1.התביעה שלפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי חופשה, תוספת וותק, פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה ופיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע.
הצדדים
2.הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי אחזקה ונקיון.
3.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמנהלת שירותי נקיון ומנהלת מחסן מיום 1.5.93 ועד ליום 18.8.11 והוצבה באתר של חברת "פלנטקס".
4.על יחסי הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הנקיון והתחזוקה.
טענות הצדדים
5.לטענת התובעת היא היתה עובדת מצטיינת, מקצועית ונאמנה, מעולם לא הועלו טענות באשר למקצועיותה או טיב עבודתה, וחברת פלנטקס שבאתרה היא הועסקה הביעה את שביעות רצונה מעבודתה באמצעות מכתבי הערכה ותעודות הצטיינות.
משכך, היא הופתעה מאוד מזימונה לשיחה אצל מנהל הסניף, מר אביאב, ביום 18.7.11, במהלכה ביקש האחרון למסור לה מכתב פיטורין, לטענתו בשל רצונה של חברת פלנטקס לפטרה. התובעת סרבה לקבל את המכתב ועל כן הוא נשלח לביתה בדואר רשום.
לטענת התובעת, פיטוריה נעשו שלא כדין, מבלי שנערך לה הליך שימוע כמתחייב על פי דין ועל כן לטענתה, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 50,000 ש"ח.
לטענתה, בעקבות קבלת המכתב היא פנתה להסתדרות, ובתשובה לפניות נציגי ההסתדרות, השיב מר אביאב כי מר שאבו מחברת פלנטקס דרש שעבודתה תופסק לאלתר.
התובעת טענה כי במשך כל שנות עבודתה, עד שנת 2011, היא עבדה שישה ימים בשבוע, בימים א'-ה' במתכונת קבועה של 12 שעות ביום ובימי שישי במשך 4 שעות, ולעיתים אף עבדה 14 שעות ביום, מבלי שהנתבעת שילמה לה גמול בגין עבודתה בשעות נוספות.
על פי הנטען, שכרה הבסיסי מתחילת עבודתה ועד לחודש 8/2005 עמד על 5,600 ש"ח לחודש, בחודש 11/2005 ניתנה לה "תוספת פיקוח" בסך 250 ש"ח שלא היתה מותנית בכל תנאי כך ששכרה הקובע עלה ל- 5,850 ש"ח, בחודש אפריל הוגדל שכרה ל- 5,850 ש"ח כך שבצירוף התוספת עמד שכרה הקובע על 6,100 ש"ח והחל מחודש 10/2007 הוסף לשכרה רכיב קבוע בשם "מענק" בסך 500 ש"ח, כך ששכרה הקובע עמד על 6,600 ש"ח.
לטענת התובעת, בעקבות התיקונים בחוק הגנת השכר, חילקה הנתבעת באופן לא חוקי וללא ידיעתה את שכרה ל"שכר מגיע" בסך 5,000 ש"ח ול"גמול שעות נוספות" בסך 1,600 ש"ח והחל משנת 2011 הופחתו שעות עבודתה ל- 10 שעות בימים א'-ה' כשבימי שישי המשיכה לעבוד 4 שעות.
לטענת התובעת, נוכח מתכונת עבודתה המתוארת, היא זכאית לקבל שכר עבור שעות עבודתה העולות על 8 שעות יומיות ו- 43 שעות שבועיות.
על פי תחשיב שערכה, היא זכאית, לטענתה, בגין התקופה שמחודש 10/04 ואילך לתשלום הפרשי שעות נוספות בסך 309,148 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.3.08) ועד ליום הגשת התביעה, לתשלום סך של 377,656 ש"ח.
בנוסף עתרה התובעת בכתב התביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 120,724 ש"ח, אולם מאחר ואלו שולמו לה לאחר הגשת התביעה, נזנחה התביעה ברכיב זה.
התובעת טענה עוד כי לא שולמה לה תוספת הוותק המגיעה לה עפ"י סעיף י' לצו ההרחבה בענף הנקיון והתחזוקה, בסך של 0.46 ש"ח לכל שעת עבודה מהשנה השישית ואילך, כשבהתאם לחישוב שערכה, הועמד סכום התביעה ברכיב זה על סך של 10,419 ש"ח.
מעבר לאמור, טענה התובעת כי מאחר ולא היה לה מחליף, לא התאפשר לה לצאת לחופשה בפועל ותחת זאת שילמה לה הנתבעת פדיון ימי חופשה בניגוד לחוק, כך שלטענתה היא זכאית בגין השנים 2008-2011 לתשלום פדיון חופשה בסך 26,930 ש"ח.
כמו כן, לטענת התובעת, ההפרשות שביצעה הנתבעת לקרן הפנסיה לא נעשו בהתאם לשכרה הכולל ובחלק מהתקופה נעשו לפי שכר מינימום, כך שעל הנתבעת לשלם לה יתרת הפרשות לפנסיה בסך של 5,680 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.3.08) עומד הסכום על 6,938 ש"ח.
6.לטענת הנתבעת, התובעת עבדה אצלה כעובדת חודשית/שעתית במשמרות ובאתרים שהשתנו מעת לעת בהתאם לצרכי העבודה, במשרה חלקית של כ- 82% בממוצע.
עם קליטתה לעבודה הובהר לתובעת כי אופי העבודה הינו כזה המצריך ניוד בין אתרי העבודה השונים והתובעת נתנה הסכמתה לכך.
על פי הנטען, התובעת התפטרה מעבודתה מבלי שנתנה הודעה מוקדמת.
טרם ההתפטרות התקיימו עימה אינספור שיחות בעניין אי שביעות רצון מתפקודה בעבודה והובהר לה כי החברה שוקלת להפסיק את שיבוצה באתר פלנטקס ואף ניתנו לה מספר הזדמנויות לתקן דרכיה, אולם ללא הועיל.
