זוהי תביעה לתשלום: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עגמת נפש, פיצוי בגין הוצאת דיבה.
להלן עובדות המקרה:
1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, תחילה כמלצרית בחדר האוכל בבית המלון, ולאחר מכן בקפיטריה, וזאת החל מיום 1.4.09 ועד ליום 8.12.11, מועד פיטוריה לאלתר וללא תשלום פיצויי פיטורים בטענה כי גנבה מעיל קצר (להלן: ז'קט"), של אחת מעובדות המלון.
2.בתאריך 8.12.11 פנתה עובדת משק בשם הנד אל גב' קארין בר און, רכזת כוח אדם בנתבעת, וטענה כי נגנב לה ז'קט יקר ערך עבורה שהיה תלוי במלתחות של העובדות.
3.הגב' בר און דיווחה על המקרה למר בנימין חן, קצין הביטחון הראשי בנתבעת.
4.הצדדים חלוקים באשר להשתלשלות האירועים –
לטענת התובעת היא הגיעה לעבודה באותו יום סמוך לשעה 15:00, ובמהלך המשמרת ניגשה אליה גב' בר און וביקשה לערוך חיפוש בתיקה. התובעת הסכימה ובתיקה לא נמצא דבר. לאחר החיפוש, הגיע מר חן לקפיטריה והודיע לתובעת כי היא חשודה בגניבה מאחר ונראתה ע"י גב' בר און "משליכה" בגד. התובעת נלקחה לחדרה של מנהלת כ"א, גב' אירית בנימין, שם לטענתה נאמר לה ע"י מר חן וגב' בנימין כי כדאי לה להודות מאחר ויש מצלמות. גב' בנימין הודיעה לתובעת שהיא מפוטרת לאלתר, תוך שלילת זכויותיה. התובעת השיבה שלא גנבה, ולאחר מכן הנהנה להוראות לשוב ולבצע טופס טיולים.
הנתבעת מנגד טוענת כי, גב' בר און התבקשה ע"י מר חן לזמן לבירור את כל עובדי הנתבעת, ועל כן הגיעה לקפיטריה ודיווחה לתובעת על המקרה וביקשה שתגיע לשיחת הבירור. גב' בר און טוענת כי, הבחינה בהתנהגות לחוצה של התובעת, וכי מתיקה בצבץ מעיל דומה למעיל שנגנב.
בטרם עזבה גב' בר און את הקפיטריה, היא ראתה את התובעת מוציאה בגד כחול מתיקה ומשליכה אותו לארגז שנמצא מתחת לדלפק. גב' בר און דיווחה על כך למר חן, אשר הגיע לקפיטריה ומצא מתחת לדלפק את המעיל שנגנב.
מר חן החזיר את המעיל לבעליו, ודיווח על המקרה לגב' בנימין.
התובעת זומנה לבירור בפני גב' בנימין ומר חן, בהתאם לסעיף 7.6 לתקנון העבודה.
התובעת תחילה הכחישה את החשדות שיוחסו לה, אך לאחר שאומתה עם הטענות והראיות כלפיה, ביקשה התובעת לסיים את עבודתה בנתבעת, ולהחזיר ציוד.
מכוח סמכותה הקבועה בתקנון העבודה המצורף להסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה שחל בענף המלונאות, החליטה הנתבעת בנסיבות העניין, על שלילת פיצויי הפיטורים של התובעת ודמי הודעה מוקדמת.
5.לתלושי השכר שחולקו לעובדי הנתבעת בחודש 11/11 צירפה הנתבעת מכתב על פיו אחת העובדות גנבה ממלתחת העובדים ז'קט יקר ערך השייך לעובדת משק בית, והעובדת פוטרה לאלתר ללא תשלום פיצויים והודעה מוקדמת.
6.לאור האמור, הוגשה התביעה דנן בטענה כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותשלום זכויות סוציאליות שלא שולמו לה.
