מאז שנות ה-80 לא שילמו שתי חברות חניונים ארנונה לעיריית תל אביב. דרישות התשלום שהודבקו על דלתותיהן לאורך השנים לא עזרו לעירייה והחוב תפח לכ-2.8 מיליון שקל. לאחרונה הסאגה הגיעה לסיומה בניצוחו של ביהמ"ש, שחייב את בעל החברות לשלם את כל החוב מכיסו.
חוב ארנונה של כ-2.8 מיליון שקל הביא את עיריית תל אביב לתבוע את חברות החניונים "חניוני הצוות" ו-"הצוות חניונים 2007" ובעל השליטה בשתיהן בבימ"ש השלום בתל אביב. לטענת העירייה, לאורך שנים נמנעו החניונים מלשלם את הארנונה, למרות פעילות ענפה שקיימה בניסיון לגביית החוב.
לכתבות נוספות בנושא:
העירייה הסבירה מדוע החליטה להגיש את התביעה גם נגד בעל החברות באופן אישי: לטענתה, הוא נהג בחוסר תום לב מוחלט כשניסה להתחמק מתשלום החוב בדרכים עקלקלות תוך שעשה שימוש במסך ההתאגדות של החברות. למעשה, חברת "הצוות חניונים" הוקמה על ידו מיד אחרי שחברת "חניוני הצוות" הפסיקה את פעילותה, וכשידע שאין לחברה החדשה נכסים מהם ניתן יהיה לפרוע את החובות.
בעל החברות טען מצדו לפטור מארנונה. לטענתו, הפטור ניתן לחברות שבבעלותו בין השנים 1976 ל-1980, וכיוון שמאז לא התקבלו בחברות חשבונות ארנונה או הודעות גבייה – הוא הסיק שהפטור ממשיך. לדברי בעל החברות, הוא סבר כי לפי החוק הוא זכאי לפטור גם משום שהחזיק את הנכסים עבור עיריית תל אביב.
איפה הפטור
השופטת ריבה ניב קבעה, כי עיריית תל אביב הוכיחה שניסתה במשך השנים לגבות את החוב משתי החברות ומעבר למשלוחי שומות הארנונה, היא שלחה פקחים רבים לחניונים והדביקה שם דרישות חוב. לכן, בניגוד לטענותיו הלא מבוססות של בעל החברה, החברות שבבעלותו ידעו היטב על קיומו של החוב ועל כך שהעירייה החלה בהליכי הגבייה ובעיקולים.
השופטת הוסיפה וקבעה שפג תוקפו של הפטור שהיה תקף בין 1976 ל-1980, וממילא, פטור זה ניתן לבעלי הקרקע, ביניהם עיריית תל אביב, ולא לחברות עצמן.
לדברי השופטת, העובדה שלאורך כל השנים לא הוגשה מעולם השגה על חוב הארנונה, למרות הידיעה על קיומו, הפכה את החוב לחלוט ולכן יש לשלמו.
מאחר שבעל החברה העביר נכסים מחברה לחברה במטרה שלא לאפשר לעירייה לגבות את החוב בדרך של מימוש נכסיהן, קבעה השופטת שמי שישלם את חוב הארנונה יהיה בעל החברות, מכיסו האישי. החברות ובעל השליטה חויבו יחדיו גם בהוצאות של 30 אלף שקל.
פסק הדין מחדד את החשיבות בהגשת השגה נגד חיובי הארנונה, שאם לא כן יהפוך החיוב בארנונה לחלוט וסופי ולנישום לא תהיה דרך לטעון נגדו, גם אם מדובר בטענות כבדות משקל. ככלל, החיוב בארנונה מוטל על המחזיק בנכס, אך במקרים מסוימים מעניק הדין פטור מתשלום הארנונה, שיש להבחין לגביו האם הוא מוענק רק לבעל הנכס או גם למחזיק. על אף שלפי עקרונות החיוב בארנונה רק המחזיק בנכס חב בארנונה, עקרון זה נסוג בפני רצונה של המדינה לייעל ולשפר את יכולת הגבייה של הרשויות.
* עוה"ד רן הירש וחגי בורשטיין עוסקים במיסוי עירוני ותכנון ובניה.
**הכותבים לא ייצגו בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.