לאחר הפסקת שיבוצה באתר פלנטקס הוצע לתובעת להמשיך עבודתה בנתבעת באתרים חלופיים. תחילה הודיעה התובעת כי היא מסרבת לכך ובהתאם סוכם עימה על סיום עבודתה בחברה בהסכמה תוך תשלום מענק פרישה, לפנים משורת הדין, למיצוי כל תביעותיה ודרישותיה. בפגישה מאוחרת יותר הודיעה התובעת כי היא חוזרת בה מהסיכום אולם דחתה את הצעת החברה לשוב מיידית לעבודה, דבר המהווה התנהלות חסרת תום לב.
לאחר שקיבלה מכתב מב"כ התובעת, הבהירה הנתבעת כי על התובעת לבחור בין חזרה מיידית לעבודה בחברה תוך שמירה על רצף זכויותיה וזקיפת ימי ההיעדרות ע"ח יתרת חופשתה או לקבל את מענק הפרישה המוסכם בכפוף לחתימה על מסמך היעדר תביעות.
מאחר והתובעת בחרה להתכחש לסיכומים עימה הועברה למשרד בא כוחה, תחת מחאה, המחאה ע"ס 129,971 ש"ח (נטו) הכוללת פיצויי פיטורים מלאים.
לטענת הנתבעת, סיום העסקת התובעת נעשה כדין ובהסכמה הדדית, כשבפגישה שנערכה ביום 24.7.11 בנוכחות נציג ההסתדרות הוצע לתובעת שוב להמשיך העסקתה בחברה, אולם התובעת היא שדחתה את פניית הנתבעת ולבסוף התפטרה מעבודתה.
לאור האמור, לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין הליך סיום עבודתה.
באשר לתביעה לתשלום שעות נוספות טענה הנתבעת, כי התובעת הועסקה במסגרת שעות משתנה ודינאמית בהתאם לנוחיותה האישית ולצרכי הלקוח ועבודתה התבצעה מחוץ לחצרי הנתבעת, כך שממילא לא היתה אפשרות פיקוח אחר שעות עבודתה. כן נטען כי תפקידה היה תפקיד בעל אמון אישי מוגבר, כך שממילא הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות עליה.
לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה את מלוא שכר עבודתה כדין כמפורט בתלושי השכר. השכר שולם לה בהתאם לאופי עבודתה ולכך שהיא עצמה קבעה את שעות עבודתה וכלל תמורה מלאה עבור עבודתה בשעות נוספות, ככל שבוצעו על ידה.
כן נטען כי התובעת התעלמה בחישוביה משעות ההפסקה אותן קיבלה מדי משמרת, כך שיש לקזז סך של 200,000 ש"ח מכל סכום שייפסק לזכותה.
באשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי התובעת התפטרה מעבודתה בנסיבות בהן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים ועל אף זאת, שולם לה מענק פרישה בסך 129,971 ש"ח (נטו) הכולל פיצויי פיטורים מלאים. הנתבעת ביקשה לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לזכות התובעת.
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה לתשלום תוספת וותק, מאחר ומדובר ברכיב הנקוב בלירות ואין לו ערך נכון למועד הגשת התביעה, מאחר והוא נבלע בהסכמי הכנסת מינימום ובשכר המינימום.
הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה את מלוא דמי החופשה המגיעים לה כדין, בהתאם לחלקיות משרתה ולפי דרישתה המפורשת וכן טענה להתיישנות. כמו כן טענה כי החופשה אינה ניתנת לצבירה אלא בהסכמת המעביד וכי היא הבהירה לתובעת חזור והבהר כי נאסר עליה לצבור ימי חופשה ועליה לנצלם.
באשר לתביעה לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לגמל טענה הנתבעת, כי עם קבלת הסכמת התובעת לביצוע הפרשה הדדית, היא צורפה לקופת ביטוח לפי בחירתה ובוצעו לה הפרשות מלאות כדין בהתאם לשכר המפורט בתלושי השכר.
תצהירים ועדויות
7.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. כן הוגשו מטעמה תצהירים של מר שמעון רוטשטיין, ששימש כמנהל המשק והבטחון בחברת פלנטקס, של הגב' אורה יאסו, בתה ושל מר שמעון אינגדה, עובד בחברת פלנטקס משנת 1998 ובן דודה.
התובעת והעדים מטעמה נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו.
כן זומן לעדות כעד הזמה מר שמעון אלמליח, מנהל אתרי תפ"י בחברת טבע.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי אביאב, מנהל בנתבעת החל מחודש 7/2007.
מר אביאב נחקר על תצהירו במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו.
דיון והכרעה
שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים
8.בין הצדדים נטושה מחלוקת בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה.
התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה לאלתר ללא כל התראה או שימוע בעוד לגרסת הנתבעת התובעת היא שהתפטרה מעבודתה.
9.בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורים (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן (25.6.97)) ואין לראות מעשה כאקט של פיטורים או של התפטרות אלא אם כן אלו נעשו באופן מפורש וחד משמעי - "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271).
עוד נקבע כי כאשר יש להכריע, מי מבין הצדדים הביא את היחסים לידי סיום, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).
נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הטענות והראיות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובעת פוטרה מעבודתה.
10.התובעת טענה כי היתה עובדת מצטיינת ומקצועית וכי מעולם לא הועלו טענות נגדה ואף הציגה מכתבי הערכה ותעודות הצטיינות שקיבלה במהלך תקופת עבודתה (נספחים 2א' ו2ב' לתצהיר).
לטענת התובעת, הסיבה לפיטוריה נעוצה היתה ברצון מר אביאב ועובדת בשם גלית לפטרה, מאחר והיא דיווחה למנהל המשק הקודם, מר רוטשטיין, על כל איחור או חיסור של מי מהעובדים, דיווח שהוביל להפחתה בתשלום שהנתבעת קיבלה מפלנטקס, כך שמיד עם יציאתו של מר רוטשטיין לגמלאות החל מר אביאב לפעול על מנת לפטרה (סעיף 18 לתצהיר התובעת).
