ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין איל נ' עיריית תל-אביב ואח'
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי עיריית תל אביב תבטל חיוב ארנונה מים ואגרות שגבתה בהליכי גבייה מנהליים בגין חוב שהצטבר לעותר, מיולי 91' ועד יוני 94', לאור שיהוי ארוך ובלתי מתקבל על הדעת.
עיריית תל אביב פתחה בהליכי אכיפה מנהלית נגד חייב בגין חוב של 532,321 שקלים שהצטבר משנת 1991, רק במאי 2007, לפי פקודת המיסים (גביה). במהלך השנים התנהל מו"מ בין העותר למשיבה בניסיון להגיע להסכמה. משלא הושגה הסכמה, הגיש החייב עתירה לבית המשפט המחוזי, בה טען כי יש לחשב מחדש את חובו, שכן חיובי העירייה מושתים עליו רטרואקטיבית, מבלי שניתנה לו התראה מוקדמת במשך שנים רבות, ותוך שיהוי ניכר.
העירייה טענה מנגד, כי הייתה רשאית על פי דין לנקוט בהליכי גביה בגין החוב שלא שולם, וכי הליכי הגבייה שננקטו נגד העותר, בין היתר באמצעות תביעה אזרחית שהוגשה נגדו, הינם סבירים.
שיהוי בלתי מתקבל על הדעת
השופטת צילה צפת קיבלה את העתירה. נקבע, כי כאשר נישום לא משלם את אשר נדרש בשומת הארנונה, פתוחות בפני הרשות שתי דרכי פעולה. דרך אחת היא הגשת תביעה אזרחית, דרך שנייה הינה פנייה להליכי גבייה מנהליים, באמצעות התראות על קיומו של חוב.
באשר לחוב שהצטבר עד לגמר חודש יולי 1991, נקטה המשיבה במסלול של הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך במועד, ובגינו ניתן פסק דין כנגד העותר ושותפו, שנאכף בהוצאה לפועל. במצב עניינים שכזה, לא ניתן לומר כי העיירה שקטה על שמריה ולא נקטה בפעולות לשם גבייתו של החוב האמור.
אולם, באשר ליתרת החוב, אשר התגבש בין החודשים אוגוסט 1991 ועד ליוני 1994, העירייה פעלה בהליכי אכיפה מנהליים שהחלו אך בשנת 2007, ולפיכך קבעה השופטת, כי עומדת לעותר טענת שיהוי ואף התיישנות, הגם שלא העלה טענה זו במפורש.
נפסק, כי מדובר בשיהוי רב מאוד החורג בהרבה מעבר לתקופת ההתיישנות. השופטת הפנתה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מפברואר 2012, על פיה, הפעלת הליכי גבייה זמן רב לאחר היווצרות החוב אינו מצב תקין.
בענייננו, השיהוי ארך של 13 שנים, בהתחשב בכך, קבעה השופטת, כי אף אם יובאו בחשבון הליכי המו"מ בין הצדדים והניסיון להגיע לפשרה, מדובר בשיהוי ארוך עד מאוד ובלתי מתקבל על הדעת.
השופטת ציינה את חובת ההגינות כלפי הפרט המוטלת על כל מי שבידו סמכות שלטונית. שיהוי החורג כמעט פי שניים מתקופת ההתיישנות, כך נקבע, חורג מחובת ההגינות של הרשות המינהלית, ומשכך מהווה הגנה ראויה מפני הליכי הגבייה המינהלית.
מכאן שפעולת העירייה אינה סבירה ולכן הורתה השופטת על ביטול חיוב הארנונה, מים ואגרות שנגבה בהליכי גבייה מינהליים בגין החוב שהצטבר מגמר יולי 1991 ועד יוני 1994.
העירייה חויבה בהוצאות בסך של 10,000 שקל.
גם שיהוי של הרשות עשוי להביא לפסילת הליכים
עו"ד יובל גנן, העוסק בתחום המקרקעין, מסביר, כי "פסק הדין הוא עוד אבן דרך במגמה הנמשכת מזה שנים, להחיל על היחסים שבין האדם הפרטי לרשות את אותם הכללים החלים במשפט הפרטי שבין אדם לרעהו".
לדבריו, "אמנם לעיתים זוכה הרשות לעדיפות מסוימת ומוענקים לה אמצעים לגביית חובות נושנים שאינם קיימים בדין האזרחי, ואולם הדבר אינו משחרר את הרשות מפעילות סבירה, הוגנת ותמת לב כאשר היא פועלת לשם גביית החובות כלפיה".
"בפסק הדין מודגש כי גם שיהוי ניכר, אשר בניגוד להתיישנות אינו גורם בהכרח להפסקת הליכים, עשוי להביא לפסילת הליכים בהם נוקטת רשות כלפי האזרח!"
לפסק הדין בעניין איל נ' עיריית תל-אביב ואח'
למדור: מסים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.