התובע שילם כספים לקבלנית כדי שתבנה את ביתו. לאחר שלא עמדה בהתחייבותה ונקלעה לקשיים הוא תבע מהבעלים שיחזיר לו את הכסף. בית המשפט חייב את החברה ולא את הבעלים בסך של כ-160 אלף שקל.
ביוני 2011 חתמו דניאל דמרי ורעייתו הסכם עם החברה הקבלנית "יעקב הרשקוביץ" לבניית ביתם בבאר גנים (צפונית לאשקלון). החברה התחייבה להתחיל בבנייה תוך 30 ימים מקבלת היתר הבנייה, ודמרי שילם לה מקדמה בסך 80 אלף שקל. אולם, לצערם של הצדדים נקלעה החברה לקשיים והבנייה לא יצאה אל הפועל.
החברה הקבלנית עושה לכם בעיות?
פנו ל - עורך דין מקרקעין
דמרי החליט לתבוע את החברה בבית משפט השלום בתל אביב בטענה שהיא חייבת לו 186,388 שקל בגין השבת המקדמה, פיצויים שנקבעו בהסכם הבנייה, יתרת שכרם של האדריכל והמהנדס שצריכים לסיים את התכניות לצורך קבלת היתר בנייה, עוגמת נפש, כאב וסבל והוצאות שונות.
דמרי טען שהחברה "עקצה" אותו. לטענתו, היא ידעה שלא תוכל לעמוד בהסכם מפאת הקשיים הכלכליים שהיא נמצאת בהם. מאחר שידע כי החברה לא תוכל לשלם לו את הפיצוי, ביקש דמרי להרים את המסך של החברה ולהטיל אחריות אישית על הבעלים שנהג כלפיו בחוסר תום לב ורימה אותו. לטענתו, החברה "גילגלה" כספים בין חשבונותיה השונים כדי לדמות מצב של יתרה וכך העלימה מידע לגבי מצבה הכלכלי האמיתי.
החברה טענה שאין יריבות אישית בין הבעלים של החברה, מר הרשקוביץ, לתובע, מאחר שההסכם נחתם בין התובע לחברה בלבד ללא התחייבות או ערבות אישית מצדו. לטענתה, כספי המקדמה ששולמו הופקדו בחשבון הבנק של החברה, וסמוך לחתימת ההסכם, החברה פעלה לקבל היתר בנייה ואף שילמה מכספי המקדמה לאדריכל ולמהנדס. החברה טענה שבעקבות מחדלי התובע, שביקש לשנות את התכניות לפחות שלוש פעמים, קבלת היתר הבנייה התעכבה, ובינתיים היא נקלעה לקשיים. בעל החברה טען שפעל להציל את החברה – הוא השקיע בה מאות אלפי שקלים ונטל הלוואות שלא היו מתקבלות אילולא הבנק היה חושב שהחברה תוכל לעמוד בכך.
קו גבול דק
השופט רחמים כהן דחה את התביעה להרמת מסך. על מנת להרימו, הסביר, צריכות להתקיים נסיבות חריגות כמו ניצול לא כשר של הבעלים את ההפרדה מהחברה הכרוך בפגיעה בזולת, ואלו לא הוכחו במקרה זה.
בהחלט יכול להיות מצב בו חברה מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה, אך הדבר אינו מחייב את סגירתה או הפסקת פעילותה, קבע השופט, בוודאי לא כשיש אופק של חוזים נוספים לביצוע.
לשיטת השופט, הפעילויות הפיננסיות שנעשו על ידי בעלי החברה יכולות להעיד על הניסיון לחלצה מהקשיים. קו הגבול בין ניסיונות להחייאת חברה בקריסה לבין ניסיונות היחלצות מקשיים עשוי להיות דק, ובמקרה זה לא ניתן לקבוע שנלקח על-ידי הבעלים סיכון בלתי סביר או שהחברה עמדה בפני קריסה בעת ההתקשרות עם התובע, ולהיפך, דווקא מתקבל הרושם שההתנהלות מול התובע – עד שהחברה קרסה – היתה בהתאם להסכמים עימו.
עם זאת, השופט קיבל את התביעה לפיצויים מהחברה עצמה מאחר שאכן הפרה ההסכם עם התובע, ולכן פסק שהחברה תשלם לו 160,388 שקל, הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 שקל. טענות התובע לעוגמת נפש, כאב וסבל ותשלום לאדריכל ולמהנדס, נדחו מכיוון שלא הוכחו.
- ב"כ התובע: עו"ד יוסי נגר
- ב"כ המשיבים: עו"ד דוד תורג'מן
* עו"ד שמעון אליאס עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.