האיש הואשם בביצוע עבירות מין בגיסתו כאשר הייתה בת 14. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו וגזר עליו 8 שנות מאסר. בעקבות סתירות וקשיים בעדותה של הצעירה, בית המשפט העליון זיכה אותו לבסוף מההאשמות החמורות.
בתום פרשה מטרידה בה לא נשללו קיומם של יחסי מין בהסכמה בין האיש לגיסתו, הבהיר בית המשפט העליון כי לא הוכח שהיחסים התקיימו כאשר זו הייתה מתחת לגיל 16. בהתאם, זוכה האיש מההאשמות החמורות, ונחלץ ממאסר ממושך.
לייעוץ בענייני פלילים:
פנו ל-עורך דין פלילי
בשנת 2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום חמור נגד האיש וגיסו, שייחס להם עבירות מין כלפי גיסתם, כיום צעירה בת 27.
על פי גרסתה של המתלוננת, במשך תקופה של כשלוש שנים, שהחלה כשהייתה בת 14, נהג הנאשם הראשון לאסוף אותה מבית ספרה בירושלים ברכבו.
לדבריה, תחילה נהג לעצור את רכבו וללטף את כל חלקי גופה, ובחלוף הזמן הורה לה להתפשט ולבצע בו מין אוראלי.
בהמשך סיפרה המתלוננת כי בשלב מסוים החלו לקיים יחסי מין מלאים שלוש פעמים בשבוע במקום עבודתו בירושלים, וכן בחדר בשכונת מאה שערים.
לדבריה, באותה תקופה ביצע בה הנאשם השני מעשים דומים, אף בניגוד לרצונה, ולעתים היא קיימה עם כל אחד מהנאשמים יחסי מין נפרדים בשעות סמוכות.
הנאשם השני הואשם גם בביצוע עבירות דומות כלפי אחות קטינה נוספת מהמשפחה, אך זוכה מכל האישומים בעקבות סתירות בעדות המתלוננת הראשונה, וסירובה של המתלוננת השנייה להעיד.
לעומת זאת, גיסו – הנאשם הראשון – הורשע בעבירות של מעשה סדום ובעילה אסורה בבן משפחה, ונגזר עליו עונש של שמונה שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 30,000 שקל למתלוננת.
הנאשם סירב להשלים עם הרשעתו וערער לבית המשפט העליון.
לטענתו, המחוזי טעה כשהסתמך מצד אחד על עדות המתלוננת כדי להרשיעו, ומצד שני זיכה את גיסו על סמך אותו חומר ראיות בדיוק.
בנוסף, טען המערער כי המתלוננת לא הוכיחה אם ומתי התקיימו ביניהם יחסי מין, מה גם שלא ידעה לספר על פגם מולד ובולט באיבר מינו.
המדינה דחתה את טענת המערער וביקשה להסתמך על קביעת המחוזי, שלטענתה בחן את גרסת המתלוננת באופן מדוקדק וזהיר.
לשיטתה, זיכויו של גיסו של המערער לא פוגע באמינות המתלוננת.
קשיים בעדות
"אודה ולא אכחד כי אין מדובר בתיק פשוט או שכיח", כתב השופט ניל הנדל, אך הסביר כי לבית המשפט יש סמכות לקבל עדות ביחס לאירוע מסוים - באופן המפליל אדם אחד לעומת אחר.
עם זאת, הסביר השופט כי במקרה זה, בו קבע המחוזי שעדות המתלוננת אינה מספיקה כדי להרשיע נאשם אחד, הייתה עליו חובה להצביע על חיזוקים משמעותיים כדי להרשיע נאשם שני (המערער) על סמך אותה עדות.
ואולם, השופט הדגיש כי ישנם מקרים בהם ניתן לקבל את גרסתו של אדם לפיה נפל קורבן לעבירות מין, גם אם הוא מתקשה לדייק בפרטים בעדותו.
אלא שבמקרה זה, התרשם השופט כי ייתכן שהמערער החל לקיים עם המתלוננת יחסי מין רק לאחר שהגיעה לגיל 16, כך שאין לראות במעשיו עבירה פלילית.
לפיכך, השופט זיכה את המערער מחמת הספק וביטל את עונשו.
מכיוון שהמערער הפר את תנאי מעצר הבית בו שהה, השופט הרשיע את הנאשם בהפרת הוראה מנהלית וגזר עליו מאסר על תנאי לשמונה חודשים.
השופטים יורם דנציגר וצבי זילברטל הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערער: עו"ד גיל דחוח, עו"ד גלית רוטנברג, עו"ד גד זילברשלג
- ב"כ המשיבה: עו"ד חיים שוויצר
* עורך דין שרון נהרי עוסק בפלילים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.