טענות התובעת:
7.התובעת פוטרה בשל חשד לגניבת ז'קט, חשד שהופרך על ידה, על ידי בעלת הז'קט ומשטרת ישראל. הגניבה מעולם לא הוכחה, והנתבעת נמנעה מהבאת ראיות הקיימות בידה, לרבות תדפיס משעון הנוכחות המעיד כי התובעת החלה את עבודתה בשעה 15:00 כאשר הגניבה התרחשה שעות קודם לכן, וכן מצילומים ממצלמות האבטחה.
8.לתובעת בוצע חיפוש בתיקה ע"י גב' בר און, ולא נמצא דבר. הנתבעת פיטרה את התובעת ללא עריכת שימוע כדין, ואף פגעה בשמה הטוב של התובעת בגין צרוף מכתב לתלושי השכר של העובדים, בו סיפרה על פיטורי התובעת ויצרה חרושת שמועות בין כל עובדי המלון, אשר השחירו את פני התובעת בפני מכריה וחבריה.
9.הנתבעת הגישה תלונה במשטרה על גניבה למעלה מחודש לאחר פיטורי התובעת, וזאת לאחר שהתובעת הגישה תחילה תלונה במשטרה.
10.על כן, התובעת זכאית לתשלום הסכומים כדלקמן –
א.פיצויי פיטורים בסך של 7,960 ₪.
ב.דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,960 ₪ נטו.
ג.פיצוי בגין עגמת נפש בשל פיטוריה בצורה מבישה בסך של 10,000 ₪.
ד.הפרשות לקרן פנסיה בסך של 1,800 ₪.
ה.יתרת דמי הבראה עבור חודשים 4/09-5/10 בסך של 2,555 ₪.
ו.דמי חגים עבור 23 ימי חג בסך של 4,416 ₪.
ז.אי מתן זכות שימוע בגובה של 6 חודשי שכר בסך של 18,018 ₪.
ח.פיצוי בגין חוק איסור לשון הרע בסך של 50,000 ₪.
טענות הנתבעת :
11.התובעת לא פוטרה אלא בחרה בעצמה לסיים את עבודתה אצל הנתבעת לאור אירוע הגניבה בו הייתה מעורבת, ועל מנת לחסוך מעצמה את הליך בירור החשדות נגדה ע"י הנתבעת והמשטרה.
12.צילומי האבטחה בבית המלון נמחקו מזיכרון המחשב לאחר 7 ימים באופן אוטומטי.
13.סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת בוצע בהתאם לסעיף 7.6.1 לתקנון העבודה, המצורף להסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף המלונאות, המסמיך את הנתבעת להפסיק את עבודתה של התובעת עד לקיום בירור באותו יום. בשיחת הבירור הגיעו הצדדים להסכמה כי התובעת תסיים עבודתה תוך שלילת פיצויים ודמי הודעה מוקדמת.
14.לחילופין, ככל שיקבע כי התובעת פוטרה, סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, קובע כי עובד לא יהיה זכאי לפיצויים אם פוטר בנסיבות בהן עפ"י ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, המצדיקות שלילת פיצויים.
במקרה דנן, חל צו ההרחבה בענף המלונאות משנת 2011 המאפשר לנתבעת לסיים את העסקת התובעת ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים במקרה של חשד סביר למעשה פלילי.
15.התובעת הפרה את חובת האמון ותום הלב.
16.לא היה צורך בעריכת שימוע כדין לתובעת, אשר בחרה לסיים את עבודתה אצל הנתבעת. לחילופין, במסגרת שיחת הבירור ניתנה לתובעת הזדמנות להציג גרסתה לטענות הנתבעת כלפיה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן.
17.במהלך תקופת עבודתה של התובעת חלו 22 ימי חג שלא בימי שבת. היקף עבודתה של התובעת בשנה האחרונה עמד על כ- 103 שעות, המהווים 58.5% משרה.
על כן, זכאותה של התובעת לדמי חגים עומדת על סך של 2,269 ₪. התובעת קיבלה בכל אחד מתלושי שכר לחודשים 9-10/11 353 ₪ ובחודש 5/12 סך של 1,719 ₪. סה"כ שולם לתובעת סך של 2,425 ₪.
