היוצא חוטא נשכר?!
האם אב אשר ניסה לפגוע באם ילדיו כדי להתחמק מתשלום מזונות ילדיו וכיום מרצה עונש של מאסר ממושך , יזכה להקטנת מזונותיו בטענה של שינוי נסיבות??
בפני תובענה להפחתת מזונות קטינות, אשר הגיש אבי הקטינות, המרצה עונש מאסר לאחר שניסה להרעיל את אימן, תוך סיכון חיי הקטינות, וזאת בעקבות נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגדו לצורך גביית דמי המזונות.
רקע עובדתי ודיוני
- התובע והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") נישאו זל"ז כדמו"י ביום XXX.
מנישואיהם אלו נולדו לצדדים ארבע בנות. אחת הבנות נפטרה.
הצדדים התגרשו זמ"ז בג"פ ביום XXX.
טרם הגירושין הסדירו הצדדים העניינים הכרוכים בגירושין, לרבות מזונות הבנות. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט ביום 20.1.2010 במסגרת תיק תמ"ש 60/09 (להלן: "ההסכם").
- בהסכם הגירושין (בסעיף 22) נקבע, בין היתר, כי התובע ישלם למזונות הבנות, לרבות מדורן סך כולל של 4,800 ₪ באופן הבא: עבור הבת XXX סך של 1,300 ₪ בחודש ועבור הבנות סך של 1,750 ₪ בחודש, עבור כ"א מהן.
בנוסף נקבע בהסכם (בסעיף 26) כי התובע יישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הבנות שאינן מכוסות בסל הבריאות.
- התובע הינו בעל תואר ראשון בכימיה ובעל השכלה בתחום ההנדסה הביו רפואית.
הנתבעת הינה גזברית.
- ביום 29.7.2013 נעצר התובע והוגש נגדו כתב אישום. כתב האישום כולל מספר אישומים, ובהם ניסיון לרצח כלפי הנתבעת באמצעות אבקת רעל. כן הואשם התובע במעשי פזיזות ורשלנות שיש בה כדי לסכן את חיי הבנות ואת חיי חבריה לעבודה של הנתבעת.
התובע הורשע בהסדר טיעון. עפ"י הכרעת הדין מיום 23.1.2014, אשר ניתנה במסגרת תיק תפ"ח XXX, הורשע התובע, עפ"י הודאתו בעבירה של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, בשתי עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות ו-2 עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים.
ביום 20.3.2014 נגזר דינו של התובע למאסר בפועל של 8.5 שנים וכן מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ופיצוי לנתבעת ולבת שנכחה בעת קרות הארוע בסך של כולל של 150,000 ₪ .
- הבת XXX הינה בגירה על כן כתב התביעה מתייחס למזונות הנתבעות 2-3 XXX בלבד (להלן: "הקטינות").
- בדיון שהתקיים ביום 20.10.2015 הסכימו ב"כ הצדדים כי בשלב הראשון ישמעו הראיות ביחס לשינוי הנסיבות מבלי להכנס לצרכי הקטינות.
כמו כן, ניתנו הוראות בדבר הגשת תצהירים.
ביום 20.1.2016 נחקרו הצדדים על תצהיריהם, כאשר לאחר מכן ניתנו הוראות להגשת סיכומים.
טענות הצדדים
טענות התובע
- בכתב התביעה טען התובע כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי המצדיק הפחתת המזונות.
לטענתו, במועד החתימה על ההסכם ו/או עד שנה טרם הגשת התביעה עמדה השתכרותו מעבודתו כשכיר בגובה של 19,285 ₪ בחודש כשכר בסיס ללא שעות נוספות.
כיום, עפ"י הנטען, בהיותו מרצה עונש מאסר, אין הוא יכול לזון את הקטינות, וע"כ יש להעמיד את דמי המזונות בגובה מינימלי, עד 1,350 ₪ בחודש לכל קטינה, עד סיום ריצוי עונשו.
כן טוען התובע כי לנתבעת הכנסות גבוהות וקבועות, הן מעבודתה כמנהלת חשבונות והן מדמי שכירות בגין הדירה שבבעלותה, כאשר אין לה הוצאות בגין מדור שכן מתגוררת בדירת שירות בכפר הנוער.
