החזקת ילדים

לפנינו ערעור של פלונית (להלן: "האם") על פסק הדין מיום י"ז באב תשע"ו (02.8.2015).

בפסק הדין נשוא הערעור נקבע כי משמורת שלושת הילדים תועבר לידי האב, והאם תיפגש עם הילדים במרכז קשר בתיאום עם פקידת סעד.

המשיב בערעור הוא אבי הילדים (להלן: "האב").

כנגד פסק הדין הגישה האם בקשת עיכוב ביצוע, ובית הדין הגדול הוציא החלטה לפיה הוא מעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

תקצר היריעה מהכיל את החומר הרב שהצטבר בתיקי הצדדים מאז גירושיהם לפני כשבע וחצי שנים.

הצדדים אמנם התגרשו עם סידור הגט, אולם בפועל ממשיכים הם להתכתש ולהתנגח ביניהם, כאשר לדאבוננו הילדים נמצאים בתווך ומשמשים למרבה הצער כלי ניגוח להמשך המאבקים ביניהם.

א.   רקע כללי וטענות הצדדים

הצדדים התגרשו לפני כשבע שנים ולהם שלושה ילדים הנמצאים במשמורת האם.

האם שינתה לאחר הגירושין את אורח חייה כאישה חרדית ו'חזרה בשאלה' ואילו האב ממשיך לנהל אורח חיים חרדי, ומכאן ריבוי הקונפליקטים ביניהם בעניין הילדים. לצערנו, שני הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות בסוגיית המשמורת והסדרי הראייה ובסוגיית החינוך שיש להעניק לילדים. זו ליבת המחלוקת ביניהם, והאש המשתוללת כתוצאה ישירה ממחלוקת זו פוגעת בהם ובעיקר בילדיהם, ומאיימת לכלות בדרכה את אבני היסוד ההתפתחותיות הנחוצות לחינוך הילדים על מנת שיגדלו בריאים בנפשם ובערכיהם.

התקיים דיון בערעור ובו השמיעו הצדדים וב"כ את טיעוניהם והגישו חומר רב. ולהלן עיקרי טיעוניהם:

טענות האם

האם מבקשת להשאיר אצלה את המשמורת בהתבסס על המלצתם של אנשי מקצוע שכתבו שלוש חוות דעת מקצועיות בעניינם ולבטל את פסק הדין נשוא הערעור, שניתן לדבריה תוך חריגה והתעלמות מהתסקירים ומחוות הדעת המקצועיות שניתנו בהתאם להפניית בית הדין.

לטענתה, פסק הדין ניתן בדיין יחיד ולכן ניתן ללא סמכות.

עוד טוענת האם כי פסק הדין מתבסס על נתונים לא נכונים ולא בדוקים, והמוטיב הדתי שלו הוא הבסיס העיקרי בניגוד לנדרש על פי החוק והפסיקה האזרחית.

עוד מוסיפה האם לטעון כי האב זנח את הילדים למעלה מחמש שנים ולמרות שניתנה לו אפשרות להיפגש עמם, בחר להתנתק מהם ומסית אותם כנגדה. לדבריה, האב מקליט אותה ואת הילדים, משמיץ אותה ועוקב אחריה.

טענות האב

האב מבקש לדחות את הערעור ולהותיר את פסק הדין על כנו. לדבריו, ההחלטה ניתנה בסמכות מאחר והצדדים נשאלו ע"י הדיין בתחילת הדיון על קבלת סמכות לדון בעניינם בדיין יחיד, והם הביעו את הסכמתם המפורשת לכך.

עוד טוען כי לא ניתן לשלול ממנו להיות משמורן עקב מעשיה החמורים של האם. לדבריו, האם שנולדה וגדלה במשפחה חרדית חזרה בשאלה בצורה קיצונית, ואף מתנדבת בארגון "הלל" לחוזרים בשאלה ועושה שימוש בידיעותיה הדתיות 'כקרדום לחפור בו'.

לטענתו, האם חברה בכתות מיסטיות, כמו כת "[...]", ולדבריו היא 'אובדת בתהום הנשייה' וגוררת אחריה את הילדים בהתנהגותה. במסגרת חברותה בכת, לטענתו, משתתפת האם במפגשים בעירום בטבע לשחרור הנפש. האב מצרף תמונות מדף הפייסבוק של האם.

לטענת האב, האם מחללת שבתות וחגי ישראל בפרהסיה, לוקחת עמה את הילדים. מצרפת אותם למפגשים עם 'הכת' ובכך מבלבלת אותם במסר החינוכי. לדבריו, האם אינה מתחשבת בהמלצות אנשי המקצוע לשמירת שבת בפני הילדים. מצרף להוכחת דבריו תמונות מדף הפייסבוק של שניים מהילדים מצולמים כאשר פלג גופם העליון בעירום בראש השנה.

לטענתו, האם עושה שימוש בסחר בסמים. מצרף תמונות ממעקב שנעשה בחדר המדרגות ובו נצפו לא פחות משלושה עשר גברים עולים לביתה. עוד מצרף גזר דין של בית המשפט על בן זוגה של האם שנשפט בשלוש עברות של סחר בסמים מסוכנים והאם הייתה ערבה לו.

עוד טוען האב כי האם נקטה באלימות פיזית כלפיו, ומצרף להוכחת דבריו הרשעה מבית משפט. כן הוא טוען לאלימות מילולית הכוללת קללות וגידופים, ומצרף לשם כך תמליל שיחות.

לטענתו, האם מפרה החלטות בית הדין בעניין מקום הלימודים, הסדרי ראייה, ופרסום תקשורתי לפסקי הדין בניגוד להוראות בית הדין. הוא מצרף החלטות בית הדין ופרסום תקשורתי שנעשה ע"י האם.

האב מוסיף וטוען, שהאם מזניחה את הילדים ומתנהגת באגוצנטריות עם ילדיה, וכן טוען כי האם מסיתה את הילדים כנגדו.

ב.   סקירת ההליכים המשפטיים והתנהלות הצדדים

עתה נסקור בקצרה את התנהלות הצדדים בבית הדין:

א.  בתאריך כ"ה באלול תשס"ח (25.9.2008) הופיעו הצדדים בפני בית הדין קמא, הביעו הסכמתם להתגרש בהתאם להסכם גירושין שאושר בבית המשפט, והותירו את נושא הרכוש והילדים להכרעת בית הדין. במסגרת הסכם הגירושין בין הצדדים הוסכם כי עניין הרכוש, משמורת הילדים ומזונות האישה ימסרו לסמכותו של בית הדין הרבני, וכי עניין מזונות הילדים יהיה בסמכות בית המשפט.

ב.   בתאריך כ"ז בתמוז תשס"ט (19.7.2009) ניתנה החלטת בית הדין – לבקשת האב לקיום הסדרי הראייה המופרים ע"י האם – ובה ציווה על האם להראות את הילדים לאב בהתאם להסדרי הראייה שנקבעו והתרה באם שיטיל קנס בסך חמש מאות ש"ח על כל הפרה.

ג.   בתאריך י"ח באלול תשס"ט (7.9.2009) ניתנה החלטה נוספת ברוח זו.

ד.   בתאריך ג' בחשוון תש"ע (21.10.2009) ניתנה שוב החלטה בעניין זה.

ה.  בתאריך י' בניסן תש"ע (25.3.2010) ניתנה החלטה בבקשת האם לביטול פסק דין של קבלת הילדים לליל הסדר אצל האב, ובית הדין העיר לה על בקשתה זו שניתנה לאחר שנה מיום מתן פסק הדין ודחה את בקשתה.

ו.   בתאריך 13.5.2010 הוגשה שוב בקשה דחופה של האב בעניין הפרת הסדרי ראייה ע"י האם.

ז.   בתאריך 11.10.2010 הוגשה תגובת האם ובה הכחשת טיעוני האב בצירוף מכתב ממנהלת המעון שבו שוהים הילדים.

ח.  בתאריך 12.6.2013 הגיש האב בקשה למינוי פקידת סעד לחידוש הסדרי ראייה.

ט.  בתאריך ב' באב תשע"ג (10.7.2013) ניתנה החלטה למינוי פקידת סעד והזמנת תסקיר בדחיפות.

י.   בתאריך כ"ד באדר תשע"ד (26.3.2013) הופיעה האם בליווי שוטר והצהירה בפני בית הדין: "אני והילדים חילוניים ולא שומרים שבת. אנחנו חופשיים. אני משמורנית יחידה." בית הדין ציין בפניה כי הוא רואה בחומרה את פעולותיה החד צדדיות.

יא. בתאריך א' בניסן תשע"ד (1.4.2013) התקיים דיון לבקשת האב. במהלך הדיון הצהירה האם: "אין לי מושג על אותה הכת, יצאתי עם הילדים בר"ה לכפר נופש [...] הקמנו את האוהלים לפני ר"ה. אינני דתית. הילדים גדלים רק אצלי. האב לא רואה אותם במשך חמש שנים. האב לא יכול להתנגד לחינוך שלי כשהוא לא משלם עבורם מזונות [...] הילדה שמופיעה בתמונה שמציג ב"כ האב. היא אוכלת שם ספגטי, אני לא יודעת מי צילם את התמונה [...] הילדים שמעו תקיעת שופר בר"ה. הילדה הורידה את החולצה ואכלה" (שורות 9–13).

במהלך הדיון הצהירה ב"כ האם "הבת הגדולה הייתה שנה אחת בחב"ד, ואח"כ בממ"ד. הייתה לה בעיה חברתית. האם גידלה את הילדים לבד ויכלה לשלוח אותם להיכן שתרצה. בכל זאת היא רשמה אותם למוסדות דתיים" (שורות 43–44).

יב. בתאריך הנ"ל ניתנה החלטה שכל צד יגיש שמות של שלושה מומחים. וכמו כן הורה בית הדין לאסור על האם לשנות מקום הלימודים של הקטינים ללא אישור בית הדין.

יג.  בתאריך ל' בניסן תשע"ד (30.4.2014) ניתנה החלטה – לאור התנגדות האם למינוי מומחה – להפניית הצדדים לד"ר פרישטיק על חשבון האב. בית הדין התרה באם שאם לא תשתף פעולה ישקול בית הדין לקנסה.

יד. בתאריך י"ט בסיון תשע"ד (17.6.2014) ניתנה החלטה נוספת של בית הדין בהאי לישנא:

"לאחר העיון בבקשת האם ובתגובת האב, החלטנו לדחות את בקשת האם. האם מתעתעת באב ובבית הדין וחוזרת בה מכל סיכום שנעשה עמה, ובכך מעכבת את הבירור החיוני. מורים לאם לפנות לאלתר למכון 'דעה' להסדיר את חלקה בתשלום. אם לא תעשה כן ישקול בית הדין לקנוס אותה בגין העיכוב לפי פקודת ביזיון בית הדין."

טו. בתאריך כ"א באלול תשע"ד (16.9.2014) התקיים דיון נוסף לאחר שהתקבלה חוות הדעת של מכון "מרכז דעה". בית הדין העיר בראשית הדיון כי הוא רואה בחומרה את מעורבותה של תחקירנית בעניין התלוי ועומד בפני בית הדין, ושיש בכך משום ניסיון להשפיע בדרכים לא כשרות על ההליכים המשפטיים.

ב"כ האם בתגובה השיב כי "האם היא אשת ציבור והתחקירנית של ערוץ 2 מלווים אותה". בית הדין קבע כי קיים על פי חוק קיים חיסיון על התיק, וכי מדובר בענייניהם הפרטיים של הקטינים ולא עניין ציבורי. ב"כ האם הגיב שעניין כזה הוא עניין ציבורי, יש החלטות של בית הדין שלא מקובלות עליו.

טז. ב"כ האב העלה הסתייגויות על חוות הדעת, ובעיקר טען על הפרות האם את החלטות בית הדין להעברת הבן [ט'] לחינוך ממ"ד מבלי להודיע לאב בניגוד להחלטת בית הדין, ואת טענותיו בעניין חילול שבת וחגי ישראל של האם עם הילדים. האם הצהירה: "יצאתי מלהיות חרדית [...] לא חשוב לעניין אם אני מסיעה את הילדים בשבת". ב"כ האם טען כנגד הסתת האב את הילדים כלפי האם, כפי שציינו בחוות הדעת ובתסקירים. האם חזרה בה ממה שהצהירה שהיא חילונית ונוסעת בשבת, ואמרה "אני לא נוסעת בשבת" (שורה 56). ב"כ האב העיר כי בתסקיר צוין כי היא כן נוסעת בשבת עם הילדים.

יז.  בתאריך כ"ו באלול תשע"ד (21.9.2014) ניתן פסק דין מנומק ומפורט, ובו נאמר כי:

"האם עצמה אישרה בדיון את התמונה בה נראית הבת כשפלג גופה העליון חשוף, אך אמרה שאינה יודעת מי צילם את התמונה.

בדיון שלאחריו אישרה שהייתה עם הילדים שלושה ימים במהלך חג הפסח בקמפ וב'אשרם במדבר', והסבירה:

'אשרם במדבר מארגן פסטיבלים. בשבועות הם מארגנים פסטיבל עירום אני לא קשורה לזה, זה אתר קמפינג זול ולכן מארגנים שם פסטיבלים'.

יתר על כן, האם יצרה במכוון ניגוד חריף בין דרישות מוסדות החינוך ובין הופעתה והופעת הילדים בכיתה, וזאת כדי ליצור מצב בו "יזרקו" הילדים ממוסדות החינוך והיא תוכל להעבירם בהדרגה למוסדות חינוך חילוניים [...]. האם לא ניסתה להתאים את לבושן של הבנות אפילו לדרישות המינימליות של בי"ס ממ"ד. כך מציינת מנהלת ביה"ס".

לאחר מכן ציטטו קטעים מתסקירים ומחוות הדעת ובמסקנתם קבעו כי על שני ההורים לקבל הדרכה מקצועית כיצד להתמודד עם מצוקתם של הילדים ולסייע להם, ולהימנע ככל האפשר מיצירת מאבקים וקונפליקטים בחיי הילדים. על האם להפנים שלילדים יש הורה נוסף והוא האב, ולתת לו ולהשקפת עולמו מקום בחייהם. כמו כן עליה לתקן את הבלבול שיצרה אצלם ביחסם לדת [...] ואילו על האב להימנע מדיבורים כנגד האם, ללמוד להציב גבולות לילדים ולהימנע מיצירת קונפליקטים נוספים בחייהם.

