א. פתח דבר:
- בפניי תובענה שהגישה ע.ס.ס.(להלן: "המבקשת") למתן צו קיום צוואת אחותה המנוחה נ.ס.ז"ל (להלן "המנוחה") מיום 12.03.13 ומנגד, התנגדות הגב' ד.ע. (להלן: "המתנגדת").
ב. רקע עובדתי רלוונטי:
- המבקשת, המתנגדת והמנוחה הן אחיות. המנוחה הלכה לעולמה ביום 24.04.13 בכפר ***.
- המנוחה הינה ילידת שנת 1935 נישאה לבעלה בשנת 1966 והתגוררה אתו מאז **שבירדן עד לשנה האחרונה בחייה (2012), עת עברה לישראל עקב מחלתה הקשה. בעלה של המנוחה נפטר בשנת 2009. למנוחה לא היו ילדים בחייה ובמותה.
- המנוחה חתמה על פי הנטען, על צוואה בפני עו"ד ונוטריון, נביל ח. אברהים, ביום 12.03.13 ובה הורישה את כלל רכושה למבקשת. למען הסדר הטוב אצטט החלקים הרלוונטיים מהצוואה:
"...הריני מצהירה בזה כשאני במלוא כוחותיי השכליים, ללא כפייה אן לחצים כלשהם, בפני הנוטריון נביל חנא אברהים מנצרת כי ברצוני לקבוע את אופן הפעולה והבעלות לאחר מותי, בחלקי מהכספים במזומן הנמצאים ו/או המופקדים בחשבון הבנק השוטף, שמספרו *******המשותף לי ולאחותי הגברת ע.ס.ס., בעלת תעודת זהות ישראלית מספר *******בסניף ***, נפת נצרת הקיים ו/או הנמצא בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, סניף ****שמספרו ***בכפר ****וגם בחלקי הכספים הנמצאים ו/או המופקדים היום בחשבון אחר ו/או אשר יהיו בחשבון אחר בעתיד ו/או בעת מותי ככל שיהיו הכספים הללו.
ומאחר ואני הבעלים היום ו/או אהיה הבעלים בעתיד של חלקי בסכום כסף המופקד היום ו/או יופקד בחשבון עד יום מותי.
ומאחר ואני רוצה לצוות על אופן הפעולה בחלקי בחשבון ככל שיהיה בו כספים מזומנים.
- לאחר שאני שמה את מבטחי באל, אני מצווה את הכספים שיהיו בחשבון, בעת מותי, לאחותי הגברת ע.ס.ס. בעלת תעודת זהות ישראלית....
- אני מצווה על אחותי הגברת ע.הנ"ל לקיים את כל הטקסים הדתיים לאחר מותי, ככל יכולתה.
3.אני מבטלת בזה ביטול מלא ללא הסתייגות כל צוואה שערכתי בעבר לפני היום, בעבר הרחוק ו/או הקרוב.."
- יש לציין, כי באישור הנוטריון נפלו מספר פגמים וביניהם מיקום עריכת הצוואה והשעה שבה נחתמה; בעוד שבאישור הנוטריוני נכתב, כי החתימה נעשתה בביתה של המנוחה בשעה 16:30 התברר בנספח שצורף לאישור נוטריוני, כי הצוואה נחתמה בבית החולים האיטלקי בנצרת בשעת צהריים. בנוסף, אישור רפואי מטעם הנוטריון בדבר מצבה הרפואי של המנוחה לא צורף ואף זאת בניגוד לתקנות הנוטריונים.
- ביום 17.07.2013 התנגדה המתנגדת לקיום צוואת המנוחה בת"ע 14582-09-13. המתנגדת טוענת בהתנגדותה, כי דין בקשת המבקשת להידחות בין היתר משום שהיא אינה משקפת את רצון המנוחה. לטענתה, המנוחה עוד בימי חייה הודיעה לה ולמבקשת אודות כוונותיה להוריש להן את כל רכושה בחלקים שווים. המשיבה מציינת, כי אמירתה זו של המנוחה הייתה ידועה היטב למבקשת.
- בנוסף טוענת המתנגדת, כי מצבה הבריאותי הקשה של המנוחה, שסבלה מסרטן בלבלב, פגע קשות בשיקול דעתה לאור נטילת תרופות רבות, מה שהוביל אותה לחתום על צוואה בעת שלא הייתה מודעת היטב לתוכנה.
- בהחלטתי מיום 11.09.13 הוריתי על מתן צו הסרת חיסיון רפואי הואיל והועלו בהתנגדות טענות לעניין אי כשירות רפואית של המנוחה להבחין ולערוך צוואה. כמו כן, הוריתי לב"כ המתנגדת להודיע לביהמ"ש האם הוא עומד על טענות אי הכשירות של המנוחה, ובמקרה כזה יגיש גם בקשה למינוי מומחה בצירוף ראיות תומכות.
- ביום 9.12.13 הודיעה ב"כ המתנגדת, כי טענתו לעניין אי כשירותה הרפואי של המתנגדת בעינה עומדת.
- ביום 29.10.13 הגישה המבקשת תשובה להתנגדות המשיבה לקיום צוואת המנוחה. המבקשת בתשובתה הכחישה את כלל הטענות והעובדות המועלות על-ידי המתנגדת. לטענתה, הצוואה משקפת את רצונה המלא והחופשי של המנוחה. לשיטתה, הדרתה של המתנגדת מהצוואה הייתה פרי החלטתה המושכלת של המנוחה ותוצר יחסיה העכורים של המתנגדת וילדיה עם המנוחה בחייה ובייחוד בתקופת מחלתה, ולכן יש לקיים את הצוואה ככתבה וכלשונה.
- ביום 21.01.14 הגישה המתנגדת בקשה למתן רשות להגשת חוות דעת מומחה לכתב יד, או לחילופין למנות מומחה לכתב יד על-ידי ביהמ"ש, לצורך בחינת חתימת המנוחה על הצוואה. לטענתה, הנוטריון הצהיר כי פקד את ביתה של המנוחה ביום 13.02.13 בשעה 16:30 לשם חתימה על הצוואה, בעת שביום זה הייתה המנוחה מאושפזת בבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת מהשעה 9:45 בבוקר, ועד השעה 13:00 אחרת הצהריים, ומשם הופנתה ישירות לבית החולים "רמב"ם" לצורך המשך טיפול. לאור דברים אלה טוענת המתנגדת, כי החתימה הנחזית להיות חתימת המנוחה – מזויפת.
- כמו כן, עתרה המתנגדת להגיש חוות דעת מומחה, או לחילופין למנותו על-ידי ביהמ"ש, בעניין כושרה המנטאלי של המנוחה ביום חתימת הצוואה. לטענתה, בסמוך למועד החתימה חלה הידרדרות במצבה הרפואי של המנוחה והיא הייתה תחת השפעת תרופות רבות, מה שהשפיע על יכולותיה הקוגניטיביות.
- ביום 25.04.14 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה בבקשת המתנגדת בעניין מינוי מומחים וכך נקבע:
"לאור דברים אלה ובהיעדר ראשית ראיה לפגם בכשרות המנוחה, הבקשה למינוי מומחה רפואי נדחית."
"באשר לטענות זיוף חתימת המנוחה והצהרת הנוטריון שהעלתה המתנגדת בבקשתה, מדובר בטענות חדשות שלא נטענו במסגרת ההתנגדות. בהתנגדותה טענה המבקשת, כי המנוחה חתמה תחת אילוצים ולא במודע בשל מצב קוגניטיבי ירוד, ובבקשתה למינוי מומחה טענה המתנגדת, כי החתימה מזויפת והמנוחה היא לא זו שחתמה על הצוואה. לאור הטענות החדשות והסותרות, בשלב זה אני רואה לנכון להמתין עם ההחלטה בבקשה למינוי מומחה לכתב יד וזאת עד למתן עדות מטעם הנוטריון. לאחר שמיעת עדות הנוטריון שערך הצוואה, ראוי כי שני ב"כ הצדדים ישקלו עמדתם בסוגיה".
