1.התובעת מתגוררת במבנה דו משפחתי בקיסריה. חלקו השני של המבנה היה בבעלותה של המנוחה, הגב' אליין רוזנברג, ומלכתחילה הוגשה התביעה נגדה. לאחר שזו הלכה לעולמה, תוקנה התביעה, באופן שהיא מופנית לשלושת הנתבעים, שהם יורשיה.
2.המנוחה ובעלה רכשו בשנות ה 90 של המאה הקודמת נכס מקרקעין, הידוע כחלקה 219 בגוש 10620 בקיסריה. על החלקה היה בנוי בית מגורים חד משפחתי. בשנת 2003 , ביקשו המנוחה ובעלה לפצל את המבנה לשתי יחידות דיור, והגישו בקשה מתאימה להיתר. ביחידת דיור אחת, המשיכו להתגורר המנוחה ומשפחתה, ואילו את השניה מכרו למשפחת צדקה. באותו שלב גם נעשה הסכם שיתוף בין המנוחה ובעלה לבין צדקה. בשנת 2007 רכשה התובעת את זכויותיהם של צדקה, וחתמה אף היא על עותק מהסכם השיתוף.
3.התביעה שבפני, אינה הפעם הראשונה שבה מגיעות המחלוקות שבין הצדדים האלה לבית המשפט. עוד בשנת 2012 הגישה התובעת תביעה כנגד המנוחה ובעלה. פסק דינה של כב' השופטת אניספלד בתובענה זו (תיק 47428-09-12), ניתן ביום 23.7.15 .
4.בתביעה שבפני, שהוגשה בשנת 2014, טוענת התובעת כי בעוד שעל פי הדין, ועל פי הסכם השיתוף החל על המקרקעין, יכולה החלקה להכיל רק שתי יחידות דיור, בפועל, פוצלה יחידת הדיור שבבעלות הנתבעים לשתי יחידות נפרדות. התובעת טוענת כי ביחידת מגורים אחת התגוררו המנוחה ובעלה (שאף הוא הלך כבר לעולמו), ואילו בשניה התגוררו הנתבע 3, זוגתו וילדיו. לטענת התובעת, כתוצאה מפיצול זה יש עתה בחלקה שלוש יחידות דיור נפרדות.
לטענת התובעת, הפיצול הזה גורם לה לנזק, למטרד ולפגיעה באיכות החיים. היא מבקשת לכן צו, שיורה על הריסת אותם חלקים בנכס של הנתבעים, שהביאו לפיצול היחידה הנפרדת, על מנת שהחלק המבונה השייך לנתבעים יהיה תואם להיתר הבניה הקיים לנכס.
עוד היא מבקשת צו, שימנע את המשך השימוש ביחידה המפוצלת, ובנוסף, פיצוי כספי בסכום של 110,000 ₪.
5.הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את טענות התובעת.
לטענתם, תביעת התובעת התיישנה ולכל הפחות הוגשה בשיהוי ניכר. עוד נטען כי אין לתובעת עילה לסעד הריסה כמבוקש על ידה. הנתבעים גם טענו כי הגשת התביעה נעשתה תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, שכן התובעת יכולה היתה לכלול את הסעדים המבוקשים כאן, עוד בכתב התביעה הראשון שהגישה ואשר נדון בפני כב' השופטת אניספלד כאמור לעיל.
6.גם לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי דין התביעה להדחות. לטענתם, אין בחלק השייך להם שתי יחידות דיור נפרדות ואין הפרדה בין שטח המגורים ששימש את המנוחה, לשטח המגורים ששימש את בנה ומשפחתו. הנתבעים טוענים כי אמנם הנתבע 3 ומשפחתו התגוררו יחד עם המנוחה אולם מדובר על מגורים משותפים של משפחה גרעינית. עוד טענו כי כל ההתאמות, שנדרשו לשם כך שהנתבע 3 ומשפחתו יעברו להתגורר עם המנוחה, נעשו כבר בשנת 2003, עוד לפני שיחידת אחת נמכרה למשפחת צדקה, וממילא הם נעשו לפני שהתובעת רכשה את זכויות צדקה.
7.לבד מעדות התובעת ועדות הנתבע 1, לא הובאו עדויות נוספות. לתצהירים צורפו מסמכים שונים, שלחלקם אתייחס בהמשך.
