לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע, לאסור על הנתבעים או מי מטעמם לעשות שימוש כלשהו בשם המסחרי "פלאפל אסולין – Falafel Asulin" או בסימן המסחרי המעוצב שלהלן
(להלן: "סימני המסחר") – שניהם סימני מסחר בלתי-רשומים.
רקע והליכים
1.החל משנת 1958 מפעילה משפחתם של התובעים, משפחת אסולין, בית עסק לממכר פלאפל.
בשנת 1998 ייסדו התובעים חברה בשם "רשת פלאפל אסולין בע"מ" (להלן: "חברת רשת") אשר עסקה בממכר זיכיונות ועיסת פלאפל, לפי המתכון של הוריהם. בשנת 2001 הקימו התובעים חברה נוספת בשם "החברה להקמת סניפים מקבוצת רשת פלאפל אסולין" (להלן: "החברה להקמת סניפים").
2.התובעים נקלעו לקשיים כלכליים ובשנים 2001 – 2002 לוו מהנתבע 1, אלעזר דוד פרברי (להלן: "פרברי") סכומים שונים, שהיקפם המדויק שנוי במחלוקת, בסדר גודל של כ-250,000 ₪. לבטחון החזר ההלוואות ניתנו לפרברי המחאות של חברת רשת, להן ערבו התובעים.
3.ביום 27.8.2003 נחתם הסכם בין חברת רשת, התובעים, פרברי והחברה להקמת סניפים.
בהסכם התחייבו התובעים להעביר את כל ייצור ושיווק עיסת הפלאפל שמתבצעים בחברת רשת לחברה להקמת סניפים בע"מ; הוסכם כי חברה זו תשנה את שמה ל"פלאפל אסולין 2003 בע"מ" (להלן "החברה") והאחזקות בה יתחלקו באופן הבא: 90% מהמניות לפרברי ולכל אחד מתובעים 5% מהמניות. בהסכם התחייבו התובעים לעבוד בחברה במשרה מלאה, בשכר של 3,500 ₪, וזאת לפחות עד פרעון מלוא החוב לפרברי ושחרורו מערבויותיו. הוסכם כי פרברי יעבוד בחברה כמנהל עסקים תמורת שכר זהה (עם זכות להגדלת שכר עד 10,000 ₪ שישולם בפועל רק לאחר שינוי בהרכב המניות).
הוסכם כי החוב הכולל של חברת רשת ושל התובעים לפרברי מסתכם, ליום חתימת ההסכם, בסך של 270,000 ₪. הוסכם כי החוב נושא ריבית חודשית מצטברת בשיעור 1.25% לחודש.
עוד הוסכם כי כל עודף תזרימי בחברה, מעבר למינימום הנדרש לפרעון הלוואות קיימות להן ערבים התובעים באופן אישי (או ערבים הוריהם באופן אישי) ישמש לפרעון חובות לפרברי ולספקי חברת רשת, ביחס של 2 ₪ פרעון לפרברי לעומת 1 ₪ פרעון לספקי חברת רשת, ובלבד שסך כל הפרעון לנושי חברת רשת לא יעלה על 160,000 ₪.
הוסכם כי בגמר פרעון החוב לפרברי, יהיו התובעים זכאי לקבל מפרברי את כל מניותיו בחברה באופן שווה, כך שלכל אחד מהם יהיו 50% ממניות החברה, וזאת בכפוף לפרעון התשלום המגיע לפרברי בגין הגבלת שכר. הוסכם כי לצורך זה יפקיד פרברי עד ליום 28.8.2003 בנאמנות אצל רו"ח נסים אביש שטרי העברת מניות של החברה מפרברי לתובעים (בהתקיים התנאים המפורטים בהסכם).
4.ביום 22.3.2004 הוגשו בקשות לרשום ע"ש חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ את שני סימני המסחר (הסימן המסחרי "פלאפל אסולין – Falafel Asulin" והסימן המסחרי המעוצב).
5.בשנת 2004 נכנס התובע 2 להליכי פשיטת רגל וביום 13.5.2004 ניתן נגדו, לבקשתו, צו כינוס נכסים. ביום 2.11.2004 הוכרז התובע 2 פושט רגל.
פרברי הגיש תביעת חוב במסגרת הליכי הפש"ר נגד התובע 2, בגין החוב נשוא ההסכם מיום 27.8.2003. ביום 6.12.2012 אישר בימ"ש של פש"ר פשרה לפיה תביעת החוב בתיק פשיטת הרגל תעמוד על 270,000 ₪ (מוצג 15 למוצגי הנתבעים).
6.על פי פרוטוקול של אסיפה כללית מיוחדת של חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ מיום 23.5.2004, מונה מר פרברי לדירקטור בחברה, כאשר על פי הפרוטוקול התובעים הודיעו כי הם מנועים מלשתתף בקבלת החלטות או לחתום על מסמך כלשהו, מאחר שהגישו בקשות לפשיטת רגל.
על פי פרוטוקול ישיבת הנהלה מאותו יום (23.5.2004) הוחלט על העברת כל הייצור וכל השיווק של מוצרי החברה והעברת כל חוזי הזכייניות של החברה לנתבעת 2, יענקלה נ. סחר בע"מ, וכן הוחלט על כך שהחברה תעביר את הבעלות על בקשותיה לרישום סימנים מסחריים אצל רשם סימני המסחר למר פרברי כבטוחה לפרעון חובותיה כלפיו.
7.ביום 4.11.2004 הגיש פרברי בקשה למחלקת סימני המסחר להעביר הבעלות על הבקשות לרישום סימני מסחר על שמו. ביום 7.6.2005 נרשמו סימני המסחר ע"ש פרברי.
במהלך השנים התנהלו הליכים רבים בין התובעים ומשפחתם לבין פרברי וחברות בשליטתו. פרברי וחברות בשליטתו הגישו שורה של הליכים נגד התובעים והוריהם מכוח סימני המסחר שהיו רשומים על שמו. אסקור בקצרה רק את ההליכים שיש להם נגיעה ישירה להליך דנן.
8.ביום 15.4.2008 הגישה גב' מיכל אסולין, אמם של התובעים, בקשה לרשם סימני המסחר למחיקת סימני המסחר ע"ש פרברי, בטענה כי הסימנים זהים לסימנים בהם היא עושה שימוש לשם עסקה, באופן שיש בו כדי להטעות את הציבור ולגרום לתחרות בלתי הוגנת במסחר.
