התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה למונית שנפגעה ממהמורה שהייתה ברחוב יפת בתל אביב, הנמצא בתחום שיפוטה של הנתבעת.
הצדדים:
התובע:
התובע היה הבעלים בפועל של מונית מסוג מרצדס מספר רישוי 8280001 (להלן: "המונית" או "הרכב")שהייתה מעורבת בתאונה, והוא היה זה שנהג בה במועד האירוע.
הנתבעת:
הנתבעת הינה העיריה אשר בתחום שיפוטה אירעה התאונה, ואשר לטענת התובע נגרמה עקב רשלנותה של הנתבעת בנקיטת אמצעי זהירות בעת ביצוע עבודות בכביש אשר נמצא בתחום שיפוטה.
תמצית טעונת הצדדים:
תמצית טענות התובע:
החבות:
לטענת התובע נסע הוא ביום 10.8.14 בלילה ברחוב יפת בתל אביב. כביש זה נמצא בתחום שיפוטה ותחת אחריותה של עירית תל אביב. לטענתו, במועד זה נערכו עבודות בכביש, אך לא ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים למניעת פגיעה ברכבים העוברים בכביש, שהיה משובש עקב העבודות. לטענת התובע, במהלך נסיעתו בכביש, באותו לילה, עלה רכבו על מהמורה שהייתה בכביש, עקב כיסוי בור שנפתח במסגרת העבודות בכביש שבוצעו ידי הנתבעת או מי מטעמה. התובע לא יכול היה לראות את הבור כי הוא כוסה, מבלי שהיו תמרורי אזהרה מקובלים למניעת הנסיעה מעליו. כתוצאה מהמכה שקבלה המונית, לא יכול היה התובע להמשיך בנסיעה ונאלץ להזמין גרר. לטענתו הנתבעת התרשלה בדרך עריכת העבודות בכביש ומכאן שיש לראותה כאחראית לנזק שנגרם למונית.
הנזק:
התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי מטעמו ולפיה כתוצאה מהתאונה הרכב הגיע למצב של "אובדן מוחלט" ומכאן שעל הנתבעת לפצות את התובע בערך הרכב בהתאם למחירון לוי יצחק.
התובע, לטענתו ניסה לתקן את הרכב בעזרת מכונאי קרוב משפחה, אך לאחר שניסיון זה לא צלח, הזמין שמאי אשר בדק את הרכב ומצא כי הרכב נפגע והגיע למצב של "אובדן מוחלט".
התובע, לטענתו, פנה לנתבעת על מנת שתפצה אותו (מכתב סוכנות ביטוח "ביטוחים יפים" מיום 3.9.14 שצורף לכתב התביעה להלן: "מכתב סוכנות הביטוח"). הוא העמיד את הרכב לרשותה לצורך בדיקה והשאיר אותו בחצר ביתו כשמונה חודשים. הנתבעת התעלמה מפניות התובע ואף לא שלחה שמאי מטעמה לבדוק את הרכב. בעקבות דיון שהתקיים בבית המשפט ביום 6.5.15 בו נטען כנגד התובע שלא קיזז מסכום תביעתו את ערך השרידים, החליט התובע למכור את השרידים. רק לאחר שהשרידים נמכרו בקשה הנתבעת לבדוק את השרידים על ידי שמאי. לטענת התובע הוא לא זוכר למי מכר את השרידים ואין לא כל אסמכתה לזהותו. כל שזכור לו הוא, שמדובר באדם שהגיע מהצפון.
לאור האמור, לעיל טוען התובע ,כי הוא זכאי לפיצוי עבור הנזק שנגרם לו בהתאם לחוות דעת השמאי שהוגשה על ידו. הנתבעת אשר התעלמה מפנייתו במשך חודשים רבים ,ואף לאחר שכבר הוגשה התביעה לא מצאה לנכון לשלוח שמאי לבדוק את הרכב, מנועה מלטעון כל טענה כנגד מכירת השרידים בשלב שנמכרו.