גם מר רוטשטיין העיד על הסכסוך הנ"ל והסביר כי גלית ואבי רצו לפטר את התובעת בשל הדיווחים שהביאו להפחתת התשלום לנתבעת, אולם הוא סירב לכך ועמד על המשך העסקתה, כשמיד עם יציאתו לגמלאות, פעלו מר אביאב וגלית על מנת לפטרה (סעיפים 8-11).
יש לציין כי גם מר אביאב העיד כי מר רוטשטיין שמר על התובעת מכל משמר והזהיר אותו שלא לגעת בה באם הוא רוצה להמשיך את ההתקשרות עם פלנטקס (עמ' 36, ש' 1-3), כך שיש להניח כי עם יציאתו לגמלאות, יכול היה מר אביאב לפעול לסיום העסקתה, בהתאם לגרסת התובעת.
11.על פי עדותה של התובעת, מספר ימים לפני קבלת מכתב הפיטורים היא נתבקשה להגיע למשרדו של מר אביאב, ונאמר לה כי עליה להשתפר בעבודתה ביחסים עם גלית. בהמשך השיחה התבקשה גלית להיכנס למשרד ולאחר שיחה שנערכה בין השלושה יושרו ההדורים והם יצאו מהחדר מחובקים (סעיף 6 לתצהירה).
חרף האמור, ביום 18.7.11 היא זומנה למשרדו של מר אביאב, שם ביקש האחרון למסור לה מכתב פיטורים אולם היא סרבה לקבלו מאחר והעניין "נפל עליה כרעם ביום בהיר". נוכח סרובה לקבל את המכתב - הוא נשלח אליה בדואר רשום.
התובעת צירפה לתצהירה מכתב הפסקת עבודה הנושא תאריך 18.7.11, עליו נכתב "במסירה ידנית", לפיו עבודתה עתידה להסתיים ביום 18.8.11 (נספח 3א לתצהיר התובעת) וכן את המעטפה בה נשלח לה המכתב בדואר רשום (ר' נספח 3ב' לתצהיר התובעת).
המכתב והמעטפה תומכים בגרסתה לפיה מר אביאב התכוון למסור לה את המכתב במסירה ידנית עוד ביום 18.7.11 אולם נוכח סרובה לקבלו, המכתב נשלח אליה בדואר רשום.
גם מר אביאב אישר בעדותו כי התובעת סרבה לקבל את מכתב הפיטורים ביד מאחר ולטענתו היא כעסה (עמ' 34, ש' 27-30).
12.על פי עדותה של התובעת, מר אביאב אמר לה כי פלנטקס רצתה לפטר אותה ושעליה לשאול את מר דוד שבו, מנהל המשק החדש של פלנטקס שמונה חודשיים קודם לכן, לסיבת פיטוריה. כמו כן, מר אביאב ביקש ממנה, בנוכחות מזכירתו רחל, שלא להודיע לאף אחד במפעל על פיטוריה (סעיף 8 לתצהירה).
הנתבעת לא זימנה את רחל לעדות, הגם שהיתה נוכחת במועד השיחה שנערכה ויכולה היתה לשפוך אור על הנאמר.
הנתבעת גם לא זימנה את מר שבו להעיד על הסיבה בגינה ביקש לכאורה לסיים את העסקת התובעת במפעל.
יתרה מכך, בחקירתו הנגדית טען מר אביאב לראשונה כי מי שביקש את הפסקת עבודתה של התובעת היה מר שמעון אלמליח מפלנטקס בשיחה טלפונית שנערכה בין השניים (פרוט' 11.2.14, עמ' 33, ש' 26- עמ' 34, ש' 4) אולם מר אלמליח שזומן להעיד כעד הזמה, טען כי הוא אינו זוכר שיחה כזו וכי כל הקשר שלו היה מול גלית ופחות מול מר אביאב (פרוט' 15.2.15, עמ' 39, ש' 7-8).
משכך, הנתבעת אף לא הוכיחה את טענתה כי הסיבה לסיום העסקת התובעת היתה בקשת הלקוח – חברת פלנטקס.
13.התובעת העידה כי בעקבות השיחה מיום 18.7.11 היא פנתה למר חיים מלול מההסתדרות, שעשה נסיון לברר עם מנהל המפעל ומנהלת כח האדם בפלנטקס את סיבת הפיטורים , ובעקבות פניותיהם של אלה למר שבו, היא נדרשה על ידי מר אביאב לא להגיע עוד לעבודה, ונדרשה להשאיר את צרור המפתחות, הכרטיס המגנטי והחלוק (סעיף 11 לתצהירה).
על פי עדותה, היא נפגעה כל כך מיחסו של מר אביאב כלפיה שנאלצה לקרוא לביתה על מנת שתסיע אותה לביתה, עובדה שנתמכה גם בעדות הבת (ר' סעיף 6 לתצהיר הבת).
14.התובעת טענה כי פנתה למר אלמוזלינוס מההסתדרות הן לגבי פיטוריה והן לגבי האופן בו נעשו.
ביום 27.4.11 נערכה פגישה בין מר אלמוזלינוס ועובד הסתדרות נוסף לבין מר אביאב ונציג נוסף של הנתבעת ולאחר פגישה זו התקיימה שיחה בינה לבין מר אלמוזלינוס בנוכחות ביתה, בה הודע לה חד משמעית כי נציגי הנתבעת עומדים על פיטוריה. בשיחה זו התובעת נתבקשה לחתום על כתב ויתור תביעות תמורת תשלום פיצויי הפיטורים (סעיפים 12-13 לתצהירה).
גם ביתה של התובעת העידה על פגישה זו וציינה כי זומנה להיכנס לפגישה ולהציג את עמדת אימה וטענה שם כי דרך פיטוריה לא היתה ראויה, תיארה את מצבה הנפשי הקשה וביקשה להחזירה לעבודה, אולם נציג הנתבעת אמר לה שכרגע אין אפשרות להמשיך ולהעסיקה והיא תקבל את המגיע לה, ובעוד חצי שנה תוכל לחזור לעבודה (סעיף 11 לתצהיר הבת, פרוט' 1.1.14, עמ' 21, ש' 11 – עמ' 22, ש' 8).
