נציג ציבור עובדים מר אליעזר גוטליב
נציגת ציבור מעסיקים גב' עליזה מעין
1.התובע שימש פקח אצל הנתבעת – עיריית יבנה, החל מחודש אוגוסט 2000. בשנים הראשונות לעבודתו הוא הועסק על ידי חברות קבלניות ("אדירים" עד לחודש יולי 2004, "שומר ישראל" עד דצמבר 2006 ו"צוות 3" עד לחודש אפריל 2007). בחודש אפריל 2007 נקלט כעובד הנתבעת ונחתם אתו "חוזר עבודה אישי". התובע עבד כפקח אצל הנתבעת במשמרות לילה.
2.בכתב התביעה נטען כי יחסי העבודה התנהלו באופן סדיר ומשביע רצון עד שבשנת 2010 הצטרף לצוות פקחי לילה פקח חדש בשם מר עמיר עזרא (להלן: "מר עזרא"). מר עזרא הכפיש את התובע הכפשות חסרות בסיס באזני הממונים. גם ראש הצוות הפיקוח העירוני מר אפרים אספה (להלן: "מר אספה") התנכל לתובע מאז שחבר למר עזרא.
מסע ההכפשות של מר עזרא לווה באלימות מילולית ופיזית, עד להסלמת המצב באירוע בו ניסה מר עזרא להכות את התובע, שבעקבותיו הגיש התובע כנגד מר עזרא תלונה במשטרה.
לאחר אותה "תקרית אלימה" (כפי שמכנה אותה התובע) מיום 26.12.2010 חלה התובע בשפעת והציג תעודות מחלה. ביום 19.1.2011, עם שובו מחופשת המחלה, הודיע לתובע מר פליקס אלימלך - מנהל מחלקת פיקוח עירוני אצל הנתבעת (להלן: "מר אלימלך") כי עליו להגיע לפגישה עם מנהל אגף ומנהל משאבי אנוש. רק מאוחר יותר נודע לו כי מדובר בפגישה שמטרתה שימוע.
בפגישה שהתקיימה מספר ימים לאחר מכן נכחו מנהל אגף מנהל ומשאבי אנוש מר אלי בוחבוט (להלן: "מר בוחבוט"), מר אלימלך, מר אספה, והיועץ המשפטי של הנתבעת עו"ד איתן בראש.
לגרסת התובע בשום שלב לא הודע לו כי זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין, ובישיבה לא נכח נציג ועד העובדים של הנתבעת.
במהלך הפגישה הועלו מספר טענות כנגד התובע: שהוא לא סר למרות מנהלו הישיר; שהוא מתקשר לראש הצוות שלו בשעת לילה מאוחרת; וכן שאינו לובש מדים בזמן העבודה. התובע השיב לטענות שהועלו כנגדו. מספר ימים לאחר מכן הוזמן לשיחה נוספת בה נכחו מר בוחבוט ומר אספה, אז נשאל לגבי אותם נושאים שהועלו כנגדו בפגישה הראשונה. מספר ימים לאחר הפגישה השנייה, זומן התובע לפגישה השלישית, שבה נשאל האם הוא מוכן לשנות את משמרות עבודתו למשמרות בוקר ולילה, למרות שבמהלך כל שנות עבודתו הוא עבד רק בלילה. התובע השיב שהוא רגיל לעבוד בלילה וברצונו להמשיך לעבוד במתכונת זו. בתוך פחות מעשר דקות מסיום הפגישה קיבל התובע הודעה טלפונית ממר אספה, שלפיה הוא מפוטר. מספר ימים לאחר מכן קיבל התובע מכתב פיטורים הנושא תאריך 12.1.11 - מועד שבו התובע היה חולה, ומוקדם למועד השימוע שהיה ב-19.1.11.
התובע פנה להסתדרות ונציג ההסתדרות פנה אל הנתבעת בטענה כי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורי התובע, ועל כן יש להחזיר את התובע לעבודה לאלתר. חרף הפניה התובע לא הוחזר לעבודה, ושהה במעמד של "חופשה כפויה" עד לחודש יוני 2011.
בחודש יוני פנה התובע לממונה עליו וביקש לצאת לחופשה בת חודש ימים כדי לבקר את בנו המתגורר ברומניה. החופשה אושרה.
עם שובו, ביום 24.7.11, ביקש כי ישבצו אותו לעבודה. על אף פניותיו החוזרות, רק בחודש אוקטובר 2011 קיבל פניה ממנהל משאבי אנוש על מנת לתאם פגישה למען חזרתו לעבודה, אולם פגישה זו לא התקיימה.
בעקבות התנהגותה "השערורייתית" של הנתבעת, מבקש התובע בכתב התביעה לסיים עבודתו אצל הנתבעת בדין מפוטר.
התובע מבקש לחייב את הנתבעת בסעדים שונים: פיצויים בשל פיטורים ללא שימוע כדין - בשל "פרשת פיטורים מספר 1"; שכר שהפסיד בגין פיטורים לא חוקיים, עבור שישה חודשים; תשלום שכר וזכויות בגין תקופת ההשעיה, מיום 12.2.11 ועד ליום 1.6.11 ומ-24.7.11 עד למועד קבלת מכתב הפיטורים מאת הנתבעת, תוך הפחתת הסכומים שהתובע קיבל מהביטוח הלאומי בגין אותה תקופה; תשלום בגין תקופת הודעה מוקדמת ותקופת הסתגלות של 6 משכורות; תשלום בגין זכויות פנסיוניות וקרן השתלמות עבור 12 חודשים שבהם התובע היה בחופשה כפויה. כמו-כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין לשון הרע, בסך של 50,000 ₪.
3.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע הועסק בנתבעת כפקח לילה החל מחודש אפריל 2007. עובר להעסקתו אצל הנתבעת הועסק כעובד שעתי במשך מספר תקופות קצובות ולא באופן רצוף וקבוע באמצעות חברות כוח אדם. טענת התובע כי עבד בנתבעת החל מחודש אוגוסט 2000 אינה נכונה.