תמצית טענות הנתבעת:
יריבות:
מלכתחילה טענה הנתבעת ובצדק כי אין יריבות בינה לבין התובע שכן הרכב לא היה רשום על שמו. בעקבות טענה זו של התובעת נערכה בדיקה עוד לפני דיון ההוכחות. בעקבות בדיקה זו הובהר כי הרכב היה שייך לאחיו של התובע. אח זה נפטר ולכן דרשתי להגיש צו ירושה. בצו הירושה נקבע כי המונית שייכת לאלמנתו של האח. התובע הגיש תצהיר מטעם האלמנה בו הצהירה כי המונית שייכת בפועל לתובע . הנתבעת בהודעה מיום 12.7.15 הודיעה שהיא מקבלת את הודעת התובע כי הוא הבעלים בפועל וכך נקבע בהחלטתי מאותו יום. לאור האמור לעיל אין מחלוקת על כי קיימת יריבות בין התובעת לנתבעת.
חבות:
לטענת הנתבעת התובע הוא זה שגרם לנזק בדרך נסיעתו. לטענתה עובדיה או העובדים מטעמה נהגו בצורה סבירה. הנתבעת איננה כופרת בכך שהיו עבודות בכביש, אך לטענתה הבור שנוצר במהלך עבודות אלו כוסה כמו שצריך בהתאם לכללים המקובלים, והראיה לכך הינה שמכוניות רבות עברו במקום ולא נפגעו. בנסיבות אלו אין להטיל על הנתבעת כל אחריות לקרות התאונה.
הנזק:
לטענת הנתבעת מדובר בנזק הנמוך באופן משמעותי מזה הנתבע. לטענת הנתבעת התובע גרם לה לנזק ראייתי כאשר מכר את שרידי המונית ולמעשה מנע מהנתבעת את האפשרות לבצע בדיקה פיסית של המונית על ידי שמאי, והיא נאלצה להסתפק בחוות דעת על סמך מסמכים ותמונות. לטענת הנתבעת, התובע אף לא מסר פרטים למי נמכרו השרידים, כך שלא ניתן היה לנסות ולאתרו. לתובע אף לא הייתה קבלה או כל אסמכתא אחרת מהגרר שגרר את הרכב ממקום האירוע לביתו.
לחלופין ולאור חוות הדעת מטעם הנתבעת, שהוגשה בהתאם לאישור בית המשפט, מדובר בנזק נמוך בהרבה מזה הנתבע, ויש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, על זו שהוגשה על ידי התובע.
לאור האמור לעיל יש לדחות את התביעה.
דיון והכרעה:
המונית לטענת התובע , נפגעה ממהמורה שהייתה ברחוב יפת בתל אביב. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כי באותם ימים הנתבעת ביצעה ,בין בעצמה בין באמצעות קבלן מבצע, עבודות בכביש. אין אף מחלוקת שבמסגרת עבודות אלו נוצר בור בכביש שכוסה באופן זמני עם סיום העבודה באותו יום. כתוצאה מכך נוצרה מהמורה ממנה נפגעה המונית. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר ששמעתי את העדים בדיון שהתקיים בפניי , אני מקבלת את עדות התובע על כי נסע באותו לילה בכביש ועלה על מהמורה שגרמה לפגיעה במונית.
המחלוקת המהותית בעניין החבות מתמקדת בשאלה האם נהגה הנתבעת בהתאם לכללי הזהירות הנדרשים בעת עבודה בכביש, או לחלופין האם היה זה התובע שנהג בחוסר זהירות, לא הבחין בנעשה בכביש וגרם למונית בה נהג להיפגע.
לאחר ששמעתי את הצדדים והמומחים מצאתי לקבל את גרסת התובע כי נפגע מבור שנוצר בכביש. הבור נוצר בעת ביצוע עבודות בכביש וכוסה בסוף יום העבודה. במקום לא היו תמרורי אזהרה כמקובל במקום בו מבוצעת עבודה, והמקום אף לא גודר. גם הנתבעת עצמה הבינה, לאחר התאונה ,שיש לגדר את המקום ולהתריע על קיומו של המפגע, וכך שנעשה על ידה לאחר האירוע הנדון. ממכלול הראיות עולה שהנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים בעת ביצוע עבודות בכביש. במקרה הנדון התרשלה הנתבעת במילוי תפקידה הן לאור העובדה שהכיסוי שהושם על הבור לא היה מתאים והן בשל העדרם של תמרורי אזהרה על המפגע.