8.לאחר ששמעתי את העדויות אני מחליטה לדחות את טענת הנתבעים כאילו התביעה התיישנה. זאת, בראש ובראשונה משום שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי ממועד ביצוע העבודות חלפו למעלה משבע שנים, כפי שטענו בכתב ההגנה ובתצהיר עדותם הראשית.
התובעת נחקרה ביחס למועד שבו בוצעו השינויים בחלקם של הנתבעים, וציינה מפורשות כי אין לה כל ידיעה על כך (עמ' 12 שו' 31, עמ' 16 שו' 26, עמ' 17 שו' 5).
עם זאת, התובעת ציינה כי על השינויים האלה נודע לה, רק לאחר שהחלה בעבודות השיפוץ ביחידה שקנתה, וכי עבודות השיפוץ החלו רק לקראת אוקטובר 2007 (עמ' 16 שו' 25). עדות התובעת הותירה רושם מהימן ועדותה לא נסתרה. זאת, אף שהנתבעים יכולים היו בקלות, לכאורה, להביא ראיות לסתור טענה זו.
9.הנתבעים עצמם בחרו שלא להביא ראיות ביחס לשאלה מתי בוצעו השינויים על ידם ו/או על ידי המנוחה. מחדלם זה פועל לחובתם וההלכות בעניין זה ידועות. כאמור, מטעם הנתבעים העיד רק מר אלון רוזנברג, אף ש כבר מאז שנת 1998 הוא כלל אינו מתגורר בנכס (עמ' 23 שו' 8 – 16). הנתבע 1 הודה שאינו יודע מתי נעשו השינויים (עמ' 28 שו' 14-10, עמ' 29 שו' 13-6).
הנתבע 3, שמתגורר בבית כבר מסוף שנות ה- 90', בחר שלא להעיד בבית המשפט, וכך גם אשת הנתבע 3 או מי ילדיו.
10.בכך נשמט הבסיס מתחת לטענת הנתבעים, כאילו לא בוצע על ידם כל שינוי פנימי משנת 2007 ואילך (סעיף 33 לכתב ההגנה). גם לא ברור כיצד, בנסיבות האלה, שבים הנתבעים בסיכומיהם על הטענה לפיה כל השינויים בוצעו, כביכול, עוד לפני שנת 2003 (סעיף1 לסיכומי הנתבעים). מדובר בטענה עובדתית, שהנתבעים לא הביאו כל ראיה שהיא להוכיחה.
למעלה מזה, במחדלם להביא לעדות את הנתבע 1, או כל אדם אחר שהתגורר בנכס במהלך השנים, כשלו הנתבעים מלהוכיח מתי בוצעו השינויים. מכאן, שדין טענת ההתיישנות, ככל שהיא נשענת על הזמן שחלף מאז ביצוע השינויים, להידחות.
11.יודגש, כי טענת הנתבעים, כאילו השינויים בוצעו עוד לפני שנחתם הסכם השיתוף עם צדקה (השכם שנחתם בשנת 2003), גם עומדת בסתירה לתשריט שהגישו הנתבעים (או הוריהם) בשנת 2003. התשריט, שעל פיו ניתן היתר הבניה, צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת.
באותו שירטוט אין זכר לשינויים הנטענים. אפילו הבריכה, עודנה מסומנת בתוך המבנה. לא ניתן, איפה, לקבל את טענת הנתבעים כאילו השינויים בוצעו עוד לפני 2003, ולפני הגשת אותו תשריט.
12.אני דוחה את טענת הנתבעים בסיכומיהם, כאילו מועד ביצוע השינויים הוכח בעדות המפקח מטעם החברה לפיתוח קיסריה, שהעיד בפני כב' השופטת אניספלד. לא רק שבכ' הנתבעים הסתפק בעניין זה הטענה סתמית כאילו ממצאים אלה "נזכרים" בפסק הדין של כב' השופטת אניספלד, ולא ציין היכן נזכרו, גם לא נטען על ידו כי יש באיזכורים אלה, ככל שישנם, משום מעשה בית דין. בהעדר נימוק מתאים ברור שלא ניתן לראות בראיות שהובאו בהליך אחר , כאילו הן ראיות גם בהליך שבפני. בפרט הדבר נכון משלא ניתן כל הסבר לכך שהעד לא זומן להעיד בפני.
