נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול
נציג ציבור (מעסיקים) מר רמי לוי
1. עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 3.2.2014, לדחות את תביעת התובעת לתשלום גמלה לשמירת הריון, לתקופה שמיום 21.7.2013 ועד ליום 31.10.2013 (להלן גם התקופה שבמחלוקת).
רקע עובדתי הצריך לעניין
2. התובעת, ילידת 1989, הגישה למוסד תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 9.5.2013 ועד ליום 31.10.2013.
3. המוסד אישר את תביעת התובעת חלקית כך ששולמה לה גמלה לתקופה שמיום 9.5.2013 ועד ליום 20.7.2013. ביחס ליתר התקופה דחה המוסד את התביעה מן הטעם "שלדעת רופא המוסד אין בתיעוד הרפואי שצורף כל סיבה העונה על ההגדרה בחוק של שמירת הריון...". מכאן ההליך שבפנינו.
ההליכים בבית הדין – מינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין
4. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הודיע המוסד כי הוא נכון להסכים למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם לאור המסמכים הרפואיים שהציגה התובעת הייתה עבודתה מובילה לסיכון שלה או של עוברה בתקופה שבמחלוקת.
מלכתחילה הגישה התובעת את התביעה בכוחות עצמה אולם משנטלה ייצוג הודיעה באת כוחה כי היא מסכימה להצעת המוסד האמורה ולפיכך בוטלה הישיבה המקדמית וההליך הועבר לטיפולנו. או אז הורינו על השלמת המסמכים הרפואיים שיועמדו בפני המומחה.
5. בהחלטה מיום 4.12.2014 מינה בית הדין את פרופ' ישראל גולדשטיין, מומחה לגניקולוגיה ומיילדות, כיועץ רפואי מטעמו על מנת שיחווה דעתו בעניינה של התובעת.
חוות דעת המומחה
6. המומחה התבקש להשיב על השאלה אם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה שמיום 21.7.2013 ועד ליום 31.10.2013 התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.
7. ביום 14.1.2015 התקבלה בבית הדין חוות דעת המומחה ובה פירט המומחה את הממצאים העולים מתיקה הרפואי של התובעת. בפרק שכותרתו "עובדות" קבע המומחה כך:
"א. התובעת בת 23, נשואה ואם לבת, שנולדה בניתוח קיסרי דחוף עקב צניחת חבל הטבור בזמן פקיעת מי השפיר.
ב. התובעת עברה הפלה עקב הריון שלא התפתח.
ג. בהריון הנוכחי הופיעו צירים מוקדמים, דימום וכאבים.
ד. בבדיקות אולטרה-סאונד, מתואר ממצא חשוד בדופק בטן קדמית".
בהמשך, ובפרק שכותרתו "דיון" קבע המומחה כך:
"א. מדובר בהריון בסיכון גבוה, עקב ניתוח קיסרי קודם, שמלווה בצירים, דימום וכאבים, וחשד ללידה מוקדמת.
ב. אין לשלול בעיה בדופן הרחם כפי שנראה בבדיקת האולטרה-סאונד, שהיה חשד לפגם בצלקת הניתוחית".
לשאלת בית הדין השיב המומחה כך: "היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה מ-21.7.2013 ועד ליום 31.10.2013, כן (ההדגשה במקור – רב"ה) התחייבה בשל בשל (כך במקור – רב"ה) מצבה הרפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה".
8. לבקשת המוסד הופנו אל המומחה, בהחלטה מיום 18.4.2015, שאלות הבהרה. חוות דעתו המשלימה של המומחה ובה תשובותיו לשאלות ההבהרה התקבלה בבית הדין ביום 3.6.2015.
שאלות ההבהרה ותשובות המומחה יפורטו להלן.
שאלה [א]: האם נכון כי מהממצאים הרפואיים עולה כי בתקופה הרלוונטית היה צוואר הרחם סגור, שמור וארוך?
תשובת המומחה: "נכון".
