האם מחויבת מעסיקה להשיב עובדת לעבודה בפועל לאחר חופשת הלידה, עת היא טוענת שאיבדה את אמוּנהּ בעובדת – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.
העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1.התובעת הועסקה תחילה בחברת "עמית רווחית חברה לניהול קרנות פנסיה וגמולים בע"מ", אשר לימים שוּנה שמה ל"הפניקס חברה לניהול קרנות פנסיה וגמולים בע"מ" (להלן: "הפניקס פנסיה") מיום 24.6.97 ועד ליום 31.3.07.
2. לאחר שהוקמה חברת "הפניקס גמל", הנתבעת 1, שימשה התובעת כחשבת ומנהלת הכספים מיום 1.4.07 ועד ליום 14.2.10.
3.הנתבעת 2 הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הפניקס") היא חברת האֵם של הפניקס גמל והפניקס פנסיה.
4.הנתבע 3 שימש בחלק מהתקופה הרלוונטית כמנכ"ל חברת הפניקס.
5. ביום 23.11.08 נערך לתובעת שימוע ראשון.
6. ביום 3.12.08 נערך לתובעת שימוע שני.
7.בחודש 12/2008 הרתה התובעת.
8. ביום 4.1.09 נערך לתובעת שימוע שלישי.
9. ביום 15.7.09 נשלח אל התובעת מכתב "סיום עבודתך בחברה" ובו הודע לתובעת על סיום העסקתה. עוד נכתב כי הפיטורים יכנסו לתוקף רק לאחר הלידה.
10.ביום 8.9.09 ילדה התובעת בת.
טענות הצדדים
טענות התובעת:
1.המִפנֶה בהתנהגות הנתבעת היה כאשר פנתה התובעת למנכ"ל הנתבעת דאז, מר אבי אקהאוס, והפנתה את תשומת לבו כי לכאורה ישנן אי התאמות במאזנים ואי תקינות ביחס להלוואות אשר מעניקה הנתבעת למבוטחים.
2.משלא קיבלה התובעת תשובות לשאלותיה פנתה ליועץ המשפטי של הנתבעת. התובעת סירבה לשמש חותמת גומי ולא חתמה על הדו"חות הכספיים של קרנות הפנסיה, לכן חלה תפנית בהתייחסות לתובעת. כל אותה עת הייתה התובעת בטיפולי פוריות.
3.בחודש 3/07 מינתה הנתבעת מחליפה לתובעת ותפקידה של התובעת צומצם למנהלת כספים של קופת הגמל בלבד.
4.ביום 23.11.08 נערך לתובעת שימוע ראשון, עת הייתה בטיפולי פוריות. בסיומה של הישיבה גורשה התובעת בבושת-פנים והורו לה לצאת ל-2 ימי חופשה.
5.ביום 3.12.08 הוזמנה התובעת לישיבת שימוע נוספת.
6. הנתבעת טענה כי הפיטורים נעשו בשל צמצומים ומיזוג הפעילות של פנסיה וגמל, אולם מהודעת המנכ"ל עלה כי נעשים צמצומים בהוצאות על מנת להימנע מפיטורים.
7.הנתבעת לא מסרה לתובעת העתקים מהפרוטוקולים של ישיבות השימוע.
8.ביום 4.1.09 נערכה לתובעת ישיבת שימוע שלישית והתובעת עדכנה את הנתבעת כי היא בהריון. לאחר כחצי שנה, ביום 15.7.09, קיבלה התובעת מכתב פיטורים בתקופת ההיריון. התובעת ילדה, כאמור, ביום 8.9.09.
10. ביום 14.12.09 סיימה התובעת את חופשת הלידה אולם הנתבעת לא אפשרה לה לחזור לעבוד.
11. ביום 17.3.10 נערך לתובעת גמר חשבון. הנתבעת קיזזה לתובעת סך של 118,277 ₪ בגין הלוואה.
12.ביום 24.3.11 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעות על מנת לבדוק את זכויותיה ולקבל פרטים על קרן הפנסיה שלה. התובעת הפקידה בכניסה למגדל את רישיון הנהיגה שלה וקיבלה כרטיס כניסה לבניין. כאשר הגיעה התובעת למשרדי הנתבעות, נכנס קצין הביטחון וביקש מהתובעת לעזוב את המשרדים. התובעת הסבירה כי נכנסה לבניין באופן חוקי וזו זכותה כעמיתה בקרן לקבל פרטים על אודות כספיה. קצין הביטחון איים כי יזמין משטרה אם לא תעזוב וקרא לאנשי הביטחון של הבניין. לאחר מספר דקות הגיע שוטר במדים. קצין הביטחון טען בפני השוטר כי התובעת נכנסה באופן בלתי חוקי לבניין. סקרנים החלו להתקבץ ובהם עובדים אשר מוכרים לתובעת. התובעת הראתה לשוטר את כרטיס הכניסה לבניין והראתה לו שהפקידה את רישיונה בכניסה. התובעת חשה מושפלת ועזבה את הבניין המומה.