18.דמי הבראה – בחודש 4/10 שולם לתובעת 864 ₪ דמי הבראה. גם בחודש 12/11 שולמו לתובעת דמי הבראה. בגין שנת עבודתה הראשונה זכאית התובעת ל- 5 ימי הבראה.
כמו כן, חלה התיישנות של שנתיים.
19.לאור ריבוי הגניבות אצל הנתבעת, החליטה הנתבעת לצרף לתלושי השכר מכתב התרעה באשר לצעדים שבכוונת הנתבעת לנקוט כנגד תופעה זו. המכתב לא כלל את שמה או תפקידה או כל פרט מזהה של התובעת.
כמו כן, עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.
20.לא הופרשו לטובת התובעת תגמולים לפנסיה מחודש 4/09 עד חודש 3/10.
צו ההרחבה משנת 2011 הינו היחיד הכולל התייחסות להסדרים פנסיוניים.
על כן, זכויותיה הפנסיוניות של התובעת הינן בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק, הקובע כי התובעת זכאית לתגמולים לפנסיה רק לאחר 6 חודשי עבודה.
לפיכך, התובעת זכאית להפרשות לפנסיה מחודש 10/09 ועד 12/09 בסך של 156.87 ₪, ובגין חודשים 1/10 עד 3/10 בסך של 181.98 ₪.
לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:
פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת -
21.עפ"י ההלכה הפסוקה, מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל שהיא הטיית מאזן ההסתברויות, הגם שאינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל, של "מעל לכל ספק סביר".
(ראה דב"ע לו/ 1-3 הלמן נ' וישינגרד, עבודה ארצי כרך ט' (2) 131)
בפס"ד ע"ע 54/06 חברת ספן בע"מ נ' ונטורה דודו (פורסם בנבו), ניתן ביום 20.12.06 נקבע כדלקמן:
"לאור הוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, שלילת פיצויי הפיטורים ולו חלקית לגבי עובד אשר לא הודה בביצוע הגניבה, חייבת להעשות אך ורק לאחר שבפני המעביד שפיטר את העובד היו ראיות כי חשדו כלפיו לגניבה מבוסס מעל למאזן ההסתברויות ופחות מעבר לכל ספק סביר. על המעביד נטל חובת הוכחת האמור בבית הדין."
(הדגשות אינן במקור – א.ק.).
22.הנתבעת הגישה תלונה במשטרה בתאריך 12.1.12, יותר מחודש לאחר אירוע הגניבה, בו נחשדה התובעת, ופיטוריה.
מר בני חן העיד כי התלונה הוגשה רק לאחר שהתובעת הגישה תלונתה במשטרה ופנתה לנתבעת באמצעות בא-כוחה.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 17.5.15 עמ' 18).
23.התלונה במשטרה הוגשה ע"י קב"ט הנתבעת מר מרדכי אגו, אשר לא היה מעורב באירוע עצמו ו/או בבירור שנערך עם התובעת ביום האירוע בתאריך 8.12.11.
בהודעתו למשטרה בתאריך 12.1.12, טען מר אגו כי ביום 8.12.11 "בשעות הבוקר" דיווחה עובדת בשם הנד מוסלמני שנגנב לה במלתחת הנשים במלון ז'קט טרנינג כחול.
מר אגו הוסיף כי, במצלמות האבטחה נראה משהו חשוד בתיקה של התובעת, וגב' קארין מכוח אדם ביקשה לבדוק את תיקה. התובעת, כך לטענת מר אגו בהודעתו, נכנסה לקפיטריה להביא את תיקה, וגב' קארין ראתה אותה זורקת משהו מהתיק. בבדיקת התיק של התובעת לא נמצא דבר, אך הז'קט נמצא בסופו של דבר באזור הקפיטריה.
מר אגו טען, כי בבירור שנערך עם התובעת היא הודתה שגנבה את הז'קט ופוטרה מעבודתה.
משנשאל מר אגו מדוע לא התלוננו עד היום, השיב כי הנהלת המלון החליטה היום להתלונן במשטרה למען יראו העובדים וייראו.
24.מר אגו העיד כי את הפרטים שמסר במשטרה קיבל מהקב"ט הראשי, מר חן.