שאלה [ב]: האם נעשה לתובעת בתקופה זו מוניטור? אם כן – מה היו תוצאותיו. אם לא – האם היה בכך צורך? אם לא היה צורך – מה משמעות הדבר?
תשובת המומחה:
"לא צורף מסמך רפואי המעיד על בדיקת מוניטור. כנראה שלא נעשה. בדיקת מוניטור היה (כך במקור – ר.ב.ה) מזהה צירים מסודרים. ואולם התובעת לא התלוננה על צירים מסודרים (ההדגשה במקור – ר.ב.ה), ולכן לא היה אינדיקציה לבצע מוניטור".
שאלה [ג]: האם היה לתובעת דימום כלשהו בתקופה הרלוונטית? אם כן – מתי? מהו התיעוד בדבר כך?
תשובת המומחה:
"במכתב של פרופ' סמואלוב תאריך 1.10.2013 (ציטוט) "באולטרה-סאונד סמני דמם". מכתב נוסף, פרופ' סמואלוב תאריך 2.1.2014 (ציטוט) "ספור של צירים, דמום, וכאבים". היינו היה כן דימום, לפי מכתבים של פרופ' סמואלוב. ואולם, אין תיעוד ספציפי לגבי כמה דימום, משך ימי הדימום".
שאלה [ד]: האם היה ממצא כלשהו בתקופה הרלוונטית שהעיד על היפרדות?
תשובת המומחה:
"לא צורף מסמך רפואי המעיד על היפרדות שליה. חשוב להדגיש שמניסיוני של שנים רבות בבדיקות אולטרה-סאונד, נדיר לראות הפרדות שליה, אלא אם היפרדות השליה הנה גדולה ביותר. למעשה היפרדות קטנה או בינונית קשה לאבחנה בבדיקת אולטרה-סאונד. יתרה מכך, השליה במקרה הספציפי הייתה אחורית, גבוהה. וזה מקרה שקשה עוד יותר לראות היפרדות/התנתקות שליה מקיר הרחם".
שאלה [ה]: האם נכון כי לא ניתנו זריקות להבשלת ריאות? האם נכון כי כאשר יש חשש לסיכון ללידה מוקדמת ישנה המלצה למתן זריקות אלו?
תשובת המומחה: "נכון. נכון".
שאלה [ו]: לנוכח תשובותיך לשאלות שלעיל – האם חל שינוי בעמדתך כפי שהובעה בחוות דעתך מיום 6.1.2015? נא נמק תשובתך.
תשובת המומחה:
"אין מקרה אחד של צירים, כאבים ודימום בהריון דומה למשנהו. לפנינו אישה הריונית עם סיפור טראומתי קודם של לידה בניתוח קיסרי עקב צניחת חבל טבור, וכן הריון שני, שלא התפתח.
בהריון הנוכחי היו תלונות של דימום, וכאבים. וכן בבדיקות אולטרה-סאונד, מתואר ממצא חשוד בדופן בטן קדמית בגודל של 3 ס"מ.
עקב סה"כ התלונות הסובייקטיביות, והממצאים המתוארים ע"י פרופ' סמואלוב (הרופא המטפל של התובעת – ר.ב.ה), והממצא באולטרה-סאונד איני (ההדגשה במקור – ר.ב.ה) משנה את דעתי.
הייתי ממליץ על היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה מ-21.7.2013, ועד ליום 31.10.2103, שהתחייבה בשל בשל (כך במקור – ר.ב.ה) מצבה הרפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה".
9. לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של המומחה הודיע המוסד כי אין באמור בה כדי לשנות מעמדתו. משכך קצבנו מועדים להגשת סיכומי הצדדים.
