במהלך ההליכים האם נפטרה והמאבק בין שלוש בנותיה נמשך. בסופו של דבר ביהמ"ש קבע שאסור היה לאם להעביר את דירתה רק לשתיים מתוך שלוש הבנות, מאחר שהדבר נעשה בניגוד לצוואה שערכה יחד עם האב המנוח לפני כמה שנים.
בשנת 2005 חתמו זוג קשישים על צוואה, בה קבעו שכל נכסיהם יועברו לשלוש בנותיהם בחלקים שווים. הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג היה דירה ששוויה הוערך ב-4.6 מיליון שקל.
חודשים ספורים אחר כך האב נפטר, וניתן צו קיום צוואה. לאחר מותו, מערכת היחסים בין אחת הבנות לבין שתי אחיותיה ואמה הלכה והתדרדרה עד שהגיעה לנתק מוחלט. בתחילת 2011, כחמש שנים אחרי שהאב נפטר, העבירה האם את כל הדירה לשתי בנותיה במתנה.
לשאלות על ירושות וצוואות:
עו"ד ירושות וצוואות
הבת השלישית הגישה בשנת 2013 נגד אמה ואחיותיה תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בקריות, בה ביקשה להצהיר שהעברת הדירה בטלה לנוכח הוראות הצוואה. בעיצומו של המשפט האם נפטרה, וההליך נמשך בין התובעת לבין אחיותיה והעזבון.
התובעת טענה כי יש לבטל את העברת הדירה, היות שהאם פעלה בניגוד לצוואה שערכה יחד עם בעלה בזמנו.
הנתבעות טענו שבצוואה לא הייתה כל הגבלה שמנעה מאמן להעניק את הדירה להן או לכל אדם אחר, ועל כן היא הועברה אליהן כדין.
לטענתן, העובדה שהמנוחה הייתה היורשת הבלעדית של המנוח כיורשת ראשונה על פי הוראות הצוואה, מקנה לה את האפשרות לפעול לפי ראות עיניה.
לאחר מכן, כמעט בדרך אגב, הוסיפו הנתבעות שאמן העבירה להן את הדירה בתמורה לכך שהן דאגו לכל צרכיה הכלכליים והיומיומיים – הוצאות שהסתכמו במאות אלפי שקלים.
יצא המרצע מהשק
השופט אריה נאמן דחה את טענות הנתבעות. השופט הסביר שעקרונית, בהסדר של "יורש אחר יורש", היורש הראשון רשאי לעשות בירושה כרצונו, אך רק אם אין בצוואה הוראות אחרות המגבילות אותו.
השופט הסביר שכשביהמ"ש מפרש צוואה, ובמיוחד "צוואה הדדית", עליו לתת משקל מכריע לכוונת המצווים בזמן שבו ערכו את הצוואה. בתחילת הצוואה הם מציינים שרכושם יחולק לשלוש הבנות בחלקים שווים, ומזהירים "אחד את השני" שאין לשנות או לעקוף את הצוואה.
לאחר שניתח את כל סעיפי הצוואה ואף את הסדר ביניהם, הגיע השופט למסקנה שההורים המנוחים ביקשו כי בסוף היום היורשות צריכות להיות שלוש הבנות. משכך, המנוחה לא הייתה יכולה להעביר את הנכס במתנה לשתיים מבנותיה, להוציא את הנכס מהעיזבון ובכך לנשל את התובעת הבת השלישית.
בנוגע לטענות בדבר העברת הדירה תמורת עזרה כלכלית, השופט לא חסך ביקורת מהנתבעות וציין כי טענותיהן "התמוטטו כמגדל קלפים". אל טבלת ההוצאות המסתכמות ב"מאות אלפי שקלים", הנתבעות לא צירפו אפילו ראיה אחת, ובחקירתן למעשה "יצא המרצע מהשק כיצד בדיעבד חיפשו הנתבעות בנרות 'הוצאות' שכביכול היו למנוחה כדי לטעון שהן מימנו אותן ב"תמורה" להעברת הנכס על שמן".
גם אם ביומיום הנתבעות אכן תמכו באמן המנוחה בשעותיה הקשות ואף הוציאו כספים מסוימים, זה בוודאי לא היה כ"תמורה" להעברת הדירה אליהן, העיר השופט.
בנוסף, לפי השופט, האם כיורשת הראשונה בצוואה הדדית נהגה בחוסר תום לב, ולא הייתה רשאית לעשות פעולה שמדירה את היורש השני – הוא שלוש הבנות – מירושתו.
לפיכך, בסופו של דבר השופט קיבל את התביעה וקבע כי העברת הדירה מהאם לנתבעות מבוטלת. עוד נקבע כי הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יואל אמנו
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דן שילון
* עו"ד איריס שוורץ עוסקת בדיני משפחה וירושות וצוואות
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.