- לאחר שנשמעו ראיות ועדויות הצדדים הודיע ב"כ המתנגדת, כי מרשתו נכונה להכריע התובענה על יסוד השאלה אם הנוטריון כלל היה בבית החולים עת החתים המנוחה וכי לשם כך כל שנדרש הוא בדיקת איכון מכשיר הסלולר של עוה"ד. ב"כ המבקשת הסכימה להצעה זו וכך ביום 15.03.15 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, כי יינתן צו המופנה לחברות סלולר בעניין מיקום מכשיר הטלפון הנייד של עוה"ד נביל ח. אבראהים בעת עריכת הצוואה שמספרו **** וזאת כאמור הואיל ועל פי הנטען, הצוואה נחתמה בעת שהייתה של המנוחה בחדר המיון של בית החולים האיטלקי בנצרת ביום 12/3/13 בשעות הצהריים.
- דיוני הוכחות התקיימו בשלושה מועדים, במהלכם נחקרו המבקשת, המתנגדת וכן עדים מטעמם, סיכומי הצדדים הוגשו וכך גם ממצאי איכון מכשיר הטלפון הסלולרי של הנוטריון (שלכאורה אינם חד משמעיים כפי שעוד יוסבר) וכעת יש להכריע האם יש לקיים הצוואה או שמא לבכר ההתנגדות.
ג. על המדוכה:
- להלן עיקר העניינים העומדים לדיון ובחינה שיפוטית:
16.1. ראשית, ידון בית המשפט לפתחו של מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות.
16.2. שנית, יבחן בית המשפט האם הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה. על מנת לבחון סוגיה זו נידרש לנסיבות עריכת הצוואה, בחינת חוות הדעת אשר הוגשה וכן מהימנות העדים לצוואה.
16.3. שלישית, תיבחן הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת והאם יש מקום לדון בטענה לפיה המבקשת הייתה מעורבת בעריכתה של הצוואה?
16.4. בסיום פסק הדין אתייחס לעילת הסכסוך בין המתנגדת למנוחה והשפעתה על הצוואה.
ד. טענות הצדדים לעניין נטל ההוכחה:
- בדיון אשר התקיים ביום 20.02.15 שטחו הצדדים טענותיהם לעניין נטל ההוכחה כאשר המתנגדת טענה, כי הפגמים בצוואה הינם פגמים מהותיים ולא צורניים וכי לאישור הנוטריוני לא צורף אישור רפואי בניגוד לתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים תשל"ז-1977, חרף מצבה הרפואי של המנוחה.
17.1 בנוסף, לדבריה שעת עריכת הצוואה והמקום כנקוב באישור הנוטריוני אינם תואמים את המציאות בפועל, שעה שבאישור הנוטריוני כתוב שהצוואה נעשתה בביתה של המנוחה בעוד שבפועל הצוואה נחתמה בבית החולים האיטלקי בנצרת.
17.2. מנגד, טענה המבקשת, כי הנטל רובץ על כתפי המתנגדת הואיל ולאישור הנוטריוני צורף נספח מפורט בנוגע לנסיבות ועריכת הצוואה לנספח צורפו מסמכים המאמתים את הכתוב בו. כן לדבריה פגמים אלו אין בהם כדי להעביר הנטל ולכן לטעמה נטל השכנוע מונח לפתחה של המתנגדת.
- אין חולק, כי סוג הצוואה שבפניי הנו "צוואה בפני רשות". עפ"י האמור בחוק הירושה, צוואה בפני רשות נעשית על ידי המצווה באמירת דבריו בעל פה בפני נוטריון או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו לנוטריון (ראו סעיף 22(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965).
- בספרם של שוחט, פיינברג ופלומין דיני ירושה ועזבון (הוצאת סדן, 2014) עמ' 114 נאמר כך:
"קיומו של מצווה וקיומה של רשות (כהגדרתה בסעיף 22 לחוק) הם מסימני ההיכר של צוואה בפני רשות. בהיעדרם של אלה אין הצוואה ראויה לשמה ולא ניתן לעשות שימוש בהוראות סעיף25(א) לחוק לשם קיומה".
- כאשר הרשות -במקרה הנדון- הינה נוטריון יש להחיל את תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים תשל"ז-1977 הקובעת כי:
"(ה) לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון."
- בדיני צוואות, כאשר המצווה מאושפז בבית חולים או רתוק למיטתו יש חשיבות לצירוף תעודת רופא, המשקפת את מצבו הרפואי של המצווה ביום עשיית הצוואה. תעודה רפואית זו יכולה לתמוך בגמירת דעתו של המצווה ובכושרו לצוות. התקנה מחייבת את הנוטריון לקבל את התעודה הרפואית לפני עשיית הצוואה.
- מטרתה של התקנה לברר את יסוד גמירות הדעת של המצווה, ולהבטיח את חופש רצונו. מטרה זו מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים", שבהוראת החוק. באשר למונח "מרותק למיטתו" הרחיבה הפסיקה מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה. ראה ת"ע 3982/03 עטיה נ' ניסני ואח'.
בהמשך לאמור אציין כי בפסה"ד בת"ע 55650-05-13 ר' נ' י' ואח' [פורסם בנבו] (2014), דן חברי כב' סגן הנשיא, השופט נ. שילה בצמד המילים "מרותק למיטתו", המופיעות בתקנה לעיל וציין שאין לפרשן בפירוש המילולי והמצומצם. אין הכוונה שרק אדם שאינו יכול לשבת כלל יוגדר כמי שמרותק למיטתו, אלא שיש להגדיר כמי שמרותק למיטתו גם אדם שאינו יכול להתהלך ללא עזרה אף בביתו, והוא הדין לגבי מי שאינו יכול לצאת מביתו למשרד עורך דינו לצורך עריכת צוואה, משום שהוא זקוק לעזרה בהליכה ומתקשה בירידת מדרגות.
כב' השופט שילה הסתמך בין היתר על פסה"ד שניתן בת"ע (ב"ש) 1390/04 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] בו נקבע:
"באשר למונח "מרותק למיטתו" הרחיבה הפסיקה מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה".
וראו גם: ת"ע 1120/08 ק.ט. נ' פ.ז. [פורסם בנבו] (2012), ת"ע (מרכז) 18025-06-09 עזבון המנוח סמי קופל נ' עו"ד גרבי הילה [פורסם בנבו].
- בהעדר תעודה רפואית במקרים הנ"ל, נופל פגם באישור הנוטריוני של הצוואה, ופגם זה מעביר את הנטל על המבקש לקיים הצוואה, ועליו להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה. סוגיה זו נדונה בהרחבה בע"א 38/88 זלוף דורה ואח' נ' זלוף שאול, פ"ד מו(3), 184 עמ' 188-189:
"משנפלו פגמים צורניים בצוואה עובר הנטל להוכחת אמיתותה של הצוואה ולתקופתה על מי שמבקש לקיימה.
לעניין זה נאמר גם בע"א 493/83 אבו סנינה נ' טהא, פ"ד לט(4) 643 ,639 כי:
"הלכה פסוקה בידינו, כי 'צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף-עליו הראיה.... והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקת עומדת, והטוען שיש לקיימה - עליו הראייה תחילה שצוואת אמת היא'..... נטל ההוכחה המוטל על המבקש אינו רק לעניין אמיתותה של הצוואה אלא גם לעניין גמירות דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה בדבר חלוקת רכושו לאחר מותו".
- משוכנע אנוכי, כי בנסיבות המקרה דנן, בעת עשיית הצוואה לא נתקיימו בענייננו במלואן הוראות תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, שהחשובה שבהן נוגעת לקיומה של תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה. הנוטריון אשר החתים את המנוחה על הצוואה ואף העיד בפניי מסר מפורשות, כי החתים המנוחה על הצוואה בבית החולים. הנוטריון אף העיד, כי המנוחה בעצמה מסרה לו, כי מצבה הבריאותי אינו תקין וכך מסר הוא בעדותו:
"זכור לי שביום 11/3/13 שוחחה המנוחה איתי וביקשה שאבוא אליה הביתה בכפר ריינה, והיא אמרה לי שהיא רוצה לעשות צוואה ורוצה שאעשה לה את הצוואה, כי היא חולה ולא יודעת מה יקרה עמה." (ראה עמוד 7 שורות 11-13 לפרוטוקול).