האב כאמור מבקש את המשמורת על כל הילדים, אלא שעדיין עומדים בפניו כמה קשיים: ראשית, כאמור בתסקיר, הילדים עצמם אינם מעוניינים בכך, וכפי הנראה מחוות דעת של הגב' גרשנזון, האב עצמו ומשפחתו החדשה אינם ערוכים לכך.

נפסק ברוב דעות כי מאמצים את המלצות פקידות הסעד להסדרי ראייה, מטילים חיסיון על ההליכים בתיק ואוסרים על הצדדים להעביר ו/או לפרסם מידע כל שהוא מן התיק לגורם אחר, פונים לגב' גרשנזון להשלים את חוות הדעת בנוגע לדרישת האב למשמורת משותפת וממליצים למנות מתאם הורי מוסכם.

דעת המיעוט הייתה:

"לאור חוות דעת של העו"ס והפסיכולוגית בה קבעו באופן נחרץ שהאם לא מודעת לקונפליקט בו נמצאים הילדים – עקב השינוי באורח חייה שנקטה בו נקרעים הילדים בין חינוכם ובין הוריהם, ואכן ביה"ד התרשם גם בדבריה הבוטים בבית הדין וגם בדרך לנקוט בפעולות חוץ לביה"ד בראש כל חוצות במגמה להשפיע על ביה"ד.

ולכן, יש להחליט כי המשמורת תעבור לאב והעברתם תיעשה בהדרגה."

יח. בתאריך כ' בתמוז תשע"ה (7.7.2015) התקיים דיון נוסף בפני דיין יחיד לאחר שהצדדים קיבלו עליהם את קיום הדיון כך. האב חזר וטען כי ילדיו בסכנה ממשית של הפקרתם ע"י האם, וכן סכנה חינוכית לילדים בעקבות התחברותה לכתות – שם היא מבלה עם הילדים בחגי ישראל. עוד מציין להפרות חוזרות ונשנות של האם להחלטות בית הדין, ועל כך שהיא מגייסת את התקשורת כנגד בית הדין.

האם הצהירה כי היא מסורתית, אולם לשאלת בית הדין האם היא שומרת שבת השיבה: "אני לא יודעת מה זה נקרא שמירת שבת, כשאני נמצאת לבד אני נוסעת בשבת". בהמשך אומרת: "אני שומרת שבת. יש קידוש ודברי תורה שהילדים הילדים מספרים." לאחר שב"כ האב מעיר למה שצוין בתסקיר, היא מתקנת את עצמה ומודה: "כשהשבת לא מוכנה אני מסיעה אותם בשבת."

יט. בתאריך י"ג באב תשע"ה (29.7.2015) התקיים דיון נוסף ובו שוב חזרו הצדדים על טענותיהם. בדיון זה שמע בית הדין את אשת האב ואת הסכמתה לקבל את ילדי הצדדים ולטפל בהם כמו בילדיה. כמו כן ציינה כי הכינה מקום בעבור הילדים. בית הדין התרשם מדבריה ומכך שהבית ערוך יותר לקבל את הילדים מהתקופה בו נערך התסקיר.

כ.   בתאריך י"ז באב תשע"ה (2.8.2015) ניתן פסק דין של אב"ד ששמע את הצדדים והורה על העברת המשמורת לאב. בנימוקיו ציין להתרשמותו ששהיית הילדים אצל האם גורמת לבלבול אצל הילדים ולסיכון, כפי שכתב, מאחר שהאם חיה בעבר – כפי שעולה מהחלטות ביהמ"ש־ עם סוחר סמים.

כא.            בפסק הדין שב וחזר בית הדין על הוראתו לאסור על הצדדים להעביר או לפרסם מידע כל שהוא מן התיק לגורם אחר, מעבר לערכאות המשפט. על פסק דין זה נשוא הערעור אנו דנים.

כב. לפנינו הונח חומר ובו האם המערערת התראיינה באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות אודות פסק הדין, ובו צוטט בשמה: "אין מצב שזה יעבור, הילדים שלי אומרים שהם מוכנים לחיות במחתרת ובלבד שלא יאולצו לעבור לאבא שלהם." עוד צוטט: "אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה. זה לא יעבור אני לא אתן לזה לקרות. לא אתן לאף אחד לפגוע בילדים שלי." נציין כי שם האם הוחלף לשם בדוי, אולם שם אב"ד והפרטים מפסק הדין פורסמו.

כג. לפנינו הונח חומר מתועד מדף הפייסבוק של האם ובו התקשרויות שלה עם כת מיסטית, תמונות כאשר פלג גופה העליון בעירום. ותמונה על אופי בעייתי של אותם מפגשים, וכפי הנראה גם תמונות שלה מבלה בחברה של המתהלכים בלבוש חושפני ביותר. עוד נראים שניים מהילדים כאשר פלג הגוף העליון שלהם חשוף.

ג.    סמכות בית הדין לדון בדיין יחיד

תחילה נתייחס אל טענת האם כי פסק הדין ניתן בדיין יחיד ללא סמכות. מבדיקת פרוטוקול הדיון מיום כ' בתמוז תשע"ה (7.7.2015) שורות 3־2, עולה כי הדיין שאל את הצדדים בראשית הדיון האם הם מקבלים את סמכותו לדון בעניינם כדיין יחיד, והם השיבו בחיוב כי הם "מקבלים עליהם סמכות דיין יחיד."

אשר על כן לפי סעיף 8 (ב) (3) לחוק הדיינים, תשט"ו־1955 – "[...] כל עניין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין אחד", מוסמך היה בית הדין לדון בעניין בדיין יחיד. באשר לטענתה (בסעיף 31 לכתב הערעור) כי בדיון שנערך לאחר מכן בתאריך 29.7.2015 "לא הסכימה האישה או בא כוחה למתן החלטה על ידי דיין יחיד", יש להשיב, ראשית כי מרגע שקיבלו הצדדים בהסכמה את סמכות בית הדין כדיין יחיד, לא יוכל לאחר מכן צד אחד לחזור בו מהקניית סמכות זו, כאשר הדיון לא ימצא חן לרוחו. שנית, המעיין בפרוטוקול הדיון מיום 29.7.2015, לא רק שלא ימצא כל התנגדות של האם ו/או ב"כ לסמכות דיון בדיין יחיד, אלא אף ימצא כי האם וב"כ שיתפו פעולה במהלך הדיון ואף ביקשו מבית הדין להורות בנדון.

לאור האמור: בית הדין דוחה טענה זו.

ד.   הטענות כנגד החלטות בית הדין בעניין הילדים – עקרונות מנחים

מכאן נפנה אל המלאכה המרכזית שבערעור זה, והיא בחינת טענותיה המרכזיות של האם, לפיהן פסק הדין של בי"ד קמא מנוגד להמלצות אנשי מקצוע, וכי לדבריה, יש בו מוטיב 'דתי', בניגוד לפסיקה האזרחית. כמו כן, לטענתה, פסק הדין מבוסס על נתונים שגויים שהאב מסר לבית הדין ביחס להתנהגות האם, וכי הוא מתעלם מנתונים עובדתיים – שהאב בחר שלא לראות את ילדיו מזה למעלה מחמש שנים וכן כי בית האב אינו ערוך לקליטת הילדים המשותפים לצדדים, כפי שצוין בהמלצות אנשי המקצוע.

לנגד עיננו יעמדו כזרקור דברי חבר בית הדין הרבני הגדול הגר"א גולדשמידט זצ"ל בספרו עזר משפט (סימן כח, עמוד שמב):

"כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים אלא הלכות בטובת הילדים. אין הבן או הבת 'חפץ' לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות ישנם כאן, שמחויבים הם לגדל את ילדיהם. ובבוא בית הדין לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא: טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזה אופן תהיה. אבל זכויות אב ואם, זכויות כאלו לא קיימות כלל [...] ומכיוון שכך, הרי הילד הוא בעל הדין בעניין סידורו, בזמן הגירושין, והוא בעל הדין לאחר הגירושין, הוא ואין זולתו."

השקפה זו, המבטאת בצורה קולעת ומדויקת את "טובת הילדים" בראי ההלכה, ואשר באופן תואם משתקפת גם מהחוק ומפסיקות בתי המשפט (ראה דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ (1) 48: "ילד איננו חפץ שלהוריו זכות קניין בו, להחזיקו לטובתם, הוא בעל ישות עצמאית, ולו זכויות ואינטרסים משלו"; ע"א 209/54 שטיינר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 241; וע"א 2266/93 פלוני, קטין ואח' נ' פלוני, פ"ד מט (1) 253), היא אשר תנחה אותנו בבואנו לתת את הדעת למתן ההכרעה בערעור זה.

עיקרון מנחה זה אינו מתנגש כלל וכלל עם העקרונות של המשפט האזרחי שבאו לידי ביטוי בפסיקות של הערכאות השונות במהלך השנים, כפי שטענו ב"כ האם, והוא מהווה משקל מכריע לכל אורך הבירור שנערוך בפסק הדין. ראה למשל בג"ץ 7/83 מסודי ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לח (1) 673:

"אין צורך להרחיב את הדיבור על העיקרון של טובת הילדים כשיקול מכריע [...] הדברים עתיקי יומין הם, ומקורם במשפט העברי (וראה המקורות המובאים בע"א 137/81 (ב"ש 705/82) [14], בעמ' 515), והם מקובלים כעיקרון עליון בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין מאז ומתמיד, לרוב גם כשיקול יחיד [...] ובנדון לא צריך להיות הבדל מהותי בין הערכאות המשפטיות השונות, היינו בתי המשפט ובתי הדין הרבניים."

וראה עוד לעניין זה מאמר מקיף ומעמיק של הפרופסור אליאב שוחטמן, "למהותם של כללי ההלכה בסוגיית החזקת ילדים", (בשנתון העברי, ה' (תשל"ח), עמ' 320־295).

בית הדין מקדים ומבהיר כי על כף המאזניים עומד לפנינו אך ורק שלומם וטובתם של הילדים הקטינים. כמובן שבמסגרת זו, שומה על בית הדין לבחון את מצבם של הילדים במבט רחב המשקיף על הסביבה בה הם חיים ועל השפעתה עליהם. אך אין זה מתפקידו של בית הדין, במסגרת הסמכות שהקנה לו החוק, לשנות או לקיים את אורח חייהם האישיים של בעלי הדין שלפניו, בין אם הם לקורת רוחו של בית הדין ובין אם הם למורת רוחו. כמו כן, מיותר לציין כי בהכרעתו בפסק דין זה, בית הדין נזהר מלערבב בין אופי חייהם הדתי או הלא דתי של בעלי הדין לבין תפקודם כהורים וכמחנכים לידיהם. וטובת הילדים תיבחן באמת מידה אובייקטיבית, עד כמה שניתן, בהתאם לנתונים והממצאים הספציפיים של הילדים.

לצורך ניתוח הבעיה המונחת להכרעתנו, נביא ציטוטים נבחרים רלוונטיים מחוות הדעת של אנשי המקצוע, מהפרוטוקולים וההחלטות של בית הדין ומהחומר נוסף שצורף לתיק.

ה.   מצב הילדים ותפקוד ההורים לפי תסקירי שירותי הרווחה וחו"ד מומחה

הונחו לפנינו שלושה תסקירים של שירותי הרווחה בירושלים, חוות דעת מקצועיות של פסיכולוגית קלינית ד"ר ל' גרשנזון מנהלת מרכז "דעה", חומר רב שהמציאו הצדדים וב"כ, פרוטוקולים והחלטות בית הדין קמא, וכן פרוטוקולים והחלטות בית המשפט.

לדידן, עסקינן בדיני נפשות של ממש (וראה לעניין זה בשו"ת דרכי נועם אה"ע מ) ונחטא אל האמת אם שימת הדגש תתמקד רק בשאלת המשמורת גרידא נשואת הערעור, אשר למרות חשיבותה היא משנית במקרה דנן. השאלה המרכזית והאקוטית העומדת לפנינו היא: מה הם הדרכים והמאמצים שיש לנקוט על מנת לצמצם את הנזקים לילדים ולהיטיב את המצב הקיים, כאשר, כאמור, טובת הילדים הוא הדבר המרכזי שיעמוד לנגד עיננו.

להלן נסקור את העובדות הרלוונטיות, כפי שתוארו בחומר הנ"ל. נסקור את התנהגות ההורים כלפי הילדים ולהיפך, את מאפייני האישיות של ההורים, כעולה מהמסמכים ומהראיות שהוצגו לפנינו, ואת מצבו של כל אחד מהילדים. ולאחר שנביא בקצירת האומר את טיעוני הצדדים, נבחן אותם לאור כל זאת, במגמה לבחור את הדרך הראויה לשיפור מצבם ושלומם של הילדים.

1. תסקיר שירותי הרווחה בירושלים מתאריך 3.3.2009

לצדדים שלושה ילדים: [י'] בת עשר וחצי, [ר'] בת שמונה וחצי ו[ט'] בן שבע. שלושת הילדים לומדים כיום במוסדות חינוך 'ממלכתי־דתי' לאחר שלמדו קודם לכן במוסדות חרדיים.

התסקיר הראשון שנערך במסגרת תיק זה בעניין משמורת ילדי הצדדים ניתן על ידי שירותי הרווחה בירושלים, בתאריך ז' באדר תשס"ט (3.3.2009) ובו נקבע, עקב הנתק שנוצר כחודש קודם לכן על ידי האב:

"הסדרי הראייה התקיימו באופן כללי בסדירות כאשר האב לוקח את בנותיו [...] מזה כחודש מאז לידת בנו השלישי לאחר הגירושין [...] לדבריה (=של האם) לא מתקיימים הסדרי ראייה [...] אנו רואות בצער רב את הנתק שנוצר בין האב לילדים כיום ולדעתנו הילדים נפגעים מכך."

2. תסקיר שירותי הרווחה בירושלים מתאריך 19.6.2014

תסקיר מאוחר יותר שניתן בתאריך כ"א בסיוון תשע"ד (19.6.2014) סקר בתחילתו את השתלשלות הפסקת הסדרי הראייה של האב עם הילדים, הצעת השופט מנחם כהן להסדרי ראייה ודחייתה ע"י האב, כשלאחר מכן הסכים האב למפגשים מתואמים במרכז הקשר. מכאן פנה התסקיר לבחינת יחסיהם של האב והאם, כל אחד מהם, אל הילדים ותפקודם כלפיהם.