9.ביום 7.1.2010 הגישו הנתבעים יחד עם חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ תביעה נגד הורי התובעים וחברה בבעלותם, בה התבקש צו מניעה שלא לעשות שימוש בסימני המסחר (ת"א 3008/10).
10.ביום 8.11.2012 ניתנה החלטה של הפוסקת בקניין רוחני בבקשת אימם של התובעים. הפוסקת יערה שושני כספי קבעה כי נכון למועד שקדם להסכם מיום 27.8.2003 האחים אסולין הם בעליהם של סימני המסחר ובשנים 1998-2003 נעשה שימוש נרחב בסימנים הרשומים במסגרת העסק המשפחתי, גם על ידי אמם של התובעים.
לגבי ההסכם מיום 27.8.2003, מצאה הפוסקת כי בהתאם להסכם, התובעים העבירו לחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ זכות שימוש בלעדית בסימני המסחר, אך אין המדובר בהעברת הבעלות בסימני המסחר עצמם. הבעלות בסימני המסחר נותרה, כך נפסק, בידי התובעים. כל שרשאית היתה חברת אסולין 2003 בע"מ לעשות ונמנעה מעשות הוא לרשום על שמה רשות שימוש ייחודית בפנקס סימני המסחר, בהתאם לסעיף 50(ב) לפקודת סימני המסחר.
כפועל יוצא מכך קבעה הפוסקת כי אין תוקף להעברת הבעלות בבקשות לרישום סימני המסחר מחברת אסולין 2003 בע"מ לפרברי ואין תוקף לרישום סימני המסחר על שמו.
רישום סימני המסחר על שמו של פרברי בוטל, איפוא, בהחלטת הפוסקת מיום 8.11.2012.
סימני המסחר 171173 ו- 171174 נמחקו ממרשם סימני המסחר.
11.בפברואר 2013 הגיעו הצדדים בת"א 3008/10 להסכמה לפיה התביעה תידחה ולפיה פרברי לא יגיש ערעור על החלטת הפוסקת בקניין רוחני.
הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (ביום 14.2.2013).
12.ביום 21.7.2013 ביקש פרברי לכנס אסיפה כללית של חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ וזאת לצורך אישרור הסכם מיום 29.11.2012. מדובר בהסכם שערך פרברי ביום 29.11.2012 להעברת רשות השימוש בסימני המסחר בין חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ לבין הנתבעים. על-פי ההסכם, חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ מעבירה לנתבעים את רשות השימוש הבלעדית שיש לה בסימני המסחר, בתמורה לויתור הנתבעים על חוב החברה כלפיהם. עוד הוסכם כי הנתבעים מתחייבים להחזיר לחברה את רשות השימוש הבלעדית בסימני המסחר כנגד פרעון החובות של התובעים.
על פי הזימון לאסיפה הכללית, האסיפה נועדה להיערך ביום 31.7.2013.
התביעה
13.ביום 25.7.2013 הוגשה התביעה שלפניי. התביעה הוגשה לאחר קבלת אישור מבית משפט של פשיטת רגל בעניינו של תובע 2, שניתן ביום 9.7.2013.בתביעה התבקש צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם, לרבות באמצעות חברת "פלאפל אסולין 2003 בע"מ", לעשות כל שימוש בסימני המסחר והמורה להם לחדול מכל שימוש בהם.
כן התבקש צו מניעה קבוע כלפי פרברי האוסר עליו לכנס את האסיפה הכללית המיוחדת כאמור לעיל.
בכתב התביעה נטען כי חרף החלטת הפוסקת בקניין רוחני, פרברי ממשיך לעשות שימוש בסימני המסחר, תוך הפרת זכותם של התובעת וביזיון החלטת הפוסקת, וזאת בין בעצמו ובין באמצעות הנתבעת 2 (יענקלה נ. סחר בע"מ), בדרך של מכירת עיסת פלאפל הנרכשת על ידו ממפעל מזון, תחת השם "פלאפל אסולין" וה"לוגו" (סימני המסחר) ומתן זכות שימוש בסימני המסחר בדרך של מתן זכיון לאחרים.
בתביעה נטען כי ההסכם מיום 27.8.2003 הופר על ידי פרברי ובוטל בהתנהגותו, שעה שהעביר את כל פעילות החברה פלאפל אסולין 2003 בע"מ לידיו ורשם על שמו את סימני המסחר.
14.להשלמת התמונה יצוין כי בסמוך לפני הגשת התביעה שלפניי, הגישו התובעים תביעה כספית נגד הנתבעים פרברי ויענקלה נ. סחר בע"מ לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 23879-07-13). בתביעה זו הם תבעו סך של 1,768,944 ₪ בגין השימוש שעשו הנתבעים בסימני המסחר מאז נרשמו אלה ע"ש פרברי ועד החלטת הפוסקת בקניין רוחני.
פרברי מצידו הגיש תביעה כספית בגין החוב נשוא ההסכם (ת"א 1060-02-14).
תביעות אלה מתבררות בבית משפט השלום.
בנוסף הגיש פרברי תביעה בשמו ובשם חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ, לצו מניעה קבוע נגד התובעים שיאסור עליהם שימוש בסימני המסחר (ת"א 39666-12-13). ההליכים בתובענה זו הותלו עד להכרעה בתובענה שלפניי.
מהלך הדיון
15.בד בבד עם הגשת התביעה ביקשו התובעים צו מניעה זמני, שיאסור על הנתבעים או מי מטעמם, לרבות באמצעות חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ, לעשות כל שימוש בסימני המסחר וכן צו מניעה זמני האוסר על פרברי לכנס את האסיפה הכללית המיוחדת שנועדה להתקיים ביום 31.7.2013.
בהחלטה מיום 27.10.2013 של כב' השופט נ' זלוצ'ובר ניתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בסימני המסחר וניתן סעד הצהרתי זמני לפיו להחלטות האסיפה הכללית מיום 31.7.2013 של חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ באשר לבעלות בזכות השימוש בסימני המסחר – אין תוקף.
יחד עם זאת, לא ניתן צו המונע מחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ את זכות השימוש בסימני המסחר, על יסוד הקביעה כי לכאורה אין לקבל את טענת התובעים לפיה ההסכם משנת 2003 בוטל, שכן המבקש את ביטול החוזה חייב ליתן למפר הודעה על ביטול החוזה, תוך זמן סביר לאחר שנודע על ההפרה.
בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים על ההחלטה ליתן צו מניעה זמני נדחתה ביום 8.1.2014 (רע"א 8113/13). בית המשפט העליון (כב' השופט נ' סולברג) ציין בהחלטתו כי ההסכם מיום 29.11.2012 אשר מבקש לעקוף את החלטת הפוסקת מיום 8.11.2012 ולפיו פלאפל אסולין 2003 בע"מ מעבירה לפרברי ולחברת יענקלה נ. סחר שבשליטתו את רשות השימוש הבלעדית שיש לה לכאורה בסימני המסחר מעורר קשיים עקרוניים ומעשיים כאחד.
16.ביום 27.8.2014 דחה בית המשפט (כב' השופט ש' פרידלנדר) את בקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף, בנימוק כי טענות הנתבעים מחייבות בירור עובדתי.
17.מטעם התובעים הוגש תצהיר של תובע 2 אבנר אסולין, והוא נחקר על תצהירו ביום 1.6.2015.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של מר אלעזר פרברי, של מר אברהם זאדה, ושל מר עופר קציר. מצהירים אלה נחקרו ביום 3.6.2015 וביום 8.6.2015. כן העידו בבית המשפט רו"ח נסים אביש – המבקר החיצוני של פלאפל אסולין 2003 בע"מ ורו"ח אילן כהן - שמונה על ידי בית המשפט של פש"ר בתיק של אבנר אסולין, כרואה חשבון לבדיקת טענות אבנר אסולין ואלעזר פרברי.
טענות התובעים
18.התובעים טוענים כי דחיית התביעה של הנתבעים בת"א 3008/10 (מיום 14.2.2013) יוצרת השתק פלוגתא, שלפיו הנתבעים מנועים מלהשתמש בסימני המסחר. התובעים טוענים כי היו משוכנעים שפסק הדין הביא לסוף פסוק בהליכים המרובים והממושכים, אך לתדהמתם השימוש בסימני המסחר לא פסק.
לשיטתם, דחיית התביעה מהווה השתק פלוגתא נגד הנתבעים בדבר היעדר זכויות לשימוש בלעדי של התובעים שם בסימני המסחר. השתק הפלוגתא הוא גם כלפי פלאפל אסולין 2003 בע"מ, שהיתה אחת התובעים בהליך הקודם.
התובעים סבורים כי לנוכח קיומו של השתק פלוגתא יש לקבוע כי לנתבעים ו/או לחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ אין זכויות לשימוש בלעדי בסימני המסחר, ועל כן זכאים התובעים לקבלת צו המניעה.
19.לגופו של עניין, טוענים התובעים כי פרברי הלווה להם תחילה כספים, בשנת 2001, כדי לרכוש את אמונם, כשכוונתו להשתלט על הסימן המסחרי שלהם. זאת עשה בכך שהעביר את זכות השימוש בסימנים מחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ לחברת יענקל'ה, בניגוד להסכם מיום 27.8.2003. מאז, במשך 11 שנה, עושה פרברי שימוש בסימני המסחר. ההעברה ליענקלה נ. סחר אפשרה לפרברי לטעון כי הכנסות שהתקבלו מסימני המסחר, ואשר נועדו למעשה לפירעון החוב, נועדו למטרות אחרות כאוות נפשו.
לטענת התובעים, רשות השימוש הבלעדית בסימני המסחר, שניתנה בשעתו לפלאפל אסולין 2003 בע"מ ולה בלבד, היא זכות בלתי עבירה על פי טיבה. מעבר לטענה כי רשות השימוש לפי טיבה היא אישית ואינה ניתנת להעברה, נטען כי בחינת ההסכם מ- 27.8.2003 מלמדת כי מדובר ברשות שימוש אישית לפלאפל אסולין 2003 בע"מ, למטרה מסויימת ומוגדרת – יצירת כלי להחזרת החובות לפרברי.
20.לשיטת התובעים, פרברי עצמו ביטל את ההסכם מיום 27.8.2003 בכך שפיטר את התובעים מכל תפקידיהם בחברה, העביר את כל הפעילות לחברת יענקלה נ. סחר בע"מ ורשם את סימני המסחר על שמו. נטען כי הוא אינו מקיים את ההסכם במשך כעשר שנים. בהתנהגותו הוא זנח וביטל את ההסכם. משכך, פרברי אינו יכול לעשות שימוש בסימני המסחר גם לא בתוך חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ, שהיא למעשה חברה "מתה" שאינה פעילה.
לטענת התובעים, בהגשת התביעה לרשם סימני המסחר הם גילו דעתם שההסכם בוטל. הם מוסיפים בסיכומים כי ככל שקיים צורך בכך, הרי שניתנת בזאת הודעה על ביטול ההסכם.
21.התובעים מפנים לקביעת הפוסקת בקניין רוחני, בדבר קיומה של הטעיית הציבור שעלול לסבור בטעות כי הפלאפל הנרכש אצל זכייניו של פרברי הוא הפלאפל מבית היוצר של הגב' מיכל אסולין. אי מתן צו מניעה משמעותו כי יתאפשר לנתבעים, בעצמם או באמצעות פלאפל אסולין 2003, להמשיך ולשווק עיסת פלאפל תוך הטעייה של הציבור, ומכך יש להימנע. ההסכם מיום 27.8.2003 נועד לאפשר את שיווק ומכירת עיסת הפלאפל ע"י פלאפל אסולין 2003 בע"מ רק כל עוד האחים אסולין עובדים בחברה ומציירים את עיסת הפלאפל בעצמם.
22.התובעים מוסיפים וטוענים כי פרעו כבר את חובם בתשלומים שונים ששילמו לו, בסכום כולל של 251,797 ₪. בהקשר זה טוענים התובעים להפקדות שביצעו; למכירת משאית שהייתה שייכת לחברת רשת תמורתה קיבל פרברי 50,000 ₪; ולמכירת ציוד תמורת 120,360 ₪. בנוסף נטען כי כל סכום שפרברי שלשל לכיסו בעקבות השימוש שעשה בשיווק עיסת הפלאפל תוך שימוש בסימני המסחר, משנת 2004 ועד היום, צריך להיזקף לכיסוי החוב וכל היתרה שייכת לתובעים. התובעים קובלים עלך כך שפרברי סירב באופן עיקש למסור נתונים על רווחיו. אומדן הרווחים עומד, לטענת התובעים, על 1,920,000 ₪.
