בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הוא הבנק התובע (להלן: "הבנק") הגיש נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חובה שנצברה בחשבון שהתנהל על שמם בבנק. בקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים נדחתה על ידי בית משפט זה, ובמסגרת הדיון בערעור הסכימו הצדדים שהרשות להתגונן תינתן בשאלה האחת והיחידה והיא; "גדר ההסכם שבין הבנק למערער והאם הבנק עמד בהתחייבותו כלפי המערער". במסגרת מצומצמת זו נוהל הליך הבאת הראיות ועל כך יינתן פסק דין זה.
העובדות והמחלוקת;
1. הנתבעים הינם יהלומנים, חברי הבורסה הישראלית ליהלומים מזה עשרות שנים.
2. בסוף שנת 1994 תחילת 1995 פנו הנתבעים לבנק, באמצעות קצין האשראי שלו, העד שלמה ונטורה (להלן: "ונטורה") וביקשו ממנו לקבל אשראי בנקאי לצורך מימון בניית ארבעה קוטגים על מגרשים שהיו רשומים על שמם בנתניה.
3. לאחר פגישה שהתקיימה בין הנתבע 1 לבין ונטורה הוסכם על מתן אשראי לצורך מימון הבנייה. הצדדים חלוקים אשר לתוכנו המדויק של ההסכם, אולם אין חולק כי הבנק העמיד אשראי בנקאי לצורך מימון הבנייה.
בתחילת הבנייה, ולאחר קבלת חוות דעת שמאית מחודש פברואר 1995, העמיד הבנק לנתבעים אשראי בסך בשקלים השווה ל- 300,000$, אשר נוצל על ידם במלואו. עם התקדמות הבנייה ועם קבלת חוות דעת שמאיות, אשר לערך הקרקע על הבנוי והנטוע עליה, ניתן לנתבעים אשראי נוסף אשר בחודש מרץ 1997 הגיע לסך בשקלים השווה ל- 762,000$ ובחודש דצמבר 1998 עמד האשראי על סכום בשקלים העולה על 800,000$
4. מתוך ארבעת הקוטגים נמכר על ידי הנתבעים בשנת 1999 קוטג אחד בלבד. התמורה שהתקבלה בגין מכירה זו, בסך בשקלים השווה ל- 470,000$ הופקדה בבנק לכיסוי חלק מיתרת החובה (ראה עדות הנתבע 1 עמ' 3 לפרוטוקול) אולם עדיין נותרה יתרת חובה אשר הלכה וצמחה, בין היתר בעקבות הריבית שהתווספה לקרן. הנתבעים לא הקטינו את החוב לבנק, אשר עלה על 3 מיליון ש"ח, לא השלימו את בניית שלשת הקוטגים, לא מכרו אותם , לא הפקידו כספים בבנק ובסוף שנת 1999 הפסיק הבנק את האשראי הבנקאי שניתן להם.
5. המחלוקת שבין הצדדים הינה אשר לתוכן ההסכם לקבלת אשראי;
הנתבעים טוענים כי בפגישה שהתקיימה בין ונטורה לבין הנתבע 1 הוסכם כי הבנק יעמיד לרשותם אשראי למימון בניית ארבעת הקוטגים, זאת ללא הגבלה של סכום, עד לקבלת טופס 4 לצורך מכירתם, אשר תהווה מקור להחזר האשראי הבנקאי. בסעיפים 10 ו- 11 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1 נאמר באופן קטגורי כי ונטורה התחייב בפניו לממן מימון בנקאי מלא, ככל שיידרש, עד להשלמת ארבעת הקוטגים ועד לקבלת טופס 4. יחד עם זאת בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1 נטען כי ונטורה התחייב להעמדת אשראי בגובה מחצית שווי המקרקעין על פי חוות דעת שמאית וגם זאת עד להשלמת הבנייה של ארבעת הקוטגים וקבלת טופס 4.