צודקת הנתבעת בטענתה שכביש לא יכול להיות סטרילי ושהעירייה לא יכולה להעמיד שומרים בכל
רחבי העיר לשמור על רחובותיה ומדרכותיה. אני מקבלת את דברי הנתבעת כי היא פועלת בהתאם
לתלונות שמתבלות במוקד העירוני ואין לה דרך להיות בכל מקום כל הזמן. יחד עם זאת אחד
התפקידים של העיריה הוא לדאוג לתחזוקה שוטפת של הכבישים והמדרכות. מהי רמת
האחריות שחובה זו מטילה על העירייה איננה רלוונטית לתביעה שבפניי, שכן במקרה הנדון יש
לבדוק מהי חובת הזהירות הנדרשת מהעירייה מקום בו מבצעת היא עבודות בכביש.
חובת הזהירות החלה על העיריה נידונה בפסיקה ואביא ציטוט אחד מע"א 2203/00 הדר חברה
לביטוח ואח' נ' לאה משולם (מחוזי- ת"א) (ניתן ביום 30.12.02), נאמר מפי כב' השופטת מ'
רובינשטיין (דעת רוב) כך:
"כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש, אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקום בלתי מואר. במקרה שכזה תהא העירייה נושאת באחריות משפטית לכך שלא יהיו מהמורות, בורות וסדקים מהותיים כגון זה שבפנינו.....".
הדבר נכון על אחת כמה וכמה בענייננו, כאשר העיריה הייתה מודעת לכך שהיא מבצעת עבודות בכביש אשר במסגרתם נפתח בור שכוסה בסוף יום העבודה. במקרה כזה היה על העירייה הן לדאוג לכיסוי נאות והן לאמצעי אזהרה וגידור המקום, דברים שלא נעשו , כפי שניתן ללמוד מעדותו של העד מטעם העיריה שהינו מהנדס בכיר אשר העיד כדלקמן:
ש. שילוט גם קשה לשים
"...קבלן סגר עם מצע. ויש ירידה ונכנס מים. מתי שאתה נוסע, אתה נותן ברקס, ומצע הולך.
ש.ב : מה שאתה אמור שהמצע יותר בקלות נפתח החור.
ת.: כן אבל לא יותר מ- 6-7 ס"מ. באתי ב-6 בבוקר, וראיתי ועוד פעם הזמנתי קבלן"
ובהמשך:
ש.ב: כשבאת בבוקר נתת הוראות לעשות תיקון נוסף?
ת: כן, נתתי הוראות לתקן את כל הכביש עם אספלט חם"
(פרוטוקול עמוד 18 ובמיוחד שורות 14,16 ו 21).
גובה הנזק:
התובע הגיש חוות דעת מומחה אשר בדק את הרכב בביתו מספר ימים לאחר התאונה. הנתבעת, לעומתו נאלצה להסתפק בחוות דעת שהוכנה על סמך מסמכים בלבד, שכן בקשתה לבדיקת הרכב נעשתה רק בחודש יוני 2015 לאחר מכירת השרידים. השרידים לא אותרו ולא ניתן היה לבדוק אותם. הפער שבין חוות הדעת הוא מהותי ביותר הן בסכום והן במהות הנזקים.