24.1 ובהזדמנות נוספת בעדותו מסר הנוטריון כי ידע שהמנוחה חולה:
"ש. ספר לנו על השיחה ביניכם בפגישה הזאת ועל התנהלות הדברים.
ת. אני הרגשתי מיד שהמנוחה חלשה מאוד, לא כמו שהייתי רואה אותה היא אמרה לי שהיא חולה."(ראה עמוד 8 שורות 15-16 לפרוטוקול).
24.2 כן ציין הנוטריון ביחס למצבה הרפואי:
"ש. האם הבחנת שלמנוחה היו עיניים צהובות.
ת. לא יודע אם זה צהוב אן לא. היא נראתה חלשה, חולה פניה חיוורות, לא כמו שהייתי רואה אותה. איזה צבע לא זוכר."(ראה עמוד 20 שורות 10-12 לפרוטוקול).
24.3 בהמשך העיד הנוטריון מפורשות, כי החתים המנוחה על הצוואה בבית חולים:
"לקראת הצהריים התקשרה אליי המנוחה ואמרה לי שהיא נמצאת בבית חולים המשפחה הקדושה, לקחו אותה לשם, ושאם אני אוכל לבוא כעת, סוכם שאני אחרי הצהריים ....
הוברר לי שהיא נמצאת בחדר המיון של בית החולים היא ישבה על כיסא גלגלים..."(ראה עמוד 10 שורות 15-20 לפרוטוקול).
עדות נוספת מפי הנוטריון לכך שהמנוחה ישבה על כיסא גלגלים ניתן למצוא בעמוד 26 שורות 21-22 לפרוטוקול).
24.4 אין בידי לקבל גרסת הנוטריון, לפיה סבר שאין צורך בתעודה רפואית. טענתו בהקשר זה הייתה כפולה : ראשית טען, כי המנוחה הייתה "בבדיקה רפואית" ולא ב"אשפוז" ועל כן לא נדרש לקבל תעודה רפואית. אינני מקבל טיעון זה ואפנה תחילה לעדותו:
"לי ידוע כנוטריון שעל פי תקנה 4 לתקנות הנוטריונית בשני מקרים אני חייב לצרף אישור רפואי והם כאשר אני מחתים אדם שהוא מאושפז בבית החולים או מרותק למיטתו. עכשיו, באמת אני התלבטתי בשאלה הזאת, כאשר הגעתי לבית החולים ומצאתי את המנוחה במיון, שאלתי את עצמי, האם היא מאושפזת או שמא לא, בסוף החלטתי שהיא לא מאושפזת, משתי סיבות, היא לא הייתה בתוך מבנה בית החולים, היא הייתה בלבוש אזרחי כמו שהיתה בדרך כלל, יושבת על כיסא גלגלים, החלטתי לעצמי שהיא לא מאושפזת לצורך התקנה הזאת. מה גם שהיא לא מאושפזת בבית החולים במובן הרגיל כפי שאני מבין כנוטריון ולכן לא ראיתי הכרח באישור רפואי באותם רגעים. "(ראה עמוד 17 שורות 14-21 לפרוטוקול).
24.5. על עורך צוואה בדמות עורך דין ונוטריון מוטל נטל לבדוק את גמירות הדעת וכשירות המצווה בעת עריכת הצוואה. הזהירות בעניינים כה קריטיים אלה חייבת להדריך את עורכי הדין והנוטריונים בזהירות מוגברת ומקום ש"יש ספק, אין ספק". כלומר מקום שאדם חותם על צוואתו בבית החולים בפני נוטריון, חובה על הנוטריון לדרוש תעודה רפואית שלפיה המצווה כשיר לחתום. אין זה משנה אם מדובר בבדיקה או באשפוז. הדבר נלמד בבחינת "קל וחומר" מהפסיקה הדורשת תעודה רפואית שכזו אף מקום שהמצווה מרותק לביתו ואינו יכול להתנייד לבדו.
24.6. הנה כי כן, הנוטריון אשר היה מודע לתקנה האמורה לעיל ואשר מעיד בעצמו על ההתלבטות, טעה בשיקול דעתו, עת סבר שאין צורך לצרף תעודה רפואית שהרי חרף העובדה שהמנוחה הייתה לבושה בלבוש אזרחי, שהתה היא בבדיקות בין כותלי בית החולים, הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ונראתה חלשה וחולה וזאת כעולה מעדותו. ולכן, ברי כי בנסיבות אלו היה צורך לצרף התעודה כנדרש על פי התקנות.
24.7. דומה כי בענייננו אכן ארע מחדל מצד הנוטריון, שכן המנוחה הבהירה לנוטריון עוד במפגש הראשון ביניהם קודם חתימתה על הצוואה, כי הינה חולה. ובנוסף הייתה על פי תיאורו של הנוטריון מרותקת לכיסא גלגלים,עת שהתה בבית החולים האיטלקי ואף הודיעה לנוטריון כי היא מועברת להמשך טיפול בבית חולים "רמב"ם" בשל החמרת מצבה. מה לי אם בבית חולים איטלקי היא נבדקת ובבית חולים רמב"ם מאושפזת. כך או אחרת, היא לא חוזרת בו ביום לביתה מטיפול רפואי ועל כן ברור כי מדובר במי שמאושפז בבית החולים לצרכי תקנות הנוטריונים.
24.8. על חשיבותה של תעודת רופא, המשקפת את מצבו הרפואי של חולה המאושפז בבית חולים, ביום עשיית הפעולה, אין צורך להרבות במלים, ולא בכדי הותקנה התקנה הנ"ל. תעודה אשר כזאת לא הייתה בפני הנוטריון, ובכך הפגם העיקרי שבאישור הנוטריון, אשר אני קובע כי העביר את הנטל על המשיבה להוכיח את גמירות דעתו של המנוחה בעת שחתמה על הצוואה.
- אם בכך לא סגי, הרי שאין חולק כי פרט לפגם זה נפלו פגמים נוספים באישור הנוטריוני הן מבחינת המקום והן מבחינת השעה ואלו תוקנו והובהרו בנספח לאישור הנוטריוני.
- משאלה הם פני הדברים שוכנעתי כי יש להעביר נטל הראיה לפתחה של המבקשת והשאלה היא, על כן, האם הרימה המבקשת נטל זה ?
ה. האם המבקשת עמדה הוכיחה כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה והאם המנוחה חתמה עליה בצלילות ובהכרה מלאה?
- אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לטעמי המבקשת בהחלט עמדה בנטל זה.
אפתח במצבה הרפואי עובר לחתימת הצוואה ובמעמדה. המבקשת צירפה לתצהירה נספחים רפואיים אשר מעידים, כי המנוחה חרף מחלתה הקשה הייתה צלולה בדעתה במועדים הרלוונטיים לעריכת הצוואה להלן אפרטם:
27.1 בדו"ח קבלה מיום 02.01.13 במכון אונקולוגי בבית החולים המשפחה הקדושה בנצרת נכתב:
"אובחנה בירדן לפני חודשיים עם סרטן לבלב עם גרורות לכבד מסוג... אין ירידה במשקל. לציין ירידה בתיאבון. אין הקאות לציין כאבי בטן.
שיחה עם החולה וקרובי המשפחה שלה על האופציות הטיפוליות השונות."
27.2 ניכר מתיעוד זה, כי המנוחה חרף מצבה הרפואי התייעצה עם הרופאים כאמור לעיל על אופציות לטיפול בה דבר שמעיד, כי הייתה צלולה בדעתה להתייעץ ולהחליט מהו הטיפול הנחוץ עבורה. מה גם שלא נרשם בתיעוד זה, כי החולה זקוקה לאפוטרופוס או להסכמה של אפוטרופוס בשל היעדר יכולת ליתן הסכמתה שלה.