13. לא רק שהנתבעים לא הוכיחו מתי בוצעו השינויים, גם לא עלה בידי הנתבעים לסתור את טענת התובעת, על כך שנודע לה על השינויים האלה רק לאחר אוקטובר 2007.
אוסיף, כי השאלה מתי נודע לתובעת על השינויים שנעשו בבית הנתבעים, נדונה גם בפני כב' השופטת אניספלד. בפסק דינה דחתה כב' השופטת אניספלד את טענת הנתבעים, כאילו התובעת ידעה, גם לפני ספטמבר 2007, על השינויים האמורים (סעיף4(ב) בעמ' 21 לפסק הדין).
מכיוון שכך, לא נותר אלא לדחות את טענת הנתבעים בדבר התיישנות התביעה.
14.אשר לטענת השיהוי – הנתבעים טענו, כאמור, כי התובעת השתהתה בהגשת התביעה. בהקשר זה טענו הנתבעים, כי התובעת יכולה, וצריכה היתה, לכלול את הסעדים המפורטים בתביעה הנוכחית, כבר בתביעה הראשונה שהגישה. התובעת נחקרה בעניין זה. תשובתה (עמ' 20 שו' 10-5), הותירה רושם מהימן מאוד, ולא נסתרה באופן כלשהו על ידי העדויות או הראיות שבחרו הנתבעים להביא לבית המשפט.
15.זאת ועוד, מהמסמכים שצורפו לתצהיר התובעת, עולה כי בעניין הפיצול הנטען פנתה התובעת תחילה לרשויות המוסמכות. התובעת פנתה למהנדס הוועדה לתכנון ובניה, מספר פעמים במהלך השנים 2011 ו- 2014. היא גם פנתה במכתב למנוחה (מכתבה מיום 28/4/14 - נספח יד') לתצהיר התובעת. כאשר פניות אלה לא הועילו, החליטה התובעת לפנות לבית המשפט עם התביעה הנוכחית.
התובעת גם העידה כי חלק מהנזקים (למשל, נזקי הביוב ומטרדי הרעש), לא נתגלו אלא לאחר שכבר הוגשה התביעה הראשונה (עמ' 20 ש' 24-32). גם עדות זו של התובעת לא נסתרה, וממילא לא נסתרה טענתה, לפיה סברה תחילה כי ניתן יהיה להסדיר את הריסת החריגות גם ללא צורך בפניה לערכאות.
בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום לדחיית התביעה מחמת השיהוי הנטען.
16.יש לבחון אפוא את טענות התובעת לגופן.
17.התובעת טענה, כי הנתבעים ו/או המנוחה ביצעו שינויים בחלק הנכס השייך להם וכי חלק מאותם שינויים נעשה בניגוד להיתר ובניגוד להוראות הדין. עוד טענה התובעת כי כתוצאה מאותם שינויים, שחלקם, כאמור, נעשה ללא היתר, פוצל הנכס שבבעלות הנתבעים לשתי יחידות דיור. התובעת טענה כי כפועל יוצא מהפיצול הזה נגרמים לה נזקים שונים. כך, לטענתה, יצירת שני מטבחים בנכס השייך לנתבעים גרמה לעומס על מערכת הביוב ולסתימות חוזרות ונשנות שכתוצאה מהן נגרמות הצפות גם בשטח השייך לה. עוד טענה כי כתוצאה מכך שבנכס השייך לנתבעים מתגוררות, למעשה, שתי משפחות, נגרמים לה מטרדים נוספים, בין היתר, בשל העומס על מקומות החניה בסמוך לנכס. התובעת טענה גם כי מבית הנתבעים עולה רעש תופים בכל שעות היממה, כולל בשעות הקטנות של הלילה, והדבר גורם לה למטרד (עמ' 20 שו' 24 ואילך).
18.התברר, כי אכן מצבו של חלק המבנה ששייך לנתבעים אינו תואם את ההיתר שניתן לנתבעים בעת שאלה ביקשו, וקיבלו, אישור לפיצול הנכס לשתי יחידות דיור (לפני מכירת יחידה אחת מתוך השתיים לצדקה). במילים אחרות, התברר כי בחלק הנכס השייך לנתבעים נעשו שינויים. חלק מאותם שינויים דורש היתר, ומאחר שהיתר כזה לא ניתן, הם נעשו, אפוא, ללא היתר כדין.
