ב-1990, אחרי 11 שנות נישואים ושלושה ילדים, עזבה האישה את הבית במושב ואילו בעלה המשיך להתגורר בו. ניסיונותיה הראשונים לחלק את המשק עלו בתוהו, אולם תביעתה מ-2011 התקבלה בבית המשפט למשפחה בירושלים. השופט נמרוד פלקס קבע כי האישה זכאית ל-1.5 מיליון שקל מהבעל.
בני הזוג נישאו בסוף 1979. לבעל כבר היה ילד מנישואיו הקודמים, וכשנה לפני כן הוא שכל את אשתו הראשונה בתאונה טראגית, כשהיו בדרך לבית החולים ללידת בנם השני.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין דיני משפחה
האישה השנייה נכנסה לגור עם הבעל במשק במושב באזור ירושלים, בו גר לפני כן עם אשתו הראשונה, ונולדו להם שלושה ילדים. ב-1990, לאחר שהתגלע בין השניים סכסוך, עזבו האישה והילדים את המשק. עד היום בני הזוג לא התגרשו.
בתקופת הפרידה הגישה האישה תביעה לפירוק השיתוף במשק. בסוף ההליכים, קבע ביהמ"ש המחוזי ב-1991 כי מגיעות לה מחצית מהזכויות בבית ובקרקע עליה הוא ניצב, אולם לא ביתר חלקי המשק.
כשנתיים עברו והאישה פנתה פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בירושלים, וביקשה לממש את זכויותיה באמצעות מכירת הזכויות בבית. אולם המושב התנגד משום שלא ניתן לפצל את המשק, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את הבקשה, בנימוק שאינו מוסמך להורות על מכירת המשק בכללותו.
בתחילת 2000 פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, וביקשה להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירת המשק בכללותו, וחלוקת התמורה כך שהבעל יזכה בזכויותיו במשק, והזכויות בבית יתחלקו ביניהם באופן שווה. תביעה זו מעולם לא הוכרעה, ונמחקה מחוסר מעש.
בסוף 2011 הגישה האישה תביעה חדשה בה טענה לפירוק השיתוף במשק על ידי מכירתו למרבה במחיר, וחלוקת התמורה ביניהם. היא גם ביקשה לקבל מחצית משווי מימוש מגרש בהרחבת המושב שניתן לבעל, ולחייבו בתשלום דמי שימוש עבור המגורים בבית.
הבעל ביקש לדחות את התביעה, ולהימנע ממכירת המשק.
חצי יוֹבֵל עבר
השופט נמרוד פלקס קיבל את התביעה בחלקה.
הוא דחה את בקשת התובעת למימוש המגרש בהרחבה, והסביר שזכותה כחברה באגודה השיתופית של המושב פקעה במועד הפרידה מבעלה – חבר המושב.
גם בקשתה לדמי שימוש נדחתה. השופט פלקס קבע כי מאחר שהנתבע ביקש מהתובעת לשוב לגור בבית, כלומר – לא מנע ממנה את המגורים בו – והיא זו שבחרה להתגורר במקום אחר, אין הוא חייב לה דבר.
עם זאת, השופט קיבל את הבקשה לפירוק השיתוף במשק. הוא הסביר כי כבר חצי יוֹבֵל עבר ממועד הפרידה, ועדיין התובעת לא זכתה לקבל את שווי זכויותיה בבית – שהשקיעה בו כספים בשיפוצים. בנסיבות אלה, יש לראות בנתבע כמי שהחזיק בידו את כספה. אם הנתבע היה משלם לה בדרך כשלהי את שווי זכויותיה, ניתן להניח כי התובעת הייתה עושה שימוש בכסף לצרכיה ואולי רוכשת קרקע משלה.
התובע לעומתה, המשיך להשקיע בבית אחרי הפרידה. אילו היה משלם לה את חובו לפני שנים, היה עליו לגייס לכך מקורות כספיים, כנראה בדרך של מכירת המשק, שכן מצבו הכלכלי לא היה "מן המשופרים", קבע השופט.
השופט, שהעריך את שווי הבית בסך של כשלושה מיליון שקלים, קבע שהתובעת זכאית למחצית. הבעל יוכל להעביר לה את הכספים, אך אם לא יעשה זאת בתוך חודשיים, ניתן יהיה למנות כונס נכסים שימכור את המשק למרבה במחיר. הבעל חויב בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין מור אוזרקובסקי עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.