27.3 יש לציין, כי קיים תיעוד רפואי מבית החולים רמב"ם מיום 18.03.15 מספר ימים לאחר עריכת הצוואה אשר מסכם את תקופת האשפוז של המנוחה החל מיום 12.03.13, היום בו נערכה הצוואה ועד ליום 18.03.13. בתיעוד זה מתואר כי המנוחה חתמה על הסכמה לביצוע של ERSP (הכנסת נקז לדרכי המרה). פעולה פולשנית זו כרוכה בהליך של הרדמה, עניין אשר מצריך את חתימת המנוחה על הסכמה לצורך ביצוע הפעולה כאשר היא צלולה ומודעת למעשיה, המנוחה חתמה על ההסכמה לביצוע הפעולה וזו התבצעה. אם המנוחה הייתה כשירה לקבל החלטות הרות גורל לעניין הטיפול הרפואי בה והצוות הרפואי לא סבר, כי היא זקוקה למינוי אפוטרופוס, ואם היא חתמה על הסכמה להרדמה וניתוח (מסמך שבו גם מוסברים הסיכונים לחייה), מסיק בית המשפט מכח קל וחומר שהיא הייתה כשירה וצלולה לחתום על מסמך צוואתה במועד שנערכה.
27.4 בהמשך לאמור יצוין כי במסגרת סיכום האשפוז צוין כי :
"מעוניינת להמשיך מעקב וטיפול בבית חולים בנצרת"
הנה כי כן עסקינן במנוחה אשר ביקשה בעצמה המשך טיפול בבית החולים בנצרת, היינו הייתה מודעת למצבה ולקחה החלטות על חייה והטיפול בה בהתאם.
27.5 מעל הכל יצוין, כי ישנם דיווחים מפורטים מבית החולים רמב"ם מיום 12.03.13 (היום בו נחתמה הצוואה) עד ליום 18.03.15 היום בו שוחררה בהם נכתב כי המנוחה מתמצאת, מתקשרת ומבינה היטב את מצבה:
"מעקב סיעודי
תאריך 12/03/2013 23:38 ****
פרטי תיאום אשפוז
מבקשת להתלבש במחלקה (בגדים מהבית)
תאריך 12/03/2013 23:36 ******
דיווח
מצב כללי בינוני
מצב נשימתי תקין ללא חמצן
מצב המודימני תקין ויציב
מדדים אחרונים תקינים
ליווי משפחה כן
ניתן הסבר לחולה ומשפחתו על מצבו וייעדו כן
מעקב סיעודי
תאריך 13/03/2013 18:00***
דוח סעודי
מצב הכרה
מצב הכרה מלאה עירני
מצב רגשי מודע למצבו
משתף פעולה"
מעקב סעודי
תאריך 14/03/2013 23:03*****
יום אשפוז:3
...ללא שינוי משמעותי במצבה, טיילה בליווי במי משפחתה מחוץ למחלקה בכסא גלגלים, ממשיכה לקבל נוזלים ....
מצב הכרה מלאה עירני
מצב רגשי מודע למצבו
משתף פעולה"(ההדגשות שלי ואינן במקור א.ז).
יצוין כי גם בתאריכים 15.03.13-18.03.13 נכתב מפורשות, כי המנוחה הייתה בהכרה מלאה עירנית, משתפת פעולה ומודעת למצבה.
27.6. אם כן ניכר כי התיעוד הרפואי האמור בהחלט מעיד, כי במועדים הרלוונטיים לעריכת הצוואה הייתה המנוחה צלולה בדעתה, מודעת למצבה ובמצב כללי טוב. משחתמה על הסכמה לניתוח, להרדמה וכאשר היו צדדי ג' אובייקטיביים (צוות רפואי) שדיווח על כך ואשר יכולים היו לעשות בהסכמתה שימוש לצרכי טיפול רפואי, קל וחומר שהיא הייתה כשירה לצוות במועד הציווי (וזאת גם ללא עדות הנוטריון על כך).
- ביחס למצבה הנפשי של החסויה וצלילותה במועדים הרלוונטיים העידה אף המתנגדת בעצמה כאשר מסרה:
"ש. ואז דיברה לעניין?
ת.כן. אבל רואים עליה שהיא הייתה חולה. הפנים שלה חיוורות.
ש. אבל דיברה לעניין?
ת. כן. אבל בקושי. לא כמו שאני מכירה אותה.
ש. את מבינה מה הכוונה במילים "צלולה בדעתה"?
ת. כשלא הייתה מקבלת את התרופה הייתה אומרת לי ,אחותי אני חולה תני לי את התרופה"
ש. היא ידעה לומר לך איזו תרופה?
ת. כן. האוקסיקוד"(ראה עמוד 40 שורות 18-25 ).
עדות זו עומדת בסתירה לתצהירה של המתנגדת ביחס למצבה המנטלי של המנוחה, שהרי המתנגדת מוסרת מפורשות, כי המנוחה דיברה לעניין, ביקשה התרופות להם היא זקוקה וזאת חרף מצבה הפיזי הקשה.
- אני רואה לנכון גם להאמין במלואם לדברי הנוטריון בעניין התרשמותו מהמנוחה. בעדותו ציין הנוטריון במספר הזדמנויות, כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה:
"..אבל היא דיברה לעניין. שאלתי אותה כמה שאלות כפי שאני רגיל לעשות ידעה מה היא רוצה. היא רוצה צוואה וקבעה מי היורשת שלה בצוואה במפורש ידעה ב-100% מה היא רוצה לעשות."(ראה עמוד 29 שורות 12-14 לפרוטוקול).
"המנוחה הייתה צלולת דעת לגמרי" (ראה עמוד 26 שורה 31).
"אבל התרשמתי, לכאורה, שהיא צלולה בדעתה ויודעת מה היא רוצה לעשות"(ראה עמוד 22 שורות 1-2 לפרוטוקול).
- כן התברר מעדות הנוטריון, כי המנוחה הבינה היטב את תוכנה של הצוואה עליה חתמה:
"התרשמתי שמבחינה נפשית , לכאורה מצבה יציב היא יודעת מה היא רוצה והסבירה לי בצורה מאוד רהוטה מה היא רוצה"(ראה עמוד 8 שורות 23-24 לפרוטוקול).
- העיד הנוטריון, כי המנוחה מסרה לו את מספר החשבון המשותף לה ולתובעת, העבירה לו דף חשבון ואת הדרכון על מנת שיעתיק הפרטים (ראה עמוד 9 שורות 1-7 לפרוטוקול, ראה גם ת/2 ות/3) עניין אשר בוודאי מעיד כי המנוחה הייתה צלולה וידעה היטב מה ברצונה לצוות ולמי.
- בנוסף תיאר הנוטריון, כי המנוחה מסרה לו מפורשות כי זהו רצונה:
"בהזדמנות הזאת נתתי לה עותק מהצוואה הזאת והיא קראה אותה בעיון, ואני גם כדי להיות בטוח שהבינה במה מדובר, אמרתי לה שאני רוצה לקרוא לה את הצוואה, הקראתי לה את זה בקול ששמעה אותי, שאלתי אותה "זו הצוואה שאת רוצה לחתום עליה" אמרה "כן, זו הצוואה שלי וזה רצוני" והחתמתי אותה בחדר המיון בתא האמור. החתמתי אותה ואני חתמתי במעמד הזה אחרי שחתמה איפה שהחתימה שלי מתנוססת על החותמות ומסרתי לה בניילון שלושה העתקים ועותק אחר נשאר ברשותי" (ראה עמוד 10 שורות 24-30 לפרוטוקול).
- כן ציין הנוטריון, כי שאל מפורשות את המנוחה האם היא מעוניינת לצוות לאחותה והאחרונה השיבה מפורשות שלא:
"שאלתי את המנוחה מתוך סקרנות כשאמרה לי על הרצון שלה, שאלתי מה עם האחות השנייה אם היא רוצה לצוות לה משהו, אמרה שלא, שרק לתובעת מצווה."(ראה עמוד 13 שורות 6-7 לפרוטוקול).
- בנוסף העידה בפניי הגב' *** שהינה אחות בבית החולים האיטלקי במשך 25 שנים וטיפלה במנוחה באופן פרטי בימיה האחרונים לחייה וכך מסרה היא ביחס למצבה של המנוחה:
"היא הייתה חכמה, עירנית, בעלת כח, כל מה שאתה רוצה. אפילו הכירה את הילדים שלי וביקשה שאביא את הילדים שלי אליה.."(ראה עמוד 102 שורות 13-14 לפרוטוקול ).
ובהמשך:
"...אף פעם לא התלוננה. היא הייתה אישה חזקה"(ראה עמוד 102 שורה 29 לפרוטוקול).