12. התובעת עותרת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (180,000 ₪), פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים (105,000 ₪), פיצוי על פי חוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות (50,000 ₪), פיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (50,000 ₪), משכורת 13 שלא שולמה לתובעת (105,000 ₪), פיצוי בגין עוגמת נפש (90,000 ₪), החזר קיזוז (3,426 ₪) ושחרור קרנות הפנסיה.
טענות הנתבעת:
1.כל אחד מהמנכ"לים של הנתבעת: יוסי וסרמן, אבי אקהאוס וישראל מעוז, היו בדעה כי התובעת איננה מקצועית, בלתי מהימנה ועובדת בעייתית, המייצרת סביבה מערכת יחסי-אנוש עכורה.
2. כבר בשנת 2006 המנכ"ל יוסי וסרמן שעבד עמה לא היה מרוצה מהתובעת. המנכ"ל, אבי אקהאוס, שעבד עם התובעת מספר חודשים, התייעץ עם סמנכ"ל הכספים של הפניקס ביטוח ויו"ר דירקטוריון הפניקס פנסיה, והם הגיעו למסקנה כי יש צורך באיוּש תפקידה של התובעת ברו"ח ולא ביועצת מס. המנכ"ל הציע לתובעת לעבור ולעבוד בפניקס גמל באופן מלא והתובעת עברה בשלהי חודש מרץ 2007 לנתבעת 1.
3.הנתבעת לא סיימה את עבודתה של התובעת עוד קודם לכן בשל התחשבות בתובעת ובעובדה כי התובעת חלתה בסרטן, עברה טיפולי פוריות וניסיונותיה להרות ולידת ילדיה.
4.לקראת המחצית של שנת 2008, בשל שנה כלכלית קשה, הוחלט למזג את הפניקס גמל והפניקס פנסיה ונשקל המשך עבודתה של התובעת.
5.התובעת זומנה ל-3 שימועים, כאשר בשימוע הראשון הודיעה במפתיע כי היא בטיפולי פוריות ולכן נתבקשה להמציא אישור רפואי. לאחר מכן הרתה התובעת והוחלט שלא לפטרה בתקופת ההיריון.
6.בעת שהתובעת לא עבדה בפועל התגלו אי סדרים בעבודתה. התחוור כי הנתבעת שילמה את דו"חות החנייה הפרטיים של התובעת, ללא אישור וללא ידיעת הנתבעת. התובעת הוציאה מסמכים מהנתבעת, ללא רשות.
7. אין לתובעת כל עילה כנגד הנתבעת 2. לנתבעת 1 ולנתבעת 2 דירקטוריון ויו"ר נפרדים. התובעת לא הועסקה מעולם בנתבעת 2.
8. לתובעת אין כל עילה כנגד הנתבע 3 ששימש בתקופה מסוימת מנכ"ל הנתבעת 2 וכל פעולותיו של הנתבע 3 נעשו מכוח תפקידו בנתבעת 2. הנתבע לא ערך לתובעת את השימוע ולא היו לו קשרי עבודה עם התובעת.
9. ביום 16.3.10 העבירה הנתבעת 1 לתובעת טופס 161 לשחרור כספי הפיצויים.
10. האירוע "המשפיל" המתואר על ידי התובעת אירע בשנה לאחר שנסתיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. לתובעת לא היה אישור להיכנס לבניין המשרדים של הנתבעים. מטרת ביקורה של התובעת הייתה להוציא מסמכים ומידע מהנתבעת מאחר שתכננה את תביעתה כנגד הנתבעים. התובעת התבקשה בנימוס על ידי קצין הביטחון לעזוב וכשסירבה עוררה מהומה.
11. התובעת לא התריעה על אי התאמות במאזנים. בעקבות תקנות חדשות שאותן פרסם משרד האוצר בשנת 2005, במעבר מקרן תשואה לקרן צוברת, לא היו מערכות המִחשוב בנויות להתמודד עם השינוי. לכן הפניקס פנסיה התקשרה עם סַפָּק התָּכנה, חברתEDS , לביצוע השינויים. הפניקס המשיכה מחוסר ברירה לעבוד עם התוכנה הקיימת במשך שנה והכנת הדו"חות הועברה לאקטואר חיצוני. נציגי האוצר היו מודעים לבעיות ואישרו לפניקס להמשיך ולפעול.
12. אין יסוד לטענתה של התובעת כי סירבה לחתום על הדו"חות, שכן התובעת חתומה עליהם.
13. הצבתה של התובעת בתקופה שלאחר חופשת הלידה הייתה בלתי סבירה.
14. ביום 22.6.06 נטלה התובעת הלוואה בסך 115,000 ₪ מקרן הפנסיה שלה. התובעת הוסיפה בכתב ידה "צמוד פריים". הנתבעת לא העניקה לעמיתיה הלוואה של "צמוד פריים" אלא הלוואה בריבית פריים קבועה במועד הלוואה והתובעת ידעה זאת. היועצת המשפטית והמנכ"ל אישרו את הטופס ולא הבחינו בתוספת בכתב ידה של התובעת. לאחר שנה וחצי הודיע המנכ"ל לתובעת שאין הלוואה בתנאי "צמוד פריים" וכי תָּכְנת המחשב בדבר החזרי הלוואה איננה בנויה כלל לנהל הלוואה מסוג זה. הנתבעת הסכימה באופן חריג לחשב באופן ידני את החזר ההלוואה על בסיס "צמוד פריים" מאחר שהמנכ"ל חתם על טופסי ההלוואה. הוסכם בין הצדדים כי הוראת הקבע של התובעת תבוטל והיא תמסור כל חודש שיק אישי בסכום שיחושב.
15. התובעת מסרה שיק אחד ולאחר מכן לא מסרה שיקים נוספים, ללא כל הסבר.
16.התובעת נותרה חייבת לנתבעת סך של 118,277 ₪ בגין 2 הלוואות (109,031 ₪ + 9,246 ₪), לכן קיזזה הנתבעת משכרה האחרון של התובעת את החוב. לאחר הקיזוז עומדת יתרת חובהּ של התובעת על סך 83,706.56 ₪.
17. חברות הבנות רוכשות מחברת האֵם, קבוצת הפניקס, שירותי לוגיסטיקה למיניהם והן משלמות לקבוצת הפניקס בעבור שירותים אלו. אין בכך משום יצירת יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לנתבעת 2.
18. רצף הזכויות בתוך קבוצת הפניקס קשור להיתר שניתן על ידי שלטונות המס.
19. התובעת פוטרה ממניעים ענייניים. התובעת לא חשפה כל שחיתות, נהפוך הוא, התובעת היא שביצעה עבירות חמורות.
20. התובעת לא הושעתה בתקופת ההיריון. הנתבעת הודיעה לתובעת כי עד לסיום הליכי השימוע מוותרת הנתבעת על עבודת התובעת.
21. התובעת לא גורשה ולא הושפלה.
22. משכורת 13 שולמה עד שנת 2006 ולאחר מכן שולם מענק חג שאותו קיבלה התובעת. בשנת 2009 בוטל מענק חג לעובדים שמשתכרים מעל 15,000 ₪.
23. אין כל פגם לבקש אישור רפואי על טיפולי פוריות.
24. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 92,868 ₪ בגין הלוואה שנטלה התובעת.
עדויות:
שמענו את עדות התובעת וכן הוגש תצהיר עדות ראשית מאת מר דן פנחסי, מנכ"ל חברת עמית רווחית חברה לניהול קרנות פנסיה וגמולים בע"מ בין השנים 1/2003 ועד 12/2004, אשר לימים שינתה את שמה לחברת הפניקס ניהול קרנות פנסיה וגמולים בע"מ.
הנתבעים ויתרו על חקירתו הנגדית של מר פנחסי.
מטעם הנתבעים העידו:
מר יהלי שפי (נתבע 3), אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת 2 מינואר 2005 עד יוני 2009.
מר אבי אקהאוס, מנכ"ל חברת הפניקס פנסיה מתחילת 2006.
מר מעוז ישראל, מנכ"ל הנתבעת 1 משנת 2005 ועד סוף 2008.
מר ארז אורלי סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת 2 מיום 1.9.06.
גב' בטי אביקזר, מנהלת התפעול בחברת הפניקס פנסיה בתקופה הרלוונטית.
גב' עידית מידן, מנהלת הכספים של חברת הפניקס פנסיה מפברואר 2007.
הכרעה:
-
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
-
אקדים אחרית לראשית ואומר כי הנתבעת 1 נהגה עם התובעת בהגינות עת ביקשה לפטר את התובעת.
-
שוכנעתי כי הנתבעת לא "ביקשה" מהתובעת "לערוך" את הדיווחים של חברת הפניקס פנסיה. הנתבעת לא ביקשה מהתובעת לבצע רישומים כוזבים במסמכים. הנתבעת נתקלה בקשיים טכניים עם המעבר לפנסיה צוברת, הא ותו לא.
-
זאת ועוד, הביאורים בעניין זה נרשמו בדו"חות הכספיים ומוכיחים כי הנתבעת לא ביקשה להסתיר מאומה:
ביאור 1 ה' - "מערכות המיכון הפועלות בקרנות הפנסיה אינן תומכות במלוא הפעילות המבוצעת. אי לכך, ערכה החברה אומדנים לצורך חישוב ההכנסות מדמי ניהול, החזרי דמי ניהול הוצאות בגין הטבות לעמיתי ועמלות לסוכנים. בכוונת החברה לבחון אומדנים אלו לאחר כניסת מערכת המחשוב הפנסיונית החדשה במהלך שנת 2007".
ביאור 2 י"א - אומדנים: "בעת הכנת הדו"חות הכספיים בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים והנחיות אגף שוק ההון, נדרשת ההנהלה להשתמש באומדנים והערכות המשפיעים על הנתונים המדווחים של של נכסים והתחייבויות וכן על נתונים הכנסות והוצאות בתקופת הדיווח. ההוצאות בפועל עשויות להיות שונות מהאומדנים".