הנתבעת טענה שנגרם לה נזק ראייתי ויש לקחת זאת בחשבון במתן המשקל הראייתי לחוות הדעת, במיוחד במתן משקל ראייתי של ממש לחוות הדעת שהוגשה מטעמה למרות שהשמאי מטעמה לא בדק את הרכב פיסית. אין ספק שנגרם נזק ראייתי במקרה הנדון, אך עיקר האשם בכך מוטל על הנתבעת. התובע פנה לנתבעת מיד לאחר התאונה במכתב שנשלח מטעמו על ידי סוכנות לביטוח "ביטוחים יפים" מיום 3.9.14, ואשר הופנה לעירית תל אביב (צורף לכתב התביעה). במכתב זה צוין במפורש "רכבו של מבוטחנו נפגע בחלקו התחתון. בזמן שיפוץ הכביש לא הוצבו תמרורים בדרך הכביש. בחוות דעת השמאי ישנה הערה על הורדת הרכב מהכביש". בחוות דעת השמאי מיום 29.8.14 ציין השמאי "הנזק הינו מעל ל- 60 אחוז לכן יש צורך לבטל את רישום הרכב. יחד עם זאת הרכב טרם הורד על ידינו ואנו מאפשרים לנתבעים לבדוק ו/או להשיג חלפים זולים. במידה ולא יימצאו חלפים על ידי הנתבעים ו/או לא יהיו בקשר עם משרדנו הרכב יורד מהכביש כאובדן כללי גמור". זה היה הזמן הנכון לבדוק את הרכב בין אם קיימת מחלוקת בעניין החבות ובין אם לאו. הנתבעת, במקרה הנדון, בחרה להתעלם. גם לאחר שהוגשה התביעה לבית המשפט לא מיהרה הנתבעת לבדוק את הרכב ולהכין חוות דעת לאחר בדיקה פיסית. התובע מכר את השרידים רק לאחר הדיון שהתקיים ביום 6.5.14 ולאחר שנטען כנגדו שלא קיזז את ערך השרידים מסכום תביעתו. רק לאחר מכירת השרידים בקשה הנתבעת לבדוק את הרכב לצורך הכנת חוות דעת. בנסיבות המקרה הנדון אני דוחה את טענת הנתבעת על כי נגרם לה נזק ראייתי, שכן היא זו שהביאה מצב זה על עצמה. היה לה די והותר זמן לבדוק את הרכב. אוסיף ואציין כי עצם מתן ההיתר להגשת חוות דעת על ידי הנתבעת, היה לפנים משורת הדין במועד בו הוא התבקש, ואף התרתי לנתבעת להגיש את חוות הדעת ללא בדיקה פיסית בנסיבות שנוצרו, אך אין בהיתר זה , שהיה לפנים משורת הדין ,משום קבלת טענת הנתבעת על הנזק הראייתי שנגרם לה, שכן היא הוזמנה לבדוק את הרכב בחודש ספטמבר 2014 עוד לפני הגשת התביעה , ומשבחרה לא לעשות זאת אין לה להלין אלא על עצמה. התובע, מצדו, נהג בהגינות כאשר יידע את הנתבעת מיד לאחר התאונה על הנזק שנגרם והזמין אותה לבדוק את הרכב ואף לנסות ולהקטין את הנזק על ידי איתור חלפים על ידה. יחד עם זאת תמוהה התנהלות התובע אשר לא יכול היה לאתר את קונה השרידים זמן קצר לאחר המכירה.
בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי גובה הנזק, כאשר שמאי התובע מחד טוען כי מדובר בנזק של "אובדן מוחלט", בעוד, מאידך, השמאי מטעם הנתבעת טוען שמדובר בנזק של אלפי שקלים בודדים, נזק שלא מצדיק השבתת הרכב.
אין ספק שחוות דעת המבוססת על בדיקה פיסית של הרכב עדיפה על זו המבוססת על מסמכים בלבד. מכאן שמלכתחילה הייתה לחוות הדעת של התובע עדיפות על זו של הנתבעת. השמאי מטעם התובע מצא שנגרם נזק ל: "פיקוד ואקום לדלתות, מדחס אויר תש' לבולמים, תושבת תיבת הילוכים, תושבת מנוע, מגיני מנוע תחתוניים, בולם אח' ימ', משולש קד' ימ', מחשב לנעילה מרכזית, רדיו מסך פיקוד וכן רשימת החלפים להחלפה המופיעה בהערכתנו ניזוקו וטעונים החלפה " השמאי מטעם הנתבעת קבע לגבי רובם של החלקים שצוינו על ידי השמאי מטעם התובע "לא רלוונטי לאירוע" ",לא הוצג נזק", והעריך את הנזק הרלוונטי בסך של 3,885.74 ₪ בגין נזק למעגל חשמלי למגן , פו"ה מגן קדמי, צבע מגן קדמי, מגנים למנוע וגיר תח'.