יחסי האב והילדים

תחילה בחן התסקיר את היחסים שבין האב לילדים, כשהוא מתאר את המפגש הראשון של האב עם הילדים מאז שנותק הקשר עמם:

"במפגש הראשון [...] הבנות רצו אל אביהם ונצמדו אליו. הם נכנסו בקלות לחדר, האב שמח מאוד לקראתם, הוא היה נרגש מאוד, על אף הנתק הארוך, האב ידע ליצור קשר עם ילדיו [...] האב ידע להפעיל את ילדיו בצורה טובה, הילדים [ר'] ו[ט'] שיתפו פעולה עם האב, [י'] ישבה יותר בצד ופחות נענתה לאביה. האב הופתע מאוד לנוכח התנהגותו של בנו [ט'], שאע"פ שלא פגש אותו מעולם, התחבר אליו מיד, דרש לשבת על אביו, ורצה מאוד בקרבתו. בסוף המפגש האב היה נרגש ביותר לנוכח הפגישה שלו עם ילדיו. גם המפגשים במרכז הקשר היו טובים [...] בכל פעם שהגיע הביע התעניינות בכל אחד מילדיו, גם חלוקת המתנות והממתקים הייתה מתוכננת במהלך המפגש. הילדים הגיבו בצורה טובה לפעילויות האב. הם שיתפו פעולה עמו בצורה טובה."

בצד האווירה הטובה ששרתה במפגשים בין האב לילדים, צוין בתסקיר כי האב זקוק להדרכה הורית לשם טיפוח הקשר עם הילדים, ובסיכום הדברים נכתב כי להתרשמותם קיום המפגשים בין האב לילדים מטיב את מצבם:

"התרשמתי שמפגשים אלה של האב עם ילדיו הינם טובים ומהנים בעבור שני הצדדים. עם זאת מדובר בהתחלה ולזמן קצר יחסית. המבחן האמתי כשהביקורים יהיו יותר ארוכים [...] התרשמתי שהזוגיות של האב עם אשתו החדשה היא טובה, שניהם מכוונים לטפל בילדים של כל אחד מהם מהנישואים הראשונים."

מהצד השני תואר בתסקיר העימות והמתח שבין ההורים על הרקע הדתי והפערים הגדולים שנוצרו בניהם בעקבות כך. הובאו טענותיו של האב כי הילדים מוסתים כנגדו על ידי האם. התסקיר הקדיש גם תשומת לב לפערים הקיימים בעולמם של הילדים עצמם, והדיסוננס הערכי בו הם המצויים בעקבות אורחות החיים השונים והעולמות המתנגשים אצלם:

"האב טען בכאב שהאם מנהלת אורח חיים חילוני, על אף שהילדים לומדים בבתי הספר חינוך ממ"ד והבן [ט'] לומד בתלמוד תורה. לבושם של הילדים תואם את המגזר החילוני. ואכן הילדים הגיעו למרכז הקשר כשהבנות לבושות במכנסיים, והבן ללא כיפה."

יחסי האם והילדים

האם נושאת בעצמה בעול גידול הילדים תוך התמודדות עם קשיים רבים, כאשר במשך חמש שנים מעת גירושיהם כמעט ולא התראה האב עם הילדים. לדבריה, היא ניסתה למצוא דרך להפגיש בין האב לילדים אך ללא הצלחה. בכל מקרה, לדבריה, היא עצמה שמחה על חידוש הקשר של הילדים עם אביהם, ולדבריה, אף "הסכימה, גם ללא החלטה שיפוטית, להתחיל במפגשים באמצעות מרכז הקשר [...] תוך שהיא מעודדת אותם לקשר עם האב", ולדבריה גם הילדים שמחים להגיע לביקורים [עם האב] ונהנים מהם. ובאופן כללי, להתרשמות עורכי התסקיר ההורות של האם היא טובה.

עם זאת, עורכי התסקיר ציינו על הסתירה והבלבול שנוצרים אצל הילדים מאופן ניהול אורח חייה החילוני לעובדה שהם חונכו קודם לכן בחינוך דתי־חרדי ולומדים במוסדות דתיים־חרדיים:

"כאמור, על אף אורח חייה החילוני, ילדיה לומדים במוסדות חינוך דתיים. [י'] ו[ר'] לומדות בממ"ד [...] ואילו הבן לומד בתלמוד תורה חרדי. מלכתחילה הסברתי לאם שהיא מבלבלת אותם בין התנהגותה בבית ובין החינוך שהילדים מקבלים במוסדות החינוך. האם הייתה קשובה להערותיי, והבינה שהבלבול אינו לטובת הילדים. היא הסכימה לשמור שבת כצעד ראשון. האם לא שינתה ממנהגה באופן מוחלט. לדבריה, כשהיא מוזמנת לסעודת שבת שנמצאת במרחק מביתה, היא לוקחת את הילדים במכונית [...].

בנוסף הבאתי בפניה את העובדה שהילדים סיפרו שהם אוהבים להגיע לשבתות שאגודת 'הלל' (אגודה לחוזרים בשאלה) מקיימת [...] השבתות ממומנות ע"י האגודה. לדבריה היא הולכת לשבתות אלה כיוון שאינה יכולה להרשות לעצמה כלכלית בילוי כזה. לדבריה בשבתות אלה אין התרסה נגד היהדות או הרצאות נגד הדת. עם זאת היא מודעת לכך ששבתות אלה כוללות חילול שבת. בשיחותיי עם האם בנושא זה, התרשמתי שהאם מבקשת לדעת איך לעזור לילדיה בתחום זה, על מנת להפחית את הבלבול אצלם."

אמנם האם אמרה בפני עורכי התסקיר כי היא מסכימה עמם שעליה להפחית את הסתירה והבלבול אצל הילדים, אולם לבית הדין לא ברור במה שינתה האם מאז ממנהגה כלפי הילדים בתחום זה. ובסיכום העניין נכתב בתסקיר:

"להערכתי, האם צריכה לקבל הדרכה הורית בתחום זה, על מנת להפחית את הבלבול אצל הילדים."

סקירת מצבם של הילדים

התסקיר התייחס גם לבחינת מצבו של כל אחד מהילדים.

הבת [י'] אז כבת 9 ולומדת בכיתה ג' בבי"ס ממלכתי דתי, ושנה קודם למדה בבית ספר חרדי. [י'] היא ילדה דעתנית בעלת ידע רחב. היא משתלבת מבחינה חברתית, אם כי, כפי שהוער בתסקיר, "חלק מהבנות מתייחסות בחשדנות כלפיה בשל נטיותיה להתפלספות בנושאי דת, ובשל ניהול אורח החיים החילוני בביתה."

עורכות התסקיר הקדישו תשומת לב מיוחדת לבלבול מבחינת עולמה הדתי ואורח החיים בו מצויה הבת. היא מזדהה יותר עם אמה ועם אורח חייה, עם אביה היא פחות פתוחה וחשדנית יותר בקשר אליו. בתסקיר צוין גם היחס הטוב של [י'] עם אשתו של האב. "[י'] סיפרה שהיא חילונית שלומדת בבית ספר דתי", ולדבריה, "על אף רצונה, היא משתדלת להתאים את עמה למציאות". וכך מסכמת עורכת התסקיר את הקונפליקט בו מצויה [י']:

"התרשמתי ש[י'] חצויה ומבולבלת מבחינה דתית, והן בקשר עם אביה [...]

להערכתי, ההתרסה של [י'] כלפי הדת, באה הן בשל אורח חייה של האם, והן בשל רגשות הדחייה והנטישה ש[י'] חוותה לנוכחות הנתק מאביה רוב השנים. כיום כשהאב מחדש את הקשר אתה ועם אחיה, היא בוחנת אותו עד כמה הוא רוצה בקשר עמה גם לנוכח אורח חייה המנוגד לו.

התרשמתי ש[י'] מבולבלת מאוד בין אורח חייה של האם, של האב, ובית הספר בו היא לומדת. כיום היא מפגינה נאמנות לאם בהיותה לא דתית. חשוב שהאם תסייע ל[י'] בעניין זה, כדי להפחית את הבלבול. כמו כן חשוב שהאב יתייחס ל[י'] ברגישות, במיוחד בענייני דת על מנת לא לאפשר ל[י'] להשתמש בדת כנגד מי מהוריה." (ההדגשה אינה במקור.)

הבת [ר'] אז כבת 7 למדה בכיתה א' בבי"ס ממלכתי דתי, גם לומדת טוב, מצליחה בלימודיה ומטופלת טוב על ידי אמה, ואף הקשר שלה עמה הוא טוב. ביחס אל אביה: "היא נראתה נלהבת להיות בחברת אביה, שמחה לשתף עמו פעולה ונהנתה מכך [...] [ו]קראה באופן טבעי לאשתו 'אימא' [...]." ביחס לקונפליקט בין אורחות החיים של אמה לדרישות בית הספר, כותבות עורכות התסקיר כי "כל הנושא הדתי פחות מטריד את [ר'], והיא מגיבה בסתגלנות לדרישות בית הספר, על אף שהם מנוגדות לאורח החיים בבית."

הבן [ט'] אז כבן 5, למד בתלמוד תורה (בזמן כתיבת התסקיר, שנה לאחר מכן עבר אף הוא ללמוד בבי"ס ממלכתי דתי). מבחינה לימודית הוא מעל לממוצע אך יש לו קשיים בקריאה והוא זקוק לטיפול פרטני. גם חברתית מצבו טוב, אולם "לעיתים, כשמכעיסים אותו, יש לו התקפי זעם, הוא צועק אך הוא אינו אלים". לגבי הגעתו לתלמוד תורה, מתואר בתסקיר:

"מגיע באיחור של כחצי שעה מדי יום [...] בתחילת השנה הגיע בלי כיפה ולעיתים לבושו לא הלם את רוח הת"ת, אך לאחר שדיברו מספר פעמים עם האם, הוא מגיע עם כיפה. התנהגותו בת"ת טובה [...] עם זאת הוא איננו יודע להתפלל כיוון שמגיע בכל יום באיחור."

גם האם וגם האב מעורבים בלימודו של הבן. [ט'] קשור ומחובר לאמו, אך גם אל האב יש לו יחס חם וטוב. כך תואר המפגש הראשון של [ט'] עם האב:

"הביקור הראשון שבו [ט'] פגש את אביו, היה מרגש מאד. [ט'] מיד שיתף פעולה עמו, הוא נצמד אליו, דרש לשבת בחיקו, ונענה לכל ההפעלות שאביו יזם וניכר היה שהוא שמח לפגוש את האב שמעולם לא פגש. גם בבית האב נראה [ט'] שמח, הוא שיתף פעולה עם אשת האב והתנהג כמו כל הילדים."

בסיכום מצבם של הילדים לאור מבדקי התסקיר, נכתב:

"כאמור, התרשמנו שמצב הילדים טוב. הקשר שלהם עם האם הוא חם וקרוב מאוד. הילדים מטופלים בצורה טובה מכל הבחינות: רגשית, נפשית וחינוכית, למעט הבלבול בנושא הדתי. כיום הילדים מנסים לבנות אמון וקשר עם אביהם, הם אינם רואים עצמם גדלים בבית האב, אך יחד עם זאת שמחים להגיע אליו לביקורים." (ההדגשה אינה במקור.)

מתסקיר זה עולה כי אורח החיים החילוני שהאם מקנה לילדים, יוצר אצלם קונפליקט קשה בינו לבין העולם החרדי ממנו הם באו ואורח החיים הנדרש מהם במסגרת מוסדות הלימוד בהם הם מצויים.

סיכום ומסקנות התסקיר

בסיכום התרשמותם של עורכי התסקיר מתפקודה של האם, הם מציינים שוב את הסתירה שיוצרת האם אצל הילדים בהתנהלותה בין אורח חייה החילוניים לבין העולם הדתי־חרדי ממנו הם באים ומוסדות הלימוד הדתיים בהם הם לומדים:

"הקושי שאני רואה בהורות של האם, הוא הבלבול של הילדים בנושא קיום תורה ומצוות. מצד אחד האם חזרה בשאלה לפני כשנתיים, והיא מנהלת אורח חיים חילוני, מאידך היא העבירה את הילדים למוסדות חינוך דתיים [...] לא הביאה בחשבון את הסתירה במעשיה והשפעתה על הילדים. הבת [י'] מגיבה לבלבול זה בבית הספר, דבר שיוצר כלפיה אנטגוניזם מבחינה חברתית. יחד עם זאת [...] לאחרונה האם הביעה רצונה לקבל הדרכה מתאימה, איך למנוע מילדיה את הבלבול בנושא זה, במיוחד שהביקורים של הילדים אצל אביהם יהיו רחבים ויכללו שבתות חגים וחופשות."

לאור זאת ממליצים עורכי התסקיר כי "משמורת הילדים תישאר אצל האם", עם זאת: "האם תקבל הדרכה הורית בנושא הבלבול בין אורח החיים שלה לבין אורח החיים של האב ושל מוסדות החינוך שבהם לומדים הילדים."

3. תסקיר שירותי הרווחה בירושלים מהתאריך 14.6.2015

כשנה לאחר מכן נערך תסקיר נוסף על ידי שירותי הרווחה של עיריית ירושלים, בתאריך 14.6.2015. באותה העת המפגשים והקשר של הילדים עם האב התהדקו, ונערכו ביקורים של הילדים אצל האב פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני, וכן בחגים ובחופשות. נבחן את העולה מהתסקיר הנוסף ונעמוד על השינויים וההתפתחויות שחלו, לאור המובא בתסקיר.

המפגש עם האב

בשיחה של עורכות התסקיר עם האב, העלה האב טענות קשות כלפי האם על הזנחת הילדים וטיפול לא ראוי, לטענתו. האב טוען גם כי האם מסיתה את הילידים כנגדו וכנגד משפחתו. לגבי שמירה על אורח החיים של הילדים, טוען האב:

"[...] שהאם אינה מקפידה שהילדים ישמרו שבת, וכן אין הקפדה על לבוש צנוע של הבנות, ועל כך שהבן [ט'] אינו מקפיד לחבוש כיפה. האב טוען שכשהבנות מתארחות אצלו בשבת, כל הילדים מתנהגים לפי אורח החיים החרדי המוקפד אצלו בבית."

ועל כך מעירות עורכות התסקיר:

"שינויים אלה שהילדים עוברים באורח החיים אצל כל אחד מההורים גורמים לבלבול אצל הילדים וקושי."

