העובדות הצריכות לעניין
1. במרכז המחלוקת בערעור זה ניצבים שני שטחים, ששטחם הכולל הוא 8.88 מ"ר (להלן "השטחים"). לטענת מנהל הארנונה במועצה המקומית קדימה-צורן (להלן: "המערער"), שטחים אלו מהווים "שטח מקורה" (5.22 מ"ר) ו"כניסה מקורה" (3.66 מ"ר), ועל כן הם כלולים בשטח המבנה החייב בארנונה. לטענת דניאל ירון (להלן: "המשיב") שטחים אלו הם "שטחים מתחת לבניין שאינם סגורים על-ידי יותר משני קירות", ועל כן אין לכללם בשטח המבנה, ואין לחייב בגינם ארנונה.
2. "שטח בית מגורים או שטח דירת מגורים" מוגדר בצו הארנונה של המועצה המקומית קדימה-צורן כ:
"כולל את כל שטח הרצפה שבתוך המבנה כולל קירות חוץ ופנים, בין במפלס אחד ובין בכמה מפלסים, וכן כל שטח מקורה אחר הצמוד למבנה או שאינו צמוד לו אשר משמש את המחזיק במבנה לרבות חדרי כניסה, חדר מדרגות בכל קומה, פרוזדורים, מטבח, הול, אמבטיה, מקלחת, ממ"ד, חדרי שירות, מרפסות מקורות, מרתפים, חדרי ביטחון וגגות מרוצפים ומקורים.
שטח חצר שאינה מקורה, מרפסת שאינה מקורה ושטחים מתחת לבנין שאינם סגורים ע"י יותר משני קירות וכן מקלטים אשר אינם משמשים למגורים לא יכללו בשטח המבנה"
3. ביום 05.04.11 הגיש המשיב השגה למנהל הארנונה בה נטען כי החל משנת 2010, הוספו לשומת הארנונה בה חויב שני שטחים: האחד, 5.22 מ"ר בגין מרפסת מקורה. השני, 3.66 מ"ר בגין כניסה מקורה. לטענתו, שטחים אלו אינם מהווים מרפסת מקורה וכניסה מקורה כטענת המערער, אלא שטח המהווה את הרצפה של הקומה השניה של הבית, שנכללת בשטח המבנה ובגינו משולמת ארנונה. השתת ארנונה על השטחים האמורים כשטח רצפה מחד וכשטח מקורה מאידך, משמעו השתת ארנונה כפולה על אותו שטח, פעם כרצפה ופעם כתקרה. עצם העובדה שרצפת הקומה השניה בולטת מהבניין ויוצרת בליטת קירוי אין בה כדי להפוך את השטח לשטח מקורה. יתרה מכך, שטח זה עומד בחריג לכלל ומדובר בשטחים מתחת לבניין (מתחת לקומה השניה) אשר אינם סגורים ע"י יותר משני קירות.
4. המערער דחה את ההשגה בנימוק כי החיוב בגין שטח המרפסת והכניסה המקורה נעשה בהתאם להוראות צו הארנונה, הכולל בהגדרת שטח הנכס שטחים מקורים לרבות מרפסות מקורות וחדרי כניסה.
ההליכים בפני ועדת הערר
5. המשיב לא השלים עם דחיית השגתו, והגיש ערר לוועדת הערר, בפניה חזר על טענותיו. בנוסף, טען המשיב כי השתת ארנונה על שטחים אלו החל מינואר 2010 היא בגדר שינוי מדיניות לגבי חיוב בארנונה, האסורה לאור חוקי ההקפאה כפי שנקבעו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992. תכלית הוראות חקיקת ההקפאה הייתה להגביל את הרשויות המקומיות בהעלאת תעריפי הארנונה (נספח 3).
6. ביום 06.05.12 קיבלה ועדת הערר את הערר שהוגש ע"י המשיב. החלטתה האופרטיבית (לאחר שהציגה את עמדות הצדדים) היא קצרה ובלתי מנומקת ונאמר בה כי "בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית לגבי תיאור הנכס נשוא הערר, והעובדה שמדובר בשטחים מתחת לבניין אשר אינם סגורים ע"י יותר משני קירות. הוועדה סבורה כי הדין עם העורר (המשיב דכאן – ז.ב.) המדובר בשטח אשר על פי צו הארנונה הוחרג מתחולת השטח בר החיוב."
הערעור על החלטות ועדת הערר והחלטת ועדת הערר השניה
7. על החלטת ועדת הערר הגיש המערער ערעור מנהלי (עמ"נ 34445-06-12). בהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לוועדת הערר "על מנת שתתייחס לטענת המערער באשר לשאלה האם מדובר בשטחים שהם מתחת לבניין אם לאו".