שעות העבודה של התובע היו מהשעה 23:00 עד השעה 7:00. לטענת הנתבעת התברר כי התובע עבד בשעות הבוקר בעבודות נוספות במקביל לעבודתו בעירייה, בניגוד להוראות פקודת העיריות (נוסח חדש) ולחוזה ההעסקה.
במהלך שנת 2010 גילתה הנתבעת שהתובע נהג להעביר את משמרת הלילה בשינה במקום למלא את תפקידו. התובע "הנהיג מרד בין הפקחים, הדריך פקחים שעבדו עמו לרמות גם את הנתבעת ונהג כלפי מי שלא הסכים לשתף אתו פעולה באלימות מילולית ואף פיזית".
עוד נטען שהתקבלו תלונות רבות של תושבים בנוגע להתנהגותו ואף בדבר אלימות מצדו כלפי בני הנוער. וכן שהתובע אף פעל בחוסר יושר, תוך "העדפת מקורביו" והורה שלא לתת דוחות לחבריו.
לתובע רישום פלילי, אותו הסתיר, המונע את העסקתו והכשרתו כפקח סביבתי.
לגרסת הנתבעת התובע פוטר מאחר שלא מילא את תפקידו לשביעות רצון הממונים. הוא נהג בעובדי העירייה ובתושביה באופן בלתי הולם, תוך זלזול ואלימות מילולית.
סיום העסקתו של התובע נעשה כדין: לאחר מתן התרעות עקב התנהגותו, נערך לו שימוע, פיטוריו אושרו על ידי כל הגורמים המוסמכים, והוא קיבל הודעה מוקדמת של חודש ימים (שבמהלכו התבקש שלא להגיע לעבודה). התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר שהפר את חוזה ההעסקה באופן יסודי.
לאחר שהתובע פוטר בינואר 2011, הוא פנה אל ראש העיר, וביקש לקבל הזדמנות נוספת ולשוב לעבודה לתקופת ניסיון. לפיכך הוא הועסק התובע מיום 29.5.11 ועד ליום 1.7.11 אך ניסיון זה לא צלח והנתבעת נאלצה לפטר אותו שוב. בין שתי התקופות חלפו למעלה מארבעה חודשים ועל כן אין רצף בהעסקת התובע.
הנתבעת מכחישה כי התובע הושעה לאחר שפיטוריו בוטלו.
4. עדויות שנשמעו
מטעם התובע העידו הוא עצמו; מר שלמה סלומי, מתנדב במשטרת ישראל שהתייחס בתצהירו לתפקודו של התובע במהלך פעילות משותפת במסגרת עבודתם; מר ראובן יאסו, שוטר במשטרת יבנה, שהעיד גם כן על פעילות משתפות שביצע עם התובע, גב' גליה חן (להלן: "גב' חן"), אשר שימשה פקחית בעיריית יבנה כחמש שנים, עד לשנת 2011, ועבדה עם התובע ומר עמנואל גולדשמיט (להלן: "מר גולדשמיט"), שעבד כפקח בעירייה עד ליום 30.7.2011. מר גולדשמיט הצהיר על הוויכוחים שהיו בין התובע לבין מר עזרא, ואף הגיש הקלטה של שיחה בינו לבין מר עזרא, שבה האחרון אמר לו שכל זמן שהוא יהיה בקשר עם התובע מר אספה ימנע ממנו לצאת לקורס, ואף הציע לו להתרחק ממנו, כי הוא "הסכינאי הכי גדול שיכול להיות". באמצעות מר גולדשמיט אף הוגשה התכתבות במסרונים בינו לבין מר עזרא אשר המסר מהם הוא שלא כדאי לו להתחבר עם התובע.
מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בדיון מר בוחבוט – מנהל אגף מינהל ומשאבי אנוש בנתבעת; מר אפרים אספה, בזמן העדות מנהל הפיקוח העירוני בנתבעת, מר עזרא, מר אלימלך (שהיה בזמן מתן העדות מנהל המחלקה לאיכות הסביבה בנתבעת); ומר ציון בן לולו – יו"ר ועד העובדים אצל הנתבעת (להלן: "מר בן לולו"). בנוסף, העידה מטעם הנתבעת גב' אור דויטש (להלן: "גב' דויטש") אשר עבדה כפקחית אצל הנתבעת במשך כ-10 חודשים בשנת 2011 (או סמוך לכך, העדה לא זכרה את תקופת העבודה). זאת, למרות שלא הייתה הצדקה לאי הגשת תצהיר מטעמה.
5. רציפות העבודה של התובע ומעמדו כעובד עירייה
אין מחלוקת כי התובע עבד בתור פקח עירוני מטעם חברות כוח אדם בטרם התקבל כעובד הנתבעת החל מיום 1.4.2007.
הנתבעת טוענת כי העסקת התובע עובר לקבלתו לעבודה אצלה לא הייתה העסקה רציפה, ואין לראות בה מעסיקה או אחראית לעניין כל זכות מזכויות התובע עד ליום 1.4.2007.
בדיון ההוכחות הראשון, ביום 12.1.2015, נשאל ב"כ התובע האם התובע קיבל פיצויי פיטורים מהמעסיקים הקודמים, והשיב שהוא קיבל רק בגין תקופת העבודה בחברת אדירים, בשנים 2000-2004. על כן, הדרישה לפיצויי פיטורים מהנתבעת היא בגין התקופה החל מחודש יולי 2004. ב"כ התובע אף נשאל לגבי מועד סיום יחסי עובד-מעביד, לטענתו, והשיב כי הוא רואה את היחסים כממשיכים עד להגשת התביעה, בחודש אפריל 2012 (ראו ע' 6 לפרוטוקול הדיון).