גרסת התובעת באשר להודעה על פיטוריה בשיחה מיום 18.7.11 וחזרה על עמדת הנתבעת לפיה היא מפוטרת בשיחה שנערכה ביום 24.7.11, היתה קוהרנטית ומהימנה ונתמכה בעדות ביתה, בעדות מר רוטשטיין ואף חלקית, בעדותו של מר אביאב.
15.מנגד, גרסת הנתבעת, לפיה התובעת התפטרה מיוזמתה לאחר שסרבה להצעות עבודה שהוצעו לה לא הוכחה.
ראשית, על פי עדותו של מר אביאב, טרם ההתפטרות קויימו עם התובעת אינספור שיחות שעניינן חוסר שביעות רצון מתפקודה בעבודה, נאמר לה כי החברה שוקלת להפסיק את שיבוצה באתר פלנטקס וניתנו לה מספר הזדמנויות לתקן דרכיה (סעיף 8 לתצהירו).
אלא שמלבד מייל שנשלח ל"רחל וואהב" בדבר פגישה מיום 27.6.11 בנוכחות גלית, בה לכאורה הוסבר לתובעת כי הנתבעת אינה מרוצה מתפקודה, לא הוצג כל פרוטוקול או רישום של "אינספור השיחות" שנערכו עם התובעת בעניין טיב עבודתה, הגם שעל פי עדותו של מר אביאב, כל שיחה שנערכה עם התובעת (מלבד שיחות פרוזדור) מתועדת בתיק העובד (עמ' 33, ש' 5-12).
יש לציין כי המייל האמור (נספח 4 לתצהיר מר אביאב) אינו נושא תאריך ולא נשלח לתובעת עצמה ומכל מקום, מתוכנו עולה כי השיחה נערכה לבקשת התובעת עצמה ולא מיוזמתו. כמו כן, אף התובעת עצמה אישרה כי היה לה סכסוך עם אותה עובדת בשם גלית וכי התקיימה שיחה משולשת ליישור ההדורים, כך שאין ללמוד ממיל בודד זה על חוסר שביעות רצון מתמשך מעבודתה.
16.מכל מקום, אף אם הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקוד התובעת, כנטען על ידה, ואף אם חברת פלנטקס עצמה ביקשה לסיים את שיבוצה של התובעת באתר, דבר שלא הוכח, היה על הנתבעת לזמן את התובעת לשימוע טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה ו/או על סיום העסקתה באתר פלנטקס והנתבעת לא הוכיחה כי עשתה כן טרם זימונה לשיחה ביום 18.7.11, בה ביקש כבר מר אביאב למסור לה את מכתב הפיטורים.
17.גם טענת הנתבעת לפיה לאחר ההודעה על הפסקת שיבוצה באתר פלנטקס הוצעו לתובעת מקומות עבודה חלופיים לא הוכחה בכל אופן כשבחקירתו הנגדית של מר אביאב אף נטען באופן סותר "לא הספקתי להציע לה..." (עמ' 34, ש' 19).
בהיעדר הוכחה להצעות עבודה קונקרטיות הרי שגם אין לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובעת סירבה להצעות שהוצעו לה.
18.באשר לטענת הנתבעת בדבר סיכום שהושג עם התובעת על תשלום מענק פרישה, לפנים משורת הדין, למיצוי כל דרישותיה - הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת חתמה על סיכום כאמור, כך שממילא אין לעובדה שהנתבעת רצתה להחתים אותה על מסמך ויתור כדי לשנות דבר.
19.הן התובעת והן הנתבעת אישרו קיומה של הפגישה ביום 24.7.11 בנוכחות שני נציגי ההסתדרות, מר אביאב ונציג נוסף של הנתבעת. התובעת טענה, כמפורט לעיל, כי בפגישה זו הובהר כי אין אפשרות להמשיך להעסיקה, בעוד הנתבעת טענה כי בפגישה זו חזרה התובעת מהסיכום שהושג עימה אולם דחתה את הצעת החברה לשוב מיידית לעבודה בה.
כמפורט לעיל, הנתבעת לא הוכיחה כי הציעה לתובעת הצעות עבודה חלופיות בנתבעת וכי התובעת סרבה להצעות. הנתבעת אף לא טרחה לזמן לעדות את נציג ההסתדרות, מר אלמוזלינוס, חרף טענת ב"כ הנתבעת במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים ביום 22.4.13 לפיה הנתבעת תבקש את זימונו לעדות.
אין ספק כי עדותו של מר אלמוזלינוס (או אחד מהנציגים האחרים שנכחו בפגישה) יכולה היתה לשפוך אור על הדברים שנאמרו באותה פגישה ולתמוך בגרסת הנתבעת בדבר סרובה של התובעת לחזור ולעבוד בנתבעת בעבודות אחרות ואי זימונו לעדות עומדת לחובת הנתבעת.
מעבר לאמור, אין זה סביר כי עובדת ותיקה שעובדת למעלה מ- 18 שנה במקום עבודה יציב וקבוע תחליט סתם כך להתפטר ותסרב לשמוע על הצעות עבודה חלופיות השומרות על רצף זכויותיה.
20.לאור כל האמור לעיל, אין לנו אלא לקבוע שהתובעת פוטרה מעבודתה, כשמועד סיום העסקתה, בהתאם למכתב סיום ההעסקה היה יום 18.8.11 ולא נערך לה שימוע כדין טרם מתן ההודעה על פיטוריה.
פיצויי פיטורים
21.נוכח קביעתנו לפיה התובעת פוטרה, הרי שעם סיום העסקתה היא היתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.
התובעת עתרה בכתב התביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 120,724 ש"ח, כשבהתאם לנטען ולהעתק המחאה שצורפה לתצהיר מר אביאב, לאחר הגשת התביעה שולם לה סכום בסך 129,971.6 ש"ח, שמכסה את תשלום פיצויי הפיטורים.
