פסק דין בבקשה לפי סעיף 12 (ג) לחוק האימוץ

 
בעניין :קטיןxxx

מונחת לפניי בקשת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מיום 01.02.2016 לקבלת אישור להעברת קטין למשפחה אשר הסכימה לקבלו לביתה בכוונה לאמצו בעתיד, מכוח סעיף 12 (ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), ובטרם הוגשה בקשה להכריז עליו כבר אימוץ.

רקע כללי:

1. במרכז הבקשה עולל כבן אחד-עשר חודשים כיום, ....., אשר נולד ביום ....(להלן: "הקטין"), בשבוע ה- 35 להריונה של המשיבה 1.

2. המשיבה 1 (שתיקרא להלן לשם הנוחות: "המשיבה") אמו של הקטין, ילידת ...., רווקה, איננה עובדת ומתגוררת עם אמה.

למשיבה  בת נוספת,  ...- ילידת ...., אשר הועברה למשפחת קלט מיד לאחר לידתה, הוכרזה כקטינה נזקקת, והועברה במסגרת צו הנזקקות לבית סבתה, אמה של המשיבה, גב' ....(להלן: "הסבתא").

3. המשיב 2 (שייקרא להלן למען הנוחות: "המשיב") הוא אביו של הקטין, יליד ...., ונתון כעת במעצר.

עיקרי הבקשה:

4. בבקשה עותר ב"כ היועמ"ש להורות על העברת הקטין למשפחה שהסכימה לקבלו לביתה בכוונה לאמצו, ככל שיוכרז כבר אימוץ, משיקולים של טובת הקטין, בהתבסס על הטענה, שהמשיבים נעדרי יכולת לדאוג לקטין ונעדרי יכולת להתגייס באופן עקבי לשם כך. כן טוען ב"כ היועמ"ש, כי נוכח מצבו הרפואי של הקטין, זקוק הוא למסגרת משפחתית קבועה ויציבה אשר תשמש בית חם עבורו ותענה למכלול צרכיו, ואין להותירו בבית משפחת הקלט שם שוהה הוא כבר תקופה ארוכה.

5. בבקשה נפרשו בהרחבה פרטים אודות מצבו הרפואי של הקטין, התנהלות המשיבים אל מול גורמי הרווחה מעת לידתו ועד מועד הגשתה והובא אף מידע בדבר ההליכים המתנהלים בבית המשפט לנוער בעניינו של הקטין. זהו המקום לציין, כי בסמוך לאחר לידתו, ביום 21.5.2015, התקיים דיון בבית המשפט לנוער ובסופו הוחלט על הוצאת הקטין ממשמורת המשיבה ועל העברתו לידי רשויות הסעד. ביום 4.6.2015 הועבר הקטין לבית משפחת הקלט, ביום 12.7.2015 הוא הוכרז כקטין נזקק ובהחלטה האחרונה של בית המשפט לנוער מיום 19.1.2016 (מפי כב' השופטת נ' בן דוד), טרם הגשת הבקשה שבפניי, הוארך צו ההשגחה בעניינו למשך חצי שנה נוספת.

6. מהחומר המונח בפניי בעניין מצבו של הקטין עולים הנתונים הבאים:

• יומיים לאחר הלידה הועבר הקטין לאשפוז במחלקה לטיפול מיוחד עקב זיהום במי שפיר.
• ביום 14.5.2015 נמצאו שרידי חומר כימי בדמו של הקטין. מבירור שנעשה עם המשיבה עלה, כי היא נטלה במהלך ההיריון כדורי שינה ללא מרשם רפואי.
• בוועדת תכנון, טיפול והערכה שהתקיימה ביום 19.5.2015 נקבע, כי הקטין יוותר באשפוז נוכח מצבו הרפואי. כן נקבע, כי תוגש בקשת ביניים להוצאת הקטין ממשמורת המשיבים, וכי האם תופנה לביצוע בדיקות שתן, סמים ואלכוהול.

האב לא לקח חלק בדיון בוועדה,  על אף שהוזמן.

• כאמור, ביום 21.5.2015 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בסופו נקבע, כי משמורת הקטין תועבר לידי רשות הסעד, אשר תקבע מקום השמתו, תוך בחינת אפשרויות השמתו בידי משפחתם המורחבת של המשיבים. כן נקבע, כי ככל שלא ניתן יהא לשלבו ב.... עם המשיבה, יועבר הקטין למשפחת אומנה או למשפחת קלט מתאימה.
• ביום 6.6.2015 הועבר הקטין למשפחת קלט.
• ביום 30.6.2015 אושפז הקטין בבית החולים עקב קשיים בתזונה לצורך בירור מצבו הרפואי.