מר אגו הוסיף והעיד כי זכור לו שם של עובדת נוספת בשם שני פרנקל שהואשמה באותה גניבה.
מר אגו ציין בעדותו פעמיים כי, ראה את צילומי האבטחה של יום אירוע הגניבה לאחר הגשת התלונה במשטרה.
משנשאל מר אגו באשר לדבריו של מר חן כי, הצילומים נמחקים אוטומטית לאחר שבוע, השיב כי אמנם הצילומים נמחקים כל הזמן, אך כשיש בעיה שומרים אותם.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 8.7.14 עמ' 8-9).
25.מר חן העיד כי, מר אגו נשלח כנציג מטעם הנתבעת להגיש תלונה במשטרה עם מספר עובדות על האירוע.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 17.5.15 עמ' 19).
מר חן לא ידע להסביר את עדותו של מר אגו כי, ראה את צילומי האבטחה של יום אירוע הגניבה לאחר הגשת התלונה במשטרה, זאת על אף טענתו כי הצילומים נמחקו לאחר שבוע.
מר חן הוסיף בעדותו כי, התובעת בשיחת הבירור שנערכה עימה טענה כי לא גנבה את הז'קט, ומעבר לזה לא אמרה דבר.
(ראה עמ' 20 לפרוטוקול).
26.לאור האמור, קיימות סתירות רבות בגרסאות הנתבעת באשר לאירועי אותו יום.
א)מר חן, הקב"ט הראשי, העיד ששלח את מר אגו להגיש את התלונה במשטרה, וסיפר לו מספר עובדות אודות אירוע הגניבה.
חרף האמור, העובדות אותן סיפר מר אגו במשטרה סותרות לחלוטין את גרסת הנתבעת, ועדותו של מר חן להשתלשלות האירועים ביום הגניבה.
ב)מר אגו בהודעתו ציין, כי העובדת, גב' הנד, דיווחה בשעות הבוקר שנגנב לה ז'קט ממלתחות הנשים, וזאת בניגוד לעדי הנתבעת, אשר העידו, כי גב' הנד דיווחה על הגניבה בין השעות 14:00 ל- 15:00.
נדגיש כי, אין מחלוקת שהתובעת החלה את עבודתה באותו יום סמוך לשעה 15:00.
ג)מר אגו ציין בהודעתו כי גב' קארין ערכה חיפש בתיקה של התובעת ולא מצאה דבר, עובדה שהוכחשה ע"י הנתבעת והעדים מטעמה.
ד)מר אגו טען במשטרה כי, התובעת הודתה בגניבת הז'קט, וזאת בניגוד מוחלט לעדותו של מר חן כי, התובעת הכחישה שגנבה את הז'קט בשיחת הבירור שנערכה עימה ומעבר לכך לא אמרה דבר.
ה)ראוי להדגיש ולציין כי, עדותו הנ"ל של מר חן אף סותרת את עדותה של גב' בנימין, אשר לטענתה במהלך הבירור שנערך עימה, התובעת תחילה הכחישה שגנבה את הז'קט, אולם לאחר מכן הנהנה בראשה והודתה במעשה. (ראה פרוטוקול דיון מיום 17.5.15 עמ' 27).
ו)כמו כן, מר אגו ציין כי הסיבה להגשת התלונה במשטרה היא החלטת הנהלת הנתבעת למען יראו העובדים וייראו, וזאת בסתירה לעדותו של מר חן כי התלונה הוגשה במשטרה לאחר התערבות בא-כוח התובעת בעניין.
ז)לא רק זאת אלא אף זאת, מר אגו ציין בעדותו פעמיים כי ראה את צילומי האבטחה של יום האירוע לאחר הגשת התלונה במשטרה, היינו, לאחר למעלה מחודש ממועד פיטורי התובעת, ואף ציין כי, אמנם צילומי אבטחה נמחקים, אך כשיש בעיה שומרים אותם.
מר חן בעדותו, לא ידע להסביר את עדותו של מר אגו, והמשיך וטען כי הצילומים נמחקו לאחר שבוע ממועד האירוע.
