בית הדין הרבני הסביר שמקור הכספים בירושה שהבעל קיבל מאביו, ולכן האישה לא זכאית לחלק בהם.
גבר ואישה התחתנו בסוף 2009 והולידו שני ילדים, כיום בני 4 ו-5. כחמש שנים אחר כך הם החליטו להתגרש, והבעל הגיש תביעת גירושין בביה"ד הרבני האזורי בירושלים. הזוג הסכים להתגרש והשאיר לבית הדין את הדיון בענייני הרכוש והכתובה.
לשאלות על ענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה באתר פסקדין
כשנתיים לפני החתונה, רכש הבעל מגרש תמורת מאות אלפי שקלים, ולאחר הנישואין השלים את רכישתו בתשלומים נוספים ובנה עליו בניין. בשלב מאוחר יותר, כשלוש שנים אחרי החתונה, הנכס נמכר תמורת 1.65 מיליון שקל. בהיותו סטודנט לרפואה לכל אורך תקופת הנישואין, הבעל השתכר מעט וכל משכורתו שימשה למחיה שוטפת.
האישה, שיוצגה על ידי עו"ד יהונתן קניר, דרשה את תשלום הכתובה ואת מחצית הרכוש, שכלל לשיטתה גם חצי מהכסף שהבעל קיבל על הנכס שהיה בבעלותו.
כמו כן, בבית המשפט לענייני משפחה (שם נדון נושא המזונות) האישה טענה שהבעל אלים. היא התלוננה על גידופים, קללות והתקפי זעם, ואף אמרה שהוא "בועט באופן חפשי ומעקם לי את הידיים".
גם בתסקיר שירותי הרווחה דובר על אלימות מצד הבעל ואירועים קשים שהאישה תיארה והבעל לא הכחיש.
הבעל, שיוצג על ידי עו"ד ציפי פיק, התנגד לתשלום הכתובה. לגבי הרכוש, הוא טען שכולו "גלגול" של רכוש שירש מאביו שנפטר לפני יותר מ-25 שנה כשהיה בן 19.
לכן, לשיטתו, כיוון שמקורם של הכספים הוא מירושה, הרי שגם אם הוא רכש בעזרתם נכס בתקופת הנישואין, הוא לא שייך לאישה מאחר שלא מדובר בכספים שנצברו במהלך הנישואין.
וואקום מכוון
אב בית הדין הרב יקותיאל כהן והדיינים הרב יוסף גולדברג והרב דוד בירדוגו עשו סדר בדברים.
ראשית, הדיינים הסבירו שכאשר שני הצדדים רוצים להתגרש והאישה לא מוותרת על כתובתה, היא זכאית למלוא הכתובה. בנוגע לאלימות הבעל, הדיינים ציינו כי אף על פי שהדברים לא נדונו ולא הוכחו בביה"ד, הם מטילים על הבעל צל כבד ומחזקים את הצורך לחייב אותו בתשלום הכתובה.
מכאן עברו הדיינים להכריע בגורל הנכסים של הבעל. הם הצביעו על כך שהאישה הותירה "וואקום" בטענותיה, כשהתמקדה רק בנושא התאריכים של הרכישה וההשבחה של הנכס, אך לא במקורות הכספיים שלו.
אלא שמקורם של כספים אלה אכן בירושה מאביו, הבהירו הדיינים, ובוודאי שהם לא הגיעו מעבודתו המוגבלת והקצרה בזמן לימודיו, ואין שום הסבר הגיוני לצבירת סכומי עתק על ידי הבעל בתקופת הנישואין.
לפיכך, הדיינים קבעו שהאישה אינה זכאית להתחלק בנכס, בהתאם לחוק יחסי ממון שלפיו כספים שהיו לאחד הצדדים ערב הנישואין או שהתקבלו בירושה בתקופת הנישואין לא מתחלקים בין שניהם.
בסופו של דבר, בית הדין חייב את הבעל לשלם את מלוא הכתובה בסך 180,000 שקל, אך קבע שהאישה אינה זכאית לאיזון בנכסים הרשומים על שם הבעל.
עוד נקבע כי על הבעל יעביר לאשה שיק על סך 16,082 שקל על מחצית החובות.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.