לגבי הסדרי ראייה, האב מתאר "תוהו ובוהו", כלשונו, וטוען להפרות רבות מצד האם – "כמעט בכל מפגש."

בסיכום הפגישה עם האב כתבו עורכות התסקיר את התרשמותן:

"התרשמותי שהאב עושה ככל יכולתו להוכיח שהאם אינה ראויה לגדל את הילדים, ולא מתוך דאגה כנה לילדיו [...] התנהגות זאת [...] מנציחה את המאבק, תורמת להרבה מתח, לחץ ומעורבות של הילדים במשבר הגירושים. עם זאת, חלק מטענותיו של האב אמתיות, אך לצערי הטענות לא באות כדי לתקן את המצב אלא להוכיח שטענותיו מוצדקות. על אף האמור לעיל [...] יש צורך להתייחס לטענות ולשנות את אופן הטיפול של האם בילדים, אך בדבריו אין כדי להעביר את משמורת הילדים אליו." (ההדגשה אינה במקור.)

ובסיכום התסקיר הוסיפו:

"התרשמתי שכשהילדים מגיעים אל האב, הוא משתדל מאד להנעים את זמנם, אך לצערי השתדלותו זאת נפגמת לנוכח המאבק הקשה בין ההורים, ומעורבותם של הילדים במאבק זה."

המפגש עם האם

"[...] האם אף היא מלאה טענות כלפי האב. יש בפיה טענות על התנהלות האב בהסדרי הראיה ובביקורים. כמו כן, לטענתה, האב עוקב אחריה באובססיביות, מתקין מצלמה בחדר המדרגות למעקב. מערב את השכנים, מערים קשיים בהסדרי הראייה ומפר אותם."

אך להתרשמותה של כותבת התסקיר, גם האם מערבת במידה מסוימת את הילדים במאבק שבינה לבין האב."

לעניין שמירה על אורח חייהם הדתי של הילדים וחילול השבת בפניהם, כותבת עורכת התסקיר:

"הסברתי לאם [...] שכן בעבור הילדים חילול שבת מבלבל אותם מאד, הן מבחינה חינוכית וערכית, שכן זאת נחשבת לאחת המצוות החשובות. האם אמרה שהיא תתחשב בכך.

[...] הסברתי לאם, שמשיחה עמם (=עם הילדים) התרשמתי שבסך הכול הילדים נהנים מהשהות עם אביהם, אך בשל המאבק הקשה הקיים ביניהם, הילדים חוששים שהם משאירים את האם לבד בשבת [...] הם נתונים בקונפליקט נאמנות קשה ומבקשים להוכיח את נאמנותם לה."

עם זאת, בסיכום העניין מציינת עורכת התסקיר:

"חשוב לציין, שהתרשמתי שכאם חד הורית, [פלונית] מתמודדת לבד עם קשיים רבים: קשיי פרנסה, טיפול ודאגה לילדים, וכן דאגה למשק הבית. בשנה וחצי האחרונות עם חידוש הקשר בין האב לילדים, המאבק והמתח הכרוכים בכך נוספים לשאר הקשיים."

המפגש עם הבת [י']

"[י'], ילדה דעתנית ומצליחה בלימודים, קשורה לאמה ועבורה היא ההורה המשמעותי. עם זאת באופן כללי גם אצל האב נעים לה לשהות כולל גם בשבת אצל האב, אלא שעירובה במאבק בין ההורים מקשה עליה מאוד:

בשיחה עמה, [י'] לא הרגישה שיכולה לדבר באופן פתוח, היא חוששת שאביה יעניש אותה בכך שימנע ממנה דמי כיס אם תדבר באופן שלא יאהב לשמוע, לדבריה כך נהג בעבר והיא חוששת מזה גם הפעם.

יחד עם זאת [...] התרשמתי מדבריה שבסך הכול נחמד לה בבית האב, היא סיפרה [על] כך שמשחקת בביתו, שאבא קונה לה הרבה מתנות, שבשבת בסך הכול נחמד לה. מספרת שלעתים אבא משתף אותה במה שקורה עם אימא [...] היא דיברה על כך שהיא חייבת להחליף בגדים לפני שהולכים לאבא, דבר שגורם לה הרגשה לא נעימה. שני ההורים סיפרו ש[י'] ואחיה מדברים אודות מאבק הגירושין ביניהם [...]."

לגבי עירובה במאבק שבין ההורים והשפעתו עליה, נכתב:

"התרשמתי מהשיחה עם [י'] שהיא קשורה מאד לאמה, בעבורה היא ההורה המשמעותי. לגבי הביקורים אצל האב, בסך הכול היא מרגישה טוב אצל האב.

התרשמתי ש[י'] מודעת למאבק הקשה שבין הוריה, דבר שמקשה עליה להרגיש בנוח אצל האב [...] התרשמתי ש[י'] מודעת למאבק הקשה שבין הוריה, דבר שמקשה עליה להרגיש בנוח אצל האב בשל היות האם ההורה המשמעותי לה."

המפגש עם הבת [ר']

[ר'] סיפרה כי היא תלמידה טובה בלימודים ואוהבת ללמוד. לגבי הביקורים אצל האב:

"אמרה שהיא אוהבת ללכת אל האב [...] גם היא דיברה אודות החלפת בגדים כשהולכים אצל האב דבר שגורם לה למתח ועגמת נפש."

המפגש עם הבן [ט']

[ט'] שכבר למד באותה עת בבי"ס ממלכתי דתי: "פחות שיתף פעולה" במהלך התסקיר. ההתרשמות שהוא פחות מעורב ומעורה במאבק שבית הוריו, וכי "הגננת ציינה שאינה מתרשמת ש[ט'] נמצא במצוקה."

עוד דווח כי ל[ט'] בעיה שפתית, וכי האם לקחה אותו לשם כך אל קלינאית תקשורת.

המלצות התסקיר

המלצות התסקיר היו להשאיר את המשמורת על הילדים אצל האם. לגבי הסדרי השהות אצל האב הומלץ כי:

"בימי שלישי – הילדים יהיו אצל האב. הוא יאסוף אותם מהמסגרות החינוכיות, הם ילונו אצלו, ויחזירם למחרת בבוקר למוסדות החינוך. בכל שבת שנייה – האב ייקח את הילדים ממוסדות החינוך בימי ששי, ויחזיר אותם ביום ראשון בבוקר למוסדות החינוך."

יצוין כי גם בחוות דעת משלימה של "מרכז דעה" מיום כ"ג בכסלו תשע"ה (15.12.2014) (לפני כשנה) שנערכה לבקשת בית הדין לבחון אפשרות למשמורת משותפת, נשללה אפשרות זו ונכתב: "על כן אני חושבת שלא קיימים תנאים בסיסיים לקיום משמורת משותפת." עוד נכתב: "לדעתי האב יכול להשפיע ולסייע לילדים להתקדם מבלי שיוגדר כמשמורן."

4. חוות דעת מומחה – פסיכולוגית – מתאריך 27.8.2014

בחרנו לצטט את הקטעים המרכזיים והרלוונטיים להכרעתנו מחוות הדעת של "מרכז דעה" במפגש עם הילדים בבית האם, בבית האב ובמפגש משותף במרכז קשר. חוות הדעת מיום א' באלול תשע"ד 27.8.2014 ניתנה בהתאם להחלטת בית הדין קמא והסכמת הצדדים.

א.   ביקור בית בבית האם:

1. מהלך הביקור:

"עם הגעת המבקר לבית המשפחה (של האם) האם והבנות מכינות עוגה וארוחת ערב, [ט'] במקלחת. ברקע מוזיקה בווליום גבוה מאד לצד הרעש של מערבל המזון וקשה לשמוע מה מדברים. האם לא עושה שום צעד על מנת לשנות את התנאים ונראה כי היא והילדים רגילים לכך [...] כולם שותפים להכנות ולארוחה בצורה שווה." (ההדגשה אינה במקור.)

2. התנאים הפיזיים:

"[...] הדירה נקייה מצוידת בפשטות אבל מטופחת, נעימה וניכר כי האם משקיעה הרבה מאד כוחות ומשאבים במאמץ ליצור עבור הילדים ועבורה סביבה נעימה וחיובית. הדירה עברה שיפוץ אחרי שבני הזוג התגרשו כדי להתאים אותה לצרכים של המשפחה, בדירה מטבח, סלון, חדר שינה לילדים, חדר שינה לאם וחדר המשמש כחדר אורחים בו מחשב ושולחן עבודה. החדר של הילדים מטופח במיוחד [...] לכל ילד יש את המקום שלו בארון וככלל נראה כי קיימת השקעה רבה בילדים." (ההדגשה אינה במקור.)

3. אינטראקציה:

"הביקור כולו מתקיים על רקע מוזיקה בווליום גבוה כאשר בני המשפחה שרים, רוקדים ושמחים [...] הילדים מרגישים חופשיים בבית ובמהלך הביקור נצפו מעט מצבים חריגים של איבוד גבולות, פעם אחת בלבד האם נדרשה להרים את קולה ולהציב ל[ט'] גבול. עם זאת ניתן לראות מצבים בהם [ט'] מטפס על דלת המקרר בצורה מעט מסוכנת, [ר'] מטפסת על השיש וכדו' ללא התייחסות כלשהי של האם." (ההדגשה אינה במקור.)

4. הילדים:

"[ט'] בן חמש [...] יוצר קשר קרוב ולא מותאם לסיטואציה עם המבקר, כך לדוגמא כשהוא פוגש את המבקר לראשונה אחר שיוצא מהמקלחת ניגש אליו ומחבק אותו בחזקה, אחרי מספר דקות ניגש שוב ומבקש שוב חיבוק. [ט'] לעתים מטפס על רהיטים וחפצי המטבח כשהוא מתיישב לאכול סלט, לוקח כפות גדולות וגדושות שממלאות את פיו באופן מעט מוקצן. ככלל נראה כי קיים קושי מסוים בוויסות ובקבלת גבולות אצל [ט']. עם זאת, במהלך המפגש נראה מחויך ושמח. מתקשר עם כולם כל הזמן.

[ר'] בת 7 ילדה נעימה וחייכנית, מגיבה לביקור באופן מותאם, שומרת על מרחק אך מתקשרת ברצון. ניכר קושי בינה לבין האם. עם הגעת המבקר לבית היא עובדת בחוברת חשבון וניכר כי שולטת שליטה מלאה בחומר הלימודי. היא מקבלת על כך משוב חיובי מהאם.

[י'], בת 9 וחצי, מסתובבת בבית במהלך ביקור הבית, מאופרת באיפור של מסכה שנותר מהקייטנה של הבוקר, נראית כפי גילה, שמחה וחייכנית. גם [י'] מתקשרת עם המבקר ללא קושי ובאופן מותאם לסיטואציה." (ההדגשה אינה במקור.)

סיכום ביקור הבית אצל האם:

"ההתנהלות כולה מתקיימת בקצב מהיר ובווליום גבוה, אך ללא פריצת גבולות ובתוך אוירה נורמטיבית וחיובית. התנאים הפיזיים של הדירה מותאמים לצורכי הילדים ובולטים לחיוב על רקע הסביבה בה הדירה נמצאת.

בעת האינטייק האם השתמשה בביטוי "אני והילדים יחידה אחת" – הדבר ניכר מאד בעת הביקור." (ההדגשה אינה במקור.)

ב.   ביקור בית בבית האב:

1. מהלך הביקור:

"עם כניסת המבקר לבית המשפחה, [ר'] ניגשת אליו בריצה ומחבקת אותו בחוזקה באופן שאינו מותאם לרמת ההיכרות ביניהם.

האב מציג בפני המבקר את הנוכחים: [ח'] אשתו הנוכחית, [א'] בת 6 בתה של [ח'] מנישואיה הקודמים, [י'] [ר'] ו[ט'], ו[ש'] בן שנה בנם המשותף. האב מציין כי בהמשך צריך להגיע [כ'] בן 8 בנה של [ח'] מנישואיה הקודמים.

[ח'] מסדרת שטיח על ריצפת הסלון ומוציאה משחק קופסא, האב [א'] [י'] [ר'] ו[ט'] מתיישבים לשחק [...] בני המשפחה ישובים על הרצפה, משחקים במשחק במשך כשעה למרות הסחות הדעת לרגעים נראה כי הילדים כולם נהנים מהמשחק ומשתפים פעולה [...] האב מנהל את האירוע בשקט על אף הווליום הגבוה של כל הילדים נושא עליו נרחיב בהמשך."

2. התנאים הפיזיים:

"האב ואשתו מתגוררים בדירה בת ארבעה חדרים, בדירה סלון ומטבח, חדר הורים, חדר בנים וחדר בנות [...] בדירה אוירה דתית חרדית."

3. אינטראקציה:

"ככלל, לאורך כל הביקור, בולט הניגוד בין הקול השקט והרגוע של האב לבין הדיבור כמעט בצעקות של כל הילדים, [י'], [ר'], [ט'] ו[א'] מדברים לאורך כל השעה, הן ביניהם והן עם המבוגרים בקול חזק מאד, לעתים אף בצעקות. אין אוירה של תוקפנות, אך יש הרגשה שקיים צורך אצל כל אחד מהילדים לבלוט ע"י דיבור חזק, הדבר בולט מאוד ומקשה על השהות במקום. עם זאת בני המשפחה מצליחים לשבת יחד, לשחק באותו משחק לאורך שעה שלמה, וליהנות. גם כאשר יש קונפליקטים מובנים תוך כדי משחק האב מנהל אותם באופן נעים ורגוע ובהצלחה. [ט'] ו[ר'] יושבים צמודים לאב וקיים מגע תואם ונעים בינם לבינו. [י'] מרוחקת יותר ממנו, אך מקיימת תקשורת שוטפת ורצופה אתו. האב נראה קשוב לכל הילדים.

[ח'] (=אשתו של האב) עושה מאמצים בולטים להיות נחמדה. לעתים נראים מאמצים אלו כלא אמינים, היא מדברת בתנועות ידיים בולטות, מחייכת באופן שיכול להתפרש כמאולץ. במהלך המפגש נצפית [י'] נוגעת בפניה של [ח'] ומציינת משהו על העיניים שלה. [ח'] מחזירה בתנועה דומה ובליטוף על פניה של [י'] שנראה על פניו מאולץ [...].