"תמיד הייתה אישה חזקה, צלולה בעלת ידע בהחלטות שלה עד יומה האחרון."(ראה עמוד 104 שורה 12 לפרוטוקול).
ולשאלת בית המשפט השיבה עדה זו:
"ש. היה הבדל בין היום האחרון ליום לפני האחרון?
ת.רק הצבע. הייתה כמו שהיתה, רק הצבע היה שונה. ראיתי שהיא צהובה לא כהרגלה.
ש. היא דיברה איתך?
ת. תמיד הייתה שואלת על הילדים שליף היא שאלה אם עברתי בית חדש."(ראה עמוד 104 שורות 27-30לפרוטוקול).
- מצאנו הן על פי הממצאים הרפואיים והן על פי עדות הנוטריון אשר ערך הצוואה ועל סמך כל יתר הראיות, כי המנוחה הייתה צלולה וכשירה לצוות יש לבחון הטענות בדבר נסיבות עריכת הצוואה.
- נסיבות עריכת הצוואה:
36.1 על נסיבות עריכת הצוואה ניתן ללמוד מעדותו של הנוטריון עו"ד נביל אברהים אשר עדותו הייתה בעיני מהימנה, עקבית והתיישבה היטב עם יתר הראיות אשר הונחו לפתחי. אציין כי מדובר בעורך דין ותיק ביותר, מוכר ומוערך אשר בית המשפט מכיר טיב עבודתו הדקדקנית אשר לעתים יכולה אף להיחשב "כטרחנית" מרוב זהירותו בהתנהלותו הדיונית.
36.2 על פי גרסת הנוטריון ביום 11.03.13 שוחחה עמו המנוחה וביקשה כי יגיע אליה לביתה בכפר ****הואיל וברצונה לעשות צוואה. לאחר סיום יום עבודתו בשעה 16:30 הגיע הנוטריון לביתה. לדבריו את דירתה פתחה לו אישה בשם ג'ורג'ניה אשר סייעה למנוחה ללכת והוא הודיע למנוחה כי הוא מבקש לשבת עימה ביחידות (ראה עמוד 7 שורות 11-28 לפרוטוקול).
36.3 הנוטריון מסר כיצד ישב עמה במטבח מסביב לשולחן אלא שלטענת המתנגדת לא ניתן לשבת מסביב לשולחן המטבח שני אנשים:
"ש. עכשיו אתה אומר שישבת במטבח עם המנוחה.
ת. יש שולחן אוכל, כדי לשים נייר, ושיהיה קל לכתוב.
ש. אני אומר לך שמסביב לשולחן המטבח אי אפשר לשבת משתי סיבות, קודם כל השולחן צמוד לקיר, גבר שני השולחן רחוק מהכיור ושני אנשים בקושי יכולים כעמידה להיות שם.
ת. השולחן כמעט נמצא באמצע החדר, באותם רגעים שהייתי. אני ישבתי על כיסא והמנוחה על כיסא"(ראה עדותו בעמוד 19 שורות 29-32 לפרוטוקול וכן עמוד 20 שורות 1-2 ) .
טענה זו של המתנגדת נסתרה באמצעות תצלום ובשל כך נרשמה הערת בית משפט בה נכתב:
"הערת בית המשפט, בשלב זה מוצגת תמונה שצולמה כעת של שולחן המטבח לעדה והיא מוסרת שזה שולחן חדש, זה לא השולחן הנכון, זה שולחן חדש. בית המשפט רשם לעצמו לאחר שעיין בתמונה אחר ששמע את דביר העדה, כי אכן מדובר באותו שולחן שעליו דיבר הנוטריון שאכן נמצא בתוך הבית. השולחן נמצא ליד המקרר, לידו שני כיסאות וניתן לראות בבירור כי שני אנשים יכולים לשבת ליד השולחן."(ראה עמוד 63 שורות 1-6 לפרוטוקול)
גם כאן הייתה גרסתו של הנוטריון על העליונה ועדותו התיישבה היטב עם ראיות כגון צילומים, תרשומות ועדויות תמיכה.
36.4 בהמשך תיאר הנוטריון, כי הפנה מספר שאלות למנוחה וכי התרשם כי מבחינה נפשית מצבה יציב וכי היא יודעת היטב מה היא רוצה, המנוחה אף מסרה לו את דרכונה(ראה ת/3) ממנו נרשמו כל הפרטים הנחוצים לצורך הצוואה (ראה עמוד 8 שורות 21-28 לפרוטוקול) הנוטריון אף צירף את כל התרשומת אשר ערך עם המנוחה באותו היו ואת כל הפרטים אשר כתב על מנת לערוך הצוואה(ראה ת/1).
36.5 בהמשך ציין הנוטריון:
"הצוואה הייתה מאוד קצרה. זה לא נכסים מי יודע מה. אמרה שיש חשבון משותף מה שיש בו כסף בשבילה מצווה לתובעת. היא מודה וזה מה שרצתה לעשות.
ש. איפה רשמת את רצונה?
ת. למטה בערבית, פרטי החשבון בעברית, רשום שצוואה של המנוחה לפיה היא מצווה את הכספים בחשבון לתובעת ת.ז. ****תאריך לידה ******וזה תוכן הצוואה שאני עשיתי, צוואה פשוטה וקצרה. אני סיכמתי עם המנוחה, היא רצתה שאני אבוא אליה למחרת בשעה 16:30 כמו שהייתי אצלה, כשהצוואה מודפסת מוכנה ולהחתים אותה על הצוואה, שתקרא אותה ותוודא את תוכנה ולשאול אותה אם זאת צוואה וכך היה, למחרת ביום 12/3 הכנתי את הצוואה במשרד, הדפסנו אותה במשרד, הכנתי גם הצוואה זה העותק השמור אצלי כנוטריון ואת האישור הנוטריוני הזה הכנתי מראש בשעות הבוקר,
ש. בשעות הבוקר של איזה יום?
ת. 12/3. על סמך ההנחה שאני אמור להיות בשעה 16:30 אצלה בבית בכפר ****כדי להחתים אותה, שמתי את החותמת העגולה שלי, וקשרתי את האישור עם הצוואה שמתי את החותמות, גם החתמתי בחותמת הברזל אבל לא חתמתי על זה. אני רוצה לשמור את זה לפי החוק. "(ראה עמוד 9 שורות 19-31 וכן עמוד 10 שורות 1-2 לפרוטוקול).
36.6 בהמשך עדותו מסר הנוטריון כי ביום 12.03.13 התקבלה אצלו שיחה מהמנוחה בסביבות השעה 12:00 בה הודיעה לו כי היא נמצאת בבית החולים המשפחה הקדושה וביקשה כי יגיע עם הצוואה על מנת שתוכל לחתום עליה וכך בלשון עדותו:
"לקראת הצהריים התקשרה אלי המנוחה ואמרה לי שהיא נמצאת בבית חולים המשפחה הקדושה, לקחו אותה לשם, ושאם אני אוכל לבוא כעת , סוכם שאני אחרי הצהריים אהיה אצלה בבית, אם אוכל לבוא כעת והיא תחתום על הצוואה בבית החולים כי רוצים לקחת אותה לבית חולים רמבם בחיפה אמרתי לה שבוודאי, מרחק דקה נסיעה לבית החולים, ומיד לקחתי את הצוואה כפי שהיא ערוכה וקשורה, ושם נכנסתי והוברר לי שהיא נמצאת בחדר המיון של בית החולים היא ישבה על כיסא גלגלים, נדמה לי, נכחה שם הבת של ע., אחת מהבנות של ע., לא מכיר את השמות שלהן. אחת מהבנות נכחה על יד התא, והמנוחה התווכחה עם מישהו, ראיתי אותה ואני ביקשתי רשות, אני והמנוחה ביקשנו רשות מהאח הראשי או הרופא, שאני אשב איתה ביחידות בתא, שהיא נכחה שם. והוא הסכים. וישבתי איתה וסגרתי את הוילון, בהזדמנות הזאת נתתי לה עותק מהצוואה הזאת והיא קראה אותה בעיון, ואני גם כדי להיות בטוח שהבינה במה מדובר, אמרתי לה שאני רוצה לקרוא לה את הצוואה, הקראתי לה את זה בקול ששמעה אותי, שאלתי אותה "זו הצוואה שאת רוצה לחתום עליה" אמרה "כן, זו הצוואה שלי וזה רצוני" והחתמתי אותה בחדר המיון בתא האמור. החתמתי אותה ואני חתמתי במעמד הזה אחרי שחתמה איפה שהחתימה שלי מתנוססת על החותמות ומסרתי לה בניילון שלושה העתקים ועותק אחר נשאר ברשותי."(ראה עמוד 10 שורות 15-30 לפרוטוקול).