לימים אובחן הקטין כסובל ממחלת מעיים מסוג "הרישפרג" העלולה לגרום לחסימת מעיים והוא נזקק לניתוח שרמת הסיכון בו גבוהה.

• ביום 12.7.2015 התקיים דיון נוסף בבית המשפט לנוער בסופו הוכרז כ"קטין נזקק". הקטין הוצא ממשמורת המשיבים ושולב במשפחת קלט למשך 3 חודשים.
• ביום 29.12.2015 נותח הקטין בבית החולים ...., הניתוח עבר בהצלחה והקטין נזקק לתקופת התאוששות.
• במסגרת ההליכים בבית המשפט לנוער הגישו גורמי הרווחה בקשה להארכת צו ההוצאה ממשמורת של הקטין ולהשמתו במשפחת אומנה אשר תסכים לאמצו, אם וככל שיוכרז כבר אימוץ, או אצל הסבתא.
• ביום 3.1.2016 התקיים דיון בבקשה וביום 19.1.2016 ניתנה החלטת בית המשפט לנוער בה התקבלה באופן חלקי הבקשה, וכאמור, נקבע במסגרתה כי צו ההשגחה יוארך בשישה חודשים נוספים, ברם  נוכח גיל הקטין, ומעורבות השרות למען הילד בעניינו, צוין שיש להגיש בקשה מתאימה לבית משפט זה.

7. המשיבה מוכרת לגורמי הרווחה זה שנים רבות, עוד משחר ילדותה, על רקע סיפור חייה המורכב.

8. מהבקשה עולה, כי חרף ניסיונות רבים שניתנו לה במסגרת ההליכים בבית המשפט לנוער לשקם עצמה, על מנת שהקטין יוכל לחזור למשמורתה, המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שיתפה פעולה כלל עם גורמי הרווחה.

9. כן עולה מן הבקשה, כי מעת לידתו המשיבים לא גידלו את הקטין; מאז ועד כה פגשה המשיבה בקטין פעמים בודדות בלבד, עת במכתבה של העובדת הסוציאלית מבית החולים .... אשר נכתב עובר לשחרור הקטין מן הפגייה ביום 6.6.2015 מצוין, כי משך כל תקופת האשפוז, למעט טקס ברית המילה, המשיבים שניהם לא ביקרו אותו, והמשיבה התקשרה פעם אחת בלבד לדרוש בשלומו.
10. עפ"י הנטען בבקשה, המשיבה אף לא הצליחה לגבש עמדה ברורה ועקבית באשר לטיפול בקטין:

• תחילה הסכימה כי הקטין יימסר לאימוץ ואף ביקשה שיימסר למשפחה שאינה מוכרת לה. בהתאם, נערכה פגישה עם עו"ס האימוץ ביום 31.8.2015 ובמהלכה הביעו המשיבים שניהם רצונם לחתום על הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ, אולם, בהעדר משפטן בפניו יוכלו לחתום באותו מועד, סוכם כי תיקבע פגישה נוספת לשם חתימה על המסמכים הנדרשים. עם זאת, בשלב מאוחר יותר לא ניתן היה להשיג את המשיבה טלפונית לצורך תיאום הפגישה.
• ביום 12.10.2015 הודיעה המשיבה טלפונית לגורמי הרווחה, כי חזרה בה מהסכמתה למסור הקטין לאימוץ, וכי היא מבקשת לגדל את הקטין יחד עם המשיב.
• ביום 5.11.2015 במהלך הדיון בוועדת התכנון והטיפול בה השתתפו המשיבים והסבתא, הצהירה המשיבה בפני נציגת הוועדה "תעשי עם הילד מה שאת רוצה".
• ביום 23.12.2015 במסגרת פגישה עם עו"ס לחוק האימוץ הודיעה המשיבה, כי היא מעוניינת שהקטין יעבור למשפחה אומנה עד אשר ייבחנו יכולותיה ההוריות, כן ביקשה שהקטין לא יעבור לידי הסבתא, אשר מתמודדת עם גידול בתה הבכורה, על כל הקשיים הכרוכים בכך.
• בדיון מיום 3.1.2016 בבית המשפט לנוער ציינה המשיבה תחילה, כי היא מבקשת שהקטין יהא בטיפולה בסיוע בת השירות הלאומי, אולם, בהמשך ביקשה שהקטין יעבור למשפחת אומנה עם אופק אימוץ (ולא לידי הסבתא).
• בהליך שבפניי מתנגדת המשיבה להעברת הקטין למשפחת אומנה עם אופק אימוץ, ועותרת לכך שהקטין יועבר אף הוא (יחד עם בתה הבכורה) לטיפול הסבתא.

11. אף המשיב לא הצליח להציג עמדה סדורה ועקבית באשר לטיפול בקטין.

תחילה טען, כי הקטין כלל אינו בנו, וכי הוא סבור שטובת הקטין היא שיימסר לאימוץ, ובתוך כך הסכים לחתום על הסכמה למסרו לאימוץ. בסמוך לאחר מכן, במהלך פגישה עם עו"ס לחוק האימוץ, הודיע, כי הוא מעוניין לגדל את הקטין יחד עם המשיבה. ככלל המשיב אף גילה אדישות והיה פסיבי בכל הנוגע למחלת הקטין ולניתוח שהוא נאלץ לעבור, וכך גם בהליכים שהתקיימו בבית המשפט לנוער. בדיון שהתקיים בפניי ביום 10.2.2016 הצהיר המשיב, כי הוא מתנגד לבקשה, וכי ברצונו להחזיר את הקטין לחיק המשפחה ולחיות יחד עם המשיבה ועמו. עם זאת, בסיכומיו טוען הוא, כי נוכח היותו מאחורי סורג ובריח, אין הוא יכול להציע חלופות להשמת הקטין, ואף אינו יכול לקבל מלוא ההסברים והייעוץ המשפטי (הגם שהוא מיוצג), ולפיכך, מצטרף לעמדת המשיבה ומבקש להמתין עם ההחלטה דנא עד לשחרורו מבית האסורים, על מנת שיינתן לו יומו בבית המשפט.

12. המשיבה הגישה ביום 8.2.2016 תגובה בכתב ביחס לבקשה, ובמסגרתה הביעה התנגדות נחרצת לבקשה; הבהירה כי מתנגדת מכל וכל למסירת הקטין לאימוץ; כי היא מוכנה להירתם לכל הליך טיפולי ואף לעבור בדיקת מסוגלות הורית, לשוב למעגל העבודה וכו'; לשיטתה נכון יהא להעביר את הקטין לידי הסבתא, ולמצער למשפחת אומנה, אך לא אומנה המועמדת לאימוץ.

המשיב לא הגיש תגובה בכתב לבקשה.

13. ביום 10.02.2016 התקיים דיון בפניי, ונוכח התנגדות המשיבים לבקשה, נקבע התיק לשמיעת ראיות. כן הוריתי לב"כ היועמ"ש להמציא אישור רפואי מעודכן בדבר מצבו הרפואי של הקטין, אשר, כזכור, בשעת הדיון היה כבר לאחר הניתוח, שעבר בהצלחה.

14. סמוך לפני מועד ההוכחות המתוכנן פנו באות כוח המשיבים לבית המשפט בבקשה לביטול הישיבה, היות שטרם הומצאו המסמכים הרפואיים המעודכנים ביחס לקטין ובמסגרת בקשתן אף הביעו הסכמה, כי יוגשו סיכומים בכתב, בלא צורך בקיום ההוכחות, תוך ויתור המשיבים על זכותם לחקור את העו"ס לחוק האימוץ על תצהירה אשר צורף לבקשה.

ב"כ היועמ"ש מצדו, הסכים כי ישיבת ההוכחות תבוטל, ואף ביקש שהות בת 10 ימים על מנת לגבש עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליכים שבכותרת נוכח עמדת המשיבה כשם שהוצגה במסגרת התגובה בכתב ובמסגרת הדיון האמור.

15. ביום 25.2.2016 הוגשה בקשה מטעם ב"כ היועמ"ש ובה התבקש פרק זמן נוסף לצורך גיבוש עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליכים נוכח השינוי בעמדת המשיבה, אשר במסגרת ההליכים בבית המשפט לנוער התנגדה להשמת הקטין בידי הסבתא ואילו במסגרת ההליך שבפנינו ביקשה, כאמור, כי הקטין יועבר לטיפול הסבתא ויגדל אצלה. בעניין זה הוסיף ב"כ היועמ"ש וציין, כי ביום 1.3.2016 אמורה הייתה להתכנס וועדת תכנון וטיפול נוספת בעניינו של הקטין אליה הוזמנו הצדדים, ובמסגרתה ביקשו גורמי הטיפול ליתן דעתם לעמדת המשיבה.