יוער כי בסיכומיו צמצם התובע טענותיו כך שטוען לשינוי הנסיבות ביחס להשתכרותה ו/או הכנסותיה של הנתבעת – האם בלבד.
לטענתו, במועד הגירושין ו/או החתימה על הסכם הגירושין עמד שכרה ע"ס של 8,000 ₪
בחודש, בעוד בשנת 2015 עמד ממוצע הכנסותיה ע"ס של 11,000 ₪ נטו בקירוב.
כמו כן, לטענת התובע, הנתבעת מסתירה את מלוא הכנסותיה.
יודגש כי בדיון שהתקיים ביום 28.5.2015 טען התובע באמצעות בא כוחו כי מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר לאחר שהנתבעת קיבלה פיצוי במסגרת התיק הפלילי.
טענות הנתבעת
- לטענת הנתבעת לא חל שינוי נסיבות מהותי שנובע ממקור חיצוני ואובייקטיבי שלתובע לא הייתה שליטה עליו.
לטענתה, אף במועד חתימת ההסכם התגוררה בדירת השירות.
עניין הבעלות על הדירה אינו מהווה, לטענתה, שינוי נסיבות, שכן בהסכם הגירושין נקבע כי הדירה תועבר לבעלותה, בעוד התובע קיבל הזכויות בדירה אחרת.
כן טוענת הנתבעת כי כיום משתכרת כ-10,000 ₪ נטו בחודש, בעוד במועד חתימת ההסכם השתכרה כ-8,100 ₪, אך, בהתחשב בעליית מדד המחירים לצרכן, שכרה הריאלי, עפ"י הנטען, עלה באופן מינורי בלבד.
מוסיפה וטוענת הנתבעת כי שינוי הנסיבות במקרה דנן נובע מהחלטתו הקרה של התובע לגרום למותה של הנתבע ובכך להתחמק מתשלום המזונות.
עוד טוענת הנתבעת כי יש לראות את הסכם הגירושין כמקשה אחת וכי המזונות נקבעו בהסכם כולל, אליו הגיעו הצדדים כששניהם מיוצגים ולאחר משא ומתן, תוך התייחסות למכלול הסוגיות הרלוונטיות הכרוכות בגירושין.
מוסיפה וטוענת הנתבע כי בבעלותו של התובע דירה עליה לא רובצת משכנתא, ע"כ יכול לממש זכויותיו בדירה או להשכירה לצורך מימון מזונות הקטינות.
כן טוענת הנתבע כי עפ"י האמור בסעיף 31 להסכם הגירושין התובע לא עבד בעת החתימה על ההסכם, כך שאין במצבו הנוכחי משום שינוי נסיבות.
בנוסף, לטענת הנתבעת, הנסיבות הנוכחיות מעצימות הנטל הכלכלי המוטל עליה, שכן נטל גידול הקינות מוטל עליה בלבד, כאשר בעקבות האירוע נזקקות הקטינות לטיפול נפשי.
דיון והכרעה
היוצא חוטא נשכר?!
- כבר עתה אומר כי לא מצאתי מקום ליתן סעד בידי התובע נוכח מעשיו החמורים וכי דין התביעה להדחות אך מטעם זה בלבד.
סבורני כי אין מקום ליתן לתובע לבוא בפתחי שערי בית המשפט, ביחוד בשים לב למניעים שעמדו מאחורי מעשיו אלו.
המבקש לשנות פסק דינן של ביהמ"ש , צריך וחייב לבוא בידיים נקיות- וזה לא המקרה שבפני.
- על מנת לעמוד על חומרת מעשיו של התובע מצאתי לצטט מתוך גזר הדין שניתן בעניינו ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 20.3.2014 במסגרת תיק תפ"ח XXX.
"העובדות על פיהן הורשע היו כי הנאשם והמתלוננת היו גרושים מאז מאי 2010, ולהם שלוש בנות, האחת ילידת XXX והשתיים האחרות ילידות XXX.
בעקבות פניית המתלוננת להוצאה לפעל בענין מזונות הבנות, החליט הנאשם לפגוע במתלוננת, לשם כך הצטייד באבקת חומר רעיל מאוד, שמגע איתו בעור והעיניים עלול לגרום לנזק בריאותי ושאיפתו עלולה לגרום למוות, כאשר רעל זה אינו מוכר לרוב הרופאים, והוא הורכב במיוחד על ידי הנאשם שהינו בעל השכלה בכימיה.
