בית הדין לעבודה קבע שהתנהלות ראשי הישיבה הייתה חסרת תום לב, כשפיטרו יחד עם המורה עוד שתי מורות בגילה, ופרסמו הודעת גיוס למורים גברים במקומן.
מורה לאנגלית מישיבת השומרון פוטרה בספטמבר 2011, אחרי 32 שנות הוראה, מהן 24 בישיבה.
באפריל 2012 היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, לפיה ראשי הישיבה, המנכ"ל ומנהל התיכון פיטרו אותה משום שהיא אישה, ובגלל הגיל שלה, ובכך נהגו כלפיה באפליה ובחוסר תום לב.
פוטרתם לא כדין?
פנו ל - עורך דין דיני עבודה
לטענת המורה היא הייתה עובדת מוערכת, לכן הציגה מכתבי תודה והמלצה מהורים, תלמידים, המפקח ומנכ"ל הישיבה. היא ציינה שגם בשנה האחרונה לעבודתה היא שובצה ללימוד בהיקף של 125% משרה, המעיד על ההערכה כלפיה.
עם זאת, היא תיארה שיחת מסדרון אחת, שנערכה בסמוך לפתיחת שנת הלימודים 2010, בה מנהל התיכון ציין בפניה שהתקבלה תלונה בנוגע למצב המשמעת בכיתותיה. מאחר שהיא הייתה כה מופתעת, היא ביקשה ללמוד יותר על התלונה, אך המנהל לא נתן לה פרטים.
כחודש אחרי השיחה, קיבלה המורה מעטפה ובה פרוטוקול שיחת המסדרון, ובשיחה עם המנכ"ל ומנהל התיכון נאמר לה שהיא צריכה להפסיק לעבוד – או בפרישה מרצון (פרישה מוקדמת לפנסיה) או בפיטורים.
בלית ברירה בחרה המורה בפרישה המוקדמת, אולם לאחר סיום שנת הלימודים, כשכבר התחייבה למקום עבודה אחר, הודיעה לה המועצה כי פרישתה לא מאושרת. הישיבה שלחה לה מכתב בסוף אוגוסט, לפיו אם לא תתייצב לעבודה בתחילת השנה, יראו בה כמי שהתפטרה, וזאת למרות שבפועל הם כבר העסיקו מורה אחר שקיבל את שעות העבודה שלה.
לטענת המורה, הישיבה פיטרה גם מורות ותיקות אחרות מלבדה, וכל זה היה כדי להעסיק במקומן גברים צעירים, כפי שמעידה מודעת הדרושים שהיא פרסמה.
הנתבעים טענו שהפיטורים נעשו בתום לב בעקבות תלונות על המורה, ושפרסום מודעת הדרושים בלשון זכר הייתה בשל תקלה זמנית.
אפליה
השופטת שרה שדיאור קבעה שהנתבעים לא הצליחו להוכיח מדוע פיטורי התובעת היו מוצדקים. כללי מינהל תקין דורשים שכל תלונה ושיחה עם מורה תתועד בכתב, ומכיוון שהתלונות להם טענו הנתבעים לא תועדו בשום מקום, אין הצדקה לפיטורי התובעת.
משכך, ומאחר שהישיבה הבהירה לתובעת שהמשך העסקתה אינה אפשרות מעשית, היא למעשה פיטרה אותה, וזאת לפני שנערך שימוע. לכן נקבע שמגיעים לתובעת 12 חודשי שכר כפיצוי.
השופטת גם סברה שהעסקת הגברים הצעירים תחת המורות שפוטרו וניסוח מודעת הדרושים הם ביטוי מובהק לאפליה.
השופטת שדיאור הסכימה ששעה שמקום העבודה כבר נתפס על ידי מורה צעיר, הצעת הישיבה שהמורה תחזור למקום עבודתה הגיעה מאוחר מדי, לא הייתה כנה ולמעשה הייתה חסרת תום לב.
מכל אלו נקבע שהישיבה הפלתה את המורה והיא זכאית לפיצוי לפי חוק השוויון ולפי חוק שיווי זכויות האישה. מעבר לכך שהישיבה חויבה לפצות את התובעת ב-35 אלף שקל, חויבו גם המנהל והמנכ"ל לשלם לה באופן אישי 10,000 שקל כל אחד, משום שהייתה להם מעורבות אישית בהפרת החוק.
הישיבה תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד חיה שפיגל אפרים, עו"ד יניב שבו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נתנאל כ"ץ, עו"ד כרמל חורב אלטמן, עו"ד תומר הדס
* עו"ד מוטי בר לב ממשרד עורכי הדין מ. בר-לב ושות' העוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.