22.התובעת טענה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, משלטענתה הפיצויים הועברו לידיה רק ביום 27.10.11. בנסיבות העניין, מאחר והדרישה לתשלום פיצויי הלנה לא מצאה ביטוי בכתב התביעה ונוכח העובדה שמועד פרעון ההמחאה היה 22.9.11, כחודש לאחר סיום ההעסקה והתובעת לא הוכיחה כי קיבלה את ההמחאה במועד הנטען על ידה, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה.
שכר בגין עבודה בשעות נוספות
23.התובעת טענה כי עד לשנת 2011 עבדה במתכונת העסקה קבועה של 12 שעות בימים א'-ה' ו- 4 שעות ביום ו' וכי בשנת 2011 שונתה מתכונת העסקתה ל- 10 שעות בימים א'-ה' כשבימי שישי המשיכה לעבוד 4 שעות, וזאת מבלי ששולם לה גמול בגין עבודתה בשעות נוספות.
הנתבעת טענה טענות סותרות בעניין זה. ראשית טענה לאי תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודת התובעת, מאחר ולשיטתה, תפקידה של התובעת היה תפקיד בעל אמון אישי מוגבר ולא ניתן היה לפקח על שעות עבודתה.
הנתבעת טענה בנוסף כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 82%, כי קיבלה שכר מלא בגין שעות עבודתה לרבות השעות הנוספות וכי התובעת נטלה הפסקות ארוכות אותן יש לקזז מהסכום הנתבע.
24.ראשית, נבהיר כי אין לקבל את טענת הנתבעת לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודת התובעת, שכן התובעת שימשה כאחראית נקיון בלבד ולא בתפקיד הנהלה בכיר או תפקיד שדורש מידה מיוחדת של אמון אישי.
כמו כן, התובעת עבדה במשך שנים באתר של חברת פלנטקס ובהתאם לעדותה ולשני כרטיסי נוכחות שהציגה שנותרו ברשותה - היא החתימה כרטיסי נוכחות.
יש לציין כי התובעת הגישה בקשה לגילוי מסמכים ובין היתר, לגילוי דוחות שעות עבודתה ובדיון המקדמי שהתקיים בפני כב' הנשיאה לקסר ביום 20.11.12 התחייבה הנתבעת להמציא לב"כ התובעת צילום של כרטיסי העבודה של התובעת לשבע השנים האחרונות, אולם בתצהיר גילוי מסמכים שהגישה ביום 23.6.13 נטען כי "לאחר בדיקה מקיפה אשר בוצעה לא אותרו כרטיסי נוכחות של התובעת...".
הנתבעת לא הציגה אפוא דוחות נוכחות של התובעת בניגוד לחובתה על פי חוק, הגם שבהתאם ל-2 כרטיסי הנוכחות שהציגה התובעת ועל פי עדותו של מר רוטשטיין, התובעת החתימה כרטיסי נוכחות (ר' פרוט' 1.1.14, עמ' 14, ש' 1-8).
בנוסף, מתלושי המשכורת שצרפה התובעת לתצהירה לתקופה 5/93 – 1/03 עולה כי במשך כל התקופה שעד לחודש 1/03 שולם לה שכר שעתי, כשלא חל כל שינוי מהותי בתפקידה מחודש 1/03 ואילך, כך שברי כי ניתן היה לפקח על שעות עבודתה, כפי שנעשה קודם לכן.
25.לאור האמור, אין לנו אלא לקבוע כי לא חל בענייננו החריגים הקבועים בסעיף 30(א)(5) ו- (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, ויש להחיל את הוראות החוק על עבודת התובעת.
יש לבחון, אפוא, באם הוכח כי התובעת עבדה שעות נוספות ובאם שולם לה גמול בגין עבודתה כאמור.
26.כידוע, בעבר נהג הכלל שהתובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. אלא שבמשך השנים, הגמישה הפסיקה את הכללים בדבר נטל הראיה החלים על התובע גמול שעות נוספות עת קבעה כי כאשר מדובר בעובד שעבד במתכונת עבודה קבועה די בכך שהוכיח ענין זה (והביא ראשית ראיה) ואין הוא נדרש להוכחה מדוייקת של כל אחת משעות עבודתו הנטענות (ר' לדוגמא ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ( 12.11.08)).
החל מחודש 2/2008, נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 המעביר את נטל ההוכחה בעניין זה למעסיק, אלא שגם במקרים שכאלה על התובע להציג "ראשית ראיה" להוכחת הטענה בדבר עבודתו בשעות נוספות.
27.הנתבעת טענה כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 82% אולם לא הציגה דוחות נוכחות או פנקס שעות עבודה מהם ניתן ללמוד על היקף ההעסקה הנטען.
התובעת טענה, מנגד, כי עד לשנת 2011 עבדה במתכונת קבועה של 12 שעות עבודה בימים א'-ה' ו- 4 שעות ביום שישי וכי משנת 2011 עבדה 10 שעות בימי חול ו- 4 שעות בימי שישי.
התובעת הציגה 2 כרטיסי נוכחות שנותרו ברשותה לחודשים 11/05 ו- 10/07 (נספחים 8א ו- 8ב לתצהירה) התומכים בגרסתה בדבר היקף ההעסקה הנטען על ידה ולעיתים אף מעבר לכך.
מעבר לאמור, התובעת צירפה לתצהירה נספח להסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין חברת פלנטקס (נספח 6א לתצהיר) אשר הוגדרו בו שעות העבודה של העובדים המוצבים באתר. מהנספח עולה כי חב' פלנטקס דרשה "מפקח" ניקיון ל- 8.5 שעות במשמרת בוקר ול-4 שעות במשמרת ערב וגם מר רוטשטיין אישר זאת בעדותו (סעיף 2 לתצהירו).
התובעת הצהירה כי היא היתה מפקחת הניקיון מטעם הנתבעת, שבהתאם לנספח היה עליה לעבוד 12.5 שעות ביום, אולם על פי עדותה, מאחר והיא לא יצאה להפסקת צהריים, היא עבדה 12 שעות בלבד (סעיף 18 לתצהיר התובעת).
התובעת צירפה לתצהיר עותק מרשימת עובדים, שם היא הוגדרה בין היתר כ"אחראית ניקיון" (נספח 6ב' לתצהיר).