[ט'] חובש כיפה בעת הביקור אצל האב. נראה הרבה יותר רגוע מבחינה מוטורית מאשר בביקור שהיה בבית האם, רוב השעה הוא יושב במקום אחד, מתרכז במשחק ולמרות שלעיתים קם ומסתובב, הוא חוזר לאותו מקום ליד אביו ומתרכז במשחק. לא נראה מטפס על חפצים כמו בביקור אצל האם.

[ר'] בלבוש דתי, רוב המפגש יושבת במקומה ומתרכזת במשחק. [י'] בולטת מאוד לאורך כל הביקור, התנהגותה מעט מוחצנת ומוקצנת [...].

במהלך הביקור נוצר הרושם כי בני הזוג עושים מאמץ רב להתמודד עם כל ששת הילדים ולהקדיש לכל אחד את המקום שלו. עם זאת ניכר כי הסיטואציה של ששה ילדים יחד היא עדיין חדשה עבורם והדבר מקשה עליהם [...]. יהיה סביר לייחס את ה'צעקנות' בקרב כל הילדים, לניסיון של כל אחד מהם לזכות במקום ראוי במשפחה." (ההדגשות אינן במקור.)

ג.    המבחנים הפסיכו־דיאגנוזיים שנערכו לשני ההורים:

להלן נביא קטעים נבחרים מחוות הדעת הפסיכולוגית של "מרכז דעה" על מאפייני אישיותם של ההרים:

תיאור האם:

האם רואה עצמה כאדם בעל יכולות, חזק ופעיל חברתית, וכדוגמה לכך הביאה את העובדה שהיא התמודדה על מקום במועצת העיר.

"היא מספרת שמסייעת רבות לאנשים שחוזרים בשאלה. מייעצת ורואה את עצמה כדמות מרכזית בעולם החוזרים בשאלה, אם כי לא באופן רשמי."

עוד מתואר בחוות הדעת:

"מדברת ברצף. כמעט נואמת. מפגינה בטחון עצמי גבוה. אין עבורה ספקות או שאלות. היא הדגישה עד כמה היא גאה בעצמה וביכולותיה לשקם את חייה וגאה מאוד בהישגיה, הן כאישה והן כאימא."

בתיאור המבחנים הפסיכו־דיאגנוסטיים לאם נכתב:

"מהמבחנים הפסיכו־דיאגנוסטיים וההערכה הקלינית מתקבלת תמונה של אישה מסודרת בהופעתה [...] חשוב לה לשמור על שליטה [...] ניכר פער בין השאיפה לשליטה [...] לבין התעלמותה מחוסר סדר שיצרה [...] וכן מנוכחות המאבחנת (כאשר גזירי המחקים המרובים הפריעו לה לצייר, זרקה אותם בהינף יד על המאבחנת). כמו כן נראה כי חשוב לה להיות מי שקובעת את הכוללים ולעיתים נחוותה ע"י המאבחנת כתוקפנית [...]

מבחינה רגשית־אישיותית, מציירת את תמונת עצמה ועולמה כחיובית ומלאת חיים [...] היא רואה עצמה מקור של כוח וחיים עבור סביבתה ומתארת את עצמה באופן ישיר ועקיף באופן חיובי ומועצם מהמצופה. כך לדוגמה, בציור עצמי החליטה שלא לצייר דמות אנושית וציירה באימפולסיביות ובחוזקה שמש, מים וצמחים ואמרה באופן דרמטי: 'אני שמש, אני זורחת, יש לי המון מה לתת ואני עושה המון [...] אני כמו שמש, ברכה ומרפא, אני מחממת, מאפשרת, מלטפת והם [ילדיה] צומחים.'

ניתן לייחס חוויה עצמית מועצמת זו לכך שהיא עצמה מספרת, היא חשה כעת, לאחר שנים קשות שעברו עליה בשל המשבר בחיי המשפחה. היא בתקופה של פריחה, סיפוק והנאה מפֵרות עמלה בחינוך הילדים ובטיפוחם. עם זאת, נראה כי האדרה עצמית זו יצאת מגדר המצופה ומעידה גם על נטייה אישיותית לראות את עצמה כמרכזית וחיובית ביותר ולהתקשות בהתבוננות עצמית מורכבת וביקורתית יותר [...]

[...] היא עסוקה יותר בעולמה האישי מאשר באחרים ומתקשה לראות את עצמה כחלק אינטגרלי מתוך מציאות אנושית הדדית ומשתפת פעולה [...] נראה כי היא סומכת בעיקר על עצמה וכי אינה חווה את הסביבה כמקור לתמיכה ושיתוף פעולה. מתוך כך ניתן להבין את הצורך שלה בשליטה, שכן היא מרגישה שמציאות חייה בידיה בלבד [...] במצבים קיצוניים היא מגלה פוטנציאל להתפרצות רגשית." (ההדגשות אינן במקור.)

ניתן כבר עתה לומר כי לדעת בית הדין ייתכן שחלק מהבעיה בה הילדים והוריהם נמצאים, נובעת מכך שהאם רואה את עצמה והילדים יחידה אחת אינטגרלית, ובמידה מסוימת, כבטלים אליה. עד כדי כך, שהיא אינה מצליחה להבחין כי לילדים ישנו "עולם" משלו, חוויות משלהם, השונים מהחוויות והתחושות שלה. נראה כי האם אינה מודעת וחשה די הצורך בכך שהשינויים הקיצוניים שערכה בחייה. במעברה החד מאישה המנהלת אורח חיים חרדי לאישה המנהלת אורח חיים חילוני וכמי שרואה עצמה כדמות מרכזית בארגון "הלל" ל"חוזרים בשאלה" אינה מבחינה בנזקים העלולים להיגרם לילדים כמו טלטלה ובלבול בזהות האישיות שלהם, תהליך שעשוי להזיק להם לאורך שנים.

כנראה שכתוצאה מכך, היא מתקשה ליישם את המלצות הגורמים המקצועיים לבצע שינויים הנדרשים ממנה לטובת חינוך הילדים. משום כך גם כנראה שקשה לה לקבל את העובדה שהיא אינה האפוטרופוס היחיד הבלעדי על הילדים.

לדעת בית הדין, תכונה זו והעובדה שהיא רואה עצמה כדמות מרכזית בעולם החזרה בשאלה, מקשה עליה לקבל ולהכיל את הצורך במניעת טלטלות, ואת הצורך בשמירה במידה מסוימת על אורח חייהם הדתי־חרדי בו חיו וגדלו עד אז ילדיה, וכן בקושי להכיל את השקפת עולמו של מי שהיה שותף עמה בהבאת הילדים לעולם, אף אם היא אישית אינה מסכימה עמו.

תיאור האב:

"מהמבחנים הפסיכו דיאגנוסטיים וההערכה הקלינית, מתקבלת תמונה של גבר בעל יכולת גרפו־מוטורית תקינה [...] הוא ורבלי, משתמש במלים גבוהות [...] בעל סגנון רגשי מוחצן, הוא מוכן לנסות ולטעות, לקבל משוב או רמזים מן הסביבה ומאנשים [...] בוחן מציאות שלו תקין בסך הכול ואין מוזרות או הפרעות בחשיבה. עם זאת, קיימת תפיסה לא שגרתית של המציאות. נראה כי האב מתבונן על העולם מתוך 'משקפיים' שלו ופחות באופן ניטרלי, על רקע של התעוררות תכנים רגשיים [...] כלומר, כאשר הוא מעורב רגשית הוא ככל הנראה מצליח פחות להתבונן על המציאות באובייקטיביות, בלי להשליך תכנים מעולמו". (ההדגשה אינה במקור.)

עוד עולה מהמבדק:

"מבחינה רגשית אישיותית [האב] עסוק בסיפוק צרכים ראשוניים [...] נראה כי העיסוק בסיפוק צרכים ראשוניים משאיר אותו פחות פנוי ליחסים עם הזולת ועל כן קיימת מעורבות נמוכה יחסית עם אחרים. ניכר לקוי בהתמודדות עם חוויות יומיומיות ונטייה לבעיות חברתיות ובינאישיות אשר עלולות לבוא לידי ביטוי בריחוק, יחסים שטחיים. חוסר קשב לצרכי הזולת [...] חשוב לציין שבגלל נטייתו של [האב] לחוות רגשות באופן מלא וסוער יחסית, הוא מנסה לעיתים לשמור על עצמו על ידי הימנעות משימוש בערוץ הרגשי [...] ובמצבים טעונים הוא מפעיל הגנות בכדי לשמור על שיווי משקל רגשי." (ההדגשה אינה במקור.)

בסיכום ומסקנות חוות הדעת ציין לגבי תפקודו הכללי של האב כהורה:

"גם [האב] הורה חיובי. הוא אוהב את הילדים שלו ונראה כי מסוגלות ההורית שלו סבירה. לא מצאתי כי הוא הורה מועדף על האם. כמו כן לא מצאתי סיבה שמצדיקה את העברת משמורת הילדים מהאם אשר גידלה אותם ברצף מאז שנולדו ובהשקעה רבה, אל בית האב. בנוסף בעקבות מצבם הרגשי של הילדים לא נראה כי התא המשפחתי של האב מסוגל להכיל את מצבם הרגשי של הילדים מעבר לזמן הביקורים המורחבים שמתקיימים כעת." (ההדגשה אינה במקור.)

ד.   ניתוח התצפיות מהמפגש בין הילדים להוריהם:

1. המפגש בין האם והילדים, במסגרת מבחן "מפגש מרתון אינטראקציה בין הילדים להוריהם" שנערך מטעם גב' ל' גרשנזון, כעולה מחוות הדעת שבעקבותיו, עולה שהמסגרת של האם והילדים מלאה במתח ותזזיות, ובעיקר חוסר שקט, תרתי משמע:

"שלושת הילדים נכנסים ל'חדר הילדים' כרוח סערה. מיד 'מתנפלים' על המשחקים ועל הלוח. מתקשים להקשיב להנחיות של צוות הבדיקה. [ר'] מציירת על הלוח. [ט'] מדבר וקופץ [...] כל הילדים מדברים בצעקות [...] [ט'] לוקח את אחד המשחקים ומנסה לפרק אותו, למרות שהאם אומרת לא לעשות זאת, הוא ממשיך [...] [ר'] מכרסמת את הדגל של המשחק בפה. האם רואה ולא מעירה. [ט'] שוב צועק. הפעם האם מגיבה ומרגיעה אותו. [ט'] נענה רק לזמן קצר. המשחק מתנהל בשקט יחסית [...] הדיבור ממשיך להתנהל בקום רם מאוד כמעט בצעקות [...] כש[י'] פונה לצוות הבודקים בשאלה, קשה לענות לה 'מעל' הקולות הרמים של [ט'] ו[ר']."

וכך גם בהמשך המפגש המתואר: "נופלים רצים ומתנפלים [...] כולם עוברים בריצה למשחק של המכוניות. אין אתנחתא בין דבר לדבר."

ניתן להבחין במתחים ומאבקים פנימיים בין הילדים לבין עצמם ובינם לבין האם, בעיקר בין [י'] ל[ר'] ו[י'] לאם:

"האם מנסה לקרוא את ההוראות ופורץ ויכוח ער בין [ר'] ו[י'] על מי תסביר את ההוראות של המשחק. [י'] מתעקשת והאם "מגנה" על [ר'] [...] [י'] נותרת לחלוטין מחוץ למשחק ומנסה למשוך את תשומת ליבה של האם, רבה עם [ר'] ומתגרה בה. האם מתייחסת לתוכן המילולי של ההתגרות ולא להתגרות עצמה ומתקשה להציב גבולות.

הריב בין [י'] ל[ר'] מתגבר עד כדי כך שהן מושכות בקופסת המשחק כשכל אחת אוחזת בקצה אחר. [י'] ו[ר'] ממשיכות לריב ביניהם על תשומת הלב והאם מתקשה מאוד להתייחס לכך ולנהל את המשחק. בהמשך הילדים רבים ביניהם על מקומות הישיבה."

ממהלך המפגש בעיקר עולה מצבו של הצעיר יותר, [ט'], אשר עולה כי הוא נמצא במצוקה ובחוסר שקט:

"[ט'] מאוד חסר שקט [...] [ט'] קם ובועט מבלי לשים לב למשחק שמתפרק, הוא ניגש למדף, מפיל דברים ועובר ממקום למקום בחוסר שקט ובחוסר יכולת להתרכז בדבר אחד.

[...] הילדים מושכים את הלוח ללא כל זהירות וכמעט מפילים אותו. [ט'] עושה 'קשקוש' על לוח, הלוח זז ימינה ושמאלה הלוך וחזור."

כך גם מתארת גב' גרשנזון בדו"ח את האווירה במפגש והתרשמותה ממנו:

"האווירה במפגש קשה ומתישה. הכול קורה מהר ובצעקות. במשך המפגש יש הרבה מאוד מלל ותחושה קשה של הצפה. אין יותר מ־15 שניות רצופות של שקט או רגיעה. אין אתנחתא בין דבר לדבר. בכל רגע נתון ילד זה או אחר קם, נופל, דורך על משחק, זז במקום או צועק. תוך דקות ספורות מהרגע שהמפגש החל, יש מספר משחקים על הרצפה, כריות מפוזרות בחדר וחוסר סדר.

[...] התחושה הכללית היא של ילדים הנמצאים בסערה פנימית קשה, שבאה לידי ביטוי בהתנהגות חסרת גבולות, בחוסר יכולת להתרכז מעבר לשניות ספורות באותה משימה, בחוסר שקט, בתנועה מתמדת ובעיקר בצעקות וריבים.

[...]האם מצידה מנסה לשלוט במצב ע"י הסברים רציונאליים רבים וחלוקת הנחיות, אך ללא הצלחה מרובה [...] האם נכנסת לדון איתן על הדבר עליו רבו מבלי להתייחס לכך שהן מרבות לריב ובאופן שלא מותאם לסיטואציה." (ההדגשה אינה במקור.)

2. המפגש בין האב לילדים, מתאפיין אף הוא באותם סממנים של מתח רב של מאבקים וחסר שקט פנימי של הילדים.

גם במפגש זה עולה מצבו הקשה ומצוקתו של הבן הצעיר, [ט'], למשל כאשר:

"[ט'] משחק עם המחשבון של המשחק באופן הרסני ואחד הבודקים נאלץ להעיר שזה יכול להתקלקל. מתפתח ריב המחשבון בין הילדים, מי יחזיק הכרטיסים, מי יחזיק את המחשבון, האב מציע לבחור משחק אחר."