23.עמדת התובעים היא איפוא כי על פרברי או מי מטעמו להשיב לתובעים את סימני המסחר ולהפסיק לעשות בהם שימוש, בין אם מכיוון שזנח את ההסכם משנת 2003 ובכך בעצם ביטל אותו; בין אם מכיוון שפרעו את החוב בתשלומים ישירים; בין אם מכיוון שההכנסות של פרברי ויענקל'ה כיסו את החוב.
טענות הנתבעים
24.לטענת הנתבעים, רשות השימוש בסימני המסחר נמסרה לפרברי ולחברה שבשליטתו כדי שייעשה בהן שימוש כלכלי, וזאת אכן לצורך פרעון החוב של התובעים כלפי פרברי. הנתבעים מאשרים כי לא הוקנתה זכות בעלות בסימני המסחר. הנתבעים מפנים לכך שגם נתבעת 2 היא חברה בשליטתו של פרברי.
לטענת הנתבעים, התובעים העבירו לחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ את זכות השימוש הבלעדי בסימני המסחר, בלא כל הגבלה על עבירותה. פלאפלא אסולין 2003 בע"מ העבירה את זכות השימוש לנתבעים על-פי חוזה כדין, ובעד תמורה נאותה.
25.לשיטת הנתבעים, רשות השימוש בסימני המסחר – ככל זכות חוזית אחרת – היא זכות חוזית הניתנת להעברה, כל עוד לא הוגבלה העברתה בחוזה גופו. העובדה כי מדובר בסימני מסחר בלתי רשומים אינה שוללת את עבירות הזכות. לטענתם, אין מקום להישען בעניין זה על סעיף 50 לפקודת סימני המסחר, שעוסק בסימנים רשומים בלבד.
הנתבעים מוסיפים כי אם מדובר בזכות בלתי עבירה, כיצד העבירו אותה התובעים עצמם לפלאפל אסולין 2003 בע"מ. עוד נטען כי בהסכם בין הצדדים אין שום הגבלה על הסחירות של זכות השימוש בסימני המסחר. מכאן מבקשים הנתבעים להסיק כי רשות השימוש בסימני המסחר (הלא רשומים מאז החלטת הפוסקת) היא זכות עבירה.
26.הנתבעים מאשרים בסיכומים, כי אם אכן נפרע במלואו החוב של התובעים לפרברי, אזי למעשה הגיע החוזה מיום 27.8.2003 לסיומו, על פרברי להחזיר לתובעים את מרבית המניות בפלאפל אסולין 2003 בע"מ ועל הנתבעים להחזיר לפלאפל אסולין 2003 בע"מ את רשות השמוש בסימני המסחר.
על פי הנתבעים, יתרת החוב של התובעים לפרברי, נכון ליום 11.5.2004, מסכתמת ב- 307,406 ₪. התובעים, כך נטען, לא עמדו בנטל להוכיח כי פרעו אפילו חלק מהחוב. כן נטען שאי אפשר לייחס תשלומים ששילמו התובעים לפלאפל אסולין 2003 בע"מ כאילו שולמו לפרברי, כאשר עסקינן בשתי יישויות משפטיות נפרדות ושונות.
נטען כי פלאפל אסולין 2003 נאלצה אף היא להלוות כספים לחברת רשת וחברת רשת פרעה חלק ניכר מהלוואות אלה.
על פי הנתבעים, כל הסכומים שרשת והתובעים העבירו לפלאפל אסולין 2003 זוכו ע"י האחרונה, ועל כן אין לנכות אותם מהחוב לפרברי. הוא הדין ביחס לתמורה עבור המשאית. נטען כי תמורתה של המשאית נמסרה לפרברי על חשבון חוב של פלאפל אסולין 2003 לפרברי (כתוצאה מהלוואת בעלים שהעמיד לה), ולכן אין לנכות סכום זה מיתרת החוב.
באשר לתמורה עבור הציוד שחברת רשת מכרה לפלאפל אסולין 2003, פלאפל 2003 זיכתה את חברת רשת בגין סכום זה, מה שהפחית את חובה של רשת כלפי פלאפל אסולין 2003, ואין מקום לכפל זיכוי בגין אותו סכום. מכאן מבקשים הנתבעים להסיק כי התובעים לא שילמו מאומה ע"ח חובם לפרברי, גם לא באופן עקיף.
27.לגבי הרווחים הנטענים משיווק עיסת הפלאפל, טוענים הנתבעים כי בתצהיר גילוי מסמכים הצהיר פרברי כי ברשותו דוחות כספיים מבוקרים של יענקלה נ. סחר בע"מ, מהם ניתן ללמוד כי החברה רק הפסידה כל השנים משיווק עיסת הפלאפל. התובעים בחרו לא לעשות שימוש בחומר שפרברי העביר לעיונם, ככל הנראה משום שהוא פועל לרעתם. הם מציינים את מיעוט הלקוחות, מאחר שהתובעים החלו בראשית שנת 2005 לשווק את עיסת הפלאפל לחלק ניכר מהלקוחות, תוך שימוש בסימני המסחר.
לטענת הנתבעים, הם ממשיכים בפעילות רק עקב הציפיה שלאחר הכרעת בית המשפט בהליך זה ובהליך בו ביקשו הנתבעים צווי מניעה נגד התובעים, כל המעוניינים ברכישת עיסה תחת סימן המסחר פלאפל אסולין ירכשו ממנו בלבד ובכך תהפוך הפעילות לרווחית.
28.לטענת התנבעים, ההסכם מיום 27.8.2003 מעולם לא פקע, לא בוטל ולא נזנח. התובעים מעולם לא שלחו הודעת ביטול ומעולם לא קיבלו שום אישור מפרברי כי זנח את ההסכם.
נטען כי השינויים שהתרחשו בזהות החברות המשתמשות בסימני המסחר נבעו מאילוצים כלכליים גרידא, ולא מעבר לכך. אין בכך, לפי הנטען, הפרה כלשהי של ההסכם מיום 27.8.2003 או של החלטות שיפוטיות.
לטענת הנתבעים, פרברי לא ייחס תשלום או הכנסה כלשהי למטרה אחרת מזו שאליה היא נועדה, כפי שמעידים ספרי החשבונות של החברות, אשר עברו ביקורת חשבונאית. משמעות הדבר כי התובעים מעולם לא פרעו את החוב – אשר עומד על למעלה מ- 300,000 ₪ – ועד שלא יפרעו אותו, דווקא הם אלה שצריכים להימנע מלעשות שימוש בסימני המסחר, שכן העבירו לפרברי את זכות השימוש בהם.
