מאת: עו"ד יואב סלומון
לפסק הדין בעניין בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פנקר רינת ואח'
בחשבונה של לקוחת בנק לאומי נותרה יתרת חוב שהייתה מובטחת במשכנתא על דירתה. הלקוחה נפטרה והבנק לא עשה דבר כדי לגבות את החוב, שבינתיים עלה על שווי הדירה הממושכנת. עו"ד יואב סולמון על הביקורת הנוקבת שנמתחה על הבנק ועל דחיית התביעה.
בחשבונה של לקוחת בנק לאומי נצבר חוב של כ-260 אלף שקל, שהיה מובטח במשכנתא על דירתה. הלקוחה נפטרה בשנת 2000 תוך שציוותה את רכושה לבתה. הבנק ניהל עם בנה מו"מ לסילוק החוב, וכשזה לא עלה יפה, שלח לבת בשנת 2003 התראה לסילוק החוב של אמה. מאחר שהחוב לא נפרע, החל הבנק לפעול בהליכים למימוש המשכנתא, ובסוף שנת 2005 הדירה של המנוחה נמכרה תמורת 70 אלף דולר בלבד - סכום שלא הספיק לכיסוי החוב שבינתיים צבר ריבית חריגה.
הבנק הגיש תביעה נגד הבת לבימ"ש השלום בתל אביב, וביקש לחייב אותה בכיסוי יתרת החוב של אמה המנוחה. אלא שהבת טענה, כי האם העניקה לאחיה כספים וזכויות במסגרת הסכם מתנה, ביניהם חשבון הבנק. לדבריה, הוא זה שיצר את יתרת החוב והוא אף ניהל מו"מ עם הבנק לשם פירעונו. משכך ביקשה האחות לצרף אותו לתביעה כנתבע.
בשנת 2009 צורף האח לתביעה והוא הכחיש את טענות האחות וטען, כי אינו בעל החוב, שכן חשבון הבנק מעולם לא נרשם על שמו והוא לא עשה בו כל שימוש. הוא הפנה אצבע מאשימה לכיוון מנהל עיזבון המנוחה, והגיש נגדו הודעת צד שלישי.
מנהל העיזבון טען כי הוא מונה רק לצורך מכירת הדירה שהייתה משועבדת לבנק, והחזיר את האשמה לשכם הבן.
הבנק העדיף להגדיל את החוב
השופט מרדכי בן חיים לא חסך ביקורת מהתנהלות הבנק וקבע, כי הבנק התנהל בעצלתיים בהליכי מימוש הדירה, תוך שהוא מודע לעובדה שהחוב צבר ריבית במשך חמש שנים.
השופט קבע, כי בסמוך לפטירת המנוחה ועד לשנת 2003 היה שווי הדירה 364 אלף שקלים, ואם הבנק היה מממש את הדירה, יכול היה לפרוע את החוב במלואו. בעצם זה שהבנק נמנע ממימוש מהיר של הדירה, הוא הביא להגדלת יתרת החוב, תוך העדפת האינטרס הכלכלי שלו על חשבון המנוחה ויורשיה.
לדבריו, התנהלות זו אינה מתיישבת עם מעמדו המיוחד של הבנק, המתבסס על אמון הציבור והמחייב מידה מוגברת של זהירות מקצועית ותום לב. הבנק לא סיפק כל הסבר ענייני לחידלון הממושך במימוש הדירה, ויש לראות בכך הפרת הכלל הבסיסי של חובת תום הלב.
עוד פסק השופט, כי יש לזקוף משנה חומרה לכך שהבנק בחר לתבוע את הבת בלבד, בעוד שהבן טען בתוקף ובעקביות כי חשבון הבנק אינו כלול במסת העיזבון, ואף הסכים ליטול על עצמו את החוב שהצטבר בו.
בסופו של דבר, דחה השופט את התביעה נגד האחים ומנהל העיזבון. הבנק חויב בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקלים לכל אחד מהאחים, והבן, ששלח את הודעת הצד השלישי כנגד מנהל העיזבון, חויב לשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקלים.
לפסק הדין בעניין בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פנקר רינת ואח'
* עו"ד יואב סלומון עוסק בין היתר בדיני בנקאות.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: בנקאות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.