על פי גרסת הבנק הוא הסכים להעמיד אשראי בנקאי לצורך בניית הקוטגים העולה כדי מחצית ערך הקרקע אך לא יותר מסך בשקלים השווה ל- 600,000$. למרות הסכמה זו, ועל מנת לקדם את הליכי בניית הקוטגים, העמיד הבנק לנתבעים אשראי העולה כדי הסך של כ- 800,000$ אך חרף זאת הם לא סיימו את הבנייה, למעט בנייה של קוטג אחד. והואיל ויתרת החוב צמחה והנתבעים לא צמצמו אותה בהתאם להסכמה האמורה לעיל, הופסק האשראי הבנקאי.
הדיון, אם כן, מצטמצם לשאלה בדבר תוכן החוזה שנכרת בין הבנק לבין הנתבעים והאם חוזה זה הופר על ידי הבנק.
דיון.
1. יאמר כבר עתה כי הסכמת הצדדים בדבר צמצום המחלוקת, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי לוקה בחסר. שכן גם בהנחה שהנתבעים היו מוכיחים שהבנק הפר את החוזה והפסיק את האשראי הבנקאי שהתחייב להעמיד להם, וכפי שיתברר להלן לא כך הדבר, עדיין עומדת ותלויה השאלה האם כתוצאה מההפרה נגרם נזק ואם כן מהו שיעורו. שהרי, אין חולק שיתרת החוב בגין ההלוואה (האשראי) שניתן לנתבעים , כפי הנתבע בכתב התביעה, הינו חוב שיש לפורעו. לפיכך נשאלת השאלה , אם נגרם לנתבעים נזק כתוצאה מהפרת החוזה על ידי הבנק, מהו שיעורו והאם יש בו כדי לקזז מסכום התביעה את כולה או רק את חלקה. בהקשר זה יוער כי לא שמעתי מפי הנתבעים, ושאלה זו לא הועמדה במחלוקת, כי טרם הגיע מועד פרעונו של החוב.
2. מהעדויות שהובאו בפני אין כל ספק כי תוכן ההסכמה אליה הגיעו ונטורה והנתבע 1 לגבי האשראי שיועמד לנתבעים לצורך מימון הבנייה היה, כפי גרסת הבנק, בסכום שאינו עולה על 50% מערך הקרקע, כפי שיוערך מזמן לזמן על ידי השמאי, ולא יותר מסך בשקלים השווה ל-600,000$. ויודגש, מדובר בהסכמה בעל פה, אשר לגביה לא נכרת חוזה מפורש בכתב, שאת תוכנה יש ללמוד מהעדויות ומהמסמכים שהונחו בפני, ואנמק;
א. מטעם הבנק הובא לעדות מר ונטורה, אשר מאז שנת 2000 כבר אינו עובד בשירותו של הבנק. העד העיד כי הוא שיחזר את המקרה על סמך מסמכים שהונחו בפניו על ידי פרקליט הבנק ומתוך הזכרון, לאחר שעיין באותם מסמכים (עמ' 1 לפרוטוקול). במהלך חקירתו הנגדית הלך והתחדד זכרונו של העד; אם בתחילת העדות הוא היה מסויג וציין, בהגינותו, כי הוא שחזר את המקרה על סמך הזכרון והמסמכים שהונחו בפניו, הרי שבמהלך העדות הדברים התבהרו, העד היה נחרץ בעדותו והרושם שהתקבל כי הוא זוכר היטב את הסיטואציה בה נפגש עם הנתבע 1 וכן את תוכן ההסכמה שהושגה במהלך הפגישה עמו. וכך הוא מעיד במהלך העדות כולה;
" ת. ... הבנק הבהיר שמסגרת האשראי אינה עולה על 600,000 דולר.
...
ש. אתה אומר שהבנק הסכים לכך אבל הגביל את המימון עד 600,000 דולר.
ת. נכון.