבוד הנשיא גרוניס כתב כך:

                        "..דין העתירה להידחות. בפסק הדין (הכוונה לבג"צ 5933/14 ש.ג.) לא נקבעה הלכה חדשה."

11.2      הדברים הם אך טבעיים, שכן הלכת גבעולי הבדילה בין תביעת מזונות עצמאית של קטין שאינו קשור בגירושי הוריו, לבית תביעה "להחזר יציאות" של האם, שלכאורה אותה ניתן היה לכרוך, ויש לבחנה עפ"י מבחניי הכריכה הרגילים, אך אין זה המקרה שבפנינו.

11.3      גם בפסק הדין שניתן ע"י כבוד השופט הנדל בבג"צ 787/14 פלונית נ' פלוני (26.10.15) (פורסם באתר "נבו") אין לעניות דעתי, משום שינויי הלכה, ומשנה תוקף יש לדברים אלה, כאשר ממילא התביעה נדחתה, וגם האשה היתה זו שבשלב ראשון תבעה את מזונות הילדים בבית הדין הרבני.

11.4      שינוי הלכה משפטית מן הראוי שתיעשה במפורש ויודיע ברבים כי אכן ההלכה שונתה, ומשלא נעשה כך, אין, בכל הכבוד, לעניות דעתי לראות בפסקי הדין האמורים של כבוד השופט הנדל משום שינוי הלכה.

12. אין לי כל צורך לבדוק אם במקרה הנדון בפני התקיימו מבחני הכריכה – אם לאו, שהרי "כריכה" של מזונות קטין לגירושי הוריו, היא כריכה שלא כדין ומהוה "טעם מיוחד" עפ"י הלכת פייג פלמן (בג"צ 8497/00 אירה פייג פלמן נ' גיאורג פלמן פ"ד נ"ז (2) 118) לפיו, חרף החלטת בית הדין, יכול בית המשפט ליטול את סמכותו הטבועה להלן אביא הדברים המפורשים :

                        "...מקרה אחר בו יתקיים "טעם מיוחד" כאמור, הוא כאשר ברור וגלוי על פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה, לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות , שבעטים הכרעתה בטלה.

כך למשל, כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי, מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה, או למשל כאשר נכרכה בתביעת הגירושין סוגייה שאינה נדרשת לכריכה (כגון תביעת ילד למזונותיו, ואף על פי כן קבע בית הדין הרבני כי סמכותו לדון בסוגייה זו מכח כריכתה בתביעת הגירושין. במקרה זה, החלטתו של בית הדין הרבני לוקה בפגם שיש בו כדי להביא לבטלותה (ראו: בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי  פ"ד כ"ג (2) 171 , 176 ; ע"א 404/70 עברון נ' עברון  פ"ד כ"ה (1) 373, 377-378 ורק במקרים חריגים ומצומצמים כגון אלה, מתקיים טעם מיוחד המצדיק כי הערכאה השני תיזקק לטענה הנוגעת לסמכותה לדון בתביעה שבפניה, על אף קיומה של הכרעה סותרת בנוגע לסמכות (ראו: בד"מ 1/81  נגר הנ"ל בעמוד 400 ; ע"א 680/84 שני נ' שני  פ"ד ל"ט (2) 444 , בעמוד 447)."

13. והוא הדין במקרה שלפני. הנתבע, מבקש לשלול סמכותו של בית משפט זה ועול ההוכחה עליו: "השענותו" על החלטת בית הדין הרבני, בפסיקת מזונות הקטינים אין לה על מה שתסמוך כיון שאין כל סמכות "לכרוך" מזונות קטינים בתביעת גירושין. ואם כך נעשה, נעשה דבר בחוסר סמכות, ולמצער, מהווה הדבר "טעם מיוחד" במשמעות ההלכה המשפטית המצדיק הקביעה כי סמכות השיפוט של בית משפט זה לא נשללה. יתרה מזאת, עיון בכתב תביעת הגירושין (שלא צורף בכלל לכתב הגנת הנתבע) מראה ש"הכריכה" של מזונות הקטינים נעשתה שלא כדין, ברפרוף בלא הצעות סכום ובלא פרוט הכנסות כנדרש אפילו לפי הסטנדרטים והתקנות של בית הדין הרבני.

14. אני דוחה איפוא את טענת הנתבע בדבר העדר סמכות לבית המשפט לדון במזונות הקטינים.

15. אוסיף בשולי הדברים, כי כך פסקו חבריי שופטי משפחה שנדרשו לבור המוץ מן הבר ולהדרש להלכה המשפטית, כך ראו החלטתו היפה של חברי כבוד השופט מרדכי (מוטי לוי) בתמ"ש 23140-09-15) מיום 10.01.15 ואסמכתאות המצוטטות שם.

            ראה גם תמ"ש (ראשל"צ) 45990-09-14 ר.א.ט נ' ע.א. (7.12.14) מפי כבוד השופט פישר, וכן גם חברי כבוד השופט אליהו בפסק דינו 25034-11-14 (02.12.14) אלמונית נ' אלמוני (פורסם במאגר "נבו").

סיכומו של דבר

16. בקשת הנתבע לשלילת סמכות בית משפט זה נדחית, אני קובעת כי סמכות הדיון במזונות הקטינים נתונה לבית משפט זה.

17. כמובן מאליו שמכל סכום שייפסק במזונות הקטינים יקוזז כל סכום ששולם אם שולם עפ"י פסיקת בית הדין.

18. ניתן לפרסם בהשמטת שמות הצדדים.

ניתן היום,  ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה