בתביעה שהגיש תושב הצפון לבית משפט השלום בנצרת, הוא תבע את קרובי משפחתו, לאחר שהורשעו בפלילים, בכך שתקפו אותו וגרמו לו לחבלות קשות. ביהמ"ש פסק על פיצויים של מיליון שקל.
האירוע התרחש בינואר 2010, והביא להרשעה פלילית, שבעקבותיה הוגשה תביעה אזרחית לפיצויים. התובע ואחיו שהו בחצר ביתם ועבדו על טרקטור. שני הנתבעים, בני דודיו של התובע, ניגשו ודרשו מהם לפנות את השטח, בטענה שהוא שייך להם. במקום התפתח עימות קולני. בשלב מסוים הגיעו אביו של התובע ואח נוסף שלו. במהלך הוויכוח, שלף אחד הנתבעים סכין ודקר את האב בחזה, ואת התובע בידו השמאלית.
לשאלות על דיני נזיקין:
פנו ל- עורך דין דיני נזיקין
התובע, שעבד במפעלי מתכת רמת דוד, הובהל ביחד עם אביו לביה"ח, שם אובחנה פגיעה עצבית בידו השמאלית. הוא אושפז במשך שבוע וחצי, וחזר לצורך ניתוח נוסף לאחר חודש. נגד בני הדודים הוגש כתב אישום. הם הודו בעובדות והורשעו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, והחזקת סכין שלא כדין.
על אחד מהם נגזר עונש מאסר של שנתיים, קנס של 5,000 שקל ופיצוי לאב בסך 10,000 שקלים; ואילו על השני הוטלו 18 חודשי מאסר, קנס בסך 3,000 שקל ופיצוי של 5,000 שקל לאחיו של התובע.
בעקבות זאת הגיש הנפגע תביעה לפיצויים בביהמ"ש השלום בנצרת. התובע צירף בעדותו הסכם "סולחה" שנחתם זמן קצר לאחר האירוע, לפיו הוא מתחייב, בין היתר, שלא לפנות למשטרה.
גם הנתבעים הגישו הסכם "סולחה", אולם בנוסח שונה ומקוצר, לפיו לא נקבעו זכויות כספיות המגיעות לתובע ולאביו. על ההסכם שהגישו מופיעות חתימות הצדדים כולל עדים שונים - אלא שהתובע טען ששונו סעיפים מהנוסח המקורי, מה גם שחתימתו זויפה, כך שהוא אינו נושא בהתחייבות כלפיהם. בנוסף, טען התובע כי לא סביר שהיה חותם על מסמך שבו הוא למעשה מוותר על זכויותיו לפיצויים.
הנתבעים טענו כי הסכם "הסולחה" שצורף מטעם התביעה – הוא בגדר זיוף, וההסכם שלהם הוא המחייב. על פי גרסתם, הצדדים ויתרו על כל הדרישות ההדדיות וחתימתם מעידה על כך. מתוקף ההסכם, הם טענו כי התובע מנוע מהגשת תביעה לפיצויים בעקבות התקיפה.
המחלוקת נעה סביב מספר סוגיות: מהותו ותוכנו של מכתב "הסולחה", מידת אחריותו של הנתבע השני – שלא דקר – ושל התובע עצמו, וכן סוגיית הנזק.
חוזה לא מחייב
הנתבעים לא זימנו עדים שהיו חתומים על "הסולחה". השופטת עינב גולומב לא השתכנעה שהתובע אכן ויתר על זכויותיו. היא ציטטה את נוסח הסכם שהציג התובע: "כל הצדדים מוותרים האחד לשני והשני לאחד, על תלונות הדדיות למשטרה", וציינה כי הוא אינו מהווה ויתור לתביעה, משום שהתובע לא הצהיר בהסכם כי הוא מוותר על תביעה לפיצויים.
השופטת דחתה את טענת הנתבע השני לחפותו בטענה כי לא הרים יד על התובע, וציינה כי מעצם העובדה שלקח חלק פעיל באירוע, ושמו מופיע בהסכם ה"סולחה" – הוא נושא באחריות במשותף עם בן דודו.
לתובע נקבעו אחוזי נכות בשיעור של 45%. לאחר שניתחה את נזקיו, השופטת פסקה לתובע פיצוי בסך מיליון שקלים, בין היתר עבור אובדן שכר ופנסיה, פגיעה בכושר ההשתכרות, הוצאות רפואיות וכאבים. כמו כן, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20% מגובה הפיצוי.
עוד נקבע כי הנתבעים ישלמו -18,000 שקל בגין החזר תגמולים למוסד לביטוח לאומי, שהצטרף לתביעה.
- שמות ב"כ הצדדים לא מצוינים בפסק הדין
* עורך דין יורם מזוז עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.