36.7. פירוט נסיבות עריכת הצוואה למעשה הבהיר היטב מדוע נפלו פגמים באישור הנוטריוני אשר הוכן מבעוד מועד (יום קודם לכן לחתימה)ההתפתחות הבלתי צפויה הביאה לשינוי במקום חתימת הצוואה והשעה.
36.8. בהמשך עדותו מסר הנוטריון את הדילמה אשר עמדה בפניו כאשר נקרא להופיע באופן פתאומי בבית החולים ולא בביתה של המנוחה בכפר ריינה:
"אם אתה מתכוון שהאישור שצורף מלכתחילה לצוואה... אני באמת כאשר נקראתי להופיע באופן פתאומי בבית החולים, היו בפניי שתי ברירות, או להיענות לקריאה או לא להיענות לה ולקרוע את האישור ולקרוע את החיבורים וכל המדבקה האדומה הזאת ולהתחיל להדפיס עוד אישור שיבטא את העובדה הזאת שהחתימה הייתה בבית חולים בשעה זאת וזאת אתה צודק, יכולתי לעשות את זה, אבל יכול להיות שהייתי מפספס אותה. אבל זה מה שעשיתי ואלו הנסיבות שאנו נתקלים בהם, כך ראיתי לנכון לנהוג."(ראה עמוד 16 שורות 4-9 לפרוטוקול).
36.9. בנוסף צירף הנוטריון העתק חשבונית מיום עריכת הצוואה בה כתוב הסכום אשר התקבל מהמנוחה עבור הכנת הצוואה (ראה ת/6).
36.10 בחירתו של הנוטריון לגשת לבית החולים ולהחתים המנוחה בשל ההתפתחות אשר אירעה מקנה הסבר מניח את הדעת לפגמים אשר נפלו באישור הנוטריוני ביחס לשעת ומיקום עריכת הצוואה.
- תמיכה חיצונית לגרסתו של הנוטריון מצאתי בדוח איכון אשר הוזמן ביום 15.03.15 על מנת לבחון את מיקום מכשיר הטלפון הנייד של הנוטריון בעת עריכת הצוואה , בממצאי הדוח נכתב כדלקמן:
"התייחסות למיקום המנוי משעה 8:56 ועד השעה 18:00 לערך
משעה 8:56 ועד 13:23 המנוי אוכן על אתרים נצרת בזק סקטורים 4 ו9 ומלון מריוט סקטורים 2 ו-11. כל הסקטורים המוזכרים לעיל הינם סקטורים החולשים גם על ביה"ח וגם על רחוב גליל באזור כיכר ****. כיוון שמדובר בסקטורים חופפים סמוכים ובשני אתרים המנוגדים אחד לשני, ניתן לומר בוודאות שבחלון הזמן לעיל המנוי שהה בין שני האתרים (צפונית לבזק נצרת ודרומית למלון מריוט).
כמובן שאזור זה כולל את ביה"ח האיטלקי והמנוי היה יכול לשהות בו בחלון זמן זה. יחד עם זאת לא ניתן לשלול שהמנוי היה יכול לשהות גם באזור כיכר נמסאוי הנמצא כ-350 נ' בלבד מערבית לביה"ח וגם בשטח כיסוי הסקטורים עליהם אוכן המנוי. יש להדגיש שבשל השכנות של הסקטורים המוזכרים ורמת החפיפה הגבוהה ביניהם, לא ניתן לקבוע באופן מובהק באם המנוי שהה בביה"ח או באזור הכיכר.
כיוון שאתר בזק נצרת כבר לא נמצא במקום בו היה בתאריך הנשאל, לא ניתן אף לבצע שחזור לצורך ביצוע אבחנה מדויקת יותר לקביעת כיסוי סקטור 9 מול 4 של נצרת בזק בשתי המקומות הנשאלים.
בשעה 14:11 המנוי מאוכן על אתר נצרת מרכז 3, אתר הנמצא במיקום גיאוגרפי גבהו וחולש על כל השטח הדרום מזרחי למיקומו כולל כל אזור שכונת ****. זהו למעשה סוג של אתר "מטריה" הדואג לכיסוי במקומות בהם האתרים האחרים אינם מגיעים ויכול גם הוא לתת כיסוי בשני המקומות ביה"ח וכיכר ***.
בשעה 16:28 המנוי שוב נקלט בין הלון מריוט ונצרת בזק ומקום הימצאו זהה למתואר בין השעות 8:56-13:23 לעיל.
משעה 17:13 המנוי מאוכן על מלון **בסקטורים הפונים צפונה, כלומר נמצא צפונית מערבית למלון וכבר לא באזור שכונת ***"
- אמנם תוצאות הדוח אינן חד משמעיות אך הטענה, כי הנוטריון היה במועדים הרלוונטיים בבית החולים האיטלקי בשעה הנקובה בנספח לאישור הנוטריוני בוודאי לא נסתרה, נהפוך הוא, נמצא מפורשות על פי הדוח כי במועדים הרלוונטיים שהה הנוטריון באזור בו ממוקם בית החולים.
- סבורני כי רק אדם כנה שאינו חושש מגילוי האמת היה מסכים לאכן את מכשירי הטלפון הסלולרי שלו לצרכי דיון שכזה, שבו הוא אינו צד, שלא יוצא לו ממנו דבר למעט טענות והאשמות של המתנגדת ועצם הסכמת הנוטריון לכל פירוט שנתבקש אודותיו (סוג הרכב, איכון טלפון, עימות עם תמונה מדירת המבקשת ועוד ועוד) מלמד על כך כי מדובר במי שאכן נהג בהגינות ביושר ואמר האמת לאורך כל הדרך לבית המשפט ואך חבל כי המתנגדת ובני משפחתה מסרבים לקבל זאת (והכל בשל טענות לעניין שיחת טלפון עמו לאחר הפטירה שממנה טענו כי למדו שלא החתים המנוחה על הצוואה).
- תמיכה נוספת לגרסת הנוטריון ניתן למצוא בדוח פירוט שיחות (ראה ת/12) ממנו עולה כי ביום 12.03.13 ישנה שיחה יוצאת מהטלפון של המבקשת לנוטריון בשעה 12:49 עניין אשר מתיישב עם גרסת הנוטריון לפיה המנוחה קראה לו על מנת שתחתום על הצוואה בשעת הצהריים גם כאן ניתן לומר כי עצם הסכמתו של הנוטריון להוצאת דוח פירוט שיחות מעידה כי הוא סמוך ובטוח בצדקת גרסתו ובית המשפט מקבל דבריו במלואם.
ו. בחינת הטענה של המתנגדת בדבר השפעה בלתי הוגנת:
- טענה המתנגדת כי המבקשת הפעילה לחצים והשפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה (ראה סעיף 16 (ב) ו16(ג) לכתב ההתנגדות ) המבקשת הכחישה טענות אלו.
41.1 כבר בפתח הדברים ייאמר, כי יש לדחות טענות בנוגע לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות המבקשת בעריכת מסמך, טענות אלו מבוססות על השערות וחשדות גרידא מבלי שלדת יש כל ידיעה אישית על כך.
41.2 בע"א 2500/93 שטיינר נ' אירגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 341, קובעת השופטת בייניש כי על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים: מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים. כל אלה יש בהם, לדבריה, כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה של המצווה או על חשש מפני קיומו של מצב שכזה. השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (להלן: "פרשת מרום") מסכם את אבני בוחן שיש בהן לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואלו הם:
א. תלות ועצמאות – זהו מבחן של מידה המבוסס על שני מושגים הפוכים כאשר השאלה שבית המשפט צריך לתת עליה תשובה במסגרתו היא, האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה מכל אחת משתי הבחינות האמורות תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. ייתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי חוסר העצמאות/התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו;
ב. תלות וסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו: אם היה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת, שכאשר אנשים אחרים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא מטבע הדברים קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי הוגנת;
ג. קשרי המצווה עם אחרים – מבחן משנה זה מסייע לבית המשפט לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה;
ד. נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה יהיה במעורבות זו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.