בתיאור מפגש זה ניתן גם להבחין כי [י'], הבת הבכורה, קרירה יותר ביחסה אל האב, כאשר האב נכנס אל החדר בו נערך המפגש, מתואר כי: "[ר'] ו[ט'] קופצים עליו", אך "[י'] מתעלמת מהכניסה שלו, האב ניגש אליה ומנשק אותה". מאידך, גם בהתנהגותו כלפי [י'] עולה מעט ריחוק: "[י'] שואלת מספר פעמים האם [ח'] אשת האב תבוא והאב לא עונה [...] [י'] נאלצת להתעקש מספר פעמים עד שמקבלת תשובה ישירה." כך גם בהמשך, נצפה כי "[י'] צועקת ומתחצפת על אביה והוא מתקשה למצוא תגובה מתאימה. במקום זה הוא מתחיל לאסוף בעצמו את המשחקים". יחד עם זאת, כאשר הילדים והאב התיישבו יחד בחדר סביב משחק המונופול, [י'] ואביה התיישבו זה ליד זה.

יחס קריר ומרוחק יותר ניתן להבחין אצל [י'] כלפי אשת האב, כאשר היא מגיעה אל המפגש ו"[ר'] ו[ט'] קופצים עליה" אך "[י'] לא מתייחסת."

גם במפגש עם האב קיים בין [ר'] ו[י'] מתח, תחרותיות ומאבקים:

"[...] האב מציע שתי אפשרויות, שוב יש ויכוח בין [ר'] ל[י'] והן מתחרות על הבחירה [...] [י'] ו[ר'] מתחילות לריב ביניהן ו[י'] מתפרצת על [ר'] בצעקות ובאיומים. היא רודפת אחריה ומנסה להרביץ לה.

[...] [י'] ממשיכה לרדוף אחרי [ר'] ותוקפת אותה באלימות. האב מנסה להפריד. [י'] ממשיכה בהתפרצותה, כשהיא צורחת 'אני הולכת להרביץ לה', 'תסתמי' ו'מטומטמת' האב בתגובה לוקח את [ר'] לצד החדר ומסתודד אתה. נראה שהוא מבטיח לה משהו בתנאי שתתנצל. [ר'] אומרת סליחה ללא כל כוונה כנה, [י'] לא מקבלת." (ההדגשה אינה במקור.)

במסקנותיה ניתן להתרשם כי האב אינו מצליח להשתלט על הילדים ולהטיל עליהם 'מרות הורית'. למשל כאשר [י'] ו[ר'] מתחילות לריב, מתואר כי "האב מוצא את עצמו ביניהן ונראה חסר אונים לחלוטין". האב מציע בחדר בו מתבצע המפגש לשחק בכדור, "לאחר שאחד הבודקים מעיר לו כי משחק עם כדור אינו מתאים באותו מרחב, הוא מוותר". בהמשך: "האב מנסה לסדר את משחק המונופול ללא הצלחה, [ט'] לא מאפשר לו, האב מוותר." ובהמשך מתואר:

"שוב הילדים קמים והאב לא מצליח לארגן אותם למשחק [...] דקות ספורות לאחר מכן [י'] ו[ט'] רבים ביניהם והמשחק מתפרק באופן אלים. [ט'] חוזר לריב עם [י'] [...] החדר נראה מבולגן אחרי שעה וחצי שהילדים נמצאים בו. משחקים מפוזרים, כריות מפוזרות, הלוח לא במקום, בחדר שורר חוסר שט מעורבב בצעקות רמות."

בדרך זו מתארת גם הגב' גרשנזון את האווירה במפגש והתרשמותה ממנה:

"המפגש של הילדים עם אביהם מהווה המשך ואף החרפה של האווירה שהייתה במפגש של הילדים עם האם, רמת הצעקות עולה במספר דרגות [...] חוסר השקט של הילדים בולט במיוחד על רקע אי יכולתו של האב להציב גבולות ולארגן את המפגש."

3. המפגש בין הילדים עצמם, גם הוא עם "אופיין בחוסר יכולתם של הילדים להירגע. בלט במיוחד [ט'] שצעק, קפץ על חפצים תוך סיכון עצמי, התחבא מתחת לשולחן ולא הצליח בשום דרך למצוא מרגוע."
4. בסיכום שלושת המפגשים שערכה, כותבת גב' גרשנזון:

"כבר מתחילת המפגש ניכר היה כי שלושת הילדים נמצאים באי שקט בולט, מתקשים להכיל את עצמם, מתקשים לעמוד ולהיענות לגבולות ובעיקר, נמצאים בתחרות בלתי פוסקת על תשומת הלב של ההורים, במידה שהרבה מעבר לנורמה.

חוסר השקט של הילדים מביא אותם להתנהגויות שלעתים גובלות בסיכון עצמי (בעיקר של [ט']) או בסיכון האחרים (בעיקר כלפי התינוק) מבלי שהם מודעים לכך."

כך גם היא כותבת במסקנותיה והמלצותיה והמפגשים:

"מצוקת הילדים בולטת. התנהגותם מאוד קשה. קיים חוסר שקט קיצוני, תחרות קשה בין הילדים על תשומת הלב של ההורים וביטויי תוקפנות אשר דורשים התערבות טיפולית משפחתית דחופה." (ההדגשות אינן במקור.)

מדאיגה במיוחד הערכתה של הגב' גרשנזון לגבי החשש מפגיעה קשה בהתפתחותם של הילדים במצב הקיים:

"כאמור מדובר בילדים שנמצאים היום במצב רגשי לא קל [...] הם נמצאים במצב של תחרות תמידית על תשומת לב ההורים ונראה כי אין להם השקט הפנימי הדרוש כדי להתפתח באופן רגוע ומאוזן."

ולדברי גב' גרשנזון:

"שני ההורים מתקשים להכיל את המצב הרגשי של הילדים."

במסקנותיה האופרטיביות לגבי המשך חינוכם ואורח חייהם של הילדים, ממליצה גב' גרשנזון:

בעניין פערי התפיסה את הדת, אורחות החיים והשפעת הפערים על הילדים:

"אני סבורה שהילדים צריכים להמשיך להתחנך במסגרות של החינוך הממלכתי דתי שהינן המסגרות המתאימות ביותר לילדים כאשר האב חרדי והאם מסורתית בהגדרתה.

הומלץ לאם לשמור הלכות שבת וחג כשהילדים נמצאים אתה, על מנת לצמצם את הבלבול שקיים אצל הילדים בין 'שני העולמות'.

בכל הקשור ללבוש, כללי צניעות, בילוי משפחתי במהלך החופשות: מומלץ כי הכללים החלים בבתיה"ס בו הילדים לומדים, יהיו הכללים שיכובדו גם בבית." (ההדגשות אינן במקור.)

עוד הוסיפה גב' גרשנזון כי שני ההורים צריכים לקבל עזרה והדרכה הורית, ובמסגרת זו לכלול אפשרת מתאם הורי, וכן כי שלושת הילדים חייבים לקבל טיפול פרטני, ומעקב של בית הדין אחר מצבם של הילדים.

ו.    מסקנות והכרעת הדין

1. בתלמוד בבלי מסכת סוכה (נו ע"ב) נאמר "כדאמרי אינשי: 'שותא דינוקא בשוקא – או דאבוה או דאמיה'" (ביאור: מה שהתינוק מדבר בשוק, זה או מאביו או מאמו). התנהגות הילדים וסגנון דבורם משקפים את מה שההורה העניק להם, לטוב וחלילה לרע.
2. 2. כאמור, הילדים גדלים בבית האם ברציפות מזה כשש שנים, וברור כי מי שהשפיע על התפתחותם הפיזית והרוחנית באותם שנים הייתה בעיקר האם. לדאבון כולנו, האב לא השתתף בתקופה ארוכה זו בגידולם וחינוכם ולא הייתה לו עליהם השפעה, ואף אם הייתה לאחרונה, אזי השפעתו היא קטנה. ברור כי היעלמותו של האב מחייהם של הילדים הסיבה להם צער ונזק בהתפתחותם הראויה, מנגד מצבם של הילדים כיום לטוב ולרע מושפע בהרבה מהתנהלותה של האם.

השפעת התנהגותה ניכרת בהתנהגות הילדים וכפי שצוין בחוות הדעת של אנשי המקצוע ־"חוסר גבולות. אי שקט קיצוני וגילויי תוקפנות."

לצד זה יש לזכור כי במשך שנים אלה נשאה האם לבדה, כלכלית ופיזית, בעול גידולם של הילדים ללא שהאב הטה שכם לסייע. האב אומנם העלה בפני בית הדין טענות לפיהן האם מזניחה את הילדים, אולם מהעולה מתסקירי שירותי הרווחה, לא רק שלא נמצא חשש להזנחה, אלא שבניגוד לטענות האב, נמצא כי הילדים מטופחים, נקיים ומסודרים, והישגיהם בלימודים טובים, ועל כך יש להעריכה.

3. 3. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבנטישתה את אורח החיים החרדי, בו גדלה וחונכה מרבית ימיה, עשתה האם תפנית חדה של 180 מעלות, עד שכיום היא רואה עצמה כדמות מרכזית בארגון "הלל" המסייעת ומעודדת "יוצאים בשאלה" בעיקר מהמגזר החרדי. כמובן שזו זכותה של האם, במסגרת חירויות היסוד המוקנות לכל אדם במדינה, להחליט כרצונה על כל שינוי באורחות חייה ואמונותיה. אין בידי בית הדין כיום הכוח 'להעמיד משפטי הדת על תילם', ועל כן אין זה מסמכותנו ומתפקידנו להתערב באורח חייה האישיים בו היא בחרה, אלא שבתפנית חדה זו שעשתה האם באורחות חייה, צירפה אליה – על דעת עצמה – את הילדים הקטנים המשותפים, והסבה להם בכך נזק רב של בלבול ומבוכה. בנקודה זו, בה טובת הילדים הקטינים נפגעת, מקומו של בית הדין לתת את הדעת. בסמכותו ומתפקידו ואף מחובתו לעמוד על המשמר, לדאוג לשלומם וטובתם של הילדים.
4. אין ספק כי סחיפת הילדים הרכים על ידי האם אל אותו מִפנה חד וקיצוני – מן הקצה אל הקצה – שחוללה האם בחייה ובתפיסותיה הערכיות, סחרר וזעזע קשות את אושיות עולמם החינוכי והערכי של הילדים אשר בקרבו חיו וגדלו עד לאותה נקודת מִפנה. סתירת עולמם הערכי של הילדים ואורחות חייהם, הסבה להם בלבול ומבוכה רבים בנפשם הרכה, וסביר להניח שגרמה להם פגיעה לטווח ארוך בהתפתחותם האישיותית הבריאה. זאת כפי העולה מהתסקירים ומחוות הדעת המקצועיות ומהתרשמות בית הדין ממכלול הממצאים הרבים שעלו בתיק, ושעיקרם הובא לעיל.

יש לזכור כי שני ההורים הצדדים לתיק שלפנינו, נישאו על דעת להעניק לילדים חינוך חרדי לשמירת תורה ומצוות, בהתאם לדרכם המשותפת שבה בחרו עם נישואיהם. מכוח כך נוצר מעין חוזה לא כתוב בין ההורים, שזו תהיה דרכם גם בעתיד וכי כל שינוי מדרך זו ייעשה תוך הסכמה משותפת של שני הצדדים, בעיקר בעניין הנוגע לחינוך והקניית ערכים של ילדיהם המשותפים. כמו כן כידוע, על פי דין, לא רק האם אל גם האב הוא אפוטרופוס טבעי של הילדים, וגם לו הזכות והחובה לעצב ולקבוע את חינוך ילדיהם המשותפים ואת אורחות חייהם. זאת, בנוסף לכך שהשינוי באורח חייהם של הילדים נעשה על ידי האם תוך רמיסה חד־צדדית ברגל גסה החלטות שיפוטיות של בית הדין.

5. האם אמנם הגדירה עצמה בפני המאבחנים במכון "דעה" כמסורתית, אולם לא כך הם פני הדברים. שהרי בבית הדין הצהירה האם כי היא והילדים 'חילוניים'. כך עולה גם מהתסקירים שהבאנו, שבהם צוין כי האם נוהגת באורח חיים חילוני מלא כולל נסיעות בשבת עם הילדים והלבשת הילדים בלבוש שאינו תואם את הנדרש במסגרת דתית רגילה, וכל שכן שאינו תואם המגזר החרדי ממנו הם באו. הדבר ידוע גם למחנכים ולילדים בבית הספר בו לומדים הילדים, [י'] הבת אף התבטאה כי היא 'חילונית בבית ספר דתי', והדברים מדברים בעד עצמם.

אין חולק כי הבילוי של האם עם ילדיה בראש השנה במדבר בחברת אנשים המתהלכים חצי עירומים, תוך כדי ריקודים וחיבוקים (לפי הצילומים שהוגשו בתיק), אינה התנהלות מקובלת לא בחברה הדתית ולא בחברה המסורתית. על אחת כמה וכמה לא כשהדבר נעשה 'ביום הדין' שאותו מקדשים ומכבדים בישראל גם אנשים מסורתיים ומי שאינם שומרי תורה ומצוות. דברי האם ובאי־כוחה כי תקעו שם בשופר, מוכיחים על "ליקוי מאורות" עד כמה הם אינם מבינים מה רב המרחק בין הבילוי שערכו לבין אווירת הקדושה והיראה האופפת יום מיוחד זה בקרב אנשים דתיים וכן מי שמגדירים עצמם כמסורתיים. יש כאן מסר מבלבל של חינוך והקניית ערכים והוא עומד בסתירה גמורה לחינוך הדתי שהילדים מקבלים.

אנו מתרשמים כי בהתנהלותה זו, חשפה האם את הילדים הרכים למעשים אשר לא יכירום בחברה הדתית ולא בחברה מסורתית, ולדעתנו גם לא ימצאו כן גם בקרב החברה החילונית הסטנדרטית בישראל.

מסרים כפולים והפוכים אלה, הסותרים את עולם הערכים הדתי עליו הסכימו ההורים בתחילה דרכם, ממנו באו הילדים ומשפחותיהם, ואשר נוגדים את הערכים המוקנים להם במוסדות הלימוד הדתיים בהם הם לומדים, משדדים לילדים את כל עולמם הערכי וגורמים להם לבלבול ונזק רב, ויוצרים אצלם דיסוננס וקונפליקטים קשה בזהותם האישית.

