ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
26104-11-09
17/07/2014
|
בפני השופט:
אהוד שוורץ
|
- נגד - |
תובעים/ נתבעים שכנגד:
1. אורלי ניסני 2. מוטי ניסני
|
נתבעים/ תובעים שכנגד:
נאוה סירטו
|
פסק דין |
כללי
זו תביעה כספית ע"ס 305,716 ₪, שהוגשה בגין הפרת חוזה שכירות ומצגי שווא, השבת דמי שכירות והשקעות במושכר. לצרכי אגרה, הועמדה התביעה ע"ס 150,000 ₪ .
התובעים, מנהלים גני ילדים למעלה מ- 20 שנה, בשם "גן דובדבן"
הנתבעת, בעלת המושכר, הגישה תביעה שכנגד ע"ס 139,673 ₪ בגין הפרת חוזה, השבת מצב המושכר לקדמותו, אי יכולת להשכיר את המושכר במשך שנה, והעדר הנאה מהמושכר.
טענות התובעים
במהלך חודשים 5-6/08 נוהל בין הצדדים מו"מ, ולפיו ישכרו מהנתבעת דירה ברח' גונן 32 בגבעתיים, המצויה בקומת הקרקע, ואליה צמודה חצר קדמית וצדית ברוחב של 3 מ' המתוחמת בחומת אבן (להלן: "המושכר").
בשנת 2008 חיפשו התובעים נכס מקרקעין בגבעתיים לצורך ניהול גן ילדים.
הנתבעת, שהשמועה הגיעה לפתחה, פנתה לתובעים, ביוזמתה, וסיפרה להם כי בבעלותה דירת קרקע, אליה צמודה חצר גדולה שניתן לנהל בה גן ילדים. והזמינה אותם לבוא ולהתרשם, וכך היה, התובעים הגיעו למקום, הוצגה בפניהם הדירה שכוללת חדר רחב, חצי חדר נוסף, מטבח, חצר רחבה וחניה מקורה. התובעים הביעו רצונם לנהל במקום שתי כיתות גן, והנתבעת הדגישה בפניהם, כי ערכה בירור עם השכנים, ואלה לא הביעו כל התנגדות לשימוש בדירה כגן ילדים.
הוסכם כי התובעים יפעלו להתאמת המושכר לצרכי הגן, לרבות היתר לשימוש חורג, ומשכך, טרם החתימה על ההסכם ערכו בירורים בעירייה, כולל בירור אצל מהנדס העיר, ובדיקותיהם העלו כי הנכס "נקי" וללא כל הערה, וכי באזור בו מצוי המושכר, ניתן לקבל היתר לשימוש חורג לניהול גן.
לדברי התובעים , שכ"ד נקבע ע"ס 6,500 ₪ לחודש, שולמו 5 חודשים מראש, בסך 32,500 ₪, וניתנו 5 שיקים דחויים ע"ס 26,000 ₪ כ"א.
עם קבלת החזקה, החלו התובעים בפעולות להכנת המקום לשימוש כגן ילדים, סגירת החניה והקמת פרגולה, כאשר כל זמן ביצוע העבודות, הנתבעת ובעלה מתגוררים בקומה העליונה של הבית.
לטענתם, בסמוך לביצוע העבודות, עתרו השכנים ברחוב לביהמ"ש, למתן צו מניעה כנגד הפעלת הגן, הצדדים פנו יחד לעו"ד פלץ, להתנגד לצו המבוקש, עמדתם נדחתה, וצו המניעה נותר על כנו, נעשה ניסיון לערער, אך בסופו של יום, נותר הצו על כנו.
התובעים טוענים, כי בשלב זה, התברר להם לראשונה כי המושכר, קומת הקרקע, בדירת הנתבעת, למעשה נבנתה ללא היתר בניה כחוק, הנתבעת סגרה עמודים ובנתה קירות בקומת הקרקע, ובכך הרחיבה את נכס המגורים שלה ללא היתר כדין. ולמעשה רק בעקבות עתירת השכנים נודע לתובעים כי הוצג מצג שווא, ביחס למושכר ולהיותו בנוי לפי היתר כדין, וכי ניתן יהיה להשיג למקום היתר לשימוש חורג. לטענת התובעים, טיפול בהיתר לשימוש חורג הינו דבר מקובל ואפשרי, לעומת זאת שעה שאין כלל היתר בנייה למושכר, הדבר הופך את הטיפול בהשגת היתר השימוש לבלתי אפשרי.