ח)כיצד ייתכן שמר אגו נשלח להגיש תלונה במשטרה אודות אירוע הגניבה הנטען, עם מספר עובדות שציין בפניו מר חן, אולם, רובן המוחלט של העובדות המצוינות בהודעתו של מר אגו במשטרה, סותרות לחלוטין את טענות הנתבעת והעדים מטעמה באשר להשתלשלות האירועים באותו יום???
27.אין מחלוקת כי, התלונה של הנתבעת במשטרה כנגד התובעת נסגרה.
28.כאמור, כבר נקבע כי מידת ההוכחה למעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי הינה מוגברת ממידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי, ושלילת פיצויי פיטורים חייבת להיעשות אך ורק לאחר שבפני המעביד ראיות כי החשד לגניבה מבוסס מעל למאזן ההסתברויות.
29.במקרה הנוכחי, התגלו בגרסת הנתבעת מספר לא מבוטל של סתירות מהותיות באשר להשתלשלות האירועים באותו יום, לרבות מועד דיווח הגניבה, החיפוש בתיקה של התובעת, קיומם של צילומי אבטחה, הודאתה, כביכול, של התובעת במהלך הבירור עימה שגנבה את הז'קט, ואף הסיבה להגשת התלונה עצמה במשטרה.
30.הסתירות כאמור, כמו גם העובדה כי לא הומצאו למשטרה צילומי האבטחה, וגם לא לבית הדין, וזאת על אף עדותו של מר אגו כי ראה אותם למעלה מחודש לאחר האירוע הנטען, מטילים ספק רב בגרסתה של הנתבעת, ומעידים כי לא היו בפני הנתבעת ראיות שהחשד לגניבה מבוסס מעל למאזן ההסתברויות.
31.לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכחת מעשה פלילי של גניבה ע"י התובעת.
על כן, אין הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
32.יתרה מכך, הנתבעת טענה כי פעלה בהתאם לסמכותה עפ"י תקנון העבודה המצורף להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המלונאות.
סעיף 7.3 קובע כי:
"הורשע עובד בדין על ביצוע עבירה פלילית או הודה בביצוע עבירה שיש בה משום השלכה שלילית במקום העבודה או הוכחה אשמה חמורה כנגד העובד כגון:
7.3.1 אי ציות להוראות ההנהלה או הפרת משמעת חמורה.
...
7.3.3 גניבה או חבלה במזיד.
...
7.3.9 באים בחשבון העונשים הבאים:
7.3.9.1 הפסקת עבודה זמנית...
7.3.9.2 פיטורים ללא הודעה מוקדמת
7.3.9.3 פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים."
סעיף 7.5.1 קובע כי הקנסות והעונשים דלעיל יוטלו על עובד הנאשם יחד "עם ועד העובדים".
סעיף 7.6.1 קובע כי אם עבר עובד על אחת מהעבירות המפורטות בסעיף 7.3 לתקנון, "ועובדת העבירה אינה מוטלת בספק", רשאית ההנהלה להפסיק את עבודת העובד עד לקיום בירור באותו יום.
33.אין מחלוקת כי, הטלת הסנקציה על התובעת לפיטוריה מהעבודה, תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת – לא נעשו בהתייעצות ובהסכמת נציגות העובדים, בניגוד להוראות התקנון.
כמו כן, במקרה דנן, ספק רב אם ניתן לומר כי "עובדת העבירה אינה מוטלת בספק", כאמור בסעיף 7.6.1 לתקנון, ועל כן לא הייתה סמכות לנתבעת להפסיק את עבודת התובעת ולזמנה לבירור.
34.ראוי לציין ולהדגיש כי, אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי, התובעת ביקשה לסיים העסקתה במהלך הבירור שנערך עימה, אשר עומדת בסתירה לעדותו של מר חן, אשר נכח בבירור והעיד כי התובעת טענה שלא גנבה את הז'קט ומעבר לכך לא אמרה דבר.