הנתבעת, שהתקשרה עם אותן חברות אשר סיפקו לה כוח אדם, ושבאמצעותן הועסק התובע, לא הביאה כל ראיה כדי לסתור את אמירת ב"כ התובע, כאשר היה באפשרותה לעשות זאת בנקל, נוכח ההתקשרות כאמור. בנוסף, יש לציין כי בתלושי השכר של התובע צוין כמועד תחילת העבודה – "08/04".
בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").
מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים".
אין לנו ספק כי עבודה כפקח בעיריית יבנה, גם אם זו בוצעה כעובד של מעסיק אחר, הינה בגדר "מקום עבודה אחד" כלשון סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. אשר לעצם הזכאות לפיצויי הפיטורים – שאלה זו תידון בהמשך.
סעיף 30 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע:
(א)עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור.
כך שגם בתור "מעסיק חדש" אחראית העירייה בגין חוב של מעסיק הקודם. אחריות זו חלה לגבי הדרישה של הפרשות לקופת גמל, מאחר שאין בכתב התביעה דרישה לשכר עבודה או זכויות אחרות שדינן כדין שכר.
על כן אנו קובעים שקיימת רציפות העסקה של התובע החל מחודש אוגוסט 2004. מועד סיום יחסי עובד-מעביד יידון בהמשך.
אשר למעמד התובע כ"עובד עירייה" או עובד לפי חוזה עבודה אישי, אין חולק כי התובע חתם על "הסכם עבודה אישי" מיום 28.3.07. בהסכם נאמר "בתקופת החוזה ייחשב העובד כעובד בניסיון" (סעיף 4). תקופת ההסכם הוגדרה בסעיף 6 א': ההסכם ייכנס לתוקפו ביום 1/4/2007 למשך שנתיים עד 31/3/2007" (כך במקור, אך ברור שהכוונה הייתה 31.3.2009). בסעיף קטן ה' לאותו סעיף 6 נכתב "לאחר תום תקופת ההסכם, יפגשו 2 הצדדים להארכת תוקף ההסכם".
לא הוגשו הסכמים נוספים או הארכות חוזה, ואין חולק שהתובע המשיך לעבודה בפועל לכל הפחות עד לתחילת שנת 2011.
בתום תקופת הניסיון שנקבעה בהסכם, הפך התובע להיות עובד עירייה, וחלה עליו פקודות העיריות (נוסח משולב) וכל הוראה המתייחסת לעובדי רשויות מקומיות, בין היתר חוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978.
6.הרקע העובדתי לסכסוך
בהתאם לעדויות שנשמעו, התובע עבד כפקח במשמרת לילה במהלך כל תקופת העבודה, שהחלה כאמור בהעסקתו על ידי קבלן בשנת 2000. כלומר, הוא היה הוותיק מבין פקחי העירייה. עבודתו של פקח הלילה מתמקדת בעיקר במניעת רעש וונדליזם, ופחות בהטלת דוחות חניה.
העדה מטעם התובע, גב' חן, שעבדה יחד עם התובע במהלך 5 שנים ועשתה הרבה סיורים יחד אתו (ראו ע' 8 ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון) הביעה את הערכתה המקצועית כלפיו אך ציינה בתצהירה:
"4.במהלך השנים של העבודה שלי עם ראובן, לא היו לי יחסים חבריים איתו אלא יותר מקצועיים, הוא היה אדם "סוליקו" (אוהב לעבוד לבד ובדרכו). אבל חשוב לי לציין שהיתה לי הערכה מקצועית אליו, את כל ההכשרה שלי המקצועית כפקחית קיבלתי ממנו, צפיתי בו וראיתי איך הוא עובד בכפוף למשטרה, סוג של "שוטר לילה" או לחלופין שיטור משולב, עשינו הרבה סיורים ביחד".
בעדותה בדיון הבהירה גב' חן כי התובע נהג לעבוד לבד והיה מאוד עצמאי בשטח, הוא הכשיר אותה לעבודה. אולם, לצד הערכתה של גב' חן כלפי התובע בפן המקצועי, היא הביעה את הסתייגותה בפן האישי, וכך העידה:
"ש.הייתה אלימות מילולית?
ת.הוא נתן לי להרגיש לא הכי רצויה בתפקיד הזה. שזה לא מתאים לבחורה חד הורית, גרושה.
...
ש.זה נכון שאת לא היחידה שלא הסתדרת איתו?
ת.נכון. רוב הפקחים לא הסתדרו איתו.
...
ש.זה יהיה נכון להעיד שאז פחדת מראובן?
ת.חוסר נעימות.
(ראו ע' 10 לפרוטוקול הדיון).
גב' חן איימה בפיטורים כאשר רצו להחזיר את התובע לעבודה והביעה חרטה על כך, אך עדותה הייתה כנה ומשכנעת בנוגע להתנהגות התובע כלפיה וכלפי יתר הפקחים, שהרגישו "חוסר נעימות" מהיחס של התובע כלפיהם. התובע ראה את עצמו "פקח בכיר" שמחליט מה צריך לעשות ולא שיתף פעולה באופן שוויוני עם מי שעבד אתו. כך גם לגבי כללים אחרים, כגון לבוש, כאשר גב' חן אמרה בעדותה כי התובע נהג להגיע בחולצה שחורה, לא במדי פקח כפי שנדרש. טענת הלבוש, שהייתה אחת הטענות שהועלו כלפי התובע בישיבת השימוע, תידון בהמשך.
מצב הדברים החמיר עם קבלתו לעבודה של מר עזרא, שלא היה מוכן לסור למרותו של התובע. יצוין כי מר עזרא היה פקח חדש שהתקבל לעבודה בשנת 2010 (התובע עבד 10 שנים קודם) אך מבחינת דירוג או סמכויות לא היה הבדל ביניהם.
העוינות בין השניים גרמה ליחסי עבודה עכורים. ה"קש ששבר את גב הגמל" היה האירוע שהתרחש במשמרת לילה ב-23.12.10, עת עבדו התובע ומר עזרא כצוות. בשעת לילה מאוחרת ביקש תושב העיר, מכר של התובע, להחנות את המשאית שלו בכניסה ליישוב במקום אסור. התובע נתן לו רשות. יצוין כי אין בסמכות הפקח להתיר חניה במקום אסור. כאשר מר עזרא ראה את הרכב חונה במקום אסור הוא ניגש לרשום לו דו"ח. התובע עצר אותו בטענה כי אישר לבעל הרכב לחנות במקום עד לשעה 2:00. בין השניים התפרץ ויכוח והתובע התקשר, בשעה מאוחרת מאוד, לראש הצוות מר אספה, שאמר לו לא לרשום דו"ח ושיבדוק את הנסיבות למחרת היום. בהמשך המשמרת מר עזרא ביקש לעצור על מנת לקנות אוכל והודיע לתובע שמיד יחזור. התובע "ברח" עם הרכב, מר עזרא התקשר אליו אך הוא לא ענה ולכן, התקשר למר אספה, בשעה 2:30. מר אספה שוחח עם התובע והורה לו לחזור למקום ולאסוף את מר עזרא - וכך עשה.
למחרת, ביום 24.12.10 ותוך כדי נסיעה, התעורר ויכוח קולני בין מר עזרא לבין התובע שהגיע לכדי קללות. התובע ירד מרכב הפיקוח ועזב את המשמרת. לאחר מכן הגיש התובע תלונה למשטרה כנגד מר עזרא בטענה שזה ניסה להכות אותו.
התובע הציג תעודות מחלה החל מיום 26.12.11, למרות שהתעודה ניתנה באופן רטרואקטיבי ביום 3.1.2011. לפי התעודות הומלץ לתובע על מנוחה עד ליום 19.1.11.
7.נסיבות סיום העבודה של התובע – ישיבת השימוע
התובע זומן לשימוע במכתב חתום על ידי מר בוחבוט מיום 26.12.10 שבו נאמר:
"...הכוונה לסיים את העסקתך נובעת מהטעם של העדר התאמה לתפקיד והעדר יכולת לעבוד בשיתוף עם הפקחים האחרים בעירייה. הינך רשאי להביא לשימוע נציג מוסמך מטעמך. כמו כן הנך רשאי שלא להתייצב לפגישת השימוע ולהעביר את טיעונך, נימוקייך ובקשותייך בכתב, עד למועד האמור..."
ביום 28.12.2010 (או סמוך לכך – התובע חולק על המועד) התקיימה פגישה השימוע במשרדו של מר בוחבוט. בפגישה נכחו מר אלימלך, מר אספה, מר בוחבוט, היועץ המשפטי של הנתבעת עו"ד איתן בראש, מר עזרא והתובע.
יצוין כי על אף מחלת התובע אין חולק שהוא התייצב לישיבת השימוע, לא ביקש לדחות אותה, ולא ביקש להביא נציג מטעמו, על אף שהודיעו לו על האפשרות בהזמנה לשימוע.
בפתח הישיבה הוצגו לפני התובע תלונות של תושבים, צוות הפיקוח, הלשכה המשפטית ועובדים כנגדו, על ויכוחים בין התובע לבין פקחים אחרים, והוזכר גם הוויכוח עם מר עזרא ביום 24.12.11.
גרסאותיהם של שני הפקחים – התובע ומר עזרא – נשמעו ארוכות. מר אספה, ראש הצוות, הציג לפני התובע טענה כי יתר הפקחים לא מוכנים לעבוד אתו, וזה השיב:
"הם עשו קומונה עלי, כולם נגדי ואני לא יכול לעבוד איתם".
טענה נוספת כלפי התובע הייתה שהוא עובד ללא מדים, ולכך השיב:
"אין לי תשובה, לפעמים כן לפעמים לא"
והוסיף: "אם הגעתם למסקנה שאני לא מסתדר עם כל הפקחים תפטרו אותי".
אנו סבורים כי אין לראות באמירה האחרונה של התובע כל הסכמה לפיטוריו, אלא ביטוי של אכזבה ואף כעס משמיעת טענות שמקורן לכאורה בחבריו לעבודה.
סיכום הטענות כלפי התובע, כפי שהועלו על ידי מר אספה היו:
"הוא לא עונה לי בטלפון, הוא איננו מתפקד כפקח, לא מגיע לעבודה, יש לו יחס מזלזל לתושבים, לא מסתדר עם יתר הפקחים, קיימות תלונות לגבי עבודות גם מהיועצת המשפטית. עוד ברצוני לציין, כי מאחר ולראובן יש רישום פלילי, איננו יכולים להסמיך אותו כפקח עפ"י החקיקה החדשה. קיימתי עמו ישיבות בירור והתראה מספר פעמים וזה לא עוזר".
תגובתו של התובע הייתה:
"היה אירוע עם השוטרת, לא היה כלום, מפקדת התחנה אומרת משהו אחר, הוא דירבן אותה להתלונן עלי – עמיר".
בתום הישיבה, המלצת משתתפי השימוע הייתה:
"נוכח מלוא האמור לעיל ולאחר שאיננו נותנים אמון במר דהרי ונוכח עמדת מנהל צוות הפקחים והלשכה המשפטית ובמיוחד נוכח העובדה כי למר דהרי תיק פלילי שאינו מאפשר לו לעבוד כפקח אנו ממליצים לפטר את מר ראובן דהרי".
במכתב הנושא תאריך 12.1.2011 מטעם מר בוחבוט, נאמר:
"בהמשך לפגישת השימוע שהתקיימה במשרדי בהשתתפות:
היועץ המשפטי, מנהל המחלקה. מנהל הפיקוח, הח"מ וע"ס ההסכם שעליו הנך חתום.
הריני להודיעך כי עיריית יבנה החליטה לסיים את העסקתך בעיריית יבנה החל מ- 12/1/2011.