ביאור 11 - עמלות לסוכנים: "עמלות השנה כוללות אומדנים להפרשים המגיעים לסוכנים בגין עדכון הסכמים שהתבצע במהלך השנה ומוערכים בסך של כשלושה מיליון ₪ המתייחסים להפרשים מן שנת הדו"ח כ-1.2 מיליון ₪ וכ-1.8 מיליון שקל בגין שנים קודמות".
ביאור 21 - התחייבויות תלויות: "חוק הגנת השכר התשי"ח 1958 – מטיל התחייבויות על הקרן, בנסיבות שפורטו בחוק, בגין חובות של מעבידים לעובדיהם אשר לא סולקו במועדם על ידי העברת כספים לקרן. בקרן אין מעקב ממוכן לעניין החבות כאמור ככל שקיימת. בכוונת החברה, במהלך שנת 2007 לבצע טיוב נתונים ולשלוח הודעות למבוטחים כנדרש בחוק".
(נספח י"ד לתצהיר התובעת) (ההדגשות לא במקור – א.ג.כ).
-
זאת ועוד, משרד האוצר עודכן על ידי הנתבעת בשנת 2010 בדבר קשיים אלו (נספח א/2 לתצהיר אקהאוס – התכתבויות בין האוצר והחברה בעניין דו"ח הביקורת). עינינו הרואות כי הנתבעת פעלה בגלוי בדו"חות הכספיים וכלפי משרד האוצר בנוגע לקשיים ולבעיות המִחשוביות שבהם נתקלה בעקבות המעבר מקרן זכויות לקרן תשואה.
-
התובעת סירבה לחתום על הדו"ח של קרן הפנסיה בגלל יחסיה עם אקהאוס. לוּ סברה התובעת כי יש אי-התאמות במאזנים, לא הייתה חותמת על הדו"חות הכספיים של הנתבעת 1 (נספח י"ד לתצהיר התובעת). לפיכך לא מצאתי כי התובעת חשפה שחיתות של הנתבעות או מי מטעמן.
הליך הפיטורים
ישיבת השימוע הראשונה:
-
כפי שעלה מפרוטוקול ישיבת השימוע הראשונה, בשל שינוי ארגוני בנתבעת 1 ומיזוג הפעילות של פנסיה וגמל, במסגרתו ביקשה הנתבעת לבטל את משרת מנהלת הכספים בנתבעת 1, ביקשה הנתבעת להפסיק את עבודת התובעת (נספח 3 ב' לכתב התביעה המתוקן – שיחת שימוע לתובעת מיום 23.11.08). בישיבה אומרת התובעת כי "אני מודעת לקיצוצים ולא חשבתי שזה יגיע אליי" (עמ' 2 לפרוטוקול השיחה).
-
הנתבעת חשדה בתובעת שהיא מוציאה מסמכים. בדיעבד התברר כי החשדות היו מבוססים, זאת לנוכח המסמכים הרבים שהוצגו ע"י התובעת. אציין כי התובעת צירפה לתצהירים מסמכים פנימיים רבים של הנתבעות, לכן ברי שהתובעת הוציאה מסמכים רבים שלא ברשות. בחקירתה ניסתה לתרץ זאת בעובדה כי חוברה למחשב בעת שחלתה, אולם תירוץ זה איננו מסביר מדוע הודפסו מסמכים אלו על ידה.
-
באותה ישיבה הודיעה התובעת כי היא עוברת טיפולי פוריות ובסיום הישיבה נתבקשה התובעת להמציא אישור רפואי על טיפולי הפוריות והוּצְאה לחופשה. על פי סעיף 7 (ג) (4) לחוק עבודת נשים מחויבת העובדת באישור בכתב מאת רופאהּ. התובעת לא המציאה אישור מאת הרופא כנדרש על פי חוק, לכן לא היה כל פגם בבקשת הנתבעת.
-
בסיום השיחה הוּדע לתובעת כי בשלב זה היא תנותק מהמערכת.
שיחת השימוע השנייה:
-
לשיחת השימוע השנייה הגיעה התובעת בלוויית בא כוחהּ, עו"ד תומר הדס. התובעת העלתה טענות באמצעות ב"כ. בין השאר טענה כי בשל היותה בטיפולי פוריות לא ניתן לפטרה והסיבה לפיטוריה היא תלונותיה על ההתנהלות ואי-הסדרים בחברת הפניקס פנסיה.
מפרוטוקול השימוע עולה כי נציגי הנתבעת התייחסו לטענות התובעת ולא שתקו "כמו דגים", כטענת התובעת בסעיף 43 לכתב התביעה (נספח מ/1 לתצהיר מעוז).
באותה עת עדיין לא המציאה התובעת אישורים בדבר טיפולי הפוריות (נספח מ/2 לתצהיר מעוז – מכתב מיום 21.12.08 מאת נתבעת 1).