אין ספק כי, גב' בנימין הודיעה לתובעת במהלך הבירור שנערך עימה כי היא מפוטרת לאלתר, תוך שלילת זכותה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
35.אשר על כן, די בכך שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות תקנון העבודה, בכדי לבטל החלטתה באשר לסנקציה שהוטלה על התובעת, ולקבל את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
36.התובעת הייתה עובדת שעתית, וממוצע שכרה בשנה האחרונה להעסקתה, עפ"י תלושי השכר, עמד על סך של 2,590 ₪.
37.בהתאם לצו ההרחבה בענף המלונאות, החל על יחסי העבודה בין הצדדים, פיטורי עובד בוותק של למעלה מ- 24 חודשים, זכאי להודעה מוקדמת של חודש ימים.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,590 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.
38.כמו כן, התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך שנתיים ושמונה חודשים, ולפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 6,906.6 ₪ (32 חודשים/12 * 2,590 ₪), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.12 ועד מועד התשלום בפועל.
דמי חגים -
39.מתלושי שכרה של התובעת עולה כי היקף משרתה בשנה האחרונה להעסקתה עמד על 107.5 שעות המהווים 61% משרה (לפי משרה מלאה של 176 שעות חודשיות, בהתאם לצו ההרחבה בענף המלונאות לעובדים בעלי ותק למעלה מ- 24 חודשים).
40.צודקת הנתבעת בטענתה כי, התובעת אינה זכאית לתשלום ימי חג החלים בשבת, ועל כן, התובעת הייתה זכאית לתשלום בגין 22 ימי חג שלא נפלו בימי שבת במהלך כל תקופת העסקתה, בסך של 2,366 ₪ (8 שעות * 22.04 ₪ לשעה * 61% חלקיות משרה * 22 ימי חג).
41.בהתאם לתלושי השכר של התובעת, בחודשים 9-10/11 שולם לה דמי חגים בסך של 353 ₪ לחודש, ובתלוש שכר לחודש 5/12 שולמו לה דמי חגים בסך של 1,719 ₪.
על כן, סה"כ שולמו לתובעת דמי חגים בסך של 2,425 ₪.
42.לפיכך, התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין ימי חג, ודין רכיב התביעה – להידחות בזאת.
דמי הבראה -
43.התובעת טענה, כי היא זכאית לתשלום דמי הבראה בגין השנה הראשונה להעסקתה, עבור 7 ימי הבראה בסך של 365 ₪ ליום.
44.אין לקבל טענה זו של התובעת.
45.בגין השנה הראשונה להעסקתה התובעת זכאית לתשלום עבור 5 ימי הבראה בלבד.
עלות יום הבראה עמדה בתקופה הרלוונטית על סך של 340 ₪ ליום.
כמו כן, התובעת לא לקחה בחשבון את חלקיות משרתה, אשר כאמור עמדה על 61%.
46.לפיכך, בגין השנה הראשונה להעסקתה התובעת הייתה זכאית לדמי הבראה בסך של 1,037 ₪.
בחודש 4/10 שולמו לתובעת דמי הבראה בסך של 864 ₪.
47.אמנם, צודקת הנתבעת בטענתה כי קיימת התיישנות של תביעה לדמי הבראה מעבר לשנתיים האחרונות להעסקה, אולם, במקרה דנן, השנתיים האחרונות להעסקתה של התובעת הינם מחודש 12/09 עד חודש 12/11.
היינו, זכאותה של התובעת לתשלום דמי הבראה עבור חלק מעבודתה בשנה הראשונה, מחודש 12/09 עד חודש 4/10 לא התיישנה, ואת דמי ההבראה ששולמו בחסר לתובעת בחודש 4/10 כאמור, זוקפים לזכות תחילת תקופת העסקתה.
48.לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרש דמי הבראה בסך של 173 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.5.10 ועד מועד התשלום בפועל.
הפרשות לפנסיה -
49.צו ההרחבה בענף המלונאות משנת 1995-6 אינו כולל התייחסות להפרשות פנסיוניות.
הפרשות פנסיוניות נזכרות רק בצו ההרחבה משנת 2011.