דיון והכרעה
מעשה בית דין
29.ביום 7.1.2010 הנתבעים דכאן הגישו תביעה אזרחית בת"א 3008/10 [מוצג ת/9]. התביעה הוגשה נגד שלושה נתבעים: אבי התובעים, אם התובעים וחברה שבבעלותה (להלן: "משפחת אסולין"). ביום 14.2.2013 התביעה נדחתה בהסכמת הצדדים [ת/10]. לטענת התובעים, בכך נוצר השתק פלוגתא, שלפיו אין בידי הנתבעים זכות שימוש בלעדי בסימני המסחר, מה שצריך להוביל לקבלת התביעה נגד הנתבעים.
30.אין בידי לקבל טענה זו. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה, זאת בתנאי שפלוגתא דומה הוכרעה באופן פוזיטיבי על-ידי בית המשפט, כאשר ההכרעה הייתה הכרחית להליך, לאחר שלצד המושתק (או חליפו) היה יומו בבית המשפט (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 (2000)). כלל זה מהווה קונקרטיזציה של העיקרון הכללי, שלפיו יש מקרים שבהם מוצדק מבחינת מדיניות, למנוע מצד כלשהו להביא את טענותיו בפני בית המשפט (נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך האזרחי (1991. הדפסה שלישית), עמ' 12-20).
הפסיקה הכירה במקרים שבהם נוצר השתק, למרות שהשאלה העובדתית לא נדונה (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (8.3.2009), פסקאות 20-22 לחוות דעתה של כבו' השופטת נאור; פסקה ג' לחוות דעתו של כבוד השופט רובינשטיין; רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ (23.2.2006), פסקה 7; רע"א 117008 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (9.6.2010)). המשותף למקרים אלה הוא שלמרות שהשאלה העובדתית לא נדונה והוכרעה במפורש ובאופן פוזיטיבי, הכרעה בה משתמעת מדחיית התביעה. על כן, כאשר בתביעה המאוחרת נתבקש בית המשפט לדון באותו עניין עובדתי, מוצדק למנוע אפשרות זו. בענייננו, אין הצדקה שכזו.
31.הפלוגתא נוצרת כתוצאה מחילופי טענות בין צדדים (זלצמן, שם, עמ' 146). כתב התביעה וכתב ההגנה גם יחד יוצרים את גדר המחלוקת. אולם, כתב הגנה של משפחת אסולין בת"א 3008/10– אם בכלל הוגש כזה – לא הוגש לבית המשפט בתיק דנן. עובדה זו כשלעצמה מקשה על האפשרות לקבוע כי קיים מעשה בית-דין, ומקשה עוד יותר על קביעת תוכנו. לא נותר, אלא להיעזר בכתב התביעה בלבד.
בכתב התביעה שהגישו הנתבעים נגד משפחת אסולין הם טענו לבעלותו של פרברי על סימני המסחר. תביעת הנתבעים פירטה אמנם את השתלשלות העניינים הרלוונטיים גם להליך דנן, כולל גם קבלת זכות שימוש מדי התובעים. אולם, עיקרה של התביעה בזכות הבעלות בסימני המסחר ובחוזה עם משפחת אסולין. מכוחם של אלה, הנתבעים ביקשו פיצוי כספי בגין הפרת זכויותיהם, וצו מניעה האוסר על משפחת אוסלין לעשות שימוש בסימני המסחר או למכור עיסת פלאפל ללקוחות של הנתבעים.
משניתנה החלטת הפוסקת בקניין רוחני המורה על מחיקת רישום סימני המסחר, הסכימו הצדדים על דחיית התביעה, תוך שהנתבעים מסכימים גם שלא לערער על החלטת הפוסקת [ת/10]. עובדה זו מלמדת על כך ששאלת זכות הבעלות הייתה מכרעת בתביעה זו. בנסיבות אלה, דחיית התביעה משתיקה לכאורה את הנתבעים מלטעון לעובדות שמלמדות על בעלותם בסימני המסחר. אולם, הם אינם מושתקים מלטעון לעובדות המלמדות על כך שיש בידיהם זכות שימוש בלעדית מכוח ההסכם מיום 27.8.2003.
השאלה האם יש בידי הנתבעים זכות שימוש בסימני המסחר לא הוכרעה בת"א 3008/10, לא במפורש ולא במשתמע, ועל כן אין לקבל את הטענה בדבר השתק פלוגתא ויש להידרש למחלוקת לגופה.
זניחת ההסכם
32.התובעים טענו כי פרברי הפר את ההסכם בכך שלא הפקיד את שטרי העברת המניות כפי שנדרש בהסכם ההלוואה; לאחר מכן פרברי הפר אותו בכך שפיטר אותם מעבודתם בפלאפל אסולין 2003 בע"מ; עוד הפר פרברי את ההסכם בניסיון לגזול מהתובעים את סימני המסחר על-ידי רישומם על שמו ובכך שהעביר את זכויות השימוש ואת הפעילות מפלאפל אסולין 2003 בע"מ ליענקל'ה נ. סחר בע"מ.
33.יצויין כי במהלך עדותו של אבנר אסולין הוא העלה טענות החותרות תחת תוקפו של ההסכם מלכתחילה. טענות אלה לא נטענו לא בכתב התביעה, ואף לא בסיכומים, ודומה כי התובעים אינם מתבססים עליהם. אתייחס אל הטענות בקצרה, בבחינת מעבר לנדרש.
התובע 2 טען כי התובעים הוחתמו על ההסכם בשעה מאוחרת, כשהיו עייפים, מבלי שבדקו אם הסכום שם שיקף את המציאות [פרוטוקול מיום 1.6.2015, עמ' 36]. אולם, לא נטען וממילא לא הוכח קיומן של נסיבות ספציפיות, המצביעות על פגם בכריתת החוזה (סעיפים 14 – 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973). אדם החותם על חוזה אשר ניתנה לו הזדמנות לקרוא אותו מוחזק כמי שקרא ובדק את תוכנו (ע"א 16/80 לולו נ' סלומון, פ"ד לז(4) 70 (1983), עמ' 73; ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648 (1971), עמ' 661-662; ע"א 325/88 כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק (ניתן ביום 23.1.1990), פסקאות 9-10; ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (7.6.1990), פסקה 4 והאסמכתאות המוזכרות שם). במיוחד נכון הדבר מקום שבו התובעים העירו בפועל הערות בדבר הסכום שפרברי ביקש שיופיע בהסכם, ולקחו על עצמם במודע את הסיכון שהסכום המופיע בהסכם אינו מדוייק (ר' עדות אבנר אסולין, פרוטוקול מיום 1.6.2015, עמ' 36: "לא הייתי שלם עם ההחלטה אך חשבתי שאם ייקח 10,000 ₪ לא נורא. לא תיארתי שיוביל את זה להשתלטות"; ר' גם התיקון בפסקה 6 להסכם ההלוואה). משמעות הדבר היא שלא הוכח כי החוזה לא נכרת כדין.