יש להדגיש כי גם מר אביאב העיד כי "העובדת, שרה, היתה אחראית אצלנו. בתוקף תפקידה היתה צריכה לעבוד 12 שעות יומיות על פי תקן שלנו עם הלקוח..." (עמ' 36, ש' 20-21) הגם שלטענתו, התובעת לא עמדה בשעות התקן.
בנוסף, מר רוטשטיין, שהיה מנהל המשק והאבטחה בפלנטקס ופיקח על עבודתה של התובעת, העיד כי עד לשנת 2011 התובעת עבדה 12 שעות ביום (סעיף 3 לתצהירו, פרוט' 1.1.14, עמ' 10, ש' 27 – עמ' 11, ש' 10, עמ' 14, ש' 1-8).
גם ביתה של התובעת הצהירה על שעות עבודתה הארוכות של אימה וטענה כי היא חזרה הביתה כל ערב אחרי השעה 19:00, כשבשל אופי עבודתה, היא פספסה את מסיבת הסיום שלה בתיכון, פגישות הורים, את גיוסה לצבא וגם כשאימה ביקשה חופשה של שבוע על מנת לסייע לביתה לאחר לידת נכדתה, היא נדרשה לחזור לעבודה לאחר יומיים חופשה בלבד (ר' סעיפים 1-2 לתצהירה).
אף קרוב משפחה של התובעת, מר אינגדה, שעובד בפלנטקס משנת 1998 במשמרות, הצהיר כי בכל פעם שעבד במשמרת ערב הוא נהג לבקר את התובעת במשרדה בדרכו לארוחת הערב, בין השעות 18:00 – 19:00 והיא תמיד היתה במקום (סעיף 1-2 לתצהירו).
28.לאור כל האמור, התובעת הוכיחה הן בראיות שהציגה והן בעדויות, כי עבדה במתכונת ההעסקה שנטענה על ידה, בעוד שהנתבעת לא השכילה להוכיח את גרסתה בדבר עבודת התובעת ב- 82% משרה בלבד.
29.גם טענת הנתבעת לפיה התובעת נטלה הפסקות ארוכות של שעה-שעתיים מדי משמרת לא הוכחה בכל אופן, כשעל פי עדותו של מר רוטשטיין, אשר כאמור פיקח בפועל על שעות עבודתה, התובעת לא יצאה להפסקות, אכלה במחסן ולא בחדר האוכל מאחר ונדרשה לתת שירות לעובדים בשעות הפסקת האוכל ולא עזבה את המפעל במהלך שעות העבודה (סעיפים 5-6 לתצהירו).
משכך, אנו קובעים כי התובעת עבדה עד לשנת 2012 במתכונת העסקה קבועה של 12 שעות בימים א'-ה' ו- 4 שעות בימי שישי וכי לא נטלה הפסקות ארוכות כנטען על ידי הנתבעת.
30.נשאלת השאלה האם הנתבעת שילמה לתובעת שכר מלא בגין כל שעות עבודתה, לרבות השעות הנוספות שביצעה, כנטען על ידי הנתבעת או שמא לא שולם לתובעת כל גמול בגין עבודתה בשעות נוספות, כנטען על ידי התובעת.
31.מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובעת, עולה כי עד לחודש 1/03 היא עבדה לא מעט שעות נוספות שמספרן פורט בתלושים, שולם לה שכר שעתי והיא קיבלה גמול בגין עבודתה בשעות נוספות.
מחודש 1/03 החלה הנתבעת לשלם לתובעת שכר גלובאלי בסך 5,600 ש"ח (שהוגדר כ"שכר מגיע") מבלי שצויינו שעות עבודתה ומבלי ששולם שכר בנפרד עבור השעות הנוספות שביצעה.
שכר זה שולם לתובעת עד לחודש 8/2005. בחודש 11/2005 שולמה לה "תוספת פיקוח" בסך 250 ש"ח שלא הוכח כי היתה מותנית בתנאי כלשהו, כך שיש לראותה כחלק מהשכר הרגיל שעמד עתה על 5,850 ש"ח. בחודש אפריל הועלה שכרה ל- 5,850 ש"ח כך שבצירוף "תוספת הפיקוח" עמד שכרה על 6,100 ש"ח. החל מחודש 10/2007 הוסף לשכרה רכיב קבוע בשם "מענק" שאף הוא לא הותנה בכל תנאי בסך 500 ש"ח, כך ששכרה עמד על 6,600 ש"ח.
שכר זה בסך 6,600 ש"ח, שכלל בתוכו כאמור תוספות קבועות, שולם לתובעת עד לחודש דצמבר 2008 והחל מחודש ינואר 2009 חולק שכרה ל- 5,000 ש"ח "שכר" ו"גמול שעות נוספות" בשיעור 1,600 ש"ח, כשלטענת התובעת, היא לא קיבלה כל הודעה על שינוי תנאי העסקתה ולא שמה לב לשינוי זה, מששכרה הכולל לא השתנה.
32.לתובעת שולם אפוא שכר גלובאלי החל מחודש 1/2003 שכלל תשלום בגין כל שעות עבודתה.
כידוע, סעיף 5 לחוק הגנת השכר שכותרתו "איסור שכר כולל" קובע:
"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 חל לגביו, ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות... רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד..."
הפסיקה הכירה אמנם באפשרות לכלול בהסכם העבודה ובתלוש השכר תוספת נפרדת עבור שעות נוספות באופן גלובלי, אולם רק במקרים בהם התוספת מבטאת באופן הוגן את השעות הנוספות שבמהלכן העובד צפוי להיות מועסק, והחישוב נעשה לטובת העובד.
בעניין שבפנינו עד לחודש 12/08 שולם לתובעת שכר גלובאלי בסך 6,600 ש"ח, בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר.
מחודש 1/09 פיצלה הנתבעת את המשכורת לרכיב "שכר מגיע" ורכיב "גמול שעות נוספות", אולם אף כאן מדובר בפיצול בלתי תקין, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי יידעה את התובעת על ביצועו וקיבלה את הסכמתה להפחתת שכר היסוד שלה וממילא התוספת הגלובאלית ששולמה לתובעת בגין שעות נוספות אינה משקפת את כמות השעות הנוספות שביצעה בפועל.