לאור הדברים הללו נעתרתי לבקשה.

להשלמת התמונה יצוין, כי ב"כ היועמ"ש צירף לבקשה האמורה  סיכום רפואי מעודכן ביחס לקטין מן המרכז הרפואי ...., הנושא תאריך 11.2.2016. מן הסיכום הרפואי עולה,  כי  התאוששות הקטין מהניתוח הייתה טובה ובלא כל סיבוכים; כי כיום התזונה שלו היא מלאה ונעדרת הגבלות; וכי הוא עולה במשקל בצורה תקינה. כן צוין בו, שהקטין צפוי לשוב לשגרת חיים רגילה, ושכחלק מהטיפול לאחר הניתוח, על הקטין לעבור הרחבות של פי הטבעת בתדירות של פעמיים בשבוע, המבוצעות כעת במרפאה ואילו בעתיד ולמשך מספר חודשים יבוצעו הרחבות אלו בבית, לאחר מתן הדרכה מתאימה לאחראי עליו.

16. ביום 7.3.2016 הוגשה, במעמד צד אחד, בקשת ב"כ היועמ"ש אליה צורף תסקיר משלים באשר לתפקוד הסבתא. לדידו של ב"כ היועמ"ש, האמור בתסקיר מלמד כי העברת הקטין לידי הסבתא אינו עולה בקנה אחד עם טובתו.

יוער, כי בשלב ראשון נותר התסקיר חסוי מפני המשיבים, אולם בשלב מאוחר יותר ובהתאם להודעת ב"כ היועמ"ש, הוא נחשף בפניהם.

כן עתר ב"כ היועמ"ש להמשך ניהול ההליך עפ"י סעיף 12(ג) לחוק ולמתן הוראות בדבר הגשת סיכומים.

17. ביום 14.3.2016 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם ב"כ המשיבים לפיה הם מוותרים על קיום דיון ומסכימים למתן הכרעה על יסוד החומר המצוי בפני בית המשפט והסיכומים שיוגשו ע"י הצדדים לתיק בית המשפט.

18. ביום 27.3.2016 הוגשו סיכומי ב"כ היועמ"ש.

ביום 31.3.2016 הוגשו סיכומי המשיבה 1.

ביום 4.4.2016 הוגשו סיכומי המשיב 2.

המסגרת הנורמטיבית:

19. סעיף 12(ג) לחוק קובע כדלקמן:

"ראה עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ שהדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד, רשאי הוא, אף בלא הסכמת ההורים או הכרזה על הילד כבר אימוץ, לקבוע את מקום הימצאו של הילד או למסרו למי שהסכים לקבלו לביתו, לרבות מי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו; פעולה כאמור טעונה אישור בית המשפט".

20. עינינו הרואות, כי החוק מעניק לבית המשפט הסמכות להורות על השמת קטין בבית אומנה ואף בבית אומנה המועמד לאימוץ הקטין, גם כאשר הוריו הביולוגיים מתנגדים לכך ואף בטרם הוכרז הקטין כבר אימוץ.

עם זאת, לשון החוק גודרת גדר סביב סמכות זו ומגבילה אותה למצב בו "הדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד".

21. למותר לציין, כי החוק תוקן לפני שנים אחדות, בשנת 2011, כאשר בנוסחו הקודם נדרשו שני תנאים מצטברים לצורך הפעלת סמכות זו של בית המשפט: האחד, כי מדובר במקרה שאינו סובל דיחוי, והשני הוא שהנסיבות מחייבות ליתן הסעד המבוקש.

22. אמנם במסגרת התיקון לחוק הרחיב המחוקק סמכותו של ביהמ"ש לעשות שימוש בסעיף המדובר, אולם כבר נקבע, כי שימוש בסעיף זה ייעשה במשורה ובמקרים חריגים.

23. חוק האימוץ קובע שני שלבי אימוץ נפרדים כאשר השלב הראשון הוא ניתוק הזיקה בין הקטין והוריו הביולוגיים, והשלב השני, מגיע לאחריו, ובו נוצרת הזיקה המשפטית שבין הקטין והוריו המאמצים. ברי, אפוא, כי הקטין יימסר להורים המאמצים רק לאחר שתנותק לחלוטין הזיקה הטבעית והמשפטית בינו ובין הוריו הביולוגיים.