19.הנתבע 1, שכאמור העיד לבדו מטעם הנתבעים, הוא אדריכל במקצועו. בעדותו הודה כי אכן חלק מהשינויים שנעשו בבית הנתבעים, נעשו ללא היתר, אף שנדרש היתר לביצועם.
הודאה זו לא ניתנה בקלות. הנתבע 1 התפתל ארוכות על דוכן העדים בניסיון להתחמק ממתן אישור לכך שנעשו שינויים הדורשים היתר. ניסיונותיו של הנתבע 1 להתחמק ממתן תשובות בעניינים האלה, אינם מוסיף למהימנותו, וזאת בלשון המעטה. בסופו של דבר, כאמור, נאלץ נתבע 1 להודות כי נעשו בחלק הנתבעים שינויים שדורשים היתר, ללא היתר. כך, למשל, החלון שנפתח מכיוון חצר המשק (עמ' 25 שו' 9). כך, למשל, קירוי חצר המשק, שעל פי התוכניות לא היתה מקורה, ובהמשך הניחו מעליה גג (עמ' 24 שו' 27-23, עמ' 25 שו' 9). כך גם השינויים שנעשו במרפסת הצפונית (עמ' 25 שו' 29 עד עמ' 26 שו' 6). רק לשם הדוגמא אציין כי כל המעיין בתשובותיו של הנתבע 1 ביחס לאותה מרפסת צפונית, יכול להתרשם בעצמו מהסתירות הרבות.
20.מאחר שהתברר כי נעשו שינויים בניגוד לדין, וללא היתר כנדרש, ואלה גורמים לתובעת לנזק, זכאית התובעת לצו שיורה על הריסת השינויים האלה.
הסמכות להורות על צווי הריסה מסורה לבית משפט זה, הן מכח סמכותו הטבועה, הן מכוח ההלכה שנקבעה בעניין בר-עוז (רע"א 3749/12 בר-עוז נ' סטר (מיום 1.8.13), והן לאור המטרדים הנטענים כאשר מדובר בתביעה הנוגעת לשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס (ע"א 294/65 ככר הרצל נ' גולדנברג, פד"י יט(4), 107).
21.אשר לטענת התובעת בדבר פיצול חלקם של הנתבעים לשתי יחידות דיור – גם כאן עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה. שוכנעתי, ממכלול הראיות שהוצגו לי, כי אכן מדובר בנכס שפוצל לשתי יחידות דיור נפרדות.
ראשית, אציין כי אינני מאמינה לעדות הנתבע 1 כאילו מדובר ביחידת מגורים אחת ללא הפרדה. לצערי עלי לומר כי עדותו של הנתבע 1 לא הותירה רושם מהיימן.
מעבר לכך, הנתבע 1, שהוא אדריכל, הכין תוכנית לצורך רישום הבית כבית משותף וזו צורפה כנספח ז' לתצהיר התובעת. באותה תוכנית מסומן קיר לכל אורך ה"תפר" בין שתי יחידות הדיור. בניגוד לטענת הנתבע 1, לא מסומן שם מעבר, בין אותו חלק בנכס שבו התגוררו המנוחה ובעלה, לבין החלק האחר, שבו התגוררו הנתבע 3 ומשפחתו.
22.הנתבע 1 התבקש לסמן היכן המעבר הנטען והוא סימן בצהוב את המקום שבו, לטענתו, יש מעבר. אינני מאמינה לעדות זו, שאינה מתיישבת עם השרטוטים בתוכנית נספח ז'. במקום בו יש פתח, סומן באותה תוכנית קו בכיוון מנוגד, לציון מיקומו של הפתח. כך, למשל, בפתח היציאה מהסלון, בכניסה לחדר העבודה, בכניסה לחדר הרחצה וחדר הארונות ובכניסה לבית. אין קו כזה ב"מעבר" אותו סימן הנתבע 1 בצהוב על גבי התוכנית ז', ואין קו כזה על ה"פתח" בחצר המשק, שגם אותו סימן הנתבע 1 בצהוב. על פי השרטוט נספח ז', בשני המקומות האלה לא מופיע מעבר אלא קיר וחלון, בהתאמה.
די בכך כדי לסתור את גרסת הנתבע 1.
23.מעבר לכך, הנתבעים בחרו, מטעמים השמורים להם, שלא להביא לעדות את הנתבע 3 או מי מבני משפחתו, אף שאלה יכולים היו, בקלות, להעיד אם אכן יש מעבר בין שני חלקי הנכס, או שמדובר בשתי יחידות דיור נפרדות.