במקביל נערוך לך חשבון התשלומים המגיעים לך לרבות הודעה מראש עפ"י החוק.
אני מאחל לך הצלחה בדרכך החדשה".
אנו מקבלים את טענת התובע על כך שלא קיבל את המכתב אלא לאחר שחזר מחופשת המחלה, אז ניסה לשנות את רוע הגזרה ופנה לראש העיר. בכל תקופה זו הוא לא עבד בפועל (יום האחרון לעבודה היה ב-24.12.10).
8.טענות שהועלו כנגד התובע בהליך השימוע והמשמשות בסיס לפיטורים
א.יחסים עכורים עם פקחים אחרים, שוטרים וכלפי תושבים
כאמור לעיל, הוכח כי שררו יחסי עבודה עכורים בין התובע לבין מר עזרא. על כן, יש להתייחס לעדותו של מר עזרא בזהירות. זאת ודאי שעה שמעדותו של מר גולדשמיט עלה שמר עזרא המליץ לו להימנע מקשר עם התובע וזאת, אם הוא רוצה לקבל אישור לצאת לקורס. מר עזרא אף המליץ לפקחית גב' דויטש להקליט שיחות עם התובע כי "יכול להיות שהוא יסכן את עבודתי" (ע' 31, ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון).
גם עדים אחרים, כולל העדה מטעם התובע עצמו - גב' חן, הצביעו על הקושי להסתדר עמו ברמת יחסי האנוש. גב' חן נפגעה מאמירותיו, כאישה וכאם חד הורית, הרגישה אי נוחות כשעבדה אתו במשמרת.
בנוסף העידה גב' חן כי התובע היה "עצמאי בשטח", פעל לפי רצונו, ללא שיתוף פעולה עם החבר לצוות במשמרת.
גם מר אספה, ראש הצוות, הצהיר כי התובע היה עובד מצוין עד לשנת 2006, עד אז נתן לו סמכות לעבוד לבד. לפי עדותו "הבעיה התגלתה ברגע שצירפתי עובד נוסף לעבוד אתו בלילה. היו כמה פקחים. תחלופה..." (ע' 45, ש' 30-33 לפרוטוקול הדיון).
גם הוזכרה תלונה של שוטרת כנגד התובע, על אף שאותה שוטרת (שלא זוהתה בדיון) לא הוזמנה להעיד.
מכאן אנו מאמינים שאכן היה קושי רב ביחסים בין התובע לבין יתר הפקחים, לא רק בינו לבין מר עזרא. ברם, לא הוכחו תלונות של תושבים על יחס בלתי הולם של התובע כלפיהם.
ב.אי-הגעה במדים למשמרת
מספר עדים ציינו כי התובע נהג להגיע למשמרת ללא מדים, אלא בבגדי "פומה" חולצה שחורה, ואף עם כפכפים, בניגוד לנהלים.
גם מר אספה העיד: "אני תפסתי אותו בכפכפים בלי מדי פיקוח עירוני כשהוא בתפקיד" (ע' 48, ש' 9).
התובע עצמו ציין בתצהירו כי הוא אכן לא הגיע במדים למשמרת מאחר שלא רצה להזדהות לצורך "מרדפים". אולם, לא הוכח שהדבר היה מקובל על הממונים עליו או נחוץ לביצוע התפקיד.
עם זאת, אין אנו סבורים כי מדובר בעילה אשר בהעדר נסיבות אחרות הייתה מצדיקה את פיטורי התובע, מבלי לתת לו הזהרה נחרצת כי עליו לשנות את התנהגותו ולהגיע למשמרות רק במדי פקח.
ג.שינה במהלך המשמרות
גב' חן, שהעידה מטעם התובע, נשאלה האם התובע ישן במשמרות והשיבה:
כולם ישנו. גם אני ישנתי. אף אחד לא החזיק מעמד בלי לנמנם שעה פה שעה שם, כולם ידעו מזה, כולנו ישנו, פעם תפסו אותי ישנה והעירו לי על זה, היה לנו אישור מפליקס, אמרו לנו שאם יש שני פקחים אחד יכול לנמנם".
(ע' 10 ש' 24-27 לפרוטוקול הדיון)
גם גב' דויטש אישרה כי התובע ישן במשמרות ברכב (ע' 29, ש' 24).
מר אלימלך, הממונה על הפקחים במסגרת תפקידו כמנהל פיקוח עירוני, אמר בעדותו כי פנו אליו פקחים וציינו שהם עייפים ולא יכולים לעבוד. לדבריו אמר להם שאחד מהצוות ינוח שעה והשני יהיה ערני, אך "מעולם לא נאמר שהם יכולים לישון" (ע' 38 ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון).
המסקנה מהעדויות שנשמעו – לרבות עדותו של התובע – היא שהתובע אכן ישן במשמרות. עם זאת, לא הוכח שהיה זה חריג לעומת יתר הפקחים, והייתה מעין "הסכמה שבשתיקה" שבמשמרת לילה אחד הפקחים חייב להיות ער, והשני יכול לנמנם לפרק זמן מסוים במהלך המשמרת.
גם אם הייתה התנהגות חריגה של התובע בנקודה זו, לא ניתנה לו הזדמנות ראויה לתקן אותה, שכן לא ניתנה לו אזהרה (ביחס לטענת השינה במשמרות) טרם הנקיטה בצעדים.
ד.עבודה נוספת ללא היתר
הנתבעת טענה שהתובע ביצע עבודות שונות בשעות היום, מבלי לקבל היתר על ידי הנתבעת. לגרסתה הוא עבד ב"פומה" וגם ביצע עבודות צבע ושיפוצים.
התובע אישר בעדותו שעבד במחלקת לוגיסטיקה של קבוצת כדורגל "בני יהודה", כאפסנאי, עד לשנת 2007 ולדבריו "כולם ידעו שאני עובד, ראש צוות, מנהל פיקוח" (ע' 18 ש' 8-12).