24. ההיגיון שבחלוקת הליכי אימוץ ילדים לשני שלבים ברור מעצם טיבו של העניין. קשר בין הורים ביולוגיים וילדיהם הוא יציר הטבע, ועל כן הוא קשר חזק מאין כמותו ומנשמת אפה של האנושות. קשר זה אמור להיות נצחי. עם זאת, ובאותם מקרים נדירים ומצערים בהם לא ניחנו ההורים, למרות הקשר הביולוגי והגם שמדובר במשפט הטבע, בתכונות האלמנטריות הנדרשות מהורים, ואין הם מסוגלים לדאוג לצרכיו של ילדם, רשאית מערכת המשפט להתערב ולבחון טיבו של קשר ביולוגי זה, ובהחילה נורמות משפטיות שהן יציר האדם, לנתקו. מובן, כי על אותה מערכת כללים משפטיים לדאוג, בשלב הבא, ולאחר ניתוק הקשר הביולוגי, להבטיח מערכת משפחתית חליפית לילד, כך שיאומץ ע"י הורים שנמצאו ראויים יותר לגדלו כילדם לכל דבר ועניין, על מנת שלא יוותר כיתום כאשר הוריו-מולידיו עודם בחיים.

ברי, אפוא, כי דרך המלך, היא לסיים שלב אחד בהכרעה שיפוטית, הקובעת כי קטין הוא בר אימוץ, ובכך מובטחת ההגנה על זכויותיהם הטבעיות של ההורים הביולוגים, ואז לעבור אל השלב הבא אשר תכליתו היא יצירת הזיקה בין הקטין ובין הוריו המאמצים.        

25. בנסיבות המקרה שלפניי, לא רק שהקטין טרם הוכרז כבר אימוץ, אלא שעד מועד כתיבת שורות אלו, לא הוגשה הבקשה להכרזתו ככזה.

אף על פי כן, אין חולק, כי אין מניעה לדון בבקשה מכוח סעיף 12(ג) לחוק, הגם שטרם הוגשה בקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ. בעניין זה כבר נקבע ,כי תנאי לכך הוא שקיימת התחייבות מצד היועמ"ש לפתוח בהליך הנדרש תוך פרק זמן קצר, ואף זאת כאשר מדובר במקרים בהם קיים צורך דחוף או מצב חרום למען טובת הקטין ושלומו (ראו בעניין זה פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, מפי חברי, כב' סגן הנשיאה, השופט אלון גביזון, תיק אימוץ 14/13 ב"כ היועמ"ש נ' פלונית ופלוני).

26. בכל הענווה, מסכימה אני עם הקביעה, כי אין הדיון בבקשה לפי סעיף 12(ג) לחוק מותנה בהגשת בקשה להכרזת קטין כבר אימוץ. יחד עם זאת, סבורני כי השימוש בסעיף צריך להיעשות בזהירות ובריסון, במקרים חריגים מאד, בהם ברור ברמה גבוהה של וודאות, כי אי העברת הקטין למשפחת אומנה, המיועדת לאמצו, אם יוכרז כבר אימוץ, תגרום לו נזק. אם לא כן, נמצא עצמנו שבים ורותמים העגלה לפני הסוסים, דבר העלול לרוקן את החוק מתוכן, ובכלל זה את הרציונל שבבסיסו, על פיו נוצרה ההפרדה הברורה והמתחייבת בין שני שלבי ההליך.

בל נשכח, כי עוסקים אנו בדיני נפשות, ויתרה מזו - ברקמה העדינה ביותר שלהם.

השמת קטין בבית משפחה אשר הכוונה היא למסרו לידיה על מנת שתאמצו, בה בעת ששני הוריו הביולוגים מודעים להליך ומתנגדים לו, ובטרם הוכרז כבר אימוץ, היא צעד משמעותי והרה גורל מבחינת כל המעורבים בדבר – בראש ובראשונה הקטין, ההורים הביולוגים וההורים המועמדים לאמץ,  ויש בה כדי לסלול ולהכשיר הדרך לקראת הליכי האימוץ, על כל הנובע ומשתמע מכך, עד כי עשויה להפוך מהלך זה לבלתי הפיך.