24.הנתבעים גם נמנעו מלהביא תמונה, על מנת להוכיח את טענתם, לפיה אף שלפי התוכניות מופיע קיר או חלון, מדובר בפתח למעבר. מחדלם של הנתבעים בעניין הזה, יחד עם העובדה שהתוכניות כפי שהוגשו תומכות דווקא בטענת התובעת, מביאות אותי למסקנה שאכן הבית מחולק לשתי יחידות דיור נפרדות. גם העובדה שיש שני מטבחים בחלק השייך לנתבעים, שלכל אחד מהם חיבורי גז נפרדים, תומכת בטענת התובעת אף כי יתכן שלא היה די בנתון זה לבדו.
25.ביצוע הפיצול האמור נעשה בניגוד לדין, ויש בו], בנוסף לעצם השינויים שנעשו ללא היתר, משום הפרת חובה חקוקה, כמשמעות מונח זה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). טענת התובעת, לפיה פיצול זה גורם לה לנזק, בין היתר, בשל התקלות החוזרות ונשנות במערכות החשמל והביוב, שבחלקן משותפות לשני הצדדים, לא נסתרה.
26.גם טענת התובעת, לפיה רעש התופים שעולה מנכס הנתבעים מהווה מטרד, לא נסתרה. הנתבעים מנימוקים השמורים עימם בחרו שלא להביא לעדות איש מדיירי הבית. כך, לא העידו הנתבע 3, זוגתו וגם לא איש מהילדים. בכך בחרו הנתבעים, במודע, שלא להביא ראיות מטעמם בכל הנוגע למטרד הנטען בעניין הזה (עמ' 30 שו' 26 ואילך). מאחר שהנתבעים בחרו להעיד מטעמם רק את הנתבע 1, שאינו מתגורר בבית, ממילא אין בידם ראיות לסתור את טענת התובעת גם ביחס למטרדים שמקורם בביוב, בגז או בחשמל (עמ' 31 שו' 20-1).
27.יודגש, כי הנטל המוטל על התובעת לעניין הנזק , כחלק ממרכבי העילה, הוא נטל קל מאוד, שכן "מאחר שהוכח כי הנתבעים הפרו את חוקי התכנון והבניה, ואין בידם היתר לשינויים שבוצעו בנכס השייך להם, די לתובעת שתוכיח כי נגרמה לה אי נוחות או פגיעה בהנאה מהמקרקעין שלה ואין עליה חובה להוכיח כי ההפרעה עולה כדי מטרד."
ע"א 140/53 אדמה בע"מ נ' לידיה לוי, פדי ט עמ' 1666.
ע"א 416/58 ג'דעון נ' סלימאן, פדי יג עמ' 916.
ע"א 62/83 בעל טכסא נ' גונן ואח', פדי לח 1 עמ' 81.
28.אוסיף, כי מאחר שהוכח על ידי התובעת כי בנכס ששייך לנתבעים בוצעו עבודות ושינויים בניגוד לחוק, ממילא עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח כי חרף זאת לא נגרם מטרד כלשהו, לתובעת. נטל זה לא עלה בידי הנתבעים להרים.
29.הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובעת אינה זכאית לסעד של צו הריסה. בהקשר זה טענו, בין היתר, כי מאחר שהוועדה לתכנון והבניה לא מצאה מקום לנקוט נגדם בהליכים, מעידה שאין מקום להעניק סעד כזה לתובעת.
אני דוחה טענה זו.
אזלת ידן של הרשויות ודאי שאינה יכולה לסייע לנתבעים ואין בה, לכשעצמה, משום הוכחה לכך לא נפל פגם בפעולות הנתבעים. הוכח כי בנכס בוצעו שינויים ללא היתר. לאור זאת לא נותר אלא להצטער על כך שכל הפניות שעשתה התובעת בעניין זה לרשויות, נותרו ללא מענה.
ראה: ת.א. (עפולה) 639/04/08 קלוד פרץ נ' מוסך רעים עפולה 2002 בע"מ (מיום 18.8.11).
בר"ע 62/83 בעניין טכסא שהובא לעיל.
30.אשר לטענת הנתבעים, כאילו מאז פטירת המנוחה אין שתי משפחות המתגוררות בנכס, אציין כי אין כל רלוונטיות לעניין זה.