בחודש יוני 2013, החדיר הנאשם את הרעל הנ"ל לכדור שוקולד והניח אותו בקופסת שוקולד שאותה השאיר על שולחנה של המתלוננת במקום עבודתה, המתלוננת טעמה מאותו שוקולד, הרגישה טעם מר, ירקה אותו מפיה וביקשה משני חברים לטעום מהשוקולד ואף הם טעמו ממנו, וגם הם הפסיקו לאכול ממנו בגלל טעמו המר.
בתאריך 9.7.13 הגיע הנאשם לבית המתלוננת, אף שנאסר עליו להיכנס לביתה, מצויד ברעל הנ"ל, פתח את הכניסה האחורית עם מפתח שהיה ברשותו, כשהיה עם רעלה שכיסתה את פניו, והחדיר את הרעל הנ"ל לתוך גביע יוגורט שהיה במקרר, ובתאריך 10.7.13 בעת שהיתה בעבודה הכניסה את היוגורט לפיה, הבחינה בטעמו המר עד מאוד , ירקה אותו מפיה ונתנה לחברתה לטעום ממנו, ואף היא חשה בטעמו המר ובתחושה של צריבה עזה בוושט למספר שעות.
בתאריך 29.7.13 הגיע הנאשם לכפר עם רכב, כשהצטייד בלוחיות זיהוי מזויפות שאותן החזיק בתוך הרכב, עם רעלה ואמצעים נוספים שכיסו את פניו ומנעו מגע עם הרעל שהביא איתו, נכנס בהסתר לבית המתלוננת, אחת הבנות שלהם היתה בבית וראתה אותו, כשהוא אוחז בידו מזרק, ולשאלתה מה הוא עושה בבית, יצא בחפזון מהדלת האחורית.
הנאשם נעצר בסמוך לאחר מכן במקום עבודתו בXXX, כשברכבו היה ציוד רב, שבאמצעותו עשה שימוש ברעל, ציוד ששימש להסוואתו ולהימנע ממגע עם אותו רעל, פאוץ' עם מזרקים, רעל באריזתו המקורית וציוד נוסף. ".
- המשפט הישראלי מכיר בעיקרון הכללי, לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". מהות עיקרון זה טמונה בשאלה האם לאור מעשהו הבלתי חוקי של התובע כשלעצמו, אין מקום לשלול ממנו סעד, בהתבסס על העיקרון לפיו אין חוטא יוצר נשכר והרצון שלא לתת לאדם ליהנות מפרי חטאו.
תכליתו של כלל זה הינה למנוע את השימוש בבית המשפט כמכשיר לביצוע מעשים בלתי כשרים.
דוקטרינה זו מבטאת את סלידתו של ביהמ"ש ליתן סעד לאדם שתביעתו מבוססת על מעשה שביצע בניגוד לחוק.
הדבר מצא את ביטויו המפורש בדיני החוזים, בהוראה שאוסרת על אכיפת חוזה המנוגד לתקנת הציבור, בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) ולפיה:
"חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל"
בע"א 11172/05 זיו אלון נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון (מיום 21.10.2009) נדרש בית המשפט העליון לשאלת תחולת הכלל על דיני הנזיקין וכך נאמר שם ע"י כב' השופטת ארבל:
"מקורו של הכלל בסלידתו של בית המשפט מליתן סעד לבעל דין שתביעתו או הגנתו נסמכים על מעשה הנוגד את החוק או את תקנת הציבור (ע"א 386/74 לעיל, שם; ראו גם ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (2003) (להלן: עניין בנבנישתי)) ומן הרצון שלא לעודד הפרת חוק או לתת יד לפגם מוסרי (עניין אברהם, סעיף 16). ואמנם, מכוחה של מושכלת יסוד זו, עלולה להישלל במקרים מסוימים זכות תביעתו של ניזוק מכל וכל (עניין בנבנישתי, בעמ' 209; עניין אברהם, שם)."
יחד עם זאת, עפ"י הפסיקה, העובדה שהתובע ביצע מעשה אסור, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את תביעתו בעילה נזיקית.