8. ביום 15.06.15 דחתה ועדת הערר את הערר וחזרה וקבעה כי השטחים נשוא הערר הם אכן שטחים המצויים מתחת לבניין ולפיכך מוחרגים בצו הארנונה. גם הפעם לא נימקה ועדת הערר את החלטתה (להלן "החלטת ועדת הערר השניה").
9. על החלטת ועדת הערר השניה הגיש המערער ערעור מנהלי נוסף (עמ"נ 219-08-15) הוא הערעור הנדון כעת בפניי.
טענות המערער
10. ועדת הערר נמנעה בפעם השניה מלנמק את החלטתה כנדרש בהוראות הדין (תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), התשל"ז-1977). בהחלטת ועדת הערר לא ניתן ביטוי לטענות המערער ולמדיניות המועצה מזה עשרות שנים. צו הארנונה של המועצה קובע חיוב "ברוטו ברוטו", לפיו תתקיים מדידה חיצונית של הנכס על כל השטחים שקשורים אליו, וכל שטח מקורה חייב בארנונה. משכך, ובהיעדר הנמקה נאותה, לא הובהר כיצד עולה החלטת ועדת הערר בקנה אחד עם תכלית צו הארנונה.
11. השטחים נשוא הערעור הם "שטח כניסה מקורה" ו"שטח מקורה" העונים להגדרת "שטח בית מגורים" בצו הארנונה ואינם מהווים חריג שיש בו כדי להביא לפטור מחיובם. המועצה סווגה את השטחים נשוא הערעור כשטח מגורים עוד בשנת 1996 ומאז הם מחויבים בארנונה.
12. על אף שאין בצו הארנונה הגדרה ל"שטחים מתחת לבניין", ההיגיון הפשוט והשכל הישר מבהירים כי מדובר בשטחים המצויים באופן פיזי ופוזיטיב מתחת לבניין, ואילו השטחים בענייננו מצויים בצד הבניין, והם המשכה הישיר של הקומה הראשונה.
13. הפירוש שהעניקה ועדת הערר עלול להשפיע על מגוון שטחים מקורים אחרים ברחבי המועצה, ולא לכך התכוון מחוקק המשנה. כפועל יוצא מהחלטת הועדה, נדרשת המועצה לשנות את שיטת חישוב הארנונה מבלי ששונה צו הארנונה בפועל, ובניגוד לתקנה 4(א) לתקנות ההסדרים. בפועל, השימוש הנעשה בשטח המדובר אינו נפרד מהשימוש למגורים שנעשה בנכס ככלל, ובהתאם לתקנה 1 לתקנות ההסדרים – אין לפטור שטח זה מחיוב. בהנחה שהשטחים המדוברים הם כפי שמציגם המערער – אין ליתן פטור מחיובם מקום שהחוק, היינו צו הארנונה, אינו מדבר באופן ישיר על הקלה או פטור.
תשובת המשיב
14. שטחים אלו לא חויבו בארנונה במשך 14 שנים ועד לשנת 2010 מועד בו חויבו לראשונה. המשיב עומד בתנאי הפטור הקבוע בצו הארנונה ל"שטחים מתחת לבניין". בעניין זה ניתנה פעמיים החלטת ועדת הערר, כשבפעם השניה נדרשה להכרעה נקודתית בלבד תוך הסתמכות מלאה על ההליך שהתברר בפניה בפעם הקודמת, על קביעותיו ומסמכיו, על פי הסדר דיוני לפיו הצדדים מסכימים כי הדיון יוחזר בשנית להכרעת ועדת הערר. משכך, אין באפשרות המערער לטעון נגד החלטתה השניה של ועדת הערר.
15. טענות המערער בדבר חישוב "ברוטו-ברוטו", תוצאותיה של הפרשנות החדשה, ההסברים שסופקו לכאורה ע"י הגזבר ומנהלת הגביה, שומת המסים הכוללת של המשיב וכן טענות בדבר סיווג הנכס והשימוש בו – כלל לא עלו בערכאות הקודמות, ולפיכך מהוות הרחבת חזית אסורה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים, דעתי היא כי דין הערעור להידחות ולהלן נימוקי:
16.טענת המערער לפיה חיוב השטחים נשוא הערעור בארנונה החל עוד בשנת 1996, היא בניגוד
לנטען על ידו בתשובתו לערר שם נטען כי הגם שהשטחים לא חויבו בעבר, מדובר בתיקון טעות שנעשה כדין ובסמכות (ראה סעיף 8 למוצג 4 למוצגי המשיב), ולפיכך, טענתו בערעור כי החיוב קיים מזה מספר שנים היא אכן שינוי חזית.
יחד עם זאת, מקובל עלי כי השאלה אם החיוב הוא חיוב חדש או חיוב שקיים מזה מספר שנים אינו רלוונטי להכרעה בשאלה שעומדת בפני. גם אם בעבר לא חויבו השטחים, רשאית המועצה המקומית לחייבם אם אין המדובר בחיוב חדש אלא מתברר שאי חיובם נעשה בטעות ועל פי צו הארנונה היה מקום לחייבם.