התובע הכחיש שעבד בפומה, אלא הצהיר שקיבל מוצרים במתנה ממאמן קבוצת הכדורגל, מר גרודמן ז"ל (ע' 24, ש' 24-26).
אשר לעבודות צבע ושיפוצים, התובע לא היה עוסק מורשה, ולפי הצהרתו הוא עשה עבודות קטנות כעזרה חברית מבלי לקבל תשלום.
לא הובאו ראיות המוכיחות שהתובע עבד בעבודה סדירה אחרת במהלך תקופת העבודה אצל הנתבעת. התובע אכן הודה כי שימש אפסנאי של קבוצת כדורגל עד 2007 – השנה שבה נקלט כעובד של הנתבעת, מבלי לציין באיזה חודש.
אשר לתקופה שבה התובע היה עובד קבלן - אין להחיל עליו הוראות מכוח פקודת העיריות, מאחר שהוא לא הוגדר כעובד עירייה, ולא נהנה מזכויות ככזה.
לפיכך גם טענה זו כלפי התובע לא הוכחה.
ה.קיומו של רישום פלילי, ואי-היכולת להסמיך את התובע כפקח סביבתי
לגרסת הנתבעת, שגם מופיעה בפרוטוקול השימוע, במהלך שנת 2010 בוצע שינוי במערך הפיקוח שלפיו פקחים עירוניים יהפכו לפקחים סביבתיים ובמסגרת זו יידרשו לעבור הכשרה מיוחדת. בעלי רישום פלילי לא יכולים לעבור את ההכשרה הנדרשת. פקח שלא עבר הכשרה לא יכול לבצע פיקוח עירוני אלא רק להיות פקח לפי חוק עזר(חניה), ועבודות הפיקוח כגון אלה מתבצעות במשמרת יום בלבד - ולא במשמרת לילה.
לשיטת הנתבעת מאחר שלתובע עבר פלילי, הוא לא יכול היה לעבור את ההכשרה הנדרשת לפקח סביבתי מחד, ומאידך הוא סירב להתחיל לעבוד במשמרת בוקר.
ב"כ התובע טען בדיון כי טענה זו כלפי התובע לא הייתה מבוססת (ולגביה אף ביקש פיצוי בגין לשון הרע). אולם, התובע אמר בדיון מיום 12.1.2015:
"...כולם ידעו שיש לי עבר פלילי, גם המשטרה. הרישום הפלילי הוא מ-1977, כשהייתי בן 14, ויש עוד אחד שצעקתי על ראש העיר בקרית מלאכי, זה נרשם אבל לא נשפטתי ולא כלום ושוחררתי באותו יום."
(ע' 7 לפרוטוקול הדיון ש' 27-25).
אין חולק שהתובע התנגד לעבוד במשמרת יום, מאחר שבמהלך כל התקופה הוא עבד כמעט באופן בלעדי במשמרות לילה. מעבר למשמרת יום היווה לדידו שינוי מהותי לרעה בתנאי העבודה.
לא הוצג לפנינו גיליון הרשעות קודמות של התובע ועל אף שלדבריו "כולם ידעו" על עברו הפלילי, מדובר בעבירה שסביר להניח שהתיישנה (משנת 1977) ובמעצר שלא הגיע לידי כתב אישום (צעק על ראש מועצה). כך שלמעשה טענת הנתבעת שלפיה התובע לא יכול היה לעבור את ההכשרה הנדרשת לפקח סביבתי עקב עברו הפלילי – לא הוכחה.
טענה זו של הנתבעת אף סותרת את הניסיון – שאינו שנוי במחלוקת – להחזיר אותו לעבודה לאחר ששב מהנסיעה לחו"ל בחודש יולי 2011. שכן, מה הטעם להחזיר אותו לעבודה אם ממילא לא היה יכול לעבור את ההכשרה?
אי לכך אנו סבורים שלא הוכחה הטענה, כעילה המצדיקה את סיום העבודה של התובע.
9. האם הליך השימוע היה כדין – טענות התובע
-
הזמנה ראויה ומתן הזדמנות להתגונן
התובע הוזמן לשימוע בהזמנה בכתב, שבה הוסבר על הכוונה לסיים את עבודתו, יומיים לפני השימוע. הצהרתו של מר בוחבוט בנקודה זו לא נסתרה.
התובע טען כי היה חולה אז, והציג אישורי מחלה. מעוררת פליאה העובדת שהתובע נפל למשכב מיד לאחר התקרית שאירעה עם מר עזרא, אך פנה לרופא רק כמה ימים לאחר מכן וקיבל אישור מחלה רטרואקטיבי. עם זאת, כל עוד מדובר באישור מחלה כדין, מטעם רופא של שירות רפואי (קופת חולים), חזקה היא שהוא משקף את מצבו הבריאותי של התובע. עם זאת, מצב זה לא מנע מהתובע להתייצב לשימוע ולהעלות את טענותיו לפני ועדת השימוע ואנו סבורים שיכולתו לעשות כן לא נפגעה ממצבו וממילא, כאמור, התובע לא ביקש לדחות את הפגישה. לפיכך אין פגם בקיום השימוע במהלך חופשת המחלה.
כפי שציינו לעיל, לתובע הובהר כי הוא זכאי לליווי נציג בזמן השימוע, וכי הוא רשאי להעלות את דבריו בכתב. התובע לא ביקש לדחות את מועד השימוע לאחר המחלה, ואף לא כדי להיוועץ עם עורך דין.
על כן אנו סבורים שבעניין זה לא נפל פגם בהליך השימוע.
-
הטענות שהועלו כנגד התובע והסיבה לפיטוריו
לתובע ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות שהועלו כנגדו. מהתרשמותנו מהתובע בדיון אנו מסיקים שהוא הרגיש פגוע מאוד במועד השימוע, והגיב בצורה אמוציונלית. מכאן האמירה כי "אם אף אחד לא רוצה לעבוד אתו - שיפטרו אותו". זהו ביטוי של אכזבה וכעס אך אין בו הסכמה לפיטורים, כפי שמנסה לטעון הנתבעת.