טענות הצדדים
10. לטענת התובעת היא נעדרה מעבודתה בתקופה שבמחלוקת בהמלצת הרופא המטפל שלה, פרופ' סמואלוב, שמצא שהמשך עבודתה עלול לסכן אותה או את עוברה. גם המומחה מטעם בית הדין מצא לנכון לתמוך בהמלצתו של פרופ' סמואלוב ולהמליץ על שמירת הריון לתקופה האמורה. לטענת התובעת חוות דעתו של המומחה נותנת מענה מקיף לכל השאלות שנשאל, היא מנומקת ומבוססת ועל כן אין טעם המצדיק לסטות מהאמור בה. בנסיבות אלה מבקשת התובעת לקבל את תביעתה.
11. מנגד סובר המוסד כי יש לדחות את התביעה. לטענתו המומחה מודה בחוות דעתו כי אין בתיעוד הרפואי שנרשם בזמן אמת אינדיקציות לביצוע בדיקות או פרוצדורות רפואיות שנעשות, ככלל, במצב בו נשקפת סכנה לעובר או לאשה ההרה. כך גם לא עולה מהתיעוד הרפואי כי התובעת נדרשה לבצע מעקב הריון מוקפד יותר או שהיא נדרשה להשגחה כלשהי. לטענת המוסד הדבר תומך במסקנתו של רופא המוסד כי במהלך ההריון לא נשקפה סכנה לתובעת או לעוברה. מוסיף המוסד ומחדד כי השאלה איננה אם בעניינה של התובעת היה קיים סיכון באי שמירת ההריון בתקופה האמורה. כך ובין היתר, אין משמעות לאופן שבו התפתחו ההריונות הקודמים של התובעת. אשר על כן סבור המוסד כי מסקנתו הסופית של המומחה אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים המעידים, לכאורה, על הריון שגרתי וללא סיכון מיוחד. בהקשר זה מפנה המוסד להצעת החוק שבה נוסף סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ובה נאמר כי "התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אשה הנה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ'שמירת הריון'". היות שלא נשקפה סכנה לתובעת או לעוברה אין לקבל את התביעה.
מוסיף המוסד וטוען כי לשיטתו סמכותו של בית הדין בעניין זה היא לבחון אם החלטתו של רופא המוסד הייתה סבירה והתקבלה בהוגנות וללא משוא פנים, ולא להחליף את שיקול דעתו.
דיון והכרעה
12. סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מגדיר את המונח 'שמירת הריון' בזו הלשון:
"היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה, או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".
בענייננו טענה התובעת לחלופה הראשונה בלבד, והיא שמצבה הרפואי סיכן אותה או את עוברה. המדובר בשאלה המערבת מומחיות רפואית ועל-כן הורנו על מינוי מומחה מטעם בית הדין, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל.
13. בראש הדברים נתייחס בקצרה לטענת הנתבע אשר נטענה לראשונה בסיכומים מטעמו והיא כי גדר סמכותו של בית הדין הוא לבחון את סבירות החלטתו של רופא המוסד בלבד. היינו אם נתנה בהוגנות וללא משוא פנים ואם מצויה היא במתחם הסבירות. אין בידנו לקבל טענה זו מהטעמים שמיד נמנה. אולם קודם לכן נציין כי היא אינה עולה בקנה אחד עם גישת המוסד עצמו. נזכיר כי היה זה המוסד שיזם את מינוי המומחה. משמע, אם לשיטתו מדובר היה בשאלה של סבירות בלבד, שהיא שאלה משפטית גרידא, מדוע יציע למנות מומחה שיחווה את דעתו בשאלה הרפואית עצמה?
בית הדין מצדו קיבל בברכה את יזמת הנתבע למינוי המומחה וזאת מכיוון שהיא מתיישבת היטב עם הפרקטיקה הנהוגה בבתי הדין כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה מושרשת ולפיה:
"ככל שהמבוטחת פונה עקב דחיית תביעתה (לשמירת הריון – ר.ב.ה) לבית הדין האזורי – ישקול בית הדין מינוי מומחה – יועץ רפואי מטעמו ועל פי חוות דעתו יקבע אם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההריון שניתן". (עב"ל (ארצי) 1158/01 המוסד לביטוח לאומי – הק (14.1.2004)).