בבוא בית המשפט להחליט מתי החוטא יצא נשכר, דהיינו, אימתי אדם יהיה זכאי לפיצוי בגין עוולה הצומחת לו מהתנהגותו הבלתי חוקית, יעמדו לנגד עיניו שני שיקולים עיקריים:
(1) מידת הפליליות וחוסר המוסריות שבמעשה- כמובן שככל שאלו חמורים יותר תגבר הנטייה שלא להתיר זכות לפיצוי.
(2) הקשר הסיבתי בין ההתנהגות הלא מוסרית לבין הנזק שנגרם- נקבע בפסיקה שלא מספיק שהמעשה הפלילי היה חוליה בשרשרת ארוכה של מעשים שהובילו לקרות הנזק, אלא צריך שיהיה קשר סיבתי הדוק.
(ר': ע"א 11172/05 ופסקי הדין המאוזכרים שם)
הכלל כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", בא למעשה להרתיע את העבריינים ע"י כך שביהמ"ש לא יעניק סעד, במקרים בהם הזכאות לסעד צמחה תוך כדי פעילות לא חוקית.
- השאלה העומדת לדיון הינה, בעצם, האם לשלול מאדם סעד רק לאור מעשהו הבלתי חוקי?
בנסיבות דנן, סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, וזאת תוך היקש לתחולת הכלל כפי שהוכר בדינים השונים במשפט הישראלי.
העיקרון המשפטי לפיו " מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" יכול ויחול גם בדיני המשפחה.
- אין חולק בדבר חומרת מעשיו של התובע, אשר גרם לסיכון חייהם של התובעת ושל הקטינות וכן של אנשים ששהו בסביבת התובעת סמוך לקרות הארועים המפורטים בכתב האישום.
כפי שצוין בגזר הדין ובכתב האישום המניע למעשיו של התובע היה נקיטת הליכי הוצאה לפועל ע"י הנתבעת לצורך גביית המזונות.
כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית באם החליט לפגוע בנתבעת בעקבות פנייתה ללשכת ההוצאה לפועל השיב:
"גם והיו לי גם סיבות אחרות" (ר': (עמ' 7 לפרו' מיום 20.1.2016 שורות 12-14)
התובע, אם כן, ניסה לחמוק מחובתו לתשלום מזונות הקטינות באמצעות ביצוע מעשים פליליים, תוך סיכון חיי התובעת וחיי הבנות.
כעת, עותר התובע להקלה בחיובו במזונות, תוך ציון בכתב התביעה בדבר שינוי נסיבות עקב עונש המאסר שהוטל עליו.
- יוצא אם כן, כי השיקולים אשר פורטו בע"א 11172/05 המאוזכר לעיל, בעניין תחולת הכלל על דיני הנזיקין מתקיימים ויפים אף בענייננו, הן בדבר חומרת המעשה והן בדבר הקשר הסיבתי בין המעשה ובין הסעד המבוקש וה"נזק" שנגרם לתובע, לטענתו, בדבר אי עמידתו בגובה המזונות שנפסקו.
- אשר על כן, אני מוצא כי די בהתנהגותו הפסולה והחמורה של התובע כדי להביא לדחיית התביעה להקטנת המזונות.
שינוי נסיבות מהותי
- למעלה מהצריך, אומר כי, אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי התובע הוכיח תחולתו של שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי גובה המזונות.
- אין חולק כי ע"פ הפסיקה מזונות שנקבעו בפסק דין ניתנים לשינוי, אולם התנאי הוא שעל העותר לשינוי המזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי בין שני מועדים- מועד מתן פסק הדין ומועד הגשת התובענה.
פסק דין למזונות, מטבעו צופה פני עתיד ורק שינוי מהותי מצדיק התערבות ובחינה חוזרת של בית המשפט.
ראה לעניין זה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו ( 3) , 187 וכן ע"א 88/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1) 215).
- עוד קובעת הפסיקה כי שינוי הנסיבות המהותי המצדיק התערבות ובחינה חוזרת של המזונות הינו שינוי שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש.
(ראה לעניין זה: דבריו של כבוד השופט משה דרורי בבר"ע ( ירושלים ) 305/08 פלוני נ' אלמוני מיום 12/6/09 ).