התייחסנו לעיל למכלול הטענות שהועלו כנגד התובע – חלק מוצדקות וחלק לא מוצדקות.
אנו סבורים שהסיבה העיקרית אשר הביאה לפיטורי התובע הייתה האווירה העכורה שנוצרה בינו לבין פקחים אחרים (בעיקר מר עזרא, אך לא רק אתו). מספר פקחים ופקחיות הביעו אי רצון לעבוד עם התובע, נפגעו או נעלבו ממנו ואף איימו בהתפטרות אם הוא ממשיך בעבודתו. במצב דברים זה, שלא נראה פתיר, סברה הנתבעת כי לא היה מנוס אלא לסיים את עבודת התובע.
-
הסכמת ועד העובדים
בעניין זה העיד מטעם הנתבעת יו"ר ועד העובדים (במועד הדיון) וחבר ועד העובדים בשנת 2010, מר בן לולו.
מר בן לולו אמר בעדותו בדיון:
"ת.עד כמה שידוע כן, אני דיברתי טלפונית עם העובד, הוא לא הביע שום נכונות להישאר בעירייה או לשמוע אותו. יש את הניירת של כוח אדם, כל עובד שצריך להגיע לשימוע, ועד העובדים עם כוח אדם מזמינים את העובד, אני כיו"ר, אני לא יודע למה יו"ר דאז לא הגיע, המטרה שלי לעזור לעובד. ברגע שראיתי שהתגובה של העובד היה שלא אכפת לו מה יהיה, ועד העובדים לא צריך לאלץ אותו".
(ראו ע' 42, ש' 8-13 לפרוטוקול הדיון)
מנגד, התובע הגיש מכתב מטעם הסתדרות מרחב אשדוד מיום 10.2.11, המופנה אל מר בוחבוט, שלפיו לא ניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורי התובע, ועל כן יש להחזירו לעבודה לאלתר.
ראשית - מר בן לולו לא היה יו"ר ועד העובדים במועד הפיטורים (אלא מר שלום פרץ כפי שעולה ממכתב ההסתדרות). לא ניתן הסבר מדוע יו"ר הוועד לא הוזמן להעיד. מר בן לולו גם לא אומר בוודאות שנציג הוועד הוזמן לשימוע, אלא "עד כמה שידוע לו". לא נראה לנו סביר שהתובע הסכים לפיטוריו בטרם השימוע וכי זו הייתה הסיבה לאי הופעתו של נציג הוועד. אם זה היה המצב, אזי מדוע הופיע התובע לפני הוועדה והתגונן כלפי הטענות?
כאמור התגובה של התובע "שיפטרו אותי" לא היוותה הסכמה אמתית לפיטוריו.
לכן אנו סבורים כי נפל פגם בהליך השימוע בכך שלא הוזמן נציג הוועד ולא התקבלה הסכמתם או עמדתם.
10.המשך העסקת התובע – סיום העבודה וזכאותו לשכר עבודה
בעקבות פנייתו של התובע לראש העיר, או כתוצאה מפניית ההסתדרות, התובע התקבל שוב לעבודה. הוכחה לכך היא שבקשתו לחופשה החל מיום 21.6.11 ועד ליום 30.7.11 אושרה. לאחר חזרת התובע מהחופשה, הוא לא עבד בפועל. במקביל, מר עזרא וגב' חן הודיעו כי יתפטרו אם התובע יחזור לעבודה (מר עזרא אף הגיש מכתב התפטרות). במקרה זה לא נערך כל הליך, ואפילו לא שוגרה לתובע הודעה בכתב.
כשנשאל ב"כ התובע מהו המועד שבו הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, הוא השיב שבמועד הגשת התביעה, על כן מבוקש תשלום בשווי שכר עבודה בגין כל התקופה שבה התובע לגרסתו "הושעה" ולא ניתנה לו אפשרות לעבוד בפועל. עם זאת, לא הוכח כי ניתנה החלטה על השעיית התובע. ההחלטה היחיד שהתקבלה הייתה זו שבה הודיעו לו על פיטוריו, ששוגרה כאמור במהלך חודש פברואר 2011.
התובע פנה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל דמי אבטלה ואכן קיבל החל מחודש פברואר 2011 (19 ימים) ועד מאי 2011. ביוני כאמור נסע התובע לחו"ל לתקופה של למעלה מחודש ימים.
פניית התובע לקבלת דמי אבטלה מצביעה על כך שהוא לא ראה עצמו כעובד הנתבעת בתקופה הנטענת, אלא כמפוטר ופנוי לעבודה אחרת. במהלך יוני 2011 הנתבעת הסכימה לקבל את התובע לעבודה שוב, אך נוכח האיום בהתפטרות שהושמע מצד פקחים אחרים, (בראשם מר עזרא) הוא לא הוחזר בפועל לעבודה.
לפיכך אנו קובעים כי תקופת העבודה של התובע היא עד -1.2.2011.
אשר לדרישה לשכר עבודה בגין התקופה שבה התובע לא עבד בפועל, נפסק כי שכר עבודה הוא תמורה בעד עבודה, והוא משתלם בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד עצמו לרשות העבודה (ראו דב"ע לג/1-3 מדינת ישראל – ניסים בריוטי, פד"ע ד 528).
התובע לא עבד ולא העמיד את עצמו לרשות העבודה בתקופה שלאחר הפיטורים הראשונים, ולא קיימת עילה אחרת בדין המצדיקה תשלום של שכר עבודה. אי לכך אין התובע זכאי לשכר הנדרש בתביעתו.