על כן, זכויותיה הפנסיוניות של התובעת בשנת עבודתה הראשונה מחודש 4/09 עד חודש 3/10, אז לא הפרישה לטובתה הנתבעת תגמולים לפנסיה, נגזרות מצו ההרחבה לפנסיית חובה במשק משנת 2008, החל על כלל העובדים.
50.אין מחלוקת, כי החל מחודש 4/10 הנתבעת הפרישה לטובת התובעת תגמולים לפנסיה, בהתאם לתלושי השכר.
51.עפ"י צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק, התובעת הייתה זכאית להפרשות לפנסיה לאחר 6 חודשי עבודה, שכן לא הובאה כל ראיה המעידה כי לתובעת הייתה קרן פנסיה בתחילת העסקתה אצל הנתבעת.
52.לפיכך, על הנתבעת היה להפריש לטובת התובעת תגמולים לפנסיה החל מחודש 10/09.
53.בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה, בשנת 2009 היה על הנתבעת להפריש לטובת התובעת תגמולים לפנסיה בשיעור של 1.66%, ובשנת 2010 היה עליה להפריש תגמולים בשיעור של 2.5%.
54.מחודש 10/09 עד חודש 12/09 עמד שכרה של התובעת על סך של 9,450 ₪, ועל כן, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפרשות לפנסיה עבור חודשים אלו בסך של 156.87 ₪ ( 9,450 ₪ * 1.66%), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובעת את התגמולים לפנסיה מדי חודש בחודשו ועד מועד התשלום בפועל.
55.מחודש 1/10 עד חודש 3/10 עמד שכרה של התובעת על סך של 7,279 ₪, ועל כן, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפרשות לפנסיה עבור חודשים אלו בסך של 181.98 ₪ ( 7,279 ₪ * 2.5%), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובעת את התגמולים לפנסיה מדי חודש בחודשו ועד מועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין -
56.כאמור לעיל, הנתבעת לא הייתה רשאית להפסיק לאלתר את עבודת התובעת ולזמנה לבירור, מאחר, ובהתאם להוראות תקנון העבודה, לא הוכח כי עובדת העבירה אינה מוטלת בספק. אף צילומי האבטחה, שכאמור לא הוצגו בביה"ד ואף לא הוצגו בפני התובעת עצמה במהלך הבירור שנערך לה, בהם לטענת הנתבעת, כביכול, נראה בתיקה של התובעת פריט לבוש כחול הנחשד כאותו ז'קט שנגנב, אין בהם בכדי להוות עובדה אשר אינה מטילה בספק את ביצוע העבירה ע"י התובעת.
כמו כן, כאמור, הנתבעת הטילה על התובעת סנקציות ללא התייעצות והסכמת נציגות העובדים, בהתאם להוראות תקנון העבודה.
יתרה מכך, אף אם הנתבעת הייתה רשאית, עפ"י תקנון העבודה, לזמן את התובעת לבירור ולעמתה עם החשדות כנגדה בגין ביצוע עבירת גניבה של הז'קט ממלתחות הנשים, הרי שבסיום הבירור ובטרם קבלת ההחלטה על פיטוריה, היה על הנתבעת לזמן את התובעת לשימוע כדין, בנוכחות של נציגות העובדים, לאפשר לה להעלות את טענותיה, ולהיוועץ בנציגות העובדים בטרם החלטה על הטלת סנקציות על פיטוריה תוך שלילת זכאותה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
57.לפיכך, אנו קובעים כי נפל פגם מהותי בהליך פיטורי התובעת.
על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא הליך שימוע כנדרש בגובה של שתי משכורות, בסך של 5,180 ₪.
פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע ופיצוי בגין עגמת נפש -
58.הנתבעת הפיצה לכל עובדיה עם חלוקת תלושי שכר חודש 11/11, מכתב הנושא את תאריך 8.12.11, מועד קרות אירוע הגניבה ומועד פיטוריה של התובעת, בו נכתב כדלקמן –
"ביום חמישי האחרון התרחש אירוע גניבה נוסף בקלאב.