על כן שומה עלינו לנקוט משנה זהירות בכגון דא, כאשר ברור, לפי לשון החוק, שנקיטה בצעד חריג זה לא נועדה למקסם את טובתו של הקטין שעניינו מובא בפני בית המשפט, כי אם להדוף נזק ממשי שעלול להיגרם לו.    

27. בנסיבות המקרה שלפניי, לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, בתגובת המשיבה, בסיכומי הצדדים ואף לאחר ששמעתי הצדדים, סבורני כי אין בהן כדי להביא לקבלת הבקשה ולהורות על מסירת הקטין למשפחה המתכוונת לאמצו אם יוכרז כבר אימוץ. זאת, מן הטעמים שיובאו להלן.

28. אכן, המשיבים ויתרו על חקירת עו"ס לחוק האימוץ אשר תצהירה צורף לבקשה ועל כן לכאורה גרסת המבקש לא נסתרה.

29. אף על פי כן, לא הונחה בפניי התשתית הראייתית הנדרשת לצורך קבלת הבקשה. זאת בעיקר בהתייחס לשאלת הנזק שעלול להיגרם לקטין אם וככל שיוותר בידי משפחת הקלט או אם לא יימסר למשפחה המתכוונת לאמצו.

30. יוזכר, כי בשלב זה של ההליך והגם שהליכים בעניינו של הקטין מתקיימים בבית המשפט לנוער מאז בואו אל העולם, טרם נקבעו ממצאים בדבר מסוגלותם ההורית של המשיבים. כן, טרם הובררו דיין החלופות להשמת הקטין בחיק המשפחה המורחבת, וכאמור טרם הוגשה בקשה להכרזתו כבר אימוץ. יוער, כי בסיכומי המבקש אף לא הובאה התחייבות להגיש בקשה כזו בקרוב.

הנה כי כן, טרם באנו עדיין אפילו אל הפרוזדור אשר יובילנו אל טרקלין הליכי האימוץ בעניינו של הקטין.

31. אכן, כפי שפורט בבקשה, והדבר לא נסתר, ניתנו למשיבה ע"י גורמי הרווחה מספר רב של הזדמנויות לשפר תפקודה ולשקם עצמה, לגלות אחריות, מעורבות ודאגה הורית כלפי הקטין, אך היא כשלה בכך. המשיבה אף גילתה אמביוולנטיות באשר למקום השמת הקטין, כשלעתים הציעה שיועבר לחזקת אמה ולעתים הציעה כי יועבר למשפחת אומנה. יחד עם זאת, כאמור, טרם נקבעו ממצאים ברורים באשר למסוגלותה ההורית, ויתרה מזו, טרם בוצעה בדיקה לבדיקת מסוגלות זו.

מן הראוי להבהיר, כי בית המשפט אינו מקל ראש עם מחדלי המשיבה ועם התנהלותה כאם, אך יחד עם זאת בבקשות ממין זו שלפניי, המוקד הוא הקטין - בחינת הבקשה נעשית, אפוא, בראי הקטין, וליתר דיוק  ע"י שקילת ובחינת הנזק הצפוי לו אם לא יימסר למשפחה המתכוונת לאמצו, ככל שיוכרז כבר אימוץ.

32. ובאשר לנזק הצפוי לקטין כנטען ע"י המבקש - הקטין אכן אובחן בשלב מוקדם של חייו כסובל ממחלת מעיים, וכפי שתואר לעיל, עבר ביום 29.12.2015 בהצלחה ובלא סיבוכים ניתוח בבית החולים .....

מהמידע הרפואי המעודכן שצורף לתיק, לאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 10.2.2016, ובהתאם להחלטתי, עולה כי הניתוח הצליח, וכי הקטין צפוי לשוב לשגרת חיים טובה. כן צוין שם, כאמור, כי תזונת הקטין כיום היא ללא מגבלות ומלאה, כי הפרשותיו תקינות וכי הוא עולה היטב במשקל.

מן המידע עולה עוד, כי התאוששות הקטין מן הניתוח אינה כרוכה בהליכים רפואיים מורכבים, וכי בשלב זה ולמשך מספר חודשים, מבוצעות הרחבות של פי הטבעת שלו בתדירות של פעמיים בשבוע בבית החולים, ובהמשך – בביתו ובהתאם להדרכה שתינתן לגורם המטפל בו.