אוסיף גם כי מדובר בשינוי נסיבות שלעותר לא היתה תרומה פסולה ביצירתן.
- בכל הקשור למזונות אשר נקבעו בהסכם נתנה הפסיקה מעמד מיוחד והשינוי לא יעשה על נקלה אלא רק במקרים בולטים.
ראה לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 13/6/94 בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין לפיו:" כאשר מדובר על מזונות שנקבע בהסכם בין הורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני הזוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם".
לעניין זה יפים גם דבריו של כבוד השופט פאול שטרק בתמ"ש ( ת"א ) 37701/06 ב.א נ' ב.ש עת סבר כי " לטעמי יש הבדל עצום בין הפחתת מזונות שנקבעו בפסק דין לאחר שמיעת ראיות, לבין מזונות שנקבעו במסגרת מו"מ להסכם גירושין. כאשר מדובר בפסק דין שניתן לאחר שמיעת ראיות, אין ביכולת ביהמ"ש לאזן בדייקנות מספקת תנודות החיים הכלכליים הצפויים והבלתי צפויים של ההורים. לכן , פסה"ד מבוסס בנתונים ובצרכי הקטינים הידועים באותו עת לכל הצדדים עם ניסיון להתחשב בעתיד, מבלי שהשופט מתיימר להיות נביא בישראל.
בהסכם הגירושין המזונות מבוססים על מודעות ההורים ....ההורים מודעים היטב ליסודות רמת החיים שסיפקו לילדיהם. כמו כן , איזון נכסיהם של ההורים אף משפיע על תוצאות ההסכם וסכום המזונות על כל מרכיביהם".
- כפי שקבעתי בפסק דיני, אשר ניתן ביום 10.7.2014 במסגרת תיק תמ"ש 61089-07-13 התערבות השיפוטית ביחס לדמי מזונות שנקבעו בהסכם צריכה להיעשות רק במקרים חריגים, שכן: הסכם גירושין , כולל בתוכו הסדרים , ויתורים ואיזונים רכושיים הנהירים לצדדים אך לא תמיד גלויים במלואם בפני השופט הדן בבקשה לאישור ההסכם. ישנה ציפייה של הצדדים כי ההסכם לאחר שיאושר בבית המשפט יסיים את כל ענייניהם, לרבות סוגיית מזונות ילדיהם – סוגיה שאינה נמצאת בריק אלא מושפעת מההסדר הרכושי עליו הסכימו הצדדים בהסכם.
שינוי במזונות הקטינים כאשר אלו הוסדרו במסגרת הסכם גירושין כולל, יש בו משום פגיעה בציפייה הלגיטימית של ההורים עת אושר ההסכם, כי כל ענייניהם הוסדרו כמקשה אחת.
- לא מצאתי כי חל שינוי נסיבות ביחס להכנסותיו של התובע, כאשר בהסכם הגירושין עצמו נקבע מפורשות כי:
"כן מוסכם על הצדדים כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם זה נקבעו על בסיס ההנחה כי האב עובד, ולא על פי המצב כיום בו הבעל הינו מובטל, דהיינו שעם שובו של האב למעגל העבודה לא יהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הגדלת המזונות" (ר': סעיף 23 להסכם).
כך שאף בעת עריכת ההסכם התובע לא עבד ולא היתה בידו הכנסה.
זאת ועוד, נקבע בהסכם כי מלוא הזכויות בדירה שברחוב XXX אשר היו שייכות לצדדים ולהורי הנתבעת, יועברו ע"ש התובע (סעיפים 33-46 להסכם). בעוד הזכויות בדירה שברחוב XXX, אשר היתה רשומה ע"ש התובע ואמו, יועברו לנתבעת (סעיפים 47-60 להסכם).
על כן, ברשות התובע נכס מקרקעין, אשר באפשרותו להשכירו או לממשו לצורך מימון מזונות הקטינות.
בחקירתו הנגדית ציין התובע כי דמי השכירות בגין הדירה הוערכו בעבר בכ-1,500 ₪ וכיום לא יודע מהם דמי השכירות המעודכנים (ר': בעמ' 8 לפרו' מיום 20.1.2016 שורות 9-10).