די בכך שהנכס מפוצל בפועל לשתי יחידות, על מנת להצדיק מתן צו, שיורה להשיבו למצבו התקין ועל פי כל דין.
והשווה:
תו"ב (ת"א) 1784/11 מד"י נ' שמאי נילי (מיום 17.3.14).
תא' (י-ם) 19698-04-14 יפה פונד חברה לנאמנויות בע"מ נ' הילדסהיימר(מיום 25.8.15).
הנזק
31.הן עוולת המטרד והן העוולה של הפרת הוראה חקוקה דורשות קיומו של נזק כחלק מיסודות העילה. המונח "נזק" מוגדר בפקודת הנזיקין "אובדן חיים, אובדן נכס, נוחות, רווחה, רווחה גופנית, או שם טוב או חיסור מהן וכל אובדן או חיסור כיוצאים באלה."
לכל האמור לעיל לעניין הנזק, אוסיף כי גם נזק שאינו ממוני, מסוג עגמת נפש, מוכר בפסיקה כבר פיצוי. כך, למשל, בת.א. 55143/07 רוזנצוויג מרדכי נ' כהן קרן, נקבע כי:
"ככלל, הטרחה הכרוכה בתיקון נזקי הנזילה ושיבוש אורחות החיים וביטול זמנם של התובעים עקב כך, מצדיקים פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש".
וראה גם: ע"א 278/93 דעקה נ' בית חולים כרמל חיפה, פדי נג 4 עמ' 526, 574.
והשווה גם: ת.א. חדרה 9707-12-13 טל יעקובי נ' רחמים גאווי (פסק דיני מיום 20/7/15).
32.יוצא, שדי בכך שהתובעת תוכיח כי נגרם לה נזק של עגמת נפש, על מנת שתהה זכאית לפיצוי.
33.הנתבעים טענו בסיכומיהם כי התובעת ביצעה בביתה עבודות ללא היתר וכי באלה גזלה 21 מ"ר מזכויות הבניה שלהם.
אני דוחה טענות אלה של הנתבעים.
ראשית, משום שהוכח שהתובעת קיבלה היתר בניה, וכי קיבלה אותו חרף התנגדות הנתבעים.
שנית, משום שטענת הנתבעים, כאילו בביצוע השיפוץ בביתה גזלה מהם התובעת זכויות בניה השייכות להם, נטענה בעלמא ולא הוכחה על ידי הנתבעים. למעשה, הנתבע 1 הודה כי כבר בשנת 2003 נוצלו כל אחוזי הבניה (עמ' 33 ש' 19-25). ואכן, התברר כי טענות הנתבעים הן לכל היותר שעתה לא יוכלו לקבל הקלה נוספת.
גם טענה זו יש לדחות, שכן הנתבעים מעולם לא פנו לבקש הקלה (עמ' 34 ש' 27-30, עמ' 35 ש' 1-7). ממילא לא ניתן לקבל את הטענה כאילו הבניה שעשתה התובעת מנעה מהם מלקבל דבר שביקשו. (וראה טענות התובעת בסעיף 49-51 לסיכומיה).
שלישית, משום שבעניין טענה זו של הנתבעים קם מעשה בית דין בפסק דינה של כב' השופטת אניספלד בתיק הראשון (עמ' 49-53 לפסק הדין שם).
סיכום
34.סוף דבר, שאני מקבלת את התביעה, במובן זה שניתן צו, המורה לנתבעים להרוס את אותם שינויים שנעשו בניגוד להיתר, וכן את אלה שהביאו לפיצול הנכס לשתי יחידות מגורים נפרדות. במילים אחרות, על הנתבעים להחזיר את המבנה למצב התואם, מבחינת חלוקה פנימית ומעברים, את התוכנית שהוגשה על ידם בשנת 2003 ואשר צורפה כנספח ג' לתצהיר התובעת.
בנוסף, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצוי בגין עגמת הנפש והמטרדים שנגרמו לה, בין היתר עקב אותם שינויים ללא היתר ועקב הפיצול האמור, ובסכום של 20,000 ₪.
בנוסף, יישאו הנתבעים יחד ולחוד, בהוצאות התובעת בגין התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית) – ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לתובעת, בסכום של 7,500 ₪.
המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ו, 07 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