-
זאת ועוד, התובעת הוּצאה כאמור לחופשה, אולם בזמן חופשתה פנתה התובעת למשרד רוה"ח של נתבעת 1 וביקשה מהם מסמכים ונתונים, על אף שלא נדרשה לעבוד באותם ימים (נספח מ/3 לתצהיר מעוז). משרד רואה החשבון שלח לתובעת מסמכים אלו לביתהּ.
ישיבת השימוע השלישית:
-
הנתבעת זימנה את התובעת לשימוע נוסף. השימוע התקיים ביום 4.1.09. גם בישיבה זו השתתף ב"כ התובעת. לא מצאתי פגם בכך כי את ישיבת השימוע ערך היועץ המשפטי של הנתבעת וב"כ הנתבעת. היועץ המשפטי של הנתבעת הוא ידהּ הארוכה של הנתבעת.
-
בשימוע הודיעה התובעת כי היא בהיריון. התובעת שבה וטענה כי מר אקהאוס דרש ממנה לבצע רישומים כוזבים במסמכי החברה. מפרוטוקול ישיבת השימוע (מ/4 לתצהיר מעוז) עולה כי התובעת התייחסה לטענות שהועלו נגדה ודחתה אותן.
סיבת הפיטורים:
-
הנתבעת סיימה את העסקתה של התובעת הן בשל חוסר שביעות רצון מהתובעת ותפקודה הבעייתי, לרבות הוצאת מסמכים שלא ברשות, והן בשל מיזוג הפניקס גמל והפניקס פנסיה. אין בידנו לקבל את טענת התובעת כי "החליטו הנתבעים להמציא יש מאין עילות פיטורים" (סעיף 11 לסיכומים המשלימים) ונסביר.
-
בתפקוד התובעת כמנהלת כספים נתגלו בעיות קשות, תחילה בחברת הפניקס פנסיה ולאחר מכן בנתבעת 1:
"ת.לאחר כניסתה של עידית מידן לתפקיד התגלו אי סדרים במסגרת ניהול המחלקה בזמנה, יתירה מזו, שכתוצאה מעבודה לא תקינה ואי סדרים הוטלו על החברה קנסות על ידי הביטוח הלאומי, ורשויות המס, ועבדנו קשה מאוד, עידית והיועצת המשפטית בהנהלת החברה בפני הרשויות לצמצם את היקף הנזק וביטול הקנסות. אני מציין את העובדות האלה ואם זה לא נקרא אי סדרים אז איני יודע כיצד זה נקרא."
(עמ' 40 לפ' שורות 6-2 לעדות אקהאוס)
-
הנתבעת הרימה את הנטל כי במהלך עבודתה של התובעת נתגלו טעויות מקצועיות שבגינן הוטלו קנסות על הנתבעת. ברי כי הגשת דיווחים לרשות המס הייתה באחריותה של התובעת. הנתבעת לא נתנה עוד אמון בתובעת (אר/2 לתצהיר אורלי ארז). הנתבעת מצאה אפוא שהתובעת איננה מתאימה לתפקיד. בנסיבות אלו ברי מדוע לא אפשרה הנתבעת לתובעת לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה.
-
על-פי הפסיקה, אכן יש להשיב עובדת שסיימה את חופשת הלידה לעבודה, אולם כאשר העובדת עלולה לגרום לנזקים למעסיקתהּ גובר אינטרס המעסיק על זכותה של התובעת לעבודה בפועל ובלבד שלא קופחה זכותה לתשלום שכר עבודה בתקופה המוגנת. לפיכך, בנסיבות העניין, צדקה הנתבעת עת החליטה לנתק את התובעת כבר לאחר השימוע הראשון ממאגרי המידע של הנתבעות וּויתרה על עבודה בפועל של התובעת.
-
לאחר השימוע השלישי ניהלו הצדדים משא-ומתן לסיום עבודתה של התובעת, אולם הוא לא צלח (נספח אר/1 לתצהיר ארז אורלי). הנתבעת החליטה לסיים את עבודת התובעת (נספח אר/2 לתצהיר ארז אורלי). פיטוריה של התובעת נעשו לאחר קיום שלושה שימועים ולאחר שנשמעו מלוא טענותיה של התובעת, הן מפי התובעת והן באמצעות ב"כ.
-
הנתבעת לא הגישה בקשה לקבלת היתר לפיטוריה של התובעת, שנעשו בתקופה המוגנת על-פי חוק, ולא אפשרה לתובעת לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה. אולם משהנתבעת שילמה לתובעת את שכרה בכל אותה תקופה והצדדים ניהלו מו"מ לפשרה באותה תקופה, לא היה כבר טעם בהגשת בקשה להיתר לפיטורים.