לאחר עיון בחוות הדעת ולאחר ששמעתי את עדות השמאים בדיונים שהתקיימו בפניי מצאתי שיש לקבל את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע. שמאי הנתבעת הודה ברוב הגינותו שאין הוא נוהג להכין חוות דעת מבלי לבדוק את הרכב פיסית ועשה זאת במקרה הנדון רק לאחר שהתקבל אישור בית המשפט. מתברר שאכן קיימת בעיה לעריכת חוות דעת על סמך תמונות ומסמכים בלבד. אני מאמינה שהשמאי מטעם הנתבעת לא ראה בתמונות נזקים שנקבעו על ידי שמאי התובע ומכאן שקבע "לא הוצג נזק". לאחר ששמעתי את שמאי התובע שבדק את הרכב פיסית מצאתי אותו אמין ומקצועי ואני מקבלת את חוות דעתו הן לגבי בדיקת הנזק עצמו כפי שראה אותו במו עיניו והן לגבי הרלוונטיות לתאונה שאירעה. דוגמא מהותית למחלוקת שהתעוררה בין השמאים ואשר בבדיקה הייתה נמנעת היא ההתייחסות למערכת המולטי מדיה. שמאי התובע כינה זאת כ"רדיו" ושמאי הנתבעת בצדק טען שהנזק המוערך מוגזם. בחקירת השמאי מטעם התובע התברר שכוונתו הייתה לכל מערכת המולטי מדיה הכוללת גם רדיו, אך בעיקר את מערך הפיקוד הממוחשב כולו. עיון מדוקדק בחוות דעתו של שמאי התובע מעלה שההתייחסות אכן הייתה לכל לוח הפיקוד ולא רק לרדיו דיסק. שמאי הנתבעת ברב הגינות העיד שהסכום הנתבע לכל מערכת הפיקוד הנכללת במערכת ה"מולטי מדיה" סביר. דוגמא זו מהווה פרט המעיד על הכלל בהתייחס לשתי חוות הדעת.
הבדל משמעותי נוסף בין חוות הדעת מתייחס לערך השרידים, בעוד שמאי התובע העריך את השרידים בסך של 6,600 ₪ כ- 8% מערך הרכב , שמאי הנתבעת הביא הצעות מחיר בערך של מחצית מהסכום בו מוערך הרכב במחירון של לוי יצחק, דהיינו על סך של 41,000 ₪. מבלי להיכנס לשאלה הפרוצדורלית של הגשת ההצעות שלא על ידי עורכם, הרי שבמקרה הנדון הן אינן רלוונטיות, שכן במועד עריכת חוות הדעת השרידים כבר היו מכורים, והדבר היה ידוע לנתבעת. לאור הפערים הגדולים שבין הסכום בו הוערכו השרידים על ידי שמאי התובע לבין הסכומים המוצגים בהצעות שצירף שמאי הנתבעת אתייחס שוב בקצרה להשתלשלות ה עניינים שהובילו למכירת השרידים במקרה הנדון. מלכתחילה פנה התובע לנתבעת ובקש פיצוי בגין הנזק שנגרם לו כאשר המונית הייתה עדיין אצלו בחצר לתקופה של חודשים רבים נוספים. הנתבעת לא נצלה זמן זה לא לבדיקת שמאי ולא למכירת השרידים במחיר הגבוה, אשר לטענתה ניתן לקבל בגינם. הנתבעת בחרה להתעלם. גם לאחר הגשת התביעה לא בקשה הנתבעת לבדוק את המונית. ההיפך הוא הנכון. בדיון הראשון שהתקיים בפניי ביום 6.5.15 טענה ב"כ הנתבעת כי התובע לא קיזז מסכום התביעה את ערך השרידים . אין ספק שהנתבעת צדקה בטענתה שעל התובע לקזז את ערך השרידים ולהקטין את נזקו. באותו דיון השיב ב"כ התובע כי "הוא (התובע – ח.ק.) ינסה למכור את השרידים" (עמוד 1 שורה 17 לפרוטוקול מיום 6.5.15ׂׂׂׂ (
דהיינו, הנתבעת התעלמה מפניית התובע לבדיקת הרכב מיד לאחר התאונה בספטמבר 2014 כאשר נשלח אליה מכתב סוכנות הביטוח ,ואף לאחר שידעה שהתובע עומד למכור את השרידים, העלתה את הבקשה להגשת חוות דעת מטעמה רק בדיון מיום5.7.15. לפנים משורת הדין נעתרתי לבקשה זו ואף נעניתי לבקשות לדחיית מועד הדיון לצורך הגשת חוות הדעת, אך העדר השרידים, במקרה הנדון לא נבע מהתנהלות בלתי הוגנת של התובע .
