מה קורה כשהשכנה מחליטה להשתלט על הרכוש המשותף והופכת את החצר למרפסת הפרטית שלה ובתה עוברת להתגורר במחסן המשותף? התשובה: השכן מגיש תביעה וזוכה.
11 ילדים שירשו שתי דירות בבת-ים, האחת בקומה הראשונה והשנייה בקומת הקרקע, מכרו ב- 2006 את הדירה בקומה הראשונה לשכן שגר בבניין הסמוך. ב-2009 עבר בנו להתגורר בדירה ונדהם לגלות, שאינו רשאי להיכנס לחצר המשותפת או להשתמש במחסן המשותף, ולמעשה הגישה אליהם נחסמה לחלוטין.
הסתבר שאחת היורשות, המתגוררת בדירת הקרקע החליטה לספח לעצמה את החצר, ובתה הגדילה לעשות ועברה להתגורר במחסן לאחר שהפכה אותו לדירה של ממש. בתביעה שהגיש בעל הדירה לבית משפט השלום בראשון לציון נגד השתיים ויתר היורשים, הוא ביקש להורות על הריסת כל המבנים החוסמים את הגישה לחצר ולמחסן ולסלק את ידי היורשים מהמחסן.
האישה מדירת הקרקע, והנתבעת היחידה ששיתפה פעולה בהליך, טענה, בין היתר, כי היא משתמשת בחצר ובמחסן באופן בלעדי מזה שנים. כי התפתחו כבר הסכמה ונוהג שלפיו הרכוש מוצמד לדירתה, ועל כך הסתמכה כשביצעה בחצר ובמחסן שיפוצים בהשקעה כספית ניכרת.
עוד היא טענה שהתובע רכש את הדירה במחיר מופחת בשל הידיעה שלא יוכל להיכנס לחצר ולמחסן. לבסוף היא טענה שאין לפנות את בתה מהמחסן בשל הנזק ואי-הנוחות שייגרמו לה אם תיאלץ לעזוב.
אין סיוע להשתלטות על רכוש משותף
השופטת יעל בלכר הכריעה לטובת התובע. השופטת קבעה שהחצר והמחסן הם חלק מהרכוש המשותף והנתבעת לא הוכיחה שיש לה איזושהי זכות להשתמש בהם באופן בלעדי, משל היו שלה. השופטת הוסיפה שהתובע מעולם לא הסכים לשימוש הבלעדי ברכוש המשותף, ועצם העבודה שהנתבעת ערכה בו שינויים לא מקנה לה את הזכות להשתלט על רכוש שאינו שלה.
למעשה, קבעה השופטת, שאם יורדים לדקויות, הרי שלאורך השנים בני משפחתה היו בעלי הקומה הראשונה והורשו להיכנס לחצר ולמחסן. מכאן עולה שלפי הנוהג בעלי שתי הדירות נהגו להשתמש ברכוש המשותף, ולא הכירו בזכות בלעדית של המתגורר בדירת הקרקע.
השופטת בלכר קבעה שגם הטענה שהתובע רכש את הבית במחיר מוזל לא הוכחה. התובע הכחיש זאת והסכם המכר, שאין בו הוראה בעניין, מאשר את עמדתו. כידוע, ראיה בכתב גוברת על ראיה בעל פה, מה גם שהנתבעת לא הביאה כל ראיה המעידה על שהתובע רכש את הדירה במחיר נמוך ממחיר השוק.
השופטת סירבה לתת יד להשתלטות על הרכוש המשותף, והזכירה לנתבעת, שהסבת המחסן למגורים נעשתה ללא היתר. היא קבעה שבנסיבות אלה, הנתבעת לא יכולה לסבור באמת ובתמים שהטענה - שתיגרם לבתה אי-נוחות - תקנה לה זכות שימוש בלעדית במחסן, שעה שהיא פוגעת בזכויות התובע ומונעת ממנו כל שימוש בחצר ובמחסן גם יחד.
לסיכום, הורתה השופטת על הריסת המבנים החוסמים את הגישה לרכוש המשותף ועל פינוי המחסן עד ה- 15.10.14. הנתבעת חויבה להחזיר לתובע הוצאות משפט ולשלם שכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
מאחר שפסק הדין העלה שהנתבעת לא ממש פועלת לפי חוקי התכנון והבנייה, הורתה השופטת בלכר להעבירו למחלקה המשפטית של עיריית בת-ים.
לדברי עו"ד ושמאי מקרקעין חיים מסילתי, "הרכוש המשותף בבית המשותף שייך לכלל דיירי הבית. בתי המשפט והמפקחים על הבתים המשותפים מראים פעם אחר פעם בפסיקותיהם את החומרה שהם מייחסים לפלישה לרכוש המשותף. יפה יעשה כל בעל דירה אם יבדוק היטב את ההצמדות הרלוונטיות לדירתו טרם עשיית מעשה".
* עו"ד ושמאי מקרקעין חיים מסילתי מ"מ יו"ר לשכת השמאים ועוסק בדיני מקרקעין
** המגיב לא ייצג בתיק
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.