11.זכאות התובע לפיצויי פיטורים
הנתבעת טענה במהלך המשפט כי מעשיו של התובע הצדיקו את פיטוריו ללא תשלום פיצויי פיטורים. זוהי טענה שהועלתה במהלך המשפט, אך אין לה זכר במכתב הפיטורים מיום 12.1.2011.
אין אנו סבורים שהנסיבות אשר הביאו לסיום העבודה של התובע מצדיקות שלילה או הפחתה של פיצויי פיטורים. מאחר שהתובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים.
על פי תלושי השכר התובע קיבל שכר לפי שעות. אנו מקבלים את חישובי הנתבעת לגבי השכר הקובע, שנערך לפי ממוצע של 12 חודשי העבודה האחרונים – סך של 6,285 ₪.
מכאן שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין התקופה שהחל מ- 1.8.2004 ועד ליום 1.2.2011 – 6 שנים ו-6 חודשים בסך של 40,852.50 ₪.
מסכום זה יש להפחית את הסכום ששוחרר לתובע מקרן הפיצויים, שלגביהם הוגש אישור נכון ליום 8.3.2015 כי עומדים על 31,031 ₪. מאחר שלא עולה בבירור מהראיות שבתיק האם התובע קיבל כספים בגין פיצויים, רשאית הנתבעת להמציא אישור על כך וכל סכום ששוחרר או שנותר בקופה, נכון לסיום העבודה של התובע, יקוזז מחובה של הנתבעת בגין פיצויי הפיטורים.
12.זכאות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין
בהתאם לקביעותינו שלעיל, נפלו מספר פגמים בהליך הפיטורים של התובע, בהיבט הפרוצדוראלי ומהותי, כדלקמן:
-
לא התקבלה הסכמת ועד העובדים או נציגות העובדים לפיטורים.
-
חלק מהטענות שהועלו כנגד התובע לא הוכחו.
-
לאחר שלפחות בהיבט הפורמאלי הוחזר התובע לעבודה, הנתבעת חזרה על ההחלטה לפטר אותו – או ליתר דיוק, לא לקבלו לעבודה בפועל – נוכח התפטרותם או איום בהתפטרותם של פקחים אחרים. זאת מבלי שניתנה לתובע כל הזהרה או אפשרות להתגונן. גם אם התובע הוא שגרם ליחסי העבודה העכורים והייתה התנגדות נחרצת להחזרתו לעבודה – היה על הנתבעת, כמעסיקה שמודה שהסכימה להחזיר אותו לעבודה "לניסיון" – לתת לו הזדמנות כנה לומר את דברו.
נוכח כל אלה, בהתחשב בכלל הנסיבות, תקופת העבודה של התובע והשכר שקיבל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לו סך של 35,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
13.פיצוי בגין לשון הרע
בכתב התביעה נדרשה הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 50,000 ₪, זאת מבלי שפורטה כלל התשתית העובדתית המשמשת עילה לפיצוי המבוקש.
די בכך כדי לדחות את התביעה בגין רכיב זה.
במהלך המשפט התברר כי האמירה הנטענת ללשון הרע שמייחס התובע לנתבעת היא ציון עברו הפלילי. התובע לא פירט מתי בדיוק נאמרה האמירה, אם במהלך השימוע או באירועים נוספים.
על פי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
כאמור, התובע עצמו הודה כי "יש לו עבר פלילי". לדבריו: "כולם ידעו שיש לי עבר פלילי" (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 25). אמנם העבר הפלילי הנטען רחוק, ומסמך רשמי לגביו לא הונח לפנינו, אך על פני הדברים נראה שקמה לנתבעת הגנת "אמת הפרסום".
מעבר לכך, טענות התובע בענין זה נוגעות לאמירות שהעלתה הנתבעת, ככל הנראה, במהלך השימוע. בין אם היה זה רק במהלך השימוע ובין אם לא, כבר נפסק שמחובתו של מעסיק להעיר לעובדיו ולהתייחס לתפקודם מבלי לחשוש מתביעות משפטיות, וזאת כחלק מניהול תקין של מקום העבודה:
מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים (ודוגמא טובה לכך היא חובת השימוע; ראו בהקשר זה את פסק דינה של השופטת אביטל רימון-קפלן בס"ע (חי) 19731-07-09 מחמוד בדארנה - מוניר סעד, מיום 1.8.12; ערעור שהוגש לבית הדין הארצי נדחה: ע"ע 49171-09-12 מיום 17.6.13). חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק (ע"ע (ארצי) 2146-04-12 איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל - אליהו הרציג (30.6.13), בסעיף 64 לפסק הדין). מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלוונטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות.
ע"ע 46548-09-12 לירן אבידן המערערת - פלאפון תקשורת בע"מ, (31.03.2015, ההדגשות הוספו)
מכאן שלצד האינטרס לשמירה על שמו הטוב של התובע, קיימים אינטרסים נוספים כגון האינטרס בהבטחת שיח פתוח ושקיפות במקום העבודה. מדובר באינטרס משותף הן של העובד והן של המעסיק. אין זה רק בגדר "אינטרס" אלא גם חובה המוטלת על מעסיק להציג בפני העובד את כל הטענות הנוגעות לתפקודו וקשורות לעבודתו. ודאי כך בשעה שנשקלת אפשרות פיטוריו של עובד, וזאת גם על מנת לאפשר לו להתגונן באופן המיטבי.
14.לסיכום
נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
-
סך של 40,852.50 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל. מסכום זה ניתן לקזז את הסכומים ששוחררו או שעמדו לזכות התובע נכון לאותו מועד בגין פיצויי פיטורים בקופת הפיצויים.
-
סך של 35,000 ₪ בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין. סכום זה יישא הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
15. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, 03 אפריל 2016, כ"ד אדר ב תשע"ו, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציג עובדים
מר אליעזר גוטליב
|
|
עידית איצקוביץ
שופטת
|
|
נציגת מעסיקים
גב' עליזה מעין
|