מכאן שהקטין אכן זקוק לטיפולים רפואיים, אולם לא מצאתי, כי הקטין לא יוכל לקבל טיפולים אלה ע"י משפחת הקלט בידיה הוא מצוי כעת, על אחת כמה וכמה משאין ספק, כי הוא אכן קיבל ומקבל טיפול נאות ע"י משפחת הקלט, אשר דאגה ללוותו לניתוח, ודאגה כי יקבל טיפולי התמיכה שלאחר הניתוח, ואין חולק שהתאוששותו והחלמתו תקינות ומשביעות רצון.

בהקשר זה יש להעיר, כי אם בעתות חולי ובעודו תינוק בן יומו זכה הקטין לטיפול מסור, לדאגה ולהשגחה ראויים של משפחת הקלט, יש להניח שגם בימים קלים יותר, הוא יזכה לכך.

הנה כי כן, אף אם לקטין צרכים שהם מעבר לצרכיו הרגילים של פעוט בגילו, אין המדובר בצרכים מיוחדים שהם ברף העליון, הדורשים משאבים חריגים, ולפחות לא באופן המצדיק נקיטה בצעד חריג וקיצוני של מסירתו למשפחה המתכוונת לאמצו טרם ננקטו הליכים להכרזתו כבר אימוץ.  

33. כן לא מצאתי בחומר המונח לפניי ביסוס לטענה, כי משפחת הקלט אינה ערוכה להמשיך ולטפל בקטין. טענה זו נטענה בעלמא ללא פירוט, ומבלי שהובאה ראיה כלשהי לתמוך בה. אין זה ברור מן הבקשה ומן המצורף לה מה נשתנה במערך הנסיבות, ומדוע אין משפחת הקלט מסוגלת להמשיך ולטפל בקטין במסירות בה טיפלה בו עד כה. דווקא השיפור במצבו הבריאותי כעולה מן המסמכים הרפואיים, אמור להקל על הטיפול בו, שהרי הוא מתפתח באופן תקין, אין מגבלות על התזונה שלו ונראה, דווקא, כי מגמה זו אך הולכת ומתחזקת ככל שהוא גדל ומתפתח.

אמנם נכונה טענת המבקש, כי השמת קטין במשפחת קלט היא פתרון זמני.

עם זאת, טענה זו אינה ייחודית למקרה שבפניי. השמת קטין במשפחת קלט בנסיבות בהן נשקלת ע"י גורמי הרווחה האפשרות לנקוט בהליכי אימוץ ביחס אליו, לעולם תעורר טענה כזו. לפיכך, ועל פי הגיונם של דברים אלה, ניתן יהא בכל מקרה לפנות לבית המשפט בהליך לפי סעיף 12 (ג) לחוק (על מנת להפוך המצב הארעי למצב קבוע טרם הכרזה על קטין כבר אימוץ), ואז נימצא בפני מדרון חלקלק ועלולים אנו להחטיא את תכלית הסעיף ואת כוונת המחוקק.   

34. אכן, אין זהו המצב האידאלי והרצוי עבור קטין רך בשנים. צודק המבקש, כי הקטין זקוק למסגרת משפחתית קבועה ויציבה אשר תשמש לו בית חם ותענה למכלול צרכיו.

וישאל השואל, היש ילד בגיל הקטין שבפניי ובכלל, אשר אינו זקוק לכך?

הנה כי כן, גם טענה זו אינה ייחודית למקרה שבפניי.

מובן, כי השאיפה היא למינימום מעברים בין המקומות בהם שוהה הקטין, ואין צורך להכביר מילים בעניין. עם זאת כאשר מול שאיפה זו ניצב האינטרס של שמירה על זכויות ההורים הביולוגים, ובהן הזכות כי יינתן להם יומם בבית המשפט, עת נדרש הוא להכריע בעניין הרה גורל, יש לאזן בשום שכל וברגישות המתחייבת בין אינטרסים אלה, תוך היצמדות ללשון החוק ולתכליתו.

כאמור, באותם מקרים חריגים מאד בהם קיים הכרח בשמירה על טובת הקטין ובמניעת נזק ממשי לשלומו הנפשי והפיזי, להתפתחותו התקינה וכו' כתוצאה מהעברתו מיד אל יד עד שתתקבל הכרעה שיפוטית בבקשה להכריז עליו כבר אימוץ, תיטה הכף לטובת מסירתו למשפחה המתכוונת לאמצו.

המקרה דנא אינו נופל, לדעתי, לגדר מקרים אלה.