6. זאת ועוד, בפני בית הדין עולה תמונת מצב ברורה, לפיה האם ממשיכה להביא את ילדיה הלומדים במסגרות דתיות להשתתפות בחילולי שבת, כולל נסיעות בשבת, וכי היא מטמיעה בהם באופן שיטתי אורח חיים חילוני, ובכך ממשיכה האם ליצור סתירות פנימיות בעולמם של הילדים המתחנכים בחינוך ממ"ד.

אין זה מיותר לציין כי לאם גם היה באחד מהשלבים בן־זוג שהורשע בשלוש עברות של סחר בסמים מסוכנים. ראה החלטה מיום 17.5.2011, "המשיב ישהה בביתו בפיקוח צמוד של בת זוגתו [האם] וזאת עד לתום ההליכים כנגדו", וזאת בניגוד לטענת האם וב"כ בסעיף 45 לכתב הערעור שהדבר לא נחקר. טענת האם כי מדובר באירוע מלפני שנים, אין בה כדי להכחיש את העובדה כי מדובר במעשים המצביעים על חציית גבולות אצל האם, המקרינים על התנהגותה כלפי הילדים.

7. מהחומר שהונח בפני בית הדין נראה כי האם בהתנהגותה אינה לוקחת בחשבון את טובת הילדים בנפרד ממאווייה האישיים, במיוחד כשזו נוגדת את רצונה, וכל שכן שאינה לוקחת בחשבון את רצונות ומחשבות ההורה השותף להבאת ילדיהם לעולם. ממבחני הפסיכו־דיאגנוזה שנערכו לאם, עולה כי האם "עסוקה יותר בעולמה האישי מאשר באחרים, ומתקשה לראות את עצמה כחלק אינטגרלי מתוך מציאות אנושית הדדית ומשתפת פעולה", וכן "נראה כי חשוב לה להיות מי שקובעת את הכללים ולעיתים יכולה להגיב למעורבות אדם אחר בתוקפנות."

בעניין זה יש לדעתנו לשים לב גם לאמירתה של האם בעת האבחון הפסיכולוגי, האינטייק, בו השתמשה במשפט: "אני והילדים יחידה אחת." משפט אשר מצד אחד יש בו פן הורי יפה וטוב של קשר וחיבור אמיץ לילדים, אך מאידך מסתתר בו גם פן מדאיג של הפיכת הילדים לחלק בלתי נפרד המתבטל כלפיה ואל מאווייה האישיים. ומכאן מובן כיצד האם סוחפת אליה את הילדים אל התפנית החדה אותה היא בוחרת לעושות באורח חייה, בלא לקחת בחשבון כיצד הדבר ישפיע על נפשותיהם של הילדים הרכים, ומה באמת צרכיהם וטובתם האישית, אף אם אינם תואמים את הדרך בה היא בחרה. חיזוק לכך ניתן לקבל מהריאיון שהעניקה לכלי התקשורת, ממנו ניכר היה כי האם רואה את הילדים כרכוש אישי שלה, בו היא מחליטה לגביהם בעצמה, ללא כל ראיית צורך לשילוב ושיתוף ההורה הנוסף של הילדים, וכאמור, תוך הפרת החלטות שיפוטיות של בית הדין. התנהלות זו נובעת מראייה צרה שלה כלפי הילדים מבלי להתחשב בצרכיהם הראויים.

לא ניתן גם להתעלם מהעובדה שתוקפנות האם, שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של מרכז דעה, כגון "כאשר גזירי המחקים המרובים הפריעו לה לצייר, זרקה אותם בהינף יד על המאבחנת", באה לידי ביטוי מעשי בתלונה למשטרה, אשר נמצאה מוצדקת, על אלימות האם כנגד האב, ואשר בעקבותיה קבע ביהמ"ש כי "הנאשמת ביצעה עברות של תקיפה סתם וקבלת דבר במרמה" (ראה פסק הדין מיום 23.4.2012).

8. מאבחון ואפיון התנהגות הילדים, כעולה מחוות הדעת המקצועיות, ניתן להיווכח בסימנים למצוקתם של הילדים ולפגיעות התנהגותיות קשות אצלם. כגון "אי שקט בולט", "מתקשים לעמוד ולהיענות לגבולות", "מצוקת הילדים בולטת", "חוסר הבנה של הצורך לכבד גבולות, סמכות הורית וכללים", ביטויי תוקפנות קשים וחריגים. וכן כי ההורים מתקשים להציב גבולות לילדים ולהכיל את המצב הרגשי שלהם. כל אלו ועוד התנהגויות חריגות שתוארו בתסקיר, מצביעות על נזק ויתכן אף שגובלות בסיכון לשלומם הנפשי.

ניטול לדוגמה את תיאור הביקור של המאבחן בבית האם, בו נכתב: "ברקע מוזיקה בווליום גבוה מאוד, לצד הרעש של מערבל המזון, וקשה לשמוע מה מדברים. האם לא עושה שום צעד על מנת לשנות את התנאים ונראה כי היא והילדים רגילים בכך." בית הדין מתרשם כי הרעש הבלתי שיגרתי מבטא אי־שקט ומתח ולא שמחת חיים. ראה על כך בהרחבה בתיאור מפגש מרתון אינטראקציה בין הילדים להוריהם (עמודים 15־18).

9. גם מהאב לא נחסוך את שבט לשוננו, מאחר וגם הוא אינו בא בידיים נקיות אל בית הדין, לאחר שנות נתק ארוכות, ללא נתינת הסבר ברור המתקבל על הדעת לכך, ועתה מבקש הוא משמורת מלאה על הילדים.

עד עתה בית הדין לא קיבל תשובה ברורה מדוע נזעק האב רק לאחר שנים לקבל את המשמורת אליו. אם אכן ידע את מצבם הרוחני והחינוכי המתדרדר של הילדים, כהגדרתו, הרי שהיה עליו לפעול במשנה מרץ לתיקון ההתדרדרות, לטענתו, מבעוד מועד, ולא לתת למצב להגיע ל"כאוס" שממנו קשה כיום לצאת.

פסק בית המשפט מיום ד' בכסלו תשע"ב 30.11.2011, ובו הוצע מתווה להסדרי ראייה, שהאב דחה אותו, מהווה ראיה שלאב הייתה הזדמנות לקיים הסדרי ראייה עם הילדים תוך כדי הפגת החשש לאלימות האם, והוא לא עשה כן.

10. יתרה מכך, האב נוהג לרמוס את כבודה של האם בעיני הילדים. התנהגות זו חמורה לכשעצמה ויש לתת עליה את הדעת. על האב לזכור כי במסגרת חינוכו את ילדיו לשמירת תורה ומצוות, אחת מהמצוות הגדולות בתורה היא גם כבוד אם, ולא רק כיבוד אב. כדברי הרמב"ם (הלכות ממרים ו, א):

"כבוד אב ואם מצוות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו [...] כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך ציווה על כבודם ומוראם."

לא זו בלבד, אלא שמוסיף הרמב"ם (שם הלכה יא) וקובע:

"אפילו היה אביו רשע ובעל עברות – מכבדו ומתיירא ממנו, ראהו עובר על דברי תורה לא יאמר לו 'אבא עברת על דברי תורה' אלא יאמר לו 'אבא כתוב בתורה כך וכך?' כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו."

בית הדין סבור שכבודה של אם בעיני הילדים צריך להישמר, גם אם בעיני האב התנהגותה קלוקלת, ועליו למצוא את הדרך הראויה לכך כיצד לנהוג ולהסביר זאת לילדים, תוך התייעצות עם מורי ההוראה ואנשי המקצוע בתחום.

11. לבית הדין חשש שבדרכו של האב להעברת הילדים מהאם אליו, הוא גם אינו מהסס לנקוט בצעדים העלולים לפוגע בנפשם של הילדים, אשר האם יקרה ואהובה עבורם, ועליו לזכור שאף לה כאם יש מקום מרכזי וחשוב בעולמם ובהתפתחותם.

מקובלת עלינו לחלוטין בקשת פקידות הסעד בתסקיר, להתריע בפני האב כי התנהגותו זו מזיקה לילדים ואת חובתו לקבל ייעוץ והדרכה ראויים. עם זאת, אין להתעלם מהכאב שחש האב בהעברת הילדים לחינוך ממ"ד, בשונה מדרכו ומהדרך בה בחרו בעת הנישואין.

קביעת משמורת והסדרי הראיה:

בבואנו להכריע ולקבוע את הסדרי המשמורת והראיה של הילדים, על פי החומר הרב שהונח לפני בית הדין, יש להעיר תחילה כי חוות הדעת המקצועיות והתסקירים שלפנינו מהווים כלי עזר חשוב ורב מעלה עבור הערכאה השיפוטית, לשם קבלת החלטותיה בנדון. פעמים רבות שבתי המשפט ובתי הדין נוטים לאמץ את המלצותיהם של אנשי המקצוע באופן מלא ואינם סוטים מהמלצותיהם, "אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים [זאת]" (בע"מ 9358/04 פלוני נ' פלוני). עם זאת, ברור לכל בר־דעת כי המלצותיהם של המומחים, חשובים ככל שיהיו, הם אינם יכולים להחליף את שיקול הדעת השיפוטי של הערכאה המשפטית המוסמכת. על הערכאה המשפטית להיעזר בחוות דעת המומחים ובתסקירי שירותי הרווחה, לבחון, לבקר ולברור מתוכן את אשר נראה לה נכון וצודק, מתוך בחינה מושכלת ורציונאלית (ראו בבג"ץ 5227/97 דויד נ' בית־הדין הרבני הגדול פ"ד נה (1) 453, 462), וברור שאל לה לערכאה המשפטית להיות 'חותמת גומי' להמלצות המומחים 'כתורה מסיני', כפי שקבע בית המשפט העליון בפסק דינו בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (01.5.2006):

"הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש לתת לה משקל משמעותי, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה והעקרונות המנחים שהבאנו, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה."

וכפי שכתבה בדומה כב' השופטת ע' ארבל בדנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית: "בית המשפט אינו 'חותמת גומי' לעמדתו של המומחה המקצועי, אלא זו משמשת עבורו כלי עזר חיוני וחשוב, אשר יזכה למשקל נכבד, אך לא מכריע, בקבלת ההחלטה." (וראו עוד בע"מ 5579/07 פלונית נ' פלוני, ובע"מ 3329/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, וכן ראה לאחרונה תמ"ש (טב') 25454־03־12 פלוני נ' פלונית).

1. 1. גם במקרה הנדון לפנינו, אנו סבורים כי תסקירי רשויות הרווחה וחוות הדעת המקצועיות של מכון 'דעה' עשו עבודה מקיפה, אמינה ומקצועית. ואכן אנו מקבלים את העקרונות המנחים העולים מממצאיהם ומהניתוחים המובאים בהם. אלא שביחס למסקנותיהם והמלצותיהם האופרטיביות בעניין המשמורת על הילדים והטיפול שהם זקוקים, אנו סבורים כי יש בחלקם לקבלם אך בחלקם האחר יש לערוך תיקונים ולהתאימן למציאות הקיימת.
2. כאמור, התסקירים וחוות הדעת מצביעים באופן ברור על המצוקה בה הילדים נמצאים, ועל כך שהם "מתקשים להכיל את עצמם [...] [ו]נמצאים היום במצב רגשי לא קל" (הסיכומים בחו"ד מהתאריך 27.8.2014). אחת הסיבות המרכזיות למצוקתם זו מיוחסת לתפנית החדה שעשתה האם באורחות חייה ושאליה צירפה את הילדים. כפי שתיארה העו"ס בתסקיר (מהתאריך 3.3.2009): "הסברתי לאם שהיא מבלבלת אותם בין התנהגותה בבית ובין החינוך שהילדים מקבלים במוסדות החינוך", וכן (בסיכום התסקיר): "הילדים מטופלים בצורה טובה [...] למעט הבלבול בנושא הדתי [...] הקושי שאני רואה בהורות של האם, הוא הבלבול של הילדים בנושא קיום תורה ומצוות [...] [האם] לא הביאה בחשבון את הסתירה במעשיה והשפעתה על הילדים". במידה מסוימת נראה כי אף האם הפנימה זאת: "האם הייתה קשובה להערותיי, והבינה שהבלבול אינו לטובת הילדים. היא הסכימה לשמור שבת כצעד ראשון" (שם). כך גם בתסקיר מהתאריך 14.6.2015: "הסברתי לאם [...] שכן בעבור הילדים חילול שבת מבלבל אותם מאד, הן מבחינה חינוכית וערכית, שכן זאת נחשבת לאחת המצוות החשובות. האם אמרה שהיא תתחשב בכך". ובמסקנות חו"ד מהתאריך 27.8.2014 נכתב: "הומלץ לאם לשמור הלכות שבת וחג כשהילדים נמצאים אתה, על מנת לצמצם את הבלבול שקיים אצל הילדים בין 'שני העולמות' [...] מומלץ כי הכללים החלים בבתיה"ס בו הילדים לומדים, יהיו הכללים שיכובדו גם בבית". הן התסקירים והן חוות הדעת ממליצים ש"האם תקבל הדרכה הורית בנושא הבלבול בין אורח החיים שלה לבין אורח החיים של האב ושל מוסדות החינוך שבהם לומדים הילדים." מכל התסקירים וחוות הדעת עולה עיקרון אחיד, להימנע ממהפכים נוספים בחייהם של הילדים ולשמור על מסגרת אורח החיים שהורגלו בה קודם והנהוג במסגרת החינוכית בה הם לומדים.
3. מהתסקירים וחוות הדעת ניתן להבחין כי מרכז הקונפליקט והבלבול שאותו חווים הילדים בסתירה בין אורחות החיים השונים, מתמקד בעיקר בשבתות וחגי ישראל, בפגיעה באווירת השבתות והחגים ובחילולי השבת בהם הם נאלצים להיות מעורבים בעת שהותם אצל האם. הדבר עולה בבירור גם מפרוטוקולים של הדיון וכתבי הטענות שהגישו הצדדים, וכן מהתרשמות בית הדין. אמנם גם במהלך השבוע צצות ומתעוררות נקודות חיכוך בין אורח החיים החילוני של האם לחינוך הניתן לילדים במסגרות החינוך הממלכתי־הדתי בהם הם לומדים, בעיקר בתחום הלבוש. אך אין הנזק הזה שווה ערך לנזק הנגרם בשבתות ובחגים, ועל פערים שבמהלך השבוע אנו – בית הדין – מקווים כי ניתן יהיה לגשר בעזרת הדרכה נכונה, הבנה ורצון טוב מצד האם, כהמלצת חוות הדעת המקצועיות. אך אין הדבר כן ביחס לחילולי השבת והחגים בהם נאלצים הילדים להשתתף בבית האם, אשר לגביהם נראה שהאם מתקשה לערוך שינוי באורח חייה ואף לא תוכל להימנע מכך במצב הקיים. על נקודה מרכזית זו, לדעתנו, עורכי התסקירים וחוות הדעת לא נתנו את הדעת ואת תשומת הלב הראויה. אולי כי הם לא הבחינו בגודל הזעזוע שעובר על נפשו של ילד אשר חונך בחינוך דתי־חרדי, להבדיל מחינוך 'מסורתי' ופשרן יותר, כאשר ילד זה נאלץ להיות מעורב בחילולי שבת ושיבוש אווירת שבת וחג. לכן, כנראה, הם לא הכירו בצורך האקוטי והדחוף להימנע מאותם חילולי שבת וחגים, במסגרת השמירה על שלומם וטובת של הילדים הרכים. או אולי משום שלא הובן אצלם דיו כי במקום בו האם נמצאת כיום מבחינת סגנון החיים שבו בחרה, קטן הסיכוי שהיא תחזור לשמור שבת כדת וכדין כשהיא עם הילדים. אף שבחוות הדעת "הומלץ לאם לשמור הלכות שבת וחג כשהילדים נמצאים אתה, על מנת לצמצם את הבלבול שקיים אצל הילדים בין 'שני העולמות'."

