גבר הגיש תביעה לגירושין בביה"ד הרבני וכרך אליה את ענייני הרכוש. האישה הגישה תביעה בבימ"ש לענייני משפחה. בסופו של דבר, המחוזי נדרש להכריע בשאלת הסמכות.
בני הזוג התחתנו ב-2005 והולידו שלושה ילדים. במאי 2014 הגיש הבעל תביעה לגירושין בית הדין הרבני, אליה הוא כרך את ענייני המזונות, המשמורת וחלוקת הרכוש.
כשבועיים לאחר מכן, הגישה האישה תביעה לחלוקת הרכוש בבימ"ש לענייני משפחה. האישה טענה כי הבעל לא כרך חלק ניכר מהרכוש לתביעה – ובכלל זה את דירת המגורים – ולכן טענותיה ראויות להישמע בבית משפט לענייני משפחה.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסק דין
הבעל טען כי לא האמין שהאישה תטען לחלק כלשהו בדירה, מאחר שהוא קיבל אותה במתנה – יחד עם אחיו – מהוריו. בכל מקרה, עניין הדירה צוין בגוף התביעה במפורש. האישה לעומתו, טענה, כי כדי לרכוש את החלק של אחיו בדירה היא לקחה יחד עם בעלה משכנתא ומשפחתה אף השקיעה כספים בדירה.
כך התעוררה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לערכאה שתדון בסוגיית הרכוש. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע שיש לו סמכות לדון בענייני הרכוש שלא נכרכו בתביעת הגירושין, בהם סוגיית הדירה.
על החלטה זו הגיש הבעל, באמצעות עוה"ד ציפי פיק, ערעור לבימ"ש המחוזי בתל אביב, ובו ביקש לקבוע שהסמכות לדון בכל ענייני הרכוש שייכת לביה"ד הרבני.
הוא טען שבתביעה לביה"ד צוינו כל רכיבי הרכוש, ובמיוחד בנושא הדירה.
לטענתו, משהכיר ביהמ"ש לענייני משפחה בסמכותו של ביה"ד לדון רק בחלק מרכוש, נוצר פיצול תמוה ולא טבעי בין הערכאות שידונו בענייני הרכוש.
האישה, שיוצגה על ידי עו"ד רפאל עמיעד, עמדה על הטענה כי הבעל לא ביקש מביה"ד להכריע בגורל הדירה ולכן אין לו סמכות לדון בה.
האישה הצביעה על עוד פרטי רכוש שלטענתה לא אוזכרו כמו הרכבים, העסק והזכויות הסוציאליות. למעשה, טענה האישה, "כ-99%" מהרכוש המשותף לא נכרך בתביעה כמו שצריך, והדבר מעיד על כך שהכריכה נעשתה שלא בתום לב, מתוך מטרה לחסום את דרכה לבית המשפט ולקפח אותה.
מה עוד יכול היה לטעון?
השופט שאול שוחט הסביר שצד שמעוניין לכרוך ענייני רכוש לתביעת גירושין צריך, בין היתר, לפרט במפורש את כלל הנכסים שבהם מתבקש בית הדין להכריע. לגבי נכסים שלא צוינו במפורש – בן הזוג השני יוכל להגיש לגביהם תביעה לבית המשפט.
השופט הבהיר כי רכיבי הרכוש לא נכרכו כדין בתביעת הבעל לביה"ד, ובנקודה זו הסכים עם קביעות בימ"ש לענייני משפחה. הבעל לא הזכיר בצורה מפורטת את העסק שלו, הרכבים, הצבירות הסוציאליות.
אלא שבנוגע לדירה השופט הגיע למסקנה שונה. לטעמו, הבעל עשה כל מה שצריך על מנת שהדבר ייחשב "כריכה כדין" – הוא הזכיר בכתב התביעה את מעמדה של הדירה והאופן שבו נרכשה, וצירף מסמכים בעניין. הדבר היחיד שהבעל לא עשה הוא להציג את טיעוני האישה לגבי הדירה, שכמובן אי אפשר לצפות ממנו לעשות זאת.
השופט הוסיף שבאופן כללי, משמדובר בדירה שהבעל קיבל במתנה ורשומה על שמו בלבד, לא ברור מדוע הוא אמור לכלול אותה במסגרת "עתירותיו", שהרי הוא לא זקוק בעניינה לשום עזרה מביהמ"ש.
בסיכומו של דבר, הערעור התקבל חלקית, כך שבכל הקשור לענייני הדירה, החלטת בימ"ש לענייני משפחה בטלה, וביה"ד הרבני הוא שידון ברכישתה, במשכנתאות ויתר העניינים הקשורים בה.
השופט דחה את טענת הבעל בדבר "פיצול לא טבעי", והוסיף שאת התוצאה הזאת יש לזקוף לחובתו.
כל צד יישא בהוצאותיו.
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.