בשלב זה של ההליך, בטרם נותק הקשר הביולוגי בין הקטין והמשיבים, ואף טרם הוחל בהליך לניתוקו, ניתן להצביע גם על נזק אפשרי שהקטין חשוף לו, אם וככל שישולב במשפחה המתכוונת לאמצו ובסופו של יום לא תתקבל הבקשה להכרזתו כבר אימוץ, שהרי גם אז יהא צורך בניתוקו מאותה משפחה שנפשו כבר החלה להיקשר בנפש בניה, על כל הנובע ומשתמע מכך. 

מובהר, כי אין באמור משום הבעת עמדה או נטיעת מסמרות בעניין סיכויי הבקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ, אם וככל שתוגש, כי אם התייחסות גם לאפשרות זו, אשר אינה מופרכת בנסיבות המקרה דנן ובשים לב לשלב בו מצוי ההליך.

35. באשר למקום השמת הקטין – מן הראוי להעיר, כי לא מצאתי שיש לקבל דרישת המשיבה להעבירו לידי הסבתא, אמה. הצעה זו הוצעה בעבר במסגרת ההליכים המתנהלים בית המשפט לנוער ונדחתה על ידי בית המשפט: " יוצא איפוא כי בית המשפט התרשם כי הסידור שמוצע כיום ע"י המשיבה ואמה הינו סידור אשר נוסה על בתה הבכורה של המשיבה אשר כיום לא מוכיח עצמו כלל. ... לא מצאתי מקום להעתר לבקשת המשיבים ואמה של המשיבה שאליה הצטרפה אפוטרופא לדין להורות על השמת הקטין בבית הסבתא שכן התמונה העולה מתיאור הדברים לעיל הינה תמונה עגומה של קטינה אשר גדלה בסביבה לא בריאה בעבורה, שאמה המשיבה אינה מתפקדת ושגם היום ההתנהלות בזמן ההריון ומיד אחריו מעידים אף הם על חוסר אחריות וחוסר הבנה לאחריות ההורית...".

36. בהליכים שבפניי וכפי שהובא לעיל, לאחר הדיון שהתקיים ומשהוגשה תגובת המשיבה בה הועלתה האפשרות כי הקטין יועבר לידי סבתו, אמה, התבקשה ע"י ב"כ היועמ"ש ארכה לשם גיבוש עמדתו בנוגע להמשך ניהול ההליכים.

גורמי הרווחה, כך להתרשמותי, בחנו אופציה זו באופן יסודי ומעמיק, ועדכנו בכך את בית המשפט. בתוך כך כונסה ביום 1.3.2016 וועדת תכנון טיפול והערכה, והמידע שהגיע לוועדה אודות תפקוד הסבתא בנוגע לבתה הצעירה שהיא הקטינה, נבחן בקפידה. המבקש הגיש לתיק בית המשפט שני תסקירים משלימים בעניין זה, בנוגע לסבתא ולמערכת היחסים שבינה ובין בתה הקטינה, האחד מיום 3.3.2016 והשני מיום 20.3.2016. מן המידע שמונח בפניי, והוא לא נסתר, עולה, כי במקרים ספורים נקטה הסבתא באלימות כלפי בתה, וכי מדובר בבית שהמציאות בו מורכבת, טעונה ובלתי יציבה. על כתפי הסבתא מונח הטיפול בבתה הבכורה של המשיבה, הטיפול בבתה הקטינה והתמודדות עם מצוקותיה, כאשר במקביל היא עובדת משך שעות ארוכות ורבות מחוץ למשק הבית ונעדרת ממנו.

מעיון בחומר הרב המונח בפניי ובכלל זה הפרוטוקולים, ההחלטות של בית המשפט לנוער והתסקירים המשלימים שהוגשו ע"י עו"ס לחוק האימוץ, מצאתי כי מסירת הקטין לידי הסבתא אינה עולה בקנה אחד עם טובתו ועם ההכרח להגן עליו, להבטיח את שלומו ולהעניק לו סביבת חיים בריאה, יציבה, רגועה וחמה.

סוף דבר:

37. נוכח האמור, הנני דוחה בקשת ב"כ היועמ"ש להעביר הקטין למשפחה אשר ביקשה לאמצו מכוח סעיף 12 (ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, וקובעת כי לא ניתן האישור המבוקש לעשות כן.

38. פסק דין זה ניתן לפרסום ללא שמות ובלא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ח באדר ב' תשע"ו, 07 באפריל 2016, בהעדר הצדדים.

                                                                                                ___________________

                                                                                                 פאני גילת כהן, שופטת