34.השאלה המרכזית היא האם ההסכם עומד בתוקפו נכון להיום. אין מחלוקת כי אף אחד מהצדדים להסכם לא מסר לצד השני הודעת ביטול בדרך הקבועה בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970. איש מהם גם לא הודיע לאחר בדרך אחרת כי הוא מבטל את ההסכם מיום 27.8.2003.
התובעים מאשרים כי לא נקטו בפעולות פורמליות לביטול ההסכם. לשיטתם הוא הופר, נזנח ובוטל הלכה למעשה על ידי פרברי.
ככלל, אין בהפרה כשלעצמה, אף לא בהפרה חמורה או יסודית, כדי להפקיע את תוקף החוזה או כדי להביא לסיומו באורח אוטומטי. ההפרה מעניקה אמנם לנפגע כוח לבטל את החוזה, אולם כל עוד לא ביטל הנפגע את החוזה – ממשיך הוא לעמוד בעינו חרף ההפרה (ר' גבריאלה שלו, דיני חוזים – התרופות (תשס"ט-2009) 112-113); ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 176 (2003); (ע"א 1407/92 י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(3) 45, 55 (1993); ר' גם ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 29 (1993); ע"א 623/10 ישראל אלימלך דוד כהן נ' יעל אטיה (ניתן ביום 21.3.2010).
35.יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בכך כי ייתכנו נסיבות בהן התנהגות הצדדים מלמדת באופן משתמע על זניחת ההסכם ופקיעתו (ע"א 3860/09 קרן קיימת לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל בע"מ (ניתן ביום 12.1.2014), פסקה 8 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל והאסמכתאות המובאות שם); ע"א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע"מ נ ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (ניתן ביום 9.4.1997). בע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' כך-שיבאן (ניתן ביום 15.3.2010) נקבע כי ייתכנו מקרים בהם שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד, יהא בהם כדי ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם וויתרו על ביצועו ולכן יש לראותו כהסכם שפקע או בוטל בהסכמת הצדדים ועבר מן העולם.
אין ספק כי לא בנקל ייקבע כי בעל זכות על פי הסכם זנח אותה ויש להצביע על נסיבות מיוחדות המלמדות על ויתור על הזכות החוזית, וזאת במיוחד כאשר עסקינן בזכויות במקרקעין (ע"א 5205/05 שחם שיווק מערכות מיזוג וחימום בע"מ נ' נפ-גל בניין ופיתוח בע"מ (ניתן ביום 20.3.2008).
הקביעה השיפוטית בדבר זניחת הסכם ובטלותו מבוססת, בעיקרו של דבר, על התשתית העובדתית שנפרשת לפני בית המשפט. תשתית זו כוללת את ההסכם עצמו, את התנהלות הצדדים לאורו של ההסכם ואת מכלול הנסיבות וההתפתחויות לאורך שנות קיומו של ההסכם.
36.במקרה דנן, עיקרי ההסכם מיום 27.8.2003 הם כי התובעים יעמידו את מומחיותם בייצור פלאפל לרשות חברת פלאפל אסולין 2003 ויעניקו לה שימוש בלעדי בסימני המסחר. במסגרת זו הוסכם כי התובעים יעבדו בחברה. הוסכם גם כי העודף התזרימי בחברה ישמש לפרעון חובות של התובעים (וחברת רשת) לפרברי, שהסתכמו ב- 270,000 ₪. עוד הוסכם כי פרברי יחזיק ב-90% ממניות החברה ובגמר פרעון החוב יהיו התובעים זכאים לקבל מידיו חזרה את כל מניותיו בחברה. כדי להבטיח את החזרת המניות לידי התובעים, נקבע כי פרברי יפקיד שטרי העברת מניות, למחרת חתימת ההסכם, בנאמנות אצל צד שלישי.
ברור מתוך ההסכם ומתוך עדויות הצדדים לפניי, כי מטרתו של ההסכם הייתה להעמיד את הידע של התובעים בהכנת פלאפל ואת סימני המסחר השייכים להם לניצול כלכלי על-ידי חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ, וזאת על מנת לפרוע את חובם של התובעים לפרברי מתוך "העודף התזרימי" בחברה (ר' סעיף 23 לתצהיר התובע 2). גם הנתבעים מסכימים כי "רשות השימוש נמסרה... אכן לצורך פירעון החוב של התובעים כלפי הנתבע 1" (סיכומי הנתבעים, פסקה 10; ר' גם סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית של פרברי). הנתבע גם מסכים כי הייתה כוונה ברורה להחזיר את השליטה בפלאפל אסולין 2003 בע"מ לתובעים לאחר שייפרע החוב במלואו (פסקה 46 לסיכומים וכן סעיף 11 לתצהיר פרברי).
המנגנון של השבת המניות לאחר פרעון החוב מלמד כי החזקת המניות של פלאפל אסולין 2003 בע"מ בידי פרברי נועדה לשמש מעין בטוחה, עד להשבת החוב של התובעים כלפיו, וכי ההסכם לא נועד ליתן את זכויות השימוש הבלעדי בסימני המסחר לחברה בשליטת פרברי באופן תמידי ובמנותק מהסדר פרעון החוב. מנגנון זה גם מלמד על החשיבות שראו הצדדים בכך שהפעילות וזכויות השימוש בסימני המסחר יהיו בידי פלאפל אסולין 2003 דווקא, ולא בידי חברה אחרת בשליטת פרברי, שכן רק לגבי מניות פלאפל אסולין 2003 נקבע הסדר של השבת המניות, הסדר שגובה בשטרי העברת מניות המופקדים בידי צד שלישי.
37.הלכה למעשה, הצדדים פעלו במתווה של ההסכם זמן קצר בלבד, וגם זאת באופן חלקי בלבד. התנהלותם של הצדדים להסכם, ושל פרברי בפרט, מלמדת על כך שההסכם נזנח עוד במהלך שנת 2004. האינדיקציות לכך הן רבות והן קשורות זו בזו.