-
הנשיא דאז של בית הדין הארצי, כב' השופט אדלר ב-ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ קבע כי קיימים מקרים חריגים בהם ניתן שלא להשיב בפועל את העובדת לאחר חופשת הלידה לעבודה (ניתן ביום 16.3.2008 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 33):
"כפועל יוצא, דעתי היא, כי החזרת היולדת לעבודה בפועל בתקופת איסור הפיטורים היא בבחינת הכלל, אולם יש מקום ליתן למעסיק אפשרות להוכיח נסיבות חריגות שאינן מאפשרות החזרה בפועל של העובדת לעבודה ויש בהן כדי להצדיק פדיון כספי של התקופה. מדובר בנסיבות חריגות, שאין להן קשר להריון, ללידה, לחופשת הלידה או לתקופת ההיעדרות בגינם, ומקורן בכורח עסקי".
-
בענייננו, הנתבעת 1 מהווה חלק מהנתבעת 2, שהיא חברה ציבורית שנסחרת בבורסה, ועליה לנהוג בזהירות מוגברת בענייניה הכספיים. לכן עת מתגלים אי-סדרים בעבודת מנהלת הכספים חובה עליה להפסיק עבודתה ואף לא להשיבה לעבודה בתקופה המוגנת.
-
התובעת פוטרה כדין. לפיכך דין רכיב התביעה בגין פיטורים שלא כדין להידחות. הנתבעת נהגה כלפי התובעת בהוגנות. לפיכך דין רכיב התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש להידחות.
סיכום ביניים: התובעת לא שבעה רצון מתפקודה של התובעת וביקשה לפטר את התובעת. כשהודיעה התובעת כי היא בטיפולי פוריות, חזרה בה הנתבעת מכוונתה. כשזומנה לשימוע נוסף והתובעת הודיעה על הריונה, השעתה הנתבעת את החלטתה. הנתבעת נהגה כדין עם התובעת אולם דווקא התובעת היא שנהגה שלא על פי דין, לא החזירה הלוואות שנטלה (ועל כך בהמשך), לקחה מסמכים מהנתבעת ללא רשות ואף חייבה את הנתבעת בדו"חות חניה אישיים שלה.
-
דרישתה של התובעת לקבלת 150% שכר על-פי חוק עבודת נשים מהווה הרחבת-חזית, לפיכך דינה להידחות.
-
לתובעת שולם מלוא שכרה בתקופה המוגנת ובנסיבות העניין הנתבעת לא הייתה מחויבת להשיבה בפועל לעבודה. לפיכך דין רכיב התביעה בגין חוק עבודת נשים להידחות.
-
התובעת לא פוטרה בשל הריונה. לכן דין רכיב תביעתה על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה להידחות.
-
התובעת לא חשפה שחיתויות. לפיכך היא איננה זכאית לפיצוי על פי חוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות.
הפקדות יתר בפיצויי הפיטורים:
-
בחודש 12/04 ובחודש 3/08 הופקד סך של 45,000 ₪ בקופות הפיצויים של התובעת ללא כל הסבר. התובעת הייתה מנהלת הכספים ועל כן חשדהּ של הנתבעת יש לו על מה להתבסס. התובעת חתומה על סעיף 14 ולכן הנתבעת מחויבת לשחרר את ההפקדות שבוצעו על פי שכרה של התובעת. בטופס 161 נרשם סכום של 212,761 ₪ הוא סכום הפיצויים שהצטבר לתובעת בקרן הפנסיה ואילו חבוּת הפיצויים של הנתבעת על פי הדין, עמדה על סך של 189,375 ₪ (המשכורת האחרונה הקובעת בסך 15,000 ₪ כפול 12.625 שנות עבודה). הנתבעת בדקה את עניין הפקדות היתר אולם לא הצליחה לבדוק מי אישר את ביצוע ההפקדות ומדוע הן בוצעו (נספח אר/9 מכתב ב"כ הנתבעת מיום 28.4.19). הנתבעת שוב נהגה בהגינות עם התובעת ובשל אי הבהירות והעדר נתונים משלימים הוחלט שלא לנקוט בצעדים נוספים כלפי התובעת. בצדק החליטה התובעת שלא לשחרר לתובעת את הכספים העודפים, וזאת מאחר שסכום הפיצויים שקיבלה בפועל לקרן הפיצויים עולה על חבות הפיצויים על פי דין.
-
טופס 161 צורף למכתבה של עו"ד קרן בלום ברקין, ב"כ הנתבעת, אל ב"כ התובעת (16.3.10), כפי שנכתב במכתב (אר/7). התובעת לא הלינה כי לא קיבלה טופס 161 בסמוך לקבלת המכתב. משמע כי אכן הטופס נשלח אל ב"כ התובעת יחד עם המכתב.
לשון הרע:
-
לא הוכח כי לאחר שיחת השימוע הראשונה, לוּוְתה התובעת אל מחוץ לבניין כשעובדים נוספים עדים למתרחש. אשר למקרה השני, לתובעת לא הייתה כל זכות להיכנס למשרדי הנתבעות.
-
הנתבעת לא הוציאה דיבתה של התובעת. לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.