17. על הדרך בה יש לפרש את חוקי הארנונה עמד בית המשפט פעם נוספת לאחרונה ברע"א 2453/13 עמר נ' עירית חדרה (פורסם בנבו 14.4.15)
" את דיני המס יש לפרש ככל דבר חקיקה. נקודת המוצא היא בחינת החלופות הפרשניות העולות מלשון ההוראה המטילה מס. מבין האפשרויות המתיישבות עם לשון ההוראה, על בית המשפט לבחור את הפרשנות המגשימה את תכליתה. אם נותר ספק באשר לתכלית ההוראה לאחר מיצויו של התהליך הפרשני, רק אז ניתן לפנות לכלל של פרשנות לטובת הנישום (ראו, למשל, עניין חבס, פיסקה 15 (השופטת ע' ארבל); וכן, ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פ"ש רחובות, פ"ד לט(2) 70, 77-75 (1985); ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי, פ"ד סב(4) 280, 303-302 (השופטת מ' נאור) (2008) (להלן – עניין פוליטי); אהרון ברק "פרשנות דיני המסים" משפטים כח 425, 438-434 (תשנ"ז))".
18. אינני מקבלת את טענת המערער לפיה פרשנות המונח "מתחת לבנין" המופיע בסיפא להגדרת בית מגורים או שטח דירת מגורים מכוונת אך ורק לשטחים הנמצאים מתחת לבנין בכללותו – כדוגמת שטח מפולש בקומת עמודים בהתאם לדוגמא שהובאה על ידי המערער בנספח 11 למוצגיו. צו הארנונה אינו מגדיר זאת באופן הזה. מאידך הפרשנות שאומצה על ידי ועדת הערר עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף.
אינני רואה הבדל מהותי בין חלק המבנה המצוי מתחת לקומה השניה בבית המשיב לבין הדוגמא אליה הפנה המערער בנספח 11 לעתירה פרט לגודל השטח שנמצא מתחת לבנין. כפי שניתן לראות מנספח 11 קומת העמודים איננה משתרעת מתחת לכל הקומה שמעליה. בקומת העמודים נמצא חלק בנוי (כניסה או דירה הדבר אינו ברור מהתמונה). השטח מתחת לקומה שמעל קומת העמודים בנספח 11 גדול בהרבה מהשטח מתחת לקומה השניה במבנה נשוא הערעור אך בהמהות אין כל הבדל.
אם התכוונה המועצה להעניק פטור לקומת עמודים בלבד היה עליה להגדיר זאת במפורש. ההגדרה כפי שהיא מצויה בצו הארנונה רחבה דיה כדי לכלול גם את הכניסה המקורה והשטח המקורה הנוסף נשוא הערעור.
19. לטענת המועצה פרשנות ועדת הערר מביאה למצב אבסורדי כאשר שטח כניסה המקורה בגג בלבד יהיה חייב בארנונה ואם במקום הגג תבנה קומה נוספת שתהווה את קירוי הכניסה יהיה השטח פטור מארנונה, ולדוגמא צירפה את נספח 10.
עיון בנספח 10 מלמד כי בשני המקרים שטח הכניסה יהיה מחויב בארנונה כיוון שעסקינן פעם אחת בשטח מקורה, ולאחר בנית הקומה הנוספת עסקינן בשטח מתחת לבנין עם יותר משני קירות.
אך גם אם התוצאה היתה כטענת המועצה הפתרון איננו בחיוב מי שעל פי ההגדרות בצו הארנונה אינו צריך להיות מחויב אלאל בשינוי הצו.
20. העובדה שהמועצה חייבה בעבר שטחים כגון השטחים הנדונים והתייחסה אל שטחים אלה כאל שטחים מקורים אינה יכולה לשמש כסיבה בלתה אין לקבלת הערעור. אם שגתה המועצה בפרשנות הצו, תתכבד ותתקן את השגיאה.
21. אין בפרשנות שניתנה על ידי ועדת הערר, המקובלת כאמור גם עלי, כדי לפגוע בתכלית צו הארנונה. צו הארנונה תכליתו לגבות ארנונה מהתושבים ותכלית זו לא נפגעת.
21. אין בין טענת המערער כי שיטת החישוב הנעשית על ידו היא "ברוטו ברוטו" לבין השאלה הניצבת לדיון בפני ולא כלום.
שיטת החישוב "ברוטו ברוטו" מתייחסת לקירות חוץ וקירות פנים שעל פי שיטת "ברוטו ברוטו" יש לכללם בשטח לחיוב והיא באה לידי ביטוי בהגדרת "שטח בית המגורים או דירת המגורים" במילים "כולל את כל שטח הרצפה שבתוך המבנה כולל קירות חוץ ופנים"
סוף דבר
22. אני דוחה את הערעור.
המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דינו בסכום של 15,000 ₪.
ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