ראשית, חברת פלאפל אסולין 2003 קיימה את הפעילות של ייצור ושיווק עיסת הפלאפל תקופה קצרה ביותר. על פי תצהירו של פרברי, היא פעלה מיום 1.1.2004 עד 1.7.2004, אז הועברה הפעילות העסקית והשימוש הבלעדי בסימני המסחר לנתבעת 2, שעסקה בשיווק עיסת פלאפל שנעשה בידי קבלני משנה (סעיף 14 לתצהיר פרברי).
לשיטת פרברי, העברת הפעילות העיסקית הוסדרה בישיבת הנהלה של חברת פלאפל אסולין מיום 23.5.2004, כאשר היה ספק אם התובעים יכולים להמשיך לשמש כדירקטורים נוכח בקשותיהם לפשיטת רגל (סעיפים 17-18 לתצהיר פרברי). אין חולק כי ביום 23.5.2004 כינס פרברי אסיפה כללית וישיבת דירקטוריון (בהן הצביע רק פרברי) ובהן העביר החלטה על העברת כל הייצור וכל השיווק של מוצרי פלאפל אסולין 2003 בע"מ והעברת כל חוזי הזכייניות של החברה ליענקלה נ' סחר בע"מ. בעקבות זאת, בתוך זמן קצר, פלאפל אסולין 2003 חדלה מפעילות.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת נוכחותו של התובע 2 בישיבות. פרברי טען כי אבנר אסולין היה נוכח בישיבה שבה התקבלו החלטות אלה. אולם פרברי לא הציג הזמנה כלשהי לאסיפות שאליהם טען שהתובעים הוזמנו (פרוטוקול מיום 3.6.2015, עמ' 8). בעניין זה ראיתי לקבל את עדותו של אבנר אסולין, שהותירה רושם מהימן, כי הדברים נעשו ללא ידיעתו, וכי למרות ששמו רשום על פרוטוקול הישיבה, הוא לא נכח בה (פרוטוקול מיום 1.6.2015, עמ' 4; סעיף 41 לתצהיר התובע 2). יש להוסיף כי שני הפרוטוקולים נכתבו בכתב ידו של פרברי, אין בהן חתימות של מי מהתובעים, והטענה כי פעל באופן חד צדדי ללא שיתוף התובעים תואמת את התנהלותו של פרברי בהמשך, כפי שיפורט להלן.
יצוין כי ביום 23.1.2007 קיים פרברי אסיפה כללית שנתית מיוחדת של בעלי המניות בחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ, בהעדר התובעים ובנוכחות בתו ענבל פרברי. באסיפה זו הוחלט לאשרר את ההחלטה מיום 23.5.2004.
שנית, בחודש יוני 2004 פרברי פיטר את התובעים מעבודתם בפלאפל אסולין 2003 בע"מ. על כך העיד פרברי בצורה מסוייגת, שלא הייתה אופיינית לעדותו: "למיטב זכרוני, לא פוטרו" [פרוטוקול מיום 3.6.2015, עמ' 64]. אך על הפיטורין, ולו של התובע 2, ניתן ללמוד באופן ברור ממכתב "סיום עבודה" שנתן לאבנר אסולין [ת/3]. וכך נאמר במכתב שבכותרתו מתנוססת חותמת פלאפל אסולין 2003 בע"מ והוא חתום ע"י פרברי:
"עקב חיסול עסקיה של החברה, אנו מצטערים להודיעך כי אנו נאלצים לסיים את עבודתך אצלנו ביום 30.6.2004".
המכתב מלמד גם על "חיסול עסקיה" של פלאפל אסולין 2003 בע"מ.
הדברים משתלבים עם עדותו של אבנר אסולין שלפיה: "אמרת שנלך כי אין מה לעשות. ביקשתי מכתב פיטורין וסירבת" [פרוטוקול מיום 1.6.2015, עמ' 49].
שלישית, ביום 4.11.2004 הגיש פרברי בקשה למחלקת סימני המסחר להעביר את הבעלות על הבקשות לרישום סימני מסחר על שמו, וביום 7.6.2005 נרשמו סימני המסחר על שמו.
פעולה זו אינו משתמעת לשתי פנים, ואינה עולה בקנה אחד עם ההסכם מיום 27.8.2003 בו ניתנה לפלאפל אסולין 2003 בע"מ זכות שימוש בלבד בסימני המסחר ולא הבעלות בסימני המסחר, והיא בוודאי לא ניתנה לפרברי עצמו. ההסבר היחיד לפעולה זו הוא כי פרברי ניסה לנכס לעצמו את סימני המסחר, בניגוד גמור להסכם.
רביעית, פרברי הגיש תביעות חוב במסגרת הליכי פשיטת הרגל של התובעים, ביחס לחוב נשוא ההסכם מיום 27.8.2003. הגשת תביעות החוב מלמדת כי פרברי זנח את המתווה המוסכם לפיו החוב יוחזר מתוך "עודף תזרימי" של פעילות הפלאפל במסגרת חברת פלאפל אסולין בע"מ (או כל גוף אחר). תחת זאת הוא בחר לתבוע את החוב ישירות מהתובעים.
חמישית, פרברי, שהוסכם כי ישמש כמנהל העסקים של פלאפל אסולין 2003, לא זקף עודף תזרימי לטובת פרעון החוב, לא במהלך פעילותה הקצרה של החברה ולא לאחר מכן, בעת שהשימוש בסימני המסחר נעשה במסגרת יענקלה נ. סחר בע"מ. בכך שלל פרברי מהתובעים את האפשרות לפרוע את החוב במתווה של ההסכם.
שישית, פרברי איחר באופן משמעותי בהפקדת שטרי העברת המניות של פלאפל אסולין 2003 בע"מ בידי רו"ח נסים אביש, הבפקדה שנועדה להבטיח כי בתום פרעון החוב המניות תוחזרנה לתובעים. על פי ההסכם, היה עליו להפקיד את השטרות כבר למחרת ההסכם (ביום 28.8.2003) בידי רו"ח נסים אביש. ואולם פרברי מסר לו את השטרות רק ביוני 2004 (עדות רו"ח אביש, פרוטוקול מיום 10.6.2015, עמ' 76), דהיינו לאחר שהעביר החלטה להעביר את השימוש בסימני המסחר לנתבעת 2 ובסמוך להפסקת הפעילות של פלאפל אסולין 2003 בע"מ.