משכורת 13:
-
הצדדים אינם חלוקים כי משכורת 13 שולמה תחת רכיב "מענק חג". נוכח ההחלטה של קבוצת הפניקס לבטל את מענק החג (נספח 6 לכתב התביעה), התובעת איננה זכאית ל"מענק חג" ול"משכורת 13" משלא מחתה והמשיכה לעבוד.
על פי ההלכה הפסוקה, אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייבת מעסיקה לשלם לו שכר מסוים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד שכר נמוך יותר מהמוסכם והעובד שותק ולא מוחה, ייראה הדבר כאילו נתן הסכמתו מלכתחילה. לכן, אין לעובד עילת תביעה כנגד מעסיקתו מאחר שבשתיקתו הסכים לשינוי בחוזה העבודה. עוד קובעת הפסיקה כי חוסר הסכמה צריך להיאמר במפורש (תב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן - אי.אל.די בע"מ פד"ע כ"ו עמ' 270).
-
לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.
עילת התביעה כנגד נתבע 3 ונתבעת 2:
-
לא מצאתי מקום להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע 3 לנתבעת. פעולותיו של הנתבע נעשו במסגרת עבודתו כמנכ"ל נתבעת 2 וכן כמנכ"ל חברת האם, הפניקס אחזקות בע"מ. נתבע 3 לא ביקש מהתובעת ולא נתן לה הנחיות בנוגע לדו"חות הכספים ולא הורה על מחיקות של ביאורים מהדו"חות, והראיה – הביאורים בדו"חות הכספיים המתייחסים במפורש לבעיות הטכניות עמן התמודדה הפניקס פנסיה. שוכנעתי כי נתבע 3 הוא זה שמנע הגשת תלונה במשטרה עקב מעשיה של התובעת. הנתבע נהג כדין עת נודע לו על טיפולי הפוריות.
-
ההחלטה לפטר את התובעת הייתה של מנכ"ל הפניקס פנסיה ולא של הנתבע ונעשתה משיקולים ענייניים וכפי שפורט לעיל. התובעת אינה חולקת על כך כי אכן נעשו שינויים ארגוניים בנתבעת. עם זאת, היא טוענת שלכל יתר עובדי הנתבעת נמצאה מסגרת חלופית. אולם הנתבעת לא העבירה את התובעת למסגרת חלופית כיוון שלא מצאה לה כזו, כפי שעולה מתצהירו של מנכ"ל הפניקס פנסיה:
"במחצית השנית של שנת 2008, עם שינוי ההוראות של משרד האוצר, הוחלט על מיזוג פעילויות הפנסיה והגמל, וגם הוחלט כי אני אמשיך בניהול החברה הממוזגת, ומעוז יעזוב את החברה לאחר החפיפה איתי. מיזוג החברות נועד, בין היתר, על מנת להקטין עלויות ע"י צמצום מספר העובדים, ובני שיזף, מי שהחליף את דובי רם במנהל תחום חסכון ארוך טווח בפניקס ביטוח וגם יו"ר הפניקס פנסיה והפניקס גמל (להלן: "מר שיזף"), החליט שעידית תשאר בחברה הממוזגת, לאור שביעות הרצון שהיתה מעבודתה של עידית. למיטב ידיעתי, מר שיזף בחן מול הגורמים הרלבנטיים באגף הכספי בחברת הפניקס ביטוח את המשך דרכה של התובעת, ולאחר שהתברר שאף אחד לא רוצה אותה אצלו – הוחלט לזמן את התובעת לשימוע."
(סעיף 7 לתצהיר אקהאוס) (ההדגשה אינה במקור – א.ג.כ.).
-
כמו כן לא ברור מדוע היה צורך לתבוע את הנתבעת 2, עת ברור כי הנתבעת 1 אינה מתכחשת לרצף הזכויות של התובעת מיום כניסתה של התובעת לחברת הפניקס פנסיה ומעברה לנתבעת 1. הנתבעות 1 ו-2 והן אִישִיוּיוֹת משפטיות נפרדות ולא הוכח על-ידי התובעת כי הייתה עובדת הנתבעת 2. העובדה כי מנכ"ל חברת האֵם הוא זה שהחליט לבטל את מענק החג של כל עובדי קבוצת "הפניקס" או לבצע שינויים ארגוניים, אין בה כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות.
-
התביעה כנגד נתבעת 2 ונתבע 3 נדחית. מאחר שמדובר בייצוג משפטי אחד, אינני פוסקת הוצאות לטובת נתבעת 2. בשונה מהנתבעת 2, הנתבע 3 היה חשוף לתביעה אישית ללא כל ביסוס משפטי, לפיכך מצאתי לפסוק הוצאות משפט לטובתו.
התביעה שכנגד
ההלוואה:
-
התובעת נטלה שתי הלוואות: האחת על-סך 115,000 ש"ח (נספח 1 לכתב התביעה שכנגד) והשנייה על-סך 17,000 ש"ח (נספח 2 לכתב התביעה שכנגד).