אמנם האם צירפה שני מכתבים של עו"ס זדה (צורף לערעור) אליו הופנתה האם לקבלת טיפול והדרכה בעניין זה. במכתבים נאמר כי האם מופיעה אצלו. ברם אין זה עונה על השאלה האקוטית האם אכן קיימת התקדמות בפועל במפגשים עמה או לא.

4. אשר על כן לדעת בית הדין, לאור התרשמות התסקירים ש"מפגשים אלה של האב עם ילדיו הינם טובים [...] שהזוגיות של האב עם אשתו החדשה היא טובה, שניהם מכוונים לטפל בילדים של כל אחד מהם מהנישואים הראשונים", וכן "שבסך הכול הילדים נהנים מהשהות עם אביהם" (התסקיר מהתאריך 3.3.2009), בשונה מהערכת חו"ד מהתאריך 27.8.2014, ולאור התרשמות בית הדין מהחומר שהוצג לפניו ומפרוטוקול הדיון האחרון בו נחקרה אשת האב, נראה לבית הדין כי כיום בית האב יכול ונכון יותר להכיל את הילדים – ומשום כך מן הנכון הוא לטובת הילדים שבשבתות וחגי ישראל ישהו הילדים אצל אביהם. כמו כן, יוכלו הילדים לשהות עם האם בשבתות ובחגי ישראל בעת שהיא תהיה אצל משפחת הוריה, אם תהיה מעוניינת בכך. זאת, לאור חוות הדעת מיום 27.8.2014, בה האם "מתארת קשר טוב וחיובי עם שני הוריה, אם כי כיום פחות נפגשם בשל העיסוקים הרבים של כולם. היא מדברת עם האם בטלפון אחת לשבוע או יותר", ודברי האם בעיקרי הטיעון (שהומצאו בתיק ביום 24.11.2015) כי קיים קשר טוב עם הוריה החרדים, והיא אף מתארחת אצלם במועדי ישראל.

מאידך, במרבית ימי השבוע הילדים ישהו אצל האם, כאשר האב ייקח את הילדים ממוסדות החינוך ביום ששי וישיבם למוסדות החינוך ביום שני בבוקר. באחריות האב יהיה לדאוג להסעת הילדים ביום ראשון למוסדות החינוך והשבתם אליו הביתה. ביום שני האם תיקח את הילדים ממוסדות החינוך ותשיבם בכל יום לביתה עד ליום ששי.

הסדר זה שכל צד ייקח את הילדים ממוסדות הלימוד וישיבם לשם ימנע את החיכוך המיותר בין ההורים.       

כמו כן, ייקבע מנגנון של אנשי מקצוע שיעמידו שירותי הרווחה בירושלים אשר יפקח על הסדרי הראייה, איחורים וחיסורים במוסדות החינוך, הישגי הילדים והתפתחותם. כאשר אחת לחודשיים יתקבל בבית הדין דו"ח מפורט על כל הנ"ל.

האב והאם יחויבו לקבל הדרכה הורית עם עו"ס א' זדה מארגון "כתף לכתף". האב יקבל הדרכה כיצד להימנע מהסתה כלפי האם וראיית עולמה. במסגרת זו תקבל גם אשת האב הדרכה לקבל את הילדים בביתה. האם אף היא תקבל הדרכה כיצד להכיל את אורח החיים הדתי בו מחונכים הילדים, וכיצד להימנע מיצירת סתירות אצל הילדים בין אורח חיים זה לאורח חייה, וכן כיצד להימנע מהסתת הילדים כלפי האב והשקפת עולמו.

בנוסף לאמור, בית הדין ימנה אפוטרופוס לדין על הילדים, אשר ייצג בפני בית הדין את טובת הילדים במנותק מעמדת שני ההורים, וכן יתאם בשם בית הדין בין ההורים בנוגע להסדרי המשמורת והראיה, וידווח תקופתית לבית הדין על מצב התקדמות הדברים.

ברור לבית הדין כי בהכרעתו זו בין הצדדים, לא האם ולא האב יוצאים וכל תאוותם בידם. כל אחד מהם נדרש לוותר על חלק מדרישותיו, ולהכיר בכך שהילדים לא יחיו בדיוק ובהתאם מלא לאורח החיים שלו. האם תאלץ להכיר כי הילדים לא יחונכו בהתאם לאורח חיים חילוני שלה, ואילו האב יאלץ להכיר כי הילדים לא יחונכו בהתאם לאורח החיים החרדי שלו. בית הדין מכיר בכך שכל אחד מההורים משלם מחיר כואב מצדו, אך מאידך לדעתנו הרווח מכך יהיה גדול מההפסד, הן להורים ובעיקר לילדים. תקוותנו היא שהחינוך הממלכתי־דתי שיקבלו הילדים במוסדות לימודיהם ילמד אותם כיצד לגשר בין שתי העולמות ולכבד את שני ההורים, כל אחד בדרכו הוא. לא מיותר יהיה לציין כי בקריאת התסקירים וחוות הדעת צדה את עיננו תיאורה של הגב' גרשנזון כי "ההורים מתעלמים אחד מהשני והילדים מבקשים שיגידו שלום הדדי."

אנו תפילה כי בעקבות מהלך זה לחלוקת משמורת והסדרי הראיה של הילדים בין האב והאם, הן האב והן האם ישכילו להוריד ולכבות את להבות התסכול והכעס מהעבר, להסתכל אל מול פני העתיד הצופה לילדים, לטובתם ולשלומם, ולהתמקד במשימת גידולם הבריא. המלצתנו לאב ולאם היא כי לצד אורחות חייהם שבחרו לעצמם ידעו לכבד כל אחד את ההורה האחר, בעיקר מול עיני ילדיהם.

בית הדין סבור שזהו המקרה הקלאסי בו על כתפי בית הדין מוטלת האחריות לצמצום הנזקים הנפשיים הנגרמים לילדים וכדברי הריטב"א בתשובה (סימן קסב):

"כשם שבית דין חייבים להיטפל בנכסי יתומים כך חייבים להיטפל בנכסי כל אדם שאין לו מי שיטפל בהם ואפילו הוא גדול [...] וכשם שבית דין אביהם של יתומים כך הם אביהם של אלו. ולא דברו ביתומים אלא בהווה."

דבריו הובאו בקצרה בב"י (חושן משפט סימן רצ), ובספר עזר משפט (סימן כח).

אשר על כן, בית הדין מוצא לנכון לקבוע כי ימונה אפוטרופוס לדין מטעמו שייצג את הילדים, תפקידו יהיה לסייע בידי בית הדין לאכיפת המתווה של בית הדין כאשר טובת הילדים תהיה מול עיניו.

לסיכום

בית הדין מחליט לקבל חלקית את ערעורה של האם בנוגע לפסק הדין להעברת משמורת הילדים לאב והסדרי ראייה של האם במרכז קשר, ומורה על שילוב משמורת הילדים והסדרי ראיה בין האם והאב, כדלהלן.

בית הדין מחזיר את התיק לבית הדין האזורי למינוי אפוטרופוס לדין לילדים לעקוב מקרוב אחר ביצוע המתווה, ובעוד שישה חדשים, כפי שיובא להלן, ישקול בית הדין האזורי שוב את מצב הדברים לאור העדכונים שיקבל.

לאור האמור מחליט בית הדין על המתווה דלהלן:

א.         האב ייקח את הילדים כולל לינה בימי ששי ממוסדות הלימודים וישיבם למוסדות הלימוד בימי ראשון ושני בבוקר.

ב.         האם תיקח את הילדים החל מיום שני ממוסדות הלימוד ותשיבם בימי שלישי רביעי חמישי וששי בבוקר למוסדות הלימוד.

ג.          לאם תהיה אפשרות לשהות עם הילדים בבית הוריה בשבתות בתיאום עם האפוטרופוס לדין, כאשר הסדרי הראייה במקרה זה יהיו, שהאם תיקח את הילדים בימי ששי ממוסדות הלימוד ותשיבם לשם בבוקר של יום ראשון. האב ייקח את הילדים ממוסדות הלימוד ביום ראשון וישיב את הילדים בימי שני ושלישי בבוקר למוסדות הלימוד. האם תיקח את הילדים בימי רביעי ממוסדות הלימוד ותשיבם בימי חמישי וששי בבוקר למוסדות הלימודים.

ד.         במועדי ישראל ישהו הילדים אצל האב.

ה.         לאם תינתן האפשרות לשהות עם הילדים בבית הוריה במועדי ישראל בתיאום עם האפוטרופוס לדין.

ו.          בית הדין מפנה את הצדדים לעו"ס א' זדה לקבלת הדרכה הורית לכל הורה בהתאם למפורט לעיל.

ז.          מבוקש מהעו"ס מר א' זדה להמציא לבית הדין חוות דעת מפורטת לבית הדין האזורי בפרקי זמן של ששים יום החל מיום מתן החלטה זו.

ח.         בית הדין פונה לשירותי הרווחה לעקוב מקרוב אחר ביצוע הסדרי הראייה האמורים ולהמציא לבית הדין האזורי תסקיר בפרקי זמן של ששים יום החל מיום מתן החלטה זו.

ט.         בית הדין מורה לשירותי הרווחה לבחון את מצבם הפיזי והנפשי של הילדים לאור הסדרי הראייה החדשים, ולהמציא לבית הדין האזורי חוות דעתם והמלצתם בתסקיר הנ"ל.

י.          מבוקש משירותי הרווחה להפנות את המשפחה לטיפול במסגרת היחידה האקסטרנית של מרכז החירום החרדי. לשלושת הילדים להעניק טיפול פרטני, ולהורים (כולל אשת האב) הדרכה ליצירת תקשורת ראויה עם הילדים בהתאם להמלצות "מרכז דעה."

יא.        בית הדין מורה לשירותי הרווחה להמציא לבית הדין האזורי במסגרת התסקיר חוות דעת מפורטת של היחידה האקסטרנית אודות תוצאות הטיפול המשפחתי.

יב.        בית הדין האזורי יפנה ליחידת הסיוע של בית הדין שיפעלו באמצעות לשכת הרווחה למנות אפוטרופוס לדין על הילדים מטעמו. שני ההורים יישאו בשווה בהוצאות האפוטרופוס לדין ככל שיידרש תשלום.

יג.        בית הדין מחייב את הצדדים לשתף פעולה עם כל הגורמים המקצועיים הנ"ל.

יד.        עם קבלת המינוי מלשכת הרווחה, בית הדין ימנה את האפוטרופוס לעקוב אחר ביצוע המתווה שנקבע. במסגרת זו האפוטרופוס ייצור קשר עם המחנכים/ת במוסדות החינוך עם הגורמים בשירותי הרווחה, עם העו"ס מר זדה, וימציא לבית הדין בכל ששים יום חוות דעת של המחנכים/ת, ובה גיליון איחורים וחיסורים, הישגי הילדים בלימודים.

טו.       האפוטרופוס ידווח לבית הדין האזורי בכל ששים יום האם הילדים וההורים מקבלים את הטיפול המקצועי הנדרש מהם כאמור בסעיף י'.

טז.       האפוטרופוס יהיה אחראי על תיאום בין ההורים בהסדרי ראייה בשבתות ומועדי ישראל אם יידרש שינוי ע"י האם.

יז.         האפוטרופוס ייתן לבית הדין הגדול/האזורי חוות דעתו מסכמת בעוד כששה חדשים, ובה המלצות לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

יח.       בית הדין האזורי יבחן בכל פרקי זמן של ששים יום את התסקירים, את חוות דעתו של מר זדה ואת עמדת האפוטרופוס לדין.

יט.       בית הדין האזורי יקבע מועד לדיון בעוד כששה חדשים לבחינה מחודשת של החלטה זו, ובהתאם להתפתחויות בחומר שיונח לפניו, הכולל חוות דעת של אנשי המקצוע והאפוטרופוס לדין, יקבע את המשך הסדרי הראייה הראויים, בחינת מקום הלימודים, ובחינת המשמורת הראויה.

כ.         בית הדין ממליץ לצדדים לכבד החלטות בית הדין ככתבן וכלשונן לטובת ורווחת ילדיהם.

כא.       בית הדין ממליץ לצדדים לשנן היטב את דבריו הקולעים של הגר"א גולשמידט בהגדירו את היחס של ההורים לילדים "אין הבן או הבת 'חפץ' לזכויות אב או אם, אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות יש כאן, שמחויבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם", וברור שכוונתו לערכים של תורה בשילוב עם דרך ארץ. על ההורים לאמץ את גישה זו בהיותה מקור ברכה לנחת מילדיהם.

כב.       בית הדין מורה על איסור הפצת החלטה זו לכלי התקשורת בכל דרך שהיא.

ניתן לפרסם פסק דין זה ללא פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשע"ו (04/02/2016).

הרב נחום שמואל גורטלר            הרב יצחק אלמליח                        הרב מימון נהרי