עם זאת וכאמור יש טעם של ממש לדחות את הטענה גם לגופה והוא שעניינה של התביעה שלפנינו הוא החלטת פקיד התביעות. תקנה 5(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991 קובעת כי "בהחלטתו בתביעה רשאי פקיד התביעות להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך" (בתקנה 5(א) מבואר כי הרופא המוסמך הוא הרופא שהסמיך לכך המוסד). כלומר, נותן ההחלטה שעליה מלינה התובעת בענייננו הוא פקיד התביעות ולא הרופא המוסמך, שחוות דעתו שימשה יסוד להחלטת פקיד התביעות. היקף סמכותו של בית הדין אינו מתמצה בבחינת סבירות החלטתו של פקיד התביעות והיא נבחנת לגופה. הנה כי כן, דין הטענה דחייה.
נפנה אפוא לבחון את השאלה העומדת במוקד ההליך והיא אם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה שבמחלוקת התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את התובעת או את עוברה.
14. המוסד טען בהרחבה כי לפי הממצאים בתיקה הרפואי של התובעת הריונה היה הריון שגרתי ונטול סיכונים מיוחדים שהצדיקו שמירת הריון. עמדה זו מבוססת על כך שלא נעשה מעקב קפדני במוניטור ולא ניתנה לתובעת זריקה להבשלת ריאותיו של העובר. דא עקא שהמומחה מטעם בית הדין סבר ההיפך וקבע באופן חד משמעי כי מצבה הרפואי של התובעת, כפי שעולה מהחומר שהונח לפניו נבע מההריון וסיכן את האישה, כלשון סעיף 58 לחוק. המומחה חזר על עמדה זו גם לאחר שנשאל שאלות ממוקדות על הממצאים הרפואיים העולים מתיקה הרפואי של התובעת, ואשר לשיטת הנתבע היו צריכים להוביל למסקנה אחרת.
המומחה מצדו השיב בהרחבה כי על אף שלא נעשה מעקב במוניטור, שלא נצפה קיצור של צוואר הרחם ושלא ניתנה זריקה להבשלת ריאות העובר, מצבה הרפואי של התובעת סיכן אותה. המומחה אף הבהיר שמסקנה זו מבוססת הן על תחושותיה הסובייקטיביות של התובעת, הן על הממצאים הרפואיים באולטרה-סאונד והן על הממצאים שתיאר פרופ' סמואלוב בחוות דעתו. כלומר, בניגוד לטענת המוסד אין המדובר אך ורק על מסקנה הנשענת על תחושות. מסקנתו של המומחה היא מסקנה רפואית. מסקנה מנומקת ומבוססת היטב בחומר שהונח לפניו.
15. הלכה היא כי המומחה מטעם בית הדין הוא בבחינת אורים ותומים. לכן וככלל בית הדין לא יסטה מקביעות המומחה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לעשות כן (עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי – בוארון (15.5.2007)). קריאת חוות הדעת בענייננו מלמדת כי אין בה מסקנה משפטית ואף לא הנחה עובדתית החורגת מהעובדות שהונחו לפני המומחה. המסקנה המובעת בה היא מסקנה רפואית. משום כך אנו סבורים שלא עלה בידי המוסד להצביע על פגם עובדתי או משפטי בחוות הדעת, מלבד טענתו שהרופא מטעמו סבור אחרת. בנסיבות אלה יש לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה ולקבל את התביעה.
16. סוף דבר – על יסוד כל האמור ובפרט בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה התביעה מתקבלת והרינו קובעים שהתובעת זכאית לתשלום גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 21.7.2013 ועד ליום 31.10.2013. התובעת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולפיכך איננו עושים צו להוצאות.
17. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ו, (03 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור עובדים מר יעקב מלול
|
|
רחל בר"ג-הירשברג, שופטת
|
|
נציג ציבור מעסיקים מר רמי לוי
|