לא מצאתי לקבל גרסת התובע בחקירתו הנגדית כי הדירה שייכת בפועל לאמו וכי אמו מתגוררת בדירה ואינה משלמת דמי שכירות (עמ' 7 לפרו' שורות 1-5), וזאת לאחר שנשאה בתשלומי המשכנתא (50-60 אלף ₪ ) ובהוצאות ההליך הפלילי (ר': עמ' 8 שורות 1-14).
התובע לא הציג כל ראיות לתמיכה בגרסתו זו ואף לא צירף תצהיר של האם ולא הזמינה לעדות לצורך הוכחת גרסתו.
- זאת ועוד, נוכח מעשיו הפליליים של התובע, אשר נעשו מתוך כוונה ברורה, אין המדובר בארוע בלתי צפוי אשר לתובע לא היתה שליטה עליו, ולא ניתן לומר כי נוכח שינוי הנסיבות יהא זה בלתי צודק להשאיר סכום המזונות על כנו (ר' בעניין זה: עא 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ''ד לח(1) 767).
כאמור, התובע ביצע מעשים פליליים בכוונה תחילה, תוך שכוונתו היתה, כאמור, לסכל גביית חובתו במזונות הקטינות.
בנסיבות אלו, דווקא הפחתת גובה המזונות תהא בלתי צודקת כלפי האם והקטינות.
- בעניין יכולתה הכלכלית של הנתבעת, אין חולק כי חלה עלייה בשכרה של הנתבעת.
הצדדים מסכימים, עפ"י האמור בסיכומיהם, כי במועד עריכת הסכם הגירושין עמד שכרה של הנתבעת ע"ס של כ-8,100 ₪ נטו בחודש. כיום, עפ"י תלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה המתוקן, עומד שכרה החודשי הממוצע ע"ס של כ-10,200 ₪ נטו.
יחד עם זאת, לא מצאתי כי הדבר מהווה שינוי נסיבות מהותי וזאת בשים לב כי כיום לא מתקיימים הסדרי ראייה בין התובע ובין הקטינות, דבר שיש בו כדי להגדיל את הנטל הכלכלי המוטל על כתבי הנתבעת, ביחוד נוכח הצורך בטיפול נפשי בקטינות, אשר צריכות להתמודד עם משמעות מעשיו של אביהן.
כמו כן, יש להביא בחשבון העלייה במדד המחירים לצרכן ממועד החתימה על ההסכם, כך שבסופו של דבר, שכרה הריאלי של הנתבעת לא עלה בשיעור ניכר.
- כמו כן, לא מצאתי לקבל טענת התובע כי חל שינוי נסיבות ביכולה הכלכלית של הנתבעת נוכח הכנסתה מדמי שכירות בגין הדירה, אשר הזכויות בה הועברו לידי הנתבעת במסגרת הסכם הגירושין.
שכן עניין העברת הדירה לרשותה של הנתבעת נלקח בחשבון במסגרת הסכם הגירושין הכולל בו נקבעו המזונות, כאשר גם בעת הנישואין התגוררו הצדדים בדירה השירות (ר': עדות הנתבעת בעמ' 11 לפרו' מיום 20.1.2016 שורות 26-28).
- סבורני כי יש לדחות על הסף טענת ב"כ התובע בדיון מיום 28.5.2015 ביחס לפיצוי הכספי שנפסק לנתבעת ולקטינה במסגרת גזר דינו של התובע.
המדובר בסכום כסף שנועד לפצות את הנתבעת והקטינה על הנזקים הנפשיים שנגרמו להן בעקבות מעשיו של התובע, כאשר יש לכך אף רכיב עונשי.
הפיצוי נקבע כעונש על מעשיו החמורים של התובע, ועל כן, אין מקום כי התובע ייצא "נשכר" מקביעת הפיצוי בדמות של הקטנת המזונות.
יוער כי טענה זו היה ראוי כי לא היתה נטענת כלל, וטוב שנזנחה בסיכומי התובע.
סיכום
- לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
- התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.
ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
פסק הדין מסיים את הדיון בתמ"ש 11170-11-14 והמזכירות תשגר העתקו לצדדים.
הנני מתיר פרסומו של פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ז אדר א' תשע"ו, 26 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.