לאור האמור, אנו סבורים כי גם לאחר חודש 1/09 לא שילמה הנתבעת לתובעת גמול כנדרש בגין השעות הנוספות הרבות שביצעה.
33.התובעת ערכה תחשיב מפורט של שעות העבודה הנוספות שביצעה והגמול שהיה על הנתבעת לשלם לה בעבורן, החל מ 10/04, בגבולות תקופת ההתיישנות (ר' נספח 9 לתצהירה).
הנתבעת לא הציגה כל תחשיב סותר.
לאור האמור, משהתחשיב שבוצע על ידי התובעת מפורט ותואם את מתכונת ההעסקה שהוכחה על ידי התובעת ומשתחשיב זה לא נסתר על ידי התובעת, אנו מקבלים את תביעת התובעת ברכיב השעות הנוספות במלואה.
34.אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 309,148 ש"ח, נכון למועד סיום העסקה.
35.לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר, משמצאנו כי קיימת מחלוקת כנה באשר לאופן תשלום שכרה של התובעת ובאם כלל בחובו תשלום בגין השעות הנוספות אם לאו.
פיצוי בגין אי עריכת שימוע
36.כידוע, זכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי ומטרתה ליתן לעובד זכות לדעת מהן הטענות המועלות נגדו, ליתן תגובתו כנגדן ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות דעתו (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"עלח 448).
37.במקרה דנן, אין מחלוקת כי התובעת לא זומנה באופן רשמי לשימוע ולא הוכח שנאמר לה טרם השיחה מיום 18.7.11 כי בכוונת הנתבעת לפטרה. חרף האמור, עוד ביום 18.7.11 הוצא לתובעת מכתב סיום העסקה אשר מר אביאב ניסה למסור לה עוד באותו מועד במסירה ידנית.
התובעת טענה כי ההודעה על סיום העסקתה נחתה עליה "כרעם ביום בהיר" ועל כן, כפי שפורט לעיל, היא סרבה לקבל את מכתב הפיטורים.
38.לאור האמור, משלא הוכח כי נערך לתובעת שימוע טרם פיטוריה ונוכח תקופת עבודתה הארוכה של התובעת בנתבעת, סברנו כי הפיצוי הראוי בנסיבות העניין הוא בגובה 6 משכורות, דהיינו, סך של 39,600 ש"ח (6,600 ש"ח X 6).
פדיון חופשה
39.התובעת טענה כי מאחר ולא היה לה מחליף, לא התאפשר לה לצאת לחופשה למעט מספר ימים מועט, ובמקום להוציאה לחופשה שילמה לה הנתבעת כסף כפדיון ימי חופשה במהלך תקופת העבודה, בניגוד לחוק.
משכך, עתרה התובעת לתשלום פדיון ימי חופשה בגין השנים 2008-2011 (26 ימי חופשה לכל שנה) ובסה"כ 26,930 ש"ח.
הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה את מלוא דמי החופשה שהגיעו לה בהתאם לחלקיות משרתה ולפי דרישתה המפורשת. בנוסף טענה הנתבעת כי התביעה התיישנה וכי החופשה אינה ניתנת לצבירה, כפי שאף הובהר לתובעת חזור והבהר.
40.אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר התיישנות התביעה, משזו הוגשה בגין השנים 2008-2011, דהיינו במסגרת תקופת ההתיישנות שהיא, על פי החוק והפסיקה, שלוש השנים שקדמו לסיום ההעסקה בצירוף ימי החופשה שנצברו לזכות התובעת בשנת העבודה השוטפת.
41.באשר לטענת הנתבעת לפיה לתובעת שולמו דמי חופשה - מעיון בתלושי השכר עולה כי בחודשים מסויימים בשנים 2008-2011 שולמו לתובעת דמי חופשה, כשבהתאם לפירוט בתצהירו של מר אביאב, בתקופה זו שולמו לתובעת דמי חופשה בסך 7,416 ש"ח (ר' סעיף 23 לתצהיר).
כמו כן, על פי עדותו של מר אביאב במסגרת גמר החשבון קיבלה התובעת פדיון חופשה בסך 10,104.9 ש"ח.
42.התובעת אישרה כי קיבלה סך של 10,105 ש"ח במסגרת גמר החשבון ובסיכומיה הבהירה כי יש להפחית סך זה, שלטענתה שולם לה לאחר הגשת התביעה, וכן את הסכומים ששולמו לה בגין חופשה בשנים 2008-2011, למעט סך של 1,125 ש"ח ששולם לה בתלוש 4/08 וסך של 225 ש"ח ששולם לה בחודש 4/09 משאלו שולמו כ"פדיון חופשה" ולא כדמי חופשה. לאור האמור, טענה התובעת בסיכומיה לזכאותה לפדיון חופשה בסכום של 10,252 ש"ח.
43.מעיון בתלוש השכר לחודש 4/08 עולה כי אכן הסכום בסך 1,125 ש"ח ששולם בגין ימי חופשה, שולם מבלי שנרשם ניצול ימי חופשה ו/או הפחתה של ימי עבודה ועל כן, מקובלת עלינו טענת התובעת לפיה בחודש זה שולם לה הסכום כ"פדיון חופשה".
בחודש 4/09 יש רישום של ניצול יום חופש ואף ימי העבודה והשכר עודכנו בהתאם, כך שמדובר בתשלום דמי חופשה כדין.
כידוע, לפי הפסיקה, תשלום פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה אינו בא במקום מתן ימי חופשה בפועל, שכן תכליתו של חוק חופשה שנתית הינה לאפשר לעובד לנוח מעבודתו, תוך שהוא מקבל תשלום בעבור ימי המנוחה (ר' ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ (21.12.06)).
