שני בנים, שהתייתמו מאביהם, התקוממו כשהתבשרו על כך שאישה, שטענה שהייתה זוגתו בשנים האחרונות לחייו, חפצה במחצית מהירושה. הם הגישו התנגדות לבית המשפט לענייני משפחה אך התאכזבו במהרה.
אב לשני בנים נפטר באפריל 2011 ולא הותיר אחריו צוואה. בסמוך לאחר מכן, אישה, שטענה שהייתה זוגתו בשנתיים האחרונות לחייו, ביקשה לרשת חצי מרכושו. אלא ששני הבנים התנגדו לבקשתה וטענו כי מעולם לא הייתה זוגתו של אביהם, לכל היותר חברה לעבודה שעזר לה להתמודד מול בעלה המכה וייתכן שגם קיים עמה יחסי מין.
לכתבות נוספות בנושא:
שני הצדדים הציגו בפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה סיפורים שונים לחלוטין, שכן האישה טענה כי היא והמנוח היו בני זוג לכל דבר ואף עמדו להתחתן.
הבנים התעקשו כי האישה לא זכאית לדבר. למעשה, הם טענו, היא ממילא לא יכולה להיחשב כידועה בציבור לפי חוק הירושה כיוון שכלל לא התגרשה מבעלה. גרושתו של המנוח ואם הבנים טענה כי עד יום מותו שמר עמה על קשר ואף שכב עמה.
המנוח התכונן לחתונה
השופטת אלה מירז, שבחנה היטב את הגרסאות הכל-כך שונות שנפרשו בפניה, בחרה להאמין לגרסת האישה. לאחר שביקשה ממנה להוכיח כי לא הייתה נשואה טרם פטירת המנוח, הציגה בפניה האישה אישור ממשרד הפנים שבמאי 2010 הפך הסטאטוס שלה ל"גרושה".
השופטת קבעה, כי ממצא זה סותר את טענת הבנים ואף מעיב על גרסתם כי אביהם בסך הכל עזר לידידה מהעבודה להתמודד עם בעלה. כפי שמוכיחות ראיות ועדויות נוספות בתיק, אביהם המשיך את הקשר עם האישה גם לאחר גירושיה, ונראה שכל פעולת סיוע מצדו הייתה במסגרת יחסיו עמה - יחסי זוגיות ולא ידידות או חברות לעבודה. "כל משמעות אחרת חוטאת לאמת".
השופטת הוסיפה כי המבקשת הוכיחה שבסמוך לגירושיה היא והמנוח פנו למועצה הדתית כדי לבקש היתר להינשא, והיא אף הציגה קבלה, המעידה שהמנוח רכש טבעת נישואים כחודשיים לפני מותו. אם לא די בכך, היא גם שינתה את שם משפחתה לשם משפחתו של המנוח. המסקנה המתבקשת היא, ציינה השופטת, שאלמלא פטירתו הם היו נישאים.
השופטת מירז לא התעלמה מכך שהמבקשת לא עברה לגור עם המנוח אלא לנה אצלו לסירוגין, ואולם, לשיטתה, העובדה שחילקה את זמנה בין שני בתים אינה שוללת קיומם של חיי משפחה וזוגיות אמיתית: למבקשת היו חפצים בבית המנוח, היה לה מפתח לדירתו והמנוח אף החל לשפץ את הדירה, ככל הנראה כדי להכין את הבית עבורה. מעבר לכך, עד לתחילת השיפוצים בנו הבכור של המנוח התגורר עמו ונראה שהשניים תכננו לעבור לגור יחד עם יציאתו מהבית.
"אם המנוח היה נשאל האם המבקשת נמנית על יורשיו – היה עונה תשובה חד משמעית – כן", סיכמה השופטת וקבעה כי האישה הוכיחה שחלקה עם המנוח חיים משותפים וניהלה עמו זוגיות רצינית שפניה היו מכוונות לעבר חתונה.
משכך, כמי שהייתה הידועה בציבור של המנוח טרם מותו, היא זכאית לרשת מחצית מעזבונו. הבנים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20 אלף שקל.
* עו"ד ומגשרת לימור חלימי עוסקת בדיני משפחה, צוואות וירושות
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.