38.מדובר בשרשרת של פעולות, שאינן מתיישבות עם ההסכם מיום 27.8.2003, שתכליתו לקיים את פעילות הפלאפל בחברת פלאפל אסולין 2003, בשיתוף עם התובעים, ובדרך זו לכסות אתחובם לפרברי.
שרשרת הפעולות הביאה להפסקת פעילותה של פלאפל אסולין 2003 ("חיסול עסקיה" בלשונו של פרברי), ולהדרתם של התובעים מהפעילות של הכנת הפלאפל ושיווקו. שרשרת הפעולות גם הביאה לכך שלא יהיה "עודף תזרימי" בפלאפל אסולין 2003 בש"מ, ממנו יכוסו חובות התובעים לפרברי. לצד זאת, שרשרת הפעולות הביאה לכך שפעילות הכנת הפלאפל ושיווקו תחת סימני המסחר "פלאפל אסולין" תהיה בידי פרברי וחברה בשליטתו, חברה שרווחיה אינם נזקפים לפרעון החוב ושלתובעים אין כל נגיעה אליה ומניותיה לא יועברו אליהם בתום פרעון החוב. באופן זה, התאפשר לפרברי להפיק הכנסות מהשימוש בסימני המסחר מבלי שלתובעים היתה נגיעה כלשהי או יכולת להשפיע על הפעילות.
שרשרת הפעילות גם הביאה לניתוק בין התובעים לבין השימוש בסימני המסחר, חרף הבעלות המקורית שלהם בסימני המסחר.
שרשרת הפעולות מצד פרברי מלמדת באופן ברור על כך שכבר משנת 2004 לא היה בכוונת פרברי לקיים את ההסכם. מעשיו שמטו את הקרקע מתחת להסכם בכללותו והביאו לכך שההסכם עבר מן העולם.
39.אוסיף כי העברת זכויות השימוש בסימני המסחר ליענקל'ה נ. סחר בע"מ מנוגדת להסכם, ועל כן לא ניתן היה, מכוח דיני החוזים, להעביר את זכויות השימוש. קביעה זו אינה נעוצה בכך שזכות השימוש מטבעה אינה ניתנת להעברה – סוגיה שאין צורך להכריע – אלא בכך שבמקרה דנן ההעברה מנוגדת להסכמות הצדדים, לאומד דעתם בהתקשרות בהסכם ולתכליתו של ההסכם, הכל כמפורט לעיל. העברת זכויות השימוש על פי ההסכם הייתה העברה מסויגת, שכן היא נועדה למטרה מוגדרת, ונעשתה תוך שמירת המעורבות של התובעים בשימוש בסימני המסחר ותוך הבטחת החזרתה של השליטה אליהם בתום פרעון החוב. העברת הזכויות מפלאפל אסולין 2003 בע"מ לחברה אחרת בשליטת פרברי אינה תואמת הסכמות אלה ואינה יכולה להיחשב כהעברה לגיטימית של זכות חוזית שקיבלה פלאפל אסולין 2003 בע"מ.
לאור האמור, איני נדרשת לטענות העקרוניות והמשפטיות של הצדדים בדבר עבירותה של זכות השימוש בסימני מסחר בלתי-רשומים.
40.בסיכום הדברים, יש לראות את פרברי כמי שזנח את ההסכם לפיו הוקנו לחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ זכויות שימוש בלעדיות בסימני המסחר, וההסכם עבר מן העולם. ההסכם נזנח כבר במהלך שנת 2004 ומאז לא קיימו הצדדים את התחייבויותיהם על פי ההסכם. הנסיון "להחיות" את ההסכם הגיע מצידו של פרברי בשלהי שנת 2012, לאחר החלטת הפוסקת בקניין רוחני. ואולם, משחלף ההסכם מן העולם, חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ לא יכלה לחזור ולעשות שימוש בסימני המסחר על פי הזכות החוזית שהוקנתה לה בהסכם. קל וחומר שהיא לא יכלה להעביר את סימני המסחר לגורם אחר, כפי שהתיימר פרברי לעשות בהסכם מיום 29.11.2012. נוכח האמור, ונוכח הקביעה של הפוסקת בקניין רוחני לפיה הבעלות בסימני המסחר היא בידי התובעים (קביעה שהנתבעים אינם חולקים עליה) הרי שהתובעים זכאים לצו מניעה כמבוקש בתביעה.
נוכח מסקנה זו בדבר פקיעתו של ההסכם, איני נדרשת לטענה החלופית של התובעים, לפיה הם פרעו את חובם לפרברי בדרכים שונות. יוער כי מדובר בשאלה מורכבת, הן בשל אופן ההתנהלות החשבונאית של פרברי והחברות בשליטתו בתקופת פעילותה של חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ והן לנוכח ההליכים הנוספים שהתנהלו ועודם מתנהלים בין הצדדים. הכוונה היא להליכי פשיטת הרגל של התובעים, ולתביעה הכספית שהגישו בבית משפט השלום בה תבעו את רווחיהם של הנתבעים בגין השימוש שעשו הנתבעים בסימני המסחר מאז נרשמו אלה ע"ש פרברי ועד החלטת הפוסקת בקניין רוחני. ברי כי לא ניתן בעת ובעונה אחת "לזקוף" את הרווחים על חשבון פרעון החוב ולתבוע אותם מהנתבעים בתביעה כספית. אוסיף כי הנתונים שמסרו הצדדים בהליך לפניי חלקיים בלבד. אין לפניי נתונים על היקף פרעון החוב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, אם בכלל, ואין לפניי נתונים על רווחי הנתבעים בגין השימוש בסימני המסחר.
מכל מקום, משבאתי לכלל מסקנה כי נוכח פקיעת ההסכם מיום 27.8.2003 זכאים התובעים לצו מניעה, איני נדרשת לתחשיבים ולאומדנים בדבר פרעון החוב. ממילא עניינים אלה מתבררים בהליכים אחרים המתנהלים בין הצדדים. יובהר כי אין בקביעה בדבר פקיעתו של ההסכם משום קביעה בדבר פקיעתו של החוב של התובעים לפרברי.
אשר על כן, ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם, לרבות חברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ, לעשות כל שימוש בסימן המסחר "פלאפל אסולין – Falafel Asulin" ו/או בסימן המסחרי המעוצב עם הכיתוב "אסולין פלאפל חם וטרי נוסד בשנת 1958", והמורה להם לחדול מכל שימוש בהם.
הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪.
פסק הדין יישלח לצדדים.
ניתן היום, ח' אדר ב' תשע"ו, 18 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