44.משכך, אנו קובעים כי מהסכום הנתבע יש לקזז את הסכומים ששולמו לתובעת בפועל, למעט הסכום ששולם כ"פדיון חופשה", ועל כן, לתובעת נותרה זכאות לפדיון ימי חופשה בסך10,534 ש"ח (26,930 ש"ח בהפחתת 10,105 ש"ח ובהפחתת 6,291 ש"ח).
מאחר והתובעת העמידה בסיכומיה את תביעתה ברכיב זה על סך של 10,252 ש"ח, יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום שנתבע.
לאור האמור, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה בסך 10,252 ש"ח.
תוספת וותק
45.התובעת טענה כי הנתבעת לא שילמה לה את תוספת הוותק המגיעה לה לפי סעיף י' לצו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה וטענה לזכאותה לתוספת וותק בסך 10,419 ש"ח מחודש 10/04 ועד לסיום העסקתה.
הנתבעת לא חלקה על כך שלא שולמה לתובעת תוספת וותק אולם טענה כי תוספת הוותק נקובה בלירות ועל כן אין לה ערך כספי נכון למועד הגשת התביעה, כי התוספת "נבלעה" בשכר המינימום ובנוסף כי התביעה התיישנה.
46.החובה לשלם תוספת וותק נקבעה בצו ההרחבה בענף הניקיון והשמירה, אולם הסכומים שבצו ההרחבה נקובים בלירות.
עם זאת בחוזר הוראת שעה שהוציא החשב הכללי ביום 21.3.07 נקבע כי תוספת הוותק הינה בשיעור של 0.35 ש"ח לכל שעת עבודה החל מהשנה השניה ו- 0.46 ש"ח החל מהשנה השישית.
התובעת ערכה תחשיב מפורט של שעות עבודתה בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה, דהיינו בתקופה 10/04 – 8/11 (ר' סעיף 38 לתצהירה) ועל בסיסו ערכה את תחשיב תוספת הוותק, כך שאין מקום לטענת הנתבעת בדבר התיישנות.
הנתבעת לא הציגה כל תחשיב סותר.
47.משכך, אנו מקבלים את התחשיב שנערך על ידי התובעת וקובעים כי היא זכאית לתשלום תוספת וותק בסך 10,419 ש"ח (22,652 שעות X 0.46 ש"ח).
יתרת הפרשה לפנסיה
48.התובעת טענה כי ההפרשות שביצעה הנתבעת לקרן הפנסיה לא נעשו על פי שכרה הנכון אלא על פי שכר נמוך יותר, וזאת בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון הקובעות כי יש לבצע הפרשות לפנסיה לפי השכר הכולל.
הנתבעת טענה כי לתובעת בוצעו מלוא ההפרשות לפנסיה בהתאם לשכרה.
49.לתצהירה של התובעת צורפו דוחות שנתיים של חברת מבטחים (נספח 11 לתצהירה) כשמהשוואת הנתונים המופיעים בהם לשכרה של התובעת כמפורט בתלושי המשכורת שלה, עולה כי, אכן, כנטען על ידי התובעת, במרבית החודשים הנתבעת לא הפרישה עבורה כספים בהתאם לשכרה הכולל כי אם משכר נמוך יותר.
הנתבעת לא סיפקה כל הסבר לביצוע הפרשות חלקיות כאמור.
50.התובעת צירפה לתצהירה טבלה ובה פירוט ההפרשות שהיה על הנתבעת להפריש משכרה הכולל למול ההפרשות שהפרישה בפועל מדי חודש (ר' העמודות האחרונות בנספח 9 לתצהיר התובעת) ובהתאם לחישוב שערכה העמידה את הסכום הנתבע ברכיב זה על סך של 5,680 ש"ח (6,938 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה).
בסיכומיה טענה להפרש בסך 5,742 ש"ח אולם הותירה את הסכום המשוערך, כולל הפרשי הצמדה וריבית על 6,938 ש"ח.
הנתבעת לא הציגה כל תחשיב סותר, ומאחר ותחשיבה של התובעת מפורט ותואם את הנתונים המופיעים בדוחות הקרן ותלושי השכר, אנו מקבלים את התחשיב שנערך על ידי התובעת.
51.משיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו זה מכבר ואין עוד אפשרות להעברת הכספים לקרן הפנסיה, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,938 ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה.
טענות הקיזוז
52.הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת את סכום פיצויי הפיטורים ששולם לה תמורת התחייבות לסילוק תביעותיה וכן סך של 200,000 ש"ח בגין שכר שלטענתה שולם לה ביתר בגין שעות הפסקה.
53.מאחר וקבענו כי התובעת פוטרה מעבודתה ולא הוכח כי חתמה על כתב סילוק כלשהו, הרי שהיתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, ועל כן, אין מקום לקזז את הסכום ששולם לה כפיצויי פיטורים.
כמו כן, אין מקום לקזז סכום כלשהו ששולם לכאורה ביתר בגין "הפסקות" שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נטלה הפסקות מעבר לקבוע על פי חוק.
54.משכך, דין טענות הקיזוז להידחות.
סוף דבר
55.התביעה מתקבלת.
56.בהתאם לכך, הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים:
א.סך של 309,148 ש"ח בגין גמול עבודה בשעות נוספות
ב.סך של 39,600 ש"ח כפיצוי בגין אי עריכת שימוע.
ג.סך של 10,252 ש"ח כפדיון חופשה.
ד.סך של 10,419 ש"ח כתוספת וותק.
ה.סך של 6,938 ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה
ו.סך של 39,600 ש"ח פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפיטורים.
כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.8.11 ועד למועד התשלום בפועל לתובעת.
58.כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט ובהוצאות התובעת בסך כולל של 25,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.
בשולי פסק הדין
ההוכחות נשמעו לפני ראש המותב ונציג ציבור מר ליברוט (מעסיקים) בלבד. לפיכך ניתן פסק הדין בהרכב זה (דב"ע נו/2-2 לוג'יק בע"מ נ' וולנשטיין פד"ע כט 560).
ניתן היום, 3 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.
| |
|
|
|
| |
מיכל לויט,שופטת
|
|
נ.צ. מר איתן ליברוט, מעסיקים
|