לסיכום אציין כי לאחר ששמעתי את שני השמאים מצאתי להעדיף את חוות הדעת של שמאי התובע. לא השתכנעתי כי מדובר בנזק של אלפי שקלים. יתכן ושמאי הנתבעת הגיע למסקנה זו מאחר ולא בדק את הרכב פיסית, אך לא השתכנעתי כי השגותיו על חוות דעת שמאי התובע מבוססות. במקרה הנדון, כפי שכבר ציינתי, אין לה לנתבעת אלא להלין על עצמה על כך שאחרה את המועד לבדיקה פיסית של הרכב. הגשת חוות הדעת מטעמה, בשלב שהוגשה, גם היא הייתה לפנים משורת הדין. גם בהנהלות התובע קיימות מספר תמיהות, הן בגרירת הרכב לביתו והניסיון לתקנו באופן עצמאי, והן מכירת השרידים ללא כל אסמכתא. למרות תמיהות אלו מצאתי לקבל את עדות התובע שהייתה אמינה בעיני. לתובע לא היה ביטוח מקיף והוא ניסה להקטין את ההוצאות בגין התיקון, ניסיון שבסופו של דבר נכשל, אך התרשמתי מכנותו של התובע. כמו כן התרשמתי מאמינותו ומקצועיותו של השמאי מטעם התובע . לאור האמור לעיל אני מקבלת הן את עדות התובע והן את חוות דעת השמאי מטעמו.
מצאתי כנכונה את קביעת השמאי מטעם התובע שכתוצאה מתאונה הרכב הגיע למצב של "אובדן מוחלט". בנסיבות אלו יש לפצות את התובע בהתאם לערך הרכב. בעניין זה לא הייתה מחלוקת בין השמאים ואני קובעת כי ערך הרכב לצורכי פיצוי עומד על סך של 82,650 ₪. אני מקבלת את הערכת שמאי התובע לעניין השרידים וקובעת כי יש לקזז סך של 6,600 ₪.
עגמת נפש, הוצאות ונסיעות: התובע תבע בגין רכיב זה סל של 5,000 ₪ , אך לא צירף ולו קבלה אחת המתייחסת להוצאות ונסיעות ואף לא פירט לגבי רכיב עגמת הנפש. לגבי הוצאות ונסיעות ניתן לצרף אסמכתאות אשר מסכומם יש לקזז את ההוצאות בגין הרכב שהושבת. במקרה הנדון לא הוגש כל פירוט .
לגבי הטענה לעגמת נפש, הרי שפיצוי בגין ראש נזק זה בנזקי רכוש ניתן רק במקרים מיוחדים ואיננו ניתן כדבר שבשגרה. במקרה הנדון לא ניתן כל פירוט המצדיק סטייה מהמקובל.
לאור האמור לעיל התובע לא הוכיח ראש נזק זה ואני דוחה את התביעה בגינו.
סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 76,050 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן סך של 2,360 ₪ בגין שכר טרחת השמאי בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 30,000 ₪ אשר שולמו לתובע בהתאם להחלטתי מיום 5.7.15. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את סכום האגרה ששולמה בהתאם לקבלה , וכן החזר שכר העדות של השמאי בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ. התשלום יבוצע תוך 30 יום לידי ב"כ התובע.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.