אחת העובדות גנבה ממלתחות העובדים ג'קט יקר ערך השייך לעובדת משק בית. העובדת פוטרה לאלתר, ללא פיצויים וללא כל הודעה מוקדמת.
אנו מתריעים בזאת כי נטפל בכל אירוע מסוג זה במלוא החומרה עד לכדי הגשת תלונה במשטרה.
בימים אלו הונחו עובדי מחלקת הביטחון לבצע בדיקות לשם איתור ומניעת מקרי גניבה. אנא קבלו את תהליך הבדיקה בהבנה..."
59.אמנם, צודקת הנתבעת בטענתה כי במכתב לא צוין שמה של התובעת, אולם, אין ספק כי זהותה של התובעת הייתה ברורה מהפרסום, שכן מצוין מועד האירוע, המכתב נושא את תאריך האירוע, מצוין מה נגנב ולמי, והתובעת פוטרה ביום קרות האירוע.
לפיכך, למעט ציון שמה באופן מפורש של התובעת, למעשה, הנתבעת ציינה את כל הפרטים הנדרשים לצורך זיהויה של התובעת כנשוא המכתב הנ"ל.
60.לאור קביעתינו לעיל, כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובעת אכן ביצעה את עבירת הגניבה, הרי שלא עומדת לה ההגנה עפ"י סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע"), כי מדובר באמת בפרסום.
באשר להגנות האחרות להן טוענת הנתבעת, לפי סעיפים 15(2),(3),(7) לחוק איסור לשון הרע, אמנם, הנתבעת הייתה רשאית להתריע עובדים שלא לבצע עבירות גניבה ולהבהיר את החומרה בהפרת אמון והעונשים שבסמכותה להטיל על עובדים שיבצעו עבירות כאלו ואחרות, אולם, הדברים שנכתבו במכתב שהופץ לכלל העובדים חרגו מגדר הסביר לצורך השגת מטרות אלו של הנתבעת, זאת, במיוחד לאור העובדה, כי לא היו ראיות וממצאים ברורים לביצוע העבירה ע"י התובעת.
באפשרות הנתבעת היה להתריע את כלל העובדים, כי בעקבות אירועי גניבה בתקופה האחרונה, היא מודיעה כי מעשי הפרת אמון של עובדים יטופלו בחומרה, ואף לפרט את העונשים שבסמכותה להטיל על עובדים שיבצעו עבירות או הפרות משמעת חמורות, עפ"י הוראות תקנון העבודה.
לא היה כל צורך, באזכור כל פרטי המקרה של התובעת, תוך ציון כי "העובדת גנבה" והסנקציות שהוטלו עליה, על אחת כמה וכמה משלא היו בידי הנתבעת הראיות הנדרשות והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי העבירה בוצעה, ללא כל ספק, ע"י התובעת.
61.בנסיבות המקרה, תוך התחשבות בעגמת הנפש שנגרמה לתובעת וחומרת המעשים שיוחסו לה, החלטנו כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע בסך של 25,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לסיכום -
62.על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן:
א.פיצויי פיטורים בסך של - 6,906.6 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.12 ועד מועד התשלום בפועל.
ב.דמי הודעה מוקדמת בסך של - 2,590 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.
ג.דמי הבראה בסך של 173 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.5.10 ועד מועד התשלום בפועל.
ד.הפרשות לפנסיה - מחודש 10/09 עד חודש 12/09 בסך של 156.87 ₪, בשיעור של 1.66% מהשכר החודשי, ומחודש 1/10 עד חודש 3/10 בסך של 181.98 ₪, בשיעור של 2.5% מהשכר החודשי, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת להפריש לטובת התובעת את התגמולים לפנסיה מדי חודש בחודשו ועד מועד התשלום המלא בפועל.
ה.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא הליך שימוע כנדרש בגובה של שתי משכורות, בסך של 5,180 ₪.
ו.פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע בסך של 25,000 ₪. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ז.פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
63.על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת ישאו הסכומים הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, (03 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
גב' דרורה רוזן
נציגת עובדים
|
|
א. קציר
סגנית נשיא
|
|
מר ג'רולד רוזנקרנץ
נציג מעסיקים
|