-
בסעיף 20 לתצהיר התגובה לתביעה שכנגד מצהירה התובעת:
"למען הסר ספק, אני עדיין נכונה כפי שהייתי נכונה תמיד לכך שיתרת חוב ההלוואות תקוזז מתוך כספי הפיצויים המגיעים לי עם שחרור כספי הפיצויים הנ"ל על ידי התובעת ו/או עם ניודם לקופה אחרת על פי בקשתי, דבר שהתובעת שכנגד הייתה יכולה לעשות זה מכבר והיא עדיין יכולה לעשות, כך שהגשת התביעה שכנגד על ידי התובעת שכנגד הייתה מיותרת לחלוטין."
התובעת לא השיבה כספים אלו עד היום.
-
אין מחלוקת כי המלים "פריים פלוס" הוספו ע"י התובעת בכתב ידה, אולם נוכח הסכמת הנתבעת לערוך חישוב של החזר ההלוואה על-פי פריים פלוס, אין מקום לדיון בשאלה האם כלל קיים מסלול הלוואה של פריים פלוס בנתבעת.
-
תכתובת המיילים בין גורמים בנתבעת שצורפה (נספחים ב/4 – ב/9 לתצהיר בטי אביקזר) מעידה כי הוסכם שתבוטל הוראת הקבע שהתובעת נתנה לבנק שלה, ותחת זאת ייעשה חישוב בכל חודש על רמת ריבית הפריים והתובעת תמסור מידי חודש לקרן הפנסיה המחאה אישית לכיסוי חוב ההלוואה. אולם התובעת התעקשה להשיב את ההלוואה בהוראת הקבע. מאחר שהמערכת הממוחשבת של הנתבעת איננה ערוכה להלוואה מסוג שהתובעת נטלה, ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת בתשלום חודשי בהמחאה ולא בהוראת קבע, ונתבעת 1 ניסתה להגיע להבנות עם התובעת בעניין החזר ההלוואה החודשי. התובעת הפסיקה לשלם את החוב באמצעות הוראת קבע או בשיקים ובסיום עבודת התובעת נותרה יתרת הלוואה שלא הוחזרה בסך 109,031 ₪ והלוואה נוספת בסך 9,246.49 ₪ (ב/8 לתצהיר בטי אביקזר). הוכח ע"י הנתבעת כי הייתה טעות ברישום. אפילו היו טעויות ברישומים הפנימיים של הנתבעת, הרי במועד גמר החשבון שנערך סך ההלוואה שנותרה עמדה על סך 118,277 ₪.
-
אין מחלוקת כי התובעת לא השיבה את ההלוואות שנטלה. שיעבוד קרן הפנסיה של בעלה של התובעת נעשה בטעות או שלא בטעות, אולם אין בו כדי להשפיע על חובה של התובעת. התובעת שיעבדה בתמורה להלוואה פוליסה שהמבוטח הראשון בה היה בעלה, ועל כן ההלוואה נרשמה בטעות על שמו של בעלה.
-
במשכורת פברואר 2010 קיזזה הנתבעת את סכום החוב בגין 2 הלוואות בסך 118,277 ש"ח. סכום החוב נבע מיתרת ההלוואה הראשונה בסך 109,031 ש"ח ויתרת ההלוואה השנייה 9,246.49 ש"ח (נספח 4 לכתב התביעה שכנגד – מייל מאת בטי אביקזר מיום 10.3.10 שהוא נספח מ"ח לתצהיר התובעת מעיד כי התובעת איננה מתכחשת לחישוב) לאחר ביצוע הקיזוז נותרה התובעת ביתרה שלילית בסך 83,706.56 ₪ (נספח 5 לכתב התביעה שכנגד – תלוש משכורת לחודש 2/2010). התובעת לא הצליחה להזים חישוב זה.
-
על התובעת להשיב את חובהּ, ללא קשר לקרן הפנסיה שלה. נציין כי ספק בעינינו אם ניתן כלל ליטול חלק מהפנסיה של התובעת לשם פירעון ההלוואה. הפנסיה הייתה משועבדת ולכן הנתבעת לא הסכימה לניידה לחברת ביטוח אחרת (נספחים כ"ד, כ"ה לתצהיר התובעת).
-
התובעת נטלה את ההלוואה בעת שעבדה בפניקס פנסיה (בשנת 2006). חובהּ של התובעת לחברת הפניקס פנסיה משויך לנתבעת, מאחר שקיים רצף זכויות הן לזכויות והן לחובות.
-
על התובעת להשיב לנתבעת סך של 92,868 ₪, סכום החוב נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.4.2012. התובעת לא הציגה חישוב נגדי. לפיכך, הנני מקבלת את תחשיבי הנתבעת.
סוף דבר:
-
התביעה העיקרית נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת. התובעת (הנתבעת שכנגד) תשלם לנתבעת (לתובעת שכנגד) סך של 92,868 ₪, סכום החוב נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.4.2012 ועד התשלום בפועל.
-
בנסיבות העניין, תשלם התובעת לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,250 ₪ ולנתבע 3 תשלם התובעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ט' ניסן תשע"ו (17 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ק. אסף כהן / אושרית צברי