לפסק הדין בעניין עזרא ואח' נ' רשות הרישוי המקומית הרצליה
ביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל עתירה להפסקת הבנייה של הטיילת החופית בהרצליה, לאחר שקבע, כי ההיתר לבנייתם ניתן, שלא על סמך תכנית מתאר מפורטת, אשר לקחה בחשבון את העובדה כי מדובר באזור בעל חשיבות סביבתית וציבורית גבוהה.
החברה לפיתוח תיירות בהרצליה, שביקשה להקים טיילת ופארק בין חופי הרצליה (ממלון דניאל ועד חוף הצוק), קיבלה היתר בנייה ראשון לרצועת החופים הדרומית (חוף הנכים), אולם את היתר הבנייה להמשך הקמת הטיילת בחופים הצפוניים יותר, קיבלה החברה מרשות הרישוי.
שני חברים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר הגישו ערר על החלטה זו, אלא שוועדת הערר דחתה אותה, לאחר שהחליטה להורות לוועדה המקומית על תיקון ההיתר, בעקבות המלצת מומחה סביבה, כך שתוואי הטיילת יוסט, על מנת שלא לפגוע בחוף הים.
בעקבות זאת, הגישו שני חברי הוועדה ושלושה תושבים נוספים, עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בהרצליה, לביטולם של ההיתר והחלטת ועדת הערר, שכן לטענתם, הם מנוגדים לתכנית המתאר.
העותרים טענו, כי תכנית המתאר כלל אינה מאפשרת בניית טיילת על החוף, וכי רשות הרישוי, שהיא גוף בעל שיקול דעת מצומצם אינו רשאי להעניק היתר לבנייה רחבת היקף, הטומנת בחובה פגיעה בסביבה החופית. עוד נטען, כי תיקון ההיתר בידי וועדת הערר אינו מרפא את הפגם, שכן גם היא אינה גוף נבחר שבחן את השפעת הבנייה על הסביבה ועל הציבור כולו.
טענתם המרכזית של רשות הרישוי, חברת הפיתוח וועדת הערר הייתה, כי מטרת הטיילת הינה להנגיש את חוף הים לציבור בעל קשיים, ומטרה חשובה זו מובנת מאליה, גם אם תכנית הבנייה אינה מפרטת זאת, שכן מדובר בעבודות הנחוצות להשמשת שפת הים לציבור הרחב.
ההיתר צריך להגשים את תכנית המתאר
השופטת רות רונן קיבלה את העתירה. נפסק, כי היתר בנייה צריך "לינוק את כוחו מתוכנית מתאר", שכן הוא נועד לממש את התכנון עליו הוחלט בה, לאחר שמוסדות התכנון המקצועיים, המורכבים מנבחרי ציבור, שקלו את כל האינטרסים והעקרונות השונים.
נקבע, כי במקרה זה, בו תכנית המתאר אינה מפרטת באיזה אופן תתבצע הבנייה על הים מחד, ומאידך, ובניגוד לטענת המשיבות, מדובר בבנייה משמעותית, שלא נועדה רק לשם הנגשת חוף הים, אלא בעיקר לפיתוח התיירות באזור, והיא עלולה להשפיע על הסביבה משמעותית, לא די בהיתרים שניתנו.
נפסק, כי היתר של גוף קטן כרשות הרישוי אינו מספיק, והתיקון של ועדת הערר גם הוא אינו מרפא את הפגם, שכן היתר בנייה שיש לו השפעה רחבת היקף, צריך להינתן לאחר שהתקיים הליך משמעותי של בחינה ובדיקה בידי גורמים מקצועיים, ארגונים ונבחרי ציבור.
לכן, נפסק כי למרות שהנגשת החופים לציבור בעל קשיי תנועה היא מטרה חשובה ביותר, היא אינה היחידה, וההיתר אינו יכול לעמוד על כנו, ויש לקוות כי הוועדה המקומית, שכבר בינואר 2010 הכריזה על הכנת תכנית מפורטת באשר לרצועת החוף, תתכנן את בניית הטיילת במהרה.
התערבות חריגה
לדברי עו"ד אברהם קידר, העוסק בתחום המקרקעין "מדובר בהתערבות חריגה של ביהמ"ש בהחלטות רשות הרישוי וועדת הערר".
הוא מציין, כי "בית המשפט מבחין בין שיקול הדעת של גופי התכנון המקצועיים לזה של רשות הרישוי, המעניקה היתר בנייה מכח תכנית מתאר. בית המשפט קובע, כי לא ניתן לרפא פגמים בוועדת הערר, לאור העובדה כי הגוף המעניק היתר בניה אינו זהה מקצועית לגוף המתכנן, ומכאן, שאינו יכול להשלים חוסרים בתכנית, גם אם רשאי להפעיל שיקול דעת מסוים".
"השאיפה לתקינות מנהלית", כך לדברי עו"ד קידר, "עולה מבין שורות פסק הדין, המונע מרשות הרישוי וגורמי התכנון לבצע 'קיצורי דרך', גם כשהם 'לטובת כלל הציבור'".
- ב"כ העותרים: עו"ד כהנא
- ב"כ המשיבות: עו"ד בראף-שניר, עו"ד הלברשטם
לפסק הדין בעניין עזרא ואח' נ' רשות הרישוי המקומית הרצליה
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.