41.3 אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, קובע השופט מצא כי הוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה .
- תלותה ועצמאותה של המנוחה:
42.1 רכיב זה קשור בטענה הכללית של המתנגדת, כי המנוחה לא יכולה הייתה להבחין בטיבה של הצוואה בעת עריכתה ולפחות לא באופן עצמאי. אין צורך להכביר מילים אודות סעיף זה והדברים הורחבו בסעיפים לעיל הן לעניין צלילותה וכשרותה . אמנם המנוחה סבלה ממחלת סרטן ולא הייתה במיטבה בשנותיה האחרונות מבחינה בריאותית, אך אין בכך כדי לומר כי הייתה תלויה לחלוטין במבקשת ולהגדירה כבלתי עצמאית.
42.3 מהעדויות אשר נשמעו בפניי ניכר כי עסקינן במנוחה דעתנית, חדה וחכמה שידעה להביע רצונותיה היטב עד יומה האחרון כך למשל מסר הנוטריון בעדותו:
"המנוחה הייתה Lady ממש, אישה מבינה, כל דבר שאמרה אותו, היה מושכל, הייתה יפה מאוד, אישה מאוד יפה, מרשימה. אי אפשר שלא להתרשם מהאישיות שלה כפי שהרגשתי. זאת הערכתי למנוחה."(ראה עמוד 7 שורות 7-9 לפרוטוקול).
42.4 המתנגדת אשר העידה בפניי ציינה אף היא כי המנוחה הייתה אישה חזקה ועצמאית:
"ש. איך היה האופי שלה?
ת. אופי חזק. אישה מבינה, משכילה, חכמה.
ש. הייתה אישה שאפשר להגיד לה מה לעשות?
ת. כן. היא המבוגרת ביותר, היא כמו אמא. מה שהייתה אומרת היינו נענים לה."(ראה עמוד 35 שורות 24-28 לפרוטוקול).
42.5 בתה של המתנגד, ג'.מסרה דברים דומים ביחס לאופייה של המנוחה:
"ש. תתרכזי באופי ובאישיות.
ת. אישה חזקה, אישה מבינה, היא אוהבת את החיים, היא אינטליגנטית
ש. אפשר לומר את הדברים האלה כאישה עצמאית בדעתה?
ת. כן. אישה עצמאית בדעתה. תלוי עד מתי."(ראה עמוד 49 שורות 15-18 לפרוטוקול).
42.6 וכך העידה בתה של המבקשת, ג'., ביחס לאופיה של המנוחה:
" דודה של המנוחה הייתה אישה מאוד לא רק דעתנית, אלא מאוד קשה, היא זכרה שלפני 10 שנים אמרתי עליה נודניקית והיא הזכירה לי את זה"(ראה עמוד 100 שורות 6-8 לפרוטוקול).
- ניכר אם כן, כי אין המדובר באישה אשר ניתן להשפיע על רצונה, עצם היותה אישה דעתנית וקשה אך מחזקת את המסקנה לפיה לא הייתה כל השפעה של המבקשת על רצונה של המנוחה.
- מבחן "התלות והסיוע"- אין חולק כי המבקשת ובני משפחתה סייעו למנוחה, אך המנוחה לא הייתה בודדה וכך העידה המתנגדת בעניין:
"ש. היו אחרים מבני משפחתך שביקרו את המנוחה בבית בתקופת מחלתה?
ת.כן. כל הבנים והבנות שלי. כולם הלכו."(ראה עמוד 36 שורות 4-5 לפרוטוקול).
- הנה כי כן גם משפחתה של המתנגדת ובפרט המתנגדת עצמה היו בקשר רציף עם המנוחה, היא איננה הייתה בודדה אך אין ספק, כי המבקשת היא זה אשר טיפלה באם המנוחה יותר מכולם. יחד עם זאת לא שוכנעתי, כי יש בכך כדי להוות תלות המהווה פתח להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה לצורך עריכת הצוואה. לא הוכח כלל כי המנוחה הייתה מאוימת על ידי המבקשת. לכך יש להוסיף העובדה, כי המנוחה עד יומה האחרון הייתה צלולה .
- קשרי המצווה עם אחרים- בהקשר זה ראוי לציין בקצרה, כי אין עסקינן במנוחה אשר הייתה אישה בודדה אלא באישה שהייתה מוקפת עד יומה האחרון באנשים שדאגו לה, ההתרשמות הכוללת של בית המשפט היא, כי מדובר היה במנוחה אשר תקשרה היטב עם סביבתה כפי שפורט לעיל ולא הייתה תלויה לחלוטין בקשר עם המבקשת.
- נסיבות עריכת הצוואה פורטו לעיל עסקינן בצוואה בפני רשות, הנוטריון העיד בפניי ושוכנעתי כי הפגמים הצורניים והאחרים אשר נפלו אינם מצדיקים את ביטול הצוואה נהפוך הוא הצוואה משקפת את רצון המנוחה.
ז. עילת הסכסוך בין המתנגדת למנוחה:
- כאן המקום לציין כי בנה של המבקשת ובתה של המתנגדת היו נשואים בעבר וכאשר הסתכסכו צידדה המנוחה על פי טענת המבקשת בבנה של המבקשת מה שהוביל ככל הנראה לסכסוך בין המנוחה למתנגדת, גרסה זו נתמכה בעדויות והכל כדלהלן:
48.1 בעדותה מסרה המתנגדת ביחס לסכסוך:
"ש. באחת הפעמים שביקרה לין, הנכדה, היא נכנסה ולא לחצה יד למנוחה. את זוכרת את המקרה הזה?
ת. לא יודעת. לא זוכרת. אם היא נכנסה ולא לחצה יד, אז היא כנראה שמעה משהו. יכול להיות שהיתה בעיה
ש. את הסבתא, האישה המבוגרת בבית שלה, את מספרת לנו שאולי היא שמעה משהו, מה כוונתך?
ת. בגלל שיש סכסוכים בין אביה ואמה, זה בין אחותה וזאת בת אחותה. והיא עמדה לצדו של ע.
ש. מי עמדה לצידו של ע.?
ת. המנוחה. בגלל זה לא רצתה ללחוץ לה יד.
ש. ידוע לך שהיה מקרה שהנכדה של התובעת, לין, לא לחצה יד למנוחה.
ת. אני יודעת. סיפרה לי אז.
ש. מי סיפר לך?
ת. המנוחה סיפרה לך.
ש. היא התקשרה אליך בעקבות המקרה הזה ומה אמרה לך?
ת. שהיא נכנסה ולא לחצה לה יד.
ש. איזה גידוף המנוחה אמרה לנכדה? משהו קשה?
ת. כן. אמרה לה גידוף לא טוב. ואמרתי לה שאין לה זכות לומר את המילים האלה.
ש. והנכדה כעסה מאוד?
ת. כן. בוודאי.
ש. הנכדה כן שמעה שהמנוחה אמרה את המילה הזאת עליה?
ת. כן. בוודאי.
ש. הנכדה כעסה?
ת. כן. בוודאי כעסה. גידוף כזה לא נאמר על בחורה צעירה. "(ראה עמוד 36 שורות 10-32 וכן עמוד 37 שורות 1-3).
48.2 בהמשך עדותה מציינת המתנגדת כי נכדתה אשר נקראה על שם המנוחה שינתה את שמה עניין אשר העצים את רמת הסכסוך ביניהן:
"ש. תנסי להיזכר זה נכון שהנכדה שינתה את שמה בעקבות המילה הזאת?
ת. לא. בתחילה רצתה לשנות. יכול להיות שזה הציק לה.
ש. והלכה ושינתה את שמה?
ת. שינתה את שמה.
ש. אחרי ששמעה את הגידוף הזה?
ת. לפני היא רצתה לשנות את זה שמה, בתחילה רצתה.
ש. אז שינתה אחרי המקרה הזה
ת. אולי לפני, לא יודעת. בתחילה רצתה לשנות את שמה, לא בגלל הסיבה הזאת.
ש. המנוחה ידעה שהנכדה שינתה את שמה?
ת. כן. ידעה.
ש. איך ידעה?
ת. מהסבתא ומאביה
ש. איך הרגישה המנוחה?
ת. לא יודעת. למנוחה אין ילדים. ע.קרה לה בשם הדודה שלו. היא דודה של שניהם.
ש. והיא נפגעה? המנוחה?
ת. כן. היא נפגעה. "(ראה עמוד 37 שורות 4-19 לפרוטוקול).
48.3 עדותה של המבקשת ביחס לסכסוך נתמכה בעדויות נוספות וביניהם עדותו של בנה של המתנגדת אשר מסר בעדותו:
"ש. אמך אמרה שהיא ואביך כעסו לשמיעת דברים נגד הבת שלה, במיוחד שאצל הערבים יש כבוד.
ת. בוודאי. לא הביעו כעס, אבי ואמי לא אמרו מילה. אני אמרתי, בישיבה הזאת היא זרקה את זה, כביכול הייתה לה כוונה שאנו בתור משפחה, נלחץ על ג'.ואז הכלי שאר אותו דבר.
ש. אמך אמרה שהדברים האלה הועברו לג'.וגם היא ידעה והבת שלה ידעו על הדברים שנאמרו. ג'.ידעה.
ת. בוודאי.
ש. ג'.כעסה מאוד? כל אחד יכול לכעוס.
ת. לכעוס כן. זה טבעי.
ש. הבת שלה גם. היא הוכנסה לסיפור הזה ושמעה שעל אמה מדברים שמועות.
ת. גם שמעה את אביה מדבר על אמה.
ש. אבל הנכדה כעסה על המנוחה שאמרה דברים כאלה על אמה.
ת. יכול להיות שכן."(ראה עמוד 44 שורות 1-13 לפרוטוקול ).
48.4 גם בתה של המתנגדת ג'.לא הכחישה, כי היה סכסוך בין משפחתה למנוחה (ראה עדות בעניין בעמוד 51 שורות 12-30 וכן עמוד 52 שורות 15-28 לפרוטוקול).כן מסרה ג'.בהמשך עדותה:
"ש. הילדה לא התלוננה?
ת. בטח. היא בכתה וכעסה. אמרה שהמנוחה אמרה לה מילה לא יפה. זה משפחה וזה קורה. מה זה מעניין עכשיו
ש. אחר כך המנוחה באה בתלונות לאמך על זה וכעסה מאוד
ת. טבעי ולגיטימי"(ראה עמוד 54 שורות 1-5 לפרוטוקול).
ניכר אם כן כי אכן היה משבר ביחסים בין המנוחה למתנגדת אשר יתכן כי הם אלו אשר גרמו להדרתה מהצוואה.
עדות הרופא מטעם המתנגדת:
- בשולי פסק הדין אתייחס לעדות הרופא ד"ר *** ,מטעמה של המתנגדת אשר מסר כי לטעמו המנוחה לא הייתה כשירה לצוות ומיד אומר כי נמצאו פגמים במידת מהימנותו אשר השפיעו באופן ישיר על המשקל שיש לעדות זאת ואפרט:
49.1 ראשית הרופא פוטר מבית החולים בו שהתה המנוחה, מטעמים שהוא עצמו ומיוזמתו לא טרח לפרט ואשר התגלו רק בחקירתו הנגדית:
"ש. אתה ממשיך לעבוד במשפחה הקדושה?
ת. לא.
ש. אתה פוטרת?
ת. כן
ש. לפני שנה?
ת. לפני ארבעה חודשים.
ש. נכון שאתה מנהל נגדם תיק בבית המשפט?
ת. נכון. מה זה קשור?"(ראה עמוד 68 שורות 10-17 לפרוטוקול).
49.2 שנית הרופא העיד כי הוא בקשר טוב עם המתנגדת ובפרט עם בנה האני (ראה עדותו בעניין בעמוד 69 שורות 7-12 וכן בעמוד וכן עמוד 74 שורות 19-22 לפרוטוקול).
49.3 שלישית הרופא העיד מפורשות כי שוחח עם המנוחה:
"ש. איך היה מצב המנוחה ביום 13/2
ת. היא הייתה על כיסא גלגלים ועלתה על המיטה
ש. באופן עצמאי?
ת. כן
ש. בלי עזרה?
ת. היא עלתה על המיטה, ישבה שם ועשיתי לה את הבדיקה ודיברנו ושוחחנו
ש. היא הייתה מתקשרת?
ת. כן. מודעת למחלה שלה."(ראה עמוד 72 שורות 17-24 לפרוטוקול).
49.4 כן ציין הרופא בתשובה לשאלת בית המשפט כי המנוחה עברה פעולה רפואית-כירורגית בהרדמה אשר לצורך כך עליה לחתום על הסכמה בהיותה צלולה:
לשאלת בית המשפט
"ש. לאחר הבדיקה ביום 12/3 היא הייתה מועמדת ל-ERCP.
ת. כן.
ש. וזאת פרוצדורה שעושים בהרדמה?
ת. לא. טשטוש.
ש. צריך מרדים?
ת. כן
ש. כדי לעשות את זה צריך הסכמה של החולה?
ת. כן
ש. אם עברה את ההליך הזה, היא הייתה צריכה להסכים לזה?
ת. כנראה.
ש. רק אדם צלול יכול להסכים?
ת. בטח
ש. אם אי אפשר לתקשר אי אפשר לעשות את זה?
ת. נכון."(ראה עמוד 77 שורות 1-15 לפרוטוקול).
- עדות זו של הרופא סותמת הגולל על כל טענה אשר הועלתה ביחס לצלילותה וכשירותה של המנוחה במועדים הרלוונטיים לעריכת הצוואה לצוות ואני לא מקבל כלל את טענותיו כאילו המנוחה הייתה על סף עילפון או איבוד הכרה בעת עריכת הצוואה. זאת ועוד, גם אם עדותו הייתה נכונה, הרי שהיא יפה למועד שבו הוא קיבל וראה את המנוחה. בשל מחלתה ותשישותה הגופנית של המנוחה, גם אם הייתה הידרדרות במצבה כפי שטען העד, המועד הקובע הוא מועד החתימה על הצוואה כאשר לעניין רצונה הברור של המנוחה, זה אף הובע יום קודם עת מסרה לנוטריון הפרטים שהיא מבקשת לכלול בצוואה.
- בשולי פסק הדין אציין כי המתנגדת לא הביאה ולו ראשית ראיה להוכחת טענת הזיוף. התרשמתי כי עדותו של הנוטריון הייתה עקבית, כנה ומהימנה וראיתי למכון לקבלה במלואה ולדחות גם הטענה בדבר זיוף חתימת המנוחה.
ח. סיכום:
- הוכח, כי המנוחה הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה.
- הוכח, כי עסקינן במנוחה אשר הייתה אישה חזקה ודעתנית.
- מעל הכל הוכח, כי הפגמים אשר נפלו בצוואה מבחינת שעת החתימה והמקום נבעו בשל התפתחות בלתי צפויה ולא כתוצאה מזיוף או מרמה. לפגמים ניתן הסבר סביר ובית המשפט מקבלו במלואו.
- כן הוכח כי היה קיים סכסוך בין המתנגדת לבין המנוחה המצדיק ומסביר לכאורה מדוע ערכה הצוואה כפי שערכה אותה.
- לא הובאה כל הוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדה של המבקשת אשר הביאה את המנוחה לעריכת הצוואה כפי שהיא.
- לאור כל המפורט והמבואר לעיל, ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה נדחית.
- משכך ומשנדחתה ההתנגדות ולאור ההתנהלות הדיונית הכללית של המתנגדת, ריבוי הדיונים, הבקשות, העתירות בעניין האיכון והארכת ההליכים, אני רואה לנכון לחייב המתנגדת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ לידי התובעת באמצעות באת כוחה וזאת תוך 30 יום מהיום.
- צו קיום צוואת המנוחה יינתן במסמך נפרד.
- המזכירות תמציא פסק הדין לכל הצדדים בדואר רשום ותסגור כל התיקים.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, יום רביעי כ"ה